מגדל עוז/שבת/כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ שבת כב

א

רדיית הפת אע"פ כו' עד כדי לשנות. פ' כל כתבי הקדש:

מפני מה אסרו עד אפילו להזיע. פ' כירה (דף מ'):

וגזרו שלא ישתטף עד ידיו ורגליו מותר. פרק כירה ופרק חבית (דף קמ"ז):

בד"א בחמי האור עד כל גופו. פ' כירה:

ואסור לרחוץ עד כמרחץ. פ' חבית:

מתחמם אדם כו' עד אינו מבשל. הכל פרק כירה:

ב

רדיית הפת אע"פ כו' עד כדי לשנות. פ' כל כתבי הקדש:

מפני מה אסרו עד אפילו להזיע. פ' כירה (דף מ'):

וגזרו שלא ישתטף עד ידיו ורגליו מותר. פרק כירה ופרק חבית (דף קמ"ז):

בד"א בחמי האור עד כל גופו. פ' כירה:

ואסור לרחוץ עד כמרחץ. פ' חבית:

מתחמם אדם כו' עד אינו מבשל. הכל פרק כירה:

ג

רדיית הפת אע"פ כו' עד כדי לשנות. פ' כל כתבי הקדש:

מפני מה אסרו עד אפילו להזיע. פ' כירה (דף מ'):

וגזרו שלא ישתטף עד ידיו ורגליו מותר. פרק כירה ופרק חבית (דף קמ"ז):

בד"א בחמי האור עד כל גופו. פ' כירה:

ואסור לרחוץ עד כמרחץ. פ' חבית:

מתחמם אדם כו' עד אינו מבשל. הכל פרק כירה:

ד

רדיית הפת אע"פ כו' עד כדי לשנות. פ' כל כתבי הקדש:

מפני מה אסרו עד אפילו להזיע. פ' כירה (דף מ'):

וגזרו שלא ישתטף עד ידיו ורגליו מותר. פרק כירה ופרק חבית (דף קמ"ז):

בד"א בחמי האור עד כל גופו. פ' כירה:

ואסור לרחוץ עד כמרחץ. פ' חבית:

מתחמם אדם כו' עד אינו מבשל. הכל פרק כירה:

ה

רדיית הפת אע"פ כו' עד כדי לשנות. פ' כל כתבי הקדש:

מפני מה אסרו עד אפילו להזיע. פ' כירה (דף מ'):

וגזרו שלא ישתטף עד ידיו ורגליו מותר. פרק כירה ופרק חבית (דף קמ"ז):

בד"א בחמי האור עד כל גופו. פ' כירה:

ואסור לרחוץ עד כמרחץ. פ' חבית:

מתחמם אדם כו' עד אינו מבשל. הכל פרק כירה:

ו

רדיית הפת אע"פ כו' עד כדי לשנות. פ' כל כתבי הקדש:

מפני מה אסרו עד אפילו להזיע. פ' כירה (דף מ'):

וגזרו שלא ישתטף עד ידיו ורגליו מותר. פרק כירה ופרק חבית (דף קמ"ז):

בד"א בחמי האור עד כל גופו. פ' כירה:

ואסור לרחוץ עד כמרחץ. פ' חבית:

מתחמם אדם כו' עד אינו מבשל. הכל פרק כירה:

ז

אין שורין את החלתית עד אם פסק מלשתות. פרק ר"א דתולין:

דבר שנתבשל עד שיהיה שמור. פ' כירה (ל"ח) ומקצתו פרק חבית (דף קמ"א):

מערב אדם מים עד ממלאכת התבשיל. פ' שמנה שרצים (דף ק"ח):

וכן לא יעשה מי מלח עד במלח ואוכל. פ' ח' שרצים ופ"ק דמס' עירובין:

ח

אין שורין את החלתית עד אם פסק מלשתות. פרק ר"א דתולין:

דבר שנתבשל עד שיהיה שמור. פ' כירה (ל"ח) ומקצתו פרק חבית (דף קמ"א):

מערב אדם מים עד ממלאכת התבשיל. פ' שמנה שרצים (דף ק"ח):

וכן לא יעשה מי מלח עד במלח ואוכל. פ' ח' שרצים ופ"ק דמס' עירובין:

ט

אין שורין את החלתית עד אם פסק מלשתות. פרק ר"א דתולין:

דבר שנתבשל עד שיהיה שמור. פ' כירה (ל"ח) ומקצתו פרק חבית (דף קמ"א):

מערב אדם מים עד ממלאכת התבשיל. פ' שמנה שרצים (דף ק"ח):

וכן לא יעשה מי מלח עד במלח ואוכל. פ' ח' שרצים ופ"ק דמס' עירובין:

י

אין שורין את החלתית עד אם פסק מלשתות. פרק ר"א דתולין:

דבר שנתבשל עד שיהיה שמור. פ' כירה (ל"ח) ומקצתו פרק חבית (דף קמ"א):

מערב אדם מים עד ממלאכת התבשיל. פ' שמנה שרצים (דף ק"ח):

וכן לא יעשה מי מלח עד במלח ואוכל. פ' ח' שרצים ופ"ק דמס' עירובין:

יא

מותר לערב יין עד אלא מערב. פ' ר' אליעזר דתולין (דף קמ"א):

הנוטל שער עד אינו מתכוין. פרק במה טומנין (דף ג' שם):

עירב דבר שמשיר וכו'. מילתיה דרב יוסף ורבא ורב ששת אינון פרק במה טומנין:

אסור לראות במראה עד חייב משום מכבס. פרק השואל (דף קמ"ט):

לפיכך אסור לדחוק מטלית עד לידי סחיטה. פרק ר"א דתולין (דף קמ"א):

ואין מקנחין וכו'. פרק נוטל (דף קמ"ג) :
כתב הראב"ד ז"ל הצרפתים מפרשים כן וכו' אסור לסחטו עכ"ל: ואני אומר כי עיקר הלכה זו סוף פרק הנוטל ומשנה שלימה שנינו ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ופירש"י ז"ל אם יש לו בית אחיזה של עור שיאחזנו בו מקנחין בו אבל בלא"ה אין מקנחין בו שכשאוחזין בו נסחט עכ"ל. וכן גר"ח וכן פי' ר"מ ז"ל בפי' המשניות ובזה לא נשאר מקום לקושיית ראב"ד ז"ל ובכ"מ בית אחיזה הוא פירושו בית יד כפירוש רבותינו הצרפתים ז"ל. ועוד דקתני ל"ד אלא ה"ה בית יד של עץ ושל שער ושל כל דבר שאינו נסחט וכן יתפרש לשון ר"מ ז"ל ובדקתי גם בנוסחאות רבותינו ז"ל המדוייקות וגורסות עור ואולי בגירסת ר"מ ז"ל לא היה ואע"פ כן כיון לפרשו על האמת ואם היה בגירסת הראב"ד ז"ל אם לאו ולקח דרך אחרת מתוק לחכו האמת יורה דרכו:

ואין מכסין חבית עד שמא יסחוט: פרק טומנין (דף מ"ח) ופרק נוטל (דף קמ"ג):

יב

מותר לערב יין עד אלא מערב. פ' ר' אליעזר דתולין (דף קמ"א):

הנוטל שער עד אינו מתכוין. פרק במה טומנין (דף ג' שם):

עירב דבר שמשיר וכו'. מילתיה דרב יוסף ורבא ורב ששת אינון פרק במה טומנין:

אסור לראות במראה עד חייב משום מכבס. פרק השואל (דף קמ"ט):

לפיכך אסור לדחוק מטלית עד לידי סחיטה. פרק ר"א דתולין (דף קמ"א):

ואין מקנחין וכו'. פרק נוטל (דף קמ"ג) :
כתב הראב"ד ז"ל הצרפתים מפרשים כן וכו' אסור לסחטו עכ"ל: ואני אומר כי עיקר הלכה זו סוף פרק הנוטל ומשנה שלימה שנינו ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ופירש"י ז"ל אם יש לו בית אחיזה של עור שיאחזנו בו מקנחין בו אבל בלא"ה אין מקנחין בו שכשאוחזין בו נסחט עכ"ל. וכן גר"ח וכן פי' ר"מ ז"ל בפי' המשניות ובזה לא נשאר מקום לקושיית ראב"ד ז"ל ובכ"מ בית אחיזה הוא פירושו בית יד כפירוש רבותינו הצרפתים ז"ל. ועוד דקתני ל"ד אלא ה"ה בית יד של עץ ושל שער ושל כל דבר שאינו נסחט וכן יתפרש לשון ר"מ ז"ל ובדקתי גם בנוסחאות רבותינו ז"ל המדוייקות וגורסות עור ואולי בגירסת ר"מ ז"ל לא היה ואע"פ כן כיון לפרשו על האמת ואם היה בגירסת הראב"ד ז"ל אם לאו ולקח דרך אחרת מתוק לחכו האמת יורה דרכו:

ואין מכסין חבית עד שמא יסחוט: פרק טומנין (דף מ"ח) ופרק נוטל (דף קמ"ג):

יג

מותר לערב יין עד אלא מערב. פ' ר' אליעזר דתולין (דף קמ"א):

הנוטל שער עד אינו מתכוין. פרק במה טומנין (דף ג' שם):

עירב דבר שמשיר וכו'. מילתיה דרב יוסף ורבא ורב ששת אינון פרק במה טומנין:

אסור לראות במראה עד חייב משום מכבס. פרק השואל (דף קמ"ט):

לפיכך אסור לדחוק מטלית עד לידי סחיטה. פרק ר"א דתולין (דף קמ"א):

ואין מקנחין וכו'. פרק נוטל (דף קמ"ג) :
כתב הראב"ד ז"ל הצרפתים מפרשים כן וכו' אסור לסחטו עכ"ל: ואני אומר כי עיקר הלכה זו סוף פרק הנוטל ומשנה שלימה שנינו ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ופירש"י ז"ל אם יש לו בית אחיזה של עור שיאחזנו בו מקנחין בו אבל בלא"ה אין מקנחין בו שכשאוחזין בו נסחט עכ"ל. וכן גר"ח וכן פי' ר"מ ז"ל בפי' המשניות ובזה לא נשאר מקום לקושיית ראב"ד ז"ל ובכ"מ בית אחיזה הוא פירושו בית יד כפירוש רבותינו הצרפתים ז"ל. ועוד דקתני ל"ד אלא ה"ה בית יד של עץ ושל שער ושל כל דבר שאינו נסחט וכן יתפרש לשון ר"מ ז"ל ובדקתי גם בנוסחאות רבותינו ז"ל המדוייקות וגורסות עור ואולי בגירסת ר"מ ז"ל לא היה ואע"פ כן כיון לפרשו על האמת ואם היה בגירסת הראב"ד ז"ל אם לאו ולקח דרך אחרת מתוק לחכו האמת יורה דרכו:

ואין מכסין חבית עד שמא יסחוט: פרק טומנין (דף מ"ח) ופרק נוטל (דף קמ"ג):

יד

מותר לערב יין עד אלא מערב. פ' ר' אליעזר דתולין (דף קמ"א):

הנוטל שער עד אינו מתכוין. פרק במה טומנין (דף ג' שם):

עירב דבר שמשיר וכו'. מילתיה דרב יוסף ורבא ורב ששת אינון פרק במה טומנין:

אסור לראות במראה עד חייב משום מכבס. פרק השואל (דף קמ"ט):

לפיכך אסור לדחוק מטלית עד לידי סחיטה. פרק ר"א דתולין (דף קמ"א):

ואין מקנחין וכו'. פרק נוטל (דף קמ"ג) :
כתב הראב"ד ז"ל הצרפתים מפרשים כן וכו' אסור לסחטו עכ"ל: ואני אומר כי עיקר הלכה זו סוף פרק הנוטל ומשנה שלימה שנינו ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ופירש"י ז"ל אם יש לו בית אחיזה של עור שיאחזנו בו מקנחין בו אבל בלא"ה אין מקנחין בו שכשאוחזין בו נסחט עכ"ל. וכן גר"ח וכן פי' ר"מ ז"ל בפי' המשניות ובזה לא נשאר מקום לקושיית ראב"ד ז"ל ובכ"מ בית אחיזה הוא פירושו בית יד כפירוש רבותינו הצרפתים ז"ל. ועוד דקתני ל"ד אלא ה"ה בית יד של עץ ושל שער ושל כל דבר שאינו נסחט וכן יתפרש לשון ר"מ ז"ל ובדקתי גם בנוסחאות רבותינו ז"ל המדוייקות וגורסות עור ואולי בגירסת ר"מ ז"ל לא היה ואע"פ כן כיון לפרשו על האמת ואם היה בגירסת הראב"ד ז"ל אם לאו ולקח דרך אחרת מתוק לחכו האמת יורה דרכו:

ואין מכסין חבית עד שמא יסחוט: פרק טומנין (דף מ"ח) ופרק נוטל (דף קמ"ג):

טו

מותר לערב יין עד אלא מערב. פ' ר' אליעזר דתולין (דף קמ"א):

הנוטל שער עד אינו מתכוין. פרק במה טומנין (דף ג' שם):

עירב דבר שמשיר וכו'. מילתיה דרב יוסף ורבא ורב ששת אינון פרק במה טומנין:

אסור לראות במראה עד חייב משום מכבס. פרק השואל (דף קמ"ט):

לפיכך אסור לדחוק מטלית עד לידי סחיטה. פרק ר"א דתולין (דף קמ"א):

ואין מקנחין וכו'. פרק נוטל (דף קמ"ג) :
כתב הראב"ד ז"ל הצרפתים מפרשים כן וכו' אסור לסחטו עכ"ל: ואני אומר כי עיקר הלכה זו סוף פרק הנוטל ומשנה שלימה שנינו ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ופירש"י ז"ל אם יש לו בית אחיזה של עור שיאחזנו בו מקנחין בו אבל בלא"ה אין מקנחין בו שכשאוחזין בו נסחט עכ"ל. וכן גר"ח וכן פי' ר"מ ז"ל בפי' המשניות ובזה לא נשאר מקום לקושיית ראב"ד ז"ל ובכ"מ בית אחיזה הוא פירושו בית יד כפירוש רבותינו הצרפתים ז"ל. ועוד דקתני ל"ד אלא ה"ה בית יד של עץ ושל שער ושל כל דבר שאינו נסחט וכן יתפרש לשון ר"מ ז"ל ובדקתי גם בנוסחאות רבותינו ז"ל המדוייקות וגורסות עור ואולי בגירסת ר"מ ז"ל לא היה ואע"פ כן כיון לפרשו על האמת ואם היה בגירסת הראב"ד ז"ל אם לאו ולקח דרך אחרת מתוק לחכו האמת יורה דרכו:

ואין מכסין חבית עד שמא יסחוט: פרק טומנין (דף מ"ח) ופרק נוטל (דף קמ"ג):

טז

נשברה לו חבית עד לידי סחיטה. פרק חבית:

וכיצד מציל ממנה כו' עד הרי זה מותר. פ' כל כתבי הקדש (דף קי"ז):

טיט שעל בגדו עד שמא יכבס. פ' ר"א דתולין (דף קמ"א):

המכסכס את הסודר וכו'. פ' ר"א דתולין:
כתב הראב"ד ז"ל טעה בזה דבין סודר בין חלוק מותר וכ"פ הרב ז"ל עכ"ל: ואני אומר דברי הר"מ ז"ל תלמוד ערוך הוא פרק ר"א דתולין גמרא מתניתין דאין שורין חלתית דגריס מסתמיך ואזיל רב אחא בר יוסף אכתפיה דר"נ בר יצחק בר אחתיה א"ל כי מטית לבי רב חסדא ויס"ג לבי רב ספרא עייליה כי מטו התם עייליה בעא מיניה כו' עד כי נפק א"ל מאי בעא מר מיניה א"ל מהו לכסכוסי כתונייתא בשבתא מי אמרינן לרכוכי מנא קא מיכוין ושפיר דמי או דילמא לאולודי חיורא קא מיכוין ואסיר וא"ל לרכוכי מנא קא מיכוין ושפיר דמי א"ל ותבעי ליה למר סודרא אמר ליה סודרא לא קא מיבעי לי דבעאי מיניה דרב הונא ופשטה לי לאיסורא אמר ליה ותפשוט ליה למר מסודרא א"ל התם מחזי כאולודי חיורא הכא לא מחזי כאולודי חיורא ע"כ. הנה עיניך רואות שדבריו מחוורים ולא ידעתי מה ראה הראב"ד ז"ל לחלוק על זה וגם לא ירדתי לסוף דעתו באמרו שכן פסק הרב ז"ל כי אנחנו לא מצאנוהו מפורש זה בהלכות ואם רצה לומר כן מפני שהשמיט דין הסודר יכול אני לומר אדרבה מדכתונת מותרת דוקא סודר אסור ולא הוצרך לפרש, וגם מפר"ח ז"ל אני רואה שפוסק כן ופירש דכותנייתא היא מפשתן וסודרא הוא מצמר גפן ולא מצמר אחר דא"כ היכי סליק אדעתיה למילף פשתן מצמר ולדעתי יפה פירש כי הצמר והפשתן אינן שוין בלבונן כדאסיקנא פרק אלו מגלחין דכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ:

יז

נשברה לו חבית עד לידי סחיטה. פרק חבית:

וכיצד מציל ממנה כו' עד הרי זה מותר. פ' כל כתבי הקדש (דף קי"ז):

טיט שעל בגדו עד שמא יכבס. פ' ר"א דתולין (דף קמ"א):

המכסכס את הסודר וכו'. פ' ר"א דתולין:
כתב הראב"ד ז"ל טעה בזה דבין סודר בין חלוק מותר וכ"פ הרב ז"ל עכ"ל: ואני אומר דברי הר"מ ז"ל תלמוד ערוך הוא פרק ר"א דתולין גמרא מתניתין דאין שורין חלתית דגריס מסתמיך ואזיל רב אחא בר יוסף אכתפיה דר"נ בר יצחק בר אחתיה א"ל כי מטית לבי רב חסדא ויס"ג לבי רב ספרא עייליה כי מטו התם עייליה בעא מיניה כו' עד כי נפק א"ל מאי בעא מר מיניה א"ל מהו לכסכוסי כתונייתא בשבתא מי אמרינן לרכוכי מנא קא מיכוין ושפיר דמי או דילמא לאולודי חיורא קא מיכוין ואסיר וא"ל לרכוכי מנא קא מיכוין ושפיר דמי א"ל ותבעי ליה למר סודרא אמר ליה סודרא לא קא מיבעי לי דבעאי מיניה דרב הונא ופשטה לי לאיסורא אמר ליה ותפשוט ליה למר מסודרא א"ל התם מחזי כאולודי חיורא הכא לא מחזי כאולודי חיורא ע"כ. הנה עיניך רואות שדבריו מחוורים ולא ידעתי מה ראה הראב"ד ז"ל לחלוק על זה וגם לא ירדתי לסוף דעתו באמרו שכן פסק הרב ז"ל כי אנחנו לא מצאנוהו מפורש זה בהלכות ואם רצה לומר כן מפני שהשמיט דין הסודר יכול אני לומר אדרבה מדכתונת מותרת דוקא סודר אסור ולא הוצרך לפרש, וגם מפר"ח ז"ל אני רואה שפוסק כן ופירש דכותנייתא היא מפשתן וסודרא הוא מצמר גפן ולא מצמר אחר דא"כ היכי סליק אדעתיה למילף פשתן מצמר ולדעתי יפה פירש כי הצמר והפשתן אינן שוין בלבונן כדאסיקנא פרק אלו מגלחין דכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ:

יח

מנעל או סנדל שנתלכלך עד אבל לכבסו אסור. במסכת זבחים פרק דם חטאת (דף צד) והביאה ר"י אלפס ז"ל פרק ר"א דתולין:

ואין מגרדין כו' עד הישנים. פרק ר"א דתולין (דף קמ"א):

כר או כסת כו' עד לכבס את המפה. פ' נוטל (דף קמ"ב):

מי שרחץ במים עד שמא יסחוט. פרק ר"א דתולין (דף קמ"ו):

וכן מי שנשרו עד ושטחה ליבשה. פ' חבית:

וכל מקום וכו' עד אסור. פרק במה אשה:

יט

מנעל או סנדל שנתלכלך עד אבל לכבסו אסור. במסכת זבחים פרק דם חטאת (דף צד) והביאה ר"י אלפס ז"ל פרק ר"א דתולין:

ואין מגרדין כו' עד הישנים. פרק ר"א דתולין (דף קמ"א):

כר או כסת כו' עד לכבס את המפה. פ' נוטל (דף קמ"ב):

מי שרחץ במים עד שמא יסחוט. פרק ר"א דתולין (דף קמ"ו):

וכן מי שנשרו עד ושטחה ליבשה. פ' חבית:

וכל מקום וכו' עד אסור. פרק במה אשה:

כ

מנעל או סנדל שנתלכלך עד אבל לכבסו אסור. במסכת זבחים פרק דם חטאת (דף צד) והביאה ר"י אלפס ז"ל פרק ר"א דתולין:

ואין מגרדין כו' עד הישנים. פרק ר"א דתולין (דף קמ"א):

כר או כסת כו' עד לכבס את המפה. פ' נוטל (דף קמ"ב):

מי שרחץ במים עד שמא יסחוט. פרק ר"א דתולין (דף קמ"ו):

וכן מי שנשרו עד ושטחה ליבשה. פ' חבית:

וכל מקום וכו' עד אסור. פרק במה אשה:

כא

שתי מטהרות וכו' עד שרוי במים. בתוספתא:
כתב הראב"ד ז"ל לא כיון יפה כו' על פי הביב עכ"ל: ואני אומר כבר קבלנו התוספתא נמשכת אחר התלמוד שלנו וטעמו הוא העיקר שאילו טעם התוספתא היה עיקר בתלמוד היו קובעין אותו וגם קבלנו שאין להקשות בתוספתא ובירוש' מהפירושין התלוים בסברא לפי שאין להם הכרע:

כב

אסור לתקן בית יד עד כשמכבסים אותן. במסכת ביצה ס"פ י"ט שחל (דף כג):

וכן אין מקפלים עד לקפל בשנים אסור. פרק אלו קשרים (דף קי"ג):

הצובע מאבות כו' עד שיהא כצובעת. פרק המצניע. (דף צד):

התופר מאבות עד מחזירים אותן בשבת. פרק במה טומנין (דף מ"ח):

הקורע מאבות וכו' לפיכך מי שנסתבכו עד שמא תקרע. בירושלמי פ' כלל גדול גמרא משנה שניה:

ופציעת האגוזים. בביצה סוף פרק המביא (דף לד):

התוקע חייב משום בונה עד ולא מחזירים. פרק כל הכלים בשבת (דף קכב) ופרק בתרא דעירובין (דף קא קב):

ואם נשמט ציר וכו' עד שמא יתקע. פרק בתרא דעירובין (דף קז):

אין גודלין עד כבונה. פרק רבי אליעזר דתולין (דף קמ"ו):

ואין מחזירין מנורה עד מותר להחזירו. פרק כירה (דף מ"ז):

ואין מתקנין חוליות עד כבונה. פרק חבית:

כג

אסור לתקן בית יד עד כשמכבסים אותן. במסכת ביצה ס"פ י"ט שחל (דף כג):

וכן אין מקפלים עד לקפל בשנים אסור. פרק אלו קשרים (דף קי"ג):

הצובע מאבות כו' עד שיהא כצובעת. פרק המצניע. (דף צד):

התופר מאבות עד מחזירים אותן בשבת. פרק במה טומנין (דף מ"ח):

הקורע מאבות וכו' לפיכך מי שנסתבכו עד שמא תקרע. בירושלמי פ' כלל גדול גמרא משנה שניה:

ופציעת האגוזים. בביצה סוף פרק המביא (דף לד):

התוקע חייב משום בונה עד ולא מחזירים. פרק כל הכלים בשבת (דף קכב) ופרק בתרא דעירובין (דף קא קב):

ואם נשמט ציר וכו' עד שמא יתקע. פרק בתרא דעירובין (דף קז):

אין גודלין עד כבונה. פרק רבי אליעזר דתולין (דף קמ"ו):

ואין מחזירין מנורה עד מותר להחזירו. פרק כירה (דף מ"ז):

ואין מתקנין חוליות עד כבונה. פרק חבית:

כד

אסור לתקן בית יד עד כשמכבסים אותן. במסכת ביצה ס"פ י"ט שחל (דף כג):

וכן אין מקפלים עד לקפל בשנים אסור. פרק אלו קשרים (דף קי"ג):

הצובע מאבות כו' עד שיהא כצובעת. פרק המצניע. (דף צד):

התופר מאבות עד מחזירים אותן בשבת. פרק במה טומנין (דף מ"ח):

הקורע מאבות וכו' לפיכך מי שנסתבכו עד שמא תקרע. בירושלמי פ' כלל גדול גמרא משנה שניה:

ופציעת האגוזים. בביצה סוף פרק המביא (דף לד):

התוקע חייב משום בונה עד ולא מחזירים. פרק כל הכלים בשבת (דף קכב) ופרק בתרא דעירובין (דף קא קב):

ואם נשמט ציר וכו' עד שמא יתקע. פרק בתרא דעירובין (דף קז):

אין גודלין עד כבונה. פרק רבי אליעזר דתולין (דף קמ"ו):

ואין מחזירין מנורה עד מותר להחזירו. פרק כירה (דף מ"ז):

ואין מתקנין חוליות עד כבונה. פרק חבית:

כה

אסור לתקן בית יד עד כשמכבסים אותן. במסכת ביצה ס"פ י"ט שחל (דף כג):

וכן אין מקפלים עד לקפל בשנים אסור. פרק אלו קשרים (דף קי"ג):

הצובע מאבות כו' עד שיהא כצובעת. פרק המצניע. (דף צד):

התופר מאבות עד מחזירים אותן בשבת. פרק במה טומנין (דף מ"ח):

הקורע מאבות וכו' לפיכך מי שנסתבכו עד שמא תקרע. בירושלמי פ' כלל גדול גמרא משנה שניה:

ופציעת האגוזים. בביצה סוף פרק המביא (דף לד):

התוקע חייב משום בונה עד ולא מחזירים. פרק כל הכלים בשבת (דף קכב) ופרק בתרא דעירובין (דף קא קב):

ואם נשמט ציר וכו' עד שמא יתקע. פרק בתרא דעירובין (דף קז):

אין גודלין עד כבונה. פרק רבי אליעזר דתולין (דף קמ"ו):

ואין מחזירין מנורה עד מותר להחזירו. פרק כירה (דף מ"ז):

ואין מתקנין חוליות עד כבונה. פרק חבית:

כו

אסור לתקן בית יד עד כשמכבסים אותן. במסכת ביצה ס"פ י"ט שחל (דף כג):

וכן אין מקפלים עד לקפל בשנים אסור. פרק אלו קשרים (דף קי"ג):

הצובע מאבות כו' עד שיהא כצובעת. פרק המצניע. (דף צד):

התופר מאבות עד מחזירים אותן בשבת. פרק במה טומנין (דף מ"ח):

הקורע מאבות וכו' לפיכך מי שנסתבכו עד שמא תקרע. בירושלמי פ' כלל גדול גמרא משנה שניה:

ופציעת האגוזים. בביצה סוף פרק המביא (דף לד):

התוקע חייב משום בונה עד ולא מחזירים. פרק כל הכלים בשבת (דף קכב) ופרק בתרא דעירובין (דף קא קב):

ואם נשמט ציר וכו' עד שמא יתקע. פרק בתרא דעירובין (דף קז):

אין גודלין עד כבונה. פרק רבי אליעזר דתולין (דף קמ"ו):

ואין מחזירין מנורה עד מותר להחזירו. פרק כירה (דף מ"ז):

ואין מתקנין חוליות עד כבונה. פרק חבית:

כז

העושה אהל קבוע עד מעל המטה טפח. פרק רבי אליעזר דתולין (דף קל"ז) ופרק המוצא תפילין מקצתו:

פקק החלון עד החלון. פרק כל הכלים (דף קכה):

כח

העושה אהל קבוע עד מעל המטה טפח. פרק רבי אליעזר דתולין (דף קל"ז) ופרק המוצא תפילין מקצתו:

פקק החלון עד החלון. פרק כל הכלים (דף קכה):

כט

העושה אהל קבוע עד מעל המטה טפח. פרק רבי אליעזר דתולין (דף קל"ז) ופרק המוצא תפילין מקצתו:

פקק החלון עד החלון. פרק כל הכלים (דף קכה):

ל

העושה אהל קבוע עד מעל המטה טפח. פרק רבי אליעזר דתולין (דף קל"ז) ופרק המוצא תפילין מקצתו:

פקק החלון עד החלון. פרק כל הכלים (דף קכה):

לא

כובע שעושין עד אהל עראי. פרק ר' אליעזר דתולין (דף קלז קלח) ופ' בתרא דעירובין (דף קב):

הנוטה פרוכת וכיוצא וכו' עד אהל עראי. פרק ר"א דתולין:
כתב הראב"ד ז"ל זה אינו אלא מפני שהוא בכסכיו וכו' א"נ כמפשט אקמטרן לתקנו עכ"ל: ואני אומר מ"ש ר"מ ז"ל מכוון אלא שכתב בקצרה כדרכי החכמים ואני אבאר דבריו אחת לאחת. מ"ש בתחלה הנוטה פרכת וכיוצא בה צריך להזהר כדי שלא יעשה אהל בשעה שנוטה עכ"ל גרסינן לה ריש פרק ר' אליעזר דתולין אמר רב משום רבי חייא וילון מותר לנטותה ומותר לפרקה ע"כ. וידוע כי וילון הוא פרכת וכן פירש"י ז"ל וכן פר"ח ז"ל וקבלנו שדבריו דברי קבלה וז"ל וילון פירוש פרכת מותר לנטותה ומותר לפרקה וזה בזמן שכרוכין עליה חוטין או משיחות דלא גרע מטלית כפולה עכ"ל. ושכתב שנית לפיכך אם היתה פרכת גדולה תולין אותה שנים אבל אחד אסור עכ"ל גרסינן לה בההיא שמעתא גופה שלח ליה הא דתניא הגוד בכסכיו ויס"ג בכססיו מותר לנטותו בשבת אמר רב לא שנו אלא בשני בני אדם אבל באדם אחד אסור ע"כ. ושכתב שלישית ואם היתה כילה שיש לה גג אין מותחין אותה ואפי' עשרה שאי אפשר שלא תגבה מעט מעל הארץ ותעשה אהל ארעי עכ"ל. גרסינן לה סמוך לזה אמר אביי וכילה אפי' בעשרה בני אדם אסור אי אפשר דלא מינתחא פורתא ע"כ וזה ברור וכן בגירסות דוקניות אמנם במקצת גירסות מצאתי אביי אמר אפילו בעשרה כו' ואינה גירסא נכונה אצלנו דהיכי מצי פליג אביי בהדי רב ועוד דהא רמי בר יחזקאל מחבב לה ושיילה מרב הונא מכלל דהכין הלכתא על כן נתישבה גירסא ראשונה אצלנו ומתוכה פסק ר"מ ז"ל זה הפסק ואולי לא מצא הראב"ד ז"ל גירסא זו ולכך חולק עליו בזה וכתב דעתו לפי גרסתו ומ"ש עוד אקמטרן איני יודע מה ענין זה אצל גלימא אקמטרא שבפרק מי שמתו אלא א"כ כתבו לגלות שדרכן לנטותו:

בגד שמכסה בו פי חבית עד סוף הפרק. מפורש פרק רבי אליעזר דתולין:

לב

כובע שעושין עד אהל עראי. פרק ר' אליעזר דתולין (דף קלז קלח) ופ' בתרא דעירובין (דף קב):

הנוטה פרוכת וכיוצא וכו' עד אהל עראי. פרק ר"א דתולין:
כתב הראב"ד ז"ל זה אינו אלא מפני שהוא בכסכיו וכו' א"נ כמפשט אקמטרן לתקנו עכ"ל: ואני אומר מ"ש ר"מ ז"ל מכוון אלא שכתב בקצרה כדרכי החכמים ואני אבאר דבריו אחת לאחת. מ"ש בתחלה הנוטה פרכת וכיוצא בה צריך להזהר כדי שלא יעשה אהל בשעה שנוטה עכ"ל גרסינן לה ריש פרק ר' אליעזר דתולין אמר רב משום רבי חייא וילון מותר לנטותה ומותר לפרקה ע"כ. וידוע כי וילון הוא פרכת וכן פירש"י ז"ל וכן פר"ח ז"ל וקבלנו שדבריו דברי קבלה וז"ל וילון פירוש פרכת מותר לנטותה ומותר לפרקה וזה בזמן שכרוכין עליה חוטין או משיחות דלא גרע מטלית כפולה עכ"ל. ושכתב שנית לפיכך אם היתה פרכת גדולה תולין אותה שנים אבל אחד אסור עכ"ל גרסינן לה בההיא שמעתא גופה שלח ליה הא דתניא הגוד בכסכיו ויס"ג בכססיו מותר לנטותו בשבת אמר רב לא שנו אלא בשני בני אדם אבל באדם אחד אסור ע"כ. ושכתב שלישית ואם היתה כילה שיש לה גג אין מותחין אותה ואפי' עשרה שאי אפשר שלא תגבה מעט מעל הארץ ותעשה אהל ארעי עכ"ל. גרסינן לה סמוך לזה אמר אביי וכילה אפי' בעשרה בני אדם אסור אי אפשר דלא מינתחא פורתא ע"כ וזה ברור וכן בגירסות דוקניות אמנם במקצת גירסות מצאתי אביי אמר אפילו בעשרה כו' ואינה גירסא נכונה אצלנו דהיכי מצי פליג אביי בהדי רב ועוד דהא רמי בר יחזקאל מחבב לה ושיילה מרב הונא מכלל דהכין הלכתא על כן נתישבה גירסא ראשונה אצלנו ומתוכה פסק ר"מ ז"ל זה הפסק ואולי לא מצא הראב"ד ז"ל גירסא זו ולכך חולק עליו בזה וכתב דעתו לפי גרסתו ומ"ש עוד אקמטרן איני יודע מה ענין זה אצל גלימא אקמטרא שבפרק מי שמתו אלא א"כ כתבו לגלות שדרכן לנטותו:

בגד שמכסה בו פי חבית עד סוף הפרק. מפורש פרק רבי אליעזר דתולין:

לג

כובע שעושין עד אהל עראי. פרק ר' אליעזר דתולין (דף קלז קלח) ופ' בתרא דעירובין (דף קב):

הנוטה פרוכת וכיוצא וכו' עד אהל עראי. פרק ר"א דתולין:
כתב הראב"ד ז"ל זה אינו אלא מפני שהוא בכסכיו וכו' א"נ כמפשט אקמטרן לתקנו עכ"ל: ואני אומר מ"ש ר"מ ז"ל מכוון אלא שכתב בקצרה כדרכי החכמים ואני אבאר דבריו אחת לאחת. מ"ש בתחלה הנוטה פרכת וכיוצא בה צריך להזהר כדי שלא יעשה אהל בשעה שנוטה עכ"ל גרסינן לה ריש פרק ר' אליעזר דתולין אמר רב משום רבי חייא וילון מותר לנטותה ומותר לפרקה ע"כ. וידוע כי וילון הוא פרכת וכן פירש"י ז"ל וכן פר"ח ז"ל וקבלנו שדבריו דברי קבלה וז"ל וילון פירוש פרכת מותר לנטותה ומותר לפרקה וזה בזמן שכרוכין עליה חוטין או משיחות דלא גרע מטלית כפולה עכ"ל. ושכתב שנית לפיכך אם היתה פרכת גדולה תולין אותה שנים אבל אחד אסור עכ"ל גרסינן לה בההיא שמעתא גופה שלח ליה הא דתניא הגוד בכסכיו ויס"ג בכססיו מותר לנטותו בשבת אמר רב לא שנו אלא בשני בני אדם אבל באדם אחד אסור ע"כ. ושכתב שלישית ואם היתה כילה שיש לה גג אין מותחין אותה ואפי' עשרה שאי אפשר שלא תגבה מעט מעל הארץ ותעשה אהל ארעי עכ"ל. גרסינן לה סמוך לזה אמר אביי וכילה אפי' בעשרה בני אדם אסור אי אפשר דלא מינתחא פורתא ע"כ וזה ברור וכן בגירסות דוקניות אמנם במקצת גירסות מצאתי אביי אמר אפילו בעשרה כו' ואינה גירסא נכונה אצלנו דהיכי מצי פליג אביי בהדי רב ועוד דהא רמי בר יחזקאל מחבב לה ושיילה מרב הונא מכלל דהכין הלכתא על כן נתישבה גירסא ראשונה אצלנו ומתוכה פסק ר"מ ז"ל זה הפסק ואולי לא מצא הראב"ד ז"ל גירסא זו ולכך חולק עליו בזה וכתב דעתו לפי גרסתו ומ"ש עוד אקמטרן איני יודע מה ענין זה אצל גלימא אקמטרא שבפרק מי שמתו אלא א"כ כתבו לגלות שדרכן לנטותו:

בגד שמכסה בו פי חבית עד סוף הפרק. מפורש פרק רבי אליעזר דתולין:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.