מפתח/קידושין/ס/א
מאמצעי אינה צריכה גט[עריכה]
פי' משום דהוא רק ספק ספיקא, דרק על הצד דהראשון נתכוין לחזרה והב' לתנאי, צריכה גט מן השני [ופי' זה הוא דלא כהרשב"א הו' להלן בד"ה מהו דתימא]. חמד"ש. ועי' אילת השחר [מש"כ דא"כ גם הוי רק ס"ס].
עויל"פ דלגבי האשה הרי ודאי נתכוונה או בשניהם לחזרה או בשניהם לתנאי, וממ"נ אי"צ גט. חמד"ש שם. וכ"מ הרשב"א. ובמאירי לעיל נ"ט: כבר ביארנו. ועי' להלן בד"ה מהו דתימא.
הטעם דהשמיט הרי"ף ד' אביי [דאי"צ גט מאמצעי] אף שפ' כרב. רמב"ן. ועי' רשב"א.
אי הלכה כאביי או לא, מו"מ בזה. רמב"ן ד"ה ומיהו. רשב"א.
צ"ב בשי' הרמב"ם אישות פ"ז ה"ב דצריכה גט מכולם [אף דפ' כרב]. עיי"ש בנו"כ. ועי' להלן.
י"מ [לשי' הר"מ] דצריכה גט מאמצעי גזירה דילמא מיחלפא באשת איש. רשב"א [עפ"י הר"מ בפיה"מ, ואביי מיירי מעיקר הדין]. ועי' מקנה ד"ה ועיין.
י"מ דהרמב"ם לא פ' כרב אלא כר"י דמקודשת לכולם, וקרי לזה קידושי ספק משום דאסורה לכולם. מאירי ד"ה זה. [אמנם לדעת הרי"ף אכתי צ"ב]. ועי' עבודת הגרשוני סי' קי"ח. ועי' תורת גיטין סי' קמ"ו ס"ב. אבנ"ז אה"ע סי' תס"ו סק"ב.
י"מ דמה שפ' הר"מ [והרי"ף] כרב הוא מספק ורב הוא המחמיר, וע"כ פ' דצריכה גט מאמצעי לחומרא. מ"מ אישות פ"ז הי"ב. וכעי"ז במקנה ד"ה מהו, עיי"ש באורך. [וע"ע להלן בשם הר"ן] ועי' כס"מ שם [יעו"ש להק' אמאי בקידשה הב' לאחר מ' אי"צ גט (כדמש' מלש' הר"מ "כסדר הזה", ועי' להלן פלוגתא בזה), והרי לר"י גם בכה"ג בעי' גט, כמש"כ הרשב"א והר"ן, ובאמת נחלקו בדין בזה הראשונים, וכן נחלקו המפרשים בדעת הרמב"ם אי לדעתו צריכה גט מהב' בכה"ג, ועי' משנ"ת להלן בד"ה אפי' קידושין מאה תפסי, בזה]. ועי' שער המלך אישות פ"ז הי"ב ד"ה וה"ה. וע"ע בית שמואל סי' מ' סק"ח. חלקת מחוקק שם סק"ט. ועי' ערוך השולחן שם ס"ב. ועי' אוצר הפוסקים סי' מ' סקי"ג אות ג'. ועי' קרבן נתנאל אות מ'.
ביאור לדרך זו, מהם החומרות בשי' רב משאר שיטות. מ"מ שם. עצמו"י.
עוד מו"מ בישוב זה. מקנה ד"ה מהו. עי' שער המלך אישות פ"ז הי"ב ד"ה וה"ה. וע"ע בית שמואל סי' מ' סק"ח. חלקת מחוקק שם סק"ט. ועי' ערוך השולחן שם ס"ב. ועי' אוצר הפוסקים סי' מ' סקי"ג אות ג'.
י"מ דהר"מ נסתפק אי הלכה כר"י או כרב. ר"ן ד"ה אמר בסופו. ועי' קרבן נתנאל אות מ' [יעו"ש מש"כ חומרא דאפי' האמצעים הם מאה צריכה גט מכולם]. ועי' שער המלך שם ד"ה עוד כ' הא'.
ק' ע"ז דא"כ היאך מגרש תוך ל' כמבו' בר"מ שם, ולר"י הא לא מצי מגרש. שער המלך שם. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תש"ז. ובעיקר הקו' עי' לעיל בד"ה נ"ט: בד"ה אי חזרה ונ"ט. ד"ה ר"י אמר חוזרת פלוגתא בד' ר"י אי מצי לגרש בתוך ל'.
י"מ דהר"מ פ' כר"י, אבל לא מטעם דרווחא שבק, [משום דטעם נדחה, ואין מסתבר ע"ש], אלא משום דהלש' מש' גם תנאי וגם חזרה, ומקודשת לכולם מספק. כס"מ שם. ועי' פנ"י משה"ק. ועי' שער המלך אישות פ"ז הי"ב ד"ה וה"ה. ועי' מרומי שדה.
הוכחה מבב"ב קל"ו. דמק' בגמ' שם מגט דמקודשת ואינה מקודשת, ואי הטעם משום דרווחא שבק, טעם זה אינו שייך בגט. כס"מ שם.
הוכחה מדלא משכחת ביבמות ל"א: זיקת ב' יבמין מדאו', וע"כ דטעמי' דר"י משום ספק. כס"מ שם. ובעיקר הקו' מזיקת ב' יבמין, עי' רמב"ן שהוכיח מזה דאין הלכה כר"י, ועי' רשב"א לדחות. ועי' ריטב"א [ובמש"כ שם, ע"ע בריטב"א לעיל נ"א. ד"ה איתמר, ובכתובות ט"ז. ובב"ב צ"ב: ד"ה וכיון]. ועי' תורא"ש ס. ד"ה אפי'. ועי' מהרי"ט. ועי' מקנה ד"ה עולא משה"ק להרשב"א. ועי' שער המלך אישות פ"ז הי"ב ד"ה עוד כ'. וע"ע משנ"ת לק' בד"ה שוו נפשיה כי שרגא דליבני.
עוד הוכחות ומו"מ בזה. פנ"י ד"ה עולא. מרומי שדה. ועי' לק' ס: ורש"י שם ד"ה לא.
י"מ דהר"מ פ' כר"י, ומש"כ דמקודשת מספק משום דאזיל לשי' [שם הי"ג] לגבי כל שיור דמקודשת מספק, וא"נ אפי' ר"י עצמו נסתפק בזה. שו"ת עבודת הגרשוני בשם ש"ך, ויעו"ש משה"ק ע"ז. ועי' תורת גיטין סי' קמ"ו ס"ב. אבנ"ז אה"ע סי' תס"ו סק"ב [יעו"ש ליישב משה"ק בעבודת הגרשוני עפי"ד הבי"ש סי' ל"א סק"ו, ועיי"ש באבנ"ז עוד בסק"ג משה"ק ע"ד הש"ך]. ובעיקר הטעם דלדעת הר"מ שפ' בשיור דהוא ספק, עי' מ"מ שם שביאר דנסתפק אי קיי"ל כר"א בגיטין פ"ב:
י"מ דלמסקנא טעמי' דרב משום דנסתפק אי כר"י ומשום שיור או כשמואל ומשום תנאי, ומשו"כ צריכה גט מאמצעי. פנ"י ד"ה עולא, עיי"ש ההכרח לומר כן בדעת רב, וע"ע בדבריו לעיל נ"ט:, ועי' משנת"ב לעיל נ"ט: בד"ה לרב מספק"ל אי תנאה.
ביאור ומו"מ בד' הרמב"ם [שם] שכ' אפי' הן מאה "על הסדר הזה".עי' בית שמואל סי' מ' סק"ח. ביאור הגר"א שם סק"ו. ועי' כס"מ שם. וכן עי' ר"ן ד"ה אמר בסופו, וע"ע חלקת מחוקק שם סק"ט, ועי' מקנה נ"ט: ד"ה אמר אביי מש"כ ב' אופנים בדעת הר"מ, ועי' קה"י ב"מ סי' ל"א.
עוד ביאור בדעת הר"מ. שו"ת אגר"מ אה"ע ח"א סי' קס"ז. משנת ר' אהרן יבמות מילואים לסי' ג'. קה"י ב"מ סי' ל"א. ועי' אוצה"פ סי' מ' סקי"ג אות ג'.
סתירה בדעת הר"מ [שם] שפ' דהוא ספק תנאי ספק חזרה, ובהל' מכירה [פ"ב ה"ט] כ' לגבי משוך וכו' מעכשיו ולאחר ל' קנה ואפי' עומדת באגם משום דהוי תנאי. לח"מ בהל' מכירה שם. ועי' ביאור הגר"א חו"מ סי' קצ"א סק"י, וסי' קצ"ז ס"ק כ' [יעו"ש דבממון כו"ע מודו דהוי תנאי]. ועי' חזו"א אה"ע סי' ע"א סקכ"ו, ובחו"מ ליקוטים סי' ח' סק"ח. ואבן האזל מכירה פ"ב ה"ט. ועי' מרומי שדה.
אי בממון רב ושמואל פליגי או דמודו דהוא תנאי, ומשום דודאי נתכוין לתנאי כיון דאל"כ כלתה קניינו. עי' לח"מ בהל' מכירה שם. ועי' ביאור הגר"א חו"מ סי' קצ"א סק"י, וסי' קצ"ז ס"ק כ' [יעו"ש דבממון כו"ע מודו דהוי תנאי]. ועי' חזו"א אה"ע סי' ע"א סקכ"ו, ובחו"מ ליקוטים סי' ח' סק"ח. ואבן האזל מכירה פ"ב ה"ט.
מהו דתימא וכו' משמע תנאה ומשמע חזרה קמ"ל. דחכמים נסתפקו מה משמעות הלשון ולא איכפ"ל מה כוונתו דע"ז אין עדים, ביאור בזה. רשב"א [ויעו"ש דאין הביאור דירדו חכמים לסוף דעתם של הבריות, ועי' להלן בשם תור"י הזקן]. ועי' מאירי נ"ח: ד"ה אמר לה. ודנ"ט: ד"ה וכבר ביארנו. ועי' שער"י ש"ה פכ"ד ד"ה ולכן. ועי' חי' מהר"ש ענגיל [הו' באוצה"פ סי' מ' סק"י אות ג']. ועי' חזו"א אה"ע סי' ל"ח סק"ב. ועי' חמד"ש [שפי' באופ"א מהרשב"א, הו' לעיל בד"ה מאמצעי אי"צ גט].
אי כוונת הרשב"א משום דהוי הכוונה דברים שבלב, או משום דעל הכוונה ליכא עדים, או משום דכוונת המקדש למה שיש במשמעות הלשון. עי' מאירי לעיל נ"ח: ד"ה אמר לה. וכן במהרי"ט. שער"י ש"ה פכ"ד ד"ה ולכן [יעו"ש דהוא משום דברים שבלב]. ועי' חזו"א אה"ע סי' ל"ח סק"ב [דאין לומר דהוא משום דליכא עדים, דהא אם אין כוונתו לקידושין היאך יחולו, וע"כ פי' כהצד הג']. ועי' חי' מהר"ש ענגיל שם.
י"מ דחכמים ירדו לסוף דעתם של הבריות. עי' תור"י הזקן.
אם היה במשמעות הלשון גם תנאי וגם חזרה, אינה מקודשת דבקידושין בעי' ידים מוכיחות, קוש' ע"ז מהכא דבמעכשיו יש בעיקר משמעות הלשון תנאי וחזרה. מהרי"ט. ועי' חמד"ש שהק' כן ע"ד, ועייש"ע משה"ק ע"ז. ועי' רשב"א [שפי' דהכא אין ב' הלשונות במשמע].
אר"י אפי' מאה וכו'. ק' דבמתני' איתא "מקודשת ואינה מקודשת" לשון ספק. רשב"א. ועי' תורי"ד. ועי' שלנ"ל. ועי' להלן.
לר"י מקודשת ואינה מקודשת, היינו מקודשת לשניהם ואינה מקודשת לאחד מהם. רשב"א. ועי' ירושלמי ה"א בסוף [הו' ברשב"א שם].
פי' אחר, מקודשת שצריכה גט משניהם, ואינה מקודשת שתהא מותרת לו, משום דקידושי שניהם תפסי בה. תורי"ד.
פי' אחר, אינה מקודשת היינו שתופסים קידושין אחרים. שלנ"ל.
פי' נוסף, דר"י מוקי למתני' כשקידשה הב' אחר כמה ימים ואמר הרי וכו' לאחר ל' יום, דעד ל' מקודשת, ואחר ל' פקעי קידושי שני וחלים קידושי ראשון [וזהו כדעת הר"מ, ודלא כרשב"א ור"ן, עי' להלן]. שלנ"ל. ועי' אוצר הפוסקים סי' מ' סקי"ג אות ב'. ובעיקר פלוגתת הר"מ והרשב"א הנ"ל, עי' להלן ד"ה אפי' מאה תופסין.
עוד ישובים בזה. עי' עבודת הגרשוני סי' קי"ח בשם ש"ך בדעת הר"מ. שער המלך אישות פ"ז הי"ב ד"ה אפי'.
אפי' מאה תופסין וכו'[עריכה]
אי באמר הרי את מקודשת לי בתנאי שלא אחזור עד ל' יום, מודה ר"י לשמואל דהוא תנאי או דסוף סוף כ"א רווחא לחבריה שבק. ט"ז אה"ע סי' מ' [יעו"ש דאכתי פליג]. אולם עי' מאירי [יעו"ש דמש' מד' דר"י מודה]. וכן עי' בית מאיר שם ס"ד, דמודה. וכ"כ באבנ"מ שם סק"י. וכן במקנה בקו"א סי' מ' ד"ה קידושי. ועי' אוצר הפוסקים סי' מ' סקי"ג אות ד'.
נחלקו הראשונים, אי לר"י באומר הב' מעכשיו ולאחר מ' יום, תפסי קידושי שניהם או לא, מו"מ בזה. רמב"ם אישות פ"ז הי"ב [עי' בית שמואל סי' מ' סק"ח דלדעתו אין תופסין, אמנם בביאור הגר"א שם סק"ו כ' דאין ד' הר"מ כן, ועי' כס"מ שם. וכן עי' ר"ן ד"ה אמר בסופו, וע"ע חלקת מחוקק שם סק"ט, ועי' מקנה נ"ט: ד"ה אמר אביי מש"כ ב' אופנים בדעת הר"מ, ועי' קה"י ב"מ סי' ל"א]. וכן דקדק בעצמו"י בדעת הריטב"א. אולם עי' רשב"א [דתופסין קידושי שניהם]. וכן בר"ן. וכן בשלנ"ל. ועי' ביאור הגר"א שם. ובית שמואל שם. ועי' שער המלך שם. ועי' חזו"א אה"ע סי' נ"ז סק"א. ועי' ערוך השולחן שם ס"ב. ועי' אוצר הפוסקים סי' מ' סקי"ג אות ג'. ועי' משנ"ת לעיל בד"ה מאמצעי אי"צ גט.
אותה אשה אסורה לכל המאה דקידושי כ"א אוסרים על חבריו. תורי"ד. מאירי. ריטב"א. וכ"מ ברש"י ד"ה דשוו.
הטעם לזה, משום דאין אשה ראויה לב' אנשים, וכל מה דאפשר לפחות בשיור מפחיתים. ריטב"א. ועי' חזו"א אה"ע סי' נ"ז סק"ג.
סוגיא זו אזלא בשי' אביי [לעיל נ"א.] דקידושין שאין מסורין לביאה חיילי. ריטב"א.
משי' הריטב"א מוכח דהטעם דלא תפסי קידושין באשת איש, אינו משום הכרת, דהא הכא על הביאה הוא חייב כרת אף דתפסי בה קידושין. קוה"ע סי' ג' סקי"א. ובעיקר הנידון בזה, עי' פנ"י גיטין מ"ג. ד"ה אמר ר"ח. בית האוצר [לר"י ענגיל] ח"א כלל רי"ג. ועי' גור אריה דברים כ"א י"א [יעו"ש לגבי עכו"ם]. ועי' פנ"י לק' י"ג: ומ"מ אישות פ"ג ה"ט. וקה"י סי' נ' וע"ע סי' ד'. ועי' אבנ"מ סי' מ"ד סק"ד וסי' ל"א סקכ"ג. ועי' קוה"ע סי' ג' אות ט' וסי' ל"ז אות ח'. חלקת יואב אה"ע קמא סי' ב'. חזו"א אה"ע סי' קמ"ח לדף ס"ז:, וקובץ ביאורים גיטין אות ב' מ"ז נ"ב. אבן האזל אישות פ"ג ה"ב. ר' איצל'ה מפונביז' סי' א'. דבר אברהם ח"ג סי' י'. אבנ"ז אה"ע סי' ת"ל אות ו', וקכ"ג אות ט'. ועי' לעיל נ"ט. ד"ה במאי פקעי משנ"ת.
אי לר"י הבא עליה תוך ל' יום, חייב מיתה. שו"ת רע"א מהדו"ק סי' קע"א. מנח"ח מצ' ל"ה אות ז'. ועי' אילת השחר.
שוו נפשיה כי שרגא דליבני. ק' דבגיטין [פ"ב:] מבואר דא"א לשייר בקידושין דילפי' מהיקש דויצאה והיתה מגט. רמב"ן. רשב"א. ר"ן. ר"י הזקן. ועי' בתוד"ה כל משנ"ת.
י"ל דכיון שהקידושין מתחילים מעכשיו וחלים מעט מעט ויגמרו לאחר ל', אי"ז שיור, וכ"מ בירושלמי [ה"א]. רמב"ן. רשב"א. ר"ן. ועי' שיירי קרבן שם וע"ע תוס' ד"ה אפי' משנ"ת. ועי' תוס' ס"ג. ד"ה כגון. וכתובות פ"ב. ד"ה הא, ויבמות צ"ג. ד"ה קנויה. ועי' ריטב"א. ועי' להלן הנידון אי לר"י הקידושין בכה"ג, חלים מעט מעט, או דגמרי מיד והוי קידושי שיור.
לשי' זו, אם יאמר להדיא הרי את מקודשת חוץ ממי שיקדשך בתוך ל' יום, הוי שיור. חזו"א אה"ע סי' נ"ז.
אם יאמר דהקידושין מתחילים מהיום ויגמרו בסוף ל' אינה מקודשת, הוכחה לזה. חזו"א שם. ועי' לעיל ז: דנסתפק בקידש חצי אשה היום וחציה למחר.
ק' לפי' זה, דא"כ במת תוך ל' יום דלא גמרו הקידושין לא תיפול לייבום, ודלא כדמשמע מלש' "מקודשת", ועוד דהלש' רווחא שבק, לא מש' כן, ועוד דבסוף ל' הו"ל לקידושי ב' לפקוע. רשב"א. ועי' קצוה"ח סי' רנ"ב סק"ב. ועי' חזו"א אה"ע סי' נ"ז סק"א.
י"א דאה"נ דהכא הוי קידושי חוץ, ור"י ס"ל דמהני שיור בקידושין, וכהו"א דר"א בגיטין [פ"ב:]. רמב"ן בשם רב אב"ד. וכן בריטב"א בשמו. ובר"ן בשמו. וכ"כ הרשב"א ד"ה ומיהו, וע"ע שו"ת הרשב"א ח"א סי' תש"ז דכ"מ. ור"י הזקן. ועי' בית שמואל סי' מ' סק"ח. בית מאיר שם ס"ד [יעו"ש בשם הגרע"א לתמוה על הב"ש דפ' כהרשב"א]. ועי' חזו"א סי' נ"ז סק"ה [יעו"ש שהק' דא"כ מה מק' בסמוך מגט עיי"ש].
אי לר"י יכולים לחזור בהם בתוך הזמן, או לא [ולכאו' נידון זה תלי בהנידון הנ"ל, דלהרב אב"ד דהוי שיור, ודאי אין יכולין]. תוס' לק' ס"ג. ד"ה כגון [יעו"ש דיכולין].
ק' להסוברים דמהני חזרה, דא"כ כשנתקדשה לב' חזרה בה מראשון. אבנ"מ סי' מ' סק"ח [ויעו"ש דמה שדן אי במעכשיו ולאחר ל', אין יכול לחזור בדיבור, דאחר שהתחיל לחול חשיב מעשה ואין דיבור מבטלו]. ועי' חזו"א אה"ע סי' נ"ז סק"א. ובעיקר הענין אי במה שנתקדשה לשני היינו חזרה מראשון, הנה נחלקו בזה הראשונים, ועי' עצמות יוסף נ"ט. ד"ה והיכא. הגהות הרד"ל על הרא"ש סי' ג' ד"ה ודבר. ועי' ברא"ש סי' ג'. חי' הגרש"ש מהדו"ח סי' כ"ג. ועי' קה"י סי' מ"ה. ועי' משנ"ת לעיל נ"ח: ד"ה בא אחר וקדשה.
אי בקידושי שטר לר"י בעי' שיהא השטר קיים עד סוף ל', נידון זה תלי בהפלוגתא הנ"ל [דהראשונים ורב אב"ד]. שער המלך אישות פ"ז הי"ב ד"ה ומ"ש עוד. ועי' תוס' לק' ס"ג. ד"ה כגון. וע"ע ערוך השולחן אה"ע סי' מ' סכ"א. ועי' מקנה לעיל נ"ט: מש"כ באורך בזה. ועי' אוצר הפוסקים שם סקי"ב אות ג'.
אי בכה"ג לר"י הקידושין חלים מעט מעט או דהוי קידושי שיור. רמב"ן ויעו"ש בשם רב אב"ד. רשב"א. ר"ן. ועי' שיירי קרבן שם וע"ע תוס' ד"ה אפי' משנ"ת. ועי' תוס' ס"ג. ד"ה כגון. וכתובות פ"ב. ד"ה הא, ויבמות צ"ג. ד"ה קנויה. ור"י הזקן. ועי' חזו"א סי' נ"ז סק"ה.
עוד נפ"מ בפלוגתתם, אי יכולים לגרש תוך ל'. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תש"ז. ועי' בית שמואל סי' מ' סק"ח. ועי' בית מאיר שם ס"ד [ויעו"ש עוד מש"כ דלכאו' היה צריך להיות הדין, דגם אי הקידושין חלו רק קצת, יהני עכ"פ הגט על אותו מקצת, ועי' רשב"א שם, ועי' בי"מ שם דלכאו' הרשב"א בחידושים חזר בו, ומהני גט אף לשמואל דהוא תנאה]. ועי' שער המלך אישות פ"ז הי"ס ד"ה עוד כ' הר"ן. וע"ע אוצר הפוסקים סי' מ' סקי"ב אות א'. ובענין אי מהני גט תוך ל', עי' משנת"ב לעיל נ"ט: בד"ה אי חזרה הואי, ונ"ט. ד"ה ר"י אמר חוזרת.
היאך פוסקים אי כרב או כשמואל או כר' יוחנן, פלוגתא ומו"מ בזה. רי"ף כאן, ובגיטין דף ק"ד. רמב"ן. רא"ש סי' ג' [יעו"ש דפ' כרב]. וכ"פ הרמב"ם עי' בהל' אישות פ"ז ה"ב [ועי' להלן ס. ד"ה מאמצעי אינה צריכה גט. פלוגתא בדעת הרמב"ם בזה]. ר"ח [הו' ברמב"ן, יעו"ש לפ' כר"י]. וכן ברשב"א [עי' שער המלך אישות פ"ז הי"ב בסופו, יעו"ש להק' דהרשב"א הכא סותר למש"כ המ"מ גירושין פ"ט ה"ג בשמו דפ' כרב. וכן למש"כ (הו' בר"ן בכתובות דף קל"ד) לגבי גט להסתפק בתנאי וחזרה]. ועי' מ"מ אישות פ"ז הי"ב. כס"מ שם. ועי' מאירי ס. ד"ה זה. ועי' מקנה ס. ד"ה ועיין וד"ה מהו. ועי' ר"ן שם ד"ה אמר. ועי' עצמו"י ד"ה ולענין. ועי' פנ"י ס. ד"ה עולא.
הוכחה מב"ב קל"ו. דהלכה כרב, מו"מ בזה. רמב"ן. ועי' רשב"א לדחות. ועי' ריטב"א. ועי' מהרי"ט.????
הוכחה מיבמות ל"א: דלא משכח"ל זיקת ב' יבמין מדאו', ולר"י הא משכח"ל בכה"ג, מו"מ בזה. רמב"ן. ועי' רשב"א לדחות. ועי' ריטב"א [ובמש"כ שם, ע"ע בריטב"א לעיל נ"א. ד"ה איתמר, ובכתובות ט"ז. ובב"ב צ"ב: ד"ה וכיון]. ועי' תורא"ש ס. ד"ה אפי'. ועי' מהרי"ט. ועי' מקנה ד"ה עולא משה"ק להרשב"א. ועי' שער המלך אישות פ"ז הי"ב ד"ה עוד כ'. ועי' כס"מ שם מה שהוכיח מהכא דטעמו של ר"י משום ספק ולא משום דרווחא שבק [ובזה דחה ההוכחה דאין הלכה כר"י, ועי' להלן ס. ד"ה מאמצעי משנת"ב]. ????
לשי' הרב אב"ד דטעמי' דר"י משום שיור, ודאי אין הלכה כר"י, דהא קיי"ל דאין שיור בקידושין, מו"מ בזה. רמב"ן ועי' רשב"א לדחות.
אי שייך הכא הכלל דרב ור' יוחנן הלכה כר"י [ביצה ד.] או דשאני הכא דרב ושמואל הוו' ב' כנגד ר"י. רשב"א. מ"מ אישות פ"ז הי"ב. ועי' מהרי"ט ומש"ה בשם שו"ת מהרי"ק סי' ק"ב.
אי בחולקים ב' כנגד אחד מב' טעמים נפרדים חשיב רוב או לא. מהרי"ט, ויעו"ש בשם שו"ת מהרי"ק שם.
הטעם דהשמיט הרי"ף ד' אביי [דאי"צ גט מאמצעי, לק' ס.] אף שפ' כרב. רמב"ן. ועי' רשב"א. ועי' רמב"ם אישות פ"ז הי"ב. ועי' לק' ס. ד"ה מאמצעי אי"צ גט משנ"ת.
דמשייר בה ולא כלום וכו'. ק' דהיא הנותנת דכיון דל"מ שיור בגט, ע"כ מודה ר"י בגט דכוונתו לתנאי. פנ"י ד"ה מתיב.
ק' אמאי לא מיישב דהך ברייתא כר' אליעזר [גיטין פ"ב.] דס"ל דמהני שיור בגט. פנ"י ד"ה מתיב [ויעו"ש דמוכח מזה כהתוס' בד"ה כל, ודלא כרש"י]. ועי' מקנה ד"ה מתיב. ועי' תוס' גיטין פ"ב. ד"ה המגרש.
אמר רבא וכו' מה ששייר גט וכו'. פי', הגט מתחיל את הגירושין ואסורה לבעלה ולעולם ואסורה להתייבם והמיתה גומרת הגירושין ומתרת אותה לעולם רמב"ן. ריטב"א. [ואזלי לשי' במעכשיו, ודלא כהרב אב"ד, עי' לעיל ד"ה שוו נפשי' כי שרגא דליבני]. ועי' רשב"א ד"ה והא.
לדעת הרב אב"ד [דבמעכשיו הקידושין חל מיד והוי תנאי בעלמא, עי' לעיל שם] יל"פ דבגט בעי' שיור והגט אינו[][], והכא שלא שייר בגוף הגט אלא בזמן נאסרת כבר משעת נתינה. רמב"ן. רשב"א ד"ה והא. ועי' ריטב"א.
יל"פ באופ"א, דלרבא מקצת גט ומקצת מיתה נמי הוי גט, ואביי הק' דכיון שהמיתה מזקקת ליבום [ור"י לשי' דלא תפסי קידושין ביבמה לשוק] אינה מצטרפת עם הגט, ורבא ס"ל דתפסי קידושין ביבמה לשוק, וא"כ המיתה מצטרפת. מקנה ד"ה אמר.
מהיום אם מתי הרי"ז גט. ילה"ק מהכא עמש"כ התוס' לק' ס"ג. ד"ה כגון, דשמא לר"י ע"מ מהני דל"ה שיורא, ומה נסתפקו הא לא גריע מהכא. רש"ש לק' ס"ג. ד"ה בסה"ד דשמא. חזו"א אה"ע סי' קמ"ח לדף ס"ג. ד"ה דשמא. ועי' ב"י חו"מ סי' קצ"ה ס"ב, ועי' כנסת הגדולה בהגהה על הב"י שם אות ט"ו. ועי' להלן בתוס' שם משנת"ב.
ה"נ אם אתה אומר חולצת מתייבמת. ק' דחלוק דבמהיום ולאחר מיתה תישאר עגונה משא"כ בהיום אם מתי שמותרת לשוק כדינה. עצמו"י.
האומר לאשה הרי את מקודשת לי. מיירי במקדש בין בכסף ובין בשטר ובין בביאה. יד רמ"ה. וכ"מ בבי"ש סי' ל"ח סק"ב. ועי' כתובות ע"ד. אך עי' טור אה"ע סי' ל"ח [דמבואר דא"א לעשות בביאה, ועי' ב"ח שם ס"א שהק' ע"ז, וכ' דט"ס הוא].
ע"מ שאתן לך ר' זוז. הטעם שנקט סכום זה. ראשון לציון פ"ג מ"ב.
מוכח דבתנאי דמעכשיו אי"צ שיהא כפול, מדלא הזכיר התנא זה, וכשי' הר"מ [אישות פ"ו הי"ז]. מ"מ שם. ועי' לח"מ שם. ועי' מקנה קו"א סי' ל"ח סק"ה לדחות [יעו"ש דהא ר"י בע"ב ס"ל דהאומר ע"מ אינו כאומר מעכשיו]. ועי' תוס' סוכה מ"א: ד"ה הילך. ובעיקר שי' הר"מ, כ"ה ברי"ף גיטין ע"ו. ובשו"ע אה"ע סל"ח ס"ג הו' ב' דעות בזה.
אי התנא מקפיד בכ"מ לומר שעשה תנאי כפול. עי' תוס' סוכה מ"א: ד"ה הילך. עי' מ"מ שם. ועי' לח"מ שם. ועי' מקנה קו"א סי' ל"ח סק"ה.
והוא יתן. בענין נתינה בע"כ, עי' גיטין ע"ד: ועיי"ש בתוס' ע"ה. ד"ה מכלל.
למ"ד נתינה בע"כ ל"ש נתינה, מ"מ כופין לקבל בכדי שיתקיים התנאי. תוס' גיטין ע"ה. ד"ה מכלל. ועי' מרומי שדה ד"ה האומר לאשה.
ע"מ שאתן לך מכאן ועד ל' וכו'. האומר ע"מ שתתני לי מכאן ועד ל' יום, יכולה ליתן עד סוף יום הל'. טור אה"ע סי' קמ"ג. שו"ע שם ס"ז.
דין זה הוא דוקא באמר עד ל' יום, ולא באמר עד יום שלושים דאז אין אין יום ל' בכלל. רע"א שם בשם ספר יום תרועה ר"ה ל: ד"ה עד עצם.
הרי"ז מקודשת ויש לו. פי' ויש לו עדים המעידים שיש לו ר' זוז, דרק בכה"ג מקודשת ודאי. רש"י בע"ב ד"ה ויש. ועי' מרומי שדה ד"ה ע"מ שיש לי.
פי' אחר, ויש לו, היינו שחייב ליתן ר' זוז לקיים הקידושין. רמב"ם בפיה"מ.
פי' אחר, ויש לו היינו אף יש לו ר' זוז במדי מקודשת דכוונתו שיראה לה המעות. ר"ן ד"ה הרי.
אם אחר הקידושין השיגה ידו הר' זוז, אינה מקודשת. טור אה"ע סי' ל"ח. מרומי שדה ד"ה ע"מ שיש לי.
אף אם הר' זוז משועבדים לבעל חוב מקודשת. יד רמה ד"ה ע"מ שיש. וכ"מ בריטב"א בע"ב ד"ה ואע"ג. וכ"כ בפנ"י בע"ב ד"ה שם פסיקא בדעת הרמ"א סל"ח סי"ח.
האומר ע"מ שיש לי ר' זוז, ויש לו בשותפות אינה מקודשת, וי"א דהיא ספק מקודשת. רמב"ם אישות פ"ז ה"ד [יעו"ש דאינה מקודשת]. ועי' יד רמה [דספק מקודשת].
מהני מחילה על התנאי דע"מ שאתן לך ר' זוז. טור אה"ע סל"ח בשם הר"מ נרבוני. ועי' כתובות ע"ב:
אי מחילה מהניא דוקא בחיי המקדש אבל לאחר מותו לא יחולו למפרע, או לא. טור שם [יעו' דדוקא בחייו]. אולם בבית שמואל שם סקס"ב מבו' לא כן, בשם דרכי משה בשם רבינו ירוחם. ועי' אבנ"מ שם סקי"ח. ועי' מילואי אבן. והנה עי' להלן מה שהו' ג' שי' בראשונים בהא דמהני מחילה בתנאי, ולפי כל הטעמים לא יועיל מחילה לאחר מיתתו, עיי"ש, אבנ"מ שם.
הטעם דמועיל מחילה בתנאי, הוא משום דחשיבה כאומרת כאילו התקבלתי. רשב"א כתובות ע"ג. ד"ה הא. ועי' אבנ"מ שם. ועי' ר"ן שם ד"ה גרסי', מה שהוכיח לא כן.
מחילה מהני משום דכל התנאי היה רק אם יקפיד. ר"ן כתובות ע"ג. ד"ה גרסי'. ועי' א"מ שם. ועי' בית שמואל שם סקס"ג.
מחילה מהני משום דאתי דיבור ומבטל דיבור. שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ט'. ועי' א"מ שם. מילואי אבן.
אחר י"ב חודש ל"מ מחילה. בית שמואל שם סקס"ג עיי"ש היטב.
ויש לו. אם רואים ברשותו ר' זוז, אי"צ בדיקה וסמכי' על חזקה מה שתח"י שלו. ריטב"א בע"ב ד"ה אע"ג. מרומי שדה ד"ה ע"מ שיש לי [יעו"ש לבאר עפי"ז ד' רש"י בע"ב ד"ה ויש]. וכ"מ בר"ן בע"ב ד"ה וניחוש.
אם אדם דלא אמיד, חיישי' שמא אינם שלו וספק מקודשת היא. ריטב"א שם.
באומר שאינם שלו אף דלא נאמן מ"מ אינה ודאי מקודשת. יש"ש אות ה' ד"ה תו [יעו"ש מה שכ' עפי"ז בד' הטור סל"ח, ועי' להלן].
פלוגתא בדעת הר"מ [אישות פ"ז ה"ב] וטוש"ע [סל"ח סי"ד] שכ' דאם יש עדים שיש לו מקודשת, אי פליגי על הראשונים הנ"ל, או דהם מיירי באופן שאין בידו ר' זוז, או דמיירי כשאומר שאינם הר' זוז שלו. ב"י שם ד"ה ע"מ שיש [יעו"ש דפליגי על הראשונים]. יש"ש שם [יעו"ש כהצד הג']. ועי' ב"ח שם ס"ח [יעו"ש כהצד הב']. וכ"כ בלח"מ שם. ועי' בעצמו"י ד"ה ולענין. ט"ז שם סקי"ב. בית שמואל שם סקכ"ט. ועי' שו"ת ב"י דיני קידושין ס"ח המקור לשיטתו.
ק' אמאי אין נאמן במיגו דיכול לגרשה. מקנה קו"א סי' ל"ח סקכ"ב. ובמש"כ שם לתרץ, עי' תוס' כתובות י"ח: ד"ה אין.
אי הטעם שאין נאמן משום דמתחילה אמר שיש לו ושוב אינו נאמן, או משום דחשוד לקלקלה. עי' מקנה שם. ותוס' בכתובות שם. ועי' רמב"ם אישות פ"ז ה"ב.
ע"מ שאראך וכו' מקודשת ויראה לה. פלוגתא אי כשלא היה לו ר' זוז בשעת הקידושין ואח"כ השיגה ידו מקודשת או לא. טור אה"ע סל"ח בשם רמ"ה דמקודשת. אולם ברבינו ירוחם חלק חוה נתיב כ"ב ח"ד בשם רא"ש חולק. ועי' ב"ח שם ס"ד. ועי' ט"ז שם סקי"ג.
ק' לשי' הרמ"ה, דא"כ בע"מ שאראך לעולם תהא ספק מקודשת, שיכול לקיים את התנאי. רבינו ירוחם שם בשם הרא"ש. ועי' ב"ח שם, ועי' להלן בשמו.
המתנה ע"מ שאראך, כוונתו שיראנה בשעה שתדרוש. ב"ח שם [ולפי"ז מיישב קו' הרא"ש הנ"ל]. אמנם עי' מאירי דדוקא כשיראה ובלא זה ל"ה אפי' ספק מקודשת.
אם השיגה ידו הר' זוז אחר הקידושין, מקודשת מכאן ולהבא אף דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו. ט"ז שם [ועי' קו' הרא"ש הנ"ל].
ר"ה אמר והוא יתן. י"ג והיא תתן דהתנאי היה עליה, ביאור בזה. ריטב"א ד"ה איתמר.
ק' מ"ש דבגיטין [ע"ד.] מק' מאי ותתן. פנ"י. מקנה ד"ה איתמר. רע"א גיטין ע"ד. ד"ה מאי, וע"ע בשו"ת קמא סי' ר"ד. ועי' מהר"י בירב.
קמ"ל הכא דאע"פ דאם מי שהתנה הוא אינו מי שהתנאי לטובתו הוי פטומי בעלמא [ב"מ ס"ו.], ואשמעי' דצריך ליתן הר' זוז, הטעם לזה. מקנה ד"ה איתמר. ועי' תוס' שם ד"ה פטומי [יעו"ש דכשהמוכר פתח תחילה ל"א פטומי מילי].
היאך הדין אם לא יקיים התנאי אי יבטלו הקידושין או לא. מהר"י בירב ד"ה אמר. ועי' מאירי ד"ה אמר המאירי יעו"ש דיבטלו. ועי' ברש"י להלן בע"ב ד"ה מאי.
ר"י אמר לכשיתן וכו'. ק' כיון דחל מכאן ולהבא, א"כ מאי קמ"ל מתני' והוא יתן, פשיטא דאל"כ לא יחול. פנ"י ד"ה איתמר. חמד"ש ד"ה מתני' הרי את. ועי' מרומי שדה ד"ה האומר לאשה.
י"מ דעד שיתן מקודשת ואינה מקודשת, מקור לזה, מו"מ בזה. רשב"א ד"ה רב בשם י"מ. [ועי' מה שצויין ברשב"א שם].
אמר ר"ה והוא יתן לכשירצה וכו'. ולא כפינן לקיים את התנאי. ריטב"א ד"ה רב, ובע"ב ד"ה הא, וכן לעיל נ. ד"ה ואגב. מאירי ד"ה אמר המאירי. וכן ברשב"א כתובות ק"ו. ד"ה בתר. וברא"ש ביבמות פי"ב סט"ו. טור אה"ע סל"ח בשם הר"מ נרבוני. ועי' ר"ן ד"ה אמר. ועי' שו"ת מהר"י באסאן סכ"ט. ועי' בני אהובה אישות פ"ו הט"ו. ועי' במגיה למל"מ אישות שם.
י"א דהכא אפשר דכופין על התנאי, דאל"כ תישב עגונה. בני אהובה שם. ועי' להלן.
אי כופין אותו או כנוס או פטור שלא תישב עגונה, פלוגתא בזה. עי' ריטב"א לעיל ח. ד"ה א"ר, דכופין, וכ"ה משמו במל"מ אישות פ"ו הט"ו,. וכן בשער המלך שם פ"ה הי"ח ד"ה ובמ"ש הרא"ש משמו לק' בע"ב ד"ה הא, וע"ע ריטב"א ס: ד"ה הא. אולם עי' שו"ת מהר"י באסאן שם דאין כופין. ועי' בני אהובה שם.
מו"מ בזה. שו"ת מהר"י באסאן שם. בני אהובה שם.
אם כנסה כבר מקודשת דמחלה ואין הקידושין תלויין בתנאי [והוי כזקפו במלוה, ש"ך שם סקכ"ג], וכופין אותו לקיים התנאי. ריטב"א שם, ויעו"ש הוכחה לזה מירושלמי פ"ג ה"ב. טושו"ע אה"ע סל"ח סל"ו. ועי' ב"ח שם סי"ג ד"ה ומ"ש אבל.
אי בכה"ג שכבר בעל מקודשת מתורת ספק או לא. עי' ב"ח שם, ויעו"ש דלדעת הר"מ אישות פ"ז הכ"ג והרא"ש כתובות פ"ז סי"א הוא מתורת ספק וה"ה בכנסה. וכן בטור אה"ע סל"ט יעו"ש לגבי ע"מ שאין עליך מומין, [כ"כ בדעתו בב"ח שם, אולם בבי"ש שם סקס"ג חולק, ויעו"ש לחלק בין ד' הטור שם להכא].
תנאה הוי מקיים תנאה ואזיל. אי באומר דאין רוצה לקיים תנאו צריכה גט מספק שמא יחזור בו, או דאי"צ גט כלל, פלוגתא בזה. טור אה"ע סל"ח בשם הר"מ מנרבוני. ב"י ד"ה וכתב הר"מ. ועי' טור שם בשם רמ"ה לענין ע"מ שיאמר האב כן.
הביאור [בהשיטה דאי"צ גט כלל] בזה משום דכשאומר שאין רוצה לקיים התנאי, חשיב ביטול על התנאי. פרישה שם סקמ"ט. ב"ח סי"ג. ט"ז שם סקי"ט. ועי' ב"י בבדק הבית שם ד"ה וכתב ה"מ נרבוני.
החילוק בין ע"מ שיאמר האב [עי' לעיל] דהוא תולה בדעת אחרים, לתולה בדעת עצמו, דאז חשיב ביטול התנאי. ב"י בבדק הבית שם ד"ה וכתב ה"מ נרבוני. ועי' ערוך השולחן סי' ל"ח סס"ט. וכן בבי"ש שם ס"ק ס'.
מש"כ הטור [שם] דבעל נפש יחמיר דשמא יחזור בו, הוא משום חשש לעז. ב"ח שם. ט"ז שם. פרישה סי' ל"ח ס"ק נ'.
השתא מיהא ל"ה קידושי. לר"י נמי אינו ודאי דהקידושין חלים, דר"י נסתפק אי כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו או לא, וי"ח וס"ל דלר"י כל האומר ע"מ אינו כאומר מעשיו. רמב"ן ד"ה איכא בשם רש"י יעו"ש דר"י נסתפק. וכן ברשב"א ד"ה רב משמו. וכן ריטב"א ד"ה רב בשם רש"י בגיטין ע"ד. [ויעו"ש דכן מרומז ברש"י הכא, עי' בע"ב בד"ה לא נחלקו]. וכן במהרש"ל ומהרש"א בדעת תוס' בע"ב ד"ה איכא. אולם ברשב"א כ' בשם ר"ח דלא נסתפק בזה. וכ"כ הפנ"י להוכיח מרש"י ד"ה לרב יהודה. וכן בריטב"א שם. ועי' מהר"י בירב ד"ה איכא, הב'. ועי' בזה להלן בדעת התוס'.
אי הספק של רב יהודה [להסוברים דנסתפק, עי' לעיל] אי כל האומר ע"מ וכו' או דנסתפק אי זמנו של שטר מוכיח עליו וכר"י. רמב"ן שם [יעו"ש כהצד הא']. וכן ברשב"א וריטב"א שם. אולם בפנ"י בע"ב ד"ה לכך, כ' כהצד הב'.
יש מחלקים דרק בגט נסתפק ר"י אבל בקידושין לא, טעם לזה. פנ"י בע"ב ד"ה לכך [יעו"ש משום דאין זמן בקידושין, עי' לעיל דר"י נסתפק בדין זמנו של שטר]. מקנה בע"ב בתוד"ה איכא [יעו"ש באופ"א].
עוד ביאור בשי' רב יהודה. פנ"י בע"ב ד"ה לכך, ועי' בד"ה רש"י.
מאי בינייהו. ביאור, דהא לר"ה נמי אסורה בינתיים משום דשמא לא יקיים התנאי. מאירי ד"ה אמר המאירי. וכעי"ז ברש"י בע"ב ד"ה מאי עיי"ש. ועי' מהר"י בירב ד"ה מאי [שנסתפק בעיקר הדין במי שאין התנאי אי לדעת רש"י בטלו הקידושין].
לר"ה ל"ה קידושי. ק' דבגיטין [פ"ט:] אמרי' א"א שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מקודשת וצריכה גט מן השני, דחזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה, וה"נ הכא. ריטב"א ד"ה הא [יעו"ש ליישב דמיירי באמרה דלא נתגרשה מבעלה הראשון, ועיי"ש ליישב באופ"א]. ועי' ר"ן ד"ה איכא. נימו"י. ועי' מהרי"ט ד"ה איכא. ועי' רע"א ד"ה ובגיטין. וע"ע בדבריו בגיטין בדו"ח ע"ד. ובשו"ת קמא סי' ר"ד. ועי' פורת יוסף ד"ה איכא. ועי' שו"מ קמא ח"ב סי' ק"כ ד"ה והנה שאלני. וע"ע בתוס' בע"ב ד"ה איכא משנ"ת.
אי במקודשת לראשון רק מספק אמרי' דאין אשה מעיזה וכו' או דרק במקודשת ודאי. פורת יוסף ד"ה איכא [יעו"ש כהצד הא', ויישב לפי"ז קו' הריטב"א הנ"ל].
אי מוכח מקו' הריטב"א [הנ"ל] דהמקדש על תנאי ונתן קודם שנתקיים דמהני, או לא. גט מקושר [למהרי"ט לאגאזי סי' ד']. ועי' יד דוד ד"ה שפשטה [??? יעו"ש לדחות ההוכחה דתאמר שנתקיים התנאי ונתגרשה]. ועי' שו"מ שם.
הו"מ למימר נפ"מ דלר"ה אין יכול לחזור בו מהקידושין ולר"י יכול. תורי"ד ד"ה איכא. ועי' מקנה ד"ה איכא [יעו"ש לדחות עפי"ד התוס' בע"ב ד"ה איכא].
י"א דלר"ה יכול המקדש לחזור בו. רשב"א גיטין ע"ו. ד"ה ת"ר בשם בעל העיטור, ויעו"ש דפליג עליה. ועי' מקנה שם. ובעיקר הנידון, עי' לעיל בד"ה תנאה הוי מקיים, משנ"ת לגבי אין רוצה לקיים התנאי.
ק' להר"מ [אישות פ"ו הי"ז] דבמעכשיו אי"צ משפטי התנאים, דהו"מ נ"מ אי בתנאי דע"מ צריך למשפטי התנאים, דלר"ה אי"צ ולר"י צריך. מקנה ד"ה מאי, ועיי"ש ליישב עפי"ד התוס' בע"ב ד"ה איכא, שכ' דלר"י ג"כ מקודשת מספק, ועייש"ע.
ק' דאיכא נ"מ אם שריא לינשא לאחר, דלר"ה אסורה שמא יקיים התנאי, ולר"י שריא. רש"ש ד"ה א"ב. ועי' לעיל מה שהו' מהראשונים דלר"י ג"כ אסורה מספק, ולפי"ז א"ש. עוד יעוי' ברש"ש שם אי אסורה לאחר משום דין עני המהפך וכו', ועייש"ע. ובעיקר הנידון אי בקידושין איכא דין עני המהפך, עי' יש"ש סי' א'. חכמת שלמה נ"ט: ועי' נוב"י תנינא אה"ע סי' ע"א ע"ב. שו"ת אגר"מ אה"ע ח"א סי' צ"א.
ר"י אמר לכשתתן[עריכה]
ק' דאף דס"ל לר"י דכל האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו, מ"מ הא קיי"ל דזמנו של שטר מוכיח עליו [תוס' שם ע"ב. ד"ה הכי], והו"ל לחול למפרע. פנ"י גיטין ע"ד. ד"ה מאי. ועי' ברוך טעם בהגהות על הפנ"י שם.
ישוב לזה עפי"ד המ"מ [גירושין פ"ח ה"א] דל"א זמנו של שטר רק בתנאי של מיתה [כגון אם מתי], דע"כ כוונתו שיחול מחיים. פנ"י שם.
ישוב לזה דרק בגוונא דאין בידו לקיים התנאי בשעת נתינת הגט אמרי' דזמנו של שטר מוכיח. פנ"י שם. חת"ס שם ע"ד. ד"ה הרי.
ישוב לזה דע"י דין זמנו של שטר יחול הגירושין מסוף היום משא"כ אי כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו. מקנה בע"ב ד"ה איכא. ועי' ברוך טעם בהגהות על הפנ"י שם.
רד"ה אסברא וכו' דליכא טעמא דר"י וכו'. ק' דנימא איפכא דטעמי' דרב משום שיור וכר"י. מהרש"א. פנ"י לעיל נ"ט: ועי' מקנה לעיל נ"ט: ד"ה אמנם מה שתי' בכמה אופנים, וע"ע בדבריו כאן ד"ה מהו דתימא [יעו"ש להוכיח דרב פליג אדר"י]. שער המלך אישות פ"ז הי"ב. ועי' אור חדש. ועי' משנ"ת לעיל בד"ה נ"ט: ד"ה לרב מספק"ל.
רד"ה דשוו וכו' ותפסו כולן לאוסרה. מוכח דאסורה על כולם משום אשת איש. ריטב"א. ועי' משנ"ת בגמ' בד"ה אפי' מאה תפסי.
רד"ה הרי וכו' בפרוטה זו ע"מ שאתן ליך ר' זוז. ק' דרש"י סותר למש"כ [להלן בד"ה לרב יהודה] דמקדשה בר' זוז. פנ"י ד"ה האומר. ועי' מהרש"א. ועי' מקנה ד"ה ברש"י. ועי' חמד"ש ד"ה מתני הרי את. ועי' פורת יוסף ד"ה רש"י. וע"ע אבנ"ז אה"ע סי' תס"ז. ועי' להלן ברש"י משנת"ב.
רד"ה ה"ג ואם וכו'. ביאור בזה. חי' מהר"י בירב ד"ה מתני'.
רד"ה אמר וכו' מודה ר"ה דאם מת קודם שניתנו אי"צ חליצה. ההכרח של רש"י לפרש כן, [ודלא כהמבואר בירושלמי דבמת אביו או אחיו יכולים לקיים התנאי וצריכה חליצה, ומשום ד"לי ואפי' ליורשי" וכרשב"ג לק' בע"ב]. שער המלך אישות פ"ז ה"י.
רד"ה וקיבלה וכו' קודם שיקיים וכו' עמד זה וקיים תנאו. ביאור במה שהוסיף רש"י לבאר דאח"כ עמד וקיים תנאו. מהר"י בירב ד"ה איכא, הא'.
רד"ה לרב יהודה וכו' אלא במאתים זוז וכו'. אי כוונת רש"י, דמקדשה בר' זוז, או דמקדשה בפרוטה וכוונתו שיגמרו הקידושין רק כשיתן את המעות. מהרש"א. מקנה ד"ה ברש"י [כהצד הא' ודלא כהמהרש"א]. חמד"ש ד"ה מתני' הרי את. ועי' פורת יוסף ד"ה רש"י. אבנ"ז אה"ע סי' תס"ז.
ביאור אמאי הוצרך לפרש דקידשה בר' זוז. אבנ"ז אה"ע סי' תס"ז. ועי' לעיל.
בענין הסתירה למש"כ רש"י בד"ה הרי, עי' משנ"ת שם בזה.
בא"ד דלי"ל לרב יהודה באומר ע"מ וכו'. מוכח דדעת רש"י דלר"י ודאי האומר ע"מ לא כמעכשיו, [ודלא כמש"כ הראשונים בשם רש"י]. פנ"י ד"ה רש"י. ועי' מהר"י בירב ד"ה איכא, הב'. וע"ע משנ"ת בגמ' בד"ה השתא מיהא ל"ה קידושי.
תוד"ה אפי' מאה וכו' וא"ת וכו' האומר לאשה חצייך וכו'. יש שהקשו בנוסח"א קצת, דאיך אמר לעיל דא"א לקדש חצי אשה משום דאינה ראויה לב', הא הכא תפסי בה קידושי ק'. רשב"א לעיל ז. ד"ה ה"ק. ועי' אבנ"מ סי' ל"א סקכ"ג. ועי' להלן בתוד"ה כל, מה שהו' בשם הרב אב"ד, והרשב"א כ' כדבריו.
בא"ד וי"ל וכו' אבל הכא לא שייר בגוף האשה. כלו' דאם לא יבא אחר תתקדש לראשון לגמרי. שו"ת רע"א מהדו"ק סי' קע"א ד"ה אשר. וע"ע משנ"ת בגמ' בד"ה כי שרגא דליבני.
ואף דאמרי' [לעיל ז:] דקידשה חציה היום וחציה למחר מקודשת, התם אסורה מתחילה לכל העולם אין רשות בה, משא"כ הכא שיש לאחרים רשות בה. מהרי"ט.
תוד"ה כל וכו' וכו' תקשי לי' מקידושין גופייהו וכו'. י"א דר"י ס"ל דמהני שיור בקידושין וכהו"א דר"א בגיטין, ודלא כהמבואר בגיטין [פ"ב:]. רמב"ן בשם רב אב"ד. ר"י הזקן. רשב"א. ר"ן בשם רב אב"ד. ועי' משנ"ת בהפלוגתא בזה בגמ' בד"ה שוו נפשיה כי שרגא דליבני.
בא"ד דהא איתקש הויא ליציאה וכו'. ק' דהא בגמ' בגיטין פ"ב. נסתפק ר"א בזה, וא"כ דילמא ר"י פליג על ההיקש. פנ"י. ועי' משנ"ת לעיל בשם הרב אב"ד.
בא"ד אלא ה"פ וכו'. הוכחה לפי' זה מדלא משני בגמ' דהברייתא אזלא בשי' ר' אליעזר בגיטין שם דמהני קידושי חוץ. פנ"י ד"ה מתיב. ועי' מקנה ד"ה מתיב.
בא"ד אלא אחר מיתה אינו גט וכו'. לשי' הרב אב"ד דמהני שיור בקידושין א"כ גם שיור זה מהני. רשב"א. וכ"מ בריטב"א ד"ה ואותבינן.
ק' ע"ז, דנמצא שלא הועילו הקידושין לאוסרה על שום אדם בעולם ואינם קידושין אפי' מהני שיור כמבואר בתוס' [גיטין פ"ב. ד"ה המגרש]. אבנ"מ סי' ל"א סקכ"ג בסופו. ועי' דברי חיים [אויערבך] סי' ל' בסופו.