הון עשיר/אבות/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ אבות א

א

אבות

אבות יש בו חמש פרקים, כי סדר האבות עד הגיענו לכלל ישראל הם נזכרים בחמשה, אדם נח אברהם יצחק ויעקב, אע"ג דמדינא אין קורין אבות אלא לשלשה כמשא"זל (ברכות טז:), ומשם ולהלאה נשרשה האומה ישראלית תולדת האבות. ולמאן דגריס באבות אף פרק ששי במשנה, י"ל דהוא כנגד שם האחר שיש לו ליעקב. וע"ד הנסתר על פי זה י"ל דלהיות יעקב אשר פדה את אברהם בחור שבאבות, בעל שש קצוות כידוע לי"ח, יש בו ששה פרקים:

אבות נקראת המסכתא הזאת המדברת בענייני מוסרים ודרך ארץ, לרמוז דאף דברים אלו קיימו האבות:

משה קבל. משה נוטריקון שלו "שם "מם "הא, ושם זה ברבוע הוא בגי' סיני, ובו סוד התורה שבכתב כידוע ליודעי חן. וזה הוא משה קבל תורה מסיני דווקא.

קבל תורה. התורה לא קתני, דהוה משמע כל התורה, אלא תורה, להיות ששער החמשים משערי בינה לא נגלה לו למשה.

ב

ועל גמילות חסדים. קתני ליה בלשון רבים, לפי שמצוה זו לעולם נעשת בשנים, ונמצא גומלים זה את זה, כמשאז"ל (ויק"ר פל"ד, ח) על ענין הצדקה המשתלמת לפי גמילות חסדים שבה, שיותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית.

ג

ויהי מורא שמים עליכם. לא קתני והוו יראי שמים כדקתני אלא הוו כעבדים, דהוו משמע דאחר האהבה יקנו מדת היראה, וזה אינו דהיראה דהיא להיות נזהר ממצות לא תעשה כמ"ש הר"ב, קודמת לאהבה דהוא זריזות קיום מצות עשה כמ"ש הר"ב, והראיה דכתיב (תהלים לד, טו. לז, כז) סור מרע ועשה טוב. אלא קתני ויהי מורא שמים עליכם, דמשמע היראה שכבר זכיתם לה קודם עבדכם מאהבה, יהי עדיין עליכם בעוד שאתם עובדים מאהבה ושמחים בשמחת מצוה שמחה גדולה מרוב אהבת ה', שלא תהיה האהבה מקלקלת את השורה כדכתיב (משלי ה, יט) באהבתה תשגה תמיד, ותחטאו מרוב שמחה, שהרי כתיב (תהלים ב, יא) וגילו ברעדה. במקום גילה שם תהא רעדה (ברכות ל:).

ד

והוי שותה בצמא. לפי גירסא זו דגרסינן בצמא בבית, יש לפרשו כפשוטו, כי המתאבק בעפר פיו צמא לשתות, והצמא לשתות בעסקו בתורה ואינו פוסק מקל מעליו עונש איסור דברים בטלים, כי כן כתבו חכמי האמת. ופשוט הוא, כי הוא מדה במדה:

ה

יהי ביתך פתוח לרוחה. להאכיל לרעבים. ויהיו עניים בני ביתך. שתאכילם מאכל עניים כדי שתוכל להוציא מעות על האורחים הבאים, ולא תפטור עצמך בטענת אין לי, כי אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב לעשות צדקה (גיטין ז:):

ואל תרבה שיחה עם האשה. כי היא צרה עיניה באורחים יותר מבאיש (עי' ב"מ פז.) ואם תרבה שיחה עמה ברוב דבריה תוציא עליהם שם רע, או תגלה אזנך שההוצאה מרובה כי היא עושה כל צרכי הבית, ותגרום לך שתגרשם מביתך. ועוד שהיא תזעק וארז"ל (עירובין פו. עיי"ש) כלבתא נבחא פוק. והם ילכו מאליהם:

באשתו אמרו. שלא ירבה שיחה. וק"ו באשת חבירו. שלא ירבה, דאפילו דבור מועט ללא צורך גדול אסור משום הרגל עבירה:

מכאן אמרו חכמים כל המרבה שיחה עם האשה. כן כתב התי"ט בשם הגהת א"י. ולפי זה ה"פ מכאן אמרו וכו' שגורם רעה לעצמו, דהיינו אשתו הנקראת עצם כדכתיב (בראשית ב, כג) עצם מעצמי. כי על ידה מגרש העניים מביתו, והיא אינה זוכה עוד בהקרבת הנייתה להם (עי' תענית כג:), וע"י שמגרש העניים אשר מהם תצא תורה כמשז"ל (נדרים פא.), הוא בוטל מד"ת, וסופו של זה המרבה שיחה עם אשתו יורש גהינם, כי הרגל נעשה טבע שני להרבות שיחה עם הנשים ואפילו עם הבלתי נשואות לו, והדבור מביא לידי מעשה, להרצות מעות מידו לידה כדי ליגע בה, וכתיב יד ליד לא ינקה רע (משלי יא, כא. ועי' ברכות סא.):

ו

והוי דן את כל האדם. הידוע, שהוא בנוני, כמ"ש הר"ב. והיינו דלא קתני אדם סתם, בלא הא:

ז

הרחק משכן רע. שיש לו עין הרע, אעפ"י שכל שאר מעשיו הם טובים, כי אמרו ז"ל (ב"מ קז:) שצ"ט מק' מתים מעין הרע, ומדה גרועה זאת א"א להוציאה מאדם המוטבע בה, לכן צריך להרחיק ממנה שלא לעמוד במקום סכנה:

ואל תתחבר לרשע. אבל הרחק אל תרחיקהו בשתי ידים, אלא תהא שמאל דוחה את מעשיו, וימין מקרבת אותו תחת כנפי השכינה בתוכחה ראויה:

י

ואל תתודע לרשות. תתודע אינו צווי כמו אהוב ושנא, אלא זכר בעלמא, שכשישנא את הרבנות לא יבא להתודע לרשות, כי לעולם הפרנס הממונה על הצבור הוא הוא ההולך לפני המלך והשרים לפקח על עסקי צבור. ה"ט דשנאו אחר ושנא את הרבנות, דלפי דברי הר"ב היה לו להקדימו לו. ועוד ה"ל לשנותו בלשון צווי גמור, דומיא דאהוב ושנא:

יא

ותגלו למקום מים הרעים. כינה הדעות הנפסדות באחד מצרכי הגוף הבלתי ראוי וטוב, לרמוז דצריך להשתדל בקייום בריאות הגוף, כדי שיהיה מוכן ומזומן לשרת את הנפש בקייום המצות, וזה רמז לנו באחד מצרכי הגוף ההכרחי שא"א לחיות מבלעדו, לגלות לנו דלא יטה אחר תאות לבו הרע למעדני עולם בטענה זו, כי זו היא עצת היצה"ר המראה פנים בתורה שלא כהלכה, אלא מים במשורה ישתה כי כך היא דרכה של תורה (לקמן פ"ו מ"ד):

יג

הוא היה אומר נגד שמא וכו'. נראה דאמר דברים אלו ברבים בההוא מעשה דפסחים (דף סו.) דשכח ולא הביא סכין. שאירע לו כזה שנגד שמא ואבד שמיה כמ"ש המדרש שמואל. וכדי שיבינו הכל אמרו בלשון תרגום:

יד

וכשאני לעצמי. שאני טרוד באשתי הנקראת עצם מעצמי (בראשית ב, כג). מה אני. יכול לעשות לטוב לי, שכבר רחים בצוארי (עי' קידושין כט:). ועל פי פירוש זה אתי שפיר דלא קתני וכשאני לי מי לי דומיא דרישא:

טו

עשה תורתך קבע. תורתך, שאתה מחדש בשכלך בתורה, תעשנה קבע, שלא ינגדו חדושיך זה את זה, שאם אתה עושה כן אין תורתך תורת אמת כי אם להתגאות ולהראות לבני אדם שאתה חריף ובקי, שהרי אם גמרת לפי רוחב שכלך בדבר אחד שהוא בענין אחד, ועל פי אותו ענין חדשת חדוש נאה בפסוק ההוא או מדרש ההוא, אם לא חזרת בך בפירוש מהחדוש הראשון אי אתה רשאי לחדש עליו חדוש אחר המורה הפך המונח הראשון שהנפת, וזו החזרה צריכה שתהיה בלב, שאם אין דעתך נוטה שיהיה אותו הענין כך באמת כמו שאתה אומר, לא תכניסנו באזני בני אדם בארחות עקלקלות כדי לחדש עליו חדוש, אלא תהיה תורתך קבע בפיך ובלבבך, ואם הדבר ספק אצלך תאמר בפירוש ספוקי מספקא לי ואם הענין הוא כך י"ל חדוש זה ואם הוא בדרך אחר י"ל חדוש אחר, ולא תטעה את הבריות בדבורך להרבות בכבודך, ואי לאו בר הכי אתה שתיקותך יפה מדברותך. ואמור מעט, חדושים. ועשה הרבה, מצות ומעשים טובים. ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא:

והוי מקבל את כל האדם. כל אדם לא קתני כדקתני (פ"ד מ"ד) ואל תהי בז לכל אדם, אלא כל האדם, שצריך לקבל כל האדם בסבר פנים יפות, ולא מקצתו דהיינו להחניפו, ושלא יהיה הסבר פנים יפות עמו כי אם במקצתו, דהיינו מן השפה ולחוץ, אלא יהיה הסבר פנים שעושה עמו מתפשט בכל אותו אדם בחצוניותו ובפנימיותו, וזה דומה לעשה תורתך קבע שצריך שיהיה פיו ולבו שוים:

יז

כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. דגם אויל מחריש בפרט בפני מי שגדול ממנו בחכמה, חכם יחשב (משלי יז, כח). והגוף נהנה מזה, כי נחשב לאדם גדול וחכם אף כי ידע בנפשו שאינו כן. ואם בעל נפש אתה, שאי אתה חש על כבוד גופך כי אם בתורת ה' חפצך, כי היא היא המביאה לידי מעשה, ותצטר[ך](ף) לשאול בפניהם כל ספיקות שיש לך, דאין הבישן למד, הוי זהיר בדבריך ולא תרבה בהם, אלא שאל מה תשאל בדרך קצרה, שכל המרבה דברים מביא חטא על נפשו בקלות, בפרט קמיה רביה, דמאן דמותיב מילה קמיה רביה אזיל לשאול בלא ולד (עירובין סג.):

יח

על הדין ועל האמת. על הדין היוצא באמת נעשה השלום בעולם, שאין לבעלי דינין עוד תרעומת זה על זה, נמצא ששלש אלו תלוים זה בזה, האמת בדין, והשלום באמת. ועל פי פירוש זה יש טעם הגון לשנותו שלא כסדר הכתוב, משא"כ לפירושים אחרים:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.