מעשה רקח/שבת/כב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
רדיית הפת וכו'. שבת דף קי"ז ברייתא כדברי רבינו ועיין לרבינו בפרק ג' דין י"ח ומ"ש שם.
ב[עריכה]
מפני מה וכו'. מימרא דרבי יהושע בן לוי משום בר קפרא שם דף מ' ומסקנא כדברי רבינו ועיין להרב לח"מ והרב ב"י ז"ל סי' ש"א.
ואסור לרחוץ וכו'. משנה וגמרא דף קמ"ז ומדקדוק לשון רבינו נראה דגם בחמי טבריא נאסרה הזיעה וכן הבין הרב המגיד על פי דברי הרי"ף ז"ל עיין עליו.
ג[עריכה]
מתחמם אדם וכו'. ברייתא דף מ' כלשון רבינו זולת כל גופו שכתב ז"ל דבברייתא אמרו סתם ומשמע ליה לרבינו דהיינו כל גופו וכן פסק הרב בית יוסף סי' שכ"ו וכן יש ללמוד מהברייתא שם דף ל"ט חמין שהוחמו וכו' ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] והרב כנסת הגדולה ז"ל שם.
המביא סילון וכו'. משנה שם דף ל"ח וכתב שם רבינו דאפילו אבר קטן אסור לרחוץ בהם ופשוט הוא.
ד[עריכה]
מביא אדם וכו'. ברייתא דף מ' כלשון רבינו ודין מניח פך של שמן וכו' מבואר גם כן שם ועיין להרב המגידז"ל.
וסך אדם ידו במים או בשמן וכו'. שם מימרא דרב יהודה אמר שמואל וכו' וקשה דמשמע דאתיא דלא כמאן דלרבה ורב יוסף דאמרי להיתרא בשמן אף שהיד סולדת בו מותר ולרבי יהודה דוקא שמן דקיל אבל מים דשייך בהם יותר בישול כדמשמע מהש"ס וכ"כ רש"י ד"ה להתירא וכו' ומת"ק נשמע לר"י ולרשב"ג אף שאין היד סולדת אסור ורב נחמן בר יצחק דמתני לאיסורא אף שאין היד סולדת אסור בשמן לת"ק ולר"י שרי בשמן דוקא משמע דבמים אסור ולרשב"ג אף שאין היד סולדת וי"ל דלעולם כר"י אתיא ומשום דהוצרך לפלוגי את"ק נקט שמן ולעולם דה"ה מים ודו"ק.
ה[עריכה]
אמבטי וכו'. ברייתא שם דף מ"ב ועיין למרן ז"ל שהאריך ליישב דעת רבינו על פי הסוגיא ומה שכתוב בדבריו לתוך חמין בד"א. חיסור לשון יש שם וצ"ל דברי ב"ש וב"ה אומרים בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין מותר בד"א וכו'. עוד שם באמצע הדיבור מאמינים להו וכו' צ"ל מוקמינן להו. ועיין עוד בב"י סי' שי"ח והרב מגן דוד [ט"ז] שם באורך.
ו[עריכה]
מיחם שפינה וכו'. משנה ואוקמתא שם ועיין להרב המגיד ובדברי רבינו פי"ב דין ב' ועיין למרן ובב"י שם והמפרשים ז"ל.
וכן קדרה וכו'. משנה וגמרא שם דף מ"ב צריכא מלחא בישולא כבשרא דתורא ועיין להרב ב"י סי' שי"ח.
ז[עריכה]
אין שורין וכו'. משנה וגמרא דף ק"מ ופירש רבינו שם חלתית היו משתמשים בו לפי שהיתה ארצם קרה ע"כ. ויש נוסח אחר בספרי רבינו שכתוב במקום ואם שתהו כתוב שם ואם שרה ונוסחתינו נראית עיקר וכן הוא לשון הגמרא בעובדא דרב אחא בר יוסף עיין שם ועמ"ש בפכ"א דין כ"ב.
ח[עריכה]
דבר שנתבשל וכו'. משנה דף קמ"ה כל שבא בחמין מערב שבת וכו' ורבינו העתיק או נשרה בחמין מפני שסובר דהוא הדין. ומ"ש אם לא היתה הדחתו וכו' היינו חוץ מן המליח הישן דאיתא התם ופסקו רבינו בפ"ט דין ב' ועיין מ"ש שם. וע"ע בשו"ת זרע אברהם ח"א סי' ח' בענין הנוהגים לשים אבק הקאפ"י בפילגא"ן ולצוק עליו (הקאפ"י) [מים] אם מותר לעשות כן בשבת ודעתו נוטה להחמיר עיי"ש.
ט[עריכה]
מותר להחם וכו'. משנה דף קמ"ו את המים היפים ברעים בשביל שיצננו ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו ואמרו בגמ' את המים היפים פשיטא סיפא איצטריכא ליה ואת הצונן בחמה הא נמי פשיטא מהו דתימא ניגזור דילמא אתי לאטמוני ברמץ קמ"ל ופירש שם רבינו וכן לא יעלה על הדעת שלא יתן צונן לתוך החמין גזרה שמא יטמין ברמץ וכו' ע"כ. וקצת קשה דאם כוונתו למים היפים ברעים כדמשמע קצת מלשונו שם הרי בזה לא אמרו כן אלא לצונן בחמה ולמה הניח העיקר והזכיר הטפל ואם כוונתו דואת הצונן בחמה דקתני מתניתין דהיינו חמין מחמת האור ולא חמי חמה גם זה אינו דשם דף ל"ט אייתו הך מתניתין ואמרו עלה בחמה דכולי עלמא לא פליגי דשרי. בתולדת האור דכו"ע לא פליגי דאסור [כי פליגי בתולדת חמה מר סבר גזרינן תולדת חמה אטו תולדת האור ומר סבר לא גזרינן] הרי שכוונת המשנה הזאת בחמי חמה דוקא. ויש ליישב דכוונת רבינו שם אינה אלא לפרש דצונן בחמין שרי ולא חילק בין חמי האור לחמי חמה משום דסמך למ"ש אמתניתין דלא יפקיענה בסודרין וכו' דמייתו עלה הסוגיא שהזכרנו ושם ביאר הכל וכיון במ"ש ואל יעלה על דעתך וכו' לומר שאין ס"ד לחוש לזה דהא בגמרא אמרו פשיטא וכו' ולכוונה זו סדרם בפרקין שלא כסדר התנא ודו"ק. ודע שעל המשנה דלא יפקיענה בסודרין וכו' פירש רבינו שהמחלוקת הוא במה שהוחם בשמש וכוונתו שהסודר הוחם בשמש דהוה ליה תולדת חמה כמבואר בסוגיא והלכה כחכמים דגזרינן תולדת חמה אטו תולדת האור ונתבארו דברי רבינו. ויש נוסח אחר בדברי רבינו אע"פ שאסור להחם בתולדת האור ונוסחתינו עיקר וכמבואר בפ"ט דין ג'.
י[עריכה]
מערב אדם וכו'. משנה דף ק"ח ובברייתא תני אלו הן מי מלח המותרין נותן שמן ומלח או שמן ומים וכו' ומבואר כדברי רבינו ואין הלכה כרבי יוסי עיי"ש ומ"ש רבינו מפני שנראה כעושה מלאכה ממלאכת התבשיל וכו' הרב ב"י סי' שכ"א כתב טעם אחר מפני שנראה כעיבוד שהמלח מקיימו וכתב הכנסת הגדולה בשם שלטי הגבורים ז"ל דמכאן דאע"ג דאין עיבוד באוכלין איסורא מיהא איכא ע"כ. ורבינו נראה שלא בחר בטעם זה משום היא גופא דאין עיבוד באוכלין כלל.
מי מלח עזין. שם כדברי רבינו ומשמע דאפילו מועטין נאסרו וכ"כ מרן ז"ל. ומ"ש ומותר למלוח ביצה וכו' גם זה מבואר שם וכאביי.
יא[עריכה]
מותר לערב וכו'. ברייתא דף ק"מ עושין אנומלין בשבת ואין עושין אלונטית. אנומלין יין ודבש ופלפלין אלונטית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון דעבדי לבי מסותא למיקר ע"כ. ורבינו העתיק יין סתם נראה שכך היתה גירסתו אף דהרי"ף גריס כגירסתינו והרא"ש גריס בשניהם יין ישן. ואפשר עוד דבגמ' אמרו יין ישן לאשמועינן איך עושים אותה רפואה וכו' ורבינו דנחית לענין הדין כל מין יין נאסר ודו"ק. ומ"ש בדברי הרב המגיד פרק חבית ט"ס הוא וצ"ל פ' תולין.
יב[עריכה]
חרדל וכו'. הלכתא שם כלשון רבינו.
שחלים וכו'. שם שחלין ששחקן מערב שבת למחר נותן לתוכו שמן וחומץ וממשיך לתוכו אמיתא ולא יטרוף אלא מערב ופי' רש"י שחלין כרישין והיו שוחקין אותם במים. ממשיך נותן. אמיתא מינטא ע"כ. ובספרי רבינו כתוב בכולן שמן ותומין ובגמרא אמרו שמן וחומץ וכן היא גירסת הרי"ף והרא"ש ואולי דכך היתה גירסת רבינו או דט"ס הוא או שהוא מפרש אמיתא שאמרו בגמרא דהיינו תומין ותבלין שוב מצאתי נוסח אחר וחומץ.
שום שרסקו וכו'. גם זה שם ויש נוסח אחר בדברי רבינו לא יטרוף אלא מערב ונוסחתינו עיקר וכן היא גירסת הש"ס.
יג[עריכה]
הנוטל שער וכו'. עיקר דין זה כבר נתבאר בפ"ט דין ז' וט'. ומ"ש לפיכך וכו' שם דף כ' מבואר כדברי רבינו ורש"י ז"ל פירש שם אהלה שורש עפר ששמו אהל ע"כ. ומכאן יש ללמוד איסור הרחיצה בשבת בבורית שקורין סאבו"ן דהרי ממרח וממחק בהכרח שהוא אב מלאכה ופסיק רישיה דניחא ליה וכן כתבו הפוסקים ז"ל והוא פשוט ויש להזהיר העם על זה מאד כי שמעתי שהרבה בני אדם נכשלים באיסור זה.
בעפר לבונה. כן נמצא בספרי רבינו ושם בגמרא א"ר יהודה עפר לבינתא שרי ופי' רש"י כתישת לבינה ע"כ. וכן היא גירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל אמנם הר"ן ז"ל כתב דרב האי גאון מפרש עפר לבונה הנקרא בערבי כנדר ע"כ. וזו היא דעת רבינו על פי האמור.
ועפר פלפלין וכו'. שם א"ר יוסף כוספא דיסמין שרי אמר רבא עפר פלפלי שרי ופי' רש"י כוספא דיסמין פסולת שומשמין. עפר פלפלי שחיקת פלפלין.
עירב דבר וכו'. שם א"ר ששת ברדא שרי מאי ברדא א"ר יוסף תילתא אהלה ותילתא אסא ותילתא סיגלי א"ר נחמיה בר יוסף כל היכא דליכא רובא אהלה שפיר דמי ע"כ. משמע דכוונת ר"נ ב"י דלא בעינן הרוב שאינו משיר אלא כל היכא דליכא רוב מהמשיר שפיר דמי וכן פסק הרב ב"י סימן שכ"ו ובנוסחאות ויניציאה כתוב בדברי רבינו אם היה הרוב מדבר שאינו משיר מותר לחוף בו ואם לאו אסור דמשמע כרב יוסף דבעינן רוב שאינו משיר דוקא אמנם הרב המגיד ז"ל מחק גירסא זו וקיים הגירסא שכתוב בה אם היה הרוב מדבר המשיר ודאי אסור ואם לאו מותר והוכיח מדברי רב נחמיה בר יוסף וכן נדפס באמשטרדם.
יד[עריכה]
אסור לראות במראה וכו'. שם דף קמ"ט וכת"ק וכן הבין הרי"ף והרא"ש ז"ל ואף דמחזי כגזרה לגזרה קבועה אטו שאינה קבועה ושאינה קבועה גופא אטו שמא ישיר בה נימין המדולדלין כבר אשכחן כיוצא בה ואמרו ז"ל דכולא חדא גזרה היא וכן פי' הרב ב"י ס"ס ש"ב.
אבל מראה וכו'. נתבאר שם שלא גזרו אלא בשל מתכת אכן מאי דקצת קשה דמשמע שהתירו של זכוכית אפילו שאין שום דבר המקיפו כנהוג בזמנינו שהמראות הם מוקפים מעץ מצוייר דהא לא חילקו בזה כלל וכן בדין דדומיא דשל מתכת שראויה להשיר בה נימין ואם כן למה לא נגזור גם בשל זכוכית וי"ל עמ"ש רש"י ז"ל של מתכת שא"צ להביא מספרים שהיא עצמה מגלחת השער ע"כ. משמע שאותה של מתכת היו רגילין לעשותן חלקים הרבה ויש לחוש שישתמש בה במקום תער דהיא היא משא"כ הזכוכית דאף שהיא ראויה מצד עצמה אין דרך להשתמש בה במקום תער דבקל יחתוך הבשר ולכך התירוה להדיא ועיין להרשב"א שם שהביא דברי הר"מ בר יוסף ז"ל להתיר גם בשל מתכת לדעת הת"ק ועיין עוד להר"ן ז"ל והרב ב"י שם. ודע שבתוספתא פי"ד איתא אין רואין במראה ואם היתה קבועה בכותל מותר ע"כ.
טו[עריכה]
המכבס וכו'. כבר נתבאר בדברי רבינו פ"ט דין י"א.
ומ"ש לפיכך וכו'. שם דף קמ"א מימרא דרבא.
ואין מקנחין וכו'. משנה דף קפ"ג ופי' שם רבינו שכשיש לו בית אחיזה ואוחזין אותו בו אינו מתעצר ולא נסחט והראב"ד ז"ל הקשה דגם ביש לו בית אחיזה א"א שלא יסחוט ותירץ דהו"ל כצלוחית מלאה מים וכו' ועיין עוד להמגדל עוז ז"ל. ודין כיסוי החבית שם דף מ"ח ועיין להרב ב"י סי' ש"ב.
טז[עריכה]
נשברה לו חבית וכו'. משנה וגמרא דף קמ"ג וכן פי' רש"י ורבינו שם. ובדברי הרב המגיד שכתוב ולהטותו ט"ס הוא וצ"ל ולהטיפו.
מה שהוא צריך לשבת. היינו מזון ג' סעודות דאמרינן במתניתין והשמיט רבינו חלוקא דאומר לאחרים בואו והצילו לכם דאיתא התם נראה דסמך לדין דליקה שהזכיר בפרק כ"ג עם כל הפרטים עיי"ש וכמ"ש הרב ב"י לדברי הטור סי' של"ה עיי"ש.
וכיצד מציל וכו'. שם דף קי"ז ופסק להקל בענין ההערמה עיי"ש.
יז[עריכה]
טיט שע"ג בגדו וכו'. דף קמ"א ומסקנא כדברי רבינו ועיין להרב ב"י סי' ש"ב.
המכסכס את הסודר וכו'. שם דף ק"מ וכתב הרב המגיד דלפי גירסת הרמב"ן הכא מחזי כאולודי חיורא וכו' אין בפירושא הכרע וכו' והקשה עליו הרב לח"מ ז"ל דאיך כתב כן הלא הדבר מבואר דהתם דקאמר הש"ס לפום הך גירסא בהכרח אסודר קאי ולא אכתניתא ואפשר דט"ס נפל כאן וצ"ל הכא לא מחזי כאולודי חיורא הכא מחזי כאולודי חיורא ולפי זה אין הכרח דתרווייהו נאמר בהם הכא עכ"ד ונראה דוחק גדול לגרוס כן ולטעות כל הגירסאות של הרה"מ שלפנינו ומאי דנראה לדברי הרה"מ משום דדרך הש"ס לדבר תחילה בדבר שממנו נולד הקושי ולומר התם היינו טעמא מפני זה מה שאין כן בהאיך וכו' ולפיכך אף שהיה גורס הכא אפשר דקאי אסודר דקמסיים והתם קאי אלפני דלפני דהיינו כתניתא כי כן דרך הענין וכעין ההיא דהתוס' דף ק"נ ד"ה אין אובסין וכו' עיין עליו.
יח[עריכה]
מנעל או סנדל וכו'. מסקנא דמלתיה דרבא בזבחים דף צ"ד ובמקום אחר הארכתי בסוגיא זו עיין סוף פ"ח.
ואין מגרדין לא מנעלים ולא סנדלים חדשים אבל סכין אותם ומקנחים את הישנים. הנה הרב המגיד תמה על רבינו דבפרק תולין דף קמ"א ליכא למאן דאמר דישן מותר ולא חדש אדרבא אמרו מגרדין מנעל חדש אבל לא ישן וכל שכן דמסקנא דהתם כדקתני רבי חייא אין מגרדין מנעל חדש ולא מנעל ישן וכו' והניחו בצ"ע. ולא זכיתי להבין למה נתעצם כל כך בדברי רבינו דמי הכריחו להבין בדבריו דשרי הגירוד בישנים ואדרבא כיון דמהגמרא מוכח להדיא דחמירי חדשים מישנים ופירש רש"י שם אבל לא ישן שקולפו והוי ממחק ע"כ. והסברא נותנת לומר כן א"כ כשאסר רבינו החדשים מכל שכן הישנים וקרוב לשמוע הוא דכיון דאיסור הגירוד על כרחך אינו אלא מפני שקולף העור יותר קרוב שיארע דבר זה בישנים מחדשים שהם חזקים יותר ומכיון שכן לא הוצרך רבינו לפרש הענין דסמך על המעיין ותדע עוד שהתיר הקינוח בישנים וכי נאמר דדוקא קאמר והחדשים יאסרו בקינוח תמה על עצמך אם כן מאי איריא שאסר הגרידה בחדשים כיון שאפילו קינוח בעלמא אסור אלא ודאי דהכי נמי במכל שכן משמע לן ההיתר כמבואר דיותר שייך ומקרי קינוח בישנים מבחדשים שבקינוח קל סגי להו.
ומה שיש לדקדק בדברי רבינו שהתיר הסיכה להדיא דמנא ליה הרי בגמרא לא התירו אלא לסוך רגלו שמן ולהניחו אחר כך בתוך המנעל ותו דגם בשיעור השמן הקפידו דלא שרי אלא שיעור לצחצחו אבל שיעור לעבדו אסור ורבינו התיר הסיכה להדיא בלי שום גבול. תו קשיא לי דמדכתב אבל סכין אותם משמע דקאי אחדשים ומשמע דבישנים לא הותר הסיכה אלא הקינוח ובגמרא לא משמע כן. והנה מצאתי הדבר מבואר בדברי רבינו פרק כ"ג שהביא כל דין הברייתא להתיר הסיכה ברגל ולהניחו אחר כך במנעל כשיעור לצחצחו ואסר כשהרגל נעול במנעל לסוך בתוכו כלל כלל וסיים והכל בחדשים אבל בישנים מותר ע"כ. יצא לנו מזה דרבינו מסברא כתב כן דבישנים אין שייך לאסור הסיכה וקרוב לשמוע הוא והסברא מסייעתו אפשר שהוא ז"ל מפרש בההיא דרב חסדא דהמקשן לא הבין דבריו דהוא סבר דבחדשים נמי קאמר ואהא פריך ליה ותירץ דדברי רב חסדא אם נרצה לפרשם גם בחדשים צריך לומר שיעור לצחצחו וכו' אמנם רב חסדא גופיה יתרץ דבריו בישנים והכל מיושב ונמצא לפי זה שתיבת אותם שכתב רבינו אינו בדיוק או שט"ס הוא וכן ראיתי בדפוסים אחרים שאין שם תיבת אותם ואיירי בישנים דוקא האי כדיניה והאי כדיניה וכיון דאמרן דהסברא מבחוץ מכריח הדבר דבישנים לא שייך לאסור הסיכה ומצינן לפרש דברי הש"ס דלא תקשה על זה כדין פסק רבינו שמותר לסוך להדיא הישנים ואין לטעות בדין הקינוח שהזכיר אחריו שנאסור גם זה בחדשים שסמך עמ"ש שם ודו"ק. ועיין להשלטי גבורים שם.
כר או כסת וכו'. מבואר במשנה דף קמ"ב ופירש שם רבינו סמרטוט בלויי בגדים.
יט[עריכה]
מי שנתלכלכה ידו וכו'. תוספתא פי"ז מקנחין בזנב הסוס ובזנב הפרה ובזנב שועל ובמפה של קוצין ובשער של שועין ובלבד שלא יקנח בידו ובמפה כדרך שעושה בחול ע"כ.
כ[עריכה]
מי שרוחץ וכו'. שם דף קמ"ז מימרא דרבי שמעון [והרב המגיד גריס רבי יוחנן] ודין מי שנשברו כליו וכו' הוא משנה דף קמ"ז מי שנשרו כליו וכו' והתוס' והרשב"א ז"ל הכריחו שפירושו לשון נפילה במים ואינו לשון שריה כמו שכתב רש"י ז"ל ורבינו בפירוש המשנה כתב נשרו מגזירת משרה ושורין ע"כ. נמשך אחר פי' רש"י ז"ל אף דבנוסחאות שלפנינו אינו כן עיין עליו.
כא[עריכה]
שתי מטהרות וכו'. בתוספתא פ"ח דעירובין נשנו אלו החלוקות ויש בה איזה שינוי מדברי רבינו וכבר השיגו הראב"ד ז"ל ודברי רבינו נראין ועיין להמגדל עוז ז"ל ומרן ז"ל פירש דברי רבינו דברישא שכוונתו להשיקן מסתמא אינו דוחק הפקק דהא הוא רוצה שיגעו אלו עם אלו ובאמצעיתא דביב ג"כ דייק לכתוב שלא יצופו המים וכו' כלומר ריבוי מים אבל מעט אינו חושש וא"כ אינו דוחק הפקק משא"כ בסיפא שכוונתו שירדו כל המים לבור. ודע שיש נוסח אחר בדברי רבינו שלא יצופו המים על האוכלים ועל הכלים ועל הביב והוא סיוע יותר לדברי מרן ז"ל.
כב[עריכה]
אסור לתקן וכו'. ביצה דף כ"ג איקטורא בידי מעשה אומן הוא ויש פירושים אחרים בזה דרש"י ז"ל פירש קיטורי בי ידיה מה שעושין לבתי שוקים ולבתי ידים של חלוקי נשים שמקמטין אותו על עץ חלק או אגודה של קשין ומעשה אומן הוא וקטורי לשון קשר ע"כ. והרי"ף ז"ל כתב וקיטורי וכו' שמענו בפירושו בלשון ערבי תפרי"ך אלאכמ"ס ויש אומרים שהוא עישון בית הידים ע"כ. ואין שום אחד מאלו הפירושין מתיישב לדברי רבינו.
וכן אין מקפלין וכו'. משנה וגמרא דף קי"ג כדברי רבינו וכתבו התוספות שם דר"י מסתפק אי קרי יש לו להחליף כשאין לו יפה כזה ע"כ. ורבינו דקדק בדבריו שכתב כדי שיתנאה בו בשבת דמזה נלמד הדין דבעינן שיהיה יפה דוקא והגון לכבוד שבת ועוד כתבו התוס' דמהך מתניתין למדנו שאסור לקפל טליתות של בית הכנסת לפי שהם צורך מחר ע"כ. ויש נוהגים היתר ע"פ דברי הרב ב"י סי' ש"ב ועיין להרב כנסת הגדולה ז"ל.
כג[עריכה]
הצובע וכו'. מימרא דרשב"א דף צ"ה ופירש רש"י סרק צבע אדום הוא הבא בקנים ע"כ. ועיקר דין הצובע עיין לרבינו בפ"ז ופ"ט דין י"ג וי"ד.
לפיכך אסור וכו'. ברייתא שם דף מ"ח אין נותנים וכו' ביום טוב אמרו ואין צריך לומר בשבת נשרו מחזירין בשבת ואין צריך לומר ביו"ט.
כד[עריכה]
לפיכך מי וכו'. ירושלמי פ' כלל גדול.
ולמ"ש רבינו שהרי לא נתכוון וכו'. קצת קשה דמשמע שאם נתכוון לקרוע חייב והא קי"ל דאין קורע חייב אלא בעל מנת לתפור כדתנן בפרק כלל גדול והביאו רבינו פ"י וי"ל דדוקא דרך השחתה הוא דמפטר דהוי מקלקל אבל זה שנסתבכו בגדיו בקוצים אף אם נתכוון לקרוע היינו מחמת אונס הקוצים ואינו דרך השחתה דאדרבא הוא חושב לתפרו ולתקנו אחר זה והוה ליה קורע על מנת לתפור.
פוצעים את האגוז וכו'. ברייתא בביצה דף ל"ד כלשון רבינו.
כה[עריכה]
התוקע וכו' עד גזרה שמא יתקע. ברייתא דף קכ"ב והקשה הרב המגיד ז"ל דלמה הוצרכו לגזירה דשמא יתקע במה שמחובר לקרקע שהרי בלא תקיעה חייב משום בונה כמבואר פ"י ע"כ. ונראה דנקטי ליה הכי משום דזו היא החששה שמא יתקע ואיסור התוקע כבר ביאר רבינו דהוי תולדה דבונה דאי אפשר להתחייב משום בונה בכי הא אלא ע"י התקיעה ויותר נראה לומר דגזרה שמא יתקע לא קאי אלא אלא נוטלים כלומר תינח החזרה אבל הנטילה אמאי נאסרה ומתרץ שמא יתקע ודו"ק.
אבל דלת וכו'. גם זה שם. והקשה הרב לחם משנה וז"ל קשה דאמאי נוטלין דהא מחזי כסותרן אע"ג דאין בנין ואין סתירה בכלים ומאי שנא ממנורה של חוליות שכתב רבינו שאין מחזירין מפני שנראה כבונה ה"נ מחזי כסתירה דאי שייך בנין שייך סתירה כדמוכח בגמרא וצ"ע ע"כ. ואפשר דלעולם אין בנין ואין סתירה בכלים אבל היינו דוקא בשאין שם תקיעה כגון דלת שידה תיבה ומגדל מה שאין כן מנורה של חוליות דהגזרה היא שמא יתקע בחוזק בחוליות ואז אסור מפני שנראה כבונה ואיסור החזרה בדלת שידה תיבה ומגדל נראה דהיינו אטו המחוברין בקרקע כדלעיל מה שאין כן הנטילה גופה דלא נאסרה אפילו במחוברין לקרקע אלא אטו החזרה דשמא יתקע ואין לאסור הנטילה במטלטלים דהוה ליה גזרה לגזרה ודו"ק.
ואם נשמט וכו'. נתבאר בעירובין דף ק"ב.
כו[עריכה]
אין גודלין וכו'. שם דף צ"ד איפליגו דר' אליעזר מחייב וחכמים אוסרין משום שבות ואיכא למידק דבגמרא בעי גודלת כוחלת ופוקסת משום מאי מחייבא וכו' ומסיק כוחלת משום צובעת גודלת ופוקסת משום בונה והיינו לר"א דעליה קאי בעיית הש"ס משום מאי מחייבא וא"כ לרבנן דפטרי על כרחך לאו משום בונה דאין לו ענין וכ"כ רבינו בפירוש המשנה עיי"ש ואם כן היכי כתב כאן מפני שנראה כבונה הא ודאי דפסק כרבנן דאם לא כן הוה ליה לחלק בין שערה לשער חברתה כדאיתא בברייתא התם לר"א גופיה ושמא י"ל דמודים חכמים דאיסורו משום לתא דבונה ואף שאין לו ענין היינו כלפי החיוב ומה גם לפי דרשת רבי שמעון בן מנסיא דבכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא וק"ל ופוקסת. הרב המגיד כתב דרבינו מפרש מתקנת שערה במסרק כפי' רש"י ובפירוש המשנה כתב רבינו דפוקסת היא הנותנת שער על הצדעים והיא ממין גדילת השער ע"כ. ושמא דהיא היא. והרע"ב ז"ל פירש שמחלקת שער ראשה לכאן ולכאן.
ואין מחזירין מנורה של חוליות וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל שפסק כרבן שמעון בן גמליאל וכו' ע"כ. והוא בדף מ"ז ופירוש דרשב"ג לא קאי אלא ארישא דקתני פטור סתמא ולא מחלק בין רפוי ללא אמנם בסיפא דאם תקע מודה דחייב וכמ"ש רבינו לעיל ומפרש אם תקע בקרקע דאם לא כן לא מחייב כדלעיל ודו"ק.
ואין מתקנין חליות וכו'. שם דף קמ"ז אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לפופי ינוקא בשבת שפיר דמי והאנן תנן אין מעצבין התם בחומרי שדרה דמחזי כבונה ופי' רש"י לפופי אונמלוטיי"ן כמו שעושים לקטן שיתיישבו איבריו ולא יתעקם. בחומרי שדרה חוליות של שדרה שנתפרקה אחת מהם ולאחר זמן קמיירי דאי ביום לידה אמרינן כל האמור בפרשת תוכחה [דיחזקאל] עושים לחיה בשבת ע"כ. ולכאורה הדבר תמוה דהתם בסוף פ' מפנין קאמר רב נחמן והחתל לא חתלת מכאן שמלפפין הולד בשבת ופי' רש"י ז"ל מלפפין אנמליו"ן בלעז ולאו היינו אסובי ינוקא דאמרן לעיל בפ' כל הכלים דהא שמעינן ליה לרב נחמן דאסור אלא לפופי בעלמא כמו שעושין בחגורות ופסיקיאות ע"כ. וזה הוא היפך מ"ש בפרקין שלאחר זמן קמיירי דאי ביום לידה אף חומרי שדרה שרי כדאיתא בפרשת תוכחה ושם פירש דדוקא לפופי שרי. וכן נראה שהוא האמת דהרי בדף קכ"ג דאיפליגו רב נחמן ורב ששת באסובי ינוקא דרב נחמן אסר ורב ששת שרי פירש"י ז"ל אסובי ינוקא להחליק סדר איבריו כשהוא נולד איבריו מתפרקין וצריך ליישבן משמע דגם ביום הלידה רב נחמן אסר ואפשר דכוונת רש"י משום דקי"ל כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי וכיון דרב ששת שרי על כרחך לדידיה והחתל לא חתלת היינו נמי אסובי ינוקא דהיינו מעצבין דמתניתין וזו היא כוונת רש"י בההיא דמעצבין אף שהוא בקצת דוחק ועיין עוד להתוספות שם.
מעתה נחזי אנן רבינו כמאן ס"ל דכאן פסק דאין מעצבין וסתמא דמלתא שלא ביום לידה קאמר ובפרק ב' מהלכות אלו כתב ומלפפין אותו ולא הזכיר חומרי שדרה דמשמע דאסור אף ביום לידה ולא עוד אלא דמשמע דפסק כרב נחמן דאסר נגד הכלל דכרב ששת באיסורי ואפשר דפסק כרב נחמן משום דמטי לה משמיה דרבה בר אבוה אמר רב דבכי הא אין כלל זה אמור כמבואר בכללי הש"ס ואתיא לדידיה מתניתין דאין מעצבין אפילו ביום לידה וכי אסר לה בפרקין החזרת השדרה היינו כסתם מתניתין אף ביום לידה. עוד אפשר לומר באנפא אחריתי הפך האמור מן הקצה אל הקצה דרבינו סבירא ליה כרב ששת ועל פי פירוש רש"י ז"ל אלא שכתב היתר הליפוף ומכל שכן נלמד היתר החזרת חוליות השדרה תדע שסיים שם מפני שסכנה היא לו אם לא יעשו לו כל אלו ע"כ. ומדהוסיף דברים אלו רמז לנו שהוא ז"ל העתיק המימרא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב דלא הזכיר אלא הליפוף ומכ"ש החזרת חוליות השדרה שנקרא יותר סכנה מליפוף בעלמא דלאו כי רוכלא הוא ופסק כרב ששת ועוד דאפשר דגם רבה בר אבוה אמר רב מודים לו ודוקא לרב נחמן על כרחין לומר דדוקא ליפוף קאמר ולפי זה כשפסק בפירקין דאין מחזירין חוליות השדרה היינו דוקא לאחר זמן דבר הלמד מענינו דביום הלידה כבר לימדנו הדין במה שהוסיף מפני שכל אלו סכנה היא לו ובזה נחלק רבינו על פירוש רש"י ז"ל עיין עליו וכל אחד טעמו ונימוקו עמו ז"ל וזה נראה לענ"ד יותר והכל מתוקן למעיין היטב.
כז[עריכה]
העושה אהל קבוע וכו'. שם דף קל"ז. ומ"ש רבינו
ולא סותרין אהל עראי אף דאכתי לא אשמועינן דסתירת אהל קבוע מחייב אלא העושה וכו' מלתא דפשיטא היא כיון דחיובו משום בונה הא קי"ל הבונה והסותר. ועוד שכבר ביארו רבינו בפ' י' וצריך לומר דהאי סותר אהל עראי דאסור היינו בעל מנת לחזור ולעשותו אפי' בלילה כדמוכח מעובדא דחזינא להו וכו' דאם לא כן הויא גזרה לגזרה טפי דאפילו באהל קבוע אינו חייב הסותר אלא בעל מנת לחזור ולקובעו וכדאיתא להדיא בפ' במה מדליקין.
ומותר להוסיף וכו'. עירובין דף ק"ב הנהו דכרי דהוו ליה לרב הונא דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא לקמיה דרב א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח למחר פשטה ומוסיף על אהל עראי ושפיר דמי ופירש רש"י כרוך בודיא כשתסתלק המחצלת מעליהן לפנות ערב שבת אל תסלקנה כולה משם אלא הוי גולל אותה וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פרוסה דליהוי עליה שם אהל ולמחר פשטיה דהוי תוספת ושרי.
כח[עריכה]
אין תולין וכו'. שבת דף קל"ט מימרות רבות ומהם נתבארו דברי רבינו.
ומותר להניח וכו'. שם דף קל"ח והרב המגיד בשם המפרשים ז"ל כתב דה"ה לפריסת שלחן ע"ג ספסליו עוד כתב משם הרשב"א ז"ל דמטה שהיא מסורגת בחבלים ויש בין חבל לחבל ג' טפחים אסור לפרוס עליהם מפני שמשתמשין באויר שתחתיו בנתינת סנדלין וכיוצא בהן וכו' ע"כ. וכ"כ הר"ן ז"ל ופסקו הרב ב"י סימן שט"ו.
כט[עריכה]
כל אהל משופע וכו'. סוכה דף י"ט ועירובין דף ק"ב ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] סי' שט"ו ס"ק ח' באורך.
טלית כפולה וכו'. שם דף קל"ח. ומסתמיות דברי רבינו משמע דאף דלא שייר טפח קאמר וכן כתבו התוספות בפירוש שני וניחא טפי דלפירוש ראשון מאי איריא חוט או משיחה כיון דעל כל פנים צריך שיור טפח ובפירוש טלית כפולה עיין להרב המגיד ז"ל.
ל[עריכה]
כילת חתנים וכו'. מבואר בשבת דף קל"ח ובעירובין דף ק"ב.
פקק החלון וכו'. משנה שם דף קכ"ה ופירש רבינו שם פקק החלון הוא המפה שתולין כנגד החלונות כדי שיסתיר אורם וכו' ועיין להב"י סי' שי"ג באורך.
לא[עריכה]
כובע וכו'. היינו סינא דאיתא התם דף קל"ח ובעירובין דף ק"ב וכפירוש רבינו כתב ג"כ ר"ח והרשב"א הביאם הרב המגיד ז"ל ועיין להרב ב"י סי' ש"א.
לב[עריכה]
הנוטה פרוכת וכו'. שם דף קל"ח גוד בכיסנא מותר לנטותה בשבת וכו' כדברי רבינו ויש פירושים אחרים בזה עיין עליהם ועיין להרב מגדל עוז ז"ל.
ואם היתה כילה וכו'. הקשה הרב לח"מ וז"ל קשה דלמה לי יש לה גג אפילו אין לה גג תעשה אהל עראי ועוד מאי שלא תגבה מעט מעל הארץ אם ר"ל שמגביהין אותה לתלותה ובהגבהתה אי אפשר שלא יגביהנה מעט אין זה משמעות הלשון דדומיא דפרוכת דלעיל קתני דאיירי בשעת התליה וצ"ע ע"כ. ונראה דאין כאן קושי דרבינו כתב בדין ל' דאם אין לה גג וכו' שרי הואיל והיא מתוקנת לכך מותר לנטותה וכו' ולקושיא שניה הדבר מבואר דמציאות הכילה אינו כמציאות הפרוכת דפרוכת הוא כעין וילון והכילה הוא דבר הסובב ויש לה גג ומבואר בדברי רבינו ופשוט ודו"ק. וגם הרב ב"י סי' שט"ו העתיק לשון רבינו עיין עליו.
לג[עריכה]
בגד שמכסה וכו'. שם דף קל"ט פרונקא דרבא אפלגא דכובא שרי אכולא כובא אסיר ומפרש לה רבינו משום אהל וכן פירש רש"י ולפי דבריהם צ"ל שהכובא תהיה חסירה טפח לפחות דאל"כ אין כאן אהל כלל וכ"כ הרב המגיד משם הרשב"א ועוד הכריח ז"ל דאין בכלים משום אהל ואיסור זה אינו אלא משום דמחזי כמשמרת שכן דרכו בחול וכן דעת הראב"ד ז"ל והרב ב"י ס"ס שט"ו פסק כדברי רבינו עיין עליו.
המסנן וכו'. משנה וגמרא שם ומסננין את היין בכפיפה מצרית אמר רב ובלבד שלא יגביה מקרקע של כלי טפח ופירש רש"י טפח כמדת אהל ע"כ. וה"ר יונה הביאו הרב המגיד פירש טפח משום שינוי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |