מראי מקומות/יורה דעה/רמב

מראי מקומות יורה דעה רמב

אם יש חילוק לגבי להורות בין קודם גיל מ' ללאחר גיל מ', ואם יש חילוק בין אם יש גדול כמותו או לא

הב"י בסעיף יג-יד-לא, הביא דבש"ס אמרי' דאסור להורות עד גיל מ' אלא א"כ אין גדול יותר ממנו, והב"י הביא דהרמב"ם והרי"ף השמיטו דין זה והר"ן תמה עליהם והב"י דחק לתרצם, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קיא, הביא את דברי הגמ' להלכה שקודם גיל מ' אסור להורות אלא א"כ אין גדול כמותו, והוסיף עוד שאם הוא בן מ' ואינו מורה מחמת ענוה זו היא ענוה שלא לשמה ויש בה עון, ע"כ, ויש להעיר דבש"ס פרכי' והא רבא אורי ומשני התם בשוין, ופירש"י דהא דרבא אורי היינו כשהחכם שבאותו מקום היה שוה לו ולא גדול ממנו, ע"כ, ולפי"ז שרי להורות קודם מ' אף כשאינו גדול יותר מהחכם שבאותו מקום, ומאידך סמ"ק שם כתב דאם יש אדם בעיר כמותו אל יורה, ע"כ, ונראה שהוא מפרש התם בשוין היינו דבכה"ג אין להורות ורבא דאורי כי לא היה גדול כמותו, ומדברי רש"י וסמ"ק מבואר דאין צריך שבכל הדור ההוא לא יהיה גדול ממנו אלא אזלי' בתר אותו העיר, ומ"מ יראה דבגוונא שאין פנאי ללכת עד החכם שבעיר או שיודע שהשואל לא יטרח ללכת אליו מחמת המרחק או מחמת טעם אחר, דשרי להורות דהוי כאילו אין חכם בעיר דשרי להורות.

אסור להורות היתר למי שאינו בן תורה ויש חשש שיבוא לזלזל באיסורים מחמת היתר זה

הטוש"ע בסעיף יג, הביאו את דיני הוראה, ויש להוסיף את האיסור הנ"ל דהכי מוכח בב"מ קלט., ובעירובין מ..

אם דין שתה רביעית אל יורה הוי אף ביינות שלנו

הדרכ"מ והרמ"א בסעיף יג, הביא את האיסור להורות שתוי, והש"ך בס"ק יט, הביא מהרמב"ם באיזה יין אסור, ויש להעיר דהב"י באו"ח בסי' צט,ג, הביא מתרומת הדשן דביינות שלנו שהם חלשים אין לחוש ברביעית יין.

אם יין שבתוך הסעודה חשוב כמשכר לענין האיסור להורות שתוי

הדרכ"מ והרמ"א בסעיף יג, הביא את האיסור להורות שתוי, והש"ך בס"ק יט, הביא מהרמב"ם איזה יין משכר, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קלא, כתב דיין שבתוך הסעודה לא חשיב כמשכר לענין זה ושרי להורות, ע"כ, אמנם נראה ברור שאם מרגיש שאין דעתו צלולה עליו מחמת היין אסור להורות אף ביין שבתוך הסעודה.

אם שתוי יכול להורות הלכה על שאלה שאינה לצורך מעשה

הדרכ"מ והרמ"א בסעיף יג, הביא את האיסור להורות שתוי, ויש להעיר דבשאילתות בשאילתא פב, כתב דאסור אע"ג שהוא לא לצורך מעשה בשעתיה.

אדם שעובר על איסור חמור האם מותר להורות לו שיעבור איסור אחר קל יותר כדי שלא יעבור את האיסור החמור

הרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' קלב, כתב גבי הא דאמרי' דהנטען משפחה ונשתחררה לא ישאנה, דאם ידוע שיבוא עליה כשהיא שפחה עדיף שנתיר לו לישאנה לאחר השחרור ועל כגון זה אמרו עת לעשות לה' הפרו תורתך, ע"כ, והכי נקטינן, ומ"מ מדברי הרמב"ם אין ראיה אלא להורות להתיר איסור דרבנן.

אסור להתפלל כנגד רבו

הטוש"ע בסעיף טז, פירשו כרש"י דהיינו בצד רבו ובשוה לו, ולא הביאו עוד פירוש בזה, והב"י הביא משבלי הלקט בשם רב האי דהיינו דוקא כשמתפלל ביחיד אבל בציבור שרי, ע"כ, והש"ך הביא דבר זה והוסיף דכ"כ הב"י באו"ח בשם מהר"י אבוהב ואוהל מועד, ע"כ, אמנם נראה שיש כאן חיבור של דברים נפרדים, דהבאתי באורח חיים צ,כד, דהאשכול פירש דכנגד רבו היינו בכל מקום שרואהו רבו והיינו משום שצריך להיות מזומן לשמש רבו וכשמתפלל אינו מזומן לכך וה"מ כשמתפלל ביחיד אבל בציבור שרי כיון דדרך להתפלל כעת, ע"כ, ועל כן נראה דשבלי הלקט בשם רב האי היה מפרש כהאשכול ועל כן חילק בין ציבור ליחיד דכיון דהאיסור הוא בכל מקום שרבו רואהו א"כ אין להחמיר כל כך אפי' בציבור דאל"ה לא שבקת חיי לתלמיד, דלפי פירש"י דהיינו בשוה לרבו, א"כ היינו משום חוצפא וא"כ מה לי יחיד ומה לי ציבור, ומה שהביא הש"ך ממהר"י אבוהב ואוהל מועד, היינו על פי הרמ"א בהגהתו באו"ח, דהא מהרי"א ואוהל מועד כתבו כן רק לגבי המתפלל אחורי רבו, דזה שרי בציבור דס"ל דטעמא דאסור הוא משום דנראה דמקבל את רבו כאלוה ובציבור שדרך ישיבתם כך היא לית לן בה, דכן כתבו להדיא, אבל לגבי כנגד רבו או לפני רבו לא כתבו להתיר מטעם זה, והיינו מחמת דזה משום חוצפא וא"כ אף בציבור איכא חוצפא, אבל הרמ"א לא חילק בכך והביא בהגהתו את דבריהם אף על כנגד רבו או לפניו והש"ך נמשך אחריו וחיזק את ההיתר על פי שבלי הלקט, ולפי כל זה נראה דההיתר להתפלל לפני רבו או בצד רבו בציבור, אין לו על מי שיסמוך דשבלי הלקט והאשכול שהתירו היינו דוקא בכנגד רבו והיינו לפי שהם מפרשים דהיינו בכל מקום שרבו רואהו, ומהר"י אבוהב ואוהל מועד התירו רק מאחורי רבו, ועל כן מה שהעלו הש"ך כאן והרמ"א באו"ח להתיר בזה, אין לזה על מה לסמוך, ונקטי' להחמיר וכן נקט להלכה הב"י באו"ח.

כמה הוא כמלא עיניו שצריך לעמוד לרבו

הטוש"ע בסעיף טז, הביאו דצריך לעמוד מלא עיניו, ובפשטות הוא כפי ראות עיניו, אמנם סמ"ק במצוה נ, כתב דהיינו כשיעור ריס דהיינו רס"ו אמות, ויותר מהכי לא מחייב.

מתי חשיב רכוב כמהלך

הטוש"ע בסעיף טז, כתבו דרכוב כמהלך, וכתב הט"ז בס"ק יא, דה"ה יושב בעגלה, ע"כ, אמנם בשאילתות בשאילתא קא, כשהביא את הספק של הגמ' אי רכוב כמהלך כתב דטעמא דהוי כמהלך כיון דהוא מוליך את הבהמה, ע"כ, ולפי"ז יושב בעגלה ויש עגלון וכן כל כה"ג שאין הוא המוליך את הבהמה לא יהא חשיב כמהלך ואין צריך לקום מפניו, אמנם קשה דהא בגמ' בקידושין לג:, פשטינן לה מאבן המנוגעת שאדם נושאה דהיא כמו רכובה עליו ודינה כמהלכת, והתם באבן לא היא מוליכה את האדם ואפ"ה חשיבא כמהלכת, ואפשר לדחוק בכמה אופנים אבל אינם מוכרחים להלכה, וצ"ע.

נוהג על רבו אבילות יום אחד וסגי במקצת היום כדין שמועה רחוקה שנוהג שעה אחת ודיו

כ"כ הטוש"ע והב"י בסעיף כה, ויש להעיר דכ"כ המנהיג בהל' אבל סי' קנה ד"ה על.

מי שלמדו הלכה אחת דצריך לכבדו אם צריך נמי לירא ממנו

הטוש"ע בסעיף ל, הביאו דצריך לעמוד מלפניו, ויש להעיר דהיראים בסוף סי' רלא, כתב דצריך נמי לנהוג בו דין מורא של את ה' אלוהיך תירא לרבות ת"ח.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף