כף החיים/אורח חיים/צ

כף החיים ‏ אורח חיים צ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] המתפלל לא יעמור וכו'. מפורש בברייתא לפי שאין גבהות לפני המקום כלומר שצריך להראות עצמו שפל ברך ומוכנע וכדתנן אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, פר"ח אות א' וכתב הלבוש דהמשפיל עצמו ומכניעה תפילתו מקובלת יותר, וכתב בס"ח סי' תשע"ג דאדם המתפלל ונפלה בלבו שמחת אהבת ה' פתאום רע כי ה' חפץ לעשות רצונו וזהו שנאמר מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים וכתיב אז תתענג על ה' וכו' יעו"ש:

ב

ב) שם, הגהה ואפי' אינן גבוהין ג' ב"י בשם מהרי"א והטעם כתב ב"י בשם מהרי"א לפי שיש לחוש לטירדא שהוא טרוד שמא יפול ולא יתכוין בתפילתו אבל הפרישה אות א' כתב דבפחות מג' טפחים לא שייך בעיתותא בתפלה אלא ה"ק לא ע"ג מטה או שום כלי אפי' בפחות מג' משום חציצה דבעינן תפלה דומיא דעבודה ובעבודה אם היה כלי בינו ובין הקרקע היה חציצה וכמ"ש הטור לקמן סי' צ"ח ואח"כ אמר דאפי' על מקום גבוה אפי' הוא קרקע עולם דלא שייך חציצה אסור וזה אינו אסור אלא גבוה ג' אבל בפחות מג' ארעא סמיכתא היא ולא שייך ביה גבהות יעו"ש, ועיין באות שאח"ז ולקמן סי' צ"ח בס"ד אות כ"ו:

ג

ג) שם בהגהה, ואפי' אינן גבוהין ג' וכו'. וכ"כ הלבוש סו"ב במק"ח אות א' אבל הב"ח כתב דע"ג מטה וכסא וספסל נמי אינו אסור בגבוה אלא ג' טפחים אבל פחות מג"ט שרי וכתב והכי נקטינן וכ"פ בש"ע ודלא כהרב בהגהה יעו"ש, וכ"נ דעת הט"ז סק"א, אמנם המאמ"ר אות א' חלק על הב"ח וכתב דאין להקל כלל ומ"ש הב"ח וכ"פ בש"ע כתב עליו דאין שום גילוי לזה ושפיר י"ל דמרן ז"ל מודה לדברי מהרי"א דבב"י לא נחלק עליו ובש"ע סעי' א' לא העתיק רק לשון התוספתא ובסעי' ב' כתב שיעור מקום גבוה שאמרו ג"ט וכו' ומשמע דלא קאי הך שיעורא דג"ט אלא ממקום גבוה ובדברי מהרי"א ז"ל וכו' יעו"ש ועי"ש עוד שכתב דגם דברי הרמב"ם יש לפרשם כדברי מהרי"א ודברי הט"ז אינם מוכרחים יעו"ש, וכ"נ דעת הל"ח בפ"ק דברכות אות נ"ז לאסור במטה וכסא וספסל אפי' בפחות מג"ט יעו"ש וכן דעת א"ר או' א' וכתב שכ"מ במהרי"ל ה' תפלה יעו"ש, וכן דעת ח"א כלל כ"ב או' ד' ש"ץ דק"ט ע"א, סידור בי"ע בדיני תפלת י"ח או' ך' ועיין עוד לקמן סי' צ"ח או' כ"ו:

ג) שם, ואפי' אינם גבוהין ג', מי שאינו רגיל בשואיקיס אסור להתפלל בהם דמטריד שמא יפול, פר"ח או' א', י"א בהגב"י וכן יש ליזהר שלא לעמוד על דבר שיחליק משום דמטריד שבא יפול ואפי' על לוח שמתנדנד באופן דמטריד ביה וכן אם לובש, קבקא"ב דמטריד למי שאינו רגיל בו וכן כיוצא בזה בן א"ח ז"ל פ' יתרו או' ג':

ד

ד) שם, ולא ע"ג מקום גבוה, וכן לא יעמוד ע"ג כרים ויתפלל מפני שנראה כמתגאה, לבוש סי' תרי"ט ססעי' א' והביאו המ"א סי' תרי"ד סק"ג וכתב שם המחה"ש דאפי' אין גבוהין ג"ט נראה כמתגאה יעו"ש, וכן יש ליזהר שלא לעמוד על שום דבר דמחזי כגאוה אבל על עשבים ששוטחין בבה"כ וכייצא בו ועל מחצלת מותר, ח"א שם:

ה

ה) מה שמתפללין על הסופ"א והוא מיטות העשיות מעץ או מאבן החולקות את חצי הבית כמין אצטבא וקבועות בקרקע ובכותל נראה דכקרקע דמו ואין דינם כמיטה לענין שלא להניח תחתיהם אוכלים וכן לענין אבל שלא ישב אלא בקרקע אמנם כשמתקבצים לבית להתפלל וכולם או רובם למטה נראה דלאו שפיר עבדי היחידים העומדים למעלה אם לא במקום דאי אפשר, הלק"ט ח"ב סי' קכ"ב, והביאו י"א בהגה"ט וכתב עליו ואיני רואה שום חשש בזה וכן ראיתי לכמה גדולים שלא חששו לזה עכ"ד, והביאו בי"ע שם או' כ"א וכתב וכן עיקר:

ו

ו) שם, ולא ע"ג מקום גבוה, ואם עבר והתפלל ע"ג מקום גבוה א"צ לחזור ולהתפלל, מש"ז או' א' בשם הרמב"ם ז"ל ה"ת דין א' ודין ו' וז' יעו"ש וכ"כ ח"ע בריש הסי':

ז

ז) שם, אח"כ היה זקן וכו'. שקשה לו לירד מעל המטה מ"א סק"ב, והיינו שעומד ע"ג המטה, ואפשר נמי שקשה לעמוד בלא כר על הארץ, ומיהו אם א"א לעמוד רשאי להתפלל מיושב או שוכב על המטה, פרמ"ג א"א אות ב' ועיין לקמן סי' צ"ד סעי' ו' וט' ובדברינו לשם בס"ד:

ח

ח) שם, או שהיה כוונתו להשמיע לציבור, וכ"ז בין בחולה וזקן או בש"ץ שצריך להשמיע לצבור מותר אפי' ע"ג מטה כסא וספסל כמ"ש בב"י ואפי' לדברי הפרישה שהבאנו לעיל אות ב' שכתב טעם האיסור ע"ג מטה כסא וספסל משום חציצה י"ל היינו דוקא במקום שאפשר אבל במקום דוחק ואונס מותר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה מה"ת דין א' ועיין א"ר אות א':

ט

ט) שם, אא"כ היה זקן וכו'. ומשמע דאפי' אם הוא גבוה י"ט או יותר מותר כפי מה שיהיה הענין:

י

י) [סעיף ב'] שיעור מקום גבוה שאמרו ג"ט, וטעמא משים דכל פחות מ"ג כארעא סמיכתא הוא ושרי, ב"י, לבוש.

יא

יא) שם, היה גבוה שלשה ויש בו ד"א על ד"א וכו'. ואם יש בו כדי לרבע ד"א על ד"א בשוה אעפ"י שארכו יתר על רחבו או שהוא עגול ג"כ מותר וכמו שפסק מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' רפ"ו סעי' י"ל ואע"ג דהרא"ש ז"ל שם ס"ל דדוקא צריך להיות ד"א על ד"א כמ"ש בב"י שם ובש"ך ס"ק כ"ג י"ל דהכא מודה רק צ"ל בצד שהוא עומד בו להתפלל שיעור כדי שיכול לעשות בו ג' פסיעות, ועיין לקמן סי' קכ"ג סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

יב

יב) שם, וכן אם היה מוקף מחיצות וכו'. מסתמא משמע דבעינן מחיצות שיש בהם שיעור דהיינו י"ט:

יג

יג) שם, וכן אם היה מוקף מחיצות וכו'. משמע דבעינן שיהיה מוקף מחיצות מד' רוחות וכ"ה לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה"ת דין ז' שכתב מוקף מחיצות מכל רוחותיו, וכ"מ בב"י סי' שמ"ה ד"ה רה"י ובב"ח שם דלשון מוקף מחיצות הוא מד' רוחות יעו"ש, אמנם הרב בן א"ח ז"ל פ' יתרו אות ג' כתב מוקף ג' מחיצות וכ"ד השת"ז אות ד' ועי"ש בשושנת המלך שבגליון השת"ז. ולע"ד נראה דאין להקל בג' מחיצות לבד בלא צורת פתח בד' כ"א ביש איזה אונס שצריך להתפלל באותו מקום:

יד

יד) שם אעפ"י שאין בו ד' על ד' וכו'. אבל אם אין רחב ד"א ואין מוקף מחיצות אסור לשמש וכדומה לעמוד שם להתפלל ומיהו י"ל כיון דבמקום השמש שם הוא ליכא גבהות, פרמ"ג א"א אות ג' יעו"ש, ועיין בסעי' ג':

טו

טו) שם, מותר להתפלל בו וכו'. מיהו הראב"ד על הרמב"ם ז"ל פ"ה מה"ת דין ז' כתב דבכל זה אם יכול לירד למטה ולהתפלל ירד למטה ויתפלל יעו"ש, ואע"ג דמרן ז"ל שם בכ"מ כתב דאפי' אם יכול לירד א"צ לירד מ"מ המחמיר לירד כדי לצאת אליבא דכ"ע תע"ב:

טז

טז) [סעיף ג'] והטעם שנשתנה הזית וכו'. ה"ה התאנה כמבואר בב"י אלא דחדא מנייהו נקט, וכ"כ הלב"ש:

יז

טוב) שם, ולפיכך אמרו שיתפללו שם נראה דעכשיו אין מקפידין בזה וכמ"ש לקמן סי' ק"י וסי' קצ"א סעי' ב' ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ג אות ל"א:

יח

חי) שם, ובעה"ב אפי' מראש הזית והתאנה צריך לירד להתפלל וכו'. אבל בק"ש שא"צ כוונה רק בפסוק ראשון אפי' בעה"ב א"צ לירד כמ"ש לעיל סי' ס"ג סעי' ז' וכ"כ א"ר אות ב' ועיין בדברינו לשם אות ל':

יט

יט) [סעיף ד'] צריך לפתות פתחים וכו'. כתב מרן ז"ל בכ"מ פ"ה מה"ת דין ו' בשם תשובת הרמב"ם ז"ל שבתי כנסיות ומקומות המיוחדים לתפילת הצבור אין להצריך בהם חלונות ומ"ש אל יתפלל אלא בבית שיש בו חלונות היינו ביחיד המתפלל בביתו כמו שהיה עושה דניאל עכ"ל, אמנם לפי דברי הזוה"ק פ' פקודי דף רנ"א ע"א גם לבה"כ צריך חלוצות שכתב וז"ל אלין חלונות ואלין חרכים קיימי כלהו לאחדא כל צלותין דסלקין מתתא לעילא ולאשגחא בהו לאעלא לון קמי קב"ה, ועל דא כל בה"כ דלית ביה חלונות לאו אתר לצלאה ביה כדקא יאות דהא בה"כ דלתתא לקבל בה"כ דלעילא, בה"כ דלעילא אית ביה חלונות כמה דאמרן, הכי נמי לתתא לעילא כנסת הגדולה אית ביה תריסר חלונות עלאין הכי נמי להאי בה"כ תתאה וכלא קיימאן דא לקבל דא בגין דעלמין קיימין אלין כגוונה דאלין וקב"ה סליק יקריה בכלא עכ"ל, וכ"נ דעת מרן כאן בש"ע מדכתב סתמא ועוד ממ"ש אח"כ וטוב שיהיו בבה"כ י"ב חלינות דמשמע דבתחלה קאמר צריך לפתוח פתחים וכו' בכל מקום שיתפלל בין בבית בין בבה"כ וגם משמע כמה חלונות שירצה יפתח יהיה מה שיהיה ואח"כ כתב וטוב שיהיו בבה"כ י"ב חלונות דהיינו שיעשה בבה"כ בדקדוק כמ"ש בזוה"ק, וכך הם דברי הלבוש כיעו"ש ועיין נו"ש אות ג' ומ"ש עליו היפ"ל אות ד' ודו"ק.

כ

ך) שם צריך לפתוח פתחים או חלונות וכו'. רש"י פי' שהחלונות גורמין שיכוין לבו שיסתכל כלפי שמים ולבו נכנע וכתב הטור ולפ"ז צריך שיהיו פתוחים לאותו רוח שיתפלל והביאו ב"י וכתב וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה"ת וצריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלם כדי להתפלל כנגדן ותלמידי ה"ר יונה כתבו אפשר לומר שהטעם הוא מפני שע"י ראיית האור תתיישב דעתו יותר ויוכל לכוין כראוי והביאו ב"י יעו"ש, ועוד עיין לקמן סי' צ"ה אות ח' אמנם לפי מ"ש באות הקודם בשם הזוה"ק הוא לא מפני ישוב הדעת ולא מפני ההסתכלות אלא הטעם בסוד. ונ"מ דאפילו סומא צריך להתפלל בבה"כ שיש בו חלונות ועוד עיין בזוה"ק פ' בשלח דף נ"ט ע"ב בר"מ שכתב וז"ל וההוא בי כנישתא ליהוי ביה חלונות דכתיב וכוין פתיחן כגיונא דלעילא וע"ד משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, וא"ת אפי' בחקלא בגין דרוחא להוי סליק, לאו הכי דהא אנן צריכין בית וליכא, לאשתכחא בית לתתא כגוונא דבית עלאה לנחתא דיורא עלאה לדיורא תתאה, ותו דההוא צלותא וההוא רוחא אצטריך לסלקא ולנפקא מגו עאקו בארח מישר לירושלם וכו' יעו"ש משמע דגם לדעת הזוהר בעינן חלונות כנגד ירושלם:

כא

כא) שם כדי להתפלל כנגדן, וא"כ פה עיר קדשנו ירושת"ו שיש מתפללין לצד מזרח ויש לצד צפון וכו' כדי לכוין עמידתם נגד בית המקדש צריך לעשות החלונות בצד ההוא שמתפללין כנגדו אם במזרח עושין במזרח ואם בצפון עושין בצפון וכו':

כב

כב) שם וטוב שיהיו בבהכ"נ י"ב חלונות, כתב ל"ח ס"פ אין עומדין נראה ודאי שאלו א"צ שיהיו כולם נגד ירושלם וגם לפי הטעם מבואר שלכל הצדדין יהו פתוחין, והביאו א"ר אות ג' והסו"ב במק"ח אות א' כתב דאלו הי"ב חלונות הם כנגד י"ב צרופי הוי"ה וטוב שיהיו ג' בכל צד עכ"ד.. וכ"כ העט"ז אות ג' שזקינו הגאון היה לו בהכ"נ בק"ק ווינא ובנה בה י"ב חלונות ג' מכל צד, וכ"כ החס"ל אות ב':

כג

כג) אם אין לו בית שיש בו חלון כ"א בית אפל ובקעה בית אפל עדיף דבקעה חציף הוה, פרמ"ג א"א אות ד':

כד

כד) בליל יוה"כ תפלת ערבית אין לסגור החלונות בבהכ"נ בדפין מטעם לקבל ירושלם, מש"ז סוף אות ב':

כה

כה) בזוה"ק פ' ויקהל משמע דלא יעמוד נגד חלון הפתוחה ויתפלל רק שיהא חתום בזכוכית או יעמוד קצת רחוק מהחלון, נז"ש הגרע"א, ונוהגים לבנות החלונות שבבהכ"נ גבוה למעלה מקומת כל אדם, ח"ס חאו"ח סי' כ"ז פת"ע סוף אות ז':

כו

כו) [סעיף ה'] לא יתפלל במקום פרוץ וכו'. דאמר רב כהנא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא ופי' רש"י בבקתא בבקעה שכשהוא במקים צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר עכ"ל והקשו התוספות והא כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה ותירצי דהתם מיירי בהר המוריה כדאמרינן בפסחים (דפ"ח) לא כיצחק שקראו שדה וכו' א"נ בקתא דהכא מיירי בבקעה במקום שרגילין שם בני אדם לעבור והולכי דרכים עכ"ל ור"ל דאינו נקרא חציף אלא א"כ מתפלל בבקעה שעוברים שם בני אדם והולכי דרכים שמחמת זה אינה חלה עליו אימת מלך אבל אם מתפלל בבקעה שאין עוברים שם בני אדם גם שם חלה עליו אימת מלך ואינו נקרא חצוף, ועיין ב"י שהקשה על תירוץ זה של התו' ולמ"ש א"ש וכן נוטין דברי הט"ז סק"ב יעו"ש, וכ"כ הא"ר אות ד' דבאגודה פסק כתירוץ שני של התו' דבשדה שאין עובר ושב מותר וכדאי לסמוך עליו עכ"ד, ומ"ש היפ"ל אות ו' ד"ה עוד לדקדק מתנא דבי אליהו דבבקעה אפי' אין שם עוברים ושבים אין להתפלל משום דרכי עכו"ם ודלא כהתו' אינו מוכרח די"ל היינו דווקא אם הולך לכתחלה להתפלל שם אפי' יש לו מקום אחר צנוע יותר טוב ממנו או אם הולך להתפלל שם בתמידות אבל באקראי בעלמא או אין לו מקום שיותר צנוע ממנו מותר להתפלל שם אם אין שם עיברים ושבים וכדברי התו':

כו) ומה שכתבו התו' בתירוץ א' דהתם מיירי בהר המוריה כתב הב"ח כלומר שנקרא בשם שדה אבל לא היה פרוץ אלא מוקף מחיצות, וכ"כ הט"ז סק"ב, אבל המט"י אות ב' פי' דשאני הר המוריה שהוא מקום המקדש והוא מקום כפרה שנברא ממנו אדה"ר ושם בנה נח את המזבח והקריב את קרבנו וגם שם בנה אאע"ה את המזבת ועקד את יצחק בנו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' בית הבחירה יעו"ש ולכן אע"ג דהיה פרוץ מכיון שהוא מקום קדוש ואין זה כ"א בית אלהים ושכינת עוזינו לא זזה משם מעולם ועד עולם א"כ אימת השכינה על המתפלל שם ולבו נשבר בודאי משא"כ מקום אחרת דפרוץ מרובה אסור משום דהוי חציפותא כלפי שמיא דאינו יכול לכוין כלל עכ"ל, וכן פי' הנה"ש אות כ' וכ"ב היפ"ל אות ו' וכתב שכ"כ נמי הרב יצחק ירנן די"ב רע"ד וכן הוא בזוהר פ' בא דט"ל ע"ב יעו"ש:

כז

כז) שם כמו בשדה ופשוט דעוברי דרכים מתפללים בשדה, מ"א סק"ו, ר"ז אות ה' ש"ץ דק"ט ע"ב, קש"ג סי' ז' אות יו"ד סי' בי"ע בדיני תפלת י"ח אות כ"ג, ומיהו צריכין להתפלל חוץ מהדרך בשדה במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים, בי"ע שם, וגם צריך שיזהרו עד מאד קודם שיתחילו לראות אנה ואנה שלא יהיה שם שום צואה או טינוף כדי שלא תהא תפלתם תועבה, יפ"ל סוף אות ו':

כח

כח) שם, כמו בשדה, ואם הוא מקום שנעשה לו נס שבא לידי סכנה באותו מקום והצילו מותר להתפלל שם, אף שהוא מקום פרוץ לגמרי ש"ץ דנ"ח ע"ב קש"ג שם אות ח' בי"ע שם אות כ"ד:

כט

כט) שם, כמו בשדה, ודוקא מקום פרוץ לגמרי אסור אבל אם הוא בין האילנות שרי. ש"ץ שם, קש"ג שם או' ט' בי"ע שם, מיהו הח"א בכלל י"ז סוף אות א' כתב דאין לסמוך ע"ז אא"כ שאין מקום אחר יעו"ש, ועיין יפ"ל אות ו' ד"ה והנה מ"ש בשם ליקוטי מצות דטוב מאד להתפלל בין עשבים ואילנות יעו"ש:

ל

ל) שם כמו בשדה כתב המ"א דמשמע בזוהר דיש להתפלל בבית, ומורינו הרב בתי כהונה ח"א סי' טו"ב האריך בזה והעלה דבמקום מוקף מחיצות, אף שאינו מקורה שפיר דמי, וכן המנהג פשוט בתוככי ירושלם עה"ק שהצבור מתפללין בבהכ"נ במקום שאינו מקורה ורבנן דמתיבתי מתפללין מנחה וערבית בחצרות בתי מדרשות ברכ"י אות ב' ובספרו קש"ג שם אות י"א. ש"ץ שם ובדף ק"ט ע"א, בי"ע שם, שע"ת אות ג':

לא

לא) שם כמו בשדה, כתב רבינו ישעיה אחרון ז"ל בפסקיו למס' ברכות הנדפס עתה מחדש בחי' הריטב"א לפסחים דף ח' סע"א וז"ל דרך חציפות הוא להתפלל אדם בבקעה במקום שהרבים מצויים שם ואם היו מתפללים שם עשרה אין בו משום חציפות עכ"ל, והביאו יפ"ל שם פת"ע סוף אות ט':

לב

לב) שם, חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר, פי' שיראה עצמו שהוא שפל ואין חשוב לכלום לפני המקום אבל לא יתעצב כמ"ש האר"י ז"ל בשער הכוו' דף א' ע"ב וז"ל אסור לאדם להתפלל תפלתו בעצבון ואם נעשה כך אין נפשו יכול לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפלה, אמנם בעת שמתודה הוידוי ומפרט חטאיו אז טוב להתעצב בלבד אבל בשאר התפלה נמשך לו נזק נפלה גדול ע"י עצבותו אבל צריך להראות לפניו י"ת הכנעה גדולה באימה ויראה אמנם תהיה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר כדמיון העבד המשמש את רבו בשמחה יתירה ואם משמשו בעצבות עבודתו נמאסת לפניו, וכמעט שעיקר המעלה והשלמות והשגת רוה"ק תלויה בדבר זה בין בעת תפלתו ובין כשעושה איזה מצוה משאר המצות וכמ"ש בברכות דף ל' ע"ב מההוא דיקבדת טובא וכו' ואמר תפילין קא מנחנא ואל תבוז לענין זה כי שכרו גדול מאד עכ"ל וכ"כ בשער המצות בהקדמה שקודם פ' בראשית יעו"ש:

לג

לג) [סעיף ו'] ולא בחרבה מוכח בגמרא דמוטב להתפלל. בדרך מבחורבא ואם מתירה שיפסיקוהו עוברי' דרכים יתפלל תפלה קצרה, מ"א סק"ז ר"ז אות ה' ועיין לקמן סי' ק"י סעי' א':

לד

לד) שם מפני החשד ומפני המפולת וכו'. מפני החשד פי' רש"י שם שלא יאמרו זונה מוכנת לו שם, וכ"כ המ"א סק"ח, והא דנתן ג' טעמים מפני החשד ומפני המפולת וכו' נ"מ דאפי' אם נכנסו ביחד שני אנשים כשרים דליכא חשדא וגם בסתם חורבה שאין ידוע שרגילין שם המזיקין ובמקום שאין רגילין בתרי לא חיישינן דאין מזיקין אפ"ה יש לחיש למפולת ואם החורבה חזקה דליכא למיחש למפולת יש לחוש משום חשד ומשום מזיקין ואם החרבה חזקה וגם היא בשדה דליכא למיחש לחשדא דאיתתא בדברא לא שכיחא יש לחוש למזיקין כיעו"ש בגמרא ורש"י ותו', יכתב המ"א סק"ח דאבוקה כשנים וירח כשלושה, וכ"כ א"ר אות ה' וכתב המחה"ש דאבוקה כשנים היינו עם האדם, ולפ"ז בשדה וחורבה חזקה ושנים אי אבוקה שרי דליכא שום חשש עכ"ד, וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות ח' ר"ז אות ה' וכן אם אשתו עמו ליכא חשד בחורבה ותרי וכשירי נמי ליכא חשד, פרמ"ג שם, ואם ידוע שיש שם מזיקין אף בתרי וביממא מזקי, פרמ"ג שם בשם פ"ק דקידושין דף ט"ל סוף ע"ב:

לה

לה) [סעיף ז'] ולא אחורי בה"כ וכו'. מסתמיות דברי הש"ס והפוסקים משמע דדין זה הוא אפי' בשעה שאין הצבור מתפללים דאם לא כן הוו"ל לפרושי כמו בס"ח בדין העובר אחורי בה"כ שהוא בשעה שהצבור מתפללין, מיהו הרב יד אליהו סי' ז' כתב דנראה לי דכ"ז לא אמרו אלא כשהצבור מתפללין תפלת י"ח והוא ג"כ מתפלל עמהם יעו"ש והביאו י"א בהגה"ט והבאה"ט סק"ד, אבל המאמ"ר אות ה' חלק עליו יכתב דהעיקר כדכתיבנא ועוד עי"ש שכתב דמ"ש בט"ז סי' צ"ד סוף הק"א אין ראיה דהתם לא איירי בבה"כ יעו"ש וכן יש להחמיר ועיין לקמן אות מ"א:

לו

לו) שם ואחרי בה"כ הוא הצד שהפתח פתוח בו וכו' ויש מפרשים בהיפוך וכו'. פי' שהפתחים של בתי כנסיות שלהם היו פתוחים בכותל מערבי ופינים להתפלל כנגד ההיכל שעומד בכותל מזרח וזהו לבני אשכנז שמתפללים לצד מזרח אבל לבני בבל שיושבים במזרח של א"י ומתפללים לצד מערב פתתי בתי כנסיות שלהם בכותל מזרחי, ולסברא קמייתא אחורי בה"כ קורא לאותו הצד שהפתחים פתוחים בו והעומד שם ומחזיר פניו מבה"כ וממקום שהצבור מתפללים ומתפלל לצד אחר נקרא רשע מפני ג' דברים האחד מפני שכילם בפנים והיא בחוץ ועוד דאותם בבה"כ מתפללין לצד אחד והוא לצד אחר ועוד שאחריו כלפי בה"כ וה"ה כשעומד בבה"כ אין לו להתפלל במערב אלא שאין נקרא רשע כיון שעומד בבה"כ ומשתתף עם הצבור אבל אם היה עומד מבחוץ לצד כותל שמתפללים נגדו אעפ"י שאחריו כלפי כותל בה"כ כיון שמתפלל כמו שהצבור מתפללים אינו נקרא רשע וכשהוא אחורי בה"כ ומהדר אפיה לבי כנישתא הואיל ומתפלל פניו כלפי מזרח כמו הצבור אעפ"י שעומד בחוץ לית לן בה וליש מפרשים הוא בהיפוך דאחורי בה"כ הוא הכותל שאין בו פתחים וכשעומד אחורי אותו כותל ואחוריו כלפי הכותל אעפ"י שפניו כנגד רוח שהצבור מתפללין נקרא רשע מפני ב' דברים מפני שכל הצבור בפנים והוא בחוץ ומפני שאחוריו כלפי בה"כ וכי מהדר אפי' לבי כנישתא כיון שפניו כלפי כיתל בה"כ אעפ"י שעומד בחוץ ונמצא מתפלל לרוח אחרת והצבור לרוח אחרת לית לן בה כמבואר כ"ז בב"י יעו"ש, ומ"מ אין חוזר ומתפלל אעפ"י שנקרא רשע כמבואר בהרמב"ם פ"ה מה"ת שמונה דברים לכתחלה ולא מעכבן ועי"ש הלכה א' והלכה ו' פרמ"ג א"א סוף או' ט':

לז

לז) שם, וראוי לחוש לדברי שניהם, היינו שלא יתפלל אלא לצד שהצבור מתפללים וגם יחזיר פניו לבה"כ, וכ"כ האחרונים, מ"א סק"י ר"ז או' ו' ת"א כלל י"ז או' ב' ועיין לקמן או' מ"א, ומ"מ לכתחילה צריך להתפלל בבה"כ כמ"ש לקמן סעי' ט':

לח

לח) ואם היה עומד בתוך בה"כ והופך פניו ממש מהצבור אעפ"י שאין ראוי לעשות כן אינו נקרא רשע כמ"ש בב"י לסברא קמייתא, וא"כ אם אירע שטעה בבה"כ כן אפשר דלא יפסיק ומ"מ אפשר אוושא מיליתא והליכה אין כ"כ הפסק ואעפ"י כן יהפוך לצד הקהל, מש"ז סי' צ"ד או' א' ועיין לקמן סעי' כ"ז:

לט

טל) שם, יש להחמיר שיחזיר פניו לבה"כ, ואעפ"י שנמלא שאינו מתפלל לרוח שהצבור מתפללים אין לחוש כיון שאינו מתפלל היפך ממה שמתפללין הקהל' ב"י בשם הר' יונה, מ"א ס"ק י"א, ר"ז או' ז' ח"א כלל י"ז או' ב' והיינו באם א"א להפוך למזרח שיש צואה לפניו כמלא עיניו הל"ה עדיף למזרח ושרי, פרמ"ג א"א או' י"א, ועיין באו' שאח"ז:

מ

מ) שם, שיחזיר פניו לבה"כ, וה"ה אם הופך פניו למזרח (היינו לבני אשכנז שמתפללין לצד מזרח) וצדו לכותל בה"כ שג"כ אין לחוש אעפ"י שעומד בחוץ כיון שהופך פניו לצד שהקהל מתפללין וגם אין אחריו לבה"כ לית לן בה, לבוש, א"ר או' ז', פרמ"ג שם, והיינו מדוחק, פרמ"ג שם או' יו"ד, שלכתחלה צריך להתפלל בבה"כ כמ"ש סעי' ט':

מא

מא) שם, וכל זה כשניכר שמחזיר פניו מבה"כ אבל אם הוא מתפלל בבית וכו'. כ"כ ב"י בשם תשו' הרמב"ם דכל החצירות הסמוכות לבה"כ שנמצא הכותל בינם ובין בה"כ מותר להתפלל באותם החצירות בין יחיד בין צבור בין שיהיו פני המתפלל מכוונות כנגד כותל בה"כ בין שיהיה כותל בה"כ כנגד אחריו ולא חלק אדם בזה לעולם וכו' דמימרא דרב הונא אינו אלא בבה"כ העומד לרחבה ופנוי מכל סביביו נמצא העומד אחורי בה"כ הזה ומתפלל ואחוריו לבה"כ מזלזל בה"כ והרי הוא כאותם שאמר בהם אחוריהם אל היכל ה' שהרי בה"כ עומד באמצע כמגדל וכל בה"כ מקדש הוא אבל בתוך ביתו ומתפלל כנגד א"י כראוי ואחוריו אל כיתל ביתו שהוא כותל בה" "י ונמצאו אחוריו לבה"כ הרגו וזה דבר פשוט וידוע לכל בכ"מ החצירות הסמוכים לבה"כ העם מתפללין שם לכל רוח שתהיה כנגד א"י עכ"ל, והיא בס' פאר הדור סי' ק"ו, וכן פסק הלבוש ול"ח פ"ק דברכות או' כ"ג שכנה"ג בהגב"י או' ד' וכתב וכן פשט המנהג, ברכ"י סי' צ"ד או' ב' (ולא זכר שדין זה הובא, בב"י כאן ובש"ע, וכבר נתעורר עליו בזה המאמ"ר בסי' צ"ד או' א' יעו"ש) מאמ"ר או' יו"ד, ר"ז או' ח' ח"א כלל י"ז אוי ב' ומ"ש המ"א ס"ק י"ב עיין מה שהקשה עליו הא"ר או' ח' ומה שיישב המאמ"ר שם והלב"ש והפרמ"ג בא"א אות י"ב ואות י"ג יעו"ש:

מב

מב) שם אבל אם הוא מתפלל בבית וכו'. ראיתי בקושטנדינ"א קהלות רבות עזרותיהם לצד מזרח ומתפללין ופניהם כלפי מזרח ואחוריהם כלפי כותל מזרחי שבבה"כ ונראה דס"ל דהעזרה הוי כמו בית שהתיר הרמב"ם ז"ל להתפלל לצד המזרח אעפ"י שאחוריו כלפי בה"כ שכנה"ג בהגב"י אות ד' א"ר שם, וכ"כ המ"א ס"ק י"ג ע"ש הרמב"ם פרמ"ג א"א אות י"ב ואות י"ג ועיין מאמ"ר שם מ"ש על דברי המ"א הנז':

מג

מג) שם שאינו ניכר שמחזיר פניו מבה"כ. ומ"מ אם כותל מערבי שבבית שהוא כותל מזרחו של בה"כ נמשכת שיוצא קצת ממנה ופונה למקים אחר ואינה פונה לכותל בה"כ אני נזהר להתפלל בעד אותו מקום שנמשכת לצד חוץ ואינו פונה לבה"כ, שכנה"ג שם א"ר אות ט':

מד

מד) [סעיף ח'] אסור לעבור חוץ לבה"כ וכו'. והכי איתא שם בגמרא ברכות דס"א ע"א א"ר יוחנן אחרי ארי ולא אחורי אשה אחורי אשה ולא אחורי ע"ז ולא אחירי בה"כ בשעה שהצבור מתפללין, וכן הוא גי' הרא"ש בפ' הרואה סי' כ"ו אבל הרי"ף גרם אחורי אשה ולא אחרי בה"כ וכו' כמ"ש המ"א ס"ק י"ד ועיין מחה"ש, ופי' מהרש"א שם בח"א באם א"א להנצל אלא שילך באחד מהם ילך לו אחר ארי ולא אחורי אשה, ע"ז ואשה ילך אחר אשה ולא אחר ע"ז, בה"כ וע"ז ילך אחר ע"ז וכו' יעו"ש

מה

מה) שם, אסור לעבור חוץ לבה"כ וכו'. אפי' אם התפלל כבר, חס"ל או' ה'

מו

מו) שם בשעה שהצבור מתפללים וכו'. אם דוקא תפלת י"ח או אפי' פד"ז וק"ש ויראה להחמיר בכל, פרמ"ג א"א אות י"ד:

מז

מז) שם שלבוש תפילין שהתפילין מוכיחין עליו שהוא רודף אחר המצות ואינו ממבטלי תפלה כמ"ש הרמב"ם רפ"ו מה"ת גם רש"י בפי' על הרי"ף בפ"ק דברכות פי' כן אי מנח תפילין רואין שהוא יר"ש ואינו מבזה התפלה יעו"ש, והב"ד יפ"ל ז"ל או ט' יעו"ש.

מח

מח) שם, או שלבוש תפילין ובגמרא שם דפ ח' ע"ב הכי איתא ולא אמרן אלא דלא דרי טונא ולא רהיט ולא מניח תפילין אבל איכא חד מהנך לית לן בה ע"כ, וכ"כ הפר"ח אות ח' דאם הולך במרוצה מותר ומה שלא הזכיר מרן ז"ל ולא רהיט כדאיתא התם משום דלא גרסי לה הרי"ף והרמב"ם ז"ל כמ"ש בכ"מ פ"ו מה"ת דין א' יעו"ש, וכ"כ היפ"ל שם, ועיין נו"ש אות ח' שכתב דכיון דלא גרסי לה הרי"ף והרמב"ם יש להחמיר יעו"ש:

מט

מט) שם או שיש בה"כ אחר וכו'. במקום שהמנהג להתפלל ותיקון מסתברא דאפי' אי ליכא ביכנישתא אחריתי דינו כמו בה"כ אחרת, פת"ע או' י"ט בשם ה"ע:

נ

נ) שם, או שרוכב על בהמה, שנראה מפני שהוא טרוד בשמירתה אינו נכנס ולא מיחזי ככופר, ב"י, ומה שהשמיט זה מרן ז"ל בש"ע משום דלא גרסי ליה הרי"ף והרמב"ם כמ"ש בכ"מ פ"ה מה"ת יעו"ש, ומשו"ה יש לחיש אפי' ברוכב, נו"ש או' ט':

נא

אנ) [סעיף ט'] ישתדל אדם להתפלל בבה"כ עם הצבור וכו'. דאמרינן בברכות סוף דף ז' וריש דף ח' אמר רבי יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין ע"כ, כן הוא בגי' שלפנינו וכן הוא גירסת מרן ז"ל כמ"ש בב"מ רפ"ח מה"ת יעו"ש, אבל גי' הטור א"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ ופי' הטור דבבה"כ דקאמר היינו עם הצבור וכתב עליו ב"י וז"ל ומשמע מדבריו שאם אינו מתפלל עם הצבור לא שאני לן בין מתפלל בבה"כ למתפלל בבית אחר אבל הר' יונה כתב בשם הגאונים שאפי' כשאין הצבור מתפללין יש לו לאדם להתפלל בבה"כ מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפלת צבור עכ"ל וכך הם דבריו כאן בש"ע והא שהביא מרן ז"ל זה בשם הר' יונה שאמר בשם הגאונים ולא הביא מהגמרא שם דף ו' ע"א אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבה"כ שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה י"ל מפני שיכול לפרש גם זה כמו שפי' הטור דהיינו בשעה שהצביר מתפללין לכך הביא מהר' יונה שאמר בהדיא הכי ועיין בכ"מ שם:

נב

בנ) שם, אם הצבור, וז"ל הרמב"ם ז"ל רפ"ח מה"ת תפלת הצבור נשמעת תמיד ואפי' היו בהן חוטאין אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הצבור ולא יתפלל יחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הצבור עכ"ל, והביאו כנה"ג בהגה"ט, עו"ת או' ט' א"ר או' יו"ד, ועיין לקמן או' ט"ן:

נג

גנ) כתב בס"ח סי' תש"ע לא יעמוד ולא ישב האדם בתפלה אצל אדם רשע. מפני שכשעומד אצל אדם רשע בתפלה יהרהר הרהורים רעים ושכינה מתרחקת ממנו יעו"ש, והביאו כנה"ג בהגה"ט א"ר שם קש"ג סי' י"ב או' ו' בי"ע בדיני תפלת י"ח או' ל', אבל בשל"ה דף רמ"ט כתב דאם הצדיק מתפלל בכוונה לא בשביל הרשע ימאס יעו"ש, והביאו א"ר שם, וכ"כ הש"ץ דף ק"ו ע"א, וע"כ לכתחלה יש ליזהר היכא דאפשר:

נד

דנ) שם, שם, עם הצבור, ודע שאף שיש לו עשרה בביתו ישתדל להתפלל בבה"כ וכ"מ בכנה"ג בשם הרמב"ם וכ"מ בסעי' י"ח גבי קדושת בית המדרש, מיהו כשרואין שיש בבה"כ ברוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא קריאת התורה ילא תפלה כתב בתשו' הרדב"ז סי' י"ח דעדיף להתפלל בעשרה בביתי, א"ר שם פרמ"ג א"א או' י"ט, וכן אם יהיה נכשל שם ע"י חבירים רעים בדברים בטילים וליצנות וכיוצא בו מוטב שיתפלל בביתו בעשרה, ח"א כלל י"ז או' ה' ומ"ש המ"א ס"ק ט"ו עיין מה שהקשה עליו הפרמ"ג בא"א או' ט"ו ומה שתירץ הלב"ש יעו"ש:

נה

הנ) בה"כ ביחיד ובביתו במנין תפלת צבור עדיף, ואפי' יכול לשמוע קדושה וברכו אפ"ה תפלת צבור עדיף, פרמ"ג שם:

נו

ונ) זקן שקשה עליו היציאה מביתו לבה"כ בזמ' הקור והגשמים מותר לו מן הדין להתפלל בביתו ביחיד וצריך ליזהר בקצת פרטים, פתה"ד או' ג':

נז

זנ) ת"ח ויר"ש שנמצא במקום שאין שם ישראלים אחרים ויש כפר סמוך לו מהלך חצי שעה שיש שם עשרה מישראל מתפללין שחרית בע"ה ואי משתהי פורתא גומרין תפלתן אסור לסכן בעצמו להשכים ולצאת יחידי בדרך חצי שעה קודם אור היום כדי להגיע לכפר ההוא להתפלל עמהם פתה"ד או' ד':

נח

חנ) מי שהיתה תפילת המוספין לפניו בצבור וקראו לו למול אין לדחות התפלה מהצבור לגבי מילה אם לא באופן שיש חשש למילה לדחות מזמנה, ופשיטא לענין מקרא מגילה בצבור דאין לדחותה כיוו דמצות מילה למוהל אין עליו החיוב אלא על אביו, בית יהודה חא"ח סי' מ"ח יעו"ש, והביאו א"א שבגליון הש"ע או' א' עיקרי הד"ט סי' ה' או' י"ב:

נט

טנ) שם עם הצבור, שלש תפילות נשמעות תפלת יחיד בדמעות בכל יום, תפלת יחיד בין ר"ה ליוה"כ, תפלת צבור בכל יום, וכל מי שבוכה בתפלתו כוכבים ומזלות בוכים עמו ותפלתו היא נשמעת, שה"ג אשר סביב המרדכי פ' תה"ש בשם הר"ם מאיברא ז"ל, כנה"ג בהגה"ט, ש"ץ דף ק"ב ע"א, וכ"כ תפארת שמואל על הרא"ש פ' מי שמיתו או' יו"ד בשם הגהות אלפסי:

טנ) וז"ל השל"ה על מ"ש רז"ל אין הקב"ה מואס בתפלת רבים וכו' והלא עינינו רואות שבכל יום מתפללין תפלת י"ח בצבור ומוזכר בה כמה פעמים תפלה על הגאולה, ראה נא בעניינו תקע בשופר וכו' ואין תפילתנו פועלת כלום, ובס' בית אלהים מיישב דבר זה והוא כי אין הענין שיעשה הקב"ה כל בקשתינו רך עושה מדוגמת הבקשה כי בכל יום ויום יש גאולה כי הלא ככבשה אחת בין שבעים זאבים כן אנחנו ובכל יום ויום עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, ולי נראה שהוא שבוחר בתפלת רבים והמלאך קושרה ועושה ממנה קשר להקב"ה אבל אין מוכרח שיעשה להמבקש בקשתו רק שמקבל המ"ע כמו שמקבל כל מ"ע ציצית ותפילין ומזוזה שהמצוה רשומה למעלה והשכר. כן הוא בתפלות הכשרות הם עולים למעלה להיות כתר ועטרה אבל למלאות הבקשה לפעמים ממלא ולפעמים לא והוא ית"ש היודע וצדיק בכל דרכיו אבל תפלה פסולה נדחית לגמרי היה כלא היה ומי יתן החרש יחריש ולא יענש על לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, ותפלת רבים לעולם היא עולה למעלה עכ"ל בקיצור, והביאו סו"ב או' ג' ש"ץ דף כ"ד ע"ב ולע"ד נראה בס"ד דלעולם תפלא הצבור היא נשמעת אבל לא תעשה אלא עד עת בא הקץ:

ס

ס) שם ואם הוא אנוס וכו'. פי' שתש כחו אעפ"י שאינו חולה, מ"א ס"ק ט"ז, א"ר או' יו"ד, ר"ז או' יו"ד, וכתב בתשו' בית יעקב סי' ע' דיש לקנוס האנשים שמונעים לילך לבה"כ משום שעוסקים בתורה או משום שמשתכרין ממון ולעשירים יש לקנוס יותר ע"כ, והביאו א"ר שם יעו"ש, ובאו' שאח"ז:

סא

סא) שם ואם הוא אנוס וכו'. ואם הוא אונס שמחמת השתדלותו להתפלל עם הצבור יבא לידי הפסד ממון יכול להתפלל ביחיד או בבה"כ כשאין שם צבור או בביתו כשיש צבור בבה"כ, ואפשר דמשום מטעת ריוח מחויב קצת ע"פ הדין להתפלל בצבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו, יד אליהו סי' ז' והביאו י"א בהגה"ט ובאה"ט ס"ק י"ב:

סב

סב) שם, יכוין להתפלל וכו'. ודוקא אם טריתא ליה מילתא לאסוף עשרה, מ"א ס"ק י"ז, א"ר שם, ר"ז שם, ובשם סמ"ג כתב המ"א אף אם אין טרחא לו א"צ להטריח אנשים, וכ"כ פרמ"ג א"א או' י"ז ומחה"ש:

סג

סג) שם, בשעה שהצבור מתפללין, משמע בע"ג דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהצבור מתפללין, מ"א שם, א"ר שם, ר"ז שם, אבל אם מתפלל לחש בשעה שאומרים חזרה נראה דחשיבה בשעה שהצבור מתפללין כיון דתפלת החזרה היא בעבור כל הצבור ואע"ג דעכשיו כלנו בקיאים ומתפללין מ"מ לדברי האר"י ז"ל החזרה צריכה לכל הצבור כאשר יבואר לקמן סי' קכ"ד אות ב' בס"ד:

סד

סד) שם, בשעה שהצבור מתפללין, פי' דווקא לכוין בשעה שמתפללין תפלת י"ח אבל לא שאר התפלה והטעם לפי שאז עת רצין ועולין כל התפלות ביחד והא דאמרינן פ"ק דברכות אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ ההיא בדלא אנים אבל בדאניס כיון שמכוין השעה שפיר דמי, פר"ח או' ט', וכ"כ הפרמ"ג בא"א או' י"ז ומ"מ נראה ודאי אם מתפלל בשעה שהצבור מתפללים שאר התפלה יותר משעה שאינם מתפללים לגמרי:

סה

סה) שם, בשעה שהצבור מתפללין, מי שהולך בשבת ויו"ט בהשכמה להתפלל במנין עשרה כי רוב צבור מאחרין תפלתן ובאותו מנין מתפללין גם תפלת מוסף תכף אחר תפלת שחרית ויש זמן אח"כ לילך לבה"כ יותר טוב להתפלל מוסף עם הצבור בבה"כ דברוב עם הדרת מלך, יד אליהו סי' מ"ב, באה"ט ס"ק י"א, עיקרי הד"נ. סי' ה' או' ל"ח:

סו

סו) שם, בשעה שהצבור מתפללין, ואסור לילך בספינה קטנה או גדולה בשבת כדי להתפלל עם הצבור, עבה"ג סי' קכ"ג, וכ"כ חו"י סי' קי"ב והביאו הפתה"ד או' ד' וכן אין להתיר לעשות ערובי תחומין כדי לילך להתפלל בעשרה, מהרי"ל בהלכות ערובי תחומין, והביאו פתה"ד או' ב' ואו' ד' יעו"ש:

סז

סז) אין לו לאדם להתפלל ביחיד הרוצה לילך בסעודת מצוה והמסובים כבר התפללו ולא הצבור ואינו בכלל המנודין כדאיתא ביו"ד סי' רס"ה אם כדי להתפלל בצבור ואינו הולך לסעודת מצוה דכבר אמרו בירושלמי דחלה דף כ"ח ובשבת דף י"ד אם עשיתם כמצותן הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות והכא צריך לעשות עבירה בפועל להתפלל ביחיד שאסור עכ"פ כיון שיכול להתפלל בצבור רק שקשה לו לפרוש מפני הכבוד, יד אליהו סי' ו' והביאו עיקרי הד"ט שם או' ל"ה:

סח

חס) שם הגהה, וה"ה בני אדם, הדרים בישובים וכו' ונ"ל בימות הקיץ שהצבור מאחרין תפלת שחרית והדר בישוב אפי' ללמוד אסור כמ"ש סי' פ"ט ס"ו וסי' רל"ב לכן מוטב שיתפלל תכף בהנץ התמה, מ"א ס"ק י"ח א"ר שם, סו"ב או' ד' ר"ז שם, ור"ל אפי' שע"י זה לא יתפלל בשעה שהצבור מתפללין עדיף טפי ממה שיתבטל מלמודו זמן רב, מחה"ש, אבל הדר בעיר צריך להמתין עם הצבור אם לא שרואה שיעבור זמן ק"ש וכדומה, ועוד בעיר מותר ללמוד קודם אם הולך אח"כ לבהכ"נ כמ"ש סי' פ"ט סעי' ג' פרמ"ג א"א אות י"ח:

סט

טס) שם בהגהה, יתפללו שחרית וערבית בזמן שהצבור מתפללין, פי' בשעה שקהלות ישראל מתפללין, סמ"ג, וכתב בשל"ה דף קל"ת ובאשכנז שנהגו להקדים ערבית כמ"ש סי' רל"ה יחיר הדר בכפר או בדרך צריך להמתין עד צאת הכוכבים, מ"א ס"ק י"ט, סו"ב שם, דבצבור לא הותר לקרות ק"ש ולהתפלל מבעוד יום אלא משום טרחא דצבורא להתאסף שנית למעריב, וזה לא שייך ביחיד, מחה"ש, וכ"כ ר"ז אות יו"ד,

ע

ע) שם, וכן אם נאנס ולא התפלל וכו'. אעפ"כ יתפלל בבהכ"נ, כ"כ מרן ז"ל בב"י בשם הר"י שכתב ע"ש הגאונים שאפי' כשאין הצבור מתפללין יש לו לאדם להתפלל בבהכ"נ מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפלת צבור וכן הוא דעת הרמב"ם כמ"ש הרב לחם משנה בפ"ח מה"ת ה"א והכנה"ג בהגה"ט בשם הריב"ש סי' תקי"ח יעו"ש, ועיין בדברינו לעיל אות א"ן, וכן י"ל מסתמיות דברי המדרש תהלים מזמור ד' דקאמר כך אמר הקב"ה אני אמרתי כשאתה מתפלל התפלל בבהכ"נ שבעירך יעו"ש והביאו יפ"ל ז"ל אות י"א וכתב ונראה דהיינו דווקא אם איכא צוותא בהדיה בבה"כ שמתלוה עמו הא לאו הכי טוב שיתפלל בביתו שלא יתבלבל בתפלתו יעו"ש ולו נראה דהכל לפי מה שהוא אדם דאם הוא מתפחד להתפלל לבדו בבה"כ ומתבלבל בתפלתו אז טוב לו להתפלל בביתי אבל אם אינו מתפחד להתפלל לבדו יתפלל בבה"כ, ועיין לקמן סעי' ט"ו ובדברינו לשם בס"ד:

עא

עא) [סעיף יוד'] כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים וכו'. כלומר כשעומד בבה"כ עם הצבור אין לו להקדים ולהתפלל אלא ימתין כדי שיתפלל עם הצבור שתפילת הרבים היא רצויה יותר לפני המקום, ב"י בשם הר' יונה לבוש, ב"ח, מאמ"ר או' י"ג, מיהו אם צריך הוא למהר תפילתו כגון שיוצא לדרך יצא מבה"כ ויתפלל בביתו ב"ח, מאמ"ר שם, וכ"כ יד אליהו בתשו' סי' ז' דאם צריך לו להקדים תפילתו לתפלת צבור מצוה יותר להתפלל בביתו מלילך להתפלל ביחיד בבה"כ אא"כ נודע לצבור למה מקדים תפלתו לתפלתם, והביאו עיקרי הד"ט סי' ה' או' ל"ו:

עב

עב) שם, אסור לו להקדים וכו'. כתב מ"א סק"ך בשם הריב"ש סי' ע"ה דאפי' רוצה לצאת חוץ לבה"כ עכ"ל, והביאו מאמ"ר או' י"ד וכתב דמשמע מפשטיות דבריו דאפי' יוצא ומתפלל חוץ לבה"כ יש בו אסורה דמקדים תפלתו לתפלת הצבור האמור כאן אבל א"א לומר כן דמלשון הש"ס לא משמע הכי וכו' אלא מ"ש הריב"ש אפי' יוצא חוץ אינו ר"ל דאפי' ביוצא חוץ איכא אסור זה אלא כוונתו לומר דאעפ"י שאינו עובר משום זה בצאתו לחוץ מ"מ לא שפיר עביד דמפסיד מיהא תפלת הצבור דמצוה גדולה היא להתפלל עם הצבור ועיד שאינו מתפלל בבה"כ שהוא מקום המיוחד והמקודש לתפלה ובגמרא שאני שהיה צירך בדבר והוה מצי להקדים תפלתו אלא שלא היה יכול לעשות איסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור בהיותו עומד עמהם דהוי בזיון גדול וכ"מ בריב"ש שם עכ"ד ועי"ש:

עג

עג) שם אא"כ השעה עוברת וכו'. כתב הב"ח אי איכא חששא פן תהיה השעה עוברת בשעת הליכה לביתו יתפלל שם ואי ליכא חששא שתהא עוברת בשעת הליכה אסור לו להתפלל בצבור, וכ"כ עו"ת אות י"א. אבל הא"ר אות י"א הקשה על דבריהם וכתב דמלשון הר' יונה משמע דאף שאפשר לילך לביתו מ"מ מתפלל בבה"כ דכיון ששעה עוברת א"צ להמתין על הצבור אפי' בבה"כ וכ"כ מ"א ס"ק כ"א וכ"מ בב"י ולבוש עכ"ד, והביאו שת"ז אות ל"ב:

עד

עד) ואם חלש לבו יכול להתפלל בביתו קודם הצבור ובבה"כ אף זה אסור, מ"א שם בשם הגמרא, ור"ל דאם חלש לבו ורוצה לאכול שאינו יכול להמתין עד שיתפללו הצבור יכול להקדים להתפלל בביתו קודם הצבור אבל אם בא לבה"כ אסור להקדים תפלתו לצבור, וכ"כ פרמ"ג בא"א אות כ"א, ר"ז אות י"א, אבל אם הוא חולה או אנוס אף בבה"כ יכול להקדים, ב"ח בסי' קי"ד והביאו מ"א בזה הסי' אות כ"א וכ"כ הפרמ"ג שם ר"ז שם, אבל סברת מרן ז"ל שם בסי' קי"ד אף בחולה ואנום אם הוא בבה"כ עם הצבור אסור להקדים יעו"ש והביאו מ"א ופרמ"ג באות הנז':

עה

עה) שם בהגה, אבל בלא שעה עוברת יתפלל הפיוטים וכו'. ועיין לעיל סי' ס"ח, ובדברינו לשם בס"ד:

עו

עו) [סעיף יא'] מי שיש לו בה"כ בעירו וכו'. דאמרו בברכות דף ח' ע"א אמר ר"ל כל מי שיש לו בה"כ בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים וכו' ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר הנני נותשם מעל אדמתם וכו' והביאה מ"א ס"ק כ"ג, וכתב החס"ל סוף או' ו' בשם מהר"א מגרמיזא ז"ל אותם האנשים היושבים בעזרת בה"כ ואין נכנסים לבה"כ ואותם המדברים בבה"כ בשעה שהצבור מתפללים בבירור שיהיו נידונים בצואה רותחת עכ"ד, ועיין רו"ח או' ג':

עז

עז) שם, מי שיש לו בה"כ בעירו וכו'. ואם יש שני בה"כ מצוה לילך להרחוקה דשכר פסיעות יש כדאיתא בסוטה דף כ"ב ע"א ומציעא דף ק"ז ע"א, והביאם מ"א ס"ק כ"ב, א"ר או' י"ב, ר"ז או' י"ב, ועיין רו"ח או' ב':

עח

עח) שם, בה"כ בעירו וכו'. משמע אפילו אין שם מנין עשרה דהא סתמא קתני, מטה משה עמוד העבודה סי' ז' שכנה"ג בהגה"ט או' ג' א"ר שם, עו"ת או' י"ב נו"ש או' י"א, מאמ"ר או' או' ט"ו, ועיין א"א או' כ"ג, ואיתא בירושלמי פ"ה דברכות, ה"ד המתפלל בבהכ"נ כאילו הקריב מנחה טהורה דהיינו בכלי טהור כן בהכ"נ כלי טהור לתפלה וכמו שפי' היפ"מ שם, רו"ח או' ב':

עט

עט) שם, בה"כ בעירו וכו'. דקדק לומר בעיר לאפוקי אם הוא חוץ לעיר הרחק מאד מאדם העיר אז לא מיקרי שכן רע אע"ג דלתפלה מחויב לילך עד ד' מילין כדלקמן בסעי' ט"ז מ"מ לא מקרי שכן רע אא"כ יש בה"כ בעירו ממש, עיון יעקב ד"ג ע"ד, יפ"ל או' י"ג:

פ

פ) שם, בה"כ בעירו וכו'. אבל כשאין בה"כ בעירו רק לפעמים מנין בבית יחיד ואין הולך לא בקרא שכן רע כי בה"כ אמרו, א"א שם, ומ"מ מדינא חייב לילך כדי להתפלל בעשרם ק"ו הדברים ממש"ל סעי' ט"ז, יפ"ל שם:

פא

פא) שם בה"כ בעירו וכו'. ת"ח מצוה להתפלל בבית המדרש אף שלומד בביה"כ רוב עם אבל אם לומד בביתו או מי שאין בן תורם אם יש בבית. המדרש צבור כמו בה"כ מצוה בביה"מ במקום רנה של תורה ואם לאו רוב עם יותר טוב ונראה בתורף שזמן קר וא"א לכוין טוב יותר בביה"מ, ומ"מ בישובים קטנים יראה לעשות שלא יתבטלו מנין בביה"כ בימות החורף ולזרז ע"ז, א"א או' כ"ב:

פב

פב) שם, נקרא שכן רע, ואם מתפלל בביתו בעשרה אינו נקרא שכן רע כיון דגם שם שכינתא שריא דכל בי עשרה שכינתא שריא ומיהו עכ"פ מידי בה"כ לא נפיק אלא אם אותו המקום שמתפללים הוא מקום קבוע לקדושה, הרב מהר"ד עזרא מלכי בס' מלכי בקודש דף קי"ב, מחב"ר או' ד' דכ"ד, ע"א שע"ת או' י"ז, ש"ץ:

פג

פג) אם גרים בביתו ויש לו חלון א' לשמוע התפלה להתפלל עם הציבור ודאי עדיף טפי מבה"כ רק שיהא ביתו נקי מכל טינוף ושלא יבטלוהו אנשי ביתו ושכן רע לא הוי כיון דהו"ל כמתפלל בתוכם, הרב מלכי בקידש שם, מחב"ר שם, ש"ץ שם ועיין לקמן או' קי"ב:

פד

פד) מי שיש לי בה"כ אצל כותל ביתו וחלון פתוח. לו שם לבה"כ ומשם מראה פניו לצבור שזה מצטרף עמהם לעשרה כמבואר לעיל סי' נ"ה סעי' י"ד לצורך אדם חלש שקשה עליו טורח דוחקא דצבורא אפשר להקל, צל"ח, והביאו פת"ע או' כ"ז:

פה

פה) [סעיף יב'] מצוה לרוץ כשהולך לבה"כ וכו'. מי ששמע שקורא השמש לבה"כ יעמוד וירחץ ידיו אם אינם נקיות ויאמר שמחתי באומרים לי בית. ה' נלך, קשל"ה בהגה"ה בדיני הנהגת התפלה, והביאו יפ"ל או' י"ג, ועיין מש"ל סי' ד' סוף או' ט"ז ובסי' כ"ה סוף או' ס"ת דקודם ברה"ת אין לומר שום פסוק יעו"ש:

פו

פו) שם, מצוה לרוץ כשהולך לבהכ"נ וכו'. מ"כ בספרי היראה לרבינו יונה דף ט"ל ע"ב וז"ל וילך לבהכ"נ ובבואו סמוך לבהכ"נ ימהר פעמיו כמ"ש בבית אלהים נהלך ברגש עכ"ל משמע דוקא כשהוא סמוך לבהכ"נ מצוה עליו לרוץ והכי מסתבר דקודם לכן אינו נראה שמתכוין לשם מצות בהכ"נ, פרישה או' ט"ז, אבל הכנה"ג בהגה"ט כתב דפשטא דמילתא משמע דמשעה שיוצא מפתח ביתו צריך לרוץ ומ"ש ר"י בס' היראה דבבואו סמוך לבהכ"נ ימהר פעמיו פי' דבריו בעל שתי ידות באצבע דרך חיים דף צ"ט שבכל הדרך יש לו לרוץ ובבואו סמוך לבהכ"נ ימהר יותר עכ"ד, והביאו א"ר או' י"ג, יפ"ל או' י"ד, וכן נראה עיקר דהריצה אינה בשביל הרואים כדי שנאמר מקודם אינו נראה אלא בשביל עצמו כדי שיעשה המצוה בזריזות וא"כ מתחלת עשייתה צריך שתעשה בזריזות ודו"ק, ועיין פרמ"ג א"א או' כ"ד שכתב דמ"מ ברחוב עכו"ם לא ירוץ, וכ"כ היפ"ל שם ונתן טעם מפני שמלעיגים עליו יעו"ש, וא"כ אם הולך רק בזריזות ואינה נראית הריצה דליכא הלעגה יעשה כך ברחוב העכו"ם,

פז

פז) שם, מצוה לרוץ כשהולך לבה"כ וכו'. עד פתח בה"כ, ובבה"כ עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה וביראה. מ"א ס"ק כ"ד בשם ע"ה וש"ל, סו"ב או' ה' א"ר שם, ח"א כלל י"ז או' ד' ר"ז או' י"ג חס"ל או' ז' בן א"ח פ' מקץ או' ב' ועיין בדבריני לעיל סי' כ"ה מאו' כ"ג עד או' כ"ו מה שצ"ל בעת כניסתו לבה"כ יעו"ש.

פח

חפ) שם, אפי' בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, וטעמא משום דהא דפסיעה גסה אסורה ילפינן לה בשבת קי"ג מדכתיב מעשות דרכיך ממצוא חפצך וכו' שלא יהיה הילוכך של שבת כהילוכך של חול והרי אמרו שם חפצי שמים מותרים וכאן חפצי שמים היא שמצוה לרוץ ויליף מדכתיב ונדעה נרדפה לדעת את ה'. מהרל"ח, והביאו חידושי הגהות שבגליון ב"י אות ה' ומשמע מזה דאפי' פסיעה גסה פיסע לכבוד מצוה וכ"מ בברכות דף ו' ע"ב יעו"ש, ומ"מ אם יוכל לרוץ בלא פסיעה גסה ש"ד, ושיעור פסיעה בינונית אמה, ופסיעה גסה יותר מאמה כמ"ש רש"י שם, ועיין לקמן סי' ש"א, סעי' א':

פט

טפ) שם אפי' בשבת שאסור לפסוע וכו'. ואף בחול לא הותרה שנוטל א' מת"ק ממאור עיניו של אדם כדאיתא בשבת שם, מ"א ס"ק כ"ה, אלא שאעפ"כ ירוץ לכל דבר מצוה, ר"ז אות י"ג, ועיין מ"ש הפרמ"ג בא"א אות כ"ה ומ"ש אנן באות הקודם ואם יש הידור מצוה אם הולכים לאט שפיר דמי, הרדב"ז ז"ל בס' יקר תפארת סיפ"ד דביכורים והזכירו הרב זכר דבר ד"ב ע"ב יפ"ל בקו' יושר לבב אות י"ב: ץ)

טפ) שם אבל כשיצא מבה"כ אסור לרוץ אפי' בלא פסיעה גסה, פרמ"ג א"א אות כ"ו וכתב החס"ל אות י"ד דמינה נשמע דלא יפה עושים הדוחקים זה את זה למהר לצאת קודם וכ"ש אותם שבתחלת עלינו לשבח יוצאים ואומרים עלינו לשבת דרך הלוכם או אותם היוצאים קודם גמר התפלה וכו' יעו"ש:

צא

צא) שם אבל כשיצא מבה"כ אסור לרוץ, כתב בעל הכותב בעין יעקב שם על מאמר הגמרא ברכות דף ו' ע"ב דוקא כשיצא על דעת שלא לחזור ולכנוס אבל אם דעתו לחזור ולכנוס אה"נ דיפסיע פסיעה גסה אף ביציאה כדי שימהר ויבא ע"כ וכ"כ העו"ת אות י"ג וכן הסכים המ"א ס"ק כ"ו א"ר אות י"ד, ר"ז אות י"ג ודלא כמעדני יו"ט פ"ק דברכות אות ד' שחוכך להחמיר, וכן היוצא מבה"כ לבה"מ מצוה לרוץ, של"ה דף ע"ד, מ"א שם, א"ר שם ר"ז שם, וכ"כ מהרש"א בח"א שם:

צב

צב) [סעיף יג'] מותר לרוק בבה"כ וכו'. ודוקא שלא בשעת תפלת י"ח אבל בשעת תפלת י"ח אסור לרוק כמבואר לקמן סי' צ"ז סעי' ב' ב"ח, ט"ז סק"ג, פרישה אות י"ז, עט"ז אות ו' עו"ת אות י"ד מאמ"ר אות ט"ז, ש"ץ דף ט"ו ע"א ודק"ט ע"ד ועיין שם במאמ"ר מ"ש על דברי המ"א ס"ק כ"ז וכתב שם שאין דבריו מדוקדקים יעו"ש, וכתב שם הש"ץ דראוי ליזהר אם הוא במקום שיר ושבח שלא ירוק וכ"ש אם הוא במקים הזכרת השם שהוא כענין הרוקק על השם ח"ו יעו"ש, והביאו החס"ל אות ט"ו:

צג

צג) שם מותר לרוק בבה"כ וכו'. ועיין סי' צ"ז בד"מ אות ב' שכתב בשם א"ז שאף שלא בשעת התפלה אסור לרוק לפניו או לימינו רק לאחוריו או לשמאלו והביאו פרמ"ג בא"א בזה הסי' אות כ"ז, ובשער הכוו' דף ד' ע"א כתב מהרח"ו ז"ל על האר"י ז"ל שהיה נזהר מלרוק בבה"כ ואם נזדמן לו רוק היה מבליעו בטליתו או בולעו בגרונו ע"כ, וכ"כ בפע"ח שער הקרבנות פ"ב, והביאו מ"א סי' קנ"א סק"ט, סו"ב בזה הסי' אות ו' וכתב ובזה ינצל מעונש הרק לפני חבירו ונמאס בה שעל זה נאמר כי יביא במשפט על כל נעלם עכ"ד, ש"ץ דף ק"י ע"א, וכתב מהרש"ו שם בשער הכוו' דיותר טוב הוא שיצא חוץ לבה"כ וירוק שם או ישליך מנחיריו עכ"ד:

צד

צד) והרוצה שלא ירוק תדיר בבה"כ ילעוס קודם כניסתו שורש שקירין לקרי"ץ אבל בערב יוה"כ ובערב ט"ב אסור שישאר המתיקות בפיו וכשבולע הרוק בילע המתיקות, ס"ח סי' רנ"ג, מ"א ס"ק כ"ז, ר"ז אות י"ד וכתב הפרמ"ג בא"א אות כ"ז דאף בשחרית מותר דלא שייך ביה גאוה וגם אין מכנים בגופו ממש:

צה

צה) שם ודורסו ברגליו ואפי' בביתו במקום. המיוחד לו לפעמים להתפלל צריך לעשות כן, עט"ז אות ז' בשם הרר"י והרוקק בבה"כ ועבר ולא שפשפו או כסהו ובא אחר ומצאהו מצוה עליו לכסותו מפני כבוד בה"כ וגם מפני אחרים שלא יראו וימאסו:

צו

צו) [סעיף יד'] ישכים אדם לבה"כ וכו'. דאמר רבי יהושע ב"ל לעולם ישכים אדם לבה"כ כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים שאפי' מאה באים אחריו נותנים לו שכר כנגד כולם, ברכות מ"ז ע"ב, וא"ר יהושע ב"ל לבניה קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי, שם ח' ע"א, והביאו הטור וב"י עו"ת אות ט"ו א"ר אות י"ז, ופי' ר"י כל א' מעשרה נוטל שכר כנגד כל הבאים אחריהם אבל ביו"ד הראשונים עצמן אין דין קדימה לאחד על חבירו, אבל מע"מ דף ג' פי' דאף בעשרה עצמן כל הקודם זכה, שראשון ניטל שכר התשעה וכל הבאים אחריהם, והשני נוטל שכר הח' והבאים אחריהם, ועל דרך זה כל העשרה, א"ר שם, מחה"ש ס"ק כ"ח:

צז

צז) שם ישכים אדם לבה"כ וכו'. ולעולם ישתדל אדם להקדים לבה"כ אפי' אם לא יהיה מיו"ד הראשונים שכל המקדים הוא יותר קרוב אל שורש הקדושה, והאחרונים יונקים מענפי ענפים ויש מאנשי מעשה שנוהגים שאותו היום שאינם הולכים להיות מיו"ד הראשינים מתענים ומכאן תדין עליך איזה קנס, עט"ז אות ח' בשם תוצאות חיים, חס"ל אות ח':

צח

צח) שם, כדי שימנה עם עשרה הראשונים, וצריך שאחר שיבוא לבה"כ א' מיו"ד הראשונים לא יצא משם עד שישלים תפילתו שם לא כאותם הנוהגים להיות מיו"ד הראשונים בבה"כ זה ואח"כ חוזרים דהולכים להתפלל בבה"כ אחרת שלא היו שם מעשרה הראשונים דטעות הוא בידם ולא תחשב למצוה כלל, שער הכוו' דף ג' ע"ב, פע"ח שער הקרבנות פ"ב, מ"א ס"ק כ"ח, ר"ז אות ט"ו בן א"ח פ' מקץ אות א':

צח) וכתב שם בשער הכוו' וז"ל ראיתי למורי ז"ל שלא היה נוהג להיות מיו"ד ראשונים ואמר לי הטעם מפני שהוא היה חולני יהיה צריך לשהות בביתו כדי לעשות צרכיו ועוד סיבה אחרת כדי שאח"כ לבש טלית ותפילין בביתו וילך מעוטף ומעוטר בטלית ותפילין לביה"כ והיה מוכרח לעשות כן ביום כי בלילה לאו זמן תפילין הוא והיו"ד ראשונים היו מקדימים לבה"כ מאשמורת טרם אור היום ולכן לא היה יכול לקיים מצוה זו לסבות אלו עכ"ל, וב"כ בפע"ח שם, מ"א שם, ועיין מש"ל סי' כ"ה או' ח' בשם האחרונים דמצוה להלוך לבה"כ מעוטף בטלית ומעוטף בתפילין קודמת למצות להיות מיו"ד ראשונים ודלא כיש חולקים יעו"ש, ועוד עי"ש מ"ש סוף או' ט"ז עו"ש.

צט

צט) שם. כדי שימנה עם יו"ד הראשונים, ואם א"א לו לקיימה בשחרית ישתדל לקיימה במנחה ומעריב, ש"ץ דף כ"ג ע"ד, חס"ל שם, בן א"ח שם, וכ"כ אינן לעיל סי' כ"ה או' ח"י יעו"ש.

ק

ק) [סעיף טו'] אם נשאר אדם יחידי מתפלל בבה"כ וכו'. ואם נכנס יחידי בשעה שלא יוכל לסיים עמהם תפלתו כתב רבינו יונה דאין חבירו חייב להמתין לו דכיון שרואה שלא יוכל לסיים עמהם ונכנס איגלאי מילתא דאדעתא דהכי נכנס ואינו מפחד אם שאר יחידי עכ"ד, והביאו ב"י וכן דעת הב"ח וכתב שכן דעת הטור, ט"ז סק"ד, וכ"כ הלבוש, סו"ב אות ז' אבל מלשון מרן ז"ל משמע דאפי' אם נכנס זה אחריו באופן שהתחיל להתפלל בשעה שלא יוכל לסיים תפלתו עמו היה להמתין לו, והוא ממ"ש בב"י בשם המרדכי שר"י היה מאריך בתפלתו עד שיצאו כולם ואם בתוך כך היה אדם בא בבה"כ היה מעיין בספר עד שגמר תפלתו ע"כ, וכ"כ הב"ח שלשון הש"ע אם נשאר אדם יחידי וכו' חייב חבירו להמתין לו משמע אפי' חבירו נכנס לבסוף עכ"ד, וכ"כ א"ר אות ח"י. מאמ"ר אות ח"י ועי"ש נו"ש אות י"ד ועיין ברכ"י אות ד' והעו"ת אות ט"ז כתב לפום דינא א"צ להמתין בבה"נ אלא ממדת חסידות עו"ש, וכ"כ הר"ז אות ט"ז והפרמ"ג בא"א אות כ"ח לב"ש אות כ"ח:

קא

קא) שם, חייב חבירו להמתין לו וכו'. ואם לא המתין לו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו וגורס לשכינה שתסתלק מישראל, ואם המתין לו זוכה לברכות הללו ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים וכו' ברכות דף ה' סוף ע"ב, לבוש,

קב

קב) [סעיף טז'] ההולך בדרך וכו' עד ד' מילין, ועד בכלל, ר"ז או' י"ז, וכ"מ בגמרא שם:

קג

קג) שם צריך לילך שם. אם יכול לבא שם בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי וכמ"ש בסעי' שאח"ז ל"ח בפ' היה קורא או' ט"ל, שכנה"ג בהגב"י או' ז' מ"א סק"ל, א"ר או' כ' נו"ש או' ט"ו מאמ"ר או' י"ט, ר"ז שם וכן הדין בנטילה לקמן סי' צ"ב סעי' ד' דוקא אם יכול לבא שם בעוד היום גדול וכו' ל"ח שם, א"ר שם.

קד

קד) שם. ולאחריו צריך לחזור וכו'. ונראה דלצדדין כמלאחריו דמיה וכ"כ ברכת אברהם דף מ' א"ר או' י"ט פרמ"ג א"א או' י"ל,

קה

קה) שם עד מיל, ולא עד בכלל ר"ז שם, וכן הוא בגמרא שם ועיין לקמן סי' צ"ב סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד או' ך'

קו

קו) שם עד מיל, וכו'. וה"ה הדר בישוב תוך מיל למקום שמתפללין שם בעשרה חייב לילך בכל יום בקר וערב להתפלל בעשרה, ר"ז שם, נו"ש שם.

קז

קז) שם עד מיל וכו'. כתב בתשו' בנין עולם סי' ג' דהשיעור מיל אין חושבין מביתו דא"כ עיר גדולה כאנטוכיא והבה"כ יהיה בעיר רחוק מביתו מיל לאו יהא צריך לילך אלא העיקר לחשוב שיעור מול כמו בשבת חוץ לעיר דשיעור מיל סמוך לעיר בתר עיר גריר יעו"ש והביאו פת"ע אות ל"ח:

קח

קח) [סעיף יז'] יש מי שאומר וכו'. הא דכתב יש מי שאומר לאו מפני שיש חולקים בזה דלא נמצא מי שחולק בזה אלא כי כן דרך מרן ז"ל בש"ע כשמוצא דבר חדש בפוסק יחידי ולא בשום פוסק אחר כותבו בל' יש מי שאומר כמ"ש בדברינו כ"פ וכ"כ המחה"ש בזה הסי' סק"ל.

קט

קט) שם, אם יכול לבא למחוז חפצו וכו'. וא"ת הא אמרינן בגמרא דף ו' ע"ב אם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו דהו"ל לבטות בשם ה' וי"ל דהתם כשהלך בעירו לאיזו עסקים אבל יוצא בדרך לא הטריחו כ"כ, מ"א ס"ק ל"א, ועיין א"ר או' ך' ומ"ש הפרמ"ג בא"א או' ל"א, וגו"ש או' ט"ז יעו"ש.

קי

קי) שם בעוד היום גדול, אפי' אם ימתין עד אחר שיתפללו, לבוש.

קיא

קיא) [סעיף חי'] בית המדרש קבוע קדוש יותר וכו'. דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב ואמרו שם בגמרא אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות יעו"ש, טור, לבוש, ולא בלבד שהיו מתפללים בבה"מ ולא בבה"כ אלא אפי' בבה"כ עצמו היו מקפידים להתפלל במקום המיוחד להם בבה"מ ללמוד שם, מיו"ט פ"ק דברכות אות ע':

קיב

קיב) שם ומצוה להתפלל בו וכו'. ראובן תורתו אומנותו ויש לו בית סמוך לבה"כ ובו חלון גדול על בה"כ ובאותו בית בית מדרשו יותר טוב שיתפלל בבית מדרשו מאשר ילך לבה"כ דאיכא תרתי שהוא מקום קביעות תלמודו ומתפלל עם הצבור בקדיש וקדושה ועונה אמן, הרדב"ז בתשו' כ"י סי' שני אלפים קל"ט, ברכ"י אות ו' ש"ץ דכ"ד ע"ב ועיין בדברינו לעיל אות פ"ג:

קיג

קיג) שם והוא שיתפלל בעשרה, וא"ת א"כ מאי רבותיה דבית המדרש תירץ הר' יונה שאעפ"י שבה"כ היו מתקבצים הרבה בני אדם וברוב עם הדרת מלך אפ"ה היו רוצים יותר ביו"ד לבד בבה"מ מלהתפלל בבה"כ עם רוב עם, ב"י, עו"ת אות י"ז, מ"א ס"ק ל"ב, ובכ"מ פ"ח מה"ת דין ג' תירץ דהיינו רבותא דכי היכי דבה"כ קודם להתפלל בו בעשרה לשאר מקומות בה"מ נמי קודם להתפלל בו בעשרה לבה"כ עכ"ד, ונ"מ בין הטעמים דלהר"י אפי' יש בבה"כ רוב עם ובבה"מ יו"ד בה"מ עדיף, ולטעם הכ"מ אם בבה"כ יש יו"ד ובבה"מ יו"ד בה"מ עדיף אבל אם יש בבה"כ רוב עם ובבה"מ יו"ד הם שוים, או י"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא דלמי שלומד בבה"מ אפי' יש בבה"כ רוב עם ובבה"מ יו"ד בה"מ עדיף ולמי שאינו לומד בבה"מ אם יש בבה"כ יו"ד ובבה"מ יו"ד בה"מ עדיף אבל אם יש בבה"כ רוב עם ובבה"מ יו"ד הם שוים, ועיין פרמ"ג א"א אות ל"ב:

קיד

קיד) שם בהגה, ודוקא מי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל בלא"ה, יכול להתפלל לפרקים ביחידי בבית מדרשו אם לא ירצה לבטל לימודו, לבוש, א"ר אות כ"א פרמ"ג שם:

קטו

קטו) שם בהגה, וכ"ש שלא יעסוק בתורה וכו'. וכ"כ בהגהות אלפסי החדשים אותם ת"ח שעוסקים בתורה בבה"כ ביוה"כ בשעה שהצבור מתפללים לא שפיר עבדי עט"ז אות יו"ד:

קטז

קטז) שם בהגה, וכ"ש שלא יעסוק בתורה וכו'. ול"ל דאם הוא כבר התפלל ואינו עומד שם אלא לענות הקדישים והקדושות מאותם שפורסים על שמע או שחוזרים כל התפלה עוסק בתורה ואינו חושש, וכ"מ מל' ההגה דמיירי דוקא בעניין שפורש מן הצבור ואינו אומר מה שהם אומרים וגם לא אמרו אבל בכה"ג לית לן בה וש"ד וזה ברור וכן נהגנו מאמ"ר אות כ"א:

קיז

קיז) [סעיף יט'] יקבע מקום לתפלתו וכו'. דא"ר חלבו א"ר הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו, ברכות דף ו' ע"ב, והטעם היינו כמ"ש לקמן בסי' צ"ח סעי' ד' התפלה היא במקום הקרבן ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכונה וכו' וקביעות מקים כמו הקרבנות שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו יעו"ש ודו"ק, יפ"ל או' טו"ב וכל הקובע מקום לתפלתו זוכה שלא יגלה ממקומו ויהיה תמיד שוכן במקומו, הרב ידיד ה' ס' וירא והביאו הרו"ח סי' ק"א או' ב':

קיח

קיח) שם, יקבע מקום לתפלתו וכו'. וגם כשמתפלל בביתו יקבע מקים שלא יבלבלוהו בני הבית, מ"א ס"ק ל"ג, א"ר או' כ"ב, סו"ב או' יו"ד, מאמ"ר או' כ"כ ועיי"ש, ש"ץ דק"ט ע"ב קש"ג סי' י"ב או' ח"י ר"ז או' י"ח, חס"ל או' ט' כף החיים להרח"פ סי' י"א או' יו"ד, וכתב זולת דאם אירע לו דיש כנגדו בני אדם דטורדים אותו בתפלתו אזי ישנה מקומו, ועיין מש"ל או' קי"א דבבה"מ יקבע מקום לתפלתו במקום שלומד שם:

קיט

קיט) שם, יקבע מקום לתפלתו וכו'. ובקיץ בבה"כ ובחורף בבית החורף הוה קביעות מקום כדמצינו בי סיתוא בקייטא וכו' פרמ"ג א"א או' ל"ג:

קכ

קך) שם, יקבע מקום לתפלתו וכו'. ומי שאינו קובע מקום לתפלתו המשחיתים שנבראו מטיפו תקרי של אדם באים וחוטפים אותה תפלה לפרנסתם ומזונותיהם כמו שהביא בס' דרך ישרה דף ו' ע"א, כף החיים שם.

קכא

קכא) שם, יקבע מקום לתפלתו שלא ישנהו וכו'. אין יכולין מדין תורה לקבוע מקום בבה"כ לירשו, ומה שיושבים במקום אבותיהם כדי שלא יעשו מחלוקת, ס"ח סי' תתי"א יעו"ש, כנה"ג בהגה"ט, רו"ח סי' ק"א או' ב'.

קכב

קכב) שם, גם בבה"כ שקבוע בה וכו'. אינו ראוי לישב תיך ד"א של היכל רק חכמים בעלי תורה מלאים מצות כרמון ולא ע"ה שהם בני גיהנום, פת"ע או' מ"ה.

קכג

קכג) שם, צריך שיהיה לו מקום קבוע, ונ"ל דתוך ד"א חשיב מקום אחד דא"א לצמצם, מ"א ס"ק ל"ד, א"ר שם, סי"ב שם, ר"ז שם, ש"צ שם קש"ג שם.

קכד

קכד) [סעיף ך'] יכנס שיעור שני פתחים וכו'. מכבדין בפתח בה"כ שיכנס הגדול תחלה הואיל וראוי למזוזה, ברכות מ"ז ע"א ועיין בפי' רש"י שם, מ"א ס"ק ל"ה, ועיין ביו"ד סי' רמ"ב סעי' י"ז בהגהה, וכ"כ עצי לבונה שם, וצריך לכבד בין בכניסה ובין ביציאה, ואם יש אדם גדול ביניהם כיון שנכנס לפניהם או שיצא לפניהם הבאים אחריו א"צ לכבד זה את זה, ברכ"י שם או' כ"ד בשם תשו' הגאונים כ"י סי' רס"ט, ובשיו"ב שם או' י"ג כתב ע"ז התשו' נראה דמיירי בדלא איכא תו מי שהוא מצויין באיזה מעלה יותר מאחר וכו' אבל אם יש לאיזה מהם איזה מעלה צריך לכבדו וזהו כבודו של גדול ע"ד מ"ש ביומא דס"ט כולהו משום כבודו של כ"ג יעו"ש, והביאו זכ"ל ח"א חי"ד או' ך'.

קכה

קכה) שם, דהיינו ח' טפחים, דשיעור פתח א' ד' טפחים, ב"י בשם א"ח.

קכו

קכו) שם ונכון לחוש לכל הפירושים, דהיינו אפי' אם אינו פתוח לר"ה צריך ליכנס לפנים מן הפתח ח' טפחים וגם ישהה במקומו המיוחד שיעור הליכת ח"ט ואח"כ יתחיל להתפלל, וכ"כ הפרמ"ג סי' צ"ג בא"א או' א' ועיין בדברינו לשם או' א' בס"ד:

קכז

קכז) שם, ונכון לחוש לכל הפירושים, והב"ח פי' דבכל בה"כ צריך שיעשו לו עזרה לפני בה"כ כדי שיכנס אדם לפנים משני דלתות דוגמת האולם שהיה לפני ההיכל דלא כבתי תפילות של עכו"ם דאינם נכנסים אלא לפנים מדלת אחד וכו' והביא ראיה מדברים רבה פ' כי תבא יעו"ש, והביאו מ"א ס"ק ל"ה, א"ר או' כ"ג, וכ"כ הברכ"י או' ז' בשם מדרש הנז' וכתב ויש לחוש לזה וכמ"ש המ"א יעו"ש, ר"ז או' י"ט:

קכח

קכח) [סעיף כא'] צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר וכו'. הרמז בזה שלא יהא מחשבה רעה חוצצת בינו לבין השכינה הנקראת קיר, הרב החסיד מהר"ר יעקב צמת בהגהותיו כ"י, ברכ"י או' ח' ש"ץ דק"ט ע"ג, ועיין לקמן סי' צ"ח סעי' ד':

קכט

קכט) שם, ודבר קבוע כגון ארון ותיבה אינם חוצצין, וכתבו שם התוספות בברכות ה' ע"ב אבל מטה נראה שאין זה קבוע ע"כ וכתב עליהם ב"י ונראה דהיינו דוקא מטה שבזמן חכמי התלמוד שהיא לישיבה אבל מטה דידן העשויה לשכיבה הויא קבע עכ"ל, מיהו הב"ח חולק וכתב דעל מטה דידן קאמרי התו' דנראה שאין זה קבוע דכיון שלפעמים משנין המטה ממקום זה למקום אחר ולא דמי לארון ותיבה שהוא קבוע במקום אחד לעולם דאעפ"י דמוציאין התיבה לרחוב העיר בתעניות מ"מ חוזרין ומכניסין אותה ומעמידין אותה במקומה הראשון והו"ל קבע עכ"ל יעו"ש, וכן דעת הט"ז סק"ה, פר"ח או' כ"א, שכנה"ג בהגב"י או' ח' אבל המ"א ס"ק ל"ו כתב על דברי הב"ח הנ"ל דאין דבריו מוכרחים, יעו"ש, וכ"כ ה"ב או' א' מט"י או' ד' א"ר או' כ"ה, פרמ"ג א"א או' ל"ו, ר"ז או' ו' וכ"כ המאמ"ר או' כ"ד דאנו אין לנו אלא דברי התו' ועפ"י הבנת מרן ז"ל יעו"ש ומ"מ סיים דיש להחמיר ועדיף טפי שלא יהא שים מפסיק ביני לכותל כל היכא דאפשר עכ"ד, וע"כ נראה לפום דינא הכל לפי הראות דאם המטה מונחת תמיד ואין מטלטלין אותה אלא לפעמים ומחזירין אותה למקומה אינה חוצצת ואם מטלטלין אותה פעם אחת הנה ופעם אחת הנה חוצצת, וכ"פ א"ר שם, לכתחלה יש להחמיר היכא דאפשר אפי' במטה שמונחת תמיד ואין מטלטלין אותה ממקום למקום כדי שלא יהא שום דבר מפסיק בינו לכותל וכמ"ש המאמ"ר:

קל

קל) שם, כגון ארון ותיבה אינם חוצצין, פי' ארון של ספר הקבוע במקומו ואינו מטלטל אבל ארון שמוזכר בתשו' הרמב"ם שהובאה בב"י וכתב דחוצצין היינו ארונות שבבית המיוחדים להצניע בהם כלים וחפצים שמטלטלים כל שעה, כ"כ הרב מוהרי"ע ז"ל בס' לחם יהודה דף ך' ע"ב בביאורו להרמב"ם והביאו נו"ש או' כ"א וכתב עליו שהוא פשוט:

קלא

קלא) שם אינם חוצצין, וטעם החציצה כתב הלבוש שאם יש לפניו דבר שחוצץ בינו ובין הקיר הוא מסתכל בו ומחשב בו ומבטל כוונתו, וכ"כ הרד"א ע"ש הרמב"ם והביאו ב"י מיהו לקמן סי' צ"ח סעי' ד' כתב בש"ע דטעם החציצה הוא משום דומיא דקרבן יעו"ש, וכ"כ הלבוש שם, ונראה דהא והא איתא וא"ל דאם היא דומיא לקרבן כיצד התירו להתפלל כנגד דבר הקבוע דיש לומר כיון שאיסור זה דומיא לקרבן הוא מדברי סופרים תיקנו מה שנראה בעיניהם לתקן, ועיין א"ר אות כ"ד ולקמן אות קל"ג:

קלב

קלב) שם הגהה, ולא חשיב חציצה רק בדבר גדול שגבהו יו"ד וכו'. אבל הפר"ח אות כ"א כתב דלא נהירא דאדרבה כל כמה דגבוהה טפי הרי חלק רשות לעצמו ומצי להתפלל כנגדו וכההיא תיבותא דהוה בי כנישתא דיהודאי רומאי דפ' בני העיר אבל דבר קטן הוי הפסק והא שמתפללין בבה"כ לפני הספסלים שיושבין בהן היינו לפי דקבוע עכ"ד, והביאו מאמ"ר אות כ"ה וכתב דמרן השמיט דברי הרד"א בש"ע מכח תשובה זו יעו"ש, וכן הרב מהרי"ע בס' לחם יהודה דף ך' ע"ב הקשה על הכרח של הרד"א וא"ח וכתב וכ"נ דעת הש"ע שהשמיטה ותמה על הרמ"א בהגהה דכתבה בסתם ולא כתבה בשם י"א יעו"ש, והביאו נו"ש אות כ"ב ועי"ש שסיים דהעיקר הוא כסתמיות דברי מרן ז"ל דאין לחלק בין דבר קטון וגדול אלא כל מידי חוצץ עכ"ד, וא"כ כיון דפלוגתא היא ובפרט שאומרים שכך הוא דעת מרן יש להחמיר ואין לחלק בין קטן לגדול, וכן אין לחלק בין בהכ"נ לבית כמש"ל אות קמ"ט בענין תיבה שבבהכ"נ ומטה שבבית אלא עיקר החילוק הוא בין קבוע ללא קבוע יעו"ש ודו"ק מיהו בשלחן שמניחין עליו הסידור הנקרא שטענד"ר יש מתירין כיון שהוא לצורך התפלה וכן השלחן שבבית שמניחין עליו הספר ט"ז סק"ה, ה"ב אות א' ר"ז אות ך' ש"ץ דק"ט ע"ג:

קלג

קלג) ואם א"א בקלות להתפלל בענין אחר כגון לפעמים שמתפללין ביו"ד באיזה חדר וא"א לכל אדם לעמוד בלי חציצה לכותל בודאי אל יעכב התפילה בשביל זה לילך לחדר אחר להתפלל שהרי טעם אסור חציצה בזה משום שלא יבטל הכוונה כמ"ש ב"י בשם הרמב"ם בזה ואין זה אלא למצוה מן המובחר ולית ביה איסורא כשצריך לכך מצד דוחק המקום, ונראה מ"מ תקנה לזה שיעצים עיניו בשעת התפלה כמ"ש בסעי' כ"ג או יתפלל מתוך הסידור ולא יביט לחוץ ולא יבא לידי ביטול כוונ' ט"ז סק"ה, א"ר אות כ"ה ת"א כלל כ"ב אות ג' ר"ז אות ך' ש"ץ דף ק"ט ע"ג, וגם לפי הטעם שאמרו בחציצה משום דדומיא לקרבן יש לומר דלא אסרו אלה היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר אינו מעכב, עיין לעיל אות קל"א ומ"ש המש"ז אות ה':

קלד

קלד) שם וכן בעלי חיים אינם חוצצין, הנה בדין זה נחלקו הפוסקים בדברי מרן ז"ל דהב"ח כתב הוא ט"ס וכמ"ש מור"ם בהגהה, וכ"כ הלבו"ש עו"ת אות ך' מאמ"ר אות כ"ו ר"ז אות כ"א אבל השכנה"ג בהגב"י אות ח' כתב אפשר דס"ל למרן ז"ל דבעלי חיים אינם חוצצין יעו"ש וב"כ הפר"ת אות כ"א בפשיטות, וכן הוכיח הנה"ש אות כ"ג יעו"ש וע"כ כיון דנחלקים הפו' בדברי מרן ז"ל ודעת הרוב בעלי חיים חוצצין הכי נקטינן וכ"כ היפ"ל ז"ל אות כ"א וז"ל גם לי נראה דב"ח חוצצין מטעם שאין בהם דעת ויש לחוש שמא ישתינו או יטילו רעי בעור שהוא מתפלל עכ"ד:

קלה

קלה) שם אפי' אדם אינו חוצץ הגהה ול"נ דבעלי חיים חוצצין ואדם אינו חוצץ וכו' סעי' כ"ב ויש מי שאומר שיש ליזהר וכו' וטוב לחוש לדבריו, וכ"כ הלביש, סו"ב במק"ח אות ז' ר"ז אות כ"א חס"ל או' טו"ב וכתב המאמ"ר אות כ"ז דאף לסברה זו לא היו הפסק גמור שיהא אסור לכל אדם אלא זהירות בעלמא דיש ליזהר בדאפשר ובבה"כ וכיוצא בו דא"א בענין אחר פשיטא דמותר לכתחלה להתפלל אחורי אדם אלא שהמדקדק במעשיו יראה שיהיה לו מקום קובע כנגד הכותל יעו"ש, ומ"ש הרב מהריק"ש בס' ערך לחם דאדם העוסק בתפלה אין מפסיק וכ"כ לחם יהודא ד"ך ע"ב כתב המאמ"ר שם דמסתמיות מרן לא משמע כן יעו"ש, וכ"כ הנו"ש אות כ"ד דאף אם חבירו מתפלל יש ליזהר יעו"ש ומ"ש הפר"ח אות כ"א הנזהר בזה שלא להתפלל אחרי אדם כיון שפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ודלא כהמחבר ז"ל כתב עליו השע"ת אות כ"ט דאין זה מוכר"ח כיון דשב וא"ת הוא ושאין לו לבטל משום זה להתפלל עם הצבור בזה גם המחבר מודה עכ"ד:

קלו

קלו) [סעיף כג'] הבגדים המצויירים אעפ"י שאינם בולטות וכו'. מדברי מרן ז"ל משמע דלא מהני העלמת עין אלא בבגד או כותל מצוייר אבל דבר אחר שמפסיק לא מהני העלמת עין, וכ"כ העו"ת אות י"ט והסכים לדבריו מהרי"ע ז"ל בס' לחם יהודה והב"ד הנו"ש אות כ"ה וכתב והכי מוכרח ודלא כהמאמ"ר אות כ"ח שהשיג על העו"ת והלח"י בדין זה וכתב דבכל מידי מהני עצימת עין ונסתייע מדברי הט"ז סק"ה דאין משם שום סיוע לסברתו דמ"ש הט"ז דמהני עצימת עין אפי' להפסקה היינו מצד הדוחק שלא יעכב התפלה עם הצבור וכו' יעו"ש, ועיין לעיל או קל"ג:

קלז

קלז) שם, בגדים המצויירים וכו'. וגם בכותל ביהכ"נ אסור לצייר ציורים נגד פניו של אדם אלא למעלה מקומת איש, מ"א ס"ק ל"ז, א"ר או' כ"ז, ה"ב או' ב' ר"ז או' כ"ב, ש"ץ דק"ט ע"ד, בי"ע או' ל"ב, וכתב שם בי"ע דהמתפלל בביתו יזהר לקבוע מקום להתפלל בחדר שאין ציורים בכותל. והטעם כתב במחה"ש בהא למעלה מקומת איש דשרי משום דשם אין לחוש שיסתכל בהם, דל"מ בשעת תפלת י"ח דצריך ליתן עיניו למטה אלא דגם בשאר תפלה אין דרך להסתכל למעלה עכ"ד, וכ"כ פרמ"ג בא"א או' ל"ז ועיין פר"ח או' כ"ג ולקמן סי' צ"ה סעי' ב' וז"ל הזוה"ק פ' ואתחנן דף ר"ס ע"ב, ת"ח מאן דקאים בצלותא בעי לכוונא רגלוי ואקמוה, ובעי לחפייא רישיה כמאן דקאים קמי מלכא, ובעי למכסייא עינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא, ובספרא דרב המנונא סבא אמר מאן דפקח עינוי בשעתא דצלותא או דלא מאיך עינוי בארעא אקדים עליה מלאך המות וכד תיפוק נפשיה לא יסתכל בנהירו דשכינתא ולא ימות בנשיקא, מאן דמזלזל בשכינתא מתזלזל הוא בההיא שעתא דאצטריך ביה הה"ד כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו האי מאן דאסתכל בשכינתא בשעתא דאיהו מצלי, והיך יכול לאסתכלא בשכינתא אלא לינדע דודאי שכינתא קיימא קמיה הה"ד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר דתמן שרי שכינתא בג"כ לא בעיא למיהוי חוצץ בינו ובין הקיר עכ"ל, וע"כ צריך האדם ליזהר מאד שלא יסתכל בשום דבר מתחילת העמידה עד סופה אלא או יסתום עיניו או יתפלל מתוך הספר כדי שלא יבא להסתכל בשום דבר באמצע תפלת י"ח, ומנהג האר"י ז"ל היה אומר כל הזמירות והקרבנות והק"ש מתוך סידור התפילות שבידו אבל בתפילת העמידה דלחש היה עוצם עיניו ואומר על פה וגם בחזרת הש"ץ היה עוצם עיניו ושומע ומתכוין לדברי הש"ץ, כמ"ש מהרח"ו ז"ל בשער הכוו' דף ד' ע"א, ועיין עוד לקמן בדבריני לסי' צ"ה סעי' ב' בס"ד:

קלח

קלח) אסור להתפלל כנגד המראה אפי' עיניו סתומות שלא יאמרו דמשתחוה לבבואה שלו, תשו' הרדב"ז סי' ק"ו, שכנה"ג בהגב"י אות יו"ד, א"ר אות כ"ח, מש"ז אות ו, קש"ג סי' י"ב אות כ"ב, ש"ץ שם, בי"ע אות ל"ג, חס"ל אות ח"י, כף החיים סי' ט"ו אות ט':

קלט

קלט) השיג'אדי שרגילים הגיים לעשות עליו התפילות שלהם אסור לישראל לישב עליו אפי' בביתו וכ"ש בבה"כ כי הוא מיוחד לתפילות ולהכי קורין אותו שיג'אדי לשון סגידה ורבים אין נזהרים ויש להם בביתם ומביאים אותם ביוה"כ לבהכ"נ לישב עליו וצריך להודיעם שיבערום מן הבית כי בודאי כיון שעושים אותם לשם תיפלות רוח הטומאה שורה עליו ושומר נפשו ירחק, חס"ל או' י"ט, והביאו כף החיים סי' י"א אות כ"ט:

קמ

קמ) שם בהגהה, אבל בגדים שמצוייר עליהם דברי תיפלות אפי' לישב עליהם בבה"כ אסור, הקשה הט"ז סק"ו דלמה הוצרך להזהיר ע"ז בבה"כ אפי' בביתו אסור וכו' וכתב הא"ר אות כ"ז די"ל משום דאיתא ביו"ד סי' קמ"א דבשל רבים ליכא חשדא ור"ל דאפ"ה בבהכ"נ אסור, והביאו מש"ז אות ו' וכתב ולפ"ז לא דוקא דברי תיפלות אפי' לצור כך ציורים שנראה כעבודת עכו"ם אסור בבה"כ עכ"ד:

קמא

קמא) [סעיף כד'] לא יתפלל בצד רבו ולא אחורי רבו וכו'. ברכות דף כ"ז סוף ע"א ופי' רש"י ז"ל כנגד רבו אצל רבו ומראה כאילו הם שוים, אחרי רבו נמי יוהרא הוא, והתו' כתבו די"מ שנראה כמשתחוה לרבו, וה"ר יונה כתב דבגמרא משמע דטעמא דאחורי רבי מפני הפסקה כי שמא יצטרך רבו לפסוע ג' פסיעות לאחוריו בעוד שהוא מתפלל ולא יוכל להפסיק, ב"י, ונ"מ בין הני תירוצים דלתוספות אינו אסור אלא ביחיד אבל בצבור אין כאן חששא שמקבלו לאלוה ולרב יונה אפי' בצבור אסור מפני הפסקה וכתב ב"י להלכה כר' יונה פרישה אות ל"ו ועיין לקמן אות קמ"ג:

קמב

קמב) שם, ולא לפניו, שזה יותר בזוי, וכ"כ רבינו יונה ז"ל, ב"י, ורבו היינו רבו מובהק שלמד רוב חכמתו ממנו כדאיתא בבא מציעא דל"ג ע"א ל"ח פ' תפה"ש אות ח"י, פרמ"ג א"א אות ט"ל, או גדול הדור ח"א כלל כ"ב אות ו' וכתב דה"ה אביו, ועיין ביו"ד סי' רמ"ב סעי' ט"ז וסעי' ל' וסי' רמ"ד סעי' יו"ד:

קמג

קמג) שם בהגהה, י"א דכ"ז לא מיירי אלא למתפלל ביחיד וכו'. אבל מרן ז"ל בב"י כתב לענין הלכה יש לחוש לזה אפי' בצבור:

קמד

קמד) שם, אם הרחיק ד"א מותר, כתב הב"י דלא מהני ריחוק ד"א אלא להתפלל אחרי רבו או כנגדו אבל להתפלל ואחריו לרבו אפי' רחוק כמה לא עכ"ל, מיהו הד"מ אות ה' כתב דמדברי הטור לא משמע כן אלא כל ריחוק ד"א כרשות בפ"ע הוא ובכל ענין שרי עכ"ד, וכ"כ הב"ח, ט"ז סק"ז, ש"ך ביו"ד סי' רמ"ב סק"ל, שכנה"ג בהגב"י אות י"א וכתב שכ"כ הלבוש ביו"ד סי' רמ"ב אעפ"י שבסי' זה כתב מחלוקת וכ"נ דעת הסכמת הל"ח אות כ' עכ"ד, וכ"כ עו"ת אות כ"ה, מ"א ס"ק ל"ח, פר"ק או' כ"ד וכתב אבל לאחורי רבו צריך להתרחק ד"א מלבד שיעור הפסיעות דשמא יצטרך רבו לעשות ג' פסיעות ויצערנו יעו"ש, והב"ד המחה"ש בס"ק ל"ת וכ"כ ר"ז אות כ"ג, ש"ץ דק"ט ע"ג אמנם הנו"ש אות כ"ו כתב דיש לחוש לדברי מרן הב"י יעו"ש, וע"כ יש להחמיר בהיכא דאפשר והיכא דלא אפשר יש לסמוך על המתירים:

קמה

קמה) [סעיף כה'] תלמיד חבר מותר להתפלל אחורי רבי, אבל לפני רבו אסור. ב"י, ש"ך שם ס"ק כ"ט, עו"ת אות כ"ו מ"א ס"ק ט"ל, א"ר אות ל"א, ר"ז שם, ש"ץ שם, בי"ע אות כ"ז, נו"ש אות כ"ז, וחוץ לד"א אפשר אף הב"י מודה דשרי, פרמ"ג א"א אות ט"ל:

קמו

קמו) [סעיף כז'] היה עימד בתפלה והשתין תינוק בבהכ"נ ישתוק וכו'. דכל זה לא מקרי הפסק, אבל אסור להפסיק בדיבור להביא לו מים כיון דאיסור מי רגלים אינו אלא מדרבנן, ח"א כלל כ"ה אות ו':

קמז

קמז) שם, ישתו וכו'. ואם תינוק טינף בבה"כ באמצע תפלה אם יש לו בגד לכסותו אסור להפסיק ואפי' לזוז ממקומו, ואם אין לו או שעכ"פ יהיה ריח רע ירחיק ד"א ממקום שכלה הריח או יצא לבית אחר, ואם גם אחרים עומדים שם ומתפללים ואינם יודעים מזה נ"ל דאם א"א בענין אחר להודיע להם אלא בדיבור מותר להפסיק בדיבור להצילם מאיסור דאורייתא ומוטב שיעשה הוא איסור קל דהיינו איסור דרבנן להפסיק בתפלה מיעשו אחרים איסור דאורייתא להתפלל במקום מטונף ח"א שם אות ז':

קמז) שם, ישתוק עד שיביאו מים וכו'. וה"ה אם ממתין עד שנבלעו מי רגלים בקרקע נמי מותר להתפלל וכמ"ש לעיל סי' ע"ח בהגה, עו"ת אות כ"ז:

קמח

קמח) שם, או יהלך לפניו ד"א וכו'. כתב הפר"ח אות כ"ז וז"ל בפרק מי שמיתו תניא היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל, וכתב הרשב"א שם בחידושיו וז"ל מסתברא ל דא"צ להרחיק ממקום המים כלל מדלא קתני ומרחיק עד שיזרוק לאחריו ד"א כדקתני בראה צואה כנגדו וטעמא מילתא משום דבצואה בעינן מחניך קדוש אבל מי רגלים אינו אסור מדאורייתא אלא כנגד עמוד בלבד והילכך אם לא התחיל מרחיק מדרבנן אבל בעומד בתפלה לא, ועוד נראה שאפי' בא לפסוק ולהרחיק אסור עכ"ל, וכתב בב"י בסי' ע"ח דהכי נקטינן וכן עיקר ודלא כמ"ש המחבר בכאן עכ"ל הפר"ח והביאו ש"ץ דף קי"א ע"ד וכתב עליו וז"ל והרואה יראה דרבים מהפו' חולקים ע"ד הרשב"א ז"ל וכל האחרונים הסכימו לדבריהם ועיניך תראינה מישרים להרב הלבוש ול"ח פ' מי שמיתו והשכנה"ג סי' ע"ח ומט"י סי' צ' כולם שוו בשיעוריהם לפסוק כמ"ש מרן ומור"ם והכי נקטינן עכ"ל, והביאו שע"ת ע"ז הסעי', ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ע"ח אות ג' מ"ש חילוק בין שם לכאן יעו"ש ודו"ק ועיין להחיד"א בקש"ג סי' י"ב אות ל"ז שכתב דאם המים רחוקים יש להקל דהוא ספקא דרבנן יעו"ש:

קמח) וכתבו הפוסקים שגם הש"ץ ישתוק אפי' שהשתנה חוץ לד"א שלו מ"מ כיון דחזרת התפלה להוציא הרבים י"ח והרי ההשתנה היא בתוך ד"א שלהם, ש"ץ שם, וכ"כ אנן בעניותין לעיל סי' ע"ט אות י"א יעו"ש:

קמט

קמט) שם, או יצא מביהכ"נ ויגמור תפלתו, הגהה, ויותר טוב לילך למקום אחר וכו'. כתב מרן ז"ל בבד"ה וז"ל ולפי מ"ש בסי' ס"ה בשם קצת פוסקים שאפי' שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש א"צ לצאת מבהכ"נ עכ"ל, והביאו כנה"ג בהגב"י, והוא ממ"ש בב"י סי' ס"ה בשם ה"ר יונה שכתב בשם רבני צרפת דאפי' בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק עליו וכתב ולא חילק בין שהה מחמת אונס או שלא מחמת אונס עכ"ד, וכ"כ העו"ת אות כ"ח על מ"ש מור"ם ז"ל בהגהה שמא ישהה וכו' וז"ל אבל המחבר ז"ל ס"ל דאין לחוש לכך דלטעמיה אזיל דס"ל לעיל בסי' ע"ח אפי' שהה כדי לגמור את כולה א"צ לחזור לראש עכ"ל, מיהו המאמ"ר אות כ"ט הקשה עליו מסי' ק"ד סעי' ה' דשם פסק מרן ז"ל אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וכו' יעו"ש והנו"ש אות כ"ח תירץ דס"ל להעו"ת מ"ש מרן ז"ל בסי' ק"ד ס"ה דאם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש היינו אם הפסיק בדיבור אבל אם הפסיק בשתיקה לא הוי הפסקה וכו' וכתב שחילוק זה כתבו מרן ז"ל בסי' ק"מ בשם ה"ר גרשום בר שלמה שכתב דלא חשיב שתיקה להפסקה ל"ש מרובה ל"ש מועטת יעו"ש וגם המ"א בסי' זה סק"מ כתב דשתיקה לא מיקרי הפסק יעו"ש, ועי"ש עוד מה שתירץ קושיית המאמ"ר על דברי מרן ז"ל יעו"ש, ולכן כיון דלה"ר יונה לא יש חילוק ובכל ענין אינו חוזר לראש ובדעת מרן ז"ל י"מ דדוקא אם הפסיק בדיבור הוא דחוזר לראש וחילוק זה כתבו מרן ז"ל בסי' ק"מ נראה דהכי נקטינן דדוקא אם שהה כדי לגמור את כולה בהפסקת דיבור הוא דחוזר לראש אבל אם שהה בשתיקה לבד אפי' כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש, ועיין מש"ל סי' ח"י אות ז' ודו"ק, ועוד עיין בדברינו לסי' ק"ד אות כ"ח:

קנ

קנ) מ"ש ב"י ולבוש והעט"ז בסוף הסי' בענין מי שהוא בדרך סמוך למלון וכו' הרי הוא כתוב לקמן בהגהה סי' צ"ד סעי' ט' ושם יתבאר בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---