מראי מקומות/אורח חיים/צ

מראי מקומות אורח חיים צ

אם הש"ץ יכול לעמוד במקום גבוה כשמתפלל

הב"י בסעיף א-ב, הביא מכמה ראשונים דשרי, ויש להעיר דכ"כ האשכול בליקוטים מהל' ברכות ד"ה אמר (לז:), בשם רב מתתיה, וכ"כ המנהיג בדיני תפילה סי' סז, והביא דכך מנהג ספרד, וכתב דהטעם כדי שיוכלו הציבור לשומעו, ע"כ, ולפי זה נראה דבבית הכנסת קטן שישמעו את הש"ץ אף בלא שיגביהו את מקומו, אין להם להגביהו דאדרבה ממעמקים קראתיך ה'.

הטעם שאין האומנים צריכים לירד מעצי זית ותאנה

הב"י בסעיף ג, הביא מתלמידי רבינו יונה דהוא מפני שיש להם ענפים הרבה לכך טורח לרדת, ויש להוסיף דכן נראה מהאשכול הל' ק"ש ד"ה האומנין (ח.).

אם צריך שיהיו חלונות בבית הכנסת

הב"י בסעיף ד, הבין בפשיטות שצריך שיהיו חלונות וכתב דלא נתפרש מנין החלונות, ובזוהר כתוב שצריך י"ב, ע"כ, ובשו"ע כתב דטוב שיהיו י"ב חלונות בבית הכנסת, ע"כ, ויש להעיר דהיינו לפי דרך הסוד, אבל לפי הפשט כתב הרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' קמא, דבבית הכנסת ובמקומות המיוחדים לתפילה אין צריך חלונות כי זה שהצריכו חלונות הוא מפני שאדם המתפלל כנגד חלון יש לו יותר כוונה וזה דוקא במי שמתפלל בביתו ביחיד, ע"כ, ולא מוכרע מלשונו אם החילוק הוא בין ביתו לבית הכנסת או בין יחיד לציבור, ונפק"מ לציבור בבית שאינו מיוחד לתפילה וליחיד בבית הכנסת, ומ"מ נקטינן כדברי הרמב"ם כיון דלא מצאנו לו חולק על דרך הפשט.

חציף עלי מאן דמצלי בבקתא, מה הפירוש

הב"י בסעיף ה, הביא בזה מחלוקת אי איירי בשדה או במקום שבני אדם עוברים ושבים, ותמה הב"י דאם הוא מפני עוברים ושבים שיפסיקוהו ולא יכוין אין זה ענין של חציפות וגאוה, ע"כ, ומחת זה פסק בשו"ע כהחולקים, ויש להעיר דהאשכול בליקוטים מהל' תפילה ד"ה חציף (לט:), כתב דהיינו המתפלל ברחוב שיש בו עוברים ושבים והטעם מפני שמפסיקים אותו ועוד שהוא מראה תפילתו לרבים והוי כגאוה, ע"כ, ומדבריו למדנו שהוא סובר כהאומרים דאיירי במקום עוברים ושבים, ועוד למדנו תירוץ לקושיית הב"י דכיון שיש בזה גאוה שפיר הוי חצוף, ועוד למדנו דלא כהמשנ"ב שכתב דלאומרים שהוא מפני עוברים ושבים א"כ אם עומד בצד הדרך שלא יפסיקוהו שרי, ע"כ, דכיון דטעמם נמי משום שמראה תפילתו לרבים א"כ לא מהני, וכיון שתורצה קושיית הב"י ועוד שכך סבר נמי האשכול א"כ אין הכרעת השו"ע שדחה דעה זו מכרעת.

חציף עלי מאן דמצלי בבקתא, האם הוי אף בציבור

האשכול בליקוטים מהל' תפילה ד"ה חציף (מ.), כתב בשם רבואתא דבציבור שרי.

המתפלל במקום שאין בעל המקום מסכים לו להתפלל

הטוש"ע בריש הסימן עסקו במקום הראוי לתפילה, ויש להעיר לגבי הנידון הנ"ל דהאשכול בליקוטים מהל' ברכות ד"ה ורב (לז:), כתב דרב ישראל כתב דאין אדם רשאי להתפלל בקרקע גזולה והאשכול כתב דכיון דקרקע אינה נגזלת תפילתו תפילה והוי כמתפלל בקרקע דעלמא, אבל לגזול קרקע ולבנות בה בית כנסת הוי מצוה הבאה בעבירה, ע"כ, ומשמע דהמתפלל בקרקע גזולה היינו שלא בהסכמת בעה"ב דומיא דגוזל קרקע ובונה בית כנסת, ואפ"ה תפילתו תפילה לדעת האשכול, ואיכא למידק דרב ישראל איירי בלכתחילה דאסור והאשכול משיב על דבריו דבדיעבד הוי תפילה ומשמע מלשונו שבא לחלוק עליו, ונראה קצת דס"ל לאשכול דאפי' לכתחילה שרי וס"ל דלכתחילה ודיעבד תלי זה בזה דאם אסור לכתחילה הוי מצוה הבאה בעבירה ולא הוי תפילה, אמנם דבר תימה הוא לומר דשרי לכתחילה לעשות כן, ועל כן בדעת רב ישראל לגבי דיעבד ובדעת האשכול לגבי לכתחילה אין בידינו הכרע, אבל נפיק לן מ"מ שבדיעבד הוי תפילה לדעת האשכול ולכתחילה אסור לדעת רב ישראל.

להקדים תפילתו לתפילת הציבור

כתבו הטוש"ע בסעיף י, שאסור להקדים תפילתו לציבור כשהוא בציבור, ואם דין זה הוא אף כשהוא חולה או אנוס, יראה שזה פלוגתא דהב"י והפרישה, דבסי' קיד,ב, כתב הטור שאסור להקדים אף כשהוא חולה או אנוס, ביום שמתחילים להזכיר גשמים, והקשו שם הב"י והפרישה דהא אף בשאר השנה דינא הכי, ותי' הב"י דאיירי שאינו בציבור, והפרישה תי' דהחידוש דאף שהוא חולה או אנוס אסור, משא"כ בשאר ימות השנה דשרי, ומדלא תי' כך הב"י מכלל דס"ל דאפי' חולה ואנוס אסור אף בשאר ימות השנה, וודאי שבפלוגתא דהב"י והפרישה, הלכה כהב"י שגדול הרבה מהפרישה.

ד' מיל לתפילה

הטוש"ע בסעיף טז, פירשו את דין ד' מילין לתפילה המובא בפסחים מו., לגבי תפילה בציבור, וכן ס"ל לתוס' ומרדכי ורבינו יונה והרא"ש, שהביא הב"י בסי' צב,ד-ה, וכן פירש"י בפסחים שם, והאשכול בליקוטים מהל' תפילה ד"ה והתם (מ:), הביא דכן פירש רב נטרונאי, ומיהו הטור כתב כאן שיש פירושים אחרים, והב"י לא ביאר דבריו, והפירוש השני הוא דאיירי לענין נט"י לתפילה, ולא לענין תפילה בציבור, וכך פי' הערוך והביאוהו תוס' בפסחים מו. ד"ה ולתפלה, וכן נראה שסבר הרמב"ם מדכתב דין זה בהל' תפילה ד,ב, גבי נט"י ולא הזכיר דין זה לגבי תפילה בציבור, וכן כתב רב נסים גאון בברכות טו., וכ"כ ר"ח בפסחים מו., וכ"כ האשכול בליקוטים מהל' תפילה ד"ה והתם (מ:), בשם פירשו רבנן, אבל האשכול גופיה לא הכריע שם בין הפירושים שהביא, והפירוש השלישי הוא דהיינו לטבילת עזרא לתפילה, וכן כתבו תוס' בחולין קכב: ד"ה לגבל, בשם ר"ח, וכ"כ האשכול הל' בעל קרי ד"ה ונשאל (ב:), בשם תשובת גאון, וציינו שם שתשובה זו מרב שרירא גאון, וכ"כ האשכול בליקוטים מהל' תפילה ד"ה והתם (מ:), בשם רב שרירא, והאשכול שם כתב עוד פירוש דרב ישראל פי' דהיינו לתפילת הדרך, ע"כ, והפירוש הרביעי כתוב בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' צד, דהיינו ד' מיל למקום המתוקן לתפילה כגון עיר או בית המדרש או בית הכנסת, ע"כ, והיינו אף בלא ציבור, ולפי שיטת אלו הפירושים האחרים נפיק דאין חובה לחזר ד' מיל אחר תפילה בציבור, והב"י בסי' רלג,ב, כתב שרב עמרם שכתב שצריך לחזר אחר מים לתפילה, מפרש את דברי הגמ' בפסחים גבי ד' מיל לתפילה, לגבי נט"י, ע"כ, ולפי דברי הב"י אלו א"כ גם הרי"ף והרשב"א ורבינו האי, שהביא הב"י בסי' צב,ד-ה, וכן רבינו יהונתן בעירובין יא ד"ה והתירו להם, והמנהיג בדין טבילת בעלי קריין סי' פא, שסברו כדברי רב עמרם שצריך לחזר אחר מים לתפילה, ממילא יפרשו את ד' מיל לתפילה לענין נט"י לתפילה, וא"כ יעלה בידינו ערעור על דברי השו"ע בסעיף טז, דפסק דצריך לחזר ד' מיל אחר תפילה בציבור כדברי הטור והתוס' והמרדכי ורבינו יונה והרא"ש ורב נטרונאי, דהא חולקים על דין זה הרמב"ם והרי"ף ורבינו האי גאון ורב עמרם גאון ורב נסים גאון ורב ישראל ורב שרירא גאון ורבינו חננאל והרשב"א ורבינו יהונתן והמנהיג ותשובת הגאונים הנ"ל, אמנם דברי הב"י האלו בדעת רב עמרם אינם מוכרחים כלל דהא אפשר שלמד שצריך לחזר אחר מים לתפילה מהגמ' בברכות טו., ואת הגמ' בפסחים יפרש לענין תפילה בציבור, ורש"י יוכיח דהכי פירש בש"ס בברכות ובפסחים, ועוד דבתשובת הגאונים הנ"ל, כתוב דד' מיל לתפילה היינו להתפלל במקום המתוקן לתפילה וד' מיל לנט"י היינו נט"י לתפילה, ע"כ, וא"כ אפשר דרב עמרם יליף לד' מיל לנט"י לתפילה מהא דאמרי' ד' מיל לנט"י ולא מד' מיל לתפילה, ועל כן לגבי פירוש ד' מיל לתפילה אין ראיה מרב עמרם וסייעתו, ומ"מ נמצא בידינו שהרבה ראשונים אינם מפרשים את ד' מיל לתפילה לגבי תפילה בציבור, ועל כן התערערו דברי השו"ע שכתב שצריך לחזר ד' מיל לתפילה בציבור. מדברי האשכול שם מבואר דאף למפרשים דצריך לילך עד ד' מיל לנט"י, היינו דוקא אם נפנה אבל בלא נפנה אין צריך לטרוח עד כדי כך, והכי נקטינן.

אם ד' מיל הוא בכל דוכתא או שתלוי לפי הטורח

עי' במש"כ גבי זה בסי' קסג גבי ד' מיל לנט"י, דהכל לפי הטורח.

אם צריך לייחד לו לתפילתו מקום מסויים בבית הכנסת

הב"י בסעיף יט, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בדיני תפילה סי' מד, הביא להלכה את הירושלמי שכתב שצריך לייחד.

אם דבר קבוע חשיב חציצה לגבי תפילה בסמוך לקיר

הטוש"ע בסעיף כא, כתב דאינו חצץ כיון דהוא קבוע, וכן הביא הב"י מהתוס', ויש להוסיף דכ"כ סמ"ק במצווה יב אות נו.

לא יתפלל כנגד רבו, מה הפירוש

הטוש"ע בסעיף כד, הביאו דין זה, והב"י והשו"ע הביא רק את פירש"י בזה דהיינו כשהוא בצד רבו ושווה לו, ויש להעיר דהאשכול בליקוטי הל' תפילה ד"ה ואמר (לג.), כתב דפרישו לה רבנן דהיינו בכל מקום שרואה אותו רבו דמיחזי כחוצפא כי התלמיד צריך להיות מזומן לשמש את רבו וכשמתפלל אינו מזומן לכך ועל כן ה"מ כשמתפלל ביחיד אבל בציבור דדרך להתפלל שרי, ע"כ, ולפי"ז היכא דיש לרב תלמידים מיוחדים לשמשו והשאר אין דרכם לשמשו נראה דשרי להו.

לא יתפלל כנגד רבו או בצד רבו וכו', האם הוי דוקא כשמתפלל ביחיד

עי' במה שכתבתי בזה ביו"ד בסי' רמב,טז.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף