עמק סוכות/סוכה/יד/ב
ל"א בשלמא לשמואל כו'. עי' מהרש"א ומהר"מ ופני יהושע. ולהמהר"מ ברחבים ד' סובר ר"י דאף דפסול לסכך בו מ"מ אין מצטרפין לד"א ע"ש. והבית מאיר בחידושיו לקמן (ריש דף י"ז) הק' בשלמא גבי צירוף דבאמצע דבד' טפחים שפיר צריך צירוף דליהוי כחדא משום דמתורת חציצה אתינן עלה או משום שיעור דמקום חשוב ואי לא מצטרף ליכא חציצה או מקום חשוב אבל בדופן עקומה דהלכתא גמירי עד ד"א י"ל ד"ע ולא יותר מה לי אם הסכך פסול מצטרף או הוי חדא חדא ב"כ וב"כ הוי ד"א רחוק הסכך מהכותל וכשיעור זה לא גמירי הלכתא לומר ד"ע ונשאר בקושיא ע"ש. ולחומר הקושיא עלה ברעיוני דאפ"ל אם באמת הדופן עקומה בטבעה כשסיכך אצלה בסכך פסול נחשוב לסכך פסול שאצלה בפחות מד"א לד"ע אע"ג שממקום הישר שבדופן למטה יהי' יותר מד"א ומשום דנחשוב כאלו הי' כל הדופן תחת מקום העקום [ולזה ל"ל הללמ"מ] ונחשוב מלמעלה עד ד"א בסכך פסול לומר ד"ע מהללמ"מ. ול"ק א"כ איך מ"ל ד"ע רק עד ד"א נימא כיון דעד סמיך לד"א הוי כד"ע והוי כאלו הדופן עומד שם ונחשוב משם עוד יותר. י"ל כשהסכך פסול יותר מד"א מהדופן לא אמרי' כלל ד"ע אף במקום שפחות מד"א. ול"ד לדופן עקום בטבע שלא מצד הסכך אמרי' בי' ד"ע אלא שכן הוא בטבע בזה חשבי' הד"א ממקום העקום. וא"כ י"ל דסובר ר"י דשייך זה ג"כ בנסרים דד"ט דאינו בתורת צירוף דכל חד לחודי' קאי אמרי' דעד סמוך לד"א דהוי כד"ע הוי כאלו הכותל עומד שם ויש גם משם ולהלן דין דד"ע ולא נאמר הלכתא רק עד ד"א אלא בסכך פסול שמעורב תחילתו עם סופו דלא שייך בי' לומר על כל מקצת ומקצת דבלחודי' קאי. וכן בבית שנפחת דלקמן (ריש די"ז) דפרש"י לעיל (דף ד' ע"א) שנפחת גגו וגגין שלהם חלקים כו' ונפחת הגג באמצעו. דמשמע דהי' עליו מעזיבה כדרך הגגין ובכה"ג לכו"ע יש חיבור בין הנסרים דבזה ביותר מד"א פסול כולו דכחד סכך פסול חשיב. משא"כ בסיכך בנסרים שיש בהן ד' לר"י דאין מצטרפין שפיר י"ל אכל נסר בלחודי' ד"ע וממילא אין מצטרפין. אך מ"ש גם בד"ע בטבע דנחשוב הד"א מהעיקום מסברא צ"ע לומר כן בלא מצינו להדיא. וכ"ש לומר כן לר"י בנסרים שיש בהן ד'. ובמ"ש הרש"ש לפרש דר"ל בסיכך בנסרים דד' מהצד עד פחות מד"א ונתן עוד נסר א' פחות מד"ט אצלם עד שהשלים לד"א ע"ז אר"י דאין מצטרפין לד"א מפני שהנסר דפחות מד"ט סכך כשר עכ"ד. לא נ"ל דא"כ לא הו"ל לפלוגי בצירוף דד"א דממילא מובן דתליא זה בזה דלר"י דסכך כשר הוא אינו מצטרף ולר"מ דגם פחות מד"ט סכך פסול הוא ה"ה כסדינין ומצטרף. ולמהר"מ דלר"י אינו מצטרף לד"א אף שהוא סכך פסול ניחא דהוי פלוגתא אחריתא. והנה להמהרש"א לא נ"ל לשמואל אליבא דר"י אין מצטרפין דאין לחלק לר"י בין סכך פסול מגזירת תקרה לשאר סכך פסול כדמוכח לקמן. ופי' הפני יהושע מדמקשי' (בדף י"ז) אלישנא לשמואל באמצע פוסל סכך פסול בד"ט ממתני' דנתן עלי' נסר ומברייתא דסככה בנסרים של ארז כו' ואס"ד דשייך לאפלוגי כנזכר הא י"ל הא דסכך פסול פוסל באמצע בד"ט הוא בפסול דאורייתא כגון סדינין. משא"כ בברייתא דאיירי בנסרים ומשום גזירת תקרה אפשר דכ"ע מודו דצריך ד"א לפסול כל הסוכה ע"ש.
והנ"ל בשנבין דגה כשנניח סברא לחלק בין פסול דרבנן לפסול דאורייתא לענין פסול המקום המסוכך בסכך מעליא דרק פסול דאורייתא כחו לפסול המקום המסוכך בטוב נמי. ולא פסול דרבנן. זה הי' שייך אלו לא הי' טעם אחד לשניהם אבל באמת אותו טעם הפסול בסככה כולה בנסרים אע"ג שכשר מה"ת דפסלו מפני גזירת תקרה כדפרש"י בריש סוגיין דלא ידע לחלק בין זה מליושב תחת תקרת ביתו שגם היא בנסרים מקורה כו'. טעות זה שייך גם ביושב תחת סכך טוב והניח באמצע נסר דד"ט כשנכשיר שאר הסוכה יאמר מה לי נסר שהניח באמצע סוכה לצל סוכה ומה לי תקרתו דכל השנה בסתר תקרתו וסיכך בסכך מעליא והשאיר נסר אחד שהנשאר פסול גמור מה"ת משום תולמ"ה כל כמה דלא ידענא מסברת בטולי תקרה שמהני זה גם להנשאר לבטל מהם שם תקרה דקודם [עי' קרבן נתנאל אות ק"ח. וצ"ע בהתחיל לעשות תקרה לביתו ואח"כ סמך לזה סכך אי שייך בכה"ג בטולי תקרה ע"י הסכך שסמך להתקרה] ועי' בלשון הריטב"א (ריש דף ט"ו) וכי בנוטל אחת מבינתיים הוכשרו הנסרים הפסולין ע"ש. וכן תיקשי על נסר אחד הפסול. ועי' בפרש"י במשנה דבסמוך בד"ה ר"מ דלשמואל דסכך פסול פוסל באמצע בד"ט מתוקמי שיהא ב' פסלים באמצע כו' [וצ"ע בפני יהושע בסוגיא דבסמוך]. וכשאינו כן נראה שהוא פסול תורה וממילא גם בנתן הנסר לצל סוכה שייך הך גזירה משום היכא שהנסר לא הי' לצל סוכה. והגם אם יש איזו סברא לחלק דלא גזרו רק כשסיכך כולה בנסרים ולא בנסר אחד אף ששייך גם בכה"ג גזירת תקרה וכמו כמה עניינים דלא גזרו בסוכה הא אטו הא וכן נימא לשמואל אליבא דר"י לענין ד"א מן הצד. הכריח המהרש"א דלא נימא כן מדפריך לשמואל מנסרים ונימא דלא פסל שמואל באמצע בד"ט רק בפסול דאורייתא וע"כ דמשמע להש"ס כיון שפסלו רבנן נסרים דד"ט כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון [וכמ"ש כן הפני יהושע הכא לעניינו]. ולכאורה אפ"ל דתליא בפלוגתא דבסמוך בהפכן על צדיהן דלהפוסל משום דכעשו כשפודין דמתכות. וכיון דשם פסול עליהן שייך ע"ז לומר כל דתיקון כו' ופוסלין בסכך הכשר כאלו היו פסולין מה"ת. אך להמכשיר ע"כ גם על רחבן אינו בגדר פסול רק בגדר איסור לישב תחתיהן מגזירת תקרה [וי"ל בטעם פלוגתתן דהמכשיר דייק מלשון המשנה דנקיט ר"מ אוסר והריטב"א עמד ע"ז ע"ש. והפוסל על צדיהן דייק מלשון הברייתא דנקיט ר"מ פוסל]. וי"ל דלא שייך הגזירה אלא על ישיבה תחתיהן ולא לענין לפסול הסכך הכשר די"ל דלא גזרו בזה אטו היכא דהפסול דאורייתא. וא"כ י"ל דקאי הכא כהמכשיר על צדיהן ושפיר י"ל כמו שר"ל המהרש"א והיא סברת מהר"מ באמת לפרש הכי. וסוגיא דלקמן (דף י"ח) דלא נ"ל לחלק בין נסרים לפסול דאורייתא תיתי כהפוסל על צדיהן וכנזכר. ויתורץ בזה קו' הקרבן נתנאל (אות ק"ב) לפי' מהר"מ ה"ל להרא"ש לבאר הדין שבנסרים שיש בהן ד' אין מצטרפין לד"א מן הצד ע"ש. ולדברינו ניחא דז"א רק להמכשיר על צדיהן ואנן קיי"ל כהפוסל כנ"ל לכאורה וצ"ע בכ"ז:
אין שעת הסכנה ראי'. כזה איתא בעירובין (דף צ"א) דר"י הוכיח משעת הסכנה דמעלין ס"ת מחצר לגג כו' דרשות אחד הן וא"ל אין שעת הסכנה ראי'. ולכאורה הי' אפ"ל למ"ש הרמ"א ביור"ד (סי' קנ"ז ס"א) דאע"ג דאעשה אפי' בשעת הגזירה א"צ למסור עצמו מ"מ אם השעה צריכה לכך רשאי ורשות בידו ע"ש. ובברכות (דף ס"א) מצינו שרבי עקיבא עסק בתורה ברבים בשעת הגזירה ע"ש. וזה ראי' דחכמים. דהיו קורים בפרהסיא אם אסור להעלות לגג. אך בסוכה אא"ל דלר"י אם ל"מ נסרים היו עושים סוכה גמורה. דודאי זה לא גרע ממצטער דפטור מן הסוכה. ולשון הריטב"א דלר"י אלו גזרו בהם חכמים היו עושין לדבריהם חיזוק אפי' בשעת הסכנה כאלו פסולים מה"ת וכיון שסככו בהם אלמא לא גזרו בהו כלל עכ"ד. וצ"ל דזה גרע מאוכל בבית דבזה יטעו דכשר לסכך בהם. וכזה אפ"ל בהא דעירובין לר"י דאם הי' אסור לטלטל מחצר לגג מוטב שלא לקרות בס"ת מלחלל שבת אף באיסור דרבנן וכדמצינו בכמ"ד שהעמידו דבריהם נגד ד"ת ולחכמים לא נראה הראי' די"ל דלא גזרו בכה"ג ועי' בפני יהושע:
תניא כוותי' דשמואל כו' א"ב ד' ר"מ פוסל ור"י מכשיר. הריטב"א כ' דל"ש בזה הלכה כר"מ בגזירותיו כיון שגם ר"י גזר גזירת תקרה רק שנ"ל שאין לגזור בפחות מד' ע"ש. ולכאורה בלא"ה י"ל למאי דפרש"י (בע"א) בטעם דר"מ משום דחייש למיעוט העושין תקרה מהן. ומשמע דר"מ לטעמי' דחייש בכ"ד למיעוט. וכיון דקיי"ל בכ"ד דלא חיישינן למיעוט עי' חולין (דף י"א ע"ב) בתוד"ה לר"מ. אין לנו ג"כ לגזור בנסרים פחות מד' גזירת תקרה: