אליה רבה/אורח חיים/צ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png צ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] ואפילו אינן גבוהין ג' וכו'. והב"ח ונחלת צבי חולקים דאם אינן גבוה שלושה טפחים מותר כמו במקום נמוך דגם בכסא וספסל אין הטעם אלא משום גבהות עיין שם, וכן הט"ז הקשה מהא דאמרינן הנכנס לבקר חולה לא ישב על גבי מטה וכו' ועל מקום גבוה וכו', ואי שם אפילו פחות משלושה הוי כגבהות שיושב בכסא לפני השכינה אם כן היה לו לפרש גם כאן לענין עמידה שהטעם משום גבהות, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשיא מידי דסבירא ליה דבישיבה יש גבהות על כסא קטן אבל לא בעמידה, ועוד דבש"ס באמת אפשר לפרש כן דנקט טעם גבהות אכולה, וכן במהרי"ל הלכות תפילה משמע לי דאסור. ועוד הא כתב בדרישה הטעם דאסור בכלי משום חציצה בינו ובין הקרקע ואם כן ודאי אף בפחות משלושה אסור וכן כתב הלבוש לקמן סימן צ"ח, גם הב"ח שחולק לקמן על דין דחציצה מכל מקום הוא מסיק שמצוה לדקדק שלא יהא דבר חוצץ עיין שם. ומה שהאריך בזה הט"ז על בית יוסף שם לא ירדתי לסוף דעתו דבאמת הפירוש כן בבית יוסף למעיין. ונראה דמה שאמר הלבוש סוף סעיף זה דמותר בשליח ציבור היינו במקום גבוה, אבל על גבי כלי אף בשליח ציבור אסור מטעמים הנזכרים. ומקום גבוה דמותר בשליח ציבור נראה דאף בגבוה עשרה מותר וכן משמע בכלבו:

ב[עריכה]

[ב] ובשאר אילנות וכו'. דוקא בתפילה, אבל בקריאת שמע שאין צריך כוונה רק פסוק ראשון אפילו בעל הבית אין צריך לירד, ועיין לעיל סוף סימן ס"ג:

ג[עריכה]

[ג] שתים עשרה חלונות וכו'. ונראה שאין צריך שיהא כולם לקבל ירושלים, גם לפי הטעם מבואר של כל הצדדים יהיו פתוחים, לחם חמודות סוף פרק אין עומדין. כתב פסקי תוס' מנהגים דיש ליזהר לכתחילה להתפלל בבית שיש בו חלונות לצד מזרח כדי לישא עיניו בכל פעם שמזכיר השם נגד חלונות ואם אי אפשר ליזהר בכך יתפלל על כל פנים בבית שיש בו חלונות בצפון או דרום כדי שיוכל לצדד לישא עיניו למעלה, עד כאן, ועיין לקמן סימן צ"ח:

ד[עריכה]

[ד] מפני שכשהוא וכו'. ולפי זה אף בשדה שאין עובר ושב אסור כתירוץ ראשון דתוס' סוף פרק אין עומדין [ל"ד ע"ב ד"ה חציף]. אבל ראיתי באגודה שפסק כתירוץ שני דתוס' דבשדה שאין עובר ושב מותר, וכדאי לסמוך עליו. כתב הלבוש אף על גב דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה שאני התם שהיה הר המוריה שנכנע לבו משום עקידתו, עד כאן. צריך לומר שפירש כן דברי תוס' שם, אבל הב"ח פירש דהר המוריה נקרא בשם שדה אבל באמת היה מוקף מחיצות. עוד פירש דהיה מתפלל בין אילנות ולזה אמר לשוח לשון שיחים אילנות:

ה[עריכה]

[ה] ומפני וכו'. אף בתרי וכשרי וחורבא חדתי שאין חשש זונה ומפולת אפילו הכי אסור משום מזיקין דבמקומן חיישינן, ברכות דף ג' ופירשו תוס' דוקא כשידוע שרגילין שם מזיקין, אבל בסתם אין חשש מזיקין בתרי עיין שם. ואבוקה כשנים וירח כשלושה. ונראה מש"ס שם דהוא הדין בלא תפילה אסור ליכנס אלא דרבותא קא משמע לן הפוסקים דאף לתפילה אסור:

ו[עריכה]

[ו] אם אינו מחזיר וכו'. מותר להתפלל שם בשעת הדחק (לבוש), וכתב מלבושי יום טוב זה דלא ככל המפרשים דלרש"י בכהאי גוונא ודאי שרי לכתחילה דהיינו הא דאמרינן מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה, ולר"י נראה גם כן דלא מיתסר בכהאי גוונא כיון שאין אחוריו אחורי בית הכנסת ומתפלל לצד שציבור מתפלל בה, עד כאן. ותימא הא בלחם חמודות דף ה' כתב עליו שדבריו נכונים, צריך לומר דהא דאמרינן בש"ס לית לן בה, היינו דלא נקרא רשע אבל באמת טוב יותר שנכנס לבית הכנסת, ולפי זה הוא הדין בצדדין אף שהפך פניו לבית הכנסת או למזרח, ואם כן דמי זה למי שיתפלל בבית ואינו נכנס לבית הכנסת. והנה הבית יוסף כתב בשם הגהות מיימוני וסמ"ק זה לשונו יש להחמיר כדברי שניהם ואם כן העומדים חוץ לבית הכנסת למזרח או למערב אל יהפך פניו למזרח או למערב דאם כן הוי כדו בר לאחד מן הפירושים אלא או יהפוך פניו לצפון או לדרום, עד כאן. ותמהו בתמיה גדולה וקיימו הב"ח ולחם חמודות ונחלת צבי דהא לשני הפירושים לא הוי כדו בר אם עומד למערב ופניו למזרח עיין שם. ועד שריבתה התמיה לגדולים הנזכרים לעיל יגעתי ומצאתי תודה לאל כי בהגהות סמ"ק סוף סימן י"ב כתב קודם זה זה לשונו, אחורי בית הכנסת לפי שאנו עושין פתח בית הכנסת במערב, ולאותן המתפללין נגד המערב הוי איפכא עד כאן לשונו, ואחר כך כתב דברים הנזכרים לעיל. ואם כן נראה לעניות דעתי ברור ופשוט דמה שכתב ואם כן העומדים חוץ לבית הכנסת למזרח או למערב קאי למעלה והיינו לדידן שאנו מתפללין למזרח אם עומד אחורי מזרח דלא יהפוך פניו למזרח כחומרי שני הפירושים, וכן לאותן המתפללין במערב או מעומד אחורי מערב אל יהפך פניו למזרח או למערב, אבל אם עומד במערב ופניו למזרח מודה דמותר, ואין ספק שכן הפירוש בהגהות מיימניות וכעת אינו בידי, וכן מצאתי מבואר באגודה פרק עושין פסין:

ז[עריכה]

[ז] בשאר צדדים וכו'. עיין לעיל דהוא הדין אם הופך פניו למזרח וצדו הוא לכותל בית הכנסת אין לחוש, אבל במזרח ומערב אף על פי שהופך פניו לצדו או לדרום יש להסתפק וכו' ויש להחמיר, לבוש. כתב לחם חמודות לא ידעתי למה לא יסמוך על דברי רב האי שהביא בית יוסף שהתיר בהדיא, עד כאן. ונראה לעניות דעתי דמסופק במה שכתב בית יוסף בשם הגהות מיימוני דיש מפרשים אף לצדדין אסור ואף שדחאו בית יוסף בשתי ידים ראיתי בבדק הבית שלו שמחק הדחיה עיין שם, ועוד דרב האי מיירי בעזרות שבצד המזרח וסבירא ליה להקל בזה:

ח[עריכה]

[ח] אבל אם הוא מתפלל וכו'. כתב שיירי כנסת הגדולה ראיתי בקוטנטיניה קהילות רבות עזרותיהם לצד מזרח ופניהם כלפי מזרח ואחוריהם כלפי כותל מזרחית שבבית הכנסת ונראה דסבירא ליה דעזרה הוי כמו בית, עד כאן. ומרב האי שבבית יוסף לא משמע הכי ואולי סבירא ליה לרב האי דגם בבית אסור ולא קיימא לן כוותיה אלא שהבית יוסף לא כתבן במחלוקת. ומה שכתב הלבוש או בחצר וכו' כן מבואר בבית יוסף דוקא כשעומד ברחבה ופנוי מכל סביביו הוא דאסור ולכן תמיהני על מגן אברהם שכתב דבחצר בית הכנסת אסור. ואפשר דסבירא ליה דדוקא חצר שאין מיוחד לבית הכנסת מותר אבל לא משמע הכי בבית יוסף ולבוש, וכן מסתבר דדמי לעזרה גם אם תיקשי מנא ליה הא:

ט[עריכה]

[ט] שאינו ניכר וכו'. ומכל מקום אם כותל מערבי שבבית שהוא כותל מזרחי של בית הכנסת נמשכת שיוצא קצת ממנה ופונה למקום אחר ואינו פונה לכותל בית הכנסת אני נזהר להתפלל כנגד אותו מקום שמושכת לצד חוץ, שיירי כנסת הגדולה:

י[עריכה]

[י] עם הציבור וכו'. אפילו היו בהם חוטאים רמב"ם פרק ח' מהלכות תפילה. וכתב בספר חסידים סימן תשע"ב לא ישב בתפילה עם אדם רשע מפני שמהרהר הרהורים רעים, והשכינה מתרחק ממנו ועיין עוד בסימן תשע"ג, אבל בשל"ה דף רמ"ט כתב דאם הצדיק מתפלל בכוונה לא בשביל הרשע ימאס. ודע שאף שיש לו עשרה בביתו ישתדל להתפלל בבית הכנסת וכן משמע בכנסת הגדולה בשם הרמב"ם וכן משמע בסעיף י"ח גבי קדושת בית המדרש מיהו כשרואין שיש בבית הכנסת ברוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא קריאת התורה ולא תפילה, כתב תשובת רדב"ז סימן י"ח דעדיף להתפלל בעשרה בביתו, ומה שכתב השולחן ערוך ואם הוא אונס וכו' פירוש שתש כוחו אפילו אינו חולה, ודוקא אם טריחא ליה לאסוף עשרה. כתב בתשובת בית יעקב סימן ע' דיש לקנוס האנשים שמונעים לילך לבית הכנסת משום שעוסקין בתורה או משום שמשתכרין ממון ולעשירים יש לקנוס יותר, עד כאן. אף שראייתו מסימן ק"ח סעיף ח' יש לדחות דשם עובר זמן תפילה מכל מקום חזינן דלא נבטל דבר מצוה משום ממון וזה נמי מצוה הוא והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ובפרט לבעל תורה אף שעוסק בלימוד מכל מקום איכא חשדא וחילול השם כמו שמבואר בסעיף י"ח. כתב מגן אברהם משמע בעבודה זרה דף ד' אם מתפלל מוסף בשעה שהציבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהציבור מתפללין, ועיין לקמן סוף סימן רל"ו. עוד כתב בימות הקיץ שהציבור מאחרים תפילת שחרית והדר בישוב אסור אפילו ללמוד כמו שמבואר בסימן פ"ט סעיף ו' וסימן רל"ה, לכן מוטב שיתפלל תיכף בהנץ החמה:

יא[עריכה]

[יא] אבל בלא שעה עוברת וכו'. הב"ח ועולת תמיד הביאו לשון רבינו יונה אם רואה ששעה עוברת דאם ילך לביתו להתפלל שם איכא לחוש ששעה עוברת בשעת הליכה שרי ולכך פסקו דאם יש זמן לילך לביתו ילך לביתו דוקא. ותמיהני דלשון רבינו יונה פרק תפילת השחר אינו כן אלא זה לשונו, אם רואה ששעה עוברת ואין מתפללין מתפלל בפני עצמו עד כאן לשונו. משמע דאף שאפשר לילך לביתו מכל מקום מתפלל בבית הכנסת דכיון ששעה עוברת אין צריך להמתין על הציבור אפילו בבית הכנסת וכן כתב מגן אברהם וכן משמע בבית יוסף ולבוש. ובביתו אפשר דמותר אף אם אין שעה עוברת אלא דבריב"ש סימן ע"ה איתא שלא היה יוצא להקדים תפילתו לתפילת ציבור:

יב[עריכה]

[יב] נקרא שכן רע וכו'. משמע אפילו אין מנין בבית הכנסת דהא סתמא קתני מי שיש לו בית הכנסת. ועוד ראיה שהרי דניאל התפלל ביחיד מכל מקום התפלל במקום רנה ותפילה כן כתב מטה משה דף ל"ז, ולכאורה מדניאל לא נלמד דנקרא שכן רע אם אינו הולך לבית הכנסת, וצריך לומר דאינו מביא מדניאל אלא שיש חיוב אף ליחיד להתפלל בבית הכנסת. וטעמא דנקרא שכן רע כתב הפרישה שכן רע לבריות הדרים עמו בעיר כיון שגורם שאין השכינה שורה עליהם, ולכך נקרא גם להקב"ה שכן רע על דרך משנאך ה' אשנא. גם יש לומר ששכן רע אינו נהנה בשכונת חבירו כן הוא מראה שאינו נהנה שיגור השכינה אתו. איתא בפרק הפועלים [בבא מציעא דף ק"ז ע"א] דאם יש שני בתי כנסיות מצוה לילך לרחוקה דשכר פסיעות יש לו:

יג[עריכה]

[יג] מצוה לרוץ וכו'. מספר יראה לרבינו יונה משמע דוקא סמוך לבית הכנסת מצוה לרוץ, וכתב הפרישה דהכי מסתבר דקודם לכן אין נראה שמתכוון לשם מצוה בית הכנסת, ושיירי כנסת הגדולה בשם שתי ידות פירש שבכל הדרך יש לו לרוץ ובבואו סמוך לבית הכנסת ימהר יותר. כתב עבודת הקודש דבבית הכנסת עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה ויראה:

יד[עריכה]

[יד] אבל כשיוצא וכו'. כתב בעל עין יעקב ואם דעתו לחזור וליכנס מותר לרוץ, וכן כתב של"ה דף ע"ד ומגן אברהם ודלא כמעדני מלך דף ה'. עוד כתב של"ה ומבית הכנסת לבית המדרש מצוה לרוץ:

טו[עריכה]

[טו] אסור וכו'. שנראה שהיתה ישיבתו כמשא ורץ מפני שקץ בה:

טז[עריכה]

[טז] מותר וכו'. הב"ח פירש דברי הלבוש דלאו בתפילת שמונה עשרה קאמר דבתפילת שמונה עשרה ודאי אסור לרוק אלא מיושב קאמר, עד כאן. ולעניות דעתי דהיינו שכתב הלבוש ולא יוכל להתפלל כהוגן שזה מותר אפילו בתפילת שמונה עשרה כדלקמן סימן צ"ז סעיף ב':

יז[עריכה]

[יז] עם היה וכו'. שאפילו מאה באים אחריו נוטל שכר כנגד כולם גם מאריכין ימיו ושנותיו, פירש רבינו יונה כל אחד מעשרה נוטל שכר כל הבאים אחריהם, אבל בעשרה הראשונים עצמן אין דין קדימה לאחד על חבירו, אבל מעדני מלך דף ג' פירש דאף בעשרה עצמן כל הקודם זכה שראשון נוטל שכר התשעה וכל הבאים אחריהם והשני נוטל שכר השמונה והבאים אחריהם, ועל דרך זה כל העשרה. איתא בפרק שלושה שאכלו [דף מ"ז ע"ב] דמותר לשחרר עבדו להשלימו לעשרה, ומה שתמה מגן אברהם על הר"ן עיין בחידושי רשב"א פרק השולח [גיטין דף ל"ח ע"ב] ויתיישב:

יח[עריכה]

[יח] חייב חבירו. משמע שראוי להחמיר אף שבא בסוף שידע שלא יוכל לסיים עמהם תפילתו וכן משמע בלחם חמודות:

יט[עריכה]

[יט] עד מיל וכו'. עיין לקמן סימן צ"ב סעיף ד' יתבאר זה ונראה דלצדדין כמלאחריו דמי וכן כתב בספר ברכת אברהם דף מ', גם נראה לי ראיה מסימן ע"ט בצואה מצדדיו:

כ[עריכה]

[כ] שמכל שכן וכו'. כתב לחם חמודות דף י"ד יראה לי שכן גם ההולך בדרך לא החמירו בחזרות אלא אם אין מעכבו בכהאי גוונא דכיון דלא ישכים איתא ליה במכל שכן ואפילו הכי דוקא אם יכול וכו', וכן הדין בנטילה לקמן סימן צ"ב דוקא אם יכול וכו'. כתב מגן אברהם ואם תאמר הא אמרינן דף י' דאם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו דהוה ליה לבטוח בשם ה', ויש לומר דהתם כשהלך בעירו לאיזה עסקים אבל יוצא בדרך לא הטריחו כל כך, עד כאן. עוד נראה לי דלא מיקרי רשות אלא כשהלך לטייל כדלקמן סוף סימן רמ"ח, אבל לסחורה וכיוצא בו הוא מצוה אלא דצריכין ליישב דהוה ליה לבטוח בשם ה' על הולך לטייל:

כא[עריכה]

[כא] לא ירגיל וכו'. רק לפרקים ביחידים וכו', (לבוש), כתב מלבושי יום טוב לדבריו דברי הרא"ש שבתשובת כל טעם בפני עצמו מספיק ודו"ק, עד כאן לשונו. ולכאורה קשיא דגם בדברי רמ"א צריך לומר כן שכתב נמי כלבוש, ועיינתי בלחם חמודות דף ה' וכתב באמת הכי על רמ"א עיין שם באריכות דנראה דעתו דמי שתורתו אומנתו ואינו מבטל יכול להתפלל תמיד בביתו. ולעניות דעתי דעת רמ"א ולבוש דבזמן הש"ס היה הרבה שתורתן אומנתן ואם כן דנו אותן לכף זכות אף שהיה מתפללין בביתן, אבל עתה שאין אפילו אחד מעיר ושנים ממשפחה שתורתו אומנתו חיישינן שלא ידונו אותו לכף זכות שהמון העם לא ידעו בכך ולכן לא ירגיל בכך והשתא שפיר הוצרך הרא"ש לכל הטעמים ודו"ק:

כב[עריכה]

[כב] גם בבית הכנסת שקבוע וכו'. בירושלמי מבואר דגם כשפעמים אינו יכול לילך לבית הכנסת שמתפלל בביתו צריך ליחד מקום וכן כתב מעדני מלך. נראה לי תוך ארבע אמות חשוב מקום אחד דאי אפשר לצמצם:

כג[עריכה]

[כג] יכנס וכו'. בירושלמי יכנס אדם לפנים משני דלתות, ופירש הב"ח דכל בית הכנסת צריך שיעשו עזרה לפני בית הכנסת כדי שיכנס לפנים משני דלתות דוגמת האולם שהיה לפני ההיכל. ועולת שבת והפרישה כתבו על דרך הסוד נראה לי שרמזו שיכוין שתכנס תפילתו לפנים מהשתי שמות הנקראים דלתות וזהו שישהא עצמו בהתבודדת ותכנס ותגיע התפילה שמה:

כד[עריכה]

[כד] חוצץ וכו'. וטעמא שמסתכל ביה ומבטל כוונתו. לבוש לקמן סימן צ"ח, כתב הטעם דומיא דקרבן דפסול חציצה, ולפי זה אפילו בדבר קטן יהא הפסק ויש ליישב:

כה[עריכה]

[כה] דבר קטן לא חשיב וכו'. בבית יוסף בשם אבודרהם מייתי ראיה לזה שאם כן האיך מתפללין בבית הכנסת לפני הספסלין שיושבין בהן, עד כאן. והא דספסלין שלנו שגבוהין עשרה ורחבו ארבע צריך לומר דחשבינן להו לדבר קבע כמו ארון ותיבה, אך צריך עיון בשטענדר ועיין במגן אברהם וט"ז. וספסל שבבית מיקרי אינו קבוע והוי חציצה וכן כתב באגודה, ולשון הרוקח מטה וכסא ושולחן שאינן קבוע מפסיק, עד כאן. וזה אשתמיט לט"ז עיין שם. ודין מטה דידן המיוחד לשכיבה כתב בית יוסף דאינו חוצץ, והב"ח וט"ז ונחלת צבי חולקין דמפסיק והביא ראיות, אבל המעיין יראה שיש לדחותם בקל ואין להאריך. ונראה לי לחלק דבמטה הרגיל לעמוד תמיד במקום אחד אינו חוצץ, לאפוקי מטה המטלטלים אותה ממקום למקום. כתב הט"ז אם אי אפשר בקלות להתפלל בענין אחר כגון שמתפללין בעשרה באיזה חדר ואי אפשר לכל אדם לעמוד בלי חציצה אין ליכנס לחדר אחר עבור זה דלית בחציצה איסור אלא למצוה מן המובחר, ומכל מקום יעלים עיניו או יתפלל מתוך הסידור ולא יביט לחוץ:

כו[עריכה]

[כו] ואדם אינו חוצץ וכו'. בבית יוסף מביא ראיה מדקאמר הש"ס לא יתפלל אדם אחורי רבו אלמא אחורי אדם אחר לית לן בה, וכתב הב"ח דאיכא למידחי דאחורי רבו איכא איסורא, אבל אחורי אדם אחר ליכא איסורא, מיהו איכא ליזהר לכתחילה משום חציצה, עד כאן. וצריך לומר שזה דעת יש אומרים דאדם חוצץ אבל תימא האיך מתרץ לש"ס דף כ"ז דקאמר ר' ירמיה הוי מצלי אחורי דרב משום תלמיד חבר הוי הרי דאפילו לכתחילה היה מצלי אחורי אדם. לכן נראה לי ליישב דסבירא ליה דלאו אחורי ממש קאמר אלא רצה לומר סמוך לרבו ומשום לאחורי רבו שאינו עומד אצל רבו בשוה לו והיינו דפירש רש"י שם לא כנגד רבו אצל רבו ומראה כאילו הם שוים ולא אחורי רבו דכמו יוהרא הוא דלכאורה אחוריו ממש לאו יוהרא הוא אלא פירושו שעומד נמי אצל רבו רק שאינו עומד בשוה לו אלא משוך לאחוריו שזה על כל פנים נמי יוהרא דמכל מקום עומד בצדו אבל אחוריו ממש לעולם הוי חציצה, ותוס' שם לא הבינו כן פירש רש"י ולכן כתבו עליו ויש אומרים שנראה כמשתחוה לרבו, עד כאן. ולעניות דעתי יפה כיוון רש"י ז"ל שלא פירש כן, שאין פירוש אחוריו ממש אלא כדאמרן:

כז[עריכה]

[כז] או כותל וכו'. לכן אין לצייר ציורין בכותל בית הכנסת נגד פניו של אדם אלא למעלה מקומת איש. כתב הט"ז לא ידעתי למה הוצרך להזהיר על דברי תיפלות בבית הכנסת הא אפילו בביתו אסור, עד כאן. ויש לומר משום דאיתא ביו"ד סימן קמ"א דבשל רבים ליכא חשדא, מיהו יש לחלק עיין שם:

כח[עריכה]

[כח] בצד רבו וכו'. פירש לחם חמודות דף ל"א רבו מובהק שלמד רוב חכמתו ממנו, עד כאן, וטעמא שמראה שהוא שוה לרבו ואחורי רבו מיחזי כיוהרא או כמשתחווה לרבו. וכתב רדב"ז סימן ק"ו אנו אוסרים להתפלל כנגד המראה אפילו עיניו סתומות שלא יאמרו דמשתחוה לבבואה שלו תשובת רדב"ז סימן ק"ו ועיין שם מדינים אלו:

כט[עריכה]

[כט] אין לחוש וכו'. וכן המנהג וטוב להחמיר (לבוש) ומשמע דוקא לפני רבו טוב להחמיר:

ל[עריכה]

[ל] ד' אמות וכו'. משמע דאם אחוריו לרבו שרי ובלבוש מביא שני דעות בזה וקשה ביו"ד סימן רמ"ב סתם להחמיר וכן פסק הב"ח:

לא[עריכה]

[לא] לא אחורי רבו וכו'. כתב בית יוסף משמע ליה דלהתפלל ואחוריו לרבו אפילו תלמיד חבר אסור דביזוי גדול הוא, עד כאן. כתב הלבוש אם יזדמן מקום התלמיד אחורי רבו יזהר שירחיק ממנו כדי שיוכל רבו לפסוע ג' פסיעות לאחוריו דאם לא כן יצער לרבו שיצטרך להמתין לו, עד כאן. פירוש ג' פסיעות וד' אמות כדלקמן סוף סימן ק"ב:

לב[עריכה]

[לב] עומד בתפילה וכו'. עיין באליהו זוטא ובלחם חמודות, ועיין לעיל סימן ע"ח וסימן צ"ב סעיף ג':

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.