מעשה רקח/שבת/כג

מעשה רקח ‏ שבת כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק כג מהלכות שבת

א

העושה נקב וכו' הרי זה חייב משום מכה בפטיש. כן כתב ז"ל גם כן בפירוש המשנה ובפרק י' כתב משום בונה ונראה לי לדמותו לההיא דרבא ורבי זירא דף ק"ג וכן כתב הרב לחם משנה ז"ל ועיין מה שכתבתי שם בס"ד. ועכשיו מצאתי נוסח אחר שמחקו להכניס האורה בדברי רבינו ודו"ק.

ומפני זה וכו'. שבת דף קמ"ו ברייתא והלכתא כדברי רבינו.

ב

נוקבים מגופה וכו'. משנה וגמרא שם וכרב הונא דאמר מחלוקת למעלה אבל מן הצד דברי הכל אסור. ויש נוסחא אחרינא בדברי רבינו ובלבד שינקבנה מלמעלה למטה ונוסחתינו נראית עיקר.

שובר אדם וכו'. גם זה שם ופירש רש"י בסכין או בסייף וכו' דאין במקלקל שום איסור בשבת ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי לנקבה יפה בפה נאה ע"כ. ומכאן התיר מהר"ם ז"ל שאם נאבד מפתח התיבה והוא צריך לפתחה יכול לשברה עיין להרב מגדל עוז באורך והרב ב"י סי' שי"ד הסכים להתיר ע"י גוי עיי"ש. ובעיקר הדין עיין להרב שמות בארץ בכפות תמרים דף י"ג ע"ד.

ומביא אדם חבית וכו'. שם רבן שמעון בן גמליאל אומר מביא אדם את החבית של יין ומתיז ראשה בסייף ומניחה לפני האורחים בשבת ואינו חושש ואמרו בגמרא התם ודאי דלעין יפה קמכוין. ומ"ש בספרי רבינו לפני האורחים בנוסחא אחרינא כתיבת יד איתא לצורך האורחים ולשון הברייתא מוכיח כן דהרי לא אמרו להתיז לפני האורחים אלא להניחה לפניהם כך להראות נדיבות לבו ומ"מ יש ליישב נוסחתינו שיותר נדיבות לב מראה כשעושה המעשה לפניהם.

ג

וכשם שאסור וכו'. שם דף קל"ט א"ל רבנן לרב אשי חזי מר האי צורבא מרבנן וכו' דשקיל ברא דתומא ומנח בברזא דדנא ואמר לאצנועי קמכוינא ואזיל ונאים במברא ועבר להך גיסא וסייר פירי ואמר אנא למינם קמכוינא אמר להו הערמה קאמרת הערמה מדרבנן [גירסת הרי"ף בדרבנן] היא וצורבא מרבנן לא אתי למעבד לכתחילה ע"כ. ורבינו שהתיר ההערמה לכל אדם משמע ליה דהא דקאמר הערמה קאמרת וכו' לא קאי אלא לההיא דנאים במברא וכ"כ הרב המגיד ז"ל וכן משמע מדברי רש"י והר"ן ז"ל שכתבו דכיון דצורבא מרבנן הוא לא אחמור עליה דהוא לא אתי למעבד לכתחילה בלא הערמה לעבור שם לפני הכל ע"כ. הרי מדכתבו לעבור שם לפני הכל מוכיח דלא קאי אלא אמברא שהוזכר שם ואידך שריא להדיא. ודע דרבינו לא הזכיר ההיא דמברא דשריא לתלמיד חכם מיהא וכתב הרה"מ ז"ל משום דאין ת"ח מצוי ע"כ. וצ"ל דכוונתו במ"ש דאין ת"ח מצוי כלומר להקל בדבר ומכ"ש בדבר שהוא דרך גילוי לפני אדם דבקל יודע ויבואו האחרים להקל בדבר דאילו דיני תלמיד חכם הזכירם רבינו בכמה מקומות בפ"ז דת"ת ובפכ"ב דאיסורי ביאה ובפי"א ובפי"ב דשבועות ובפ"א ובפי"ב דסנהדרין ובפ"ג דזכיה ובפכ"ג דחובל ובפ"ד דנחלות והזכיר כל אלו המקומות הרח"א נר"ו וגם הוא עמד על זה עיין עליו.

בקיסם או בצרור קטן. כבר נתבאר. ובנוסח אחר אין שם תיבת קטן בדברי רבינו ונראה שהיא נוסחא נכונה וכן משמע מלשון הרב המגיד ז"ל לקמן דין י"א.

ד

באיזה דבר שיתקן חייב. בנוסח אחר כתוב באיזה דבר משתיהם חייב ונראה שהיא גירסת נכונה דקאי לגורר ומתקן שהזכיר ובעיקר הדין עיין לרבינו בפ"י. ועיין עוד נמי להרב שמות בארץ בכפות תמרים דף י"ג ע"ד.

לפיכך אסור וכו'. עירובין דף ק"ד א"ל רבה לא אסרו אלא קול של שיר ואסיקנא התם הכי ודקדק רבינו לכתוב קול שכוונתו לשיר דאל"כ שרי והיינו שהתיר רבה להקיש על הדלת אמנם הרב ב"י סימן של"ח כתב בשם אגור ופסקי תוספות דאסור להכות בשבת על הדלת בטבעת הקבועה שם אע"פ שאינו מכוין לשיר אבל לצפצף בפיו כמו צפור לקרא לחבירו מותר ע"כ. ומסתברא דאם מתכוין לשיר יש להחמיר וכ"כ הרב מגן דוד [ט"ז] ועיי"ש בדין הפעמונים שתולין בפרוכת בבית הכנסת שהחמיר בדבר והרב מג"א ז"ל הקיל שם משום דהוי לצורך מצוה וממ"ש רבינו או לקשקש את האגוז לתינוק וכו' כדי שישתוק יש ללמוד לאותם הנוהגים לקשקש בפעמונים ומשמיעי קול לקטנים הבוכים כדי לשתקם דאסור משום כלי שיר ויש להם לשתקם בפה דוקא ומבואר הוא ועיין להרב ב"י שם ועיין עוד להגהות מיימוניות בדינים אלו.

ה

אין מספקין וכו'. משנה וגמ' בביצה דף ל"ו ופירש רבינו שם מספקין הוא הניגון וההכאה בצלצל ומטפחין ההכאה יד על יד ע"כ. ורש"י ז"ל פירש מספקין על ירך מטפחין ביד ע"כ. והיתר כלאחר יד הובא בהרי"ף ז"ל מהירושלמי הזכירו הרב המגיד ועיין להתוס' יו"ט ז"ל.

אין שטין וכו'. שם ואמרו בגמ' שמא יעשה חבית של שייטין וכן פירש רבינו שם ומה שכתוב בספרי רבינו כאן שמא יתקן נראה שיש להגיה שמא יעשה כלשון הגמ' וכמ"ש הוא עצמו שם וכן מצאתי בנוסחא אחרינא וכן נראה ממ"ש אחר זה בדין הבריכה וכו' עיי"ש.

בריכה וכו'. שבת דף מ' כדברי רבינו וכן פירש רש"י ז"ל.

ו

אין חותכים וכו'. מבואר בסוגיא דף קמ"ו כדברי רבינו.

ואסור להניח עלה של הדס וכו'. שם אמר טבות רישבא אמר שמואל האי טרפא דאסא אסור מאי טעמא רב יימר מדפתי אמר משום מרזב רב אשי אמר גזירה שמא יקטום מאי בינייהו איכא בינייהו דקטים ומנחי ע"כ. ומתחילה יש להבין כוונת דקטים ומנח דנראה דהיא היא מימרא דשמואל אלא דאפשר דר"ל דקטים ומנח כבר בחבית גופיה דלמאן דאמר משום מרזב דהיינו שמא יכין מרזב אכתי איכא למיחש ואסיר ולמאן דאמר שמא יקטום כיון שהוא קטום כבר ומונח בפי החבית תו ליכא למיחש להכי ושרי ואם כן מלבד מה שהקשה הרב המגיד דלמה פסק כרב ירמיה להחמיר תו איכא למידק עליה דהוה ליה לכתוב דאפילו מונח בפי החבית אסור וכל שכן להניחו לכתחילה וקושיא זו איתא גם לפי תירוץ מרן ז"ל.

ומכח קושיא זו מצורף לקושיית הרב המגידהייתי רוצה לומר דאפשר שרבינו מפרש דקטים ומנח למ"ד משום מרזב שרי דתו ליכא למיחש להכי כיון שאינו עושה שום מעשה ולמ"ד שמא יקטום לעולם איכא חששא שמא יקטום פעם אחרת אי נמי שיתקלקל העלה ולפי זה היה הכל מתורץ דפסק כרבי ירמיה לקולא במידי דרבנן ולא הוצרך להביא ההיא דקטים ומנח דממילא משמע שריותא מכיון שכתב מפני שהוא כעושה מרזב וכו' והרי אין כאן שום עשיית מרזב כלל. אמנם ראיתי לשלטי הגבורים סביב הרי"ף ז"ל שכתב בקטים ומנח דלמאן דאמר שמא יקטום בשכבר קטומה שרי לתת בנקב החבית דלא גזרינן עליה שמא יעשה מרזב בתחילה וכו' והלשון מגומגם דכיון דיהיב טעמא למאן דאמר שמא יקטום אמאי פתיך ותני דלא גזרינן שמא יעשה מרזב ואיך שיהיה הרי ס"ל להרב בדעת הפוסקים ז"ל דקטים ומנח לאו היינו שמונח בנקב החבית דאכתי מחוסר מעשה הוא וכמבואר בדבריו ז"ל עיי"ש ואם כן תקשה קושין קמייתא דהיא היא מימרא דשמואל וראיתי להרב ב"י סי' שד"י שפירש דמימרא דשמואל היא בשלא הכינו לכך מבעוד יום דכיון דצריך לחזר אחריו גזרינן שמא לא ימצא קטום וכו' וקטום ומנח היינו מבעוד יום עיי"ש וכן נראה דעת הרה"מ ודלא כהטור שכתב דהחילוק הוא בין אחת להרבה עלים עיי"ש. וא"כ הדרן לתירוץ מרן ז"ל.

אלא שמהרח"א נר"ו הקשה עליו דבפרק י"א פסק רבינו דקוטם לחצות בו שיניו חייב ותירץ נר"ו תירוץ אחר דעלה הדס רך הוא ולא מחייב רב אשי רק בקשין כמ"ש המ"מ ואם כן רב אשי דגזר שמא יקטום דלא כמאן ומשו"ה נתן טעם דרבי ירמיה ע"כ. ונראה לענ"ד לדעת מרן דמעיקרא ההיא דלחצות בו שיניו אפשר להעמידה על ידי כלי כמ"ש הרב המגיד ז"ל שם וסוף דבר הרה"מ ז"ל אחר שנשא ונתן בדברי רבינו סיים דלא מצא מקום ליישב דברי רבינו על פי הסוגיא ע"כ. אם כן איך נביא ראיה מזה לדברי רבינו ולחלוק על מרן ז"ל. גם מ"ש דעלה של הדס רך הוא לא ידעתי מנין הכריח כן לדעת רבינו דהרי הר"ן ז"ל ודעימיה ס"ל דעלה של הדס קשה הוא כמ"ש הרב ב"י שם עיין עליו.

ואין שוברים וכו'. משנה בביצה דף ל"ב ופירש רש"י כשצולין דגים על האסכלה חותכים קנים או קש שבולין או שוברין חרסין או חותכים נייר ושורין במים וסודרין הנייר ע"ג האסכלה מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג ע"כ. ורבינו פירש שם נייר ידוע וכשנותנים עליו שמן עומד לפני האש כל זמן שימצא בו שמן ע"כ.

ז

זמורה וכו'. משנה וגמרא בשבת דף קכ"ו ופירש רש"י זמורה של גפן שהיא קשורה בטפיח פך ששואבים בו מן הבור או מן המעיין ע"כ. ויש נוסח אחר בדברי רבינו ממלאין ממנה וכו' אין ממלאין ממנה.

אסור לחוף וכו'. שם דף נ' ופי' רש"י גרתקון כמין עפר שגדל בחביות של יין וכו' והרב ב"י סימן שכ"ג פירש גרתקון שמרי יין כשנתייבשו ונתקשו מפני שהוא ממחק לכלי כסף שהוא רך ע"כ. והוא קרוב לפירוש רש"י ז"ל.

ואסור להדיח וכו'. שם דף קי"ח והראב"ד ז"ל השיג על רבינו דכל זה אינו אסור אלא מפני שהוא טורח לחול ע"כ. ולא הבנתי כוונתו דמי אמר שרבינו נגד טעם זה וכ"כ הרב המגיד עיין עליו.

ואין מציעין וכו'. משנה שם דף קי"ג כלשון רבינו.

ח

אסור להטביל כלים וכו'. פרק יום טוב שחל דף י"ז ואפליגו אמוראי בטעמא דמלתא רבה אמר גזירה שמא יעבירם ארבע אמות ברשות הרבים ופריך עליה ומשני ורב יוסף אמר משום סחיטה ורב ביבי משום שמא ישהה ותניא כוותיה ורבא משום מתקן ורבינו כאן פסק דטעמא דרבא משום מתקן ובפ"ד דיו"ט פסק כרב ביבי שמא ישהה וכבר נתעוררו על זה ז"ל ומאי דנראה לענ"ד דסבירא ליה לרבינו דרב ביבי איו"ט דוקא קאי וכדברי רש"י ז"ל ומשום דהש"ס מביא סייעתא לדבריו פסק כוותיה וגם הברייתא דמייתי לסיועיה לא קתני אלא יו"ט ובענין שבת נראה לו לרבינו לפסוק כרבא דהוא בתרא וגם דטעמא דמתקן רבה נמי מודה לה וכנראה מדברי רש"י בכמה לשונות שם וכ"כ מהרש"ל שם [אף דמהרש"א חלק עליו עיין עליו] ופסקו של הרי"ף ז"ל נוטה לדברי רבינו אמנם הרא"ש ז"ל חלק עליו ומהרש"ל בספר ים של שלמה חלק על הרא"ש והרב המגידוהרב ב"י ז"ל בכח ואל עיי"ש ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] אחר סי' שכ"ב שנכנס בעובי הקורה ויישב הכל עיי"ש כי אין להאריך אכן מאי דקשה קצת מה שכתב רבינו בפירוש המשנה דבין בשבת בין ביו"ט טעמא משום מתקן ויש בזה נפקותא גם לענין כלים חדשים הנקחים מן הגוים וכבר נתעורר גם על זה הרב כנסת הגדולה שם עיין עליו.

ואין מזין עליו בשבת. הרב המגיד ז"ל לא ציין מהיכן הוציא רבינו דין זה ונראה לענ"ד שהוציאו ממתניתין דפסחים ריש פרק אלו דברים מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא אי הזאה דוחה שבת או לא ופסק כר"ע עיי"ש.

ט

אין מגביהין תרומות ומעשרות וכו'. במסכת ביצה דף ל"ז ובסוף במה מדליקין. והשיג עליו הראב"ד ז"ל דהוה ליה לפרש דאפי' ליתנם לכהן בו ביום אסור ובאמת כן הוא בגמ' דביצה אמתניתין דפריך פשיטא ומשני תני רב יוסף לא נצרכא אלא ליתנן לכהן בו ביום וכו' ופי' רש"י אפילו ליתנן לכהן בו ביום דאיכא למימר לא מוכחא מלתא דלתקוני טבלא מכוין דאין ידוע שיהא הוא צריך לשיריים ורואין שמוליך תרומה לכהן ומחזי דכולא מלתא משום שמחת יו"ט [דכהן] שצריך לה הוא אפילו הכי אסור ע"כ. ואם כן רבינו שכתב הדין סתם איכא לאקשויי עליה פשיטא והיא השגת הראב"ד דהוה ליה לפרש דאפי' ליתנן לכהן בו ביום אסור וכן כתב רבינו בפירוש המשנה וז"ל ולא מגביהין תרומה ומעשרות ואפי' ליתנן לכהן בו ביום ובזה דבר ולא דבר בהוצאתם ביו"ט כדי ליתנן אחר יו"ט וכו' ע"כ. ומכל מקום תמיה אני על הראב"ד ז"ל איך לא שת לבו למ"ש רבינו לקמן דין י"ד וז"ל ואין מגביהין תרומה ומעשרות שזה דומה למקדיש אותם פירות שהפריש ע"כ. הרי דלא די לו בטעם מפני שהוא כמתקן דהוה אמינא היכא דאינו נראה כמתקן כגון נותנן לכהן בו ביום כמ"ש רש"י ז"ל הוה לן למשרי לכך נתן טעם מפני שנראה כמקדיש אותם פירות ואם כן אפילו ליתנן לכהן בו ביום אסור דסוף סוף הרי דומה למקדיש והיא היא טעמא דמתניתין ומה שהביא דין זה כאן הוא משום דקעסיק בתיקון כגון טבילת כלים וכו' ואגבן הזכיר הא נמי דאיסורא משום מתקן ולקמן הזכיר עיקר הדין עם פרטיו בצחות לשונו וכן נראה מדברי הרב המגיד לקמן ודו"ק.

י

מעבד וכו'. עיקר הדין ביארו רבינו בפי"א. ומ"ש

לפיכך וכו' מבואר בברייתא דף קמ"א ומה שכתוב בספרי רבינו על קטבליא בנוסחא אחרינא כתוב ע"ג טבלא וגירסת הברייתא שלפנינו קטבליא והרב המגיד גריס קרטבלא ופירש רש"י ז"ל קטבליא עור שלוק שעושים ממנו משטחות לשלחן ולמיטה ע"כ. ולמ"ש רבינו והכל בחדשים וכו' עיין מה שכתבתי בפ"ב.

יא

הממרח וכו'. עיקר הדין ביארו רבינו פי"א. ומ"ש

לפיכך וכו' נתבאר שם דף קמ"ו ומה שכתוב בספרי רבינו

ואפילו בשומן בגמרא איפליגו רב ושמואל במשחא וקי"ל כרב באיסורי והיה נראה להגיה בדברי רבינו ואפילו בשמן כדברי הברייתא של שם אבל מה אעשה שבכל הנוסחאות שלפנינו כתוב שומן. והך סתימה היינו על פני הנקב דאילו תוך הנקב כבר אסרו לעיל דין ג' וכ"כ הרב המגיד. ומרן ז"ל כתב עוד דהכא נחית רבינו לאיסור מירוח מלבד איסור משום בונה עיין עליו.

יב

מפני שהוא ככותב. משנה בהמצניע דף צ"ד והקשה הרב תוס' יו"ט דבגמרא מסקינן מפני שנראה כצובע עיי"ש ונראה דכיון דרבינו פסק כרבנן דאין כאן כי אם שבות ורבי אבהו דדחי שאין דרך כתיבה בכך לדעת רבי אליעזר וכו' ומכוין שהדבר תלוי בסברא אמטו להכי בגודלת ופוקסת פסק משום לתא דבונה בפרק כ"ב דין כ"ו וכמ"ש שם ובכוחלת דהסברא נוטה משום כותב וכמ"ש רש"י שמוליכה מכחול סביב העין כאדם המוליך קולמוס סביב האות ע"כ. מעתה כיון דאין כאן חיוב לרבנן אלא משום שבות נתן טעם למאי דמסתבר טפי. וכן נראה כוונת הרב המגיד ז"ל עיין עליו. והרח"א נר"ו תירץ משום דבתר הכי אמרינן וכן אמר ר' שמעון בן אלעזר אשה לא תעביר סרק על פניה מפני שנראה כצובעת מכלל דכוחלת לאו צובעת היא ע"כ. אף דבאמת אינו כ"כ הכרח עיי"ש.

ואסור ללוות וכו'. שם דף קמ"ח.

לא ישכור וכו'. משנה שם דף ק"נ. ומ"ש

ולא יאמר לחבירו וכו' בגמרא פריך פשיטא מאי שנא הוא ומ"ש חבירו ומסיק הא קמ"ל לא יאמר לחבירו וכו' אבל אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב וכו' וכבר הזכירו פכ"ד דין ד'. ומ"ש

ובלבד שלא יאמר לו הלויני מבואר שם בגמ' השאילני לא אתי למכתב והלויני אתי למכתב והרב המגיד כתב בשם הרי"ף ז"ל דהלויני לזמן מרובה משמע ולפיכך אתי למכתב.

יג

אחד המוכר וכו'. עיין לרבינו פ"ד דשביתת יו"ט דין י"ט ודין המדידה משנה וגמ' דף קנ"ו ועיין לרבינו שם.

יד

אין דנין וכו'. כל אלו החלוקות מבוארים במשנה דביצה דף ל"ז ודין הגבהת תרומות הזכירו רבינו בדין ט' משום מתקן וכאן הוסיף בו איסור משום שמא יכתוב. ובפירוש המשנה כתב רבינו דאפילו הפרישן ליתנן לכהן בו ביום אסור ומבואר הוא בגמ' וכאן סתם דמשמע בכל גווני מדלא חילק. ועוד דומיא דאינך ועיין מ"ש בדין ט'.

ואין מעשרין וכו'. בכורות דף נ"ו והטעם בגמרא שם.

ומקדיש אדם וכו'. שבת דף קמ"א.

כך אין מקדשין וכו'. זה נלמד שפיר מפלוגתא דרבי אליעזר ורבי עקיבא בפסחים ריש אלו דברים וקי"ל כר"ע דהזאה אינו דוחה שבת כמ"ש רבינו לעיל דין ח' והדברים ק"ו לקידוש המי חטאת ועיין מ"ש שם.

טו

המגביה תרומות וכו'. משנה פ"ב דתרומות הובאה בביצה דף י"ז. ודין המקדיש או מעריך וכו' נלמד מהירושלמי פ"ב דתרומות ועיין להרי"ף ז"ל. ודין מעשרין את הדמאי מבואר במשנה ס"פ במה מדליקין דף ל"ד.

טז

מי שקרא וכו'. משנה פ"ד דדמאי כלשון רבינו ופירוש לא יטלם רוצה לומר שלא יתנם לכהן או לעני וכ"כ רבינו והר"ש שם מהירושלמי. ומבואר ג"כ ממ"ש רבינו כאן ואע"פ שיחד מקומן וכו' ומ"ש ובלבד שיודיע וכו' היינו סיפא דההיך מתניתין ופירש שם רבינו דהטעם שאם לא יודיעם יחשבו שמאכילן דרך נדבה ויהיה כמו שמאכיל תרומה ומעשרות לאורחיו ועשה מהם צרכיו ע"כ. והר"ש פירש שם בענין אחר עיין עליו.

יז

אסור להפיס וכו'. ממתניתין דף קמ"ח מפיס אדם עם בניו וכו' ופירש רבינו שם מפיס פירושו מטיל גורלות וכו' ע"כ. ואיסור שחוק הקוביא אפילו בחול ביארו רבינו בהלכות גזלה פ"ו דין ז' עיי"ש. ובפירוש המשנה כתב ז"ל קוביא שם נופל על כל מיני שחוק.

ומפיס אדם וכו'. הכי אוקמוה בגמרא וכן העתיק רבינו בפירוש המשנה ובמה שיש לעמוד בזה מדין ריבית עיין להרב המגיד ומרן ז"ל.

יח

אסור לחשב וכו'. שם דף ק"נ ומ"ש רבינו שהוא צריך להם בשבת הלשון מגומגם דמשמע דצריכין הם לעצמו של יום שבת ומי הכריחו לזה ותו דכי כתב ז"ל לפיכך חשבונות שאין בהם צורך מותר משמע שאין בהם צורך שבת כי רישא אף שיש בהם צורך חול וזה אינו דלא הותר אלא חשבונות של מה בכך שאין בהם שום צורך כמ"ש לקמן ויש ליישב דתיבת בשבת לא קאי אלא כלפי האיסור וק"ל.

כמה סאין וכו'. בנוסחא אחרינא אין שם תיבת סאין.

בשנה פלונית. בנוסחא אחרינא כתוב בשדה פלוני.

יט

אסור לקרות וכו'. שם דף קט"ז וקמ"ט מבואר כדברי רבינו ובפירוש המשנה אסר רבינו אפילו איגרת של שאלת שלום ועיין להרב ב"י סי' ש"ז.

מונה אדם וכו'. שם וכאביי והרב המגיד ז"ל הביא יש אומרים דלהסתכל בכתב ולמנות במחשבתו מותר והרב רבינו יונה ז"ל אוסר גם בזה.

לפיכך אם היו וכו'. שם שקלא וטריא טובא ומשמע מדברי רבינו דגם בכותל לא הותר כי אם בחקוק דוקא וכן הבין הרב המגיד ז"ל ושיטות אחרות יש בזה עיין להרב בית יוסף סימן ש"ז באורך. ועיין לרבינו בפ"ה דין ב' וי"ד וט"ו וט"ז.

ואסור לקרות וכו'. גם זה מבואר שם ואמרו שם ודיוקני עצמה אף בחול אסור. ועיין לרבינו בהלכות ע"ז פ"ג ופ"ו ופ"ז.

אף לקרות בכתובים וכו'. משנה שם דף קט"ז ומפני מה אין קורין בהם מפני ביטול בית המדרש ובגמרא אמר רב לא שנו אלא בזמן ביהמ"ד אבל שלא בזמן ביהמ"ד קורין ושמואל אמר אפילו שלא בזמן ביהמ"ד אין קורין ומסיק לה רב אשי דהכי פלוגתייהו ופסק כרב באיסורי ולכך כתב בשעת בית המדרש וכו'.

כ

נפלה דליקה וכו'. מבואר במשנה דף קי"ז וממה שכתב אינו מציל וכו' יש ללמוד שלא החמירו אלא בחצר שבה נפלה הדליקה אבל בחצר אחר שאין שם הדליקה הכל מותר דליכא למיחש דלמא אתי לכבויי וכמ"ש התוס' ועיין להרב המגיד ז"ל. ומ"ש בספרי רבינו שנמצא מתייאש מן הכל. בנוסח אחר כתוב מן הכלי ונוסחתינו נראית עיקר.

כב

בד"א וכו'. משנה דף ק"כ ומסקנא דגמרא דבכלי אחד אפילו יש בו כמה סעודות שרי.

כג

וכן אם פירש טליתו. בעיא שם ופשטוה להתיר ופירושו שמביא כלים מלאים ומערן בטלית וכו' וכ"כ הרב המגיד בשם הרמב"ן ז"ל ודלא כהתוס' עיין עליו.

כד

ואומר לאחרים וכו'. גם זה שם ובנוסח אחר כתוב בדברי רבינו כל אחד ואחד מציל מזון ג' סעודות וכו'. ומ"ש

מותר לו ליטול וכו'. פירוש משום דמהפקרא קזכו ולאו אדעתא דהכי הצילו וא"כ אין ללמוד מכאן שיהא מותר ליטול שכר שבת אפילו בדברים המותרים וכמ"ש רבינו סוף פרק ששי ועיין עוד להרב המגיד ולהרב מג"א ז"ל בפירוש דבריו.

כה

הציל פת נקיה וכו'. ברייתא דף קי"ז ומ"ש בספרי רבינו אבל אם הציל פת שאינה נקיה בנוסח אחר כתוב שאינה נקיה מתחילה והיא היא.

ומציל ביום הכפורים וכו'. שם באותה ברייתא ועמ"ש

אם היה יום הכפורים בערב שבת כתב הרב המגיד שכתב כן לומר שאם היה בחמישי ודאי אין מצילין שהרי אפשר לו להכין ביום ששי וכו' והקשה על זה הרב כנסת הגדולה או"ח סי' של"ד דא"כ אמאי תני בברייתא ולא משבת לשבת הבאה לישמועינן רבותא אפילו כשחל יוה"כ ביום ה' אסור ומכ"ש משבת לשבת עיי"ש. וי"ל דמלתא פסיקתא קתני ועוד דכיון דבדרך אין צריך לומר קאמר לא הוצרך לומר כן ומכ"ש דכיון דתני דמשבת ליו"ט אסור מטעמא דאפשר להכין מכ"ש לחול גמור וכ"כ ז"ל.

ומה הוא מציל ללבושו וכו'. בנוסח אחר איתא ומה שהוא מציל ללבוש וכן העתיק הרב המגיד ז"ל ועוד כתב ז"ל ושם במשנה נזכר וחוזר ולובש ומוציא וגם בברייתא לובש ומוציא ופושט וחוזר ולובש ומוציא ופושט ואפי' כל היום כולו דברי רבי מאיר וזה לא נזכר בדברי רבינו בביאור ע"כ. וצריך לחפש איזה רמז לדבר וראיתי להרב עראמה שכתב וכל אחד ואחד לובש וכו' פירוש כשלא יש זמן לשיוליך ויחזור וילבש וכו' דאי לאו הכי משנה ערוכה היא ע"כ. והוא רמז קצת רחוק עד שמרן ז"ל לא ס"ד כלל אדרבא הכריח שרבינו כתב ובגדים שיכול ללבוש שנמצא מתייאש מן הכל וכו' על כרחך נראה שלא התיר אלא פעם ראשונה דומיא דמזונות וכתב ז"ל שטעמו מפני שסבור דכי תנן הכי במתניתין הם דברי רבי יוסי. ותנא קמא פליג עליה וס"ל נמי דרבי מאיר דברייתא לאו היינו ת"ק דמתניתין והלכה כת"ק דמתניתין ע"כ. והקשה עליו הרח"א נר"ו בשם הרב קונקי ז"ל דבערובין קאמר להדיא דר"מ דברייתא הוא ת"ק דמתניתין והכי איתא התם דף צ"ה לימא תנן סתמא דלא כר"מ דאי כר"מ האמר לובש כל מה שיכול ללבוש וכו' דתנן ולשם מוציא כל כלי תשמישו ולובש כל מה שיכול ללבוש וכו' וממאי דההיא סתמא ר"מ דקתני עלה לובש ומוציא ופושט וכו' דברי ר"מ וכו' ע"כ. והיא קושיא עצומה וגם הרב הניחה בצ"ע ומה מאד תמהתי שהרב ב"י גופיה באו"ח סימן של"ד הביא לשון זה בעצמו וקבעו בשלחנו הטהור בשם יש מי שאומר והמפרשים ז"ל לא נתעוררו בזה כלל עיין עליו וצ"ע טובא כי קשה לשמוע דאישתמיטתיה להרב ב"י ההיא דעירובין.

שוב אחר זמן רב מידי עבור עלינו הרב הכולל בכל חכמות אלוף נעורי מהר"י לונדין נר"ו סייעני לתרץ קושיא זו דכוונת הסוגיא לדעת מרן ז"ל כך היא דרבי מאיר דברייתא מודה לתנא קמא בחדא ופליג עליה בחדא דתנא קמא דמתניתין לא שרי אלא בפעם אחת כל מה שיכול אבל טפי לא ור"מ מודה לתנא קמא בזה ומוסיף עוד דחוזר ולובש ומוציא אפילו כל היום כולו ורבי יוסי היא סברא שלישית דס"ל די"ח כלים טפי לא אלא דמקל מצד אחד דחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים וכו'. מעתה כדקאמר תלמודא התם בעירובין לימא תנן סתמא דלא כר"מ וכו' הוא משום דר"מ גופיה היינו ת"ק באותו צד דלובש כל מה שיכול ללבוש ולכוונה זו פריך תלמודא התם וההיא סתמא ממאי דר"מ היא כלומר ממאי דר"מ ס"ל הכי ואהא מתרץ דעל כרחך ר"מ מודה לה והיא היא ר"מ מדקתני עלה בברייתא לובש ומוציא ופושט ולובש ומוציא אפי' כל היום כולו דברי ר"מ כלומר ומדמייתי תלמודא עלה דמתניתין הך ברייתא מוכרח דר"מ סבר לה דלובש כל מה שיכול ללבוש אלא דהוא גופיה מוסיף עוד דכל היום חוזר ועושה כן ולא מצי תלמודא להוכיח מהברייתא לבד משום דאינו מפורש בה כל מה שיכול ללבוש דהיינו כח חקירת התלמוד זוג אחד אין טפי לא והוצרך לזה לשתף גם המשנה שהיא העיקרית להכריח הדבר ואם כן זכינו לדין דרבינו ס"ל הכי דשלשה מחלוקות יש בדבר ופסק כת"ק דמתניתין ור"מ לאו היינו תנא קמא דמתניתין כלומר סברת ר"מ בברייתא לאו היינו ת"ק דמתניתין דאף דר"מ ס"ל הך דת"ק ת"ק לא ס"ל הך דר"מ דהרי לא התיר אלא פעם אחת טפי לא ועלו כהוגן דברי מרן הקדוש שלי"ת.

כו

מותר להציל וכו'. כל זה משנה דגמ' דף קט"ו ועיין להרב המגיד והרב ב"י ז"ל סי' של"ד.

כז

היו כתובים וכו'. שם דף קט"ז בעיא דריש גלותא ואפשיטא. ודין הגליונות נתבאר ג"כ שם במסקנא.

הברכות וכו'. ברייתא דף קט"ו ופי' רש"י הברכות מטבע ברכות שטבעו חז"ל כגון י"ח ושאר ברכות ומענינות הרבה מפרשיות שהיו כותבים בקמיעין פסוקי לחש כגון כל המחלה וכגון לא תירא מפחד לילה.

כח

ספר תורה וכו'. ברייתא שם וכרב הונא דבעי אותיות מכונסות דוקא. ומ"ש וכן אם היתה בה פרשה וכו' היינו מאי דאמרו שם היכא דחסר איזה אות מפרשת ויהי בנסוע הארן שהיא פ"ה אותיות עם האזכרות דבשביל האזכרות מצילין. ודין תיק הספר וכו' הוא משנה שם ועיין להרב ב"י סי' של"ד והמפרשים ז"ל בפרטי אלו הדינים.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---