נחל קדומים/שמות/כח

נחל קדומים שמות כח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואתה הקרב אליך. ואתה תדבר אל כל חכמי לב. ואתה תצוה את בני ישראל. כן הוא במסרה. ודרך אסמכתא אפשר שראיתי לרבינו אפרים ז"ל שכתב דלפי שהי"ל למשה להיות כהן וכשלא רצה ללכת בשליחות הקב"ה עשה אהרן כ"ג לכך לא נזכר משה בפרשה זו שיש בה בגדי כהונה ונתנה לאהרן שנתרצה לילך בשליחותו. עכ"ד. ולפי דבריו נמצא שלא נזכר שמו כמו דרך תוכחה שהוא גרם שנתנה הכהונה לאהרן לפי שסירב ופרשה זו בשבח בגדי כהונה. אמנם רבינו שלמה אסתרוק ז"ל דרך דרך זו אמנם כתבה לשבח משה דלהיות בפרשה זו נזכרים בגדי כהונה לא רצה הקב"ה לכבוד משה רבינו לעשותה פרשה מצויינת ותחילת דיבר כשאר פרשיות דכתיב וידבר ה' לאמר צו את בני ישראל וכו' ועשו בגדי קדש וכו' רק עשאה כצורת פרשה הנמשכת להקודמת כאלו טפלה היא ומחוברת לאחרת וז"ש ואתה תצוה בויו העטף שהוא מחובר וטפל לענין הקודם עכ"ד וכ"ז נוסף על ענין אחר קודם עכ"ד וכל זה נסמיך במסרה ואתה תצוה שלא נזכר שמו של משה רבינו. ולא תימא מפני שאמר מחני נא משום דהוא מסר עצמו על ישראל והפליא לעשות ואביו אהבו. ותו דהיה מוכרח לקיים למסור נפשו משום נח דלא בעא רחמי. וא"כ אינו מן הראוי שלא יזכר שמו דהוי בצד מה כמו עונש. אמנם הטעם הנכון דכתיב ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך לעשות לו בגדי כהונה ומשו"ה לא נזכר לפי שסירב. וכ"ת גם זה נראה כמו עונש לז"א ואתה תדבר אל כל חכמי לב כלומר דאדרבא שינה מפרשיות אחרות להראות כי הוא נמשך לקודם כמו ואתה תדבר אל כל חכמי לב שהוא מבואר נגלה דנמשך עם הקודם דכתיב ועשית בגדי קדש ואתה תדבר וניכר שהוא נמשך לדיבור הקודם. גם זה לכבוד משה רבינו לומר דפרשה זו היא נמשכת לקודם כמדובר:

ח

וחשב אפדתו אשר עליו. כמעשהו רמז כי האפוד מכפר על ע"ז ובע"ז מחשבה רעה מצרפה למעשה וז"ש וחשב אפודתו מחשבת ע"ז כמעשהו דגם המחשבה כמעשה. מפרשים. אמנם רבינו אפרים ז"ל פי' וחשב אפודתו מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וזהו כמעשהו ממנו יהיה נותנין לו שכר כעושה מעשה עכ"ל. ולפי דבריו אפשר לומר במ"ש המפרשים טעם למחשבה טובה מצרפה למעשה משא"כ מחשבה רעה זולת ע"ז והענין דכתיב ה' נתן וה' לקח ואמרו רז"ל וה' הוא ובית דינו. והיינו שלענין הטובה ה' נתן וגמולו ישלם לו ולזה משלם המחשבה דהוא בוחן לב וידע מחשבתו הטובה ומשלם. אבל כשאינו לטובה הוא נידון בצירוף בית דינו כביכול והם לא ידעו המחשבות. לכך מחשבה רעה אינה מצרפה למעשה דהב"ד לא ידעו ואין אב מעיד על בנו. משא"כ בע"ז דאז אין לו דין בן ואז הקב"ה מעיד על המחשבה דע"ז ופורעין לו עכ"ד. וז"ש חשב אפודתו מחשבת תקונו וקשוטו למצוה כמעשהו דמחשבה טובה הקדוש ב"ה מצרפה למעשה וז"ש כמעשהו וכי תימא למה מחשבה טובה מצרפה ולא הרעה לז"א ממנו יהיה כלומר דהטובה משלם הוא עצמו והוא יודע מחשבת האדם משא"כ הרעה ודוק:

טז

זרת ארכו וזרת רחבו. לבטל כח עשו שהוא בדמיון האצבע הקטן שהוא זרת כי ישראל נמשלו לגודל דכתיב ודגל"ו עלי אהבה וגודלו עלי אהבה וכמו שהגודל אינו בסדר אצבעות אלא נפרד לבדו כן ישראל לבדם והאצבעות הם רמז לד' מלכיות. והאצבע קטנה היא זרת רמז לעשו הבא באחרונה דכתיב הנה קטן נתתיך בגוים שהוא זרת קטנה שבאצבעות ועליו נאמר זרוע רמה תשבר ר"ת זרת וכתיב זבח רשעים תועבה ר"ת זרת שלא יקבל המשיח דורון מאדום כמשז"ל והחשן היה זרת ארכו לבטל כחו. מס' קדמון כתיבת יד. ולפ"ז אפשר לרמוז כי חשן אותיות נחש והוא רומז לעשו לבטלו ולבטל מהותו זרת וס"ת זרוע רמה תשבר רעה רמז החרבה עמלק המן. ועיין מדבר קדמות מערכת ד' אות ח':

יז

ומלאת בו מלואת אבן. ד"פ אבן הם רי"ו גבורה סוד ויסע ויבא ויט ג"פ ע"ב הם רי"ו והם י"ב אבנים כנגד י"ב צירופי הויה שבכל חדש מנהיג צרוף א' וכן בי"ב שעות היום וי"ב שעות הלילה בכל שעה גובר צירוף א'. י"ב צרופים אלו הם מ"ח אותיות כנגדם מ"ח קרשים במשכן ולכן אמרו רז"ל רבות בנות עשו חי"ל זה משה. ואת עלית זה משה. חי"ל זה משה שהקים מ"ח קרשי המשכן בגימטריא חיל. ואת עלית זה משה דכתיב את עושה לי. עלית בגי' ת"פ בגי' הדעת עם התיבה. שמשה היה בסוד הדעת ולכן נזכרו בתורה כ"ד פעמים האבות ביושר בסוד אור ישר. וכ"ד פעמים האבות למפרע בסוד אור חוזר. והם מ"ח פעמים. וציוה על הונאת הגר מ"ח פעמים בזכות אברהם ראש הגרים שהכיר לבוראו בן מ"ח שנים וקיים כל התורה כלה שנקנית במ"ח דברים. וכנגדם נתן משה ללויים העוסקים בתורה מ"ח ערים ואמרו בירושלמי כי ד"פ הקים י"ב אבנים הרי מ"ח. וכתב הרב המורה כי מ"ח צורות הם ברקיע הגלגלים. ואמרו במדרש הנעלם. פ' בראשית כי מ"ח טפות יורדות מג"ע של מעלה. וכנגדם הם מ"ח נביאים שנבאו לישראל והתורה נתנה במ"ח בריתות בסיני ומ"ח בריתות באהל מועד ומ"ח בריתות בערבות מואב ג"פ מ"ח בגימטריא קדם דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קד"ם מפעליו מא"ז בגימטריא מ"ח וגם ארז"ל כל פרגמטיא של משה לא היתה אלא באז דכתיב קדם מפעליו מאז. אז זה משה. מצנפת י"ו אבנט ל"ב אמה הם מ"ח אמות. רמז למ"ח זה גם הם סוד יוב"ל גם סוד האלף בציור יו"י חלוקה י"ו למעלה י"ו למטה הם ל"ב. ומן המצנפת שבמוח הם י"ו אמה תחתיהם. ל"ב שניים. וכן היד י"ד פרקים והכף והזרוע הם י"ו פרקים ב' ידות האדם הם י"ו י"ו הם ל"ב של אבנט. ס' קדמון כ"י. (ודע שראיתי בו כמה הקדמות שהם במג"ע ופנאי לא היה לי לראות על כל פרט בילקוט ראובני):

ל

ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים. פירש"י כתב שם המפורש היה נותנו בתוך כפלי החשן וכו'. והרמב"ן כתב כדברי רש"י וכתב דזה חסר בבית שני והר"ם הלוי הפליא לתמוה על הרמב"ן שבבית שני היו יודעים שם המפורש ואמאי לא כתבוהו והאריך בזה. ולק"מ דידוע דיש נקודות שונות וצירופים משמות הקדש לשם המפורש. ולא ידעו בבית שני סדר וניקוד שמות אורים ותומים. ותו שהרמב"ן כתב שהקדוש ב"ה נתן זה הכתב מן השמים למשה רבינו ע"ה ואינו מעשה אדם והארכתי בעניותי בזה קצת בפ"ע (בפתח עינים) יומא (דף ע"ה) ע"ש:

לב

והיה פי ראשו בתוכו וגו'. רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל דרוש דרש הני קראי על לה"ר במת"ק ודש"ן עדיו הלא בספרו. ואפשר לרמוז כי תיקון ללשון הרע הוא התורה ובודאי שהיא תורה לשמה ליחד הדודים והתורה נקראת ראש כמשז"ל ולכן במעיל שהוא מכפר על לשון הרע רמז. והיה. שהוא יחיד קבה"ו הרומז לו"ה שבשם ולהמשיך מוחין י"ה והוא והיה שצריך לשמה. פי ראשו. מה שלמד בפיו מהתורה שנקראת ראשו כתם פז. בתוכו. רומז שלא יפרסם לימודו להתגאות רק יהיה בתוכו. ועוד רמז שיהא תמיד חושב ומהרהר בתורה וזה בתוכו. ואז יזכה שתשרה בו שכינ"ה גימטריא שפ"ה יהיה לפיו סביב כשילמוד. מעשה ארג. שיכוין לחזור מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובבא אליו נת"ן הבבלי על הירושלמי נצב ימינו כש"ר ויארו"ג כל מחמדי עין אם ארג"ם ודרשוהו. כפי תחרא. הכל מתוקן ובזה יתכפר הלשון הרע והכל יהיה לו. כלומר והמדבר לה"ר עושה חליפין נותן זכיותיו ולימודו לאותו שדיבר עליו ולוקח העון והחטא ממנו. ועל כן החלוקה דרבנן שלו נעשית קרעים הן ממצותיו שלקחו אותם אשר דיבר לה"ר עליהם והן מעבירות שלא עשה. וזה טעם שהמעיל מכפר על לה"ר כי הלשון גורם לקרוע חלוקא דרבנן שלו. והמעיל מכפר ונתקן החלוקא דרבנן. וז"ש. יהיה לו. תורה ומצות. לא יקרע. כי התורה מכפרת וישאר החלוקא דרבנן. ודוק הטב:

לה

ונשמע קולו בבואו אל הקדש. נעשה ונשמע. ונשמע פתגם המלך. כן הוא במסרה. ואפשר במ"ש פרק ר' עקיבא ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהן את ההר כגיגית מכאן מודעא רבא לאוריתא ואעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש. והתוס' הקשו דהרי הם אמרו נעשה ונשמע ותירצו כי יראו מהאש הגדולה ע"ש. ולפי מאי דאמרו בתנחומא דהמודעא היתה על תורה שבע"פ ניחא קושית התוס' דנעשה ונשמע אמרו על תורה שבכתב ומה שהיו אנוסים היה על תורה שבע"פ. והגאון הרב פני יהושע כתבה מדנפשיה ונוח"ם יסתר מעיניו דברי התנחומא וקמחא טחינא טחן. והרשב"א כתב דמודעא זו היתה עד שלא באו לארץ אך כשבאו לארץ נתבטל' המודעא דכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו וגו' וזה המסרה נעשה ונשמע שאמרו ישראל מתוך חיבתן ואי קשיא איך אח"כ לא רצו עד שכפה ההר לז"א ונשמע פתגם המלך דמה שאמרו ונשמע היה פתגם המלך תורה שבכתב אך המודעא על תורה שבע"פ. ומיהו כל זה קודם שבאו לא"י אך אח"כ ונשמע קולו בבואו אל הקדש:

לח

והיה על מצחו תמיד לרצון. לרמוז על השגחתו תמידית בלי הפסק כאומרו תמיד עיני ה"א בה מציץ ומביט מראשית שנה ועד אחרית שנה ואומרם ז"ל תמיד שלא יסיח דעתו ממנו הרצון בו שידבק בו יתברך תמיד ובו ישיג דבקות ההשגחה. רבינו שלמה אסתרוק ז"ל:

מג

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.