הרחב דבר/דברים/לב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
אבן עזרא
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות
רשב"ם


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

הרחב דבר TriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


והיינו שהזהיר ר״א לתלמידיו מנעו בניכם מן ההגיון. ופרש״י שלא יעסקו במקרא יותר מדי ואין הכוונה שלא ילמדו הרבה מקרא. וגם הלא לא נזכר במלת הגיון ביחוד מקרא. דמשמעות הגיון הוא עיון כפרש״י ע״ז די״ט יהגה יעיין. אלא ה״פ מנעו בניכם שלא הגיעו עוד ללמוד התלמוד ועומדים בלימוד מקרא מן ההגיון שהוא העיון שלא יעיינו עוד בלמודם שהוא מקרא באשר לא עמדו עוד על עיון התלמוד לכוין אל האמת ובב׳׳ר פ׳ תולדות אמרו ורוב דגן זה תלמוד ותירוש זה אגדה וכן בריש ויקרא יחיו דגן בתלמוד ויפרחו כגפן באגדה. למדנו כשם שאין לשתות יין לפני מאכל לחם באשר היין משכר אז ביותר ומאבד את הדעת. כך אין להשקיע הדעת באגדה לפני התלמוד. שהוא מאבד את הדעת אז. ומזה יש להבין דמכש״כ א״א לקוות להשיג מעלת התלמוד וחכמת הטבע יחד. אם לא שיקדים עמל התלמוד הרבה. ואחר שכבר עמל ומצא כדי מדתו. אז יכול להפנות גם לשערי חכמות. ויהיו שניהם שמורים ומתקיימים בידו. וה״ז האדם המעלה דומה לעץ מאכל. דכמו עץ מאכל גידולו וטובו משתלם בשלשה דברים גשם מטרות עוז טל ושמש. ושלשה אלה לא ביחד משתמשים לטובת הפרי אלא מתחלת גידול הפרי. העיקר הוא הגשם המרובה כדאי׳ בתענית פ״א מטרא רזיא לאילנא. ואין הטל והשמש מועילים אז כלל עד שגדל הפרי ונצרך להמתיקו אז טוב שיבא הטל לרככו ולהמתיקו. ואח״כ בא השמש וממתיקו יותר. משא״כ בעוד לא גדל כ״צ בגשם. אין השמש מועיל כלל. ולא עוד אלא אפילו הטל הבא לרכך. בא השמש ומגביהו וממשיכו מן הפרי. כך האדם המעלה גדל ע״י התלמוד שנמשל למטר. וע״י הבנת המקרא שהוא דברי אגדה ונמשל לטל. מגיע למוסרים טובים ואיך להתנהג בהליכות עולם ולהגביה הנפש וע״י חכמת הטבע שנמשל לשמש. כמבואר בקהלת מה יתרון לאדם שיעמול תחת השמש. דמשמע הטבע מגיע עוד לכבוד לפני אוה״ע ולעשות גדולות בישראל. אבל סדר הגידול העיקר הוא הגשם. ואח״כ טוב בדברי אגדה שנמשל לטל. ואח״כ טוב להמתיק עוד כחו ע״י חכמת חיצונית שהוא השמש. משא״כ בעוד לא גדל בלימודו. אין חכמת חיצונית מועיל למעלת כבוד הישראלי כלל ולא עוד אלא אפילו לימוד המקרא והעיון בו שנמשל לטל באים חכמות חיצוניות ומגביהים המוסר היוצא מהם. ומטים המקראות לעקלקלות:

וכמו שאמרה חנה אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות ה׳ ולא נתכנו עלילות. וכתיב ולו בוא״ו הענין דמכחישי ההשגחה העליונה באים בשלש טענות. א׳ שהקב״ה רם ומסולק מהעולם השפל. ואינו יודע הנעשה בארץ וע״ז כתיב בתהלים קל״ט אשר יומרוך למזמה. ב׳ שאע״ג שאם היה רוצה לדעת היה יודע מכ״מ עזב ה׳ את הארץ. כי במה נחשב האדם בריה קלה לעשות מאומה בעולם. ואין להקב״ה לחוש למעשיו כמו שאין לאדם לשום לב למעשה הזבוב בביתו. ג׳ אפילו יהיו מעשה האדם לרע מזיקים בעולם. אין כבודו ית׳ לשפוט בזה. וראוי לפני כבודו לוותר. על כל אלה אמרה חנה אל תרבו תדברו גבוה גבוה. לא תאמרו שהוא גבוה גבוה הרבה מבלי ראות למטה. יצא עתק מפיכם . נגד שתי טענות האחרונות שהעתיק הקב״ה השגחתו מן העולם יצא הרעיון של עתק מפיכם. ונתנה טעם על אזהרה הראשונה כי אל דעות ה׳ היאך אפשר לחשוב שאינו יודע מה בארץ. הרי הוא ברא דעות בני אדם וכל הידיעות הוא בראן. ואיך אפשר שאינו יודע. וכלשון הכתוב הנוטע אזן הלא ישמע וגו׳. ועל טענה שניה שאין לו לחוש למעשה האדם. אמרה ולו נתכנו עלילות של ב״א שכל פעולה נוגע לו כ״י לבנות ולהרס. ובירושל׳ וברבה פ׳ קדושים אי׳ כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו ר״ה בשם ר׳ יעבץ מהו מגיד לאדם מה שחו יוצר הרים ובורא רוח פי׳ דשחו של אדם יוצר הרים בטובם ובורא רוח לעקור הרים ברעתם. ועל טענה שלישית שאין כבודו ית׳ לנקום על רעת האדם. ע״ז אמרה חנה ולא נתכנו עלילות הכונה ושכר ועונש נעשה מאליו. וכמו שהוא אינו פועל מאומה. אלא שאחר שיסד עולמו כך שוב מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כמש״כ ר״פ ראה ובפ׳ בחקתי. וא״כ הנענש ה״ז כתינוק השולח ידו במכונה והוא נזוק ע״י גלגלי המכונה המזיקים בשעה שמעבטים ארחותם. ולא שייך לומר על בעל המכונה שיוותר להתינוק שלא יריעו לו הגלגלים כי קטן הוא כך העולם ומלואו כמכונה גדולה נתקן על מעשה האדם וא״א לוותר. והיינו דאי׳ בירושלמי שקלים פ״ה ובב״ר פ׳ תולדות אר״ח כל האומר הקב׳׳ה וותרן יוותרו מיעוהי. ר״ל כמו מי שאוכל דבר המזיק למענו וכי אפשר לוותר שלא יכאב לו כך הטבע א״א לוותר על עונשי עבירה אם לא ע״י תשובה שהיא רפואה. כ״ז אמרה חנה:



וכיב״ז פי׳ בד״ר פ׳ תצא עה״פ בתהלים נ׳ תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי. אם תשב באחיך תדבר שהוא אח מאב ואינו נגד טבע ב״א לדבר עליו סרה. מכ״מ אחר שאסור מצד יראת ה׳. ואם תבא לזה. סופך אשר גם בבן אמך שמטבע ב״א לאהבהו כפשטא דקרא יסיתך אחיך בן אמך. שהוא אוהבך ביותר מכ״מ תתן עליו דופי. כך מי ששכח את מי שגמל עמו מכבר. מגיע לידי מדה שמשכח גם את מי שעושה עמו בשעה זו:



והכי מתפרש לשון התנא במס׳ אבות אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. פי׳ אם לא אראה בשבילי כל הנצרכים לי מי יראה בשבילי. וא״כ הרי מחויב אנכי לראות בשבילי ככל אדם מהעובדי כוכבים העמלים לצרכם. מכ״מ כשאני לעצמי שאני עושה בשבילי בלי צד רצון ה׳ בכך היינו לפרנסת עצמו או אשתו ובני ביתו וכדומה אלא רק לרצונו ממש מה אני. מה חשיבותי בעולם ומה ישיות שלי. דא״כ הרי אני ככל המון האדם ולא הוא כן ישיות של ישראל:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.