אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוכה/יד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום רביעי יב אב - מסכת סוכה דף יד[עריכה]

'לבוד' בנסרים פחות מד'[עריכה]

עשיית סוכה תחת גג רעפים שהסירו הרעפים

כתב השולחן ערוך (או"ח סימן תרכו ס"ג) העושה סוכה למטה בבית תחת הגג שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם, כשרה.

והמגן אברהם (סק"ו) הביא דברי הב"ח שכתב שיש לסכך על גבי העצים שנשארו אך בתנאי שלא יהא ביניהם פחות מג' טפחים, כי אם אין ביניהם ג' טפחים הרי הם כלבודין, ומדין לבוד יש לצרף את כולם והרי הם כדף אחד ואין הסכך כשר ורבה עליו ומבטלו כיון שניכרין ועומדין כל אחד בפני עצמו.

ותמה המג"א על דברי הב"ח וכתב: כל דבריו תמוהים. דהא פשוט הוא דלא אמרינן לבוד כיון שסכך כשר ביניהם. וכתב המחצית השקל בסברת המגן אברהם שלא אמרינן לבוד אלא כשיש הפסק אויר ביניהם, אבל כשמפסיק דבר אחר לא אמרינן לבוד.


ראיית המגן אברהם מסוגייתנו ותמיהות המחצה"ש ורעק"א

והמגן אברהם הביא ראיה לדבריו מדברי הברייתא המובאת בגמרא במסכת סוכה (יד.:) שני סדינין מצרפין, שני נסרין אין מצטרפין. הרי שאין אומרים שיצטרפו שני נסרין זה עם זה באופן שאין ביניהם ג' טפחים ומשום לבוד. ותמה המחצית השקל על ראייתו שהרי שם אין מדובר באופן שסיכך בסכך אחר מלבד נסרים אלו, ואם כן נמצא שבין נסר לנסר יש אויר, ובכהאי גוונא גם המגן אברהם מודה דאמרינן לבוד.

ועוד הקשה המחצית השקל שהרי נסרים כי האי גוונא כשרים אפילו אם הם עומדים זה אצל זה בצפיפות ואפילו עם סיכך את כל הסוכה בהם, כשר. והיינו שיש לחלק טובא בין המקרה עליו דיבר הב"ח ובין סוגיית הגמרא דידן. כי הב"ח איירי באופן שהעצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם הם סכך פסול, אלא שהוא סיכך ביניהם, וכאן יש לדון אי אמרינן לבוד. משא"כ בנדון דידן הרי הנסרים עצמם כשרים ואם כן גם אם אמרינן לבוד הרי אדרבה יש לנו כאן סכך כשר ובמה יפסל.

וכקושיית המחצה"ש כן הקשה בהגהות רעק"א על אתר וכתב: זה תמוה דהתם ליכא דבר מפסיק (היינו קושייתו הראשונה של המחצית השקל, שכל פלוגתת המג"א והב"ח היא אי אמרינן לבוד באופן שסיכך בסכך כשר), והם גם כן זה אצל זה ממש ואפילו הכי כשר, אלא באמת התם יש טעם אחר דכל נסר עצמו סכך כשר, ואפילו כל הסוכה מהם (והיינו כקושייתו השניה של המחצית השקל).


נדון הרשב"א בנסרים תקועים במסמרות ומשולבים כשליבת סולם

עוד הביא המגן אברהם ראיה לדבריו שאין לאסור בכהאי גוונא משום לבוד, מדברי הרשב"א בתשובה (סימן ריג) ששאל השואל: סוכה העשויה מנסרין שאין ברוחבן ד' והם תקועים במסמרות ומשולבים כשליבת הסולם, ואין ביניהם ג' טפחים, ומכסים אותם בסכך כשר, אם הסכך פסול מחמת המסמרים, כי חכם אחד אסר. והשיב על כך הרשב"א: אולי אסר מפני דכיון דהנסרים תקועים במסמרות נעשו כולם כנסר אחד רחב ויש בהם גזירת קרה, ויש שנחלקו עליו והנח להם כמו שנהגו.

והוכיח המג"א שכל טעמו של הרשב"א לאסור הוא מחמת שתקועים במסמרות ועל ידי זה נעשו כולם כנסר אחד, הרי להדיא שאף שאין ביניהם ג' טפחים וכפי שמפורש בדברי השואל, מכל מקום אין לנו לומר מדין לבוד שכולם כנסר אחד לולי טעם המסמרים. משא"כ במסכך על גבי העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם אין טעם זה קיים. והוסיף שם המג"א שאפילו אם העצים קבועים בגג לא אמרינן שיצטרפו מחמת סברא זו אלא באופן שחברן תחילה קודם שקבען.


סברת רע"א שאין דנים האויר שבין הנסרים כמסוכך בנסרים

ובהגהות רבי עקיבא איגר העיר על דברי המג"א שדימה המקרים ורצה לומר שאף בעצים הדקים אם יקבעם זה לזה במסמרים קודם שיניחם על גבי הגג, יפסלו מדין גזירת תקרה, שנראה שיש לחלק בין המקרים. כי גם לו יהי שמדין לבוד יש לנו לצרף את העצים זה עם זה ולהחשיבם כנסר ארבעה הפוסל את הסוכה, היינו רק ביחס לנסרים עצמים. משא"כ הרווח שביניהם סוף סוף אינו מסוכך בנסר ארבעה אלא בסכך כשר ובודאי שיהיה כשר, כי הצירוף אינו מועיל לשוויה לאויר כממולא בנסרים. וממילא אם הרווח שבין העצים גדול משטח העצים הרי יש כאן רוב סכך כשר ותוכשר הסוכה.

ובתוספת בכורים תמה על דברי רע"א איך רצה לפרש כן בדעת הרשב"א, והלא המעיין בתשובת הרשב"א ימצא שמפורש בשאלה שם שהנסרים רחבין טפח ובין נסר לנסר יש פחות מג' טפחים, וכל החלל בין העצים מכוסה בסכך. ואם כן גם בציור של הרשב"א יש יותר רווח משטח העצים ואעפ"כ פירש הרשב"א שאותו חכם פסל את הסוכה מדין לבוד, ולדברי רע"א דין לבוד לא מגדיר את החלל שבין הנסרים כמכוסה בסכך פסול, אלא רק מגדיר את הנסרים עצמם כנסרים של ד' טפחים, ואם כן אף בשאלת הרשב"א יש כאן רוב סכך כשר ומדוע ייפסל.

עוד יש להוסיף להקשות על יסוד רבי עקיבא איגר ששייך מציאות שמחשיבים את הנסר כד' טפחים ושייך בו גזירת נסרים ומכל מקום סוף סוף אין השטח האסור כי אם פחות מד' טפחים, באופן שנצרף שני נסרים ברוחב טפח וביניהם פחות מג' טפחים. אם כן מה מקשה הגמרא בסוגייתנו על דברי רב האומר שמחלוקת ר"מ ור"י היא בנסרים שיש בהן ארבעה מדברי הברייתא האומרת ששני נסרין אין מצטרפין, ומקשינן דאם לית בהו ארבעה כיצד יצטרפו ואם יש בו ארבעה למה לי צירוף. ואילו לדברי רע"א משכחת לה צירוף באופן שיהיו אלו ב' נסרים שיש בתוכם חלל (כן האיר בהערות האיר יוסף על משנת רע"א).


מחלוקת הפוסקים אם אמרינן לבוד לחומרא

והנה כל נדון הב"ח והמגן אברהם הוא כפי שכתב המחצית השקל, דווקא באופן שיש סכך כשר ביניהם שאז נחלקו אם אמרינן לבוד או לא. אך באופן שאין סכך כשר ביניהם לכולי עלמא אמרינן לבוד. ובאמת דבר זה תלוי במחלוקת הפוסקים אם אמרינן לבוד להחמיר או לא, וכמו שכתב הבכורי יעקב (סימן תרכו סק"ח) שאף שהט"ז כתב שלא אמרינן לבוד להחמיר ולדבריו אכן אין חשש זה קיים, אך המגן אברהם (סימן תקב סק"ט) חולק עליו והוכיח שאמרינן לבוד להחמיר ג"כ.

ועי"ש שהוסיף שהב"ח החמיר יותר שכשאין ביניהם ג' טפחים אפילו אם נתן סכך כשר ביניהם מכל מקום אסור מטעם לבוד. ועל זה פליג המגן אברהם שכיון שיש ביניהם סכך כשר לא אמרינן לבוד. ולכן הסיק הבכורי יעקב לדינא שאם יש סכך כשר ביניהם אפילו יש ביניהם פחות מג' טפחים כשר, וכדעת המג"א ודלא כדעת הב"ח. אבל אם יש אויר ביניהם ופחות מג' טפחים יש להחמיר וכדעת המג"א בפלוגתתו עם הט"ז.


פסק המשנה ברורה כדעת הבכורי יעקב

וכן פסק המשנה ברורה (סקי"ז): אכן כדי לצאת ידי כל הספקות יראה שיהיה רוח בין העצים הדקים בין אחד לחברו כשיעור שלשה טפחים. וכל זה דוקא כשעושה סוכה למטה תחת הגג, אבל אם מסכך על גבי הלאטע"ש (העצים הנ"ל) אע"פ שהן סמוכין זה לזה בפחות משלשה טפחים הרי זו כשרה, ולא אומרים כאן לבוד שיצטרפו כל העצים ויהיו נחשבין כעץ אחד רחב מארבעה טפחים שהוא פוסל הסוכה... כיון שסכך כשר מונח ביניהם אין מצטרפין.


בניית סוכה תחת חבלי כביסה שאין ביניהם ג' טפחים

ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סימן ט אות ב וסימן נו) כתב שכדי לצאת ידי דעת הב"ח, יש להיזהר באופן שיש חוטי כביסה מעל הסוכה ואין בין חוט לחוט ג' טפחים, שלדעת הב"ח אמרינן לבוד ונמצא שסוכתו מסוככת בסכך פסול. ולכן יש להסיר מהחוטים באופן שיהיה בין חוט לחוט ג' טפחים.

ובמקראי קודש (סימן כד) חלק על דבריו, ונקט שאף לדעת הב"ח אין להחמיר תחת חבלי כביסה, כי הב"ח לא חידש דאמרינן לבוד להחמיר באופן שיש אויר בין החוטים להחשיב האויר כסתום בסכך פסול.

ובמכתב להגרש"ז אויערבאך שטח הרב יצחק פלקסר סברא להתיר לעשות סוכה תחת חבלים אלו אף שאין ביניהם ג' טפחים מטעם אחר. דלא שייך לבוד להחמיר אלא במחיצות שבת או בסכך ומחיצות דסוכה ובדיני טומאה. משא"כ בנדון דידן שהחבלים אינם חלק מהסוכה וגם במהותם לא נעשו לשם מחיצה או תקרה אלא לתליית כבסים. בכה"ג לא שייך לדון בהם משום לבוד.


דעת הריטב"א שאין אומרים לבוד בדבר העומד להיות פתוח לעולם

והגרשז"א בשו"ת מנחת שלמה (סימן צא אות יט) פקפק בסברתו אך כתב שאף על פי כן לדינא שפיר נראה כדבריו. והוא על פי מה שכתב הריטב"א בעירובין (י:) שבדבר העומד להיות פתוח לעולם ונעשה לכך, אין אומרים בו לבוד. וממילא אף חבלי כביסה אלו כיון שנועדו להשאר פתוחים לעולם אין לומר בהם לבוד. והוא מביא זאת כסניף לכך שבלאו הכי כל דברי הביכורי עקב לענין סוכה בבית תחת גג שהסירו ממנו הרעפים ונשאר הוצעים, הם רק חומרא וממילא חושבני שאין טעם להוסיף עוד חומרא.