מעשה רקח/תרומות/יב

מעשה רקח ‏ תרומות יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק יב מהלכות תרומות

א

ומותר לטמא וכו'. בכורות דף כ"ז. ומ"ש

כמו שביארנו הוא בפ' ז' הל' ח' ומרן ז"ל לא ציין מקומו אפשר מפני ששם לא נתבאר דין הנגיעה אלא האכילה אך דבר פשוט הוא:

ב

ויש שם ספיקות וכו' כמו שיתבאר. מרן ז"ל לא ציין באיזה פרק והוא בסוף פי"ג דשאר אבות הטומאות:

ג

חבית של תרומה וכו'. לא ידעתי למה הוצרך רבינו לכפול הדברים שהרי דין הראשון הוציאו מזאת המשנה וכמו שציין מרן ז"ל ומ"ש מהרי"ק ז"ל דרבינו לטעמיה אזיל וכו' הוא בהל' י"ב:

ח

אין מפקידין וכו'. הדבר גלוי וידוע שדברי רבינו לכאורה הם היפך הסוגיא דפ' הניזקין דף ס"א וכבר הראב"ד ז"ל השיג על רבינו ומרן ז"ל נדחק בדבר וכתב שגירסא אחרת היתה לו ועם כל זה לא נחה דעתו ז"ל עד שהוצרך לכתוב דס"ל לרבינו דמעלה עשו בתרומה וכו' אף לפי דרכו ז"ל יש לתמוה על רבינו מה שלא הרגיש הראב"ד ומרן ז"ל דמהסוגיא והברייתא מוכח להדיא דאצל ישראל עם הארץ אין מפקידין כלל ועיקר ואצל הכהן מפקידין עם התנאים האמורים ורבינו הפך הדברים דגבי כהן החליט לאסור וגבי ישראל הצריך התנאים וזה אפשר שנכלל בהשגת הראב"ד אף שקיצר הרבה והנה ראיתי להרב אלשיך ז"ל בתשובותיו שלא נחה דעתו בדברי מרן ז"ל וכתב דרבינו מפרש דבפירות שלא הוכשרו יש (כאן חסר מחמת שהעלה נבל חבל על דאבדין ולא משתכחין) גוונא איירי וכו' וזו היא כוונת רבינו במ"ש

ובלבד שלא יהיו מוכשרים דאכולהו קאי בין אכהן בין אישראל וכו' עיי"ש. ועם כל זה לא ידעתי איך תתורץ השגת הראב"ד ז"ל דאי בלא הוכשרו כי תסיטם אשתו נדה מאי הוה והנה הדבר ידוע דכל הך שקלא וטריא דהש"ס אינה אלא אליבא דרבא דאוקמא למתני' בטומאה וטהרה ואנן בדידן קי"ל כאביי דטעמא הוי משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם וכן פסק רבינו פ"ח דבכורים הל' י"ג ופ"ח דשמיטה ויובל הל' ז' וכ"כ להדיא בפירוש המשנה וכיון שכן יאות לנו לומר כמ"ש הרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש סי' קע"ה דלאביי דקי"ל כוותיה הא דמפקידין תרומה אצל ישראל ע"ה ולא אצל כהן ע"ה אתיא כפשטא אלא דקשיא ליה בישראל [עם הארץ] כי קושיא דתלמודא בכהן ומתרץ כתירוצא דתלמודא וכו' ולא גריס אלא ותרווייהו צריכי מוקף צמיד פתיל ולא הוכשרו מפני שיש לחוש שמא יגע בהם בידו לחה ויוכשרו ויטמאו ובהכי ניחא דהא דשקיל וטרי תלמודא בדברי רבא אינו אלא כי היכי דנילף לדידן לאביי אלא דאכתי יש לגמגם בהא דשמא תסיטם אשתו נדה שהיא השגת הראב"ד ז"ל ואפשר דכוונת רבינו במ"ש גזרה וכו' דהכוונה דאם הם מוכשרים אפילו בתיקון דצמיד פתיל לא מהני גזרה שמא תסיטם וכו':

ט

משום כדי חייו של בדד לבד. מרן ז"ל הגיה תיבת לבד א"נ דרבינו היתה גירסתו כך ע"כ. ולענ"ד אפשר דנתכוון לתת טעם לדין דבקושי התירו דבר זה משום כדי חייו לבד:

יא

וסוחטן פחות וכו'. הוי"ו של וסוחטן היא טעות סופר וצ"ל סוחטן דהיינו לכתחילה וכן אמרו בגמ' להדיא:

יג

וכן תאנים וכו' שנמצאו מנוקרות וכו'. משמע דכיון שנמצאו מנוקרות פקעה קדושתן ואין כאן משום הפסד תרומה וממילא דאין בהם מיתה אם אכלן דהא דרשינן בפ"ק דכריתות דף (ע"ט) [ז'] ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת ואין לך חילול מזה שהרי נאסרה בהחלט ולקבורה עומדת כמ"ש רבינו ומינה דאם עבר ואכלה אין בה תשלומין דכיון דנאסרה משום סכנת נפשות אין לה דמים אך קשה דבפ"י הל' ז' פסק רבינו דאם אכל תרומה נקורה משלם קרן וחומש עיי"ש ואמאי הא כיון דאסורה משום סכנת נפשות אין דמים למתים אם לא שנאמר דכיון דאין איסורה אלא מפני הספק אם אכלה ואי איגלאי מילתא למפרע דלא מחמת נחש היא ובקדושתה עומדת אך קשה דאם איתא אמאי אסרינן הכא התרומה כולה יטעימנה לכלב או לחתול וכיוצא ואם לא יוזק תשאר התרומה בקדושתה ואולי משום דאין להפסידה בידים ולבזותה:

יז

אין ישראל חייבים וכו'. חולין דף קל"ד אין מביאין התרומה מן הגורן לעיר ואם אין שם כהן שוכר פרה ומביאה מפני הפסד תרומה וכו' ומסיק דטעמא משום דכתיב בה נתינה וס"ל לרבינו דעיקר קרא לא אתא אלא לשלא יטול הכהן התרומות מעצמו כדמייתי התם מעובדא דרבי אמי והיינו טעמא דאין מביאין דקתני בברייתא ומינה דכי קתני שוכר פרה ומביאה היינו ישראל שהכהן יתן לו השכירות דאל"כ לא ילכו הכהנים לגורן כי יסמכו על הישראל שבעל כרחו יביאנה לעיר בלא שום טורח והוצאה:

יח

אסור לכהנים וכו'. כתב מרן ז"ל דבגמרא אמרו דתרומת חו"ל אין בה משום המסייע בבית הגרנות ולמה השמיטה רבינו ע"כ. והמל"מ והפר"ח ז"ל כתבו דסמך אמה שכתב פ"ה דהלכות בכורים הל' י"ב לפי גירסת מרן שם ע"כ. ולענ"ד נראה דאם איתא מאי איריא דהביאו בדין החלה. ויותר נראה לענ"ד משום דכבר כתב בריש פרקין דתרומת חו"ל מותר לטמאה בטומאות של תורה ולקמן פי"ג הל' י"א כתב בה כמה קולות אחרות ואם הותר זה בגוף התרומה מכל שכן בפרט זה ודייק רבינו להביא הפסוק דשחתם ברית הלוי דבתרומה מן התורה איירי:

יט

מתנות אלו. בנוסח אחר כתב יד כתוב ומתנות אלו והיא גירסא נכונה:

כב

לפרוש חוקו. בנוסח אחר כתב יד לפרוש חיקו. ועל מ"ש רבינו

והעבד שמא וכו' בגמ' אין שם טעם זה (כאן חסר) לאסוקי מתרומה ליוחסין ורבינו בפ"כ דהל' איסורי ביאה הל' ד' פסק דאין מעלין ליוחסין (כאן חסר) כדברי רבינו ששם בהל' י"א פסק דאם העיד העד על זה שחלק תרומה על הגורן מחזיקין אותו בכהונה על פיו והיינו בתרומה דרבנן ובהכי מתרצא קושית התוס' יו"ט ז"ל ועיין להפר"ח שהאריך בזה והוא פשוט אך למ"ש שם להליץ על רבינו שהשמיט ההיא דיוצא מבית הספר עיי"ש הביאו רבינו בפי"ד דהל' עדות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---