שער המלך/תרומות/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ תרומות יב

א

אסור

ליטמא את התרומה כו'. כתב הרב מש"ל ז"ל וז"ל מתוך דברי התוספות פ' כל פסולי המוקדשין דף ל"ג ד"ה ה"ג נראה דלרבי יוחנן דמוקי לקרא דבכל קודש לא תגע בתרומה לוקה וכן נראה ממ"ש התוספות ז"ל שם ד"ה ההיא בשם הר' חיים כהן אך בפ' אלו הן הלוקין די"ד ד"ה ההוא כתבו משם הר"ש מדרוי"ש דלעולם ליכא מלקות לר"י בנגיעה וכן הוא דעת רבינו אף שפסק כרבי יוחנן פי"ח מהלכות פסולי המוקדשין וכן נראה מן הסוגייא דפ' הערל דע"א דאמרינן התם דקרא דבמים יובא אצטריך לנגיעת תרומה אלמא ליכא מלקות בנגיעה א"ד ז"ל והנה מ"ש שכן דעת רבינו כדעת הר"ש מדרויש ממ"ש אסור ליטמא את התרומה משמע דמלקות ליכא אף שפסק כרבי יוחנן בה' פה"מ אין דבריו מובנים אצלי כלל דהן אמת שרבינו בפ' הנז' הלכה י"ב פסק כר"י דטמא שנגע בקודש אינו לוקה מ"מ מבואר מדבריו שם דין י"ג שהוא פוסק כר"ל דקרא דבכל קודש לא תגע מיירי בקדש ולא בתרומה שכ"כ שם וז"ל והיכן הזהיר על עון זה ביולדת שהרי נאמר בה בכל קדש לא תגע מפי השמועה למדו שזו אזהרה לטמא שלא יאכל קודש קודם שיטבול וכתב מרן הכ"מ וז"ל בפרק אלו הן הלוקין אמר ר"ל הכי ואע"ג דר"י פליג כו' כתב רבינו כר"ל משום דתניא כוותיה יע"ש ואם כן לר"ל דס"ל דקרא דבכל קדש לא תגע לא מיירי בתרומה פשיטא ודאי דטמא שנגע בתרומה אינו לוקה ולהא ודאי לא הוצרכנו ומעולם לא כתבו התוספות דלוקה אלא דוקא אליבא דר"י הן אמת שדברי רבינו שם צריכין עיון דכיון דפסק כר"ל דקרא דבכל קדש לא תגע מיירי בקדש משום דתניא כוותיה א"כ איך פסק כר"י דטמא שנגע בקדש אינו לוקה הא הוה ליה תרתי דסתרן וכן קשה ממה שפסק שם דין י"ז דאם אכל את הבשר קודם זריקת דמים אינו לוקה משום טמא שאכל את הקדש כר"י שהרי מבואר בפרק אלו הן הלוקין דר"י לטעמיה דאמר קרא טומאתו וכי כתיב טומאתו לאחר זריקה וכיון שרבינו ז"ל פסק כר"ל הי"ל לפסוק דאפי' קודם זריקה לוקה והנראה ודאי שדעת רבינו ז"ל דכי אמרינן התם תניא כותיה דר"ל לאו למימרא דברייתא זו אתיא כר"ל בכל פרטיו דטמא שאכל את הקדש לוקה מדאפקיה רחמנ' בלשון נגיעה וכן טמא שאכל את הקדש קודם זריקה לוקה מרבוייא דכל אלא כי אמרי' תניא כותי' דר"ל אינו אלא למאי דס"ל דקרא דבכל קדש לא תגע מיירי בקדש ולא בתרומה מ"מ אפשר דס"ל לברייתא דטמא שנגע את הקדש אינו לוקה ולא דריש מדאפקי' בלשון נגיעה וכן לא דריש רבוייא דבכל לקודם זריקה וכיון דבהא לא אשכחן ברייתא בהדיא דס"ל כר"ל הדרינן לכללן דר"ל ור"י הלכה כר"י ומהתימה על הרב מש"ל ז"ל ה' טומאת צרעת פי"א הלכה ב' דט"ו ע"ב שנסתפק בזה איך לא השגיח שדעת רבי' מבואר כמ"ש ודוק:
ודע שמדברי רש"י פרק כל הפסולין דף הנזכר ד"ה בתרומה שכתב וז"ל וכיון דבתרומה כתיב לא ילפינן מלקות בקדש ואפילו בק"ו דאין מזהירין מן הדין כו' נראה מבואר שדעתו ז"ל שלא כדעת הר"ש מדרוי"ש וס"ל דטמא שנגע תרומה לר"י לוקה: ואולם ק"ל לכאורה לשיטה זו מההיא דגרסינן באלו הן הלוקין די"ד ע"ב ור"י מ"ט לא אמר כר"ל ההוא אזהרה לתרומה ור"ל אזהרה לתרומה מנ"ל נפ"ל מאיש איש כו' איזהו דבר ששוה בזרעו של אהרן זו תרומה ואידך ההיא לאכילה והא לנגיעה והשתא קשה דאם איתא דעל הנגיעה לוקה לר"י אם כן קרא דאיש איש לאכילה ל"ל אם על הנגיעה חייב על האכילה לא כ"ש וכ"כ רש"י ז"ל בפי' החומש סדר אמור ד"ה כל איש אשר יקרב וז"ל אין קריבה זו אלא אכילה וכן מצינו שנאמרה אזהרת אכילת קדשים בטומאה בלשון נגיעה כו' וא"א לומר שחייב על הנגיעה שהרי נאמר כרת על האכילה כו' ואם על הנגיעה חייב לא הוצרך לחייבו על האכילה כו' יע"ש וא"כ דכוותא נמי נימא הכא ובשלמא לסבר' הר"ש מדרוי"ש ז"ל דאין בנגיעה מלקות ניחא שפיר אמנם לדעת רש"י ז"ל וסייעתיה ק' וראיתי להרא"ם ז"ל שם שכתב על דברי רש"י ז"ל הללו וז"ל וליכא למימר דאפ"ה אצטריך לכתוב גם האכילה משו' דאין עונשין מן הדין דלא אמרינן אין עונשין מן הדין אל' בעונש דיני אדם אבל בעונש דיני שמים לא א"נ האי ק"ו גלוי מילתא בעלמא הוא דלא גרע מנגיעה דא"א לאכילה בלא נגיעה עכ"ל: והנה כפי תי' הראשון שכתב הרא"ם מתרצה היא קו' דהכא בתרומה אע"ג דכתיב אזהרה אנגיעה אצטריך לכתוב גם על אכילה משום דאין מזהירין מן הדין הן אמת שדברי הרא"ם הללו הם תמוהים וכבר תמה עליו מרן החבי"ב בכה"ג בא"ח בלשונות הרא"ם ז"ל אמנם לתי' הב' שכתב דק"ו זה חשיב גילוי מילתא ק' טובא דא"כ תרי קראי בתרומה ל"ל ואולם אחר השקפה נראה דלא ק"מ דגבי אזהרה לא תיקשי לן מידי אם על הנגיעה חייב למה הוצרך לחייבו על האכילה משום דא"ל דקרא אצטריך לחייבו ב' מלקות אחד על הנגיעה וא' על האכילה ומעולם לא הוקשה לו לרש"י ז"ל כן אלא גבי כרת דגבי מיתה לא שייך לחייבו ב' ועיין בהרב מש"ל בש"ב מה' ביאת המקדש דין ב' מ"ש בזה באורך גם מהא דפרכינן התם ור"ל האי בכל קדש לא תגע להכי הוא דאתא ההוא מבעי ליה לטמא שנגע בקדש כו' אין להקשות לפי תי' השני של הרא"ם ז"ל דמאי פריך הא מכיון דעל הנגיעה חייב לר"ל ק"ו על האכילה די"ל דתלמודא הכי פריך דכיון דלר"ל אזהרה לטמא שאכל את הקדש נפק"ל מקרא דבכל קדש לא תגע אם כן מהיכא נפ"ל לר"ל דטמא שנגע בקדש לוקה לימא דעיקר קרא לא אתא אלא אזהרה לאוכל ומשני דנפ"ל מדאפקיה קרא בלשון נגיעה וכמו כן צ"ל גם כן למאי דפריך התם בסמוך ואכתי להכי הוא דאתא ההוא מבעי ליה לטמא שאכל בשר קדש לפני זריקת דמים כו'. והדבר קשה דמאי קושי' הא בכלל מאתים מנה ומכיון דקודם זריקה חייב כ"ש לאחר זריקה אלא ודאי דתלמודא הכי פריך דכיון דלר"ל עיקר קרא אתא לאזהרת טמא שאכל את הקדש אם כן קודם זריקה מנ"ל ומשני דנפ"ל מריבויא דבכל. האמנם הדבר הקשה ממה שתי' בגמ' טמא שנגע בקדש מדאפקיה רחמנא בלשון נגיעה אזהרה לאוכל נפ"ל מדאיתקש קדש למקדש והשתא לדעת הרא"ם ז"ל קשה דלמאי אצטריך תלמודא לומר באזהרה לאוכל נפ"ל מדאיתקש קדש למקדש הא מכיון דנפ"ל אזהרה לנוגע מדאפקיה בל' נגיעה מינה נפקא אכילה מק"ו ובשלמא אם נאמר דק"ו זה לא חשיב גילוי מילתא ניחא שפיר דמשו"ה אצטריך לאתויי מהיקשא משום דמק"ו אין מזהירין מ"ה וכעת צ"ע: ודע שהתוס' ז"ל פ' כל הפסולין ד"ה ההוא בתרומה כתבו וז"ל הק' הר' חיים מ"מ לילקי בקדש כדאשכחן פ"ק דכריתות דאוכל חלב המוקדשין לוקה שלש משום וכל זר לא יאכל קדש אע"ג דבתרומה כתיב כיון דכתיב לשון קדש ותי' דהתם איכא מעילה שהוא נהנה יליף חטא חטא מתרומה כו' אבל לענין שאר לאוין לא ילפינן לילקות בקדש כמו בתרומה כו' ובנוגע בקדש ליכא מעילה א"ד ז"ל וק"ל טובא דהך תי' ניחא שפיר לסוגיא דפ' כל הפסולין דקאי התם לענין טמא שנגע את הקדש אמנם מה יענו לסוגיא דפרק אלו הן הלוקין דקאי התם לענין טמא שאכל את הקדש וקאמר התם אזהרה מנין ר"ל אמר בכל קדש לא תגע ור"י אמר אתיא טומאתו טומאתו ופרכינן ר"י מ"ט לא אמר כר"ל אמר לך ההוא אזהרה לתרומה והשתא תקשי להו דאכתי מאי משני הא מהיכא דנפ"ל תרומה נפ"ל מיניה קדש כיון דכתיב בלשון קדש והתם כיון דלענין אכילה קאי שהוא נהנה לא שייך תי' ז"ל ואף למאי דמסיק דאכילה דתרומה נפ"ל מקרא דאיש איש מ"מ התם נמי לכתוב לשון קדש כדכתיב בקדשים לא יאכל ובר מן דין דבריהם ז"ל תמוהים בעיני דלפי גרסתם ז"ל דזר שאכל קדש לוקה משום וכל זר לא יאכל קדש מדאמרינן פרק אלו הן הלוקין דף י"ח עמוד שני אמר רב גידל אמר רב זר שאכל חטאת ואשם קודם זריקה פטור מ"ט דאמר קרא ואכלו אותם כו' כל היכא דקרינן ואכלו קרינן ביה וזר לא יאכל ופרש"י וז"ל קרינן ביה וזר לא יאכל דהוא סיפי' דהאי קרא וכל זר לא יאכל קדש לאו בקדשים מתני' אלא בתרומה כדכתיב ברישא דעניינא איש איש כו' ולפי דברי התוס' ק"ט דלילקי משום וכל זר לא יאכל קדש כיון דכתיב בלשון קדש ועיין בתוס' מנחות דף ע"ד ע"א ד"ה ורבנן האי כל כו' ועל הכל צ"ע לעת הפנאי ועיין בהרב מש"ל ז"ל בהלכות הנזכר מה שתמה על הרא"ם ז"ל דאי מקרא דובא השמש וטהר אין כאן אלא לאו הבא מכלל עשה וכתב שכן הק' הרב ח"ה ז"ל ולדעתי ק' דאם כן גבי מחוסר כפורים דכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה ה"נ לימא דאין כאן אלא לאו הבא מכלל עשה מק"ו דובא השמש דהתם קרא דובא השמש סמיך אלאו דידיה והיל"ל דאהדריה קרא ללאו כ"ש בקרא דוכפר עליה הכהן דאתי מרחוק אלאו דבכל קודש לא תגע ועוד צריך לעמוד בזה אי שייך הכא לומר אהדריה קרא לאיסוריה כל זה כתבתי דרך עראי לזכרון בעלמא ובעזר השם יתברך לכשאפנה אשנה פרק זה באורך:
מעשה חושב

(שעד) ואע"ג דר' יוחנן פליג כו' כתב רבינו כר"ל משום דתניא כוותי' כו'. בהנך תלת מילי דקיי"ל כר"ל לגבי ר' יוחנן. איכא נמי חדא דתניא כוותי' דר"ל. והוא בפ' החולץ. גבי החולץ למעוברת. ואפ"ה קא חשיב נמי הך בתוך הנך תלת מילי דהלכה כר"ל. וקשה. דלפ"ז ליחשב נמי האי. דבכל קודש אי נימא דהלכה כר"ל בהא. דאקודש קא מזהר ולא אתרומה: ועיין מ"ש הר"ן ז"ל ברפ"ק דע"ז. בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל בנשא ונתן בי"א. ודו"ק: (אמר נ"ה לפמ"ש התוס' במס' שבת דף ע' ע"א ד"ה נודע לו דלא איירי ביבמות רק בדברים הנוגעים בזמה"ז עיי"ש אתי שפיר דלא חשיב שם האי דבכל קדש) ע"כ הגה"ה:
(שעה) וליכא למימר כו' דאין עונשין מן הדין כו'. א"נ האי ק"ו גלוי מלתא בעלמא הוא כו'. כעין זה תירץ הר"ש בפ"ג משנה ג' במסכת טבול יום. במאי דקשה לאביי דיליף דהיתר מצטרף לאיסור בק"ו מנזיר. וכן לר"י דיליף מזה לטעם כעיקר. וקשה דהא אין עונשין מן הדין. וע"ז תירץ שם דגלוי מלתא בעלמא הוא. ובתשובה הארכתי בזה:
(שעו) והדבר קשה דמאי קושיא. הא בכלל מאתים מנה. ומכיון דקודם זריק' חייב. כ"ש לאחר זריקה כו'. תמהני דלכאורה גם היכא דבכלל מאתים מנה. נמי אין עונשין מן הדין שהרי סוגיא ערוכה בריש מכות וכריתות. דבאחותו מאב ומאם צריך קרא. אע"ג דכבר חייב באחותו מאב או מאם. ויש בכלל מאתים מנה. וע"ש:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.