מחצית השקל/אורח חיים/צ

מחצית השקל ‏ אורח חיים צ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) ואפי' כו' וא"כ זקן או חולה דשרי כו'. ר"ל בשלמ' אי לא הוי אסרי' במטה וכס' כ"א דוקא בגבוה ג' ואז הוי הטעם דבעי' מקום נמוך דאין גבהות לפני המקום דכתיב ממעמקים קראתיך ה' כו' וכדאית' דף י'. וא"כ א"ש בחולה וזקן הדר בעליה רשאי להתפלל שם ואין בזה משום גבהות כיון דדר שם. וכן הדין במטה וכסא לענין זקן וחולה דידוע דישיבתם במטה וכס' אין כאן גבהות מה שאין כן לפ"ד רמ"א דבמטה וכסא אפי' אין גבוהים ג' אסור דמשום בעתות' אינו יכול לכוין אם כן מ"ש חולה וזקן משאר בני אדם כיון דאינו יכול לכוין:

מיירי בגווני. ר"ל דלא קאי על מטה וכס' כ"א מה שכתב ולא ע"ג מקום גבוה או במטה וכסא דלית בהו בעיתות' אלא שאין גבוהים ג':

וע"ס ג' גבי אילן זה קצת ראיה לתי' א' דלפעמים הקילו חכמים אפי' אינו יכול לכוין:

(ג) (ס"ק ג) להשמיע כו'. עב"י סי' ק"ן שפי' בע"א וז"ל יורד לפני התיבה יורד ממקומו ללכת לפני התיבה כו' ולדברי הרב כו' לפי שעלה שם (ר"ל על הבימה) לקרות בתורה. ואח"כ יורד להתפלל מוסף משום ממעמקים קראתיך כו' עכ"ל. ולפ"ז צ"ל דמשום תפלת מוסף קראו בכל התפלות יורד לפני התיבה:

(ד) (ס"ק ד) או חלונות. אי' בגמרא כו' ואע"ג דצריך כו' צ"ב מאי חידוש מצא בש"ס יותר מבש"ע שהביא דברי הש"ס. וגם קושייתו לכאורה גם ע"ד הש"ס אולם לענ"ד חסר מדבריו וכצ"ל איתא בגמ' (סוף דף ל"ד ע"ב) כו' ופירש"י שגורמים לו שיכוין לבו שיהא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע:

ואע"ג דצריך כו' והוא קושיא מהרי"א כו' הרב"י בסי' צ"ה. שהקשה מהרי"א קושיא מ"א לפירש"י וכ' דמה"ט פי' תר"י דטעם החלונות שיהיה הבית מתוקן באויר טוב (ור"ל דזה גורם כונת הלב) ולפירושו א"צ להסתכל לשמים וא"ש. משא"כ לפירש"י קשה וכן לפי הטעם שכ' הרב"י פה בש"ע והוא ל' הרמב"ם כנגד ירושלים כו' כדמצינו בדניאל וכוין פתיחין ליה בעילת' כו' וכמ"ש שהעה"ש בתפלתו והתפללו אליך דרך ארצם. וטעם החלונות שידע שתפלתו צריך לעלות דרך ירושלים ג"כ א"צ הסתכלות לשמים בתפלה ג"כ א"ש ולק"מ. (משא"כ לפירש"י) ותי' הרב"י כמ"ש מ"א פה. מ"מ כשנתבטל' כוונתו כו' והיינו דרך מקרה שרי ההסתכלות לשמים לעורר הכוונה ע"ש:

(ה) (ס"ק ה) י"ב חלונות הטעם כו'. וע' בעט"ז דהי"ב חלונות לא יהיו בצד א' אלא בכל הצדדים יחד י"ב:

(ו) (ס"ק ו) לא כו' לשוח בשדה. ואמרינן דר"ל להתפלל דדרשינן אין שיחה אלא תפלה:

כדאמרי' יצחק קראו שדה כצ"ל. ר"ל דבאמת היה שם מוקף מחיצות והא דכתיב בשדה לפי ששם הי' הר המורי' ויצחק קרא להר המוריה שדה (וע"ש סופו שידע שבית השני שנבנה בזכותו תחרב כדכתיב ציון שדה תחרש:

ולתי' הב' אין הטעם משום חציפות אלא שיפסיקוהו ע"ד. ולמה אמר הש"ס חציף עלי כו':

ול"נ לקיים כו' לא יתבטל כו' וזהו חציפות שמתגאה כ"כ. ואע"ג שהבי' מ"א ל' תי' הב' שכ' התו' וז"ל א"נ הטעם שלא יפסיקוהו ע"ד וא"כ ל"ל כמ"ש מ"א דהטעם משום גיאות וחציפות. אך באמת אין זה ל' התו'. אלא כך הוא לשון התו'. ועי"ל דבקתא דהכא מיירי בבקע' מקום שרגילים שם ב"א לעבור והולכי דרכים עכ"ל. וכן הובא בט"ז אלא שמ"א לעיל העתיק דברי התו' כפי הבנת הרב"י דברי התו' הטעם שלא יפסיקוהו ע"ד. ופי' של מ"א הוא כפי אמיתת ל' התו':

(ז) (ס"ק ז) ולא בחורב' מוכח בגמ' ברכות דף ג' ע"א בעובדא דר"י עם אליהו ז"ל ע"ש:

(ח) (ס"ק ח) מפני כו' עבא"ע סי' כ"ב ס"ה. אי בתרי אנשים איכא חשדא דהיינו להאומרים דסתם אנשים מקרי כשרים ליכא חשדא. ולהרמב"ם סתם ב"א לא מיקרי כשרים וע"ש ובגמ' פה:

ואבוק' כשנים היינו עם האדם:

ולפ"ז בשדה וחורב' חזקה ושנים או אבוקה שרי דליכא שום חשש:

(ט) (ס"ק ט) והוא הפך כו' דעיקר כו' דבימיהם היה פתח ב"ה בכותל מערבי והיו מתפללים ופונים פניהם לצד מזרח ולפ"ז העומד בחוץ בצד הפתח דהיינו בצד מערב ואחוריו לבה"כ ופניו לצד שכנגדו וא"כ פניו למערב ודאי נראה ככופר אליב' דכ"ע דאיכא תרתי לריעות' חדא שאחוריו לבה"כ תרתי שהופך פניו לצד אחר ממה שפונים אליו הקהל העומדי' בבה"כ וכשעומד בצד מערב ופונה פניו לב"ה והיינו לצד מזרח דאיכ' תרתי לטיבות' שפניו לב"ה ולצד שפונים הקהל דהיינו למזרח ודאי שרי לכ"ע ולא פליגי כ"א בעומד במזרח ב"ה. דלדעת א' שעיקר שנראה ככופר במה שפניו פונה לצד אחר ממה שפונים הקהל אבל במה שאחוריו לבה"כ לזה לא חיישי'. וא"כ כשעומד לצד מזרח ופונה פניו לצד מזרח אע"ג שאחוריו לבה"כ ל"ל בה. אבל כשפונה למערב אע"ג שפניו לבה"כ כיון שפונה לצד אחר ממה שפונים הקהל הוי ככופר ולהדעה השני' הדין להיפוך דהכל תולה שלא יהיה אחוריו לבה"כ. אבל מה שפונה לצד אחר ממה שפונה הקהל ל"ל בה. וכתבו תר"י וז"ל והוא הדין כשעומד בב"ה אין לו להתפלל למערב. אלא שאינו נקר' רשע כיון שעומד בב"ה ומשתתף עם הציבור עכ"ל:

(יא) (ס"ק יא) יש כו' ואע"פ כו' ר"ל כיון דרוצה לצאת ידי שני הדעות. א"כ העומד דרך משל בצפון בה"כ צריך להפך לצד בה"כ דהיינו פניו יהיה לדרום שלא יהיו אחוריו לבה"כ (גם אפי' יהיה פניו למזרח וצדדי גופו לבה"כ ג"כ שרי. וכ"ה בס' א"ר) מ"מ יצא גם ידי הדע' דס"ל דצריך להתפלל לצד שהקהל פונים כיון דעכ"פ אינו עושה היפוך מהקהל כגון קהל פונים למזרח והוא למערב משא"כ כי ה"ג שפונה לדרום ל"ל בה:

(יד) (ס"ק יד) אסור לעבור ומוטב כו' גמ' ברכות דף סא ע"א אמר ר"י אחורי ארי ולא אחורי אשה. אחורי אשה ולא אחורי ע"ז. אחורי ע"ז ולא אחורי בה"כ בשעה שהצבור מתפללים כו' עכל"ה:

(טו) (ס"ק טו) עם כו' מלך עס"ח י"ח כצ"ל. דשם לא הותר בעשר' אלא בבית מדרשו שהוא לומד שם וכ"כ סי' תר"ץ לענין קריאת מגילה:

(טז) (ס"ק טז) אונס כו' דאם היה ר"נ כו' דמקור דין זה ממאי דאית' דף ז' א"ל ר' יצחק לר"נ מ"ט לא אתי מר לבי כנישת' לצלויי. א"ל לא יכילנא (פירש"י תש כחי):

(יז) (ס"ק יז) יכוין כו' ודוקא כו' דאיתא שם בעובד' הנ"ל כשא"ל לא יכילנא א"ל לכנוף מר בי עשרה. אמר ליה טריחא לי מילתא אמר ליה ולימא מר לש"ץ בעידנ' דמצלי ציבורא ליתיה ולודעי למר כי היכי שיתפלל בשעה שהצבור מתפללים משמע דאם אפשר להתאסף עשרה עדיף דהא תחלה א"ל דלכניף עשרה קודם שא"ל שיתפלל בשעה שהצבור מתפללים:

ובסמ"ג כו' דלפי' הראשון דטריח' מילתא קאי על ר"נ א"כ תליא הדבר בבעל הבית ואם י"ל משרתים מרובים שאפשר יאספו אליו עשרה צריך לאסוף עשרה. אבל לפי' הסמ"ג דהטרחא קאי על יו"ד אנשים א"כ בכל ענין שייך טרחא אם לא שבאו מצד עצמם:

משמע בע"ז דף ד' דא"ר יוסף לא לצלי אינש מוסף בריש שתא בג' שעות ראשונות מן היום דאז שעת חרון למעלה דלמ' מעיינים בעובדיה ומדחים מתפלתו. ופריך הש"ס אי הכי אפי' תפלת שחרית ג"כ לא יתפלל בג' שעות הראשונות. ומשני כיון דציבור' נמי מצלי אז שחרית אין תפלתו נדחית כיון דמתפלל עכ"פ בשעה שהצבור מתפללים ע"כ. הרי דאפי' בשעה שהצבור מתפללים שחרית אין לו להתפלל מוסף שלא תהיה נדחית. ע"כ צ"ל דזה ל"מ בשעה שהצבור מתפללים ואי' שם בתוספו' אהא דמשני שאני שחרית דגם הצבור מתפללים משמע דסגי כשמתפלל בשעה שהצבור מתפללים אע"פ שאינו מתפלל עם הצבור הקשו התו' הא אמרי' בברכות אין תפלה נשמעת אא"כ מתפלל עם הצבור. וע"ז תי' לחלק בין אינה נדחית לנשמעת. והחילוק בין אינה נדחית שר"ל שהתפלה מקובלת ברצון למעלה ויקבל עלי' שכרו כמי שמקבל שכר על כל מצות ה' אבל אין ממלאים בקשתו שהתפלל עליה אבל כשאמרי' נשמעת עושים לו רצונו במה שהתפלל על אותו דבר. ואף דעינינו רואות שגם תפלת הצבור איננה נשמעת לפעמים כבר תי' של"ה בכמה תירוצים וא' מהן שעושה להם מעין אותו דבר שהתפללו עליו אע"ג שאין ממלאים כל בקשתם מ"מ מקצת משאלותם ממלאים ע"ש שהאריך:

מיהו אפשר כו'. דוקא בשעת חרון. ואע"ג דהתוס' הביאו ראיה ממ"ד בברכות אין תפלתו ש"א נשמעת אלא עם הצבור (והיינו הא דאמרי' דף ו' ע"א תניא אבא בנימין אומ' אין תפלתו ש"א נשמעת אלא בבה"כ שנא' לשמוע אל הרנה כו' וס"ל להתוספות דבב"ה ר"ל להתפלל עם הצבור וכן פי' הטור בסימן זה ע"ש ובב"י). ולפ"ד מ"א הדר' קו' תו' לדוכתי' דהאיך סתם א"ת ש"א נשמעת. אלא ע"ה הא לפעמים אפי' אינו ע"ה נשמעת כגון שלא בשעת חרון ואולי א"ל דאכתי אפי' שלא בשעת חרון אינה נשמעת כשאינו מתפלל ע"ה אא"כ מתפלל עכ"פ בשעה שהצבור מתפללים ותפלת שחרית של צבור הוא בשעת חרון ומיירי שם בריית' דאבא בנימין בת"ש וכ"מ קצת ראייתו לשמוע אל הרנה כו' במקום רינה שם תהי' תפלה ופרש"י במקום רנה בב"ה ששם אומרי' הצבור שירות ותשבחות בנעימ' קול ערב עכ"ל. והיינו בשחרית שאומרים פסוקי דזמרה אף דיש לדחות במקום רנה דשחרית שם תהיה כל התפלות אפי' של מנחה מ"מ י"ל כן או י"ל דאב' בנימין ר"ל אין תפלתו ש"א נשמעת בכל עת והיינו אפי' בשעת חרון אלא בב"ה עם הצבור:

עמ"ש סי' תקצ"א. אימתי שעת חרון דלדעת רש"י שעה ראשונה מן היום ולהתו' שעה שלישית ולהטור וש"ע כל ג' שעות ראשונות אע"ג דאין כולם שעת חרון מ"מ כיון שהקב"ה עוסק אז בתורה אינו עושה לפנים מש"ה ויש לחוש שתהיה תפלתו נדחית ע"ש:

(יח) (ס"ק יח) וה"ה כו' לכן מוטב כו' ר"ל אפי' שעי"ז לא יתפלל בשעה שהצבור מתפללים עדיף טפי ממה שיתבטל בלימודו זמן רב:

(יט) (ס"ק יט) בזמן כו' צריך להמתין עד צ"ה דבצבור לא הותר לקרות ק"ש ולהתפלל מבע"י אלא משום טרח' דצבור' להתאסף שנית למעריב וזה לא שייך ביחיד:

(כ) (ס"ק כ) אסור כו' אפי' רוצה לצאת כו' דבאותו בה"כ אם מקדים תפלתו נראה השינוי לכל ודאי אסור אלא אפי' יצא ויתפלל בביתו ג"כ אסור:

(כא) (ס"ק כא) השע' כו' דהיינו שהזמן קצר כו' ולכן הותר לו להקדים תפלתו בציבור אפי' בבה"כ:

ול' תר"י לא משמע כן ע' בב"י הבי' לשונו. אי' בגמ' ברכות דף כ"ח ע"ב רב אויא קרה לו מקר' ולא בא לדרשת רב יוסף למחר כי אתי לגבי ר"י בעי אביי להפיס דעת ר"י שלא יהי' טינא בלבו על ר"א א"ל אביי לר"א מ"ט לא אתי מר אתמול לדרשה א"ל דהוי חליש ליבאי ולא הוי מצינ' א"ל מ"ט לא טעמית מידי ואתית א"ל לא סבר כו' אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל מוסף (ודרשת ר"י היה קודם מוסף) א"ל היה לך להתפלל מוסף ביחיד אח"ז לטעום מידי וליתי א"ל ר"א לא סבר כו' אסור להקדים תפלתו לתפלת צבור א"ל אביי בצבור דוק' שנו דאסור להקדים עכל"ה. ומאי דקיי"ל דאפי' ביחיד דהיינו שרוצה לצאת מבה"כ אפ"ה אסור להקדים וכמ"ש מ"א ס"ק י"ט בשם הריב"ש היינו כשהיא בריא:

ובבה"כ אף זה אסור. ר"ל אפי' כשחלש לבו דהא ר"א תי' כן לאביי דאסור להקדים כו' אף דהוי חלש ליבי' וע"ז השיב דוק' בצבור שנו משמע אפי' כה"ג דחלש ליבי' אבל כשלא חלש ליבי' אפי' ביחיד אסור כנ"ל. ועסי' קי"ד ס"ב דאם הוא חול' כו' שכ' שם שאסור להזכיר הגשם במוסף של י"ט האחרון של חג הסוכות עד שיכריזו הש"ץ הילכך אפי' הוא חולה או אנוס לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור לפי שאסור להזכיר כו' וכ"כ בטור בשם אבי העזרי וכת' הרב"י וז"ל כשאינו מתפלל בצבור אצטריך לאשמעינן דאי בצבור כל ימות השנה נמי אסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור עכ"ל. אבל הב"ח כ' שם וז"ל לפי שבשאר ימות השנה נמי אסור להקדים כו' להכי אמר דהכא מיירי אפי' הוא חולה או אנוס דבשאר ימות השנה רשאי להקדים כו' אבל הכא אסור לפי שאסור להזכיר כו' עכ"ל:

(כג) (ס"ק כג) נקרא כו' דכתיב כו' הנני נותשם מעל אדמתם. מזה דייק עונש גלות ואיך מרומז בקר' זה דקאי על מי שאינו הולך לב"ה ע"ש במהרש"א בחד"א:

(כו) (ס"ק כו) כשיוצ' כו' מצוה לרוץ כדי שיחזור מהר ודייק לה מדאמרי' אר"ח אר"ה היוצ' מבה"כ אל יפסיע פסיעה גסה ועלה אמר אביי ל"ש אלא למיפק אבל למיעל מצו' למירהט כו' והקשה להכותב בע"י דמאי קמ"ל אביי הא היוצ' קתני משמע דוק' יוצא וניח' ליה דכוונת אביי ל"ש אלא למיפק אם כוונתו רק ליציאה אז אסור אבל למיעל ר"ל שיציאתו וריצתו הוא ע"מ למיעל אז אדרב' מצוה לרוץ. והל"ח דחה ראייתו די"ל דאי מדיוק' דאמר היוצ' הוי שמעי' דוק' ביוצא איכא איסור' אבל למיעל ליכ' אסור' אבל אכתי לא שמעי' דאיכ' מצוה לרוץ למיעל קמ"ל דלמיעל אפילו מצוה איכ' ומסבר' אוסר הל"ח לרוץ אפי' יצא אפי' כוונתו לכנוס משום מראית עין כמ"ש מ"א בשמו:

ועוד כו' ונ"מ בין ב' טעמים דלטעם א' אם יוצ' כשגם הצבור יוצאים ורץ כדי לכנוס לבה"מ הי' אסור אבל לטעם שני גם כה"ג מותר ומצו' וכמ"ש בשם של"ה:

(כז) (ס"ק כז) מותר לרוק ושדי לה לאחורי' וכמ"ש סי' צ"ז ס"ב עיין ד"מ בשם א"ז ר"ל דשם בסי' צ"ז כ' בש"ע דאסור לרוק (היינו בשעת תפלת י"ח) ואם א"א לו שלא ירוק מבליעו בכסותו. ואם הוא אסטני' זורקו לאחוריו משמע שלא בשעת התפלת י"ח הכל שרי. אולם הד"מ בסי' צ"ז הבי' בשם א"ז וז"ל כתב בא"ז שאף שלא בשעת התפלה אסור לרוק לפניו או לימינו רק לאחוריו או לשמאלו עכ"ל והא"ז ודאי לא יחלוק על הש"ס דאמרי' דף כ"ד ע"ב א"ר יודא הי' עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו כו' משמע דשלא בשעת תפלה שרי. ודוחק לומר דר"י מיירי במתפלל בביתו אבל בב"ה אפי' שלא בשעת תפלה אסור א"כ ה"ל לא"ז לומר דבב"ה אפי' שלא בשעת תפלה מבליעו כו'. אע"כ צ"ל דהא"ז ס"ל דחומר' התפלה היא דצריך דוק' להבליעו בכסותו ולא הותר לו לזרקו לאחוריו כ"א כשהו' אסטניס אבל שלא בשע' תפל' הותר לכ"א לזרקו לאחוריו וא"צ להבליעו אפי' אינו אסטניס ובשבת אסור לשפשף כמבוא' לקמן סי' שט"ז סעיף י"א אבל מותר לדרסו לפ"ת אפי' רוק ולא ליחה וע"ש במ"א ס"ק כ"ה:

וכשבולע הרוק בולע המתיקו'. משמע דבלא"ה מותר לבלוע רוקו ביום התענית וכ"כ מ"א ס"ס תקס"ז דלא כב"ח שאוסרו וע"ש במ"א:

(כח) (ס"ק כח) שימנ' כו' ועמ"ש סי' כ"ה ס"ק ג' בשם תשו' מהר"ם לובלין ועמ"ש שם. ובס' א"ר כ' בשם ל"ח דגם ביו"ד ראשונים כל מי שקדם לחבירו נוטל שכר כנגד כלם. ועיין בס' עשרה מאמרות:

(כט) (ס"ק כט) חייב כו' וב"ח כו' ומ"מ משמע שר"י היה ממתין גם בכה"ג וז"ל המרדכי הביאו הרב"י ור"י הי' מחמיר אפי' בבה"כ שלנו והי' מאריך בתפלתו עד שיצאו כלם ואם בתוך כך הי' אדם בא בב"ה הי' מעיין בספר עד שגמר תפלתו ונכון אף לנו להחמיר עכ"ל והוא כהיש מחמירים שהבי' רמ"א:

(ל) (ס"ק ל) צריך כו' וק"ו הוא ר"ל דהא כ' בסעיף ט"ז שמכ"ש שלא ישכים אדם לילך כו' נראה דס"ל דיותר מסתבר שלא לילך מעיר שמתפללים ביו"ד ממה שצריך לילך לפניו ד' מילין כדי להתפלל ביו"ד דהא יליף לה מכח כ"ש וק"ו וכן הדעת מכרעת וכיון שכ' בסעיף ט"ז דוק' כשיוכל להגיע למחוז חפצו כו' ושלא י"צ ללכת יחידי כו' כ"ש הכא. ודע דמ"ש בסעיף ט"ז בלשון יש מ"ש לא משום שיש חולק דאין סבר' לחלוק וגם לא נמצ' חולק אלא כן דרכו בש"ע כשמצ' דבר חדש באיזה פוסק יחידי ולא בשום פוסק אחר כתבו בלשון יש מ"ש:

אי' בפ' כו' מצוה דרבים שאני. והכי אית' שם דף מ"ז ע"ב מעשה בר"א שנכנס לב"ה ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה והיכי עביד הכי והאר"י כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו. לדבר מצוה שאני ופריך תו מצוה הבא' בעבירה היא ומשני מצוה דרבים שאני (ע' לקמן סי' תמ"ו ס"ק ב' במ"א לענין מצוה דרבים):

וכ"כ התוס' בפרק קמא דשבת דף ד' ע"א ד"ה וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך כו' וז"ל והא דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין (דאינו יכול לקיים מצות פריה ורביה דא"א לו לישא לא שפחה ולא בת חורין) כופין את רבו ועושה אותו בן חורין ואע"ג כו' כל המשחרר עבדו עובר בעשה כו' שאני פריה ורביה דמצוה רבה היא כדמשני התם בר"א שנכנס לב"ה ולא מצא עשרה כו' מצוה דרבים שאני כו' וגבי חציה שפח' וחציה ב"ח שנהגו בה מנהג הפקר וכפו את רבה לשחררה משום שהית' מחזרת וממציא' עצמה לזנות ודמי' לאנוס' והוי נמי כמצוה דרבים עכ"ל. וכתב מהר"ם לובלין דהם שני תירוצים חדא דהוי כאנוס' ולכך אומרים חטא בשביל שיזכו ועוד דהוי כמצוה דרבים ע"ש. א"כ מוכח מהתו' דבמצוה דרבים אומרי' חטא בשביל שיזכה רבים דמעובד' דר"א שלא מצא עשרה אין ראיה דלא הוי בשביל שיזכו רבים לבד אלא שגם הוא עצמו זכה עמהם להתפלל בעשר':

ובפ' א"מ כ' דדוק' כו' שכ' שם ע"ד בה"ג שכ' מי שמת לו מת ביו"ט שני של ימים אחרונים נוהג בו אבילות דאתי עשה ודאי דיחיד (דס"ל אבילו' יום א' דאוריי' דכתיב ואחריתה כיום מר) ודחי עשה ס' דרבים די"ט אחרון ס' דרבנן וה"ר יודא ז"ל הקשה מהא דאמרי' מעש' בר"א שבא לב"ה ולא מצא י' כו' ומסיק דעשה דרבים דחי כו' ואע"ג דלעולם בהם תעבודו דאוריית' ועשה דתפל' דרבנן ולא אתי עשה דיחיד דאוריית' ודחי תפל' דרבנן וי"ל דשאני התם דזיכ' את הרבים הלכך אלים האי עשה אע"ג דהוי דרבנן אבל בקיום אבלות אין לו זכות לרבים עכ"ל הרא"ש ואע"ג דלא קי"ל בזה כבה"ג וא"כ אין תי' זה מוכרח מ"מ י"ל דבפ' מ"ש הש"ס גבי ר"א מצוה דרבים שאני י"ל כפרושו אף שאינו מוכרח:

והר"ן פ' השולח דף ל"ח ע"ב כ' כו' בא ג"כ ליישב איך תדחה מצוה דרבנן עשה דלעולם בהם תעבודו שהיא דאוריי':

לטובת העבד כו' שכ' שאיסור השחרור עיקר כוונת התורה כמו שאסר' לא תחנם לגוי שלא ליתן מתנת חנם לגוי מה"ט אסר הכתוב ג"כ השחרור ומה"ט היכי שאינו עושה לטובת העבד כ"א להשלים לעשר' ליכ' משום לא תחנם אע"ג דממיל' יוצא לעבד טוב' בזה דהוי כאלו מכרו לו ומה לי אם מקבל כסף ושוה כסף עבור העבד או מקיים מצוה עי"ז אשר כל חפציך לא ישוו בה(וע"ש בזה שהקש' ע"ז בחדושי רשב"א):

מאי קפריך מצוה הב"ע כו' (בגיטין שם באמת לא הזכיר הש"ס קושי' זו רק בברכות):

ועבי"ד כו' ובב"י שם שאחר שהבי' הרב"י שם תי' הר"ן הנ"ל כ' ע"ז וז"ל ובגמ' פ' ג"ש פריך על הא דאמרי' להשלים לעשרה בב"ה מותר לשחרר מצוה הבב"ע הי' ומשני מצוה דרבים שאני עכ"ל הרב"י נראה שרומז לקושית מ"א:

(לא) (ס"ק לא) למחוז כו' דף ו' ע"ב אם לדבר כו' ה"א שם אמר רבין בר ר"א אר"י כל הרגיל לבוא לב"ה ולא בא יום א' הקב"ה משאיל בו שנאמר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה' אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשות הלך אין נוג' לו מ"ט משום דה"ל לבטוח בשם ה' ולא בטח:

(לב) (ס"ק לב) והוא שיתפלל כו' בסי' רצ"ח סימן י"ד אומרים דמבטלים כו' דאית' שם היו יושבים בבה"מ במוצ"ש והביאו להם אור א' מברך לכלם ברכת מאורי אש ואע"ג דצריכים כלם לשתוק ולשמוע והוי ביטל בהמ"ד הא עדיפ' משום ברוב עם כו'. וכ"מ בתר"י. דדין המבואר בסי' רצ"ח הוא פלוגת' דב"ש וב"ה דב"ש ס"ל כל א' מברך לעצמו משום ביטול ביהמ"ד וב"ה ס"ל אחד מברך לכלם וכתבו תר"י דהטעם דס"ל לב"ה משום ביטול מועט כזה עדיף טפי לעשות ברוב עם:

(לה) (ס"ק לה) שיעור כו' אם מקומו אצל הפתח א"כ אזיל ליה פי' א' ואינו פתוח לר"ה אזיל ליה פי' ב' ושהה כו' והיינו לפי' ג':

לשקוד על דלתותי דבש"ס יליף לה מדכת' לשמור מזוזות פתחי ולכן י"ל כל א' מג' הפירושים המבוארים בש"ע אבל דלתותי אינו חלל הפתח אלא דלת הסוגר ופי' הב"ח לחד פי' דהכוונה שיהיה לבה"כ ב' דלתות זו לפנים מזו ויכנס גם בדלת השני. ולכן נהגו לעשות אכסדר' כו' וכ' הב"ח הטעם דרך מלך ב"ו אם ישאל ממנו אדם דבר עומד האדם בבית החיצון ושואל שאלתו בכתב או בע"פ ע"י ממוצע המבי' שאלתו אל המלך לא כן הקב"ה שלא הצריך לנו ממוצע בינו ובינינו אדרב' אסור לנו לעשות ממוצע לא מלאך ולא שרף אלא הקב"ה קרוב לכל אשר יקראוהו באמת ולקבוע אמונה זו בלבנו עושין אכסדר' לפני בהכ"נ ואין אנו עומדים באכסדר' דהיינו בית החיצון כדרך שואל ממלך ב"ו אלא נכנסים לפנים לטרקלין ששם מושב המלך מ"ה:

וראוי למזוז'. ברכות פ"ז דף מ"ז ע"א:

ועבי"ד סי' רמ"ב סי"ז דאין מכבדין בדרכים אלא בפתח הראוי למזוזה היינו שכ"א הולך כדרכו אבל אם הולכים בחבור' אחת מכבדין בדרכים אבל במקום סכנה א"צ לכבד כלל עכ"ל שם:

(לו) (ס"ק לו) ארון כו' מטה דידן העשוי לשכיבה ר"ל דוק' מטה בזמן הש"ס שהיה עשוי לישיב' ל"מ קבוע דהא מטלטלין אותה למקום שצריך לישב אבל מטה דידן שעשויה לשכיבה עומדת קבוע במקום אחד:

והוכיח כן מהתו' דאית' בברכות דף ה' ע"ג תני' א"ב אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהי' לפני מטתי כו' מאי לפני מטתי אילימ' לפני מטתי ממש והאר"י א"ר ואיתימ' אריב"ל מנין למתפלל שלא תהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנאמר ויסב חזקי' פניו אל הקיר ויתפלל. לא תימא לפני מטתי אלא אימ' סמוך למטתי ר"ל שהיה נזהר שלא עסק בשום דבר כשעמד ממטתו עד שהתפלל. וכתבו התו' ד"ה שלא יהיה דבר חוצץ כו' ז"ל אבל מילתא דקבוע כגון ארון ותיבה אין זה הפסק אבל מטה נראה שאין זה קבוע עכ"ל וס"ל להרב"י דמ"ש התו' דמטה אין זה קבוע ר"ל מטה דידהו אבל לא מטה דידן כנ"ל והב"ח הוכיח דע"כ התו' כוונו למטה דידן דאי למטה דידהו לאיזה צורך כתבו התו' דין מטה שבזמן הש"ס שאין לנו בזה נ"מ ושבקו דין מטה דידן. ועוד איך שייך ע"ז ל' התו' שכ' אבל מטה נראה כו' משמע דמסבר' כתבו כן מדכתבו נראה. והלא מפורש כן בש"ס א"ו דהתו' נתכוונו למטה דידן שאינו מבואר דינו בגמ' וחדשו התו' מסבר' דגם מטה דידן העשוי לשכיבה מ"מ נראה דלא הוי קבוע:

דהתוספות קאי על המקשן כו' דמטה לא מקרי קבוע כצ"ל ור"ל דהתו' לא באו לפסוק הלכה כ"א ליישב קושית המקשן דלא תיקשי לפמ"ש התו' דארון ותיבה מקרי קבוע א"כ גם מטה תהיה נקרא קבוע וא"כ מאי פריך המקשן והאר"י א"ר כו' לזה כתבו התו' אבל מטה נראה (ר"ל נראה להמקשן) שאין זה קבוע ולכן שפיר הקשה ולעולם דוקא במטה דידהו וכמ"ש הרב"י:

וצ"ע דנהגו כו' דמסתמ' לא איירי בסתומה למטה ועסי' פ"ז ס"ק ד' שהבי' מ"א דברי תר"י בקיצור ולפמ"ש תר"י ליישב שיטת הגאון שם ע"כ סתם מטה שבש"ס לא היתה סתומה למטה:

ולפ"ז בעומד באמצע אין לחוש. ר"ל לדעת ש"ג הנ"ל דדוק' העומד סמוך לקיר אם אינו מפסיק שום דבר אין ראות עיניו מתפזר משא"כ כשחוצץ דבר גבוה. אבל העומד באמצע אפי' ליכ' דבר המפסיק מ"מ נתפזר ראות עיניו א"כ דבר המפסיק אינו גרעון:

ולפ"ז א"ש המתפללים לפני השטענד"ר דהעומדים סמוך לכותל אין דרך להתפלל לפני שטענד"ר רק העומדים מן הצדדים או באמצע ולגבייהו ל"ל בה אם מפסיק דבר דבלא"ה מתפזר ראות עיניהם כנ"ל:

עסי' צ"ח סעיף ד' דגם שם משמע דלא כהש"ג שכ' שם שהתפל' במקום קרבן וצריכה להיות דומה לקרבן ושלא יהיה דבר חוצץ בינו לקיר דומיא דקרבן שהחציצה פוסלת בינו לכלי עכ"ל הרי שכ' טעם אחר ממ"ש הש"ג וכיון דלא קי"ל כהש"ג הדרא קושיא לדוכתי' על הנוהגי' להתפלל לפני השטענד"ר:

ובתשו' רשב"א כו' דתיבה ל"מ הואיל והוא תשמיש כו' וא"כ נתיישב מנהג המתפללים לפני השטענד"ר כיון דהשטענד"ר תשמיש ב"ה ל"מ הפסק וכמ"ש מ"א לעיל אלא שהקשה מ"א לעיל א"כ ל"ל ליתן טעם בארון ותיבה דקבוע ת"ל דהוי תשמיש לבה"כ ולפמ"ש בתשו' רשב"א באמת זהו טעם תיבה לפי שהוא תשמיש ב"ה ואפשר גם ש"ע והתו' שכתב טעם בארון ותיבה דקבוע מודים דגם משום דהוי תשמיש ב"ה ל"מ הפסק וחד מתרי טעמ' נקטי':

(לז) (ס"ק לז) הבגדים כו' אלא למעלה מקומת איש. דשם אין לחוש שיסתכל בהם דל"מ בשעת תפלת י"ח דצריך ליתן עיניו למטה אלא דגם בשאר תפלה אין דרך להסתכל למעלה:

ועבי"ד סי' קמ"א דשם מבואר איזה צורות דבלא"ה אסור להשהות' בביתו משום חשד' דע"ז. ובסעיף ד' שם כתב רמ"א בהג"ה דיש מתירים בשל רבים דליכא חשדא ברבים. ובזה מיושב קושית הט"ז ס"ק ו' וכ"כ בס' א"ר. וכתב עוד בס' א"ר בשם תשובת רדב"ז דאין להתפלל נגד מראה שלא יאמר לבבואה דידיה משתחוה וגם נראה כמבלבל כוונת המתפלל דלא גרע משאר צורות:

(לח) (ס"ק לח) אם הרחיק כו' לפני רבו דטעם איסור בצד רבו הוא דמשוה עצמו לרבו ואחורי רבו יש אומרים ג"כ הטעם משום דמשוה את עצמו לרבו וי"א הטעם שנראה שמשתחוה לרבו ולפני רבו הטעם דאיכ' בזיון לרב שיהיה אחוריו נגד הרב ומה"ט דעת הרב"י בחבורו הארוך דלפני רבו אפי' חוץ לד"א אסור דמ"מ איכ' בזיון אבל בש"ע לא משמע כן מדסתם וכ' אם הרחיק ד"א מותר משמע דאכל מה שנזכר לפני זה קאי דהיינו אפילו על לפני רבו קאי והיינו משום דחוץ לד"א הוי כמו רשות אחר וליכ' בזיון:

וכתב הפר"ח וכ"כ בס' א"ר לפמ"ש לק' ס"ס ק"ב דאם א' גמר תפלתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו ועדיין לא גמר תפלתו אסור למי שגמר תפלתו לפסוע לאחריו עד שגם האחר יגמור תפלתו דא"כ הוי כעובר תוך ד"א של המתפלל א"כ להתפלל אחורי רבו לא סגי בהרחקה ד"א כ"א בעי' ד"א ושיעור ג' פסיעות שמא יגמור רבו תפלתו קודם שיגמור הוא ויצטרך הרב להמתין עד שיסיים גם הוא:

(לט) (ס"ק לט) ישתוק כו' ול"ד למ"ש סי' ע"ח במ"א ס"ק א' שם דאם היה מים שותתים על ברכיו והיה עומד בתפלה אפי' המי רגלים מגולין על בגדיו אסור לזוז ממקומו ומתפלל כדרכו:

ועיין בלבוש דכ' דלעיל מקרי אונס. ר"ל דהלבוש השיב לשואלו מהאי דסי' ע"ח כמו שהקשה מ"א ותי' דשאני הכא דסגי ליה בהרחקה משא"כ לעיל אפי' אם ירחיק לא יועיל דהא עכ"פ בגדיו מלוכלכים במי רגלים לכן מותר להתפלל באין ברירה דמקרי אונס וע"ז כ' מ"א דבגמ' משמע דגבר' דחויא הוא דאמרי' דף כ"ג ע"א היה מים שותתים על ברכיו פוסק עד שיכלו המים ואם לא שהה כדי לגמור את כולה להיכן חוזר פליגי ר"ה ור"ח חד אמר חוזר לראש וח"א חוזר למקום שפסק ומסיק דפליגי בהא דמ"ס גבר' דחויא פירש"י כשהתחיל להתפלל והוא צריך לנקביו דחוי הוא מלהתפלל הלכך מה שהתפלל אינו תפלה וחוזר לראש ומר סבר גברא חזי' הוא ותפלתו תפלה. ופירש"י אע"פ שאינו יכול להמתין עד שיסיים תפלתו תפלה ראוי' הוא מה שהתפלל קודם שתיתה עכ"ל הרי דלחד מ"ד גבר' דחויא הוא ואפי' לאידך דס"ל דגברא חזי' הוא ניהו דס"ל דדיעבד תפלתו תפלה מ"מ איך נרחיק פלוגתייהו ונא' דס"ל דמקרי אונס מה דלאידך ס"ל דמקרי דחוי': וכמ"ש סי' ס"ה ס"ק ב' בשם הרשב"א והראב"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.