משאת המלך/דברים/לב
לח[עריכה]
ישתו יין נסיכם (לב לח)
כתב הרמב"ם (בפ"ז מהל' עכו"ם הל"ג) בהמה שהקריבוה כולה לעכו"ם אסורה בהנאה, אפי' פירשה ועצמותיה כו' הכל אסור בהנאה, ועיין כ"מ דפי' דלכך כתב הרמב"ם שהקריבוה כולה, דאילו שייר מידי בהקרבתה אותם דברים ששייר לא נאסרו, ובאו"ש תמה שהרי תנן בחולין (ל"ח:) דאפי' שחטה לאכול עו"ג מחצר כבד שלה כו', והרי דאף דרק כזית מחצר הכבד שלה היה לשם ע"ז מ"מ מיתסרא כולה.
ונראה דהנה ביארו הנצי"ב בהעמק שאלה (סי' קס"ב) וכן מטו מהגרי"ז (הובא בס' אבי עזרי ח"א) דהא שנאסר יין נסך מהכתוב אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם וגו' [ערמב"ם רפי"א ממאכא"ס], הוא איסור נוסף לי"נ מלבד איסורי ע"ז דלא ידבק ודלא תביא תועבה, דנאמר בזה עוד לאו ליין נסך ולא משום מלתא דע"ז אלא משום מלתא דמאכא"ס ע"ש. ויעויין במש"כ בחי' על הרמב"ם (משאת המלך סי' ס"ו) להוכיח דאף איסורא דזבחי מתים ה"ז כיוצ"ב דלאו דיין נסך, דאי"ז איסורא מלתא דע"ז אלא מלתא דמאכא"ס, ע"ש.
והנה בהא דתנן דשחטה כדי לאכול כזית מחצר הכבד נאסרה כולה, ביאר האו"ש בטעם הדבר לפי שא"א לכזית בשר בלא שחיטת כולה דנמצא דשם זבחי מתים על כל שחיטתה, ע"ש. ולפי"ז למתבאר דכל איסורא דזבחי מתים אינו אלא מלתא דמאכא"ס, נמצא דמיהו מלתא דע"ז לא תאסר כולה, וא"כ נתבארו דברי הרמב"ם מה שדקדק וכתב שחטה כולה לעכו"ם, ומשום דרק בכך נאסרת כולה באיסורי ע"ז, אבל בפירש חוץ מעורה הגם דאה"נ דתאסר כולה כמבואר במתני', מיהו אין זה כבר מאיסורי ע"ז אלא מאיסור מאכא"ס.
הפטרת האזינו[עריכה]
ארדפה איבי ואשמידם (שמואל ב כב לח).
איתא בילקוט שמואל (רמז קס"ג) דוד אמר ארדוף אויבי ואשיגם וכו', עמד אסא ואמר אין בי כח להרוג אלא אני רודף ואתה עושה וכו', יעו"ש. והנה צ"ע דנראה לכאורה שדוד היה במדרגה הקטנה מכולם שהיה צריך לטרוח הרבה יותר מהם, [שו"ר בהגדה לבית בריסק מה שביאר הגרי"ז בזה]. אמנם נראה פשוט דהענין הוא בהיפך דכל המלכים חששו שמא יאמרו על עצמם כחי ועוצם ידי וגו', ולכן אדרבה דוד אע"פ שטרח כ"כ הרבה ברדיפתו מ"מ לגודל מעלתו היה בטוח שלא יתלה הדבר בכחו, אבל שאר המלכים דכן חששו מכך לכן המעיטו מעיקרא במעשיהם.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א