מראי מקומות/שמות/לא
פסוק ד[עריכה]
לחשוב מחשבות לעשות[עריכה]
האלשיך והבית יוסף (דרשות) ביארו שהיה בצלאל אומן כ"כ עד שלא נצרך לחשוב קודם העשייה, אלא מיד היה חושב מחשבות לעשות.
לחשוב מחשבות[עריכה]
בספר פרדס יוסף הביא ביאור רבי יצחק מוולאז'ין שהיה יודע לחשוב לכוון התרומה לפי דעת תורמה, שאם היתה בנקיות עשה ממנה את הארון והמנורה וככל שהיתה פחות בנקיות עשה ממנו דברים קדושים פחות [ואמר כן לגביר אחד שהפסיק לתרום לישיבת וולאז'ין כשראה שהמשולח החל ללבוש בגדי שרד וללכת בכרכרה, ואמר שאינו תורם עבור זה אלא עבור הלומדים, והשיבו ר' יצחק שהכל הולך אחר הכוונה].
פסוק ו[עריכה]
ובלב כל חכם לב נתתי חכמה[עריכה]
וכן בדניאל (דניאל ב כא): יהב חכמתא לחכימין. ותמהו המפרשים, החכמה הראשונה מאין תמצא. והאמרי אמת ביאר שהחכמה הראשונה היא יראת שמים, ככתוב (תהילים קיא י) ראשית חכמה יראת השם.
פסוק טו[עריכה]
ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון[עריכה]
'יעשה' משמע מאליו, וביאר התורי זהב ע"פ הגמרא בשבת (קנ:) במעשה בחסיד שחשב בשבת לגדור שדהו ונמלך ולא גדרה ונעשה לו נס וגדל שם צלף וממנו היתה פרנסתו, ואמר הכתוב שהדרך שששת ימים יעשה מלאכה מאליו, היא ע"י שביום השביעי שבת שבתון [וכפל הלשון להורות שאף במחשבה ישבות]. וכן הביא בפרדס יוסף (פ' אמור) בשם מגלה עמוקות על הפסוק (שמות לה ב) 'ששת ימים תעשה מלאכה' שמשמע נמי מאליה. וכ"כ בספר ארוחת תמיד לרבי שמואל מודיליאנו.
פסוק יח[עריכה]
ויתן אל משה ככלותו[עריכה]
ביאר רבי חיים הגר מאנטניא, שביאר בזה הכתוב הטעם ש'ויתן אל משה' דוקא, 'ככלותו' - מחמת שכלתה נפשו אל ה'.