מפתח/קידושין/ס/ב
איכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד. אי בעי' שהגט יהא ברשותה בשעת קיום התנאי, או דאפי' נמצא ברה"ר מהני, פלוגתא בזה. רמב"ם גירושין פ"ח ה"א ופ"ט ה"ה [יעו"ש דמגורשת]. ועי' ריטב"א ד"ה והא, דפליג. ועי' מרכבת המשנה שם פ"ח ה"א. ועי' תוס' כתובות פ"ו: ד"ה האומר. ועי' להלן.
המקור לשי' הרמב"ם הנ"ל, הוא מדלא קאמר הכא דנפ"מ כגון שנמצא ברה"ר. מרכבת המשנה שם.
אי דמי להא דאמרי' [כתובות פ"ו:] לגב גט דלאחר ל', דאם נמצא ברה"ר אינה מגורשת. ריטב"א.
היאך הדין בצידי רה"ר [אי כרה"ר]. ריטב"א ד"ה והא. ועי' רמב"ם גירושין פ"ט ה"ג. ושו"ע אה"ע סי' קמ"ו ס"ב. ועי' תוס' כתובות שם ד"ה האומר. וע"ע ריטב"א כתובות שם ד"ה ובפי'. ומגיד משנה גירושין פ"ט ה"ג. וחזו"א אה"ע סי' ע"א סקכ"ה. וע"ע מו"מ בסתירה בד' הרמב"ם בזה, כס"מ שם, מ"מ שם, ועי' פנ"י כתובות פ"ו: ד"ה בעי. הפלאה שם. שעה"מ שם. מכתב מאליהו ש"ח סי' מ"ט. מעשה רקח שם. נתה"מ סי' קצ"ז סק"ד. אבנ"ז אה"ע סי' קס"א סק"ה. יד דוד ח"א פ"ד אות ע"ט מאמר רביעי. או"ש שם. צ"פ שם. ברכ"ש גיטין סי' מ"ד. קוב"ש כתובות אות שי"ז. אבהא"ז מכירה פ"ב ה"ט. אבי עזרי גירושין שם.
הטעם דלא הביא נפ"מ במקדש בשטר ונקרע השטר קודם קיום התנאי. תוס' גיטין ע"ד. ד"ה איכא. רשב"א גיטין ע"ד. ד"ה רב. ריטב"א בע"א ד"ה רב הונא. עצמו"י ד"ה מתני' [יעו"ש בד' התוס' כהרשב"א]. ועי' מהרש"א גיטין שם בתוד"ה איכא. גרש ירחים גיטין שם אות ק"ל. ועי' רע"א שם ד"ה מאי. ועי' משנ"ת בתוד"ה איכא.
אי מצי לומר דנפ"מ לענין ביטל הגט קודם קיום התנאי, או דלכו"ע יכול לבטל הגט בכה"ג [כשי' בעל העיטור ח"א י"ד דכל גט דמעכשיו על תנאי יכול לבטל הגט]. תורי"ד ד"ה איכא.
וצריכא דאי אשמעי' גבי קידושין וכו' ואי איתמר בהך וכו'. הטעם שפי' ב' סברות אליבא דרב הונא בקידושין ובגירושין, הא סגי בחד סברא לצריכותא. תורא"ש ד"ה וצריכא. שלנ"ל ד"ה דאי. מהרמ"ש גיטין ע"ד. ד"ה וצריכא.
בהך קאמר ר"ה משום דלא כסיף וכו'. הו"מ למימר דהו"א דבגירושין לא תליין בדעת האשה ולא איכפת לבעל שיחולו מיד משא"כ בקידושין דבעי' דעתה ואינה מסכמת שיחולו מיד. רש"ש ד"ה ואי.
אבל הכא דאיהי כסיפא לה למיתבעיה. כלו' יכולה לתבוע ולומר לו או כנוס או פטור שלא תשב עגונה. ריטב"א ד"ה הא דאמרי'. וע"ע לעיל בע"א ד"ה אמר ר"ה והוא יתן וכו' משנת"ב.
ולאחר לא תנשא עד שתתן. ומה דמבואר בגיטין פ"ג. דיכולה לינשא מיד ול"ח שלא יתקיים התנאי, היינו בתנאי דשב ואל תעשה כע"מ שלא תשתה יין, והכא בתנאי דקום ועשה וכן בתנאי שעל הבעל לקיים דשמא יקלקל. רמב"ן גיטין פ"ג. ד"ה אי [בתי' א']. רשב"א שם ד"ה ומיהו. ריטב"א ד"ה ולאחר. רבינו קרשקש שם ד"ה אפ"ה ושם ע"ד. ד"ה הרי. ר"ן על הרי"ף שם ע"ד. ד"ה ואיכא.
יש מחלקים בדרך אחר, דאף בתנאי דקום ועשה שבידה לקיים לא חיישי', משא"כ הכא שתלוי גם בקבלת הבעל את הכסף, ביאור ומו"מ בזה. תוס' גיטין פ"ב: ד"ה שרבי. רמב"ן שם. רשב"א שם. תורא"ש ד"ה ולאחר בשם בה"ג סי' ל"ט הל' גיטין עמ' ת"ד. רבינו קרשקש שם פ"ג. ד"ה אפ"ה. ר"ן שם. [יעו"ש מש"כ דאין בידה לקיים, אי משום דנתינה בע"כ ל"ש נתינה, או משום דשמא לא יהא הכסף בידה, יעו"ש שנחלקו בזה לג' דרכים, ועי' בתוס' כהצד הב', וכ"כ הב"ח באה"ע סי' קמ"ג ס"ב בדעת הרמב"ם גירושין פ"ח ה"א. וכ"כ הבי"ש שם סק"ד, (ועי' להלן בדעת הר"מ באופ"א). ועי' בתורת גיטין אה"ע סי' קמ"ג משה"ק דבכל תנאי ניחוש שמא לא יהא בידה לקיים, ועי' בית שמואל שם סק"ד].
י"א דהגמ' בגיטין פליגא על הברייתא דהכא. מ"מ גירושין פ"ח ה"א בדעת הרמב"ם ה"א. ועי' להלן משנ"ת בדעת הרמב"ם.
י"א דבכל תנאי אין יכולה לינשא מיד, ביאור באופ"א לפי"ז בגמ' בגיטין שם. רמב"ן גיטין פ"ג. ד"ה ויש מחמירים, ויעו"ש דכ"ד רש"י שם ד"ה תבעלי.
ביאור בשי' הר"מ [גירושין פ"ח ה"א] דבתנאי דמעכשיו שריא לינשא מיד, ודלא כהברייתא דהכא. עי' טור אה"ע סי' קמ"ג [שהק' להר"מ מהכא]. ועי' מ"מ שם [יעו"ש דהר"מ פ' כהמבואר בגיטין, עי' לעיל]. ועי' בהגהות הרמ"ך שם. ב"ח אה"ע סי' קמ"ג ס"ב. בי"ש שם סק"ד [הו' לעיל]. ועי' שער המלך שם ד"ה ויש.
ק' דבר"מ עצמו [שם פ"ט הי"א] מבואר לגבי תנאי דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש [עיי"ש], דחיישי' שמא לא יתקיים התנאי. שו"ת רשב"ץ ח"א סי' קט"ז. כס"מ בפ"ח שם ד"ה ושם בשמו. ועי' שער המלך שם.
לא נתנה זקוקה וכו'. ק' מהכא דמש' מדהגט בטל דאין התנאי בטל במיתתו, לשי' הבה"ג [הל' גיטין פל"ט] דהאשה שעברה על התנאי לאחר מיתת המגרש, אין הגט בטל. מכתב מאליהו שער ח' סי' כ"א [ויעו"ש לחלק בין תנאי דקום ועשה לתנאי דביטולו בשב ואל תעשה דבחייו לא קיימה התנאי עיי"ש]. ועי' אבנ"מ סי' קמ"ג סק"ד ד"ה ובזה [יעו"ש לחלק דהכא יש יבם וע"כ צריכה לקיים התנאי לאחר מיתה, ועיי"ש דאינו לפימש"כ הריטב"א ד"ה רשב"ג, ועי' להלן]. ועי' קובץ ביאורים גיטין אות מ"ד. [ושי' הבה"ג הו' בר"ן גיטין פ"ג: ד"ה אמר. ובמ"מ גירושין פ"ח הי"א].
דוקא ליתן ליורשי המקבל ל"מ, אבל מת הנותן יורשיו יכולים לקיים התנאי, דלא איכפת למקבל בזה. מאירי ד"ה הרי בשם חכמי הדורות. ועי' שער המלך אישות פ"ז ה"י ד"ה וראיתי להרב [הוכחה לזה]. ועי' בשם הירושלמי דמבואר לא כן.
רשב"ג אומר נותנת וכו' או לאחד מן הקרובים. יל"פ דקודם האב משום דקודם לאחים בירושה, ואח"כ לאחים, ואח"כ לא' מן הקרובים. ריטב"א ד"ה רשב"ג. ועי' להלן פלוגתא בזה, אי נותנת לא' מן הקרובים גם במקום אחים.
ק' אמאי תרצה ליתן לא' מן הקרובין, הא בלא"ה הויא אלמנה ומותרת לשוק. רשב"א וש"ר. ועי' להלן.
י"ל דנ"מ כגון שפשטה ידה וקבלה קידושין קודם מיתת הבעל א"נ דזינתה בחיי הבעל. רשב"א ד"ה נותנת [יעו"ש בתי' הא']. ריטב"א ד"ה רשב"ג. וכן בתורא"ש. שלנ"ל ד"ה נותנת.
י"ל כעי"ז דנ"מ לענין אבילות על בעלה, וכן לענין קטלנית. רש"ש גיטין ע"ד. ד"ה רשב"ג.
י"א דיכולה ליתן לאחד מן הקרובין אף כשיש יבם, והוי כריב"ב [בב"ב ק"ל.] דאמר על מי שראוי לירש וכו', ולפי"ז מיושב. תורא"ש ד"ה נותנת. רשב"א בשם תוס'.
ק' לשיטה זו דלא אמר ריב"ב כן בנכסים שעדיין לא באו לרשות המוריש. רשב"א שם.
בירושלמי [פ"ג ה"ב, וגיטין פ"ז ה"ה] ל"ג לא' מן הקרובין. רש"ש גיטין ע"ד. ד"ה רשב"ג. ועי' פנ"י בתוד"ה אבל.
עוד ישוב בזה. שלנ"ל ד"ה נותנת. רע"א ד"ה הרי [יעו"ש נ"מ לענין אי האח הוא ספק אחיו]. חשק שלמה גיטין ע"ד. ד"ה נותנת. ועי' פנ"י בתוד"ה אבל.
י"מ דא' מן הקרובין, היינו דהיבם היה קטן ומינו הקרובין על ירושתו. חשק שלמה שם עיי"ש.
לא נתנה וכו' רשבג"א נותנת וכו'. אי ה"ה לענין קידש ע"מ שיתן לה ר' זוז, דפליגי רבנן ורשב"ג אי יורשיו יכולין לקיים תנאו או דבכה"ג לכו"ע יכולין היורשין לקיים. ירושלמי פ"ג ה"ב, וגיטין פ"ז ה"ה [יעו"ש דה"ה]. אולם במאירי ד"ה הרי, בשם חכמי הדורות כ' דלכו"ע יכולין. ועי' שער המלך אישות פ"ז ה"י ד"ה וראיתי להרב הוכחה מסוגיין לד' המאירי. מחנ"א זכיה ומתנה סי' כ"ב ד"ה והיכא בסופו. שער המלך אישות פ"ז ה"י ד"ה האומר. ועי' אבנ"מ סי' ל"ח סק"י. וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ב סי' ש"א, ובחי' בגיטין ע"ד. ד"ה עד. ועי' ב"י חו"מ סי' ר"ז. ורמ"א שם סי' רמ"א ס"ז. בית מאיר סי' ל"ח סל"ו. ביאור חו"מ סי' רמ"א סקכ"ז. פת"ש שם סק"ז. ועי' להלן.
משי' הירושלמי הנ"ל, מוכח דלא כהרשב"א [שו"ת ח"ב סי' ש"א] לגבי הקנה שדה ע"מ שתתן לי ר' זוז, דיכולין היורשין לקיים התנאי. מחנ"א זכיה ומתנה סי' כ"ב ד"ה והיכא בסופו. שער המלך אישות פ"ז ה"י ד"ה האומר. ועי' ב"י חו"מ סי' ר"ז ד"ה כ' הרשב"א, הד'. רמ"א סי' רמ"א ס"ז.
י"א דהירושלמי מיירי דוקא כשאומר "אתה" תתן. בית מאיר שם. ביאור הגר"א שם. פת"ש שם [ויעו"ש דאכתי ק' לפימ"ש בחות יאיר סי' צ"א דהרשב"א ג"כ מיירי כאומר אתה, דלפי"ז הדק"ל].
י"א דהירושלמי מיירי לענין קידושין דאז אין דעתו גם ליורשיו משא"כ לענין מתנה. שער המלך שם.
אי חלוק העושה תנאי דמדקדק בדבריו ומשא"כ במוכר לחבירו ואמר לו שיתן לו ר' זוז דאז כוונתו כשאומר לי גם ליורשיו. חוות יאיר סי' צ"א. מהרי"ט ח"ב חו"מ סי' מ'. אולם במחנ"א זכיה ומתנה סי' כ"ב כ' דברשב"א בגיטין ע"ד. ד"ה עד מבו' לא כן.
דמ"ס לי ולא ליורשי וכו'. אי דוקא באומר "לי" פליגי רבנן או לא. ס' התרומות שער ב' ח"ב ס"ב [יעו"ש דדוקא ב"לי"]. אולם באבנ"מ סי' ל"ח סק"י. ועי' חוות יאיר סי' צ"א. מהרי"ט ח"ב חו"מ סי' מ'. מחנ"א זכיה ומתנה סי' כ"ב.
הוכחה מהירושלמי הנ"ל, דגם בלא אמר "לי" פליגי רבנן. אבנ"מ סי' ל"ח סק"י.
ק' דדילמא תרוייהו ס"ל דאפי' ליורשי ות"ק ס"ל כר"י דאמר לכשתתן. תורא"ש ד"ה עד כאן. ועי' משנ"ת בתוד"ה אבל.
אמר לך ר"י הא מני רבי היא וכו'. ק' דמה תירץ, דהא זה כבר ידעי' דע"כ יש מי שסובר דהאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו, ביאור בזה. פנ"י ד"ה שם בגמ'.
אדמיפלגי במהיום ולאחר מיתה נפלגי בעל מנת וכו'. אי מוכח מהכא דלר"י נמי בע"מ הויא ספק מגורשת, דאל"ה הא לא דמיא למהיום ולאחר מיתה דהוי ספק, או לא, פלוגתא ומו"מ בזה. תוס' בגיטין ע"ד: ד"ה אדמיפלגי יעו"ש בתי' הא' כהצד הראשון. רמב"ן בע"א ד"ה איכא [יעו"ש לדחות]. ברשב"א שם ד"ה רב. ריטב"א שם ד"ה איתמר בשם רש"י. תורא"ש ד"ה ליפלגו, בתי' הב'.
ק' דמאי מק' דליפלגו בע"מ, דהא אין הטעם שווה בהם, ואי היו נחלקים בע"מ ל"ה ידעי' דפליגי לגבי מהיום ולאחר מיתה. רמב"ן שם. רשב"א שם. ריטב"א שם. ועי' תוס' גיטין ע"ד: ד"ה אדמיפלגי. תורא"ש ד"ה ליפלגו.
י"ל דכ"ש הוא דרבנן פליגי במהיום ולאחר מיתה דיותר סברא דע"מ יהיה כמעכשיו מבהיום ולאחר מיתה. תוס' בגיטין שם. ועי' בראשונים כאן.
י"ל דכ"ש דלרבנן מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט, כיון שהוא לשון חזרה. יד רמה ד"ה ומקשי'.
י"ל באופ"א, דבגמ' מק' אמאי לא נקט הברייתא דנחלקו "גם" בע"מ. רמב"ן שם. רשב"א שם [יעו"ש משה"ק על הרמב"ן]. ריטב"א שם [כהרמב"ן]. ועי' תורא"ש ד"ה ליפלגו [יעו"ש שהק' כהרשב"א].
עוד ישוב ומו"מ בזה. תוס' גיטין ע"ד: ד"ה אדמיפלגי, בפי' הב'. רשב"א שם. תורא"ש ד"ה ליפלגו בתי' הא'. [?? יעו"ש שפי' בדרך אחת?? וע"ע בתורא"ש].
כח דהיתרא עדיף. ק' דהא בע"מ נמי איכא כח דהיתר, דלרבי חל הגט מיד ואף אם נאבד מגורשת. רשב"א גיטין ע"ד: ד"ה הא.
וניחוש שמא יש לו ועוד וכו'. ר"ל דכיון דאתי לקדושי איתתא, רגלים לדבר שיש לו ר' זוז, ומ"ש מע"מ שיש לי ביד פלוני, דאין נאמן דחיישי' לקנוניא [תוספתא פ"ג ה"ה]. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א ד"ה לא [יעו"ש מה שהביא מלעיל מ"ט:]. ר"ן ד"ה וניחוש. קרבן נתנאל סי' ד' אות פ'.
צ"ב לפי' זה, אמאי אין הבעל נאמן כע"א באיסורין, דהאשה לא הוחזקה בא"א ואי"ז איתחזק איסורא. פת"ש אה"ע סי' מ"ב סק"ג. ועי' חזו"א אה"ע סי' כ' סקי"א ד"ה בפ"ת.
מוכח מד' הראשונים הנ"ל, דבדשב"ע ע"א אינו נאמן אף היכא דלא איתחזק איסורא. פת"ש שם. ועי' חזו"א שם [לדחות]. ובעיקר הנידון אי ע"א נאמן בדשב"ע היכא דלא איתחזק, עי' פלוגתא בזה, רמב"ן יבמות פ"ח. דאין נאמן. ועי' ר"ן גיטין ס"ד. מה שהביא בשם רמב"ן ונחלק עליו. ועי' בשו"ת בגדי כהונה [הו' בפת"ש שם]. ועי' חקרי לב יו"ד ח"ב סי' ר"ך דף קי"א ד"ה והואיל.
י"מ דהטעם דחיישי' שמא יש לו משום דקיום התנאי הוא בלא מעשה, ושמא אינו יודע שיש לו. ב"י אה"ע סי' ל"ח ד"ה וכ' רבינו.
בענין אי כשיש לו תחת ידו ר' זוז, אי בעי' עדים שהמאתיים זוז הם שלו או לא, ושאר פרטי הדינים בזה, עי' משנ"ת בע"א ד"ה ויש לו.
על מי מוטל חובת ההוכחה על קיום או ביטול התנאי, אי מי שעליו מוטל לקיים את התנאי, או דחלוק בין קום לשוא"ת, והיאך הדין בדברים שבינו לבינה כע"מ שתיתני לי ר' זוז אי הממע"ה, והיאך כשמכחישים זא"ז, או דבעי' עדים ע"ז, מו"מ בכל זה. רמב"ן ד"ה והוי. רשב"א ולענין. ריטב"א ד"ה ולאחר. רא"ש סי' ד'. ר"ן לק' ס"א. ד"ה והיכא. מכתב מאליהו שער ח' סי' ד'. נשמת חיים עשין מ"ח דף ע"א טור ב'. חלקת מחוקק אה"ע סי' ל"ח סקנ"ח. בית שמואל שם סק"ע. מקנה קו"א סל"ח סקמ"ו. שער המלך אישות פ"ז ה"י. חקרי לב יו"ד ח"ב סי' ר"ך דף קי"א ד"ה והואיל. ועי' קוב"ש אות כ"ט. רידב"ז פ"ג ה"ב. ועי' שו"ת מהריב"ל ח"ד סי' כ"ג. ועי' להלן.
בביאור שי' הרמב"ן דעל מי שעליו מוטל התנאי הוא נאמן, אי משום דזה רצון האיש והאשה, או משום דהוי ברי ושמא דלכו"ע נאמן כשהוא בידו ול"ה נגד חזקה, או משום דהוי ע"א באיסורין. מכתב מאליהו שער ח' סי' ד'. נשמת חיים עשין מ"ח דף ע"א טור ב' [יעו"ש כהדרך הא']. ועי' מקנה קו"א סי' ל"ח סקמ"ו [יעו"ש כהדרך הב']. ועי' חקרי לב יו"ד ח"ב סי' ר"ך דף קי"א ד"ה והואיל כהדרך הג'. ובעיקר הענין אי שייך לומר הכא בו"ש, או דהוי ברי גרוע, עי' מקנה שם. ועי' נשמת חיים שם. ובעיקר הענין אי נאמן משום ע"א באיסורין או דאין נאמן ע"א נאמן באיסורין בדשב"ע אף כשלא איתחזק, עי' פת"ש אה"ע סי' מ"ב סק"ג יעו"ש בשם שו"ת בגדי כהונה, וכן יעו"ש מה דמוכח מד' רמב"ן רשב"א וריטב"א ור"ן וקרבן נתנאל סי' ד' אות פ'. ועי' חזו"א אה"ע סי' כ' סקי"א ד"ה בפ"ת.
בתנאי שבינו לבינה כגון ע"מ תיתני לי ר' זוז הממע"ה, ובקידושין היא מוחזקת ובגירושין הוא מוחזק, מקור וביאור בזה, וי"ח. רמב"ן. ועי' רשב"א וריטב"א [ועיי"ש בהערה בשם הנימו"י], ועי' מאירי לק' ס"ג. די"ח בזה. ועי' ביאור בשי' הרמב"ן, מכתב מאליהו שער ח' סי' ד'. נשמת חיים עשין מ"ח דף ע"א טור ב'. ועי' רבינו ירוחם חלק חוה נתיב כ"ב ח"ד.
אי כוונת הרמב"ן דהאשה מוחזקת, משום חזקת פנויה או דהאשה בחזקת עצמה דהוי כעין חזקת ממון. קוב"ש אות כ"ט.
פלוגתא בדעת הרמב"ן, אי בתנאי דבינו לבינה דהממע"ה הוא דוקא במכחישתו, או אפי' כשאין זוכרת אי נתן לה המעות בתוך הזמן או לא. מכתב מאליהו שער ח' סי' ד'. נשמת חיים עשין מ"ח דף ע"א טור ב'. ועי' רבינו ירוחם חלק חוה נתיב כ"ב ח"ד.
י"א דגם בתנאים שעליו לקיים מ"מ הדין דהממע"ה. רשב"א. ר"ן שם. ועי' ריטב"א.
אי לשי' זו האשה מותרת לשוק אפי' שאינה יודעת או דהוי ספק קידושין, פלוגתא בזה. חלקת מחוקק סי' ל"ח סקנ"ח יעו"ש דמותרת. וכן בבי"ש שם סק"ע. אולם בישא ברכה שם נקט כהצד' הב'. ועי' שער המלך שם.
י"א דאם אין עדים על קיום או ביטול התנאי, הויא ספק מקודשת. רא"ש סי' ד'.
מו"מ וביאור בשי' זו. שער המלך אישות פ"ז ה"י ד"ה ואיך. מקנה קו"א סי' ל"ח סקמ"ו. ועי' נשמת חיים שם. ועי' שו"ת מהריב"ל ח"ד סי' כ"ג.
אי לשי' זו, באומרת ברי שנתבטל התנאי נאמנת או דהויא ספק מקודשת. שו"ת מהריב"ל ח"ד סי' כ"ג. נשמת חיים שם.
י"א דאם אין עדים על קיום התנאי, ודאי אינה מקודשת, דזהו דעתו דכ"ז שאין עדים לא תהיה מקודשת. ריטב"א. ועי' רידב"ז פ"ג ה"ב.
י"א דקיום התנאי צריך להיות בפני עדים משום עדות קיום. ?? בשם הראב"ד.
ואם הראה לה על השולחן וכו' פשיטא. ק' דמ"ש מלעיל דמחדש בברייתא "לא נתכוונה אלא לראות משלו". עצמו"י ד"ה ע"מ שאראך.
ק' אמאי לא מקשה פשיטא על הא דהאומר ע"מ שאראך. פנ"י ד"ה שם פסיקא יעו"ש היטב. ועי' רמ"א אה"ע סל"ח סי"ח.
דאע"ג דנקט דמי בעיסקא. אם לקח מעות בהלואה והראה לה אינה מקודשת. פיה"מ להרמב"ם ובהל' אישות פ"ז ה"ד.
ק' דמנ"ל זה, דהא כיון שלוה הוי כשלו לגמרי, ודוקא דמי עיסקא שאינם שלו ל"מ כמבו' [בב"מ ק"ד:]. רע"א על המשניות. ועי' ערך לחם למהריק"ש [הו' ברע"א שם] דמש"כ הר"מ הוא ט"ס. ועי' פורת יוסף ד"ה לא [מה שהוכיח מב"מ שם איפכא מהרע"א].
וע"ע בפרטי הדינים בזה, לעיל בע"א בד"ה ויש לו.
ע"מ שיש לי בית כור עפר וכו'. ק' מהכא על היש אומרים דאין אדם שאין לו קרקע או משום דכ"א מישראל יש לו ד"א בא"י, או משום דיש לו קרקע לקבורה. תוס' ב"ב מ"ד: ד"ה דלא. ועי' קוב"ש ב"ב אות קצ"ב [יעו"ש דבתנאי כוונתו לקרקע שיוכל להשתמש בה]. ועי' להלן.
יש מדקדקים איפכא דלכן נקט בית כור עפר ולא ע"מ שיש לי קרקע, מו"מ בזה. חי' הש"ס לר"י פיק שם עיי"ש בסי' פ"ה. ועי' גהש"ס כאן, ושם. ועי' נוב"י מהדו"ת אה"ע סי' פ"ד [שהוכיח לא כן] וע"ע בסי' פ"ה. ועי' יד דוד ד"ה אבל, דכוונתם למבואר הכא דמאן דאית לי' קרקע, קלא אית ליה. וע"ע קוב"ש ב"ב אות קצ"ב.
ניחוש שמא יש לו וכו' הא בקידושי ספק. ק' מנ"ל להרמב"ם [אישות פ"ז ה"ג] דה"ה אם אמר ע"מ שיש לי בית כור עפר במקום פלוני, דהוי קידושי ספק. הגהות הרמ"ך שם.
מקור לד' הר"מ מתוספתא [פ"ג ה"ה] דאיתא שם לגבי ע"מ שיש ר' זוז במקום פלוני, מו"מ בזה אי דמי, ויש שמוכיחים איפכא דדוקא התם הוי קידושי ספק. מ"מ שם. לח"מ שם. ועי' תור"י הזקן ד"ה במקום [שהוכיח איפכא עיי"ש].
מקור לשי' הר"מ מסוגיין. שער המלך שם.
י"ח וס"ל דאינה מקודשת כלל. תור"י הזקן שם. רא"ש סי' ה'.
מו"מ בשיטתם. שם יוסף על הר"מ שם.
ל"ל למיתני גבי ארעא ול"ל וכו'. אי הק' כן על הברייתא בלבד דבמתני' לא תני כלל דחיישי' שמא יש לו או דהק' גם על המשנה. רשב"א ד"ה הא. ועי' מהרש"א ד"ה אבל בדעת רש"י.
מהו דתימא א"ל מאי נ"מ אנא טרחנא וכו'. אי ה"ה באמר יש לי ר' זוז במקום פלוני ולית ליה, או דבכה"ג מקודשת ודוקא גבי קרקע דיש חשיבות למקום. רמב"ם אישות פ"ז ה"ג [יעו"ש דה"ה במעות]. ועי' תור"י הזקן ד"ה במקום. רא"ש סי' ה'. מאירי. ועי' ברד"ה מאי, משנ"ת.
הוכחה מתוספתא פ"ג ה"ה כשי' הרמב"ם. תור"י הזקן שם. רא"ש שם. מאירי.
אי באופן שיש לו במקום אחר והטורח לילך שם שווה למה שהתנה, אי מקודשת בכה"ג משום דאין מקפדת או לא. רשב"א ד"ה מהו. ר"ן ד"ה אנא טרחנא. מ"מ אישות פ"ז ה"ג. מאירי.
הוכחה מהירושלמי [פ"ב ה"ב] מע"מ שאני עני ונמצא עשיר דאינה מקודשת ומק' שם דעשיר עדיף מעני, ומוכח דאי"צ שיהיה דוקא כמו שהתנה. רשב"א שם.
הוכחה מלעיל נ. דקדש לי במקום פלוני דל"מ במקום אחר דוקא משום דחייש דבהאי אתרא סנו לי ממלי מילי עלוי, וכעי"ז בכתובות ע"ב: לגבי מידי דלא קפדי בי', וב"מ ס"ה: לגבי צא וערב לי. ר"ן שם.
הוכחה מלעיל מ"ח: לאידך גיסא, דאיתא דלר"ש אם הטעה לשבח מקודשת, ומשמע דת"ק פליג. ר"ן שם. מ"מ שם.
י"א דבקרקע דוקא שמא יש לה הקפדה דוקא באותו מקום. מאירי. קרבן נתנאל סי' ד' אות ב'.
לא צריכא דנקיט בדיסתרא. במעלה מס אם יש לו ערך בית כור עפר שאין עולה למס מקודשת. ר"ן ד"ה ע"מ שאראך.
אם כל השדות שבאותו מקום מעלים מס אף אם אין לו בית כור מקודשת דזה היה דעתו. חלקת מחוקק אה"ע סי' ל"ח סקל"ב.
קרקע במתנה ע"מ להחזיר אינה מקודשת כמבו' בב"ב [קל"ז:]. ריטב"א ד"ה ואע"ג.
קרקע המשועבדת לחוב חשיב דיש לו קרקע דמסתמא יסלקו בדמים. ריטב"א.
קרקע במשכון ל"ח דיש לו. ריטב"א.
רד"ה לא נחלקו וכו' אי תנאה וכו' אלא במהיום ולאחר מיתה. ק' דהא ר' יוחנן עצמו [לעיל בע"א] סבר דטעמי' דרבנן אינו משום ספק [אלא משום דליכא כריתות עיי"ש]. רשב"א גיטין ע"ד. ד"ה כי. תורא"ש ד"ה לא.
רד"ה אבל וכו' דמאן דאית לי' ארעא קלא אית ליה. הטעם דלא תני רק בקרקע וכ"ש בזוזי. רשב"א ד"ה הא.
עוד מו"מ בפי' ד' הגמ' בזה. ריטב"א ד"ה אבל.
רד"ה מאי וכו' ומייתנא התבואה לביתי. מוכח דדוקא מקפדת שיהיה במקום פלוני, אבל במעות אינה מקפדת. תור"י הזקן ד"ה במקום. ועי' רא"ש סי' ה'. ועי' מאירי ד"ה אמר המאירי הרי"ז. ועי' משנ"ת בגמ' בד"ה מהו דתימא.
תוד"ה איכא וכו' דפשטה ידה וקיבלה וכו'. ק' דבגיטין [פ"ט:] איתא, דאשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר, הוי כמו שאמרה שנתגרשה ונאמנת, וא"כ לר"י נמי תהא מקודשת. שו"ת רע"א קמא סי' ר"ד [ויעו"ש ליישב עפי"ד הרא"ש ביבמות פט"ו ס"ו דבמקום קטטה אינה נאמנת]. וע"ע ריטב"א לעיל בע"א ד"ה הא. ועי' ר"ן שם ד"ה איכא. נימו"י בע"א. ועי' מהרי"ט שם ד"ה איכא. ועי' רע"א שם ד"ה ובגיטין. וע"ע בדבריו בגיטין בדו"ח ע"ד. ועי' פורת יוסף שם ד"ה איכא. ועי' שו"מ קמא ח"ב סי' ק"כ ד"ה והנה שאלני. וע"ע משנ"ת לעיל בע"א ד"ה לר"ה ל"ה קידושי.
בא"ד והא ליתא וכו'. י"ל באופ"א דכוונת הגמ' דבמגרש על תנאי איכא נ"מ מלבד מה דאמרי' במקדש על תנאי לענין פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר. רמב"ן בע"א ד"ה איכא. רשב"א ד"ה רב בסופו. ועי' ריטב"א שם ד"ה איתמר.
עוי"ל דכשעוסק בקידושין מביא נ"מ בקידושין, וכשעוסק בגיטין מביא נ"מ לענין גיטין. רמב"ן שם. רשב"א שם. מאירי ד"ה ולענין.
עוי"ל דבגירושין שהתנאי היה שהיא תתן הר' זוז, א"כ כשפשטה ידה גילתה שדעתה לקיים את התנאי, ומחייבת עצמה בר' זוז וחלים הגירושין. מאירי לעיל ח. ד"ה ומ"מ עיקר.
עוי"ל דר"ה לשיטתו [ביבמות צ"ג.] דאדם מקנה דשלב"ל, וא"כ אף האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו, אפ"ה בעיא גט מן השני, דכשתקיים התנאי תהיה מקודשת. מקנה עיי"ש [ויעו"ש דאף למאי דקיי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ הכא הוא בידה וליכא בזה חסרון דשלב"ל עיי"ש].
י"א דאה"נ דהו"מ למימר הנ"מ כגון דקיבלה קידושי מאחר. תוס' גיטין ע"ד. ד"ה איכא. ועי' מהרש"ל שם בתוד"ה איכא. ומהרש"א. ומהרמ"ש. ועי' להלן.
בא"ד והא ליתא דהא אפי' לר"י נמי צריכה גט מספק. ביאור בזה. רמב"ן בע"א ד"ה איכא. רשב"א ד"ה רב.
ק' דלעיל [בע"א] לגבי קידשה בתנאי, אמרי' נ"מ בין ודאי לספק. מהרש"ל. ועי' מהרש"א.
אי התוס' [בגיטין ע"ד. ד"ה איכא] שכ' נ"מ כגון שקיבלה קידושין מאחר פליגי וסברי דלר"י אי"צ גט מספק, ד' דרכים בביאור ד' התוס' שם. מהרש"ל שם בתוד"ה איכא [יעו"ש דפליגי]. אולם במהרש"א [הו' נמי בדו"ח לרע"א גיטין ע"ד. שם] כ' דל"פ, [ויעו"ש שפי' דכוונתם באופן שהיה מקדש שלישי עיי"ש היטב]. ועי' מהרמ"ש גיטין שם [יעו"ש דכוונתם לגבי אי האחר צריך לעשות קידושין אחרים אחר שנתקיים התנאי, ולעולם ל"פ אדהכא כלל]. ועי' גרש ירחים [שם אות קכ"ט] דכוונתם דקיבלה קידושין ע"י שליח, וקידושי ספק אינם חלים בשליח, כמש"כ במל"מ אישות פ"ז ה"כ. ועי' מה שהו' מהראשונים ליישב אמאי ל"א הכא נ"מ כגון שקיבלה קידושין כו'.
בא"ד צריכה גט מספק. אי הספק הוא אי כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו, או דנסתפק אי זמנו של שטר מוכיח עליו. עי' פנ"י [יעו"ש כהצד הב']. ועי' שלנ"ל [בע"א ד"ה איכא] דמש' כהצד הא'. ועי' מהרש"ל ומהרש"א מש"כ בביאור ד' התוס' בהמשך כדפר"י פרק מי שאחזו.
בא"ד [כדפר"י] פרק מי שאחזו וכו'. אי גרסי' כדאמר בפרק מי שאחזו, או דהגיר' היא והא דאמרי' בפרק וכו', או דגרסי' כדלפנינו [וכוונת לפר"י בגיטין ע"ד: ד"ה אדמיפלגי דלר"י ממסירת הגט עד קיום התניא, הויא ספק מגורשת]. מהרש"ל. מהרש"א. פנ"י.
בא"ד לא מצי לשנויי איכא בינייהו שנאבדו הקידושין וכו'. צ"ב מה הקשו, דהא לר"י דנסתפק אי כל האומר ע"מ וכו', וא"כ עכ"פ תיבעי גט מספק שמא חלו הקידושין מיד. פנ"י, ועי' לעיל בד"ה צריכה גט מספק. ועי' שלנ"ל בע"א ד"ה איכא, דבאמת תי' כן.
בא"ד דהא לכו"ע אפי' נתאכלו המעות וכו'. צ"ב הטעם שלא הקשו התוס' דיש נפ"מ במקדש בשטר ונקרע קודם קיום התנאי. מהרש"א גיטין ע"ד. בתוד"ה איכא. ובעיקר הטעם דלא הביא בגמ' נפ"מ במקדש בשטר ונקרע השטר קודם קיום התנאי, עי' מה שצויין בגמ' בד"ה א"ב.
י"ל דהתוס' סברו דכשנקרע השטר קודם קיום התנאי מקודשת וכמו שקידש במעות ונתאכלו, ודלא כש"ר [הו' בגמ' בד"ה א"ב] פלוגתא בד' התוס' בזה. מהרש"א שם [יעו"ש שתי' כן]. ועי' רע"א גיטין שם [יעו"ש דהתוס' מודו לש"ר והתוס' בגיטין בכללם דאינה מקודשת]. ועי' גרש ירחים גיטין שם אות ק"ל [יעו"ש מה שביאר בד' המהרש"א באופ"א].
צ"ב שי' זו [דבשטר נמי מקודשת בנקרע] דהא בנתאכלו המעות איכא שעבוד משא"כ בשטר. גרש ירחים שם.
תוד"ה אבל וכו' וא"ת וכו' דת"ק סבר כרב יהודה וכו'. י"ל דאי פלוגתתם הוי אי האומר ע"מ כאומר מעכשיו, הו"ל למינקט פלוגתתם בנקרע הגט. רשב"א ד"ה עד. ועי' ריטב"א ד"ה עד. ועי' שער המלך גירושין פ"ח הכ"ב ד"ה וראיתי. כתב סופר גיטין ע"ד. ד"ה אבל.
י"ל באופ"א, דא"כ הו"ל למינקט באופן שאמר ע"מ שתתן לי וליורשי. ריטב"א ד"ה עד, ועייש"ע ליישב. ועי' פנ"י בתוד"ה אבל.
בא"ד ר"ל דמתייבמת. צ"ב שי' הרמב"ם [גירושין פ"ח הכ"ב] דחולצת ולא מתייבמת, אמאי אינה מתייבמת. שלנ"ל ד"ה אבל. טור אה"ע סי' קמ"ג. ועי' מ"מ שם. ועי' ט"ז אה"ע סי' קמ"ג סק"ח. בית שמואל שם סק"ו.
לשי' הר"מ המגרש על תנאי, צריך שיעבור על התנאי שיתבטל הגט ולא סגי שלא נתקיים התנאי. מ"מ שם [יעו"ש עפי"ד ד' הר"מ שם פ"ט הי"א]. וכן ביאור הגר"א אה"ע סי' קמ"ג סקי"ט. ועי' בית שמואל שם סק"ו. ט"ז סי' קמ"ג סק"ח. ועי' להלן. ועי' חי' הגרנ"ט סי' כ' ד"ה ונראה דהנה, וסי' כ"ב.
הר"מ אזיל לשיטתו, [שם פ"ט הי"א], לגבי ע"מ שלא אבוא עד י"ב חודש ומת, דאסורה לינשא, כיון שלא נתקיים התנאי. מ"מ שם. ביאור הגר"א אה"ע סי' קמ"ג סקי"ט. אולם עי' בית שמואל שם סק"ו וט"ז שם סק"ח שכ' לחלק בין הכא להתם. ועי' חי' הגרנ"ט סי' כ' ד"ה ונראה דהנה, וסי' כ"ב. ועי' להלן מה שהו' בשמם.
ק' לשי' הר"מ, מגיטין ע"ה: דהרי"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים ומת האב וכו' דמש' דאינו גט ומתייבמת. מל"מ שם עיי"ש.
אי לדעת הר"מ חלוק תנאי שקיומו תלוי במעשה אחד לתנאי שקיומו תלי בזמן רב. מל"מ שם.
אי חלוק לדעת הר"מ, תנאי דע"מ שלא עד י"ב חודש, שהוא תלוי בזמן, לתנאי שאין תלוי בזמן ויכולה לקיימו מיד, דכיון שמת וודאי שלא יתקיים התנאי לא יחולו הגירושין. ט"ז אה"ע סי' קמ"ג סק"ח. בית שמואל שם סק"ו. ועי' מ"מ שם [דמבו' דאין חלוק]. וכן בביאור הגר"א שם. ועי' חי' הגרנ"ט סי' כ' ד"ה ונראה דהנה, וסי' כ"ב.
עוד ביאור בשי' הר"מ, ובד' המ"מ הנ"ל. ועי' חי' הגרנ"ט סי' כ' ד"ה ונראה דהנה, סי' כ"ב.