עמק סוכות/סוכה/טו/א

עמק סוכות סוכה טו א

דף ט"ו ע"א

רישא בנסרים משופין עסקי' כו'. בעה"מ בפסקא דסככה בחיצין זכרים כשרה כתב בטעם הרי"ף דפסק הכי אף דלריו"ח דמפרש רישא בגזירת כלים וחיצין דמי להא דנסרים פסול לר"מ מ"מ הלכה כר"י ע"ש. ולכאורה יש לצדד דהלכה כר"מ בגזירותיו. ובמ"ש במלחמות דלא חש הרי"ף לאוקימתא דריו"ח מחמת ב' הברייתות דמייתי בגמ' ת"כ דרב ות"כ דשמואל הלכך בין לר"מ בין לר"י מסככין בנסרים שא"ב ג' ואפי' משופין דלא גזרי' שאין כלים אטו כלים ע"ש.

הנה הפני יהושע לעניינו כתב דבמשופין שיש בהן ד' הוי כלי ממש מדרבנן דדמי לדף של נחתומין ע"ש. וגם כשלא נימא כהפני יהושע עכ"פ יש לפרש בהברייתות דטעמייהו משום גזירת כלים והרי בברייתא לא הוזכר טעם הפסול. אך מ"מ י"ל דל"ש גזירה זו רק ברחבים לכל חד כדאית לי' אבל בקצרים אף שמשופין אין לגזור משום גזירת כלים דברחבין יותר שייך גזירת כלים מבקצרים. גם עי"ל כיון דרב ושמואל תרווייהו מפרשו מגזירת תקרת דחה הרי"ף לאוקימתא דריו"ח מקמייהו. עי' במלא הרועים ח"ש ערך ר"ח ורב ושמואל וריו"ח וביד מלאכי (סי' ת"ב) דדעת הרי"ף דאין הלכה כריו"ח נגד רב ושמואל יחד אף שרבים חולקים ע"ז אנן אליבא דהרי"ף קיימי'. ועי' בק"נ סי' ק"ה:

המקרה סוכתו בשפודין כו'. בתפארת ישראל מוקי גם בשפוד עץ אף דפשוטי כלי עץ אינו מק"ט מדאורייתא. עכ"פ מדסומך את ידו לפעמים על השפוד בשעה שצולה בו בשר הו"ל משמש לאדם ולמשמשיו דבכה"ג גם פשוטי כלי עץ מק"ט עכ"פ מדרבנן ע"ש. והנה בשבת (דף קכ"ג ע"א) תנן קנה של זתים אם אין קשר בראשה אינו מק"ט מחמת שהוא פשוטי כלי עץ. צ"ל דשם ל"ש כסברתו שלפעמים סומך ידו על הקנה בשעה שתוחבה תוך הזתים לבודקן. אך כיון שאין מקור לסברת התפארת ישראל. נ"ל דיש סמך קצת דלא כסברתו מדאמר לעיל להפוסל בנסרים דד"ט אף בהפכן על צדיהן משום דנעשו כשפודין של מתכות. ומשמע דבשל עץ אינו פסול אף מדרבנן מדלא אמר סתם נעשו כשפודין דהא פסול דנסרים אינו רק פסול דרבנן. ועי' במג"א ריש סי' תרכ"ט ובפרמ"ג באשל אברהם ובקרבן נתנאל:

פרוץ כעומד כו'. עי' תוס' ומהרש"א. ובמ"ש הפני יהושע דלמ"ד פרוץ כעומד מותר דאגמרי' לא תשייר רובא א"כ כיון דא"א לצמצם א"כ כי אגמרי' דלא לישייר רובא היינו דאינו אסור אלא כשיודע בודאי ודומה לו ששייר רובא ומספק מותר. משא"כ למ"ד פרוץ כעומד אסור דאגמרי' גדור רובא בהא ק"ל שפיר ותפ"ל דאפי' אגמרי' גדור מחצה נמי הוי אסור כיון דא"א לצמצם דשמא שייר רובא כו' ע"ש. והסבר דבריו נראה עפמ"ש בחוות דעת (ס"ס ק"י) דנפ"מ לענין ספיקא כשנאמר לא תאכל חלב הכוונה ודאי חלב וספק שרי מה"ת אבל בצווי כמו אכול מצה נמי הכוונה דוקא ודאי מצה אכול ע"ש. וה"נ י"ל בלשון ההלכה דלא תשייר רובא משמע ודאי שייר רוב אסור וספק מותר. וכן אם הי' נאמר גדור מחצה משמע ודאי מחצה וכיון דא"א לצמצם הי' אסור אף שדומה לו שהוא מחצה דשמא שייר רובא וכל כהאי ה"ל להפני יהושע לפרש. אך אכתי תקשי דאף דלענין איסור אצלינו אין נפ"מ בין לשון ההלכה גדור רובא לגדור מחצה. דב"כ וב"כ בנראה לנו מחצה אסור מספק דשמא רובא פרוץ. אכתי נפ"מ לעונש שמים אי קמי' שמיא גליא דהי' מחצה מצומצם. דאי הי' לשון ההלכה גדור מחצה. לא נענש כעל איסור גמור. אבל כפי לשון ההלכה גדור רובא עשה איסור גמור וכעין זה נמצא בתוס' בסוטה (דף כ"ח ע"א) בד"ה מה ודו"ק. וראיתי בתשו' רעק"א ס"ס קס"ז שכתב במ"ש התוס' בהא דמחצה על מחצה כרוב אף דקיי"ל א"א לצמצם מ"מ הוי ס"ס שמא באמת כפי הנראה לנו שהוא מחצה ואת"ל דאינו כן שמא הנשחט הוא הרוב וחדוש שלא העירו האחרונים להוציא מזה דעת התוס' דשרינן ס"ס גם באתחזק איסורא דהא בשחיטה הוי ס"ס בפסול שחיטה דהוי בחזקת שאינו זבוח ע"ש. ולכאורה יש עוד גרעון בהס"ס דספק מחצה מצומצם הוא מילתא דלא שכיחא כמ"ש התוס'. ובתוס' בכתובות (דף ט' ע"א) בד"ה איב"א משמע דכשהספק א' לא שכיח ל"ח ס"ס ע"ש. וצ"ל אף דלא אזלינן בתר מה שנראה לנו שהוא מחצה להחליט שכן הוא וגם מדאורייתא חיישי' שאינו כן [וגרע מחשש דבדדמי היכא דשייך בעגונה דהוא רק חשש דרבנן עי' בפ"ת באה"ע סי' י"ז ס"ק קל"ח בד"ה ולע"ד] מ"מ אלים זה שנראה לנו שהוא מחצה דנחשב כשכיח ומ"מ קשה לומר דגם החזקה יגרע מש"ה וצ"ע.

עוד אעורר איך נחשוב ספק מחצה ספק רוב לס"ס דהא אין ספק א' מתיר יותר מחבירו אי מחצה כרוב. ועי' בש"ך ביור"ד סי' ק"י בדיני ס"ס אות י"א ואכמ"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף