הטור הארוך/ויקרא/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

הטור הארוך TriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ח[עריכה]

עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהי'. וה"ה בחטאת ואשם אבל בזבחי שלמים אין העור לכהן אלא לבעלים לכך כתב זה קודם שהתחיל לבאר זבח השלמים. וי"מ שלא הוצרך לפרש בחטאת ואשם שהעור שלהם שכיון שהבשר שלהם העור נגרר אחר הבשר אבל בעולה שאין הבשר שלהם הוצרך לומר שאפילו הכי העור שלהם:

ט[עריכה]

וכל מנחה אשר תאפה בתנור. כתב הרמב"ן ע"ד הפשט הי' נראה לפרש שמצוה הפסוק בנודר אחת מג' מנחות שהם מאפה תנור ומחבת ומרחשת שיהיו כלם לכהן המקריב אותם לבדו וחזר ואמר וכל שאר המנחות כגון הנודר מנחה סתם שהי' מנחת סולת ובמנחת הבכורים שהן בלולות ומנחת החוטא וסוטה שהן חריבות שיהו מתחלקות לכל בני אהרן פי' לכל בית אב. ופי':

י[עריכה]

וכל מנחה בלולה בשמן וחריבה. מנחה שאין בה אלא סולת בלולה או חריבה שאינה מג' מנחות הנזכרות בפסוק הראשון והטעם בהן כי מפני שטרח באפייתן ראוי להרבות שכרו. אבל אין דעת רבותינו כן שפירשו וכל מנחה בלולה בשמן וחריבה כולל כל המנחות שכולם בלולות או חריבות ופי' לכהן המקריב אותה לכהן שראוי להקריב שהוא טהור וכולם קרויים מקריבים כי המקריבים הם שלוחים של האחרים שאינם מקריבים וה"ה לכל הקרבנות שכל כהני בית אב יחלקו בכל הקרבנות:

יב[עריכה]

והקריב על זבח התודה. פי' עם זבח התודה וכן על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו שיביא חלות לחם חמץ ועליהם יוסיף להביא קרבנו שהוא לחם הנזכר למעלה והכל יביא עם הזבח ועשה לחם החמץ עיקר ועליו להביא שאר המינין בשביל שהוא מרובה משאר המינין. וכתב הרמב"ן ואני תמה כשהוציא הכתוב מלאו השאור קרבן ראשית למה לא אמר גם כן קרבן תודה. וכתב וזו אינה שאלה כי הכתוב אמר ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח ולחם התודה אין ממנו למזבח כלום שאינו טעון אלא תנופה ואולי לא הוצרך הכתוב לשיור השאור אלא בעבור הדבש שלא נתפרש בבכורים שיבואו מן הדבש וכלל השאור עמו ואמר בשניהם קרבן ראשית תקריבו אותם לה' אבל בשאור המפורש במקומו אין צריך לפרוט אותו. ומה שתירץ לפי שאין מלחם תודה לריח ניחוח אינו תירוץ שהרי משתי הלחם אין מהם למזבח אלא חשיב להו ריח ניחוח בשביל הכבשים שעמהם וכן בתודה הזבח עמה ואני כבר כתבתי למעלה שאינו קשה שלא פרט אלא בבאין חובה ותודה על נדבה:

טז[עריכה]

וממחרת והנותר ממנו יאכל. פירש"י וא"ו של והנותר יתירה היא. וכתב הרמב"ן ולפי דעתי ענין הכתוב בעבור שאמר וביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והי' במשמע שיהי' מצוה בשני ימים שיאכל מקצתו ביום ראשון ויניח מקצתו למחר לפיכך חזר לבאר והנותר במקרה יאכל במחרת הנזכר ולא שיהא מצוה לאוכלו בשני ימים:

יז[עריכה]

והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. לא שיהא מותר לאכול בלילה שנייה שקודם יום שלישי שהרי אינו נאמר אלא לב' ימי' ולילה אחד אלא פי' והנותר מבשר הזבח אחר זמנו דהיינו סוף יום שני באש ישרף ביום השלישי שבא ללמד על שריפת קדשים שהיא ביום ולא בלילה אע"פ שכבר נפסל מלאכול:

כה[עריכה]

כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה קרבן לה'. לאו בבהמה שהיא עצמה קרבן קאמר ולמעוטי חולין דהא לא אצטריך דפשיטא דחלב בהמה של קרבן לגבוה סליק ולא הוצרך לומר בפ' ויקרא כל חלב לא תאכלו כי כבר צוה עליו שיעל' למזב' ועו' בסתם קאמ' כל חלב לא תאכלו אלא פי' מן הבהמה אשר ראוי להקריב ממנה קרבן ולמעוטי חי' כי חי' בכלל בהמה היא וכדי שלא נטעה לומר דחלב נבלה וחלב טריפה אינו בכלל זה שאינו ראוי' לקרבן לכך אסר אותו בפי' וחלב נבלה וחלב טרפה וגו' ואכול לא תאכלוהו. ופי' מן הבהמה אשר יקריב ממנה קרבן ממין הראוי להקרבה ונבלה וטרפה גם היא מאותו המין:

לו[עריכה]

אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו. פי' אשר צוה ביום משחו לתת להם לחקת עולם. ור' אברהם פי' ביום משחו כמו מיום משחו:

לח[עריכה]

אשר צוה את משה בהר סיני. כתב הרמב"ן על דרך רבותינו כי כל המצות נאמרו למשה כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן ונשנו מהם באהל מועד. ויתכן כי טעם בהר סיני במקום הזה לפני הר סיני באהל מועד וכן עולת תמיד העשוי' בהר סיני אינו בהר ממש כי לא התחילו בעולת התמיד אלא באהל מועד דכתיב וזה אשר תעשה על המזבח והטעם כי ישראל חנו לפני הר סיני בקרוב לו כדכתי' ויחן שם ישראל נגד ההר ועשו שם אוהל מועד והקימו אותו לפני ההר במזרחו ושם התחילו בעולת התמיד ובשנה השניי' נצטוו על הדגלים והעמידו האהל בתוך המחנות ולפי' אמר הכתוב כי זאת התורה לעולה ולכל הקרבנות שציוה השם בהר סיני ביום צוותו במדבר סיני לומר שהיה במדבר סיני להודיע שלא היה בהר ממש במקום הכבוד ששם דבר עמו עשרת הדברות ולא במדבר סיני אחרי שנסעו מלפני ההר אלא היה במדבר סיני לפני ההר בתחומו וקרוב לו ושם אהל מועד כמו שאמר בתחלת הענין ויקרא אל משה וידבר אליו מאהל מועד הודיע אותנו עתה מקום אוהל מועד:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.