מעשה רקח/תרומות/יג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
התרומה עולה באחד ומאה וכו'. אף שהתרומה הו"ל דבר שיש לו מתירין דכל עוד שלא הגיעה ליד כהן יכול הישראל לישאל עליה כבר הקשו כן בסוף פ"ז דנדרים ותירצו דבעינן שיהא מצוה בהתרתה משא"כ התרומה דאין בה שום מצוה ומסתברא דאף אם נתערבה אחר שהגיעה ליד הכהן ורוצה למכור החולין צריך הוא להפריש כדרך זה:
ג[עריכה]
ועלה הסאה וכו'. הלשון מגומגם ובנוסח אחר כתב יד כתוב ונפלה הסאה:
ד[עריכה]
במה דברים אמורים וכו'. מרן ז"ל ציין מהירושלמי ושם לא אמרו אלא סתמא אמנם רבינו ביאר כגון חטים לחטים וקמח לקמח וכו' משמע דס"ל דקמח הוי יבש ביבש וכדעת הגהות מיימוני בשם סמ"ק הביאו הרב ב"י ז"ל סי' קנ"ג ודלא כהרשב"א בתשובותיו סימן רפ"ג דס"ל דקמח הוי לח בלח והפר"ח או"ח סי' תמ"ז הביא סמוכות לדברי רבינו ממה שכתוב פ"ק דר"ה דף י"ג אמר שמואל לכל אין בילה חוץ מיין ושמן ונראה דהוא הדין לכל המשקין כמו שמשמע מדברי התוס' שם:
ו[עריכה]
סאה תרומה וכו' אם ידע וכו'. משנה פ"ה סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת ה"ז אסורה ור' שמעון מתיר ובירושלמי ר' שמעון אומר ידיעתה מקדשתה ורבנן אמרין הרמתה מקדשתה ע"כ. ובתוספתא פ"ו סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת ה"ז אסורה ור"ש מתיר אמר ר' אלעזר ברבי שמעון במה דברים אמורים בזמן שלא ידע בה ואח"כ נפלה אבל אם ידע בה ואח"כ נפלה אחרת ה"ז מותרת שכבר היה לה להעלות ע"כ ומלישנא דאמר רבי אלעזר ברבי שמעון ולא קאמר ר"א בר"ש אומר משמע דלא פליג אלא אתא לפרושי דעל כרחך לא אסר הת"ק אלא בלא ידע בה דהו"ל כאילו נפלו שתיהם כאחד אבל אם ידע בה אפי' ת"ק יודה דה"ז מותרת וכיון שכן פליג אירושלמי דמפרש דלר"ש ידיעתה מקדשתה ולרבנן הרמתה מקדשתה וכן נראה מדברי רבינו בפירוש המשנה שכתב וז"ל נתבאר בתוספתא כי אמרם ה"ז אסור כשלא ידע בנפילת ראשון אלא אחר שנפלה הסאה השנית וכאילו נפלו הסאתים במאה שיהיה הכל מדומע ובזו ההלכה חלק ר"ש אבל כשנפלה וכו' ואין הלכה כר"ש ע"כ הרי שהבין ז"ל דברי ר"א בר"ש בתוספתא כאשר כתבנו דלפרש דברי הת"ק אתא והוא מכוון למה שפסק בחיבורו.
אמנם הרע"ב והר"ש ז"ל נמשכו אחר דברי הירושלמי שהרי כתבו דבשלא נודע לו נפילת ראשונה עד שנפלה שניה מודה ר"ש דכמאן דנפלו בבת אחת דמי כי פליג היכא דנודע לו בנתים וכו' ע"כ וידוע דהראב"ד ז"ל חלק על רבינו דהיכי פסק כר"א בר"ש דהוי יחידאה וכו' אלא דלכאורה דבריו קשים לשמוע דאם הוא מפרש דר"א בר"ש לא אתא לפרושי דברי ת"ק אלא דברי ר"ש זה לא יתכן דאיך יאמר דר"ש המתיר בשלא נודע איירי דמשמע אבל אם נודע מודה לת"ק וכלפי לייא הוא ואי ס"ל להראב"ד ז"ל דסברא שלישית היא היה לו לומר ר"א בר"ש אומר דאז הוה משמע דפליג אלא דלזה י"ל ע"פ הכלל דבמה לחלוק ואימתי לפרש ואיך שיהיה מבואר מהאמור דהירושלמי פליג אתוספתא בהכרח וכיון שכן יש לתמוה על מרן ז"ל שהזכיר שניהם על דברי רבינו ולא עוד אלא שתמה על רבינו דלמה לא פירש דר"א בר"ש לפרושי מילתא דר"ש הוא ולא לרבנן וכדמשמע בירושלמי (ומ"ש שם דהא כ"ש טעות סופר הוא וצ"ל דהא ר"א בר"ש) ע"כ ותמיהא מילתא דאיך הוה אפשר לפרש דר"א בר"ש אתא לפרושי דברי ר"ש דודאי אין לו משמעות כנז"ל והוא מבואר הרבה. והנה ראיתי להר"ש ז"ל שסיים על זאת התוספתא וחכמים אומרים הרמתה מקדשתה ע"כ משמע קצת שכך היתה גירסתו בתוספתא וכדי שלא נקשה דחכמים היינו ת"ק צ"ל כמ"ש דר' אלעזר בר' שמעון לפרושי מלתייהו דת"ק אתא וגם זה לא יתכן דא"כ הו"ל היפך הירושלמי להדיא והוא הזכיר שם הירושלמי עיין עליו.
ואיך שיהיה עלה בידינו דרבינו פוסק כהתוספתא דר"א בר"ש לפרושי מילתא דת"ק אתא ופסק כת"ק דהוו רבים לגבי דר"ש מכוון למ"ש בפירוש המשנה וראיתי להפר"ח ביו"ד סימן צ"ט ס"ק כ"א שכתב שהירושלמי מוכיח כדברי הראב"ד ז"ל וזה קשה דא"כ ר"א בר"ש שהיא סברא שלישית לדעת הראב"ד היינו ר"ש לפי פי' הירושלמי דקאמר דר"ש אזיל בתר ידיעה ותו קשה למה שכתב שם דרבינו פוסק כאן כר"ש דמלבד השגת הראב"ד קשה תו דהוי היפך מ"ש בפירוש המשנה שכתב שם להדיא דאין הלכה כר"ש וממה שכתבנו תבין דהמחוור בכוונת רבינו כמו שכתבנו שבח להשי"ת:
י[עריכה]
אם בשוגג וכו'. ובירושלמי סוף פרק ה' רבי אבהו בשם ר' יוחנן כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותרים מזיד אסורים ולאו מתני' היא שוגג מותר מזיד אסור מתני' בתרומה אתא מימר לך אפילו כל שאר האיסורין ע"כ ולזה אפשר שנתכוון רבינו במ"ש
שאין מבטלין איסור תורה וכו' ומכאן יש ללמוד שאין לדמות שאר איסורין לדיני תרומה דאם איתא מאי קמ"ל ר"י ועיין להפר"ח יו"ד סי' צ"ט ס"ק כ"א:
יא[עריכה]
ונמצא שנטל. בנוסח אחר כתב יד ונמצא שבטל:
יב[עריכה]
אפילו היה וכו'. בנוסח אחר כתב יד אפילו מאה לגינה אחת של חולין ולגינה אחת של תרומה:
יג[עריכה]
נעשין סובה. בנוסח אחר כתב יד נעשין הוקף:
יד[עריכה]
במה דברים אמורים וכו'. לפי מ"ש התוס' ביבמות דף פ"ב גם בדין הנ"ל מה שאנו מקילין בשתי קופות ולא בעינן שיהיו מרובין החולין על התרומה היינו טעמא מפני שבתרומה דרבנן דוקא קאמר עיין עליהם:
טו[עריכה]
שהוא צפון צפוני. בנוסח אחר כתב יד צפון צפונו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |