מפתח/קידושין/נט/ב
אלא מיד מחשבה מיהא תפיק. ק' דר"ל ג"כ מודה בדיבור גמור, ול"פ אלא בקידושין משום נתינת מעות. רמב"ן בע"א ד"ה איתיביה. ריטב"א ד"ה בשלמא, וע"ע בד' לעיל נ"ט. ד"ה גיר'.
י"ל דלעיל ר"ל קאמר דמצי לאוקומי דבריו גם אליבא דהך תנא, ולעולם ר"ל פליג בדיבור נמי, א"נ הך קו' קדמה להך קושיא, ובגמ' שינה הסדר. רמב"ן שם. ועי' להלן.
עוי"ל דר"ל סבר בהו"א, דמחשבה דטומאה דמיא למעשה קצת [משום דהוקשו], ול"ק אלא לר"י דס"ל דנתינת מעות ג"כ מתבטל אף שהוא מעשה קצת וא"כ ה"ה טומאה. רמב"ן. מהר"י בירב בשם ראב"ד. ועי' מהרש"א בתוד"ה מיד. וכן פנ"י שם.
י"ל באופ"א קצת, דר"ל סבר דהוי כמעשה קצת משום דע"י הכלי יורד לידי טומאה וכנתינת מעות, דמהני לקידושין לאחר ל' ואין מחוסר מעשה. ריטב"א שם. ועי' מהר"י בירב כעי"ז. ועי' עצמו"י נ"ט. ד"ה איתיביה. וע"ע רשב"א ד"ה אלא.
י"ג איתיביה סתמא, ולכולהו פריך וגם לר"ל. רמב"ן בשם י"ג [ויעו"ש דמשבשן]. ריטב"א בשם י"ג.
עוד ישוב ומו"מ בזה. מהרי"ט ד"ה ונ"ל. ועי' תור"י הזקן ד"ה וכן, מה דמבו' בד' דלא כהמהרי"ט.
אלא מיד מחשבה וכו'. הקשה מאופן שחשב לשוף מחדש קודם שנטמא, דאחר שנטמא אינו דומה דלנתינת מעות משום דבטומאה נגמר מיד משא"כ בנתינת מעות עדיין לא נגמרו הקידושין. רשב"א עיי"ש. וכעי"ז במקנה נ"ט. ד"ה איתיביה [ועיי"ש מה שיישב עפי"ז]. וע"ע מהרי"ט. ועי' סדרי טהרות כלים דף רכ"ט:
דר"פ רמי וכו' מה יתן דניח"ל וכו'. ביאור בזה. ריטב"א. ועי' מאירי.
י"ג "מה יתן דעביד מעשה אף יותן דעביד מעשה", ביאור בזה. ריטב"א בשם י"ג. מאירי.
רב זביד מתני' להא שמעתתא אהא. פי' דב' הלשונות פליגי אליבא דר"ל, ולל"ק לר"ל דיבור מבטל דיבור גרידא וכשיש מעשה קצת לא, ולרב זביד, אין דיבור מבטל דיבור לר"ל כלל, ונפ"מ דלל"ק אשה שמינתה שליח לקדשה וחזרה מהני לר"ל. תור"י הזקן.
י"א דגם לל"ב לר"ל דיבור מבטל דיבור, ורק דיבור הגומר את המעשה אינו מתבטל [שאי"צ אחריו עוד מעשה], ולפי"ז נסתלק הנ"מ בשליח האשה לקדשה. מהרי"ט ועיי"ש עוד בזה.
לדרך זו החילוק בין ב' הלשונות הוא בשי' ר"י, דלל"ק קצת מעשה כגון נתינת מעות מתבטל בדיבור, ולל"ב לא. עי' מהרי"ט שם, [ויעו"ש מה שיישב בזה קו' הראשונים אמאי לא מקשה לר"ל ממתני' דטומאה, עי' לעיל ד"ה אלא מיד מחשבה].
ילה"ק אמאי לא אוקים ר"ז פלוגתתם בריש הך משנה [לק' ע"ח:] לגבי נתן רשות לקדש בתו וקידשה בעצמו, דתלי אם מי קידש קודם, ושם נמי נחלקו היאך יהא באופן שרק חזר בו ממינוי השליחות. עצמו"י.
איתיביה ר"י לר"ל ביטל אם עד שלא תרם וכו'. בירושלמי [תרומות פ"ג ה"ב] תי' "כגון שאמר לו לתרום בצפון והלך ותרם בדרום", אי כוונתם לתרץ כהבבלי דהיינו דבעה"ב עצמו הלך ותרם בדרום, או דקאי אשליח ובכה"ג ששינה אף לר"ל יכול לבטל בדיבור. ר"ש שם פ"ג מ"ד [יעו"ש ב' הדרכים]. ביאור הגר"א שם שנו"א. רידב"ז שם ד"ה ולית. פני משה [יעו"ש הפי' הב']. ועי' רמב"ם תרומות פ"ד ה"ט. ועי' להלן פי' נוספים ומו"מ בכל הנ"ל.
צ"ב להפי' הראשון, דא"כ אמאי נקט צפון ודרום. קה"י זרעים סי' ט' בתחילתו. ועי' ביאור הגר"א שם מה שביאר בזה. ועי' מקנה. ועי' דרך אמונה [בציון ההלכה] תרומות פ"ד סקמ"ח.
ק' להפי' הב', דאם שינה מד' בעה"ב אמאי בעי' שיבטל השליחות בלא"ה נמי לא יחול. טור יו"ד סי' של"א [יעו"ש שהק' זה על הרמב"ם וצ"ב דהו"ל להק' זה על הירושלמי, ועי' בזה כס"מ תרומות פ"ד ה"ט, ועי' מקנה]. ועי' מאירי נ"ט. ד"ה מי שהרשה. ועי' כס"מ תרומות פ"ד ה"ט. ועי' מקנה.
י"מ [ד' הירושלמי] דבתחילה לא אמר לו אם בצפון או בדרום, ורק אח"כ אמר לו, ואף דלר"ל ל"מ ביטול מ"מ כאן שאין מבטל לגמרי מהני. מקנה ד"ה ולכאו', עיי"ש מה שיישב לפי"ז.
הטעם דהירושלמי לא תי' כהבבלי [להפי' הב']. כס"מ תרומות פ"ד ה"ט.
צ"ב בשי' הרמב"ם [שם] שפ' כאוקימתת הירושלמי [כהפי' הב'], וצ"ב דהוא אליבא דר"ל וקיי"ל כר"י, עוד מו"מ בשי' הרמב"ם. השגת הראב"ד שם. ועי' כס"מ שם. ועי' מקנה. שער"י ש"ה פכ"ב בסופו.
עוד ק' בדעת הרמב"ם, דבהל' גירושין [פ"ו הכ"א] פ' דמהני ביטול שליחות גט לאשתו, ולא חילק דמהני דוקא בגוונא ששינה. כס"מ תרומות שם. רדב"ז שם. פנ"י. מקנה. קר"א נדרים כ"ט:, או"ש תרומות שם. שער"י ש"ה פכ"ב בסופו. מראה הפנים שם פ"ג ה"ב. מרחשת ח"א סי' נ"א. קה"י זרעים סי' ט' בשם עדות ביהוסף סי' י"ג. שי' הגרש"ר אות שנ"ט. ס' תורת זרעים עמ' צ"ו.
ביאור בשי' הרמב"ם, י"ל דאף לר"י אין דיבור מבטל דיבור בתרומה משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט, וע"כ הוצרך הבבלי להעמיד בגוונא שבעה"ב תרם במק"א, ובירושלמי באופן ששינה. פנ"י. ובעיקר הענין אי אמרי' אמירה לגבוה וכו' בתרומה, עי' רא"ש נדרים כ"ט: [הו' בפנ"י לעיל נ"ט.] ועי' תורא"ש ס"ג. ד"ה לכשאקחך. רשב"א ס"ג. ד"ה הלכך. מהרי"ט ס"ג. ד"ה ויש. ועי' ר"ן נדרים שם. ועי' קר"א נדרים כ"ט: בסוף הע'. וכן עי' תוס' יבמות צ"ג. ד"ה קנויה. ועי' רמ"א יו"ד סי' רנ"ח סי"ג בשם ר"ן לעיל דף ל'. ועי' מעדני ארץ תרומות פ"ד ה"ט. שער"י ש"ה פכ"ב ד"ה ועיקר הענין, וחי' הגרש"ש נדרים סי' כ"ב. ועי' קה"י סי' י"ח.
לדרך זו אי הבבלי פליג על הירושלמי או לא. פנ"י עיי"ש היטב.
ק' לדרך זו, דודאי על דעת שיבטל השליחות לא אמר מתחילה, עוד מו"מ בדרך זו. מעדני ארץ תרומות שם.
י"מ [לשי' הרמב"ם] דאף לר"י רק בקידושין אפשר לבטל שליחות כיון שדרך הנשים להנישא רק למי שלבן חפץ, משא"כ בתרומה דאין דרך להקפיד מי התורם, ורק ביטל השליחות וגם תרם השליח במק"א מצטרפין ב' הטעמים. כס"מ שם בשם מהר"י קורקוס. ועי' קר"א נדרים כ"ט:
י"מ כעי"ז, ולפירושם טעם החילוק בין קידושין לתרומה, הוא דבתרומה אפשר לישאל וע"כ לא אתי דיבור בלבד ומבטל דיבור. רדב"ז שם.
פי' אחר, דר"י לא פליג על ר"ל בביטול השליחות רק בביטול הגירושין שאין רוצה במעשה השליח, ובתרומה דאמירה כמסירה א"א למסור מודעה על עצם המעשה, ורק כששינה השליח ואף דבכ"מ אין מקפיד הכא שהודיענו מהני. שער"י ש"ה פכ"ב בסופו עיי"ש היטב. ובעיקר הא דאמירה לגבוה כמסירה, עי' משנ"ת לעיל בשם הפנ"י. ובמש"כ דמהני ביטול הגירושין משום דהוי כמודעה, עי' רמב"ם גירושין פ"ו ה"ה.
פי' אחר, דהירושלמי סבר כל"ק ולר"ל מחשבה דטומאה הוי כמעשה משום דנגמר בזה, וע"כ מק' מתרומה דנגמר נמי במחשבה, ומתרץ דמיירי כששינה דאז לא בא דיבור לידי מעשה וע"כ מהני ביטול, ותי' זה קאי גם לר"י דהא מודה דמחשבה דטומאה הוי כמעשה ממש. מקנה ד"ה ולכאו', ועיי"ש מה שפי' עוד באופ"א.
מו"מ בישוב זה. מקנה שם. ועי' עוד בדבריו לעיל מ"א: ד"ה פיחת.
י"ל, דס"ל להרמב"ם דע"כ לר"י הוא דוקא כששינה, מדלא מחלק הבבלי [בב"מ מ"ט.] לגבי ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר וכו' כהירושלמי [תרומות פ"א ה"א] דמחלק דלאחר שעשאו הבן לוי תרומת מעשר אין יכול לבטלו וקודם לכן כן, והטעם משום דלבבלי דיכול לבטל רק כשהשליח שינה והבן לוי הרי לא שינה. מראה הפנים ירושלמי תרומות פ"ג ה"ב [ונמצא דלהירושלמי הך דינא דשינה דוקא, הוא רק לר"ל, ולהבבלי הוא גם לר"י, והרמב"ם פ' כהבבלי].
י"מ באופ"א, דמה שפ' דוקא בשינה, הוא דוקא לגבי האומר לשותפו, דהיינו שיש לו חלק בכרי ויש לחוש לתקלה שיאכלו טבל כשמבטל שלא בפניהם, משא"כ באומר לחבירו סתם דאז יכול לבטל גם אם לא שינה [ודלא כטושו"ע יו"ד סי' של"א סל"ד שהביאו דין זה גם באומר לחבירו], הכרח הר"מ לזה, ומו"מ. או"ש תרומות פ"ד ה"ט. וכעי"ז במרכבת המשנה תרומות שם, אך כ' באופ"א ועיי"ש היטב מש"כ באורך.
י"ל באופ"א, דבתרומה כיון דאי"צ דהבעלים יתרום אלא סגי שיהיה ברשות, ע"כ כשמינה שליח נעשה במקומו לגמרי ול"מ ביטול רק כששינה [שאז ל"ה שליח שלא מינהו לזה] אף לר"י, משא"כ בגיטין וקידושין. תורת זרעים עמ' צ"ז.
י"ל, דכיון שנתמנה בפניו צריך לבטלו בפניו, וכשמבטלו שלא בפניו מהני רק אם שינה ודין זה הוא גם לר"י, הטעם דהירושלמי כ"כ זה לר"ל, עוד מו"מ בזה. קה"י זרעים סי' ט' בשם ס' עדות ביהוסף סי' י"ג [עפי"ד הר"ן, (לפנינו איתא כן ברמב"ן גיטין ל"ב:, ועי' א"מ סי' קמ"א סק"ו) דשליח שנתמנה בפניו צריך ביטול בפניו וכמו מה שנעשה בפני י' דבעי' י' לבטלה, ובעיקר הכרח הרמב"ן שם, עי' מש"כ בתוס' בגיטין ל"ב: ד"ה סוד"ה ור"נ מה שפי' שם באופ"א]. ועי' דרך אמונה תרומות פ"ד סקצ"ו.
לפי"ז אם מבטל בפניו מהני אף אם לא שינה. דרך אמונה שם. וכ"מ בקה"י שם. וע"ע ש"ך יו"ד סי' של"א סקס"ו דמבו' בד' כן. ועי' מעדני ארץ תרומות פ"ד ה"ט בזה.
עוד ישובים ומו"מ בזה. מאירי נ"ט. ד"ה מי שהרשה. מרחשת ח"א סי' נ"א, עיי"ש באורך. שי' הגרש"ר אות שנ"ט. ועי' מרכבת המשנה תרומות פ"ד ה"ט. [ובעיקר ד' הגרש"ר שם שכ' דאי"צ דעת מקנה בתרומה משום דהוא רק בירור חלק הכהן, עי' תוס' חולין י"ב: ד"ה ותיבעי בשם ירושלמי תרומות פ"א ה"א לגבי קטן בתרומה. ועי' או"ש מקוואות פ"א ה"ח אות י"ג].
כגון שקדם בעל הבית וכו'. אמאי לא תי' כן בל"ק. עצמו"י ד"ה כגון.
הוכחה מהכא דאם מת השני או גירשה אין חוזרת לראשון, ודלא כחלק מהראשונים. רא"ש סי' ג'. ועי' לעיל נ"ח: ד"ה בא אחר וקידשה, ובביאור ד' הרא"ש, עי' ספר אש תמיד דף רפ"ו, בשם הגר"ח מבריסק. ועי' אילת השחר. ועי' במגיה לריטב"א. משנ"ת.
תיובתא דר"ל תיובתא. היה לו לר"ל ישוב לזה, הטעם שלא הביאה הגמ' דבריו. תורא"ש. ועי' מקנה בתוד"ה לא.
בירושלמי מתרץ, דמיירי כשביטל בב"ד. ועי' מקנה.
קשיא הילכתא אהילכתא. ק' דלמאי דקס"ד דטעמי' דר"נ משום דדיבור אין מבטל דיבור, הו"ל להק' ממתני' דהגיע בשליח. רמב"ן בשם רב אב"ד. ריטב"א בשמו, ועיי"ש עוד בשם מורו. ועי' שלנ"ל. ועי' מהרש"א.
ק' מה מדמה ד' ר"נ להכא, דשם נכתב הגט כדינו וא"א לבטל וכמו דא"א לבטל ס"ת שנכתב כדין, וכן א"א לבטל דכסף הקידושין לא יהיה נחשב כסף. ריטב"א. וכעי"ז ברשב"א. ותורא"ש. ועי' מאירי גיטין ל"ב: ד"ה זה. ועי' קוה"ע סי' ע"ו אות י"א. ועי' בתוד"ה מתורת [הלש' דהרי הוא כמעות שאינן וכו', (וכן בריטב"א) ועי' בדבריהם בגיטין פ"ח. ד"ה ודילמא]. וע"ע חת"ס גיטין ל"ב:, ועי' חי' הרי"ם. ועי' אבנ"ז אה"ע סי' שס"ט אות ג'. ובעיקר מש"כ דא"א לבטל ס"ת, ועי' נוב"י תנינא יו"ד סי' קס"ח ועי' שאג"א סי' ל' [יעו"ש כעי"ז לענין ציצית]. וע"ע משנ"ת בתוד"ה מתורת.
י"ל דס"ד דכיון שהגט נעשה עפ"י הבעל, כשמבטל נמצא שאין הגט מדעתו, וקמ"ל לא כן. ריטב"א.
י"ל דכיון דהלשמה בלא נתינה אין שווה כלום, ע"כ כ"ז שלא ניתן יכול לבטלו, [ולר"ל הוי מעשה קצת]. רשב"א. וכעי"ז בתורא"ש.
י"ל דכתיבת הגט הוי כנתינת מעות גרידא, וע"כ יכול לבטלה. מאירי גיטין ל"ב: ד"ה זה.
קידושי שני במאי פקעי. ק' דבגיטין [פ"ג:] נסתפק רבא בשי' ר"א דמהני שיור בגט, אי יכול ליתן גט ולמחר יפקע. מקנה ד"ה אמר [הראשון]. וע"ע רב אב"ד [הו' ברמב"ן ור"ן לק' ס'.] דלדעת ר' יוחנן מהני שיור בגט. ואי י"ל דר"ח מק' במאי פקעי כיון דקידושי הב' הוי חזרה מראשון, עי' מקנה שם. [ועי' בפלוגתת הראשונים בזה אי הוי חזרה מהראשון או לא] רמב"ן לעיל נ"ח: ד"ה ובא. ועי' רשב"א שם. וריטב"א. ר"ן. ועי' לעיל נ"ח: משנ"ת בד"ה בא אחר וקידשה וכו'.
אי מצי לתרץ אליבא דאביי בנדרים [כ"ט.] דס"ל דקדוה"ג פוקעת, ודלא כרבא שם. מקנה ד"ה אמנם. ועי' ר"ן שם ד"ה אמר [דאביי מודה בקידושי אשה].
הוכחה מדלא תי' דנתכוונה רק לקבל ע"ד דאם ימות הראשון או יחזור בו תתקדש לשני, ומוכח דע"כ חזרה בה לגמרי מקידושי ראשון, ודלא כשי' הרמב"ן [לעיל נ"ח: ד"ה ובא] דבמת השני חוזרת לראשון. רשב"א לעיל נ"ח: ד"ה ובא. ועי' קרבן נתנאל אות ח'.
יש להוכיח איפכא, מדמקשה [לל"ק] רק היאך פקעי קידושי שני ולא מקשה אמאי מתקדשת לראשון. ריטב"א שם. ועי' ר"ן ד"ה ובא, מה שהוכיח קצת בנוסח"א. ועי' רע"א נ"ח: מה שדחה דבריו. וכן במרומי שדה נ"ח: ד"ה וכן. ועי' הגהות הרד"ל על הרא"ש סי' ג'. ועי' לעיל בדף נ"ח: ד"ה בא אחר וקידשה וכו', משנ"ת בכל נידון הראשונים בזה.
במאי פקעי. ק' להר"ן [נדרים כ"ט: ד"ה אמר] דל"ש לקדש אשה לזמן משום דהוי קנין פירות, והו"ל לגמ' להק' דקידושי הב' אי"צ לחול כלל. אבנ"ז סי' תס"ג [ויעו"ש מה שביאר דל"ד דמש"כ הר"ן בגיטין פ"ד. בשם רא"ה דהמגרש אשה ליום א' מגורשת לעולם, דהכא מקודשת כבר לא' ול"ש שתתקדש לב' לעולם, ועי' להלן]. וע"ע מקנה. וכן ע"ע חי' הרי"ם.
הביאור בזה, משום דמה דלא תפסי קידושי בא"א ילפי' מאחות אשה [לק' ס"ז:], והיינו משום דהוי ערוה וכרת, וע"כ הכא דל"ה ערוה כל הל' יום תפסי קידושי, וע"ז מקשה דלא יפקע לעולם, מו"מ בזה. אבנ"ז שם [עפי"ד הר"ן בגיטין פ"ד. בשם רא"ה דהמגרש אשה ליום א' מגורשת לעולם]. ובעיקר הטעם דלא תפסי קידושי באשת איש, אי הוא משום דהוי ערוה וכמו דלא תפסי בשאר עריות או משום משום דהאשה היא חפצא של הבעל לגבי אישות, ועוד מו"מ בהנ"ל. עי' פנ"י גיטין מ"ג. ד"ה אמר ר"ח. בית האוצר [לר"י ענגיל] ח"א כלל רי"ג. ועי' גור אריה דברים כ"א י"א [יעו"ש לגבי עכו"ם]. ועי' פנ"י לק' י"ג: ומ"מ אישות פ"ג ה"ט. וקה"י סי' נ' וע"ע סי' ד'. ועי' אבנ"מ סי' מ"ד סק"ד וסי' ל"א סקכ"ג. ועי' קוה"ע סי' ג' אות ט' וסי' ל"ז אות ח'. חלקת יואב אה"ע קמא סי' ב'. חזו"א אה"ע סי' קמ"ח לדף ס"ז:, וקובץ ביאורים גיטין אות ב' מ"ז נ"ב. אבן האזל אישות פ"ג ה"ב. ר' איצל'ה מפונביז' סי' א'. דבר אברהם ח"ג סי' י'. אבנ"ז אה"ע סי' ת"ל אות ו', וקכ"ג אות ט'.
רב יהודה מתני לה אסיפא. ביאור ברי"ף שהביא פלוגתת רב ושמואל ארישא וסיפא. עי' רא"ש סי' ג'. ועי' ר"ן. ועי' מקנה ד"ה אמר [הראשון]. חי' הרי"ם ד"ה מקודשת.
וגמרי קידושי ראשון. אי הלש' "גמרי" מוכיח דגם להצד דהוא תנאי, הקידושין חלים בשעת נתינה וגומרים ביום הל'. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תש"ז [יעו"ש דמוכיח כן, ויעו"ש דכ"מ בירושלמי סוף ה"א]. עצמו"י. ועי' מהרי"ט ד"ה קידושי, מה שביאר. ועי' קרבן העדה שם ד"ה ה"ג אר"ז.
לפי"ז [דהקידו' חלו תחילה וגומר' ביום ל', להרשב"א] אין יכול הראשון ליתן גט בתוך ל', שאין יכול לגרש קודם שיגמרו הקידושין. רשב"א שם. ועי' מקנה קו"א סי' מ' ס"ג ד"ה בין. ועי' יבמות ק"ט: ובעיקר הענין אי כל שלא נגמרו הקידושין כל שלא נגמרו ל' יום אי לא מצי לגרש, עי' פלוגתת הראשונים בזה, להלן בד"ה אי חזרה הואי, ולעיל נ"ט. ד"ה ר"י אמר חוזרת.
ק' להרשב"א דלק' ס. מדמה הגמ' הא דגט מהיום ולאחר מיתה שהוא ספק לרבנן אי הוא תנאי או חזרה, למקדש מהיום ולאחר ל', ושם ע"כ להצד דהוא תנאי הוא חל מהיום. מקנה קו"א סי' מ' ס"ג ד"ה בין.
לרב מספק"ל. ק' דנימא תפוס לשון ראשון. רמב"ן, וע"ע בדבריו ב"ב קל"ו. ועי' תורת גיטין ע"ב: ד"ה חולצת [משה"ק לתי' הרמב"ן]. ועי' קדושת יו"ט [אלגאזי] סי' נ'. אמרי בינה אה"ע סי' י"ח.
יש לחלק בין ממון דבעי' דעת שניהם וע"כ אמרי' תפוס לשון ראשון דע"ז לוקח סמיך, משא"כ בגיטין, ואף בקידושין כיון דבעי' דיבור וכיון שחזר בו ליכא דיבור. תורת גיטין שם [ויעו"ש דיל"ע במתנה]. ובעיקר הנידון אי בקידושין מהני בלא דיבור אף היכא דמוכחא כוונתו, עי' חלקת מחוקק סי' כ"ז סק"ט. ועי' בית שמואל שם סקי"ב.
אם אמר מעכשיו ולא תהיי מקודשת אלא לאחר ל', מודה רב דהוי תנאי וחלים מתחילה, הוכחה לזה מכתובות [פ"ב.], וי"ח בזה. מרדכי סי' תקכ"ו. והו' בב"ח אה"ע סי' מ' ובית שמואל שם. ועי' טיב קידושין סי' מ' סק"ח [די"ח בזה]. ועי' מקנה קו"א סי' מ' ס"ג, ובחי' נ"ט: ד"ה הו"א התם.
היאך הדין באמר "מעכשיו אם יגיעו ל' יום", אי מודה רב דהוי תנאי. שלט"ג אות א' בשם ריא"ז [יעו"ש דמודה]. ועי' בית שמואל סי' מ' סק"ו. ועי' ערוך השולחן סי' מ' סי"ג. ועי' אוצר הפוסקים סי' מ' סק"י אות ח' ט'.
אם אמר לאחר ל' תהיי מקודשת לי מעכשיו, לכו"ע חיילי מתחילה. חי' רבינו מאיר שמחה.
לרב מספק"ל אי תנאה וכו'. עי' הביאור בזה לק' ס.
ק' דדילמא דטעמי' דרב משום דסבר כר"י דקידושי כולם תפסי. מהרש"א לק' ס. ד"ה אסברא. פנ"י, וע"ע בדבריו לק' ס. [מה שדן אי דלמסקנא טעמי' דרב משום דנסתפק אי כר"י ומשום שיור או כשמואל וכו' עיי"ש היטב הצדדים בזה, ועי' משנת"ב לק' ס. בד"ה מאמצעי אי"צ גט]. ועי' מקנה ד"ה אמנם מה שתי' בכמה אופנים, וע"ע בדבריו לק' ס. ד"ה מהו דתימא [יעו"ש להוכיח דרב פליג אדר"י]. שער המלך אישות פ"ז הי"ב. ועי' אור חדש.
ישוב בזה דאליבא דאביי [בנדרים כ"ט.] דקדוה"ג פוקעת. מקנה ד"ה אמנם, ועיי"ש עוד בד"ה וי"ל.
עוד ישוב בזה, דרב קאי לשיטתו [יבמות נ"ז:] דיש חופה לפסולות, ואי היתה מקודשת לשניהם כר"י, א"כ כשנכנסה לחופה נפסלה בתרומה משום דהיא אשת איש, ומדוע נקט במתני' בת ישראל לכהן וכו' הו"ל למינקט אפי' בת כהן וכו'. מקנה ד"ה עוד נראה עיי"ש היטב מש"כ באורך. ובמה שכ' שם דא"א לאוקומי בארוסה משום שאין אוכלת בתרומה, עי' לעיל נ"ח: ד"ה בת ישראל לכהן וכו' מה שהו' בזה. ובמש"כ דע"כ לא קאי רב כר"י משום דסבר דיש חופה לפסולות, וע"כ טעמי' משום דמספק"ל וכו', הנה זה תלי אי יש חופה לפסולות גם בלא קידושין, ונחלקו בזה הראשונים, דעי' תוס' יבמות נ"ז: ד"ה רב [דס"ל דבכה"ג ליכא ולפי"ז א"ש]. אמנם ברש"י שם פליג, וע"ע בר"ח שם [הו' ברמב"ן שם].
אי שייך הכא דין קידושין שאין מסורין לביאה בחייבי לאוין, [דלר"י אסורה לשניהם, ורב ס"ל דקידו' שאין מסורין ל"מ]. תוס' לעיל נ"א. ד"ה קידושין. שער המלך שם. ועי' אור חדש. ועי' אבנ"מ סי' ל"א סקכ"ג. תיבת גמא פר' ויגש. הפלאה כתובות דף כ"ט:
הטעם דפי' רב הלש' "מעכשיו" דהוא ספק, והוצרך לאוקומי למתני' כרבנן, ולא פי' כשמואל דהוא תנאי וקאי כרבי עצמו. מקנה ד"ה עוד נראה. ועי' להלן בגמ' בד"ה ובפלוגתא דהני תנאי.
תנאה וכו'. בענין אי התנאי הוא שמא ימות או חזרה, עי' משנ"ת ברד"ה מספקא.
ק' היאך הוי תנאה, הא בעי' תנאי כפול. מקנה קו"א סי' מ' ס"ג ד"ה בין. שו"ת רע"א קמא סי' ר"א [יעו"ש דאה"נ דלהצד שהוא תנאי הקידושין חלין והוא אינו חל, ועי' ערוך השולחן סי' מ' סי"ד שדחה זה, ועי' פת"ש אה"ע סי' מ' סק"ח בשם פני אריה סי' נ"ה]. וע"ע חי' רע"א גיטין ע"ב: ועי' חזו"א אה"ע סי' נ' סק"ג.
אי בתנאי דמעכשיו בעי' תנאי כפול, פלוגתא בזה. רמב"ם אישות פ"ו הי"ז [יעו"ש דאי"צ]. שו"ע אה"ע סי' ל"ח ס"ב. ועי' רמ"א שם ס"ג. ועי' שו"ת רע"א שם. ועי' מקנה שם. וע"ע מו"מ בד' הר"מ ובדין זה, שו"ת הרשב"א ח"א סי' קפ"ו, ואלף קכ"ה. שו"ת הרא"ש כלל מ"ו אות א', וכלל פ"א אות א'. מ"מ גירושין פ"ט ה"כ. לח"מ שם. שו"ת מהריב"ל ח"א סי' כ"ט. מכתב מאליהו שער ח' סוס"י א' וסוס"י ו'. חי' מהרי"ט על הרי"ף קידושין מ: ד"ה ולענין. כפות תמרים מ"א: בתוד"ה ואילך. שעה"מ אישות פ"ו ה"ב ד"ה ותמהני. פנ"י גיטין ע"ד. ד"ה ע"ד כאן, וע"ה: ד"ה רב אשי, וד"ה אתקין, וקידושין ס. ד"ה איתמר, וס"א. בא"ד וה"ה. ישוע"י יו"ד מנכד המחבר אחרי הל' נדרים, ואה"ע סי' ל"ח סק"ג, וסק"ה וסק"ז, וסי' קמ"ג סק"ט, וסי' קמ"ה סק"ב, וסי' קנ"ד מנכדו בד"ה ולכאו', וסי' קס"ט סקכ"ח ד"ה ועתה אבא. בני אהובה אישות פ"ו הי"ז. מהרמ"ש גיטין ע"ה: ד"ה אם. עצי ארזים סי' ל"ח סק"ח. מקנה לעיל ס. ד"ה מאי בינייהו, וס: ד"ה ונראה לענ"ד וס"א: ד"ה בשלמא לר"מ [הראשון והשלישי] וד"ה היינו, וקו"א סי' ל"ח ס"ג. תורת גיטין דף ע"ב. ד"ה אלמא ודף ע"ו. ד"ה לפי, וסי' קמ"ג ס"ה. אבנ"מ סי' ל"ח סק"ג. חת"ס גיטין ע"ה. ד"ה וכעין, ואה"ע ח"ב סנ"ו. חמד"ש גיטין ע"ה., מהר"ם שיק אה"ע סי' ע"ה דין א'. פתח הבית סי' ב' ענף ט' וענף י"ד. כת"ס גיטין ע"ה. אות ה' ואילך. גרש ירחים גיטין ע"ב. אות ס"ו, ודף ע"ד. אות קכ"ה, קכ"ו, ודף ע"ה: אות קנ"ב. חכמת שלמה אה"ע סי' ל"ח ס"ב. קר"א יבמות ק"ו. ד"ה והנה. יד דוד ח"ב פ"ו אות כ"ב ע'. תפארת יעקב גיטין ע"ה. רח"ה אישות פ"ו ה"ד. ועי ש"ז פ"ח ד"ה והרמב"ם. חי' הגרש"ש גיטין סי' ו' ד"ה מה. שי' ר' פסח מקוברין קידושין סי' ט' ד"ה והנראה. שעורי הלכה סי' כ"ו. חזו"א אה"ע נשים סי' נ"ו סק"ח, וחו"מ ליקוטים סי' י"ב סק"ח. אבהא"ז מכירה פי"א ה"ח. חזו"י גיטין פ"ב ה"ו, וקידושין במלואים לפ"ג ה"ב. אגר"מ אה"ע ח"א סי' קע"ט. קה"י נדרים סי' ט'. ובענין אי בעי' בתנאי דמעכשיו, הן קודם ללאו, והטעם שהשמיט הרמב"ם שם דין זה, שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף ס"ו. חי' המאירי ביצה כ. ד"ה ויש מפרשים. מ"מ גירושין פ"ט ה"כ. שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקע"ג. ב"ש אה"ע סי' ל"ח סק"ד. מקנה קו"א שם ס"ג ד"ה ולא. עצי ארזים שם סק"ד. ערוה"ש שם סמ"ח. בני אהובה אישות פ"ו הי"ז. ישוע"י אה"ע סו"ס קנ"ד ד"ה ובזה.
הכא מהני משום גילוי דעת ואי"צ למשפטי התנאים [כמבו' ברשב"א גיטין ע"ה:], ולפי"ז א"ש. חזו"א שם. ובעיקר הענין אי בגילוי דעת אי"צ למשפטי התנאים, עי' ר"ן לק' ס"ב. ד"ה המקדש, ובדף כ"א. מדפה"ר ד"ה ההוא גברא, וע"ע בדבריו בגיטין ל"ו. מדפה"ר ד"ה אתקין. ועי' מהרי"ט על הרי"ף שם ד"ה וראיתי, וד"ה ובפרק, בשם מהר"י בן לב ומה שנחלק עליו.
היכא דהתנאי הוא במעשה עצמו אי"צ משפטי התנאים. ערוך השולחן אה"ע סי' מ' סי"ד [ויעו"ש דל"ח מעשה ותנאי בדבר אחד, די"א דבכה"ג אינו חל כלל].
הכא [שאמר "מעכשיו וכו'].שאין צד ההן יותר מצד הלאו ל"ש תנאי כפול. יד אליהו [קאליש] פסקים סי' ק"ט אות ד'.
אי בשליח בעי' משפטי התנאים. עי' שאילתות. ועי' בדבריו משך חכמה במדבר פ' ל"ב. ואכמ"ל.
אי חזרה הוי. ק' דבכל דבר אדם חוזר בו תוכ"ד חוץ מע"ז וקידושין [ב"ב קכ"ט: נדרים פ"ז.]. רשב"א. ריטב"א.
י"ל דמיירי שאמר כן קודם שנגמרה נתינת המעות, דאז יכול לחזור בו תוכ"ד, מו"מ בזה. רשב"א. ריטב"א. ועי' שו"ע אה"ע סי' מ' ס"ג. ועי' בית מאיר אה"ע סי' מ' ס"ג [יעו"ש שתמה אמאי בשו"ע לא חילק בזה]. ועי' שער"י ש"ה פכ"ד ד"ה ולכן נראה. עצי ארזים סי' מ' סק"ז. וע"ע רמב"ם אישות פ"ז ה"י והי"ב [ועי' בית מאיר שם בדעתו]. ובענין מקדש בפיקדון בכה"ג, עי' רשב"א.
יש מתרצים, [עפי"ד הרשב"ם ב"ב ק"ל. ד"ה וקידושין דהטעם דל"מ חזרה בתוכ"ד הוא משום חשש ממזרות] דהכא לא החמירו רבנן. ישועות יעקב אה"ע סי' מ' סק"ב. וכן עצי ארזים סי' מ' סק"ז. וע"ע שו"ת צמח צדק [האחרון] אה"ע סי' רפ"ח אות י"ב.
א"נ הכא ל"ה חזרה אלא רק האריך הזמן וזה מהני בקידושין נמי. ישועות יעקב שם. וכעי"ז בעצי ארזים שם.
א"נ י"ל דמה שאין חזרה בתוכ"ד בקידושין הוא משום דא"א לבטל נתינת המעות, והכא שאני כיון דאם חוזר בו אי"צ להחזיר המעות. ישועות יעקב שם [עפי"ד הר"ן לעיל ס"ה ד"ה רב, וע"ע בזה לעיל נ"ט. ד"ה אע"פ שנתאכלו המעות].
אי בחוזר בו ממש בלא הפסק כלל לא מהני, פלוגתא בזה. ב"י אה"ע סי' ל"ח בדעת הר"מ אישות פ"ו ה"ד יעו"ש דמהני. ועי' דברי יחזקאל סי' כ"ז אות ג' [דמקו' הרשב"א הנ"ל מוכח דל"מ].
עוד בענין חזרה בקידושין, באופן שהוא בלי הפסק, או דוקא כשמפרש דבריו או דוקא בדרך תנאי. רשב"א לעיל נ"ט: ד"ה אי. כס"מ אישות פ"ו ה"ד. מים חיים שם ה"ג. מער"ק שם פ"ה הכ"ה ד"ה שם. או"ש שם פי"ז ה"י ד"ה והנה. ב"י אה"ע סי' ל"ח ד"ה ומ"ש. ב"ח שם. ועי' דרישה שם סק"ב. ט"ז שם. ב"ש שם. אבנ"מ שם ד"ה והא. ב"מ שם סעי' ב' ד"ה ושיהי'. המקנה קו"א שם מד"ה ומה. חכמת שלמה שם סעי' ל"ד, וסי' מ"ט סעי' ב', וחו"מ סי' ש"ה סעי' ד'. שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' כ"ג. מחנ"א צדקה סי' ט'. חזון נחום תמורה פ"ה מ"ג, ומ"ה. חס"ד שם פ"ג ה"ד סוד"ה בהמה. פנ"י ב"ק ע"ג: ד"ה גמ' וסבר. פרי האדמה ח"א שבועות פ"ב הי"ז. עצי ארזים אה"ע סי' מ' סק"ז, ועיי"ש סי' ל"ח סקס"ט. קהלת יעקב [אלגאזי] ח"א סי' שי"ד. מקור מים חיים ח"ב סי' ה' ריש אות ו', ואות ז' ד"ה והנה. חמד"ש קידושין ס"א. ד"ה ולשי', ובשו"ת חו"מ סי' י"א אות ב'. שו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' צ"ז ד"ה ודע. שערי תורה ח"א כלל ו' אות ג'. ד"ח גיטין סי' א' מד"ה ולפע"ד. תשובות הרא"ם ח"ג סי' י"ד. שו"ת צ"צ [החדש] אה"ע סי' קכ"ו. כת"ס גיטין ע"ה. ד"ה והנה, ובשו"ת אה"ע סי' ל"ח ד"ה והנה הב", ובעולת שלמה ח"ב עמ' ר' אות ה'. דברי מלכיאל ח"א סי' פ"ד אות א' ד' ואות י"ח, וח"ו סי' ע"ה. ברכת רצה סי' ל"ה. עין יצחק ח"ב סי' נ' מאות ב'. בנין יחזקאל [אס"ז] נדרים פ"ז. ד"ה בר"ן. שלמי נדרים שם ד"ה גמ' והלכתא. העמק שאלה שאי' קל"ח אות א' ואות ב'. ישועות מלכו אה"ע סי' ע"ד ד"ה ובהא. כוכב מיעקב סי' מ"ז מד"ה אולם. אבנ"ז אה"ע סי' קפ"ו מאות א', וחו"מ סי' נ"א מחודש ג' מאות א'. יד דוד אישות ח"א ק"א ג', ובהגה"ה שם, וח"ב קל"ה ד' אות ע"א. חלקת יואב ח"א אה"ע סי' ל"ט ד"ה והנה. דברי יחזקאל סי' כ"ז אות ג'. ועי' או"ז סי' קי"ב ד"ה ובספר. וט"ז אה"ע סי' ל"ז סקי"ט, כ"א, כ"ב. וב"ש סי' ל"א סקי"ג. וישוע"י שם סי' מ"ה סק"ב, וסי' קמ"א סק"ל. ושיבת ציון סי' ס"ט מד"ה ימחול. גרש ירחים גיטין ל"ב. ד"ה בגמ' אם.
אי מהני חזרה בתוכ"ד בדבר נגמר במעשה [עי' לעיל משה"ק הרשב"א וריטב"א]. יד רמה ב"ב פ"ח אות ל"ט, ואות ק"ל. רמב"ן ב"ב קי"ד: ד"ה והילכתא. עדר"י ב"ב קי"ד. ד"ה איתר. ר"י קרקושא [שי' הקדמונים] שם. מאירי שם ד"ה זה. חי' הר"ן שם ד"ה קנין. רא"ש שם סי' ה'. נימו"י ב"ב קכ"ט:, וקי"ד. ד"ה קנין. ריטב"א ב"ב קכ"ט:, וגיטין [מכת"י] ל"ב. ד"ה וכתב. חי' הרמ"ה ושיטות הקדמונים שם ד"ה וכתב. הגה"מ [ד' קונשטנטינא] מכירה פ"ה ה"י ד"ה מה, הו' בב"י סי' קצ"ה סי"ב. שו"ע שם ס"ז. סמ"ע שם סקי"ז סקי"ט. קצוה"ח שם סק"ז. הג' רע"א שם ס"ח. רע"א ב"ב קכ"ט: אות ה'. הג' חת"ס בשו"ע שם. אולם המשפט שם ס"ז ד"ה אחר. הג' כ"פ בפרישה אה"ע סי' קמ"א ס"ק קכ"ו. קו"א מהב"ח שם סמ"ז. ט"ז שם סי' ל"ח סק"ב. ב"ש שם. ב"מ שם ס"ב ד"ה ושיהי'. מקנה בקו"א שם ד"ה ומ"ש. עמק הלכה [ברוך טעם] על המקנה שם. מקנה שם סל"ד, וסי' כ"ז ס"ג סוד"ה בהגה"ה, וסי' מ"ט ס"ב. חזון נחום תמורה פ"ה מ"ג. מחנ"א צדקה ס"ח ד"ה ועלה. קרית מלך רב שבועות פ"ב הי"ז ד"ה וראיתי. ושב הכהן סי' י"ח וסי' י"ט. בגדי כהונה אה"ע סי' כ' ד"ה וגם. אבנ"מ סי' כ"ז סק"ט מד"ה וראיתי. מחנה יאודה חו"מ סי' רפ"א ס"ו מד"ה כתב הנ"י. מקור מים חיים ח"ב סי' ה' ריש אות ו'. שו"ת רע"א קמא סי' צ"ז ד"ה ומ"ש. שו"ת חמד"ש חו"מ סי' י"א אות א', ואה"ע סי' נ' אות ו', וסי' נ"א אות י"ד. חת"ס שבועות ל"ב. מד"ה ותוך, ובשו"ת או"ח סי' קט"ז שערי תורה ח"א כלל ו' אות ז'. ד"ח [אוירבך] מכירה סי' ו'. שו"ת מהר"ץ חיות ח"ב סי' מ"ב ד"ה ובעיקר. תשובות הרא"ם ח"ג סי' י"ד. עמודי אור סי' קי"ז אות י"ד. שו"ת צ"צ [החדש] אה"ע סי' קכ"ו וסי' קכ"ז. שו"ת מהר"י הכהן שער הענינים סי' ו' ד"ה ומעתה. אמ"ב תרו"מ ר"ס ז'. שו"ת כת"ס אה"ע סי' ל"ח מד"ה והנני. נטע שעשועים ר"ס מ"ח. שו"מ מהדו' ה' סי' נ"ב ד"ה והנה. דברי מלכיאל ח"א סי' פ"ד אות ח' ט' וח"ו סי' ע"ה מד"ה והנה. שלמי נדרים נדרים פ"ז. ד"ה וראיתי. אמרי הצבי ע"ג. סי' ק"ה מאות ה'. מלבושי יו"ט ח"א אה"ע סי' י"ז מד"ה ע"כ. כוכב מיעקב סי' מ"ז מד"ה אולם. בי"צ או"ח סי' י"ט אות ג'. אבנ"ז אה"ע סי' קפ"ו אות ו'. יד דוד אישות ח"ב קצ"ה ג' ד'. נפש חיה אה"ע סי' י"ח מד"ה והנה. תורת רפאל ח"ג סי' כ"ו ד"ה ונראה. חלקת יואב ח"א אה"ע סי' ל"ט ד"ה וממילא. או"ש יבום פ"ד הכ"ד ד"ה ובזה. שו"ת מהר"ש ענגיל ח"א סי' ל"ט. אחיעזר ח"א סי' כ"ו אות א'. דברי יחזקאל סי' כ"ז אות ג', ח'. שער"י ש"ה פכ"ב. כלי חמדה שמות קל"ה קל"ו. קוב"ש ב"ב אות ת"ל. ועי' ס' הישר לר"ת סי' תרפ"ח. וריטב"א ב"ב קי"ד. ד"ה קנין, ויבמות ל"ג. ד"ה כגון. שיטמ"ק נדרים פ"ז. ד"ה והילכתא.
לרב כשנתן האחד גט, יכול השני לישא. רש"י לעיל נ"ח: ד"ה האומר. וכ"כ בבית שמואל סי' מ' סק"ז בדעת הרמב"ם אישות פ"ז הי"ב, ושו"ע שם ס"ג. ובענין אי מהני גט תוך ל', עי' משנת"ב להלן בד"ה אי חזרה הואי, ולעיל נ"ט. ד"ה ר"י אמר חוזרת.
אי דין זה [דסגי שא' יתן גט] קאי אראשון דוקא [ומשום גזירה שמא יאמרו דשרי להחזיר גרושתו משנישאת] או דקאי אשני נמי. ב"ח אה"ע סי' מ'. ועי' בית שמואל שם סק"ז [ועי' במש"כ שם דל"ש גט קודם סוף ל' יום כל שלא גמרו הקידושין, ועי' בזה לק' נ"ט: מה שהו' פלוגתת הראשונים בזה]. ועי' דרישה שם אות ה' דקאי נמי אשני, עיי"ש הטעם. וכן בט"ז שם סק"ו. ועי' עצי ארזים סי' מ' סק"ט מה שדקדק מלש' הרי"ף דקאי נמי אשני]. וע"ע מקנה קו"א סי' מ' ס"ג ד"ה לפיכך, טעם נוסף אמאי אין לחשוש שיאמרו מחזיר גרושתו הוי וכו' [יעו"ש עפי"ד הרא"ש פ"ג סי' ג' ורשב"א ד"ה ובא, ועי' בית שמואל סי' קמ"ד בסופו]. אולם יעוי' מהרש"ל [הו' בבית שמואל שם] דקאי דוקא אראשון. ועי' פת"ש שם סק"ח.
אף לדעת המהרש"ל [דקאי אראשון] אם גירשה הב' תוך ל' יכולה לינשא לראשון, עוד מו"מ בד' המהרש"ל, ובטעמו. מקנה קו"א סי' מ' ס"ג ד"ה לפיכך. וע"ע אוצר הפוסקים סי' מ' סקי"א.
מו"מ בד' הרמב"ם [אישות שם] דצריכה גט משניהם, והיאך הדין אם קידשה השני מהיום ולאחר כ' יום, אי צריכה גט מב', או דאי חזרה הוא א"כ הוי כמקדש לאחר כ' דיכול לחזור בו. מל"מ גירושין פ"ו ה"ג ד"ה אך כד. שער המלך אישות פ"ז הי"ב עיי"ש היטב.
ק' לשי' הר"מ [הנ"ל] אמאי לא חיישי' דתיצטרך כרוז לכהונה [וכדחייש ביבמות ל"ו. לגבי חליצה]. בית שמואל סי' מ' סק"ח. ועי' מקנה קו"א סי' מ' ס"ג ד"ה בין.
אי הוי ככל נתינת גט על תנאי דל"ח לכרוז או דהכא כיון דאין התנאי בגט אלא בקידושין א"כ יש לחשוש. בית שמואל שם. מקנה שם.
י"ל דמלמדים אותו קודם שיתן הגט שיבטל התנאי. מקנה שם.
לרב דמספק"ל אי הוי חזרה או תנאי, אי יכול הראשון לגרשה תוך ל', פלוגתא ומו"מ בזה. רמב"ם אישות פ"ז הי"ב [יעו"ש דמהני, ועיי"ש מ"מ שם, ועי' ב"י סי' מ' ס"ג ושו"ע שם, ועי' בית שמואל סי' מ' סק"ח, ועי' פת"ש אה"ע סי' מ' סק"ב, ועי' מקנה נ"ט: ד"ה אמר רב]. ועי' בני אהובה גירושין פ"ג ה"ו. אך ברשב"א שו"ת סי' תש"ז מבו' דל"מ. ועי' רא"ש סי' ג'. ועי' משנ"ת לעיל נ"ט. ד"ה ר"י אמר חוזרת.
מ"ש [להצד דמהני] מנתן גט לכשתתקדש דל"מ [יבמות נ"ב:]. שו"ת רשב"א שם. ועי' מל"מ גירושין פ"ו ה"ג ד"ה ודע, מש"כ דלפי"ד הרשב"א רק אם קידשה אחר מהני גט תוך ל'. ובעיקר הענין לגבי מחוסר זמן ואין מחוסר מעשה אי הוי דשלב"ל, עי' תוס' יבמות נ"ט: ד"ה ולאשה. ועי' מל"מ אישות פ"ו ה"ז.
הוכחה מד' שמואל "אחר ל' וכו' וגמרי קידושי ראשון", דאין הקידושין נגמרים אלא לאחר ל', וכ"מ מל' הירושלמי [ה"א] וא"כ אין הגט מהני תוך ל'. שו"ת הרשב"א שם. ועי' קרבן העדה שם ד"ה ה"ג אמר ר"ז.
בטעם הרשב"א דל"מ, אי הוא משום דל"א איגלאי מילתא למפרע דא"א לידע העתידות [וכמו בחליצת מעוברת, יבמות ל"ה: עיי"ש בתוד"ה תיגלי], או משום דאכתי לא גמרו הקידושין. אבנ"מ סי' מ' סק"ט. מל"מ גירושין פ"ו ה"ג ד"ה ואני מסתפק.
י"א דהטעם משום דכמקדש על תנאי א"כ גוף כתיבת הגט אח"כ תלי בתנאי, ואין בזה יש ברירה כיון שבשעת כתיבה אי"ז כריתות [וכמו דאין כותבין תנאי בגט, עי' ר"מ גירושין פ"ח ה"ד, ועיי"ש במ"מ]. אבנ"מ שם.
ק' להמל"מ [שנוקט כהצד דהטעם משום דל"א איגלאי וכו'] מדמבואר בגיטין [ע"ג.] לגבי מהיום אם מתי לא יתייחד עמה משום דתיצטרך ממנו גט שני [עיי"ש ברש"י ותוס'], ואמאי תפסי קידושין הא כיון דתלי בתנאי ול"א איגלאי מילתא למפרע. אבנ"מ שם.
עוד ביאור בהוכחת הרשב"א ומו"מ בשיטתו. מקנה קו"א סי' מ' ס"ג ד"ה בין.
היאך הדין בשאר תנאי אי יכול לגרש קודם שנתקיים, דדילמא דוקא בתנאי דמעכשיו ולאחר ל' שאין מחוסר מעשה מהני [להסוברים כן]. מל"מ גירושין פ"ו ה"ג ד"ה ואני מסתפק. ועי' שער המלך אישות פ"ז הי"ב ד"ה ואני מסתפק. ועי' אבנ"מ סי' מ' סק"ט. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תש"ז [ועי' שעה"מ שם דמקדק מד', דלא שנא מחוסר מעשה].
היאך הדין [להרשב"א דל"מ גירושין תוך ל'] בשאר תנאי דעלמא, דדילמא שאני תנאי דמעכשיו דאכתי לא נגמרו הקידושין. מל"מ שם. ועי' אבנ"מ שם. ועי' שער המלך אישות פ"ז הי"ב ד"ה ולעיקר.
הוכחה מהמבואר בטור [אה"ע סי' ל"ח] דמהני חליצה בתנאי דע"מ שיאמר אביו, וא"כ ה"ה גט. מל"מ שם.
הוכחה מדכ' הרשב"א [שם] לגבי מקדש ע"מ שיתרצה האב דצריכה גט אפי' צווח שמא יתרצה אח"כ. שער המלך שם.
הוכחה לזה מדמבואר [עי' גיטין ע"ד.] לגבי שאר תנאים דאם אבד השטר חלים הקידושין, וע"כ דהקידושין חלים למפרע כשנתקיים התנאי, וא"כ גט נמי מהני. שער המלך.
הוכחה מהשי' [הו' בר"ן נדרים ל"ה. ובב"י אה"ע סי' ל"ט ד"ה היו עליה] דבע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו, דצריכה גט שמא תתיר אצל חכם. שער המלך שם.
הוכחה מדאיתא בריטב"א [ח. ד"ה אר"א] לגבי התקדשי במנה, דמקודשת וישלים, ולא מסתבר שכופין וכו' או לגרש אותה. שער המלך שם, ועיי"ש עוד להוכיח מד' הריטב"א לק' ס: ד"ה ולאחר. ותורי"ד ס. ד"ה איכא.
הוכחה לזה, ממש"כ בטושו"ע [אה"ע סל"ח סל"ו] בשם רמ"ה לגבי מקדש ע"מ שאתן לך מנה, ואין רוצה לקיים תנאו, דבעל נפש לא ישאנה בלא גט שמא אח"כ יקיים תנאו. אבנ"מ סי' מ' סק"ט.
אי נידון זה, תלי בפלוגתת ר"י ור"ל [יבמות ל"ה:] אי מהני חליצת מעוברת. מל"מ שם. אבנ"מ שם. [ועיי"ש בתוס' ד"ה תגלי, שביארו לר"ל דל"א תיגלי למפרע משום דא"א לידע העתידות, אולם עי' נימו"י שם שפי' באופ"א ולפי"ז אי"ז שייך להכא].
לשמואל פשיט"ל דתנאה הואי. לשמואל נמי הקידושין גומרים רק בסוף ל' יום. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תש"ז.
מקור לזה. מקנה קו"א סי' מ' ס"ג. ובעיקר ד' המקנה, עי' שו"ת רע"א קמא סי' ר"א.
מו"מ בשי' התוס' [יבמות צ"ג. ד"ה קנויה] ונימו"י [ב"מ דף כ"ה, והו"ד בב"י חו"מ סי' קצ"א ורמ"א שם ס"ד] דמהני קנין מעכשיו ולאחר ל' בממון ואפי' במשיכה וכן בשטר שאבד. ט"ז חו"מ סי' קצ"ז ס"ז יעו"ש להקשות דהא אין הלכה כשמואל [עי' טור אה"ע סי' מ', ועי' קצוה"ח סי' רנ"ח סק"ב], ולרב ור"י היאך מהני המשיכה. ועי' סמ"ע שם סקי"ז. ועי' נתיה"מ סי' קצ"ז סק"ה [יעו"ש דבקנין יל"פ הלש' מעכשיו וכו' דהוא שיור עיי"ש היטב, וע"ע להלן בד"ה מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט, לענין מהיום ולאחר ל' בממון אי דמי למהיום ולאחר מיתה]. ועי' ביאור הגר"א חו"מ סי' קצ"א ס"ד בסופו, וסי' קצ"ז ס"ז. ועי' מרומי שדה. [ובעיקר שי' התוס' הנ"ל, כ"מ בר"מ מכירה פ"ב ה"ט לענין משיכה, וכ"מ בשו"ע חו"מ סי' קצ"ז ס"ז].
ק' דבכתובות פ"ב. אמר ר"י משוך בהמה וכו' מעכשיו ולאחר ל' קנה, והכא הוא פלוגתת רב ושמואל. תוס' שם ד"ה הא. מרדכי סי' תקכ"ו.
י"ל דרק בקנין כסף דמהני לאחר ל' בלא מעכשיו יש להסתפק אי תנאה הוי או חזרה, משא"כ בשאר קניינים. מרדכי שם ועי' מקנה ד"ה הוה. ועי' עצי ארזים סי' מ' סק"ח. ועי' להלן בד"ה הו"א התם הוא דאין גט.
י"ל דר"י לשיטתו הכא, דקנה ושייר. תוס' שם. ועי' מקנה שם.
היאך קיי"ל אי כרב או כשמואל או כר"י, מו"מ בממון היאך קיי"ל וכן בגט. עי' טור אה"ע סי' מ'. ועי' מקנה.
ובפלוגתא דהני תנאי. בביאור הטעם דרב מוקי למתני' כרבנן, עי' מה שצויין בזה לעיל ד"ה לרב מספק"ל. וע"ע מקנה ד"ה אמר רב, באורך.
מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט. מיירי כשאמר כן קודם נתינת הגט, דאח"כ ל"מ חזרה אפי' בתוכ"ד. ריטב"א. ועי' רשב"א ד"ה אי. ועי' בית מאיר אה"ע סי' מ' ס"ג [יעו"ש מה שתמה על השו"ע]. ועי' שער"י ש"ה פכ"ד ד"ה ולכן נראה. עצי ארזים סי' מ' סק"ז. וע"ע רמב"ם אישות פ"ז ה"י והי"ב [ועי' בית מאיר שם בדעתו]. ועי' ישועות יעקב אה"ע סי' מ' סק"ב. וע"ע שו"ת צמח צדק [האחרון] אה"ע סי' רפ"ח אות י"ב. ולגבי חוזר בו ממש בלא הפסק כלל אי מהני אן לא, עי' ב"י אה"ע סי' ל"ח בדעת הר"מ אישות פ"ו ה"ד יעו"ש דמהני. ועי' דברי יחזקאל סי' כ"ז אות ג'. ועי' לעיל בד"ה אי חזרה הוי, משנ"ת.
לגבי ממון ל"א דהוי ספק, אלא הגוף נותן לו מהיום והפירות לאחר מיתה [כמבו' בב"ב קל"ו.], והטעם משום דאפשר לפרש כן בלשונו, משא"כ בגט. ריטב"א ד"ה וגבי, וע"ע בדבריו בב"ב שם. וכ"מ ברש"י גיטין ע"ב. ד"ה מהיום. וכן בר"ן כתובות דף קל"ד.
מו"מ בקו' הירושלמי [פ"ז ה"ג] דנימא לגבי אשה נמי, דמקנה לה גופה מהיום ומעש"י לאחר מיתה, ומתרץ דל"ש לעשות כן. עי' ריטב"א ד"ה וגבי. ועי' גיטין פ"ה לגבי אומר לאשה הרי"ז גיטך חוץ ממעש"י, ועי' רשב"א ב"ב שם, ובגיטין י"ז. ד"ה והראב"ד, ונדרים כ"ט: ד"ה ונראה. ועי' שיירי קרבן גיטין פ"ט ה"ב.
אי בממון במהיום ולאחר ל', נחלקו רב ושמואל ור"י, או דהוי כמהיום ולאחר מיתה, פלוגתא בזה. תוס' יבמות צ"ג. ד"ה קנויה [יעו"ש דפליגי]. ריטב"א [יעו"ש דמש' בד' דל"פ]. וכן בר"ן כתובות דף קל"ד ד"ה גרסי'. ועי' לעיל בד"ה לשמואל פשיט"ל דתנאה הואי.
אי יש לחלק בזה בין בריא לשכ"מ. שו"ת רע"א תניינא סי' פ"ח ד"ה שם.
גט ואינו גט ד' חכמים. י"ג חכ"א אינו ואם מת חולצת ולא מתייבמת, ומשום כן מפרש ר"י דהוא לשון שיור. חזון יחזקאל גיטין פ"ה ה"ג בחידושים. ועי' פנ"י לק' ס. ד"ה אלא.
רבי אומר כזה גט. רבי נקט כן לאפוקי מדר"י דס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו, דלדעתו אף בלא שאמר מהיום הוי גט. רשב"א.
ק' לר' יוחנן, דלא מצינו דחכמים נחלקו על רבי דאינו לשון תנאי. פנ"י לק' ס. ד"ה אלא. ועי' חזון יחזקאל גיטין פ"ה ה"ג בחידושים. ועי' לעיל בד"ה גט ואינו גט ד' חכמים.
הו"א התם דלרחוקה קאתי. ק' דהו"ל רב לומר דרבי לא קאמר דבריו אלא בגט משום הך סברא. מהרש"א. פנ"י. מהרי"ט. עצמו"י. ועי' מקנה ד"ה הוה [משה"ק מזה להמרדכי סי' תקכ"ו].
הו"א התם דאין גט לאחר מיתה. ק' מהכא להמרדכי [סי' תקכ"ו] שכ' כסברא זו, והכא אמרי' כן רק בהו"א לדעת רבי. מקנה ד"ה הוה, עיי"ש היטב. ועי' עצי ארזים סי' ק"ח. ועי' לעיל ד"ה לשמואל פשיט"ל.
ובא אחר וכו' ולאחר כ' יום. אבל אם קידשה סתם לא תפסי קידושי השלישי ממ"נ. תורי"ד.
ק' אמאי לא נקט אביי דקידשוה הג' מעכשיו ולאחר ל' יום. תורי"ד. שלנ"ל. ועי' עצמו"י. ועי' אוצר הפוסקים סי' מ' סקי"ג אות ב'.
י"ל דבכה"ג לא תפסי קידושי השני, דכל שאינו בזאח"ז אינו בב"א, ואין אשה מתקדשת לב', ומ"מ מראשון תיבעי גט דילמא הוא תנאי אבל לא מהב'. תורי"ד. וע"ע עצמו"י מה שיישב בדומה לזה.
אם קידשה שני לאחר מ' יום, אי"צ גט אלא מראשון ממ"נ. רשב"א ס. ד"ה ולר"י. ר"ן. מהרי"ט. ועי' חי' הרי"מ. ועי' שער המלך אישות פ"ז הי"ב ד"ה ודע שמש"כ [יעו"ש דברוצה לינשא לשוק תוך ל' צריכה מן השני, דילמא יחזור בו הראשון].
ק' ע"ז, דכיון דיכולה לחזור בה תוך ל', א"כ כשקיבלה מן השני הוי חזרה [אף לדעת הרמב"ן לעיל נ"ח: ד"ה ובא, הו' בציונים שם]. שער המלך שם. בית מאיר אה"ע סי' מ' ס"ב. ועי' מקנה לק' ס. ד"ה עוד, עיי"ש מה שיישב זה, ומש"כ עוד באורך בזה, וע"ע בדבריו בד"ה אמר אביי ולטעמי'.
רד"ה וחזרה בה בין בפני שליח בין שלא בפניו. תמוה סברת ר"ל שיקדשנה שלוחה בע"כ, אע"פ שעומדת וצווחת. תורא"ש. ועי' לעיל בע"א ד"ה רד"ה והגיע.
י"מ דלרש"י דבפניו ל"מ, היינו כשחזרה רק מהשליחות אבל רוצה בקידושין, דאז יכול לקדש. פנ"י. מקנה. [יעו"ש דהוא כמבו' בפוסקים (רא"ש פ"ב סי' ז') דאם גילה בדעתו שחפץ באשה פלונית, יכול אחר לקדשה].
יש לבאר בדרך אחרת, דבאמת אין יכולה לחזור בה כלל אפי' בפניו, וטעמא דמילתא דב"מ דיבור אינו כלום דשמא אין פיו ולבו שווים, ורק לענין מינוי שליחות מהני משום גזה"כ. פנ"י.
עוד בביאור ד' רש"י. מקנה.
רד"ה שמואל וכו' אלא עד ל' יום שמא ימות הא' וכו'. ר"ל דאין לפרש דהתנאי הוא שיעברו ל' יום, כיון דהזמן ממילא בא ואי"ז תנאי. מהרי"ט. ועי' להלן. ועי' גיטין ע"ז. לגבי ע"מ שתצא חמה מנרתיקה, דהוי ממילא. ועי' בזה שלנ"ל ד"ה ושמואל.
ק' דרש"י סותר למש"כ לק' [בד"ה מספקא] דהתנאי הוא אם לא אחזור בי, והכא מבואר דהתנאי הוא שלא ימות. מהרש"א. ועי' שער המלך אישות פ"ז הי"ב. ועי' מקנה ד"ה ולפי"ז. ועי' מהרי"ט. ועי' אבנ"מ סי' מ' סק"ז.
אי התנאי הוא שיוכל לחזור בו תוך ל' יום או משום שמא ימות הראשון, פלוגתא ומו"מ בזה. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א. תור"י הזקן. תוס' יבמות צ"ג. ד"ה קנויה [עי' עצי ארזים סי' מ' סק"י בדעתם]. ר"ן כתובות דף קל"ד ד"ה גרסי'. ועי' שלנ"ל. מהרש"א. שער המלך אישות פ"ז הי"ב [יעו"ש דלרש"י ב' הדברים הם בכלל התנאי]. ועי' אבנ"מ סי' מ' סק"ז [ברש"י] דודאי אין מיתה בכלל תנאו [יעו"ש עפי"ד הרשב"א, הו' להלן]. ועי' מהרי"ט ד"ה תנאה. ועי' מאירי לק' ס. ד"ה התקדשי. ועי' מקנה קו"א סי' מ' ס"ג. ועי' להלן. ועי' ערוך השולחן אה"ע סי' מ' סי"ג. ועי' יד דוד ח"ב דף קע"ז: אות ר"ה. ועי' קרית מלך רב אישות פ"ז הי"ב דלרש"י מספק"ל אי התנאי הוא שמא ימות או שמא יחזור בו. וע"ע חי' הרי"ם. ועי' אוצר הפוסקים סי' מ' סק"י אות ו'. ועי' להלן.
להמפרשים דהתנאי שמא ימות, הנ"מ דמותר בקרובותיה, א"נ לענין אם תובעת נישואין דנותנים לו זמן מסוף הל' יום. תור"י הזקן.
הטעם דבדברי שמואל פירש"י משום שמא ימות ובדברי רב פי' משום דהתנאי דיכול לחזור בו. שער המלך אישות פ"ז הי"ב.
י"א דהלש' חזרה יותר בכלל תנאו ולא מיתה, אלא דהוי כאומר מעשיו תהא מקודשת ובלבד שכל ל' יום יהא ברשותי לבטלן, דהיינו שיחולו מעכשיו באופן שיהיו בדין קידו' לאחר ל', וע"כ אם מת נמי אין הקידושין חלים, ביאור בזה. רשב"א. ועי' אבנ"מ סי' מ' סק"ז. וע"ע שער"י ש"ה פכ"ד ד"ה ובענין. ועי' מהרי"ט [דרש"י מודה לזה].
אי לרש"י כשמת הראשון צריכה חליצה או לא. ונידון זה תלוי בנידון הנ"ל אי ס"ל דמיתה ג"כ נכללת בתנאי. ועי' מאירי לק' ס. ד"ה התקדשי [יעו"ש בשם י"א דצריכה]. וכ"כ בערוך השולחן אה"ע סי' מ' סי"ג. ועי' יד דוד ח"ב דף קע"ז: אות ר"ה. אולם במהרי"ט הוכיח מזה דרש"י מודה דאם מת אין חלים הקידושין. וכ"מ באבנ"מ סי' מ' סק"ז. ועי' שער המלך אישות פ"ז הי"ב [הו' לעיל]. ועי' קרית מלך רב אישות פ"ז הי"ב, [הו' לעיל]. וע"ע חי' הרי"ם.
י"א דלרש"י אם מת הראשון אף מתייבמת. מאירי שם בשם י"א. יד דוד ח"ב דף קע"ז: אות ר"ה. ועי' אוצר הפוסקים סי' מ' סק"י אות ו'.
ק' להמפרשים דהתנאי הוא חזרה, דלא מצינו דבמעכשיו ולאחר ל' יכול לחזור בו. רמב"ן. ועי' רשב"א ד"ה לרב. ועי' ריטב"א ד"ה רב יהודה.
עו"ק דא"כ גם היא התנתה כן דתוכל לחזור, וכשנתקדשה לשני הא חזרה בה מקידושי ראשון ותתקדש לב' לגמרי. רמב"ן. ריטב"א. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תש"ז. ר"ן. מאירי לק' ס. ד"ה התקדשי. ועי' ב"ח אה"ע סי' מ' ס' ד"ה ואם אמר בסופו. ועי' פנ"י. וע"ע חי' הרי"ם. ועי' אבנ"מ סי' מ' סק"ח. ועי' חזו"א אה"ע סי' נ"ז סק"א. ועי' תוס' לק' ס"ג ד"ה כגון. ובעיקר הנידון אי במה שנתקדשה לשני הוי חזרה מקידושי ראשון, עי' לעיל נ"ח: ד"ה בא אחר וקידשה, פלוגתא בזה, ולהרמב"ן ל"ה חזרה, וצ"ב.
י"ל דמשו"ה אמר "מעכשיו" שהיא לא תוכל לחזור בה. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תש"ז. ר"ן. מאירי לק' ס. ד"ה התקדשי.
עו"ק דמ"ש תנאי זה משאר תנאים דלא חיישי' להו. רמב"ן. רשב"א בשמו. ריטב"א. ועי' מקנה קו"א סי' מ' ס"ג. ועי' חי' הרי"מ.
עו"ק מהא דחילק בסמוך דבקידושין בא לקרבה וכו', ואי הוא חזרה אין לחלק כן, שהרי הוא רוצה רק שיוכל לחזור ואין מתכוין לא לקרבה ולא לרחקה. רשב"א.
עו"ק [להצד דהתנאי הוא חזרה] דהא הוי דברים שבלב. רשב"א. ריטב"א. ר"ן.
י"ל דזהו פי' דבריו שאמר לאחר ל', ואי"ז דברים שבלב. רשב"א שם. ר"ן שם.
עו"ק דבגמ' מדמה זה לנתן גט ואמר הרי"ז גיטך ולאחר מיתה, ושם לא הזכיר אלא התנאי שימות. ריטב"א.
ק' לפירש"י [דהתנאי הוא חזרה], אמאי מקודשת ואינה מקודשת, דמ"ש משאר תנאים דמקודשת לשני מספק עד שיתברר אם נתקיים התנאי. מהרי"ט. ועי' שער המלך שם.
ק' לפירש"י דאם ימות הראשון תיצטרך חליצה משני, שהרי לא חזר בו הראשון. מהרי"ט. ועי' מאירי לק' ס. ד"ה התקדשי בשם י"א דצריכה חליצה. ועי' לעיל מה שהו' בזה.
ק' לפירש"י הא קיי"ל דאין ברירה בתולה בדעת עצמו. מקנה קו"א סי' מ' ס"ג [ויעו"ש לתרץ דבכה"ג דעתו קרובה אם ירצה לקיימו ויש ברירה, ועי' כעי"ז לענין ברירה בתוס' בגיטין כ"ה: ד"ה ולכי].
קושי' [להמפרשים דהתנאי הוא שמא ימות] מגיטין ע"ז. דע"מ שתצא חמה מנרתיקה, ומת ויצאה החמה הוי גט, והתם הא אמר אם יעברו ל' יום וא"כ אמאי חל. שלנ"ל. ועי' מקנה קו"א סי' מ' ס"ג.
עו"ק לשי' זו, דאי התנאי הוא שמא ימות, אמאי אין אוכלת בתרומה, דהא לא חיישי' לשמא ימות [כמבו' בגיטין כ"ח.]. מקנה ד"ה ועוי"ל.
אי איכא נ"מ בפלוגתת הראשונים [אי התנאי הוא חזרה או מיתה] במת הא' תוך ל', אי הוו קידושין או לא. אבנ"מ סי' מ' סק"ז. ועי' לעיל משנ"ת לענין חליצה.
היאך הדין בחוזר תוך ל', אי תלי בפלוגתתם, וי"א דבכל תנאי דמעכשיו יכול לבטלו קודם שיתקיים. בית שמואל סי' מ' סק"ו [יעו"ש דתלי בפלוגתתם]. ועי' רמ"א אה"ע סי' קמ"א ס"ב בשם העיטור [דבתנאי דמעכשיו יכול לבטלו, ועי' מקנה קו"א סי' מ' ס"ג משה"ק לפי"ז, והו' להלן]. ועי' ביאור הגר"א שם. ועי' ישא ברכה על רי"ו דף ק"ע. ועי' ערוך השולחן אה"ע סי' מ' סי"ג. וכן עי' תפארת יעקב סי' מ' סק"ז.
ביאור בדעת הר"מ [אישות פ"ז הי"ב] שכ' דשניהם נותנין גט וכו', ומוכח דלא סגי בחזרה, ודלא כרש"י, מו"מ אי ס"ל כהרמב"ן [עי' לעיל], ואי פסק כרב. עי' תור"י הזקן. עי' מ"מ שם. שער המלך שם. מקנה ד"ה אמר, ועי' בקו"א סי' מ' ס"ג ד"ה והנה לדעת. ועי' עצי ארזים סי' מ' סק"י. ועי' אבן האזל מכירה פ"ב ה"ט.
ק' אמאי ל"מ חזרה לשי' הר"מ הא בתנאי דמעכשיו מצי לבטל הגט כמבואר ברמ"א [אה"ע סי' קמ"ג ס"ב שם העיטור]. מקנה קו"א סי' מ' ס"ג. ועי' ביאור הגר"א שם [דדין העיטור אינו מוסכם על הרמב"ן ורשב"א].
אי לדעת הר"מ הקידושין בכה"ג מתחילין מעכשיו ובתנאי שיוכלו ליגמר בסוף ל'. אבן האזל שם. ועי' תור"י הזקן. ועי' עצי ארזים שם [מה שנחלק על התור"י הזקן].
רד"ה מספקא וכו' אם לא אחזור בי וכו'. כן מדוקדק בשי' התוס' [יבמות צ"ג. ד"ה קנויה] כרש"י דהתנאי הוא דלא יחזור בו. [וכ"כ הר"ן כתובות דף קל"ד, ודלא כרמב"ן וריטב"א, עי' לעיל ברד"ה אמר שמואל]. עצי ארזים סי' מ' סק"י. ובעיקר הנידון אי התנאי הוא שלא יחזור בו או שלא ימות, עי' משנ"ת לעיל ברד"ה ושמואל אמר בזה.
רד"ה אבל וכו' דילמא הוי חזרה כו' שמא דעתו וכו' וימלך. ק' דאי תנאי ג"כ יכול לימלך ולחזור. פנ"י. רש"ש.
תוד"ה מיד וכו' תימה ליפרוך וכו' לר"י וכו'. ק' דהו"ל להקשות לר"ל נמי, מ"ש ביטל קודם שתרם מאח"כ. מהרש"א. ועי' פנ"י. ועי' רמב"ן נ"ט. ד"ה איתיביה. ועי' ריטב"א נ"ט. ד"ה גרסי'. ועי' מהר"י בירב ד"ה אלא בשם ראב"ד. ועי' עצמו"י נ"ט. ד"ה איתיביה. וע"ע רשב"א ד"ה אלא.
יש לבאר דודאי חשיב תרומה במחשבה כמעשה קצת משום דנגמר בזה. מהרש"א.
י"ל [כעין הנ"ל] דודאי ידעו דלר"ל חשיב מעשה משום דנגמר, אלא דלמקשן שהק' מטומאה [דגם התם נגמר] ע"כ סבר דר"ל סובר דלר"י בכל ענין חשיב כדיבור, ע"כ הק' מתרומה. פנ"י. ועי' בגמ' בד"ה אלא מיד מחשבה מיהא.
בא"ד אבל משתרם ביטל תרומתו תרומה. אי"צ לזה דבכמה משניות מבואר דאם משתרם ביטל תרומתו תרומה. מהרש"א.
בא"ד וי"ל דמחשבה דתרומה היה יודע דכמעשה וכו'. הטעם משום דבמחשבתו נתפסה התרומה, וכדאמר ר"י [תמורה ג:] לגבי ממיר דלוקה אף שאין בו מעשה. רש"ש. ועי' תוס' גיטין ס"ז. ד"ה דיבורא.
תוד"ה לא קידשה וכו' דאי אמרה לשליח וכו' פשיטא דאינה מקודשת. הביאור דכיון שיש חלות זכיה לשליח, ע"כ לא סגי בדיבור לבטל מעשה השליח, אבל בפניו אי"ז נחשב כנגד כוח השליח דמעולם לא זכה כ"כ שיהא עדיף ממנה עצמה. ברכ"ש גיטין סי' ל"ט אות ג'.
אין כוונתם משום דהוי כמודעה שאין ורצה בהקדושין, דכל זמן שלא נתבטל השליחות חשיב כמדעתו. ברכ"ש גיטין סי' ל"ט אות ג'. ועי' רשב"א גיטין ל"ב. ועי' לעיל בע"א ברש"י ד"ה והגיע. ועי' תורא"ש ד"ה שנתנה. ועי' מה שצויין לעיל בע"א ברד"ה והגיע.
ק' לשי' תוס', מאי מק' ר"י לר"ל מהגיע בשליח וביטלו, ושם הרי היה בפניו. מהרי"ט. מהרש"א. שי' הגרש"ר גיטין אות ק"מ. חי' הגרש"ר גיטין סי' י"ט אות ה'.
י"ל דר"י שהק' סמיך אסיפא דהך משנה, "בראשונה היה עושה ב"ד במקום אחר ומבטל". מהרי"ט.
י"א דכששולחת שליח אחר נחלקו ר"י ור"ל, ורק כשהיא בעצמה ביטלה בפניו לכו"ע מהני, ביאור בזה. מהרש"א. חי' הגרש"ר גיטין סי' י"ט אות ה'. שי' הגרש"ר גיטין אות ק"מ. קה"י גיטין סי' כ"ה ד"ה והנראה מוכח. וע"ע שו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' נ'.
אי החילוק בין שליח אחר להיא עצמה, הוא משום דלא אלים כמו דיבור בעצמו, או משום דהטעם דבפניו הוא, דעתה אינו יכול לעשות עפ"י ציווי המשלח אבל בשליח אחר יאמר שאין מאמין לו, מו"מ בזה. חי' הגרש"ר גיטין סי' י"ט אות ה' יעו"ש כהצד הב'. וכן בשי' הגרש"ר גיטין אות ק"מ. קה"י גיטין סי' כ"ה ד"ה והנראה מוכח. וע"ע שו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' נ'. וע"ע מעדני ארץ תרומות פ"ד ה"ט ד"ה וגם. ועי' רמב"ן גיטין ל"ב: ד"ה דתנן.
עוד מצינו שי' ג', דיכולה לבטל אבל צריכה לבטל בפני עדים. מאירי.
עוד בפלוגתת רש"י ותוס'. תורא"ש ד"ה שנתנה. ועי' ברא"ש סי' ג'. וע"ע מה שצויין ברד"ה וחזרה.
תוד"ה אם וכו' ליכא נתינת מעות אלא דיבור לבד. קמ"ל דאף שבסוף קיבלה מעות דאל"כ במה נחלקו ר"י ור"ל, מ"מ אי"ז חשיב מעשה. מהרש"א עיי"ש היטב. ועי' מהרי"ט מה שביאר באופ"א.
תוד"ה מתורת וכו' ולפי"ז אם אמר בפירוש וכו'. י"א דגם לגירסא זו, אין יכול לבטל אם ירצה, דלא מסתבר שיוכל לבטל. ריטב"א ד"ה ופרקי', ובגיטין ל"ב:, ועי' רמב"ן ד"ה ומפרקי', ובגיטין שם. רשב"א ד"ה קשיא, ושם. רא"ש סי' ד'. [ויעו"ש שכ' לחוש לשי' התוס' דבטל הגט, ועי' תורא"ש]. וברמב"ם גירושין פ"ו הכ"א כ' כהתוס'. וכן ברמב"ן בשם ר"ח.
לדרך זו, הא דאמר [גיטין נ"ה.] לגבי חזר ואמר שט"ח זה וכו' וקאמר דאם איתא דבטליה לעדים הוי אמר, היינו דהי' אומר שאין רוצה לגרש, אבל לא שהגט מתבטל. ריטב"א.
פלוגתא אי מהני מודעה קודם כתיבת הגט. רמב"ם גירושין פ"ו הי"ט יעו"ש דמהני. וכן בריטב"א. אולם הרשב"ם ב"ב מ: פליג [יעו"ש דמהני רק אם אומר דאנוס הוא]. ועי' ב"י אה"ע סי' קל"ד. וע"ע אור גדול סי' ט' פיסקא ג' אות ג'. שו"ת אבנ"ז אה"ע סי' שס"ט אות ה'. וע"ע בעיקר הענין אי בעי' דוקא נאנס או דסגי בגלוי דעת דלא ניחא ליה, שו"ת הרי"ף ח"א סי' מ"א. ר"י מיגש ב"ב מ. תורי"ד שם, וכן פסקי הרי"ד שם. ס' העיטור אות מ' מ' ב'. רמב"ם מכירה פ"י ה"ג, וזכיה פ"ה ה"ד. יד רמה שם. עדר"י שם. ר"י קרקושא [שי' הקדמונים] שם. רבינו ברוך שם. רא"ש שם סי' ל"ב, וגיטין פ"ד ס"ו. מאירי ב"ב שם. פסקי ריא"ז שם ה"ג דין י"ג. ר"י בן חכמון שם. חי' הר"ן שם. נמו"י שם. מ"מ גירושין פ"ו הי"ט. הגהמ"ר שם רמז תקס"ד. זכרון יהודה [לר"י בן הרא"ש] סי' ע"ג ד"ה תשובה לפי. שו"ת חכמי פרובינצא סי' ס"ח עמ' 237. תשב"ץ ח"א סי' א' ד"ה ומעתה. שו"ת ריב"ש סי' רל"ב, תפ"ב. ב"י חו"מ סי' ר"ה מחו' ד'. ב"ח שם סעי' י"ב, ואה"ע ר"ס קל"ד. ט"ז שם סק"ב. ב"מ שם סעי' ג'. פרישה חו"מ סי' רמ"ב סעי' א'. שו"ת הב"ח החדשות סי' צ' ד"ה תורף. תו"ח [למהרח"ש] ח"ב קונ' המודעה ט"ז ד' וי"ט ב' כ' ג', וכ"א ב', וכ"ז ג', ול"ז א' ב'. פרח מטה אהרן ח"ג ס"ז. קצוה"ח סי' ר"ה סק"ה. ברכת רצה סי' כ"א, וסי' קכ"ד. בית יעקב סי' מ"ג. פנ"י שלמה שם מ"ח. מרומי שדה שם מ. ד"ה רבה. חי' הגרש"ש שם סי' כ"ז. אבהא"ז מכירה פ"י ה"ב, וה"ח. חזו"א אה"ע סי' צ"ט סק"ז. ועי' רמב"ן ב"ב מ. וזקן אהרן מאמר כל דאי מאמר ה' פי"ז. ובביאור שי' הרמב"ם דשייך ביטול קודם כתיבת הגט אף כשלא נאנס, עי' ב"ש אה"ע סי' קל"ד סק"ב, מעשה רקח שם. מכתב מאליהו ש"ז סי' ח'. עונג יו"ט סי' קס"ח הג"ה ד"ה ובזה. דברות משה ב"ב ח"א סי' ל"א ענף ב'.
י"א דהרמב"ם והרשב"ם ל"א פליגי, ביאור בזה. זכר יצחק סי' ס"ח אות ב'.
עוד מו"מ בחילוק בין ב' הגירסאות. עי' רמב"ן ד"ה ומפרקי' בשם ר"ח. ועי' רמב"ם גירושין פ"ו הכ"א וטושו"ע.
בא"ד שהוא בטול ופסול וכו'. הטעם שאפשר לבטל גט, הוא משום דמבטל שליחות כתיבת הגט למפרע. ריטב"א ד"ה וקשיא. וכ"מ בתורת גיטין ל"ב:, ובשו"ע סי' קמ"א ס"ס, וסס"ז. ובמחנ"א על הרמב"ם גירושין פ"ג הט"ו.
י"מ בנוסח"א, דמבטל חתימות העדים דל"מ לאשווי שטרא. חי' הגרש"ש ב"מ סי' י"ט.
י"מ באופ"א, דהלשמה ל"ה חלק מהגט ושייך לבטל את ייעוד הגט לגירושין מכאן ולהבא. קוה"ע סי' ע"ו סקי"ב י"ג. חי' הגרש"ר גיטין סי' י"ט אות ג' בשם הגרש"ש. וע"ע אור גדול סי' ט' פסק' ג' אות ג'. ועי' חלקת יואב אה"ע סי' כ"א. ועי' שאג"א סי' ל' [יעו"ש כעי"ז לענין ציצית]. ועי' נוב"י תנינא יו"ד סי' קס"ח [יעו"ש כעי"ז לענין ס"ת]. וע"ע לענין ס"ת, ריטב"א. וכן עי' ברשב"א. ותורא"ש. ועי' מאירי גיטין ל"ב: ד"ה זה.
י"מ דכיון דבעי' ציווי הבעל בשביל הלשמה משו"ה יכול לבטלו. מרומי שדה. אבנ"ז יו"ד סי' שנ"ח אות כ"ד.
אי טעם הסוברים דא"א לבטל הגט [עי' לעיל] דהוי כמעות שאין מתבטלים, או משום דכיון שנגמר הגט א"א לבטלו, וי"א דאיכא פלוגתא בזה. עי' קוה"ע סי' ע"ו אות י"א [יעו"ש דהתוס' דידן והתוס' בגיטין פ"ח. ד"ה ודילמא נחל' בזה]. וע"ע חת"ס גיטין ל"ב:, ועי' חי' הרי"ם. ועי' אבנ"ז אה"ע סי' שס"ט אות ג'. ריטב"א. ועי' ברשב"א. ותורא"ש. ועי' מאירי גיטין ל"ב: ד"ה זה.