טעמא דקרא/שמות/כח
לח[עריכה]
והי' על מצחו תמיד. וביומא ז' ב' מאי תמיד אילימא תמיד על מצחו מי משכחת לה מי לא בעי למיעל לבית הכסא ומי לא בעי למינם אלא תמיד מרצה הוא עוד אמר תמיד שלא יסיח דעתו ממנו ע"ש. נשאלתי הרי גם בחושן כתיב ונשא אהרן את משפט בנ"י על לבו לפני ה' תמיד ומאי דרשי בי'. ונראה דמדאורייתא מותר ליכנס בבגד"כ לביה"כ ורק בציץ אסור דהא אמרי' בשבת ס"ב דבקמיעין שהשם מחופה עור מותר ליכנס בו לביה"כ ורק בתפילין שהשין מגולה אסור וכאן בחושן הי' האורים ותומים בתוך כפלי החושן ומכוסה וכן מותר לישן בבג"כ מדאורייתא דקי"ל בגדי כהונה מותר ליהנות בהן והא דתנן בתמיד כ"ה ב' לא היו ישנים בבגדי כהונה אינו אלא מדרבנן שלא יפיח בהן כדפירש"י ביומא ס"ח ב' וגם להראב"ד שכ' דגנאי לבגד"כ שישנו בהן אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין שום איסור והכוונה תמיד כפשוטו (וכ"ז לא יתכן רק לגירסתנו ביומא ע"ג ב' שהי' כתוב על אבני החושן שבטי ישורון אבל להרמב"ם {{ממ|פ"ט מכה"מ ה"ז שהי' כתוב שבטי קה א"כ לא יוכל ליכנס בו לביה"כ שהי' שם ה' מגולה על אבני החושן).
מ[עריכה]
ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת. וכן כתוב אח"כ (כ"ט ט') וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה. וצריך טעם למה ע"י המגבעות הי' כבוד ותפארת. ונראה דהנה אמרו בזבחים י"ט א' שערו הי' נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין, וכיון דבתפילין כתיב פארך חבוש עליך ומבואר במו"ק ט"ו א' דאלו התפילין וכאן שהתפילין היו נראין ביחד עם המצנפת ה"ז לכבוד ולתפארת וגם בכהן הדיוט שאין לו ציץ הי' מניח התפילין סמוך למגבעת וכ"ז לכבוד ותפארת.