שער המלך/שבת/כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ שבת כב

יח

כר או כסת שהיה עליו צואה או טנוף מקנחו בסמרטוט כו'. כתב הרב המגיד וז"ל ופירש רש"י ולא יתן עליו מים דסתם כר של בגד הוא ובגד שרייתו זה כיבוסו כו' הנה התוס' פ"ב דביצה די"ח ע"א ד"ה מערמת כו' כתבו וז"ל תימא דהיינו שרייה ושרייה אסורה מפני שהוא מכבס כו' וי"ל דהואיל דהוי דרך טינוף שרי כו' יע"ש:
ובס"פ ח' שרצים ד"ה האי מסוכרייא תי' עוד תירוץ אחר וז"ל וי"ל דדוקא היכא דאיכא טיפת דם או טינוף אמרינן שרייתו זהו כבוסו דבהכי מיירי בפרק דם חטאת כו' ע"ש ומדלא תירץ כן בפרק ב' דביצה משמע דסבירא ליה הכא דכל שאינו דרך לכלוך אפי' בדבר שאין בו טינוף אמרינן שרייתו זה כיבוסו וכן כתב מרן הב"י ז"ל א"ח סי' ש"ב יע"ש:
וקשה טובא דאם כן תקשי להו מהא דאמרינן התם בפרק שני דביצה רב יוסף אמר גזירה משום סחיטה אמר לי' אביי תינח כלים דבני סחיטה נינהו כו' א"ל גזירה הני אטו הני והשתא בכלים דבני סחיטה דהיינו בגדים ל"ל טעמא משום גזרה שמא יסחוט הא מדינא אסירי דשרייתו זהו כיבוסו כיון דטבילת כלים לא הוי דרך ליכלוך אלא דרך שרייה וכן קשה מהא דגרסי' בפ' תולין דף קל"ט ע"ב אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולים במשמרת וק' דמים צלולים במשמרת ה"ל שרייתו זה כבוסו והטור ז"ל בסי' שי"ט כ' דכיון דמשמרת עשוי לכך אינו חושש לליבונו והקשה הרב מג"א סימן הנז' ס"ק י"א דכיון דאמרינן בבגד שרייתו זה כיבוסו מה לי עשוי לכך או אינו ומכח זה כתב שדעת הטור כדעת התוס' והרא"ש ז"ל דכל שאין עליו טינוף לא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו ושלא כדעת מרן הב"י ז"ל יע"ש ולא ידעתי מה יענה לדעת התוספות בשמעתין דס"ל דאפילו שאין עליו טינוף אמרינן שרייתו זהו כיבוסו אם כן תקשי להו הא דזעירי ושמא י"ל דמדרב יוסף וזעירי ל"ק להו דאיכא למימר דפליגי אההיא דפרק דם חטאת דאמרינן התם בגד שרייתו זהו כבוסו רבא לטעמיה דאמר רבא זרק סודר למים חייב כו' אלא ס"ל לרב יוסף וזעירי דאפי' בגד אינו חייב משום מכבס אלא בדאית ביה כסכוס ומתני' דקתני היתה עליו לשלשת מקנחו בסמרטוט היתה של עור נותן עליו מים דמשמע דבבגד ליתן עליו מים אסור ס"ל לרב יוסף דה"ט משום גזירה שמא יסחוט ובבגד שייך למגזר ולא בשל עור מיהו מדרבי חייא בר אשי אמר רב דקאמר נדה שאין לה בגדים מערמת וטובלת ק"ל ולא ניחא להו למימר דפליג אההיא דפר' דם חטאת משום דמשמע להו דהא דרב הלכה פסיקתא היא מדפריך מינה תלמוד לרבה דא' גזירה שמא יעבירנו כנ"ל עוד הקשו התוספות בפרק ח' שרצים וז"ל וא"ת דאמרי' ביומא דההולך להקביל פני רבו או פני אביו כו' עובר עד צוארו במים ואינו חושש ואמרינן נמי בפ"ב דביצה גבי טבילת כלים בשבת דנידה שאין לה בגדים מערמת וטובלת בבגדיה ולא גזרינן דלמא אתי לידי סחיטה וי"ל דמצוה שאני ויש לדקדק דמאי ק"ל הא בפ"ב דביצה פרכינן מינה לר' יוסף דאמר גזירה שמא יסחוט ושני לה מתוך שלא הותרה אלא ע"י מלבוש זכורה היא וכדאמרינן בגמרא איתיביה כל הני תיובתי' ושני ליה כדשנין וכן ראיתי להריטב"א בשיטה כ"י שכ"כ בפשיטות וכ"כ המאירי בר"פ המביא יע"ש וליכא למימר דסבירא ליה דהא דאיתיביה אביי לרב יוסף מהך דנדה מערמת וטובלת ושני ליה מתוך שלא הותרה לה אלא ע"י מלבוש היינו משום דאביי הכי אקשי ליה דאם איתא לדרב יוסף דגזרינן כלים דלאו בני סחיטה אטו כלים דבני סחיטה א"כ הכא נמי נגזור דילמא אתי לאטבילי בעינייהו וכדאתקיף לעיל וטבילת כלים בעינייהו גזירה שמא יסחוט ואהא תי' לי' רב יוסף שפיר דמתוך שלא הותרה לה אלא ע"י מלבוש זכורה היא שהטבילה אסורה ביום טוב ולא אתי לאטבלניהו בעינייהו מיהו אכתי קשיא להו דאכתי ניגזור במערמת וטובלת בבגדיה גזירה שמא יסחוט בעודן עליה. ותירץ דמשום מצוה לא גזרו דהא ליתא דא"כ ק' לרב יוסף דמאי משני מטעמא דמתוך שלא הותרה לה ע"י מלבוש הא אכתי תיקשי ליה דנגזור גזירה דלמא יסחוט בעודן עליה ואי ס"ל דמשום מצוה התירו א"כ הכי הוה ליה לשנויי ולא מטעמא דמתוך שלא הותרה ואפשר לומר דס"ל ז"ל דהא דאמרינן איתיביה כל הני תיובתיה ושני ליה כדשנין לא קאי אלא אאתקפתא דאתקיף אביי לעיל אתי' דרבא אמנם אהך דנדה מערמת כו' לא קאי משום דההיא אתקפתא סתמא דתלמודא הוא דקאמר לה לעיל ולא אביי מיהו אכתי ק' דמאי תי' דמשום מצוה התירו דאכתי תיקשי לרב יוסף דס"ל דטבילת כלים אסורה משום סחיטה אע"ג דאית ביה מצוה דטבילת כלים ברגל מצוה וכמ"ש רש"י דחייב לטהר את עצמו ברגל ולכן נראה דכונתם להקשות למאי דפריך השתא מהך דנדה מערמת וטובלת בבגדיה לרבה דאמר גזירה שמא יעבירנו וכן לרב יוסף דאמר גזירה משום סחיטה ולא אסיק אדעתיה טעמא דמתוך שלא הותרה אלא ע"י מלבוש דאם כן תיקשי ליה לדידי' נמי דאמאי לא גזרינן שמא יסחוט כדתנן בפ' חבית הרוחץ במי מערה ונסתפג באלונטית לא יביאנה בידו וטעמא משום גזירה שמא יסחוט ואהא תי' דמשום מצוה שאני כלומר דמאן דפריך מהא דנידה מערמת וטובלת הוה ס"ל דמשום מצוה לא גזרו ומשום הכי פריך לרב יוסף דס"ל דטעמא דאין מטבילין את הכלים ביו"ט היינו משום סחיטה אע"ג דטבילת כלים בי"ט מצוה דחייב אדם לטהר ברגל וכמ"ש בשיטה מקובצת למוהר"ב א"כ ה"נ גבי נדה מערמת וטובלת נגזור משום סחיטה אע"ג דאיכא מצוה ואהא תי' דהתם שאני דמתוך שלא הותרה כו' ובהא ניחא לי מ"ש התוס' בפ"ק דכתובות ד"ו ע"א ד"ה האי מסוכריא וז"ל ועוד י"ל דכל דבר שאדם עושה במזיד לא שייך למגזר שמא יסחוט דסברא הוא כיון דלדעת כן הוא עושה ולהכי גבי מסננין את היין לא חיישינן שמא יסחוט ואתיא שפיר הא דנדה מערמת וטובלת בבגדיה עכ"ל וקשה טובא דא"כ גבי טבילת כלים היכי קאמר רב יוסף דגזרינן בהו שמא יסחוט הא התם לדעת כן הוא עושה ואי ס"ל כמ"ש בהגהות אשירי דגזרו בטבילת כלים אע"ג דלדעת כן הוא עושה משום דטריד במצוה א"כ מהאי טעמא ניגזור גבי נדה כיון דטרידא במצוה אכן לפי מ"ש יש ליישב דודאי לרב יוסף דס"ל דבטבילת כלים גזרו משום סחיטה אע"ג דלדעת כן הוא עושה משום דטריד במצוה ע"כ טעמא דנדה מערמת וטובלת היינו משום דמתוך שלא הותרה אלא ע"י מלבוש זכורה היא ומ"ש ואתיא שפיר הא דנדה מערמת וטובלת היינו למאן דפריך מינה לרב יוסף ולא אסיק אדעתיה טעמא דמתוך שלא הותרה כו' דהוה ס"ל דכיון דלדעת כן הוא עושה ליכא למיגזר משום סחיטה אע"ג דטרידא במצוה והיינו דק"ל אליבא דרב יוסף דס"ל דמשום דטריד גזרו אם כן ה"נ ניגזור כיון דטריד במצוה כנ"ל ועוד י"ל בדברים דקשיא להו דאמאי לא גזרינן דילמא אתי לידי סחיטה אע"ג דאיכא טעמא דמתוך שלא הותרה לה אלא ע"י מלבוש כי היכי דגזרינן גבי היה מהלך בשבת ופגע באמת המים דאמרינן בפ' אלו קשרים לינחות במיא אתי לידי סחיטה אע"ג דהתם נמי איכא טעמא דנימא מתוך שלא התרתה לו אלא כדרך שהוא לבוש וכדאמרינן בפרק י"ה אההיא דההולך להקביל פני רבו כו' ובלבד שלא יוציא ידיו מתחת שפת חלוקו זכור הוא ולא אתי לידי סחיטה וכן ראיתי להפר"ח ז"ל בה' יה"כ סימן תרי"ג סק"ה שהקשה כן להרא"ש והר"ן ז"ל שתירץ כן בפרק הנזכר ואהא תי' דמצוה שאני כלומר דדוקא היכא דאיכא מצוה התירו מטעמא דמתוך שלא התרתה לו ע"י מלבוש הא לא"ה משום האי טעמא גרידא לא שרינן ובהכי ניחא נמי דברי התוספות בפ"ק דכתובות דמ"ש ואתי שפיר הא דנדה מערמת וטובלת בבגדיה כו' כונתם לומר דמשום הכי התירו גבי נדה מטעמא דמתוך שלא הותרה כו' משום דכיון דעושה כן במזיד ליכא למיחש שמא יסחוט אלא דאפילו כיון דטרידא במצוה הוה ליה למיחש שמא יסחוט כי היכי דגזרו בטבילת כלים להכי אהני לו טעמא דמתוך שלא הותרה לו כו' אמנם גבי ההולך בשבת ופגע באמת המים כיון דאיכא למיחש דילמא זמנין דמתווסן מניה מיא ולאו אדעתיה איכא למיגזר שפיר שמא יסחוט ומטעמא דמתוך שלא הותרה לו אלא כדרך שהוא לבוש גרידא לא שרינן בהכי כנ"ל ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.