טעמא דקרא/ויקרא/ז

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

טעמא דקרא TriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png ז

ב[edit]

ישחטו את האשם ואת דמו יזרוק. הא דגבי שחיטה כתב לשון רבים וגבי זריקה לשון יחיד, י"ל משום דקי"ל שנים שוחטין זבח א' כמו שפסק הרמב"ם בפ"א מפסוה"מ ה"ה אבל גבי זריקה מסתמא פסול דהוי שנים שעשאוהו דלאו מלאכה היא כמש"כ בבאר יצחק שבת סי' י' ובאמרי בינה שבת סי' ל"ג.

ד[edit]

ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה. המדקדק כאן ובפ' ויקרא גבי שלמים וגבי חטאת יראה דכ"מ שנא' גבי בקר כתבה תורה כליות מלא וכ"מ שנא' גבי צאן כתבה תורה כלית חסר. וי"ל ע"פ הגמ' בחולין נ"ה ב' הכוליא שהקטינה בדקה עד כפול בגסה עד כענבה בינונית ועי' בד"ת יו"ד סי' מ"ד [סקי"ח] שכ' בשם כמה אחרונים דכפול הוא כחצי זית וכענבה הוא כזית וי"ל דלכן גבי בהמה דקה כתיב כלית חסר דשניהן כאחת יש בהן שיעור א' של אכילה אבל גבי גסה דכל א' צריך שיהא כזית כתיב בהו מלא שכל כוליא יש בה שיעור אכילה, ואע"ג דברישא דקרא כתיב בכולהו את שתי הכלית חסר התם בא לומר שמעכבות זו את זו כמ"ש בבכורות ל"ט א' ולכן כתיב חסר לומר שיהיו שתיהן כאחד כמש"כ רש"י בפ' עקב (ט יא) גבי לחת דכתיב חסר לומר ששתיהן שווין.

בפ' אשם כתיב דין זריקת הדם והקטרת אימורין משא"כ בשאר פרשיות, והטעם פשוט משום דגבי חטאת עולה ושלמים כבר כתיב בפ' ויקרא דין זריקתן והקטר חלבן ולא הוצרך לשנותו כאן משא"כ באשם דלא כתיב בפ' ויקרא אודות זריקתן והקטרתן לכך הוצרך לפרשו כאן.

ט[edit]

וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אותה לו תהי'. יל"ע דלעיל בפ' ויקרא מקדים מחבת למרחשת וכאן מקדים מרחשת למחבת. וי"ל דבזבחים פ"ט א' אמרי' דם חטאת קודם לדם עולה משום שחטאת מכפרת ואע"ג דעולה ג"כ מכפרת על חייבי עשה (שנמנע מלקיים עשה) כדאמרי' שם ה' ב' ועל הרהור הלב כמ"ש בירו' יומא פ"ח ה"ז צ"ל דכיון דחטאת מכפר על מעשה ועולה על מה שאין בה מעשה חטאת קודמת. והנה במנחות ס"ג א' מבואר דמחבת מכפר על דבור הפה ומרחשת אהרהורי הלב (ואע"ג דמסיק שם גמרא גמירי לה מ"מ הטעם י"ל דאמת) ולכן מחבת קודמת להקרבה שבאה על מעשה, אבל כאן בפרשת צו דמיירי לענין אכילה מבואר שם במנחות דמרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין שנרגש בשמן היטב ומחבת צפה כדפירש"י שהשמן מתפזר באוגני הכלי ולכן נשאר המנחה יבשה וצפה, והנה בפסחים ל"ו א' מבואר דעיסה שנילושה בשמן הוי מצה עשירה כדרך העשירים ומבואר שם ל"ח ב' דדוקא כשיש בה הרבה שמן שנרגש ולענין אכילת קדשים החביב קודם כמ"ש בירו' סוף סוכה דהחמץ קודם למצה שהוא חביב (וגם מאן דפליג שם הוא משום דמצה תדיר וכאן ל"ש זה) וא"כ מרחשת שהיא מצה עשירה קודמת באכילה למחבת (וכן מוכח בברכות ל"ז ב' ליקט מכולן כזית יוצא ידי מצה פירש"י מכל המנחות ומוכח שאין זה מצה עשירה (וצ"ל חוץ ממרחשת) וגם התוס' לא הקשו שם ממצה עשירה) ולכן הקדים כאן מרחשת ואע"ג דתנן בזבחים צ' ב' כשם שקודמין בהקרבתן כך קודמין באכילתם צ"ל דהיינו כששוין ולא כשיש חביב (וצ"ע אם כ"ז אמת).

ט, י[edit]

וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אותה לו תהי' וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהי' איש כאחיו. פשטי' דקרא משמע דמנחת מאפה תנור ומחבת ומרחשת הוא רק לכהן המקריב אבל מנחת סולת ומנחה חרבה הוא לכל הכהנים כמ"ש רמב"ן, אבל חז"ל אמרו שאין חילוק ביניהן ודרשו לכהן המקריב פרט לטבו"י כו' שאין ראוי להקריב, ולכל בני אהרן דרשו שאין חולקין מנחה כנגד מנחה רק בכל מנחה כולן חולקין, וצריך טעם למה חילקתן תורה וכתבה גבי מאפה תנור ומחבת ומרחשת לכהן המקריב וגבי מנחת סלת וחרבה לכל בני אהרן וכבר כתבו ראשונים בזה עי' רמב"ן ורמב"ם פ"י ממעה"ק הט"ו. וי"ל עוד דמאפה תנור ומחבת ומרחשת שאין באות לעולם אלא מן החיטים וזה חביב אצל הכהנים עיקר החידוש שטבו"י וכל שאין ראוי לעבודה אין חולק בזה, אבל מנחת סולת שהיא באה גם מן השעורים כגון בעומר וכן מנחה חרבה שבאה מן השעורים בסוטה ושעורים הוא מאכל בהמה כדתנן ברפ"ב דסוטה (י"ד א') כשם שמעשי' מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה בזה החידוש להיפך דמ"מ מצוה על כל הכהנים לאכל ממנה ושלא יפקיעו כ"א א"ע ממנה ולא ירצה לאכלה דהוי כמבזה קדשי שמים כדכתיב במלאכי.

כתבו התוס' ביבמות מ' א' ד"ה רצה דמצוה על הכהן המקריב שיאכל מן הקרבן, ויש להביא ראי' לזה מפסחים צ"ב א' דתנן אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים ואמרי' בגמ' מ"ט קסבר אנינות לילה דרבנן וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת [והא דאסרו אנינות לילה בקדשים הוא משום דגבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה], ולכאו' קשה דהא גבי קדשים אפי' עקירת עשה ליכא שהרי אפשר לקיים עשה דאכילת קדשים ע"י כהנים אחרים, אע"כ בכהן המקריב איירי דעלי' רמיא מצוה זו וכשנעשה אח"כ אונן העמידו דבריהם לאוסרו.

יא[edit]

וזאת תורת זבח השלמים. בכולן כתיב וזאת תורת העולה וזאת תורת האשם ולא כתיב זבח רק בשלמים. י"ל משום דבחטאת ועולה יש חטאת העוף ועולת העוף שאינה נשחטת אלא נמלקת ל"ש זבח, ובאשם נמי מותרו עולה אע"ג דאמרי' בשבועות י"ב ב' מותרות לנדבת צבור אזלא ואין עוף בצבור מ"מ שם עולה איכא גם בעופות ולא שייך ע"ז זבח אבל בשלמים אין רק זביחה.

יב, יג[edit]

חלות מצות וגו' וסלת מרבכת חלת וגו' על חלת לחם חמץ וגו'. גבי חלות חלות מלא וגבי רבוכה וחמץ כתיב חסר, וי"ל שהטעם משום דגבי רבוכה ריבה בה שמן כמש"כ הרמב"ם פ"ט ממעה"ק ה"כ שהי' בה רביעית הלוג שמן אבל בחלות והרקיקין הי' שמינית הלוג נמצא השמן מוריד ממדת החלה, וכן בחמץ נתן בה שאור כדי חמוצן ועלי' ממלא את המדה כמ"ש הרמב"ם שם הי"ח נמצא החלות חסר כמדת השאור ולכן כתיב בשניהן חלת חסר.

טז[edit]

ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל. האי והנותר ממנו יאכל אין מובן ובת"י אי' יתאכל בפניא אבל הוא נגד הגמ' ריש פסחים ג' א' יכול יהא נאכל לאור שלישי כו' וגם במשנה שנינו שלמים נאכלין לב' ימים ולילה ורש"י פי' דוי"ו יתירא הוא אבל לפ"ז כ"ז מיותר דסגי לכתוב וממחרת ודי ועי' רמב"ן שפי' דאדלעיל קאי. ויל"פ עוד לפי פשוטו דקאי אמחשבת נותר וכמו בסיפא דקרא ואם האכל יאכל דקאי אמחשבת אכילה ורחמנא קריי' מעשה ובזה הדין מכוון דבאמת מחשבת פיגול אין פוסלת לאור שלישי לחזקי' בזבחים נ"ו ב' ובזה הפסוק מכוון דבתחלה נקט דין אכילה עד מתי מותר ואח"כ נקט דין נותר ואח"כ דין מחשבת נותר (אך הרמב"ם לא פסק כחזקי') ובאמת גם לפי ר' יוחנן י"ל דהנותר ממנו יאכל הכונה הנותר כנ"ל דהיינו לב' ימים ולילה וקאי אמחשבת נותר דגם מחשבת נותר דינו כנ"ל[1].

לז[edit]

זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם. יל"ע למה הקדים מנחה לחטאת ולאשם וכן בפרשת ויקרא הקדים מנחה לחטאת וכן לעיל בפרשתינו הא קי"ל בזבחים פ"ט א' שאפי' עופות קודמין למנחות שהן מיני דמים. וי"ל שהתורה רצתה להסמיך מנחה לעולה שהעולה היא החשובה שבזבחים כדקי"ל בתוספתא פי"ג דמנחות ה"א עגל זה למזבח יביאנה עולה משמע שהיא החשובה שבקרבנות ורצה הכתוב להסמיך לה מנחה כדא' במנחות ק"ד ב' מי דרכו להביא מנחה עני מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני לכן הסמיכו לעולה כאילו הקריב עולה.



שולי הגליון


  1. במהדורות ישנות של טעמא דקרא, נדפסו כאן שני קטעים 'מכנסים...'. הם שייכים לשמות כ"ט א' והוצגו שם במקומם.
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)