משנה/אבות/א
|
מפרשי הפרק רע"ב מפרשי המשנה רש"י |
(א) משה קבל תורה מסיני. ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סייג לתורה:
(ב) שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
(ג) אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם:
(ד) יוסי בן יועזר איש צרדה. ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם[1]. יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. והוי מתאבק בעפר רגליהם. והוי שותה בצמא[2] את דבריהם:
(ה) יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה. ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו. קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה. גורם רעה לעצמו. ובוטל מדברי תורה. וסופו יורש גיהנום:
(ו) יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר. עשה לך רב. וקנה לך חבר. והוי דן את כל האדם לכף זכות:
(ז) נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע. ואל תתחבר לרשע. ואל תתיאש מן הפורענות:
(ח) יהודה בן טבאי. ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר. אל תעש עצמך כעורכי הדיינין[3]. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין[4] כשקבלו עליהם את הדין:
(ט) שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים. והוי זהיר בדבריך. שמא מתוכם ילמדו לשקר:
(י) שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר אהוב את המלאכה. ושנא את הרבנות. ואל תתודע לרשות:
(יא) אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם. שמא תחובו חובת גלות. ותגלו[5] למקום מים הרעים. וישתו התלמידים הבאים אחריכם. וימותו. ונמצא שם שמים מתחלל:
(יב) הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה:
(יג) הוא היה אומר נגד שמא. אבד שמיה[6]. ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף. קטלא חייב. ודישתמש בתגא חלף:
(יד) הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. ואם לא עכשיו אימתי:
(טו) שמאי אומר עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות[7]:
(טז) רבן גמליאל אומר עשה לך רב. והסתלק מן הספק. ואל תרבה לעשר אומדות:
(יז) שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
(יח) רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד. על הדין. ועל האמת. ועל השלום. שנאמר (זכריה ח טז) אמת ומשפט שלום. שפטו בשעריכם:
- ↑ במדרש שמואל הביא מהרשב"ץ שיש גורסים קבלו ממנו, וכתב הרשב"ץ שהיא גירסא המדוקדקת אם הוחזקה. עוד הביא מה"ר מנחם לבית מאיר שביאר שמהם היינו מאנטיגנוס ובית דינו (וכ"נ שנקט הרמב"ם בהקדמה לס' הי"ד). ומהרמ"ה הביא שמהם היינו משמעון הצדיק ואנטיגנוס, וכן הביא מר' יוסף אבן נחמיאש שלמדו תחילה אצל שמעון הצדיק עד שנפטר ועדיין לא למדו כל צרכם ולכך ישבו לפני אנטיגנוס עד שנפטר אף הוא ומילאו את מקומו.
- ↑ במדרש שמואל הביא גירסת ששה סדרים ירושלמית כצמא בכ"ף הדמיון, וכתב שהכל עולה לטעם אחד שישתה דבריהם כתאוותו של צמא למים.
- ↑ במדרש שמואל כתב שלפי ביאור ה"ר מנחם לבית מאיר שעורכי הדיינים הם אותם שמסדרין טענות לתובע או לנתבע יש לגרוס הדינים ביו"ד אחת.
- ↑ במדרש שמואל הביא מר' יוסף אבן שושן שתמה על גירסא זו איך יהיו בעיניו שניהם כזכאים אחר שזיכה לאחד וחייב לחברו, ולכך כתב שיש לגרוס כצדיקים.
- ↑ עי' מדרש שמואל בשם ר"י אברבנל שראוי לגרוס תְגַלו.
- ↑ במדרש שמואל הביא מה"ר יוסף אבן שושן שהגירסא הנכונה אבד שמא.
- ↑ ויש גורסים בשמחה.
ציונים ומראי מקומות[עריכה]
משנה ב[עריכה]
ועל העבודה.
הרמב"ם (מעילה פ"ח ה"ח) מבאר שמאחר ועבודת הקרבנות היא מכלל החוקים שאין בהם טעם, לכך אמרו חכמים שאף עליה העולם עומד, ויזהר בהם ולא ידמה שהם פחותים מהמשפטים שטעמן גלוי.
משנה טז[עריכה]
ואל תרבה.
הטעם שאמר אל תרבה ולא אמר ואל תעשר, כתב במדרש שמואל בשם ה"ר יוסף אבן שושן שרבן גמליאל בא להורות שאף אם כוונתו להרבות יותר מן החיוב לא יעשה כן שמא יטעה באמדן דעתו.
משנה יז[עריכה]
בביאור כל המשנה, ראו מה שביאר באורך באלשיך פרשת שמיני (ויקרא י ג) על הפסוק וידום אהרן.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |