אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/קידושין/ס

יום חמישי כ"ז תשרי תשפ"ד - מסכת קידושין דף ס

'חזקה אין אשה מעיזה פניה' במאורסת

מקדש ע"מ שיתן מאתים זוז אם מקודשת ויתן או לכשיתן

תנן בקידושין (ס.): האומר לאשה, הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז, הרי זו מקודשת והוא יתן. ובגמרא: איתמר, רב הונא אמר 'והוא יתן', רב יהודה אמר 'לכשיתן'. רב הונא אמר והוא יתן, תנאה הוי - מקיים תנאה ואזיל. רב יהדוה אמר לכשיתן, לכי יהיב הוו קידושי, השתא מיהא לא הוו קידושי.

עוד מביאה הגמרא שכן שנינו גם לענין גט (גיטין עד.): האומר לאשה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, הרי זו מגורשת והיא תתן. איתמר, רב הונא אמר 'והיא תתן', רבי יהודה אמר 'לכשתתן'. רב הונא אמר והיא תתן, תנאה הוי - מקיימא תנאה ואזלה. רב יהודה אמר לכשתתן - לכי יהיבה ליה הוא דהוי גט, השתא מיהא לא הוי גט.

והגמרא מביאה נפקא מינה בין דעת רב הונא לדעת רב יהודה, לגבי קידושין - באופן שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר, שאם כבר נתקדשה - הרי אין תופסים קידושי השני, ואם לא נתקדשה עד שיתן - תפסו קידושי השני. ולענין גט מביאה הגמרא (ס:) נפקא מינה אחרת, כגון שנתקרע הגט או שאבד, שלדעת רב הונא כבר חלו הגירושין ורק צריך לקיים התנאי ולכן 'הוי גט', ואילו לרב יהודה שהגירושין חלים רק לכשתתן - אם נתקרע הגט או אבד אין הגירושין חלים.

קושיית הראשונים למה לא נחוש בקבלת קידושי משני כאילו אמרה לבעלה 'גרשתני'

על הנפקא מינה אותה מעלה הגמרא בנוגע לקידושין, באופן שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר, שלדעת רב הונא אינה מקודשת ולדעת רב יהודה מקודשת, הקשה הריטב"א (ס.) מכח דברי רב המנונא (נדרים צא.) האשה שאמרה לבעלה גרשתני, נאמנת, חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. ואם כן גם באופן שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר, יש לומר באותו האופן שמאחר שמעיזה פניה לקבל קידושין מאחר אף שהיא מקודשת כבר לבעלה - הרי זה כאילו אומרת 'גרשני בעלה' ומדוע לא נחשוש לקידושי השני אף לדעת רב הונא שקידושי הראשון חלו.

ואמנם, בגמרא במסכת גיטין (פט:) נחלקו אמוראים אם נאמרו דברי רב המנונא רק באומרת כן בפני בעלה, או אפילו שלא בפניו וממילא גם מי שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר תהיה נאנמת מאותו הטעם. ואכן, הריטב"א מעמיד את דבריו "כמאן דאמר דכי איתמר דרב המנונא אפילו שלא בפניו". והר"ן בהביאו קושיא זו הוסיף שרב הונא הוא הלומד שם בגיטין שדברי רב המנונא נאמרו אף שלא בפניו, והוא המוציא מתוך דבריו שאשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודשת, ואם כן לשיטתו קשה מדוע לא נחשוש לקידושי השני - מחמת העזת האשה בקבלה קידושין מאחר בעודה נשואה לבעלה.

ויישב הריטב"א, שכאן אין לדון את האשה כמעיזה פניה ואומרת 'גרשתני', שהרי יש לומר שאשה זו סברה ש'כל האומר על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי', ולכן סברה שכלל לא התקדשה לראשון, ולכן קבלה את קידושי השני - ואין כל מקום ללמוד מתוך מעשיה שהיא טוענת 'גרשתני'. או שמדובר באופן שאמרה במפורש שלא קיבלה גט מבעלה הראשון, ואעפ"כ פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר.

ספק רבי דוד עראמה אם בארוסה אומרים 'חזקה אין אשה מעיזה פניה'

והנה רבי יעקב כולי זצ"ל, המסדר ספר משנה למלך (אישות פ"ד הי"ג) כתב: ודע שכתב מהר"ר דוד עראמה בביאורו בפרקין, וז"ל: ולכאורה היה נראה לחלק גם כן בין ארוסה לנשואה, דכיון שעדיין אין לה חיבה [- חיבת ביאה. פלפולא חריפתא (חידושים אות ח)], אין החזקה גדולה כל כך, אלא שלא מצאתי מי שחילק, ויש להחמיר, ע"כ.

וכתב על כך המסדר: והדבר ברור דמעיקר הדין מקודשת לשני, וכן מבואר בתשובת הרשב"א סימן תקס"ח. גם הטעם שכתב משום חיבה, לא ידעתי מנא ליה, ע"כ. מבואר שרבי דוד עראמה רצה מסברא לחלק שלא נאמרה החזקה שאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה אלא דוקא בנשואה ולא בארוסה, כי אין לארוסה חיבה גדולה כנשואה. ור"י כולי חולק וסובר שאין מקום לחלק בין נשואה לארוסה.

ובאמת כתב שם עוד בשם ספר עזרת נשים שהסתפק בדין ארוסה שקידשה אביה כשהיא קטנה, ופשטה ידה וקבלה קידושין מאחר, האם גם באופן זה נאמרה החזקה שאין אשה מעיזה בפני בעלה. ושורש הספק שמא לא נאמרה חזקה זו אלא כשהיא עצמה קיבלה את כסף הקידושין, שאזי בושה ממנו כיון שקבלה ממנו כסף קידושיה ונהנית מקידושיו או מסבלונותיו, אבל כשאינה נהנית ממנו מעיזה. ורבי יעקב כולי סותר גם ספק זה, מכח המבואר בגמרא שסברת החזקה היא שאינה משקרת בדבר הידוע לבעלה, וכיון שזו הסברא הרי אין מקום לחלק בין נתקדשה בעצמה לקידשה אביה. ואמנם עדיין היה מקום להסתפק שמא ארוסה שאין לה חיבה לבעלה אזי אינה חוששת לשקר אף בדבר הידוע לו, ועל כך מוסיף ר"י כולי שלא מצאנו טעם זה של 'חיבה' בשום מקום, ומנין לנו לומר כן.

הוכחת הרשב"א שאין חילוק בין ארוסה לנשואה מסוגיית הגמרא בגיטין

ובגמרא בגיטין (פט:) איתא: אמר רב ירמיה בר אבא, שלחו ליה מבי רב לשמואל, ילמדנו רבינו, יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה קידושי תורה, מהו. שלח להו, תצא והעמידו הדבר על בוריו והודיעוני. ומבררת הגמרא: מאי והעמידו הדבר על בוריו וכו' ומסיקה: דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא נינהו לא צריכה גט משני.

על כך מוסיפה הגמרא, שהכרעה זו שאם התקדשה לראשון אינה צריכה גט לשני, חולקת על דברי רב הונא הסובר שאשה שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר, מקודשת מדרב המנונא, דאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. ואילו שמואל סובר שרב המנונא לא אמר דבריו אלא באופן שהיא מעיזה פניה 'בפניו' אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה.

ובשו"ת הרשב"א (ח"א סימן תקסח) המובא בדברי רבי יעקב כולי כתב: השיב עוד, באשה ארוסה שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפניו - שהיא צריכה גט, כנשואה. והוסיף שכן "מפורש בשלהי המגרש שהארוסה והנשואה דין אחד להם".

וכוונתו לעיקר הדין המבואר בגמרא שעד כמה שיתברר ש"קידושי קמא קידושי מעליא נינהו - לא צריכה גט משני", אם כן מפורש בגמרא שאף באופן זה שהראשון קידשה - כלשון הגמרא "קידושי קמא קידושי מעליא" - עדיין יש לדון מכח חזקת 'אין אשה מעיזה פניה', ומוכח שדין ארוסה ונשואה שווה לענין זה.

ובשו"ת דברי חיים (ח"א אה"ע סימן צג) בתשובה לרבי יוסף חנינא ליפא מייזליש אב"ד פרמישלא, הביא קושייתו מדברי הגמרא בגיטין שם מעמידה הגמרא את דברי רב המנונא כסתירה להוראתו של שמואל שאם יימצא שקידושי הראשון היו קידושין גמורים הרי היא מקודשת לו ואינה צריכה גט משני.

והנה הגמרא שם תולה דבריה במחלוקת אם רב המנונא איירי רק 'בפניו' או גם 'שלא בפניו'. וכתבו התוספות (ד"ה ואידך) שגם הסובר שרב המנונא איירי 'שלא בפניו', לא אמר כן אלא להחמיר - להצריכה גט משני, אך לא להקל. ולפי זה כתב הדברי חיים לדחות את הראיה מסוגיית הגמרא שם לנידון אם חזקה זו נאמרה גם בארוסה - כי יתכן שעיקר החזקה לא נאמרה אלא בנשואה, ורק 'להחמיר' להצריך גם משני זה נאמר גם בארוסה.

וכבר קדמו רע"א בגליון המשנה למלך, והוכיח מדברי הגמרא בגיטין ש'לא הוי חזקה ברורה לקולא שתהיה מותרת להשני, אבל מכל מקום צריכה גט מהשני'. ואמנם התוספות (שם ד"ה והלכתא) הביאו מעשה שבא לפני רבינו תם, באשה אחת שיצא עליה קול אחר נישואיה שהתקדשה לאחר [- קודם לנישואיה], והיה אותו האיש שיצא עליו קול בחופתה שנישאת לשני. ואמר רבינו תם שאינה צריכה גט מן הראשון ומותרת לשני. והתירה רבינו תם גם מכח החזקה שאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. ומדבריו מוכיח רע"א שחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה היא אפילו באשה ארוסה, שהרי על אשה זו לא יצא קול אלא 'שנתקדשה לאחר', אך מכל מקום מסוגיית הגמרא אין ראיה כי אפשר שלא אמרו כן אלא להחמיר ולא להקל.

הוכחת רבי עקיבא איגר מקושיית הראשונים שנחשוש לקידושי השני גם אם נתקדשה לראשון

כיוצא בזה הוכיח בדרוש וחידוש לרע"א (גיטין עג:) מקושיית הראשונים בקידושין - הריטב"א והר"ן, שאף לדעתם אין לחלק בין ארוסה לנשואה בחזקה זו, שהרי הקשו הראשונים מדוע ב'פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר' אין חוששים לקידושי השני מכח החזקה ש'אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה', ולכאורה מהי קושייתם, הרי הגמרא עוסקת במקדש אשה, וכיון שקידשה ועדיין לא נישאת אין אומרים חזקה זו, ולכן נקטה הגמרא שלדעת רב הונא שקידושי הראשון חלו - לא חלו קידושי השני. ומכך שהראשונים כן הקשו קושיא זו, על כרחך שלדעתם אין לחלק בין ארוסה לנשואה, וגם בארוסה אומרים 'חזקה אין אשה מעיזה פניה' ולכן מקשים הראשונים מדוע לא נחשוש לקידושי השני מכח קבלת הקידושין על ידה.

קושיית המהרש"א שאף גבי גט שייכת נפקא מינה של 'קבלה קידושין מאחר' בשלישי

את עיקר הקושיא מדוע לא נחשוש לקידושי השני מדין אשה המעיזה פניה בפני בעלה, כיון שמקבלת קידושין בפני בעלה, יישב הר"ן בקידושין באופן אחר. והוא, שמעשה זה של קבלת קידושין אין בו משום העזת פנים, לפי שהיא סבורה שמא לא יתקיים התנאי ולא יחולו הקידושין, ולכן פושטת ידה לקבלת קידושין מאחר.

והנה התוספות (ס: ד"ה איכא בינייהו) הקשו מדוע לגבי גט נקטה הגמרא נפקא מינה דוקא בנתקרע הגט או שנאבד ולא באופן שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר. ויישבו, שאם כן משמע שלרב הונא צריכה גט משני כיון שכבר חלו הגירושין, ואילו לרב יהודה אינה צריכה גט משני כיון שעדיין לא חלו הגירושין. ובאמת אין הדין כן, אלא גם לרב יהודה צריכה גט משני מספק, שכן גם לדעתו עד שתתן הרי היא 'מגורשת ואינה מגורשת'.

והתוספות בגיטין (עד:) כתבו בפשטות שגם לגבי המחלוקת בגט יכלה הגמרא להביא את הנפקא מינה כשקבלה קידושין מאחר. וביאר המהרש"א בקידושין ובגיטין שכוונת התוספות באופן שפשטה ידה בשלישית וקיבלה קידושין מאחר אחרי שהתקיים התנאי, שלדעת רב הונא חל הגט והרי היא מקודשת ודאי לשני, ומהשלישי אינה צריכה לקבל גט כלל. ואילו לרב יהודה שהוא ספק, שמא עדיין לא חלו הגירושין ולא חלו קידושי השני, ואחר שקיבלה את הגט ושבה וקיבלה קידושין - חלו קידושי השלישי. וכתב המהרש"א שהתוספות בקידושין נקטו שלא רצה התלמוד להאריך בדבריו ולנקוט אופן זה שפשטה ידיה פעמיים לקבלת קידושין.

הוכחת רבי בונים איגר אחי רע"א שדין ארוסה כנשואה מכח קושיית המהרש"א

ובחידושי רבי בונים איגר אחי רע"א כתב ליישב קושיית המהרש"א על פי יישובו של הר"ן הנזכר. כי מאחר והתבאר בדברי הר"ן שהטעם שאין בקבלת קידושי השני משום 'העזה' הוא משום שהיתה סבורה שלא יתקיים התנאי. אם כן באופן שאחרי חלות הגירושין שבה וקיבלה קידושין מהשלישי - הרי גם לרב הונא תצטרך לקבל גט גם מהשלישי, אף שחלו קידושי השני בתורת ודאי, כי סוף סוף יש כאן 'העזה' במה שקיבלה את קידושי השלישי וכאילו אומרת לשני 'גרשתני'.

וכתב על כך רבי בונים שלפי דבריו יש לפשוט את ספקו של רבי יעקב כולי, האם גם בארוסה אומרים 'אין אשה מעזה פניה', שכן לפי זה מוכח שגם בארוסה שייכת חזקה זו, כי אם לא נאמר כן, אם כן תחזור קושיית המהרש"א למקומה שתאמר הגמרא נפקא מינה גם לענין גט באופן שפשטה ידה וקיבלה קידושין משלישי, שלדעת רב הונא שהיא מקודשת לשני אינה צריכה גט מהשלישי, ולדעת רב יהודה שאפשר שלא חלו קידושי השני - הרי היא צריכה גט מהשלישי.

עדי נערה המאורסה שאמרו לאוסרה על בעלה באנו והתרנו בה כדי שלא תטען 'נתגרשתי מקודם'

ובגמרא בגיטין (יז.) מבואר שתקנו זמן בגיטין לחד מאן דאמר 'שמא יחפה על בת אחותו'. והקשה הפני יהושע, מה הועילו חכמים בתקנתם, הלא אף אם תקנו זמן בגט, עדיין יש לחוש שתטמין את הגט ותאמר שהתגרשה קודם לכן. ויישב הפני יהושע שכיון שהתרו בה בשעת הזנות, שוב אינה יכולה לטעון גרשני מקודם.

ובגמרא במסכת סנהדרין (מא.) איתא: אמר רב חנן, עדי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין, מתוך שיכולים לומר 'לאוסרה על בעלה באנו'. ומקשה הגמרא: והא אתרו בה. ומיישבת: דלא אתרו בה וכו'. והקשה הישועות יעקב (סימן י) מדוע לא יוכלו לומר שהתרו בה כדי שלא תוכל לומר 'גרשני מקודם'.

ובספר לחם אשי (פ' כי תצא) העיר שלדברי רבי דוד עראמה לא קשה כלל קושיית הישועות יעקב, כי נערה המאורסה אין בה כלל 'חזקה אין אשה מעיזה פניה' וכיון שכן אינה נאמנת כלל לומר גרשתני, ולא היו צריכים להתרות בה בשביל זה.