מעשה רקח/שבת/יח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
המוציא וכו' עד המוציא אוכלי אדם וכו'. שבת דף ע"ו המוציא אוכלין כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן חוץ מקליפיהן וכו' ופירש רש"י אוכלין וכו' למאכל אדם ומצטרפין כל אוכלי אדם זה עם זה חוץ מקליפיהן שאינו אוכל ועוקציהן זנב הפרי דהוא עץ בעלמא וסובין קליפת חיטין הנושרת מחמת כתישה ומורסן הנשאר בנפה ע"כ. אמנם רבינו בפירוש המשנה כתב דסובין הוא הקמח הבנוני ומורסן הוא הקליפה העליונה העבה היוצאת בנפה תחילה וכו' ע"כ. ומדבריו משמע קצת דהסובין שהוא הקמח הבנוני הוא ראוי לאכילה ולפחות על ידי הדחק מדקרי ליה קמח וא"כ קשה דלקמן דין ג' פסק דאכילה ע"י הדחק שמה אכילה אם כן אמאי מיעטו הסובין אם לא שנאמר דהתם בחי שאינו מדבר איירי שיותר מצוי שיאכלו מה שאין דרכם כל כך משא"כ במין האנושי דאינו אוכל אלא את שהוא דרכו א"נ אפשר דאין לדקדק מתיבת קמח שכתב רבינו ולעולם דהסובין אפילו ע"י הדחק אין נאכלים וגם באמת א"א לגבלו כאשר הוא בחוש הראות לולא שהוא מעורב עם קצת קמח אכן איכא למידק לדעת רבינו שמפרש שהסובין הוא הדק והמורסן הוא הגס יותר מדאמרו בב"ק כסף ישיב לבעליו לרבות שוה כסף ואפילו סובין ופסקו רבינו פ"ו דנזקי ממון משמע דאתא לרבויי היותר גס שהוא היותר גרוע וזה באמת הוא סיוע לרש"י ז"ל שפירש שהסובין הם יותר גסין מהמורסן.
והנה ממתניתין פ"ג דחלה יש להוכיח כדעת רבינו דקתני התם ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אלו פטורין משמע דהמורסן הוא הגס וכן פירש הרע"ב ורבינו גם בפ"ב דפסחים תנן אין שורין את המורסן לתרנגולין וכו' ודרך אכילת התרנגולין הוא מהגס גם בפי"א דתרומות תנן המורסן מותר [פי' לזרים מפני שאינו אוכל] סובין של חדשות אסורות ושל ישנות מותרות [פירוש לפי שהחדשות הן לחות ואינן נטחנין היטב ונשאר קמח הרבה מעורב בסובין משא"כ בישנות וכ"כ הרע"ב ז"ל] הרי משמע דהמורסן הוא הגס והסובין הוא הדק וכדברי רבינו ובפ"ח דשבת תנן סובין כדי ליתן ע"פ כור של צורפי זהב והזכירו רבינו בדין ו' ועיין מ"ש שם. ואפשר דשם סובין הוא שם כולל וכן יש ללמוד מדברי הרע"ב ז"ל בההיא דתרומות שכתב וז"ל מורסן הן הסובין הגסין ע"כ. מכלל דיש סובין דקים דלפ"ז אפשר ג"כ דכשהוזכר סובין בלא מורסן או הם הגסים או הגסים והדקים יחד או שנאמר דיש חילוק בין כשכותשין החטים לכשטוחנין אותם או לותתין ועיין מה שכתבתי עוד בזה בפ"ו דחמץ ומצה דין ה' ובפרטות דינים אלו עיין להרב משנה למלך ז"ל.
ב[עריכה]
יין וכו'. במשנה שם ובגמרא רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית וכו' ואמר רבא כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא וכו' והטעם לענין שבת משום דמידי דחשיב הוא דהא יכול למוזגו ולהעמידו על רביעית ושם ביארו עוד דיין יבש בכזית והיינו קרוש שכתב רבינו.
חלב בהמה וכו'. שם חלב כדי גמיעה ופי' שם רבינו כדי בליעה אחת אם הוא חלב בהמה טהורה אבל חלב בהמה טמאה שיעורו כדי לכחול את העין ע"כ. והוא מהירושלמי שם וכ"כ הפר"ח והרב המגיד משם הרמב"ן ז"ל כתב דכדי גמיעה הוא פחות מכדי לוגמיו ואין צ"ל מרביעית.
חלב אשה וכו'. שם דף ע"ז תנו רבנן המוציא חלב של אשה ולובן של ביצה כדי לשוף במשיפה ופי' רש"י במשיפה של קלור שרגילין לשופו בחלב אשה ורבינו העתיק כדי ליתן ונראה דהיא היא [והערוך פי' שיפה לוח]. ודין השמן מבואר ג"כ שם.
טל וכו' עד ומים וכו'. הרב המגיד יישב כוונת רבינו דפסק כהירושלמי בכל אלו הבבות וכו' ששם פירשו דמים דתנן במתני' היינו מי טל אמנם מים דעלמא שיעורא כדי לרחוץ פני מדוכה וכו' ומשמע דלא פליג אש"ס דילן הגם שיש לגמגם בזה ותו דאמאי לא פסק דמי גליל שמועילין לעין שעורן לשוף את הקילור ועיין להרב חיים אבואלעפיא נר"ו בס' מקראי קדש אם לא שנאמר דמשום דמלתא דפשיטא היא לא הביאה ומה גם שכבר הביא דין הטל שמועיל לעין והיא היא.
דבש כדי ליתן על כל ראש הכתית. משמע דהיינו אפומא דכולה כתית שאמרו בש"ס דף ע"ז ופי' רש"י כתית מכת הסוסים והגמלים מחמת משא ורבותי פירשו מכה שע"ג היד וגב הרגל ע"כ. ואין לדקדק אמאי פסק רבינו לקולא באיסור תורה משום דהכא לענין מלקות קיימינן ואין לנו לחייבו כי אם בראיה גמורה וכמ"ש כמה פעמים בשם הרב המגיד ז"ל ועיין להפר"ח ז"ל. שוב מצאתי נוסח אחר על ראש. ונוסח אחר על פי ראש.
דם וכו'. שם דף פ"ח בברייתא.
ודין השופכין הוא במשנה שם ופי' רש"י מים סרוחים ומאוסים אבל רבינו פי' דהיינו המשקין הנשפכין כולן ונשפכין היינו הניגרין ע"כ. ובגמרא אמרו דחזי לגבל בהם את הטיט.
ג[עריכה]
תבן תבואה וכו'. משנה וגמרא שם ומ"ש דאכילה ע"י הדחק שמה אכילה ריש לקיש הוא דקאמר הכי וגירסת הרב המגיד ז"ל ר' אושעיה עיי"ש וכבר הוזכר מזה בדין א'.
ד[עריכה]
כדי לבשל כגרוגרת וכו' טרופה ונתונה באלפס. שם דף פ"ט משנה וגמרא ואיכא למידק דהכל לפי עובי האלפס ומהותו אם של חרס או של מתכת ומצאתי לרבינו ז"ל בפירוש המשנה שכתב ותהיה האלפס הוחמה כבר חמום בנוני ע"כ. ובהכי מתורץ הכל.
המוציא קנה כדי לעשות קולמוס המגיע לראשי אצבעותיו. בגמרא דף פ"ט תנא קולמוס המגיע לקשרי אצבעותיו בעי רב אשי קשר העליון או קשר התחתון תיקו ופי' רש"י קשר עליון של אמצע היד או קשר תחתון של אמצע האצבע ע"כ. דקדק ז"ל משום דאין לפרש קשר תחתון דהיינו ראשית האצבע כלפי חוץ דאין דרך כלל לכתוב בקנה קצר כ"כ ורבינו שכתב לראשי אצבעותיו צריך לפרש כלפי היד דהיינו קשר העליון דאין לפרש ראש האצבע כלפי חוץ כאמור ותו דהוי לחומרא ואין לחייבו מלקות אם אין לנו ראיה גמורה וכמו שכתבנו לעיל בדין דבש ולהכי לא הזכיר לשון קשרי ודו"ק.
ה[עריכה]
פלפל כל שהוא. הנה רש"י ז"ל פירש אמתניתין דפלפלת כל שהוא דף צ' דאינו פלפל שלנו וכו' נראה דנפקא ליה מלשון פלפלת מדלא קתני פלפל ולא חזי לריח הפה ואי מהא לא איריא דבגמרא אמרינן למאי חזי לריח הפה ובפרק במה אשה דף ס"ה אמרינן בפלפל ובגרגיר מלח פלפל לריח הפה הרי משמע דפלפל היינו פלפלת דחזי לריח הפה וכדברי רבינו שהעתיק פלפל ולדברי רש"י אפשר דשני מינים הם ושניהם חזו לריח הפה ולרבינו דגריס גם במתניתין פלפל כל שהוא כאשר העתיק כאן ניחא והוא מוכרח דהא אמתניתין דתבלין כדי לתבל ביצה קלה פירש שם כגון הפלפלין והזנגביל וכיוצא וכו' א"כ בהכרח דבאידך מתניתין דפלפלת כל שהוא הוא גורס פלפל ע"פ האמור וק"ל ועיין מ"ש עוד בזה בפי"ט דין י"ב.
עטרן כל שהוא וכו'. כל זה מבואר במשנה ובגמרא שם ופי' רש"י ריח רע שמעשנין בהם חולים ותינוקות כגון חלטית להבריח מעליו מזיקין.
ארגמן טוב. בנוסחתינו בגמרא אין שם תיבת טוב ואפשר שהוא פי' רבינו. ופי' רש"י ארגמן צבע שצובעים בו ארגמן וכו' וצ"ל שגם הוא ראוי להריח ע"כ.
בתולת הוורד. פי' רש"י עלה של וורד בחור אחת ע"כ. וטעם כל אלו נראה מפני הריח טוב שבהן ואף שכבר הקדים ריח טוב כל שהוא תנא והדר מפרש.
מיני מתכות. שם במשנה ופירשו בגמרא דחזו לדרבן קטן ומפירוש רבינו שם נראה דלאו דוקא דרבן עיין שם.
מעפר המזבח וכו'. מבואר הדבר דכל אלו מפני חשיבותן וקדושתן טעונין גניזה ולכך שיעורן בכל שהן וכ"פ רש"י ז"ל. ומ"ש בספרי רבינו מקק ספרים. בנוסח אחר איתא מקק סופרין וגירסתינו נראה עיקר.
והמוציא שלהבת פטור. כתב הרב המגיד ביו"ט פרק משילין ברייתא ע"כ. מתניתין מפורשת להדיא היא ביו"ט דף ל"ט ואפשר דלא גריס לה במתניתין אלא בברייתא וכגירסת הרא"ש והרי"ף וכן הוא בירושלמי ומאי דקשה על רבינו דאמאי לא הזכיר דין הברייתא דקתני המוציא שלהבת כל שהוא חייב ואוקים לה רב ששת כגון שהוציאה בקיסם ודלית ביה שיעורא ואביי בחספא דלית ביה שיעורא ושפייה משחא ואתלי ביה נורא וברייתא דקתני פטור אוקימו לה באדיי אדויי לרה"ר פירש רש"י שהייתה דולקת ברה"י סמוך לרה"ר ונפח בידו ונתק שלהבת והפריחה לרה"ר ע"כ. ואם כן הוה ליה לרבינו לפרש דבכי הא דוקא פטור אבל אם אחז השלהבת בקיסם או בחספא חייב למר כדאית ליה למר כדאית ליה וגם הרא"ש ז"ל בפסקיו העתיק המוציא שלהבת פטור ולא זכר דין חספא וקיסם וראיתי להפר"ח בנימוקיו על רבינו עמד בקושיא זו וכתב שצריך יישוב.
ומאי דנראה לענ"ד אני בעניי להליץ בעד רבינו ודעמיה הוא דס"ל דברייתא דמחייבא במוציא שלהבת דחויא היא ולא קיימא להלכה ואף דרב ששת ואביי אוקימו לה בקיסם או בחספא אינו אלא להסביר טעם החיוב אמנם לענין דינא כולם שוים דגם בכי האי פטור דסוגיא בדוכתה עדיפא וסתם מתניתין תני לן בפרק המצניע המוציא אוכלים פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפלה לו ופסקה רבינו בסוף פרקין וז"ל המוציא פחות מכשיעור אע"פ שהוציאו בכלי פטור שהכלי טפילה לו ואין כוונתו להוצאת הכלי אלא להוצאת מה שבתוכו והרי אין בו כשיעור וכו' וכן כל כיוצא בזה ע"כ. נמצא דהלכה רווחת היא דבאין שיעור בדבר שהוציא אין לחייבו כלל. תו תנן דיו כדי לכתוב שתי אותיות ובגמ' דף צ' בעי רבא אות אחת בדיו אות אחת בקולמוס אות אחת בקלמרין מהו תיקו ופסקה רבינו לקולא מכח הך מתניתין דהמוציא פחות מכשיעור ואף שהוציא הקולמוס והקלמרין עם הדיו אינו חייב מפני שלא נשלם שיעור הדיו בבת אחת והדברים ק"ו לדין השלהבת ותו דהשלהבת הוא דבר שאין בו ממש כלל עד שאמרו דאפילו של ע"ז שריא לגמרי אף דכל כך חמירא דמאומה כתיב ושלהבת גריעה ממאומה אם כן אף שהוציאה באיזה כלי שיהיה לעולם הכלי הוא טפל וכן נראה מדפריך תלמודא ותיפוק לי משום מנא דהיינו לומר דכיון שהשלהבת לא חשיבא כלל ואף דהוא אחשבא לא עדיפא לבטל הכלי לגבה וכמ"ש התוספות ז"ל אלא דהוצרכו לתרץ בדלית ביה שיעורא לאשכוחי מציאות להך חיובא ואין הכי נמי דהוה מצו לתרץ אף דאית ביה שיעורא בטל הכלי לגבה לפי הברייתא דמחייבא דלא לפי דעת המקשן ומשום דגריעה טפי תירץ לו כן. ועוד לאלוה מילין דלו יהא אלא ספיקא דהך ברייתא דמחייב במוציא שלהבת פליגא אסתם מתניתין דשבת די בזה שלא לחייבו מלקות כמ"ש לעיל בשם הרב המגיד דבכל דיני שבת דסלקי בתיקו או דמספקא לן פוסק רבינו לקולא משום דאין לחייב מלקות כי אם בראיה ברורה ואילו רבינו הקדוש אי נמי סתם תלמודא הוה סבירא להו הך מלתא כל כי האי הוה ליה לאתויי במקומו אמתניתין דהמוציא פחות מכשיעור לאשמועינן דשלהבת לפעמים דיינינן ליה כדבר שאין בו שיעור ולפעמים חשיבה לחיובי עלה. הוא הנראה לענ"ד לפי חומר הנושא ודו"ק.
ו[עריכה]
המוציא זרעוני גינה וכו'. משנה שם ופי' רבינו פחות מכגרוגרת קרוב לגרוגרת והפר"ח ז"ל הכריח דהוא כזית עיי"ש.
המוציא סובין וכו'. משנה שם דף ע"ח ופי' רש"י במקום שאין פחמין צורפין זהב באש של סובין ע"כ. ורבינו פירש שם סובין ידוע וכן יעשו הצורפין ישליכו הסובין על פני הכור בעת ההתכה וכו' פי כור היינו שפת הכור ע"כ.
המוציא מורסן וכו'. תוספתא פ"ט כלשון רבינו ועיין להרב משנה למלך ז"ל. ומ"ש כדי לצבוע בגד קטן נראה דהיינו ג' אצבעות דפחות מזה אינו נקרא בגד.
ומ"ש בספרי רבינו לולבי זרדין. נוסח אחר לולבי זרזין וגרסת התוספתא זרדין.
ז[עריכה]
המוציא גרעינין וכו'. שם דף צ' ת"ר המוציא גרעינין אם לנטיעה שתים אם לאכילה כמלא פי חזיר וכמה מלא פי חזיר אחת אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה אם לחשבון שתים אחרים אומרים חמש ופי' רש"י גרעינין גרעיני תמרה לחשבון כמו שנותנין לסימן עדות לכל דינר פשוט ע"כ. ויש נוסח אחר בדברי רבינו אם לאכילה כגרוגרת וכו' ואם לנטיעה שתים וגירסא זו היא מכוונת אמנם גירסת כגרוגרת ונוסחתינו חמש אינן מכוונים דבברייתא אמרו להדיא אחת. ובתוספתא פ"ט איתא אם לבהמה כמלא פי חזיר עיי"ש.
המוציא אזוב וכו'. תוספתא סוף פ"ט חבילי אזוב הסיאה והקורנית שהכניסן לאכילה כגרוגרת לבהמה כמלא פי גדי לעצים כשיעור העצים להזאה כשיעור הזאה ע"כ.
ח[עריכה]
המוציא קליפי אגוזים וכו'. משנה שם דף פ"ט ופי' רבינו שם איסטיס ני"ל בלשון ערבי והוא דבר שצובעים בו כעין הרקיע. ופואה בערבי אלפוה והם שרשי עשב אדומים צובעים אדום. סבכה כובע הראש שעושין כמין ציץ על המצח או על הראש ע"כ. ורש"י ז"ל פירש פי סבכה בראש הסבכה שעשאה בקליעה נותן מעט בגד ע"כ. נראה דאינו מפרש כפי' רבינו וכן נראה דהוא גריס פי שבכה ורבינו גריס סבכה. שוב מצאתי נוסח אחר גם בדברי רבינו כאן פי סבכה.
וכן המוציא מי רגלים וכו'. משנה שם ובגמ' תנא מי רגלים עד ארבעים יום והתוספות ז"ל הכריחו שם דיש לגרוס עד ארבעים יום ומחקו תיבת בן אך במסכת נדה קיימו גירסתינו והם דברי רבינו ז"ל ועיין מ"ש פ"ב דציצית דין ה'.
או נתר אלכסנדריאה. הכי אוקמוה התם ובפירוש המשנה כתב רבינו שכל אלו דברים הרוחצין בחוזק ומלבנין וכו' ע"כ. וגירסת רבינו שם קומניאה. ויש נוסח אחר בדברי רבינו כאן קומטא.
הוציא סמנין וכו'. מסקנא דמלתא שם דף צ' ופי' רש"י דוגמא לאירא כדי ליתן באירא של קנה של גרדי ושיעורו מועט ע"כ. ויש נוסח אחר בדברי רבינו כדי לצבוע בהם דוגמא לאורג. והיא היא.
ט[עריכה]
המוציא דיו וכו'. משנה שם דף ע"ח.
אבל אם הוציא הדיו וכו'. אף דבתוספתא דמייתי מכילתין דף פ' מתנייא סתמא ומשמע דשיעורא שוה מכל מקום בירושלמי איתיה להדיא הכי וכיון דמצינן לפרושי נמי הכי הברייתא דלא תפלוג אירושלמי הכי עדיף טפי ומה גם דלקולא הוא ומסכים הולך לכל מה שכתבנו לעיל דאין לחייב מלקות כי אם בראיות ברורות.
היה בקסת כדי אות אחת וכו'. קצת קשה דמשמע דבתרי לבד הוא ספק ופטור הא אי אפיק כולהו חייב וקשה דאמאי חייב כי היכי דפטרינן ליה בתרתי משום דאין כאן שיעור שלם הכי נמי בתלתא ומלישנא דרבא נמי משמע הכי דבעי רבא התם דף פ' אות אחת בדיו אות אחת בקולמוס אות אחת בקלמרין מהו תיקו משמע דשלשתם קאמר ואפ"ה מספקא ליה ולפי הנראה גם אם הוציא שני קולמוסים או ג' וכן ב' או ג' קלמרין ובכל אחד דיו כדי אות אחת מסתברא דאין לחייבו מלקות דזיל בתר טעמא וכיון דכללא כייל לן דאין לחייב מלקות כי אם בראיה ברורה מנא לן הא ויש ליישב ודו"ק. ובנוסח אחר מצאתי כתוב היה בקסת כדי לכתוב אות אחת ובדיו נשאר כדי אות אחת הרי זה ספק.
י[עריכה]
המוציא כחול וכו'. משנה וגמרא שם כדברי רבינו והראב"ד ז"ל השיג עליו והרב המגיד ז"ל לא הזכירו כי פשוט הוא עיין עליו.
זפת וגפרית וכו'. קצת קשה דבמתניתין קתני נקב קטן ופי' רש"י כלי שנותנים בו כסף חי סותם פיו בזפת או בגפרית ונוקב בתוך הסתימה נקב דק להוציא בו ואם כן למה השמיט רבינו תיבת קטן ואפשר דמכיון שאין רגילות לעשות נקב באלו כי אם בענין זה סתמו כפירושו.
שעוה כדי ליתן וכו'. בגמרא אמתניתין תנא כדי ליתן על פי נקב קטן של יין וכתב הרב המגיד ז"ל דרבינו לא חש לפרש של יין משום דבלשון קטן הוא מובן ע"כ. וקשה קצת דאם כן למאי איצטריך סתם תלמודא לאתויי התוספתא דקתני של יין הא כבר תני במתניתין קטן ותו קשה קצת דלפי פי' רש"י דפירש דשל יין היינו לאפוקי שמן ודבש הרי דאף דקתני נקב קטן הייתי יכול לטעות בשמן ודבש. אם לא שנאמר דרבינו סבירא ליה דהברייתא לא באה לפרש כי היכי דלא נטעי דמדקתני קטן הוא מובן מעצמו אלא אגב ארחא קתני של יין ומשום הכי תפס לשון המשנה. ומאי דאיכא לדיוקי אם היין דק מן המים או השמן עיין להפר"ח ולהרח"א בדברי רבינו.
דבק כדי ליתן בראש השפשף. משנה שם. ויש נוסח אחר בדברי רבינו בראש השבשבה. ונוסח אחר השבשבת. ובפי' המשנה כתב ז"ל דבק הוא דבר עשוי בידי אדם כל הנוגע בו ידבק בו ושבשבת הוא הגמא שבראשיה נותנין הדבק קושרין אותה בקנה ומכניסין אותה בקיני העופות ומוציאים האפרוחים ע"כ.
רבב כדי למשוח וכו'. הנה רש"י ז"ל פירש שומן או שמן והתוספות הקשו עליו דשמן נתנו בו חכמים שיעור אחר במתניתין ע"כ. ואפשר דרש"י לא נחית אלא לפירוש תיבת רבב שמשמעותה שמן או שומן כל אחד היכא דשייך ולעולם דשמן גופיה הוא שיעור אחר וכו' ויותר נראה דסבירא ליה דכדי לסוך אצבע קטנה וליתן תחת האיספוגין חד שיעורא הוא ורבינו נמי כתב לעיל דין ב' שיעור השמן ואין עליו שום תפיסה. ועיין מ"ש סוף פ"ג.
יא[עריכה]
המוציא אדמה וכו'. שם במשנה ופי' רש"י אדמה ארזילי"א ורבינו פירש שם טיט אדום יעשו ממנו חותמות וכו'.
טיט וכו'. ברייתא שם דף פ' וכגירסת רש"י ז"ל ושם נתבאר דין השער שהזכיר רבינו.
זבל או חול וכו'. משנה שם ופי' רש"י כרישא קפלוט ורבינו פי' שם כרתי ובעברי חציר ואת החציר וכו'.
חול גס וכו'. שם חול הגס כדי ליתן על מלא כף סייד. ובדפוס ויניציאה ואמשטרדם כתוב בדברי רבינו כדי לערב עם מלא כף של סיידים.
חרסית וכו'. שם במשנה ופי' רש"י חרסית לבינה כתושה ורבינו פי' שם חרסית טיט החכמה והוא ידוע אצל הרופאים.
סיד כדי לסוד וכו'. משנה וגמ' שם ופי' שם רבינו סיד הוא עברי ושדת אותם בשיד והוא נעשה מאבנים שרופות והיה מנהג למשוח בו הנערות על כל בשרם כמו מלבוש וכוונתן להביא להן הנדות ולמהר הבגרות ולהנעים בשר ע"כ.
עפר ואפר וכו'. בירושלמי שם תנא שמואל עפר ואפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה.
צרור אבן וכו'. בגירסתינו במשנה ובגמרא צרור או אבן ורבינו נראה דגריס צרור אבן וכן העתיק הרב המגיד ז"ל וכן מצאתי הגירסא בתלמוד ירושלמי.
יב[עריכה]
המוציא חבל וכו'. משנה שם דף ע"ח ופי' רבינו שם גמי הוא הגומא ובעברי תיבת גמא. תלאי כמו בית יד שיתלה ממנו ע"כ. ויש נוסח אחר בדברי רבינו כאן כדי לעשות תלוי לנפה וכו' ואף דהיא היא גירסתינו נראית עיקר.
הוצין וכו'. ברייתא שם ופי' רש"י הוצא של לולבי דקל. כפיפה מצרית סל שעשוי מצירי דקל. סיב שגדל סביב הדקל וכו' ע"כ. ויש איזה שינוי מדברי רבינו ללשון אותה ברייתא שלפנינו עיי"ש.
עצם וכו'. משנה שם דף פ"א ופי' רבינו שם תרווד כף הרופאים קטן וכו' ודין הזכוכית במשנה שם ובברייתא קתני סכוכית כדי לפצוע בו שני נימין כאחת ופי' רש"י סכוכית זכוכית ועל שם שסוכין קרי סכוכית ועל שם שהיא זכה קרי זכוכית ע"כ.
יג[עריכה]
המוציא שתי נימין וכו'. שם דף צ' כלשון רבינו ופי' רש"י קשה של חזיר נימין קשין שבשדרה של חזיר.
מצמר גפן וכו'. קצת קשה דלעיל כתב מוכין כדי לעשות בו כדור כאגוז ומוכין היינו צמר גפן וכן כתב רבינו בפירוש המשנה פ' במה אשה וכו' עיי"ש ואף דבתוספתא פ"י קתני להו כדברי רבינו מכל מקום רבינו שהוסיף ושאר כל הנטווין וכו' משמע דכולם שוים בשיעורא ואם כן מוכין נמי הוא נטווה ואפשר דמוכין דכתב לעיל היינו הפסולת שאינו נטוה. אי נמי כמו שכתב רש"י דכל דבר רך קרוי מוכין בריש במה טומנין עיין שם.
המוציא מן הבגד וכו'. משנה הובאה בגמרא שם דף ע"ט ואמרו כשיעור לטומאה כך שיעור להוצאה.
יד[עריכה]
המוציא עור וכו'. שם מימרא דרבי חייא בר אמי משמיה דעולא. ומ"ש בספרי רבינו או בעפצה. נוסחא אחרינא כתיבת יד ולא בעפצה.
טו[עריכה]
המוציא קלף וכו'. משנה וברייתא שם ופירוש דוכסוסטוס עיין לרבינו פ"א דהלכות תפילין דין ז'.
נייר וכו'. משנה שם ופירש רבינו שם וקשר מוכסין הוא הסימן שכותבים לוקחי המעשר ובעלי המכס להודיע כי זה פרע מה שנתחייב וכו'.
המוציא שטר פרוע וכו'. קצת קשה דאמאי לא פסק נמי דשטר שלא נפרע עדיין שיעורו בכל שהוא כמשמעות אידך ברייתא התם דף ע"ח ויש ליישב. שוב ראיתי להרח"א נר"ו שעמד בדברי רבינו עיין עליו.
טז[עריכה]
המוציא בהמה וכו'. משנה וגמ' שם דף צ"ד.
ואם היה כפות או חולה. כתב הרב המגיד דהוציאו ממ"ש שם והני פרסאי כמאן דכפיתי דמו ע"כ. וקצת קשה דלא קאי הכי דדחי התם רמות רוחא הוא דנקיט להו ותו דתפוק לי מכפות ואפשר נמי דנפקא מברייתא דפרק האורג הצד את החולה פטור וק"ל.
והאשה מדדה וכו'. דף קכ"ח משנה כלשון רבינו ופי' רש"י אחזתו בזרועותיו מאחוריו ומסייעתו והוא מניע רגליו והולך. שנוטל אחת ומניח אחת שהתינוק מניח את רגליו כשמניח אחד מגביה אחד ע"כ. ובגמרא תנא האשה מדדה את בנה ברה"ר ואצ"ל בחצר וממ"ש רבינו בזמן שנוטל אחת ומניח אחת משמע ודאי אבל אם היה גורר אסור כלישנא דמתניתין וקשה דאמאי אסור הא אדם חי נושא את עצמו וליכא למימר דקטן ככפות דמי דאם כן היכי פסק לקמיה דהמוציא תינוק חי וכיס תלוי בצוארו חייב משום הכיס ליחייב נמי משום תינוק וכי האי גוונא הקשו התוס' עיי"ש ולרבינו י"ל דלעולם קטן כבהמה וככפות דמי היינו דוקא קטן שאינו יכול להלך ברגליו אבל תינוק דהיינו יותר גדול לא אמרינן ביה ככפות דמי על דרך שכתב הר"ן ז"ל פ' נוטל עיי"ש. שוב מצאתי להר"מ בן חביב ז"ל סימן ס"ט שעמד גם הוא בקושיא זו ותירץ קרוב למ"ש שלי"ת עיי"ש באורך.
יז[עריכה]
המוציא תינוק וכו'. שם דף קמ"א וכבר הוכחנו דבתינוק גדול קצת איירי.
מקופלין על כתפו. נוסח אחר על כתפיו וכן היא גירסת הרב ב"י עיי"ש.
יח[עריכה]
המוציא חגב וכו'. משנה שם דף צ' ופי' רבינו שם וענין אמרו חגב חי כל שהוא ר"ל אפי' היה קטן ביותר.
המת והנבלה וכו'. משנה שם דף צ"ג וברייתא דף צ"ד.
יט[עריכה]
היה שם כזית וכו'. משנה וגמרא שם ומ"ש אבל אם הוציא חצי זית מכזית ומחצה פטור. נ"ב אבל אם הוציא כזית שלם מסתברא ודאי דחייב וכ"כ התוספות.
כ[עריכה]
בד"א וכו'. משנה וגמ' שם דף צ' וקצת קשה דלעיל דין ז' כתב אם לזריעה שתים והכא חייב באחת לחוד והדבר מבואר דלעיל ר"ל אותם גרעינין שראוים לזריעה ולא שהוא הוציאם לזרע וכמ"ש התוס' ז"ל וכן כתב הרב משנה למלך ז"ל עיי"ש.
כא[עריכה]
המצניע וכו'. מבואר בגמרא שם ועיין להרב משנה למלך ז"ל.
זרק זה וכו'. שם אמתניתין דחזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו פריך פשיטא ומתרץ אביי הכא במאי עסקינן כגון שזרקו לאוצר ומקומו ניכר מהו דתימא כיון דמקומו ניכר במלתיה קמייתא קאי קמ"ל מדזרקיה לאוצר בטולי בטליה ע"כ. ורבינו נראה דמפרש לה שזרקו לאוצר קודם שחזר והכניסו והרב המגיד ז"ל כתב דמתוך דברי רבינו נראה שחזר והכניסו רוצה לומר הוציאו דקי"ל הכנסה נמי הוצאה קרי לה ולענ"ד נראה יש לישב כמ"ש. והרח"א נר"ו עמד בדברי הרה"מ ויש לישב עיין עליו.
כב[עריכה]
דבר שאין דרך וכו'. משנה שם דף ע"ה ובגמרא לאפוקי דם נדה וכל שכן עצי אשרה דלא חזו למידי ומאיסי ועיין להרב המגיד ז"ל. ומ"ש בספרי רבינו והצניעו אחר. בנוסח אחר איתא והצניעו אחד והיא נוסחא יותר נכונה ודו"ק.
כג[עריכה]
המוציא חצי שיעור וכו'. שם דף פ' מימרות דרבא ומסקנא כדברי רבינו זכרונו לחיי העוה"ב.
כד[עריכה]
הוציא חצי שיעור וכו'. כל זה בברייתא שם ועל פי דברי רבא.
כה[עריכה]
המוציא פחות מכשיעור וכו'. כל זה נלמד מהסוגיא שם דף צ"א.
כו[עריכה]
המוציא כגרוגרת וכו'. כל זה בעיות שם ופסק כאם תמצא לומר כדרכו הטוב בכל מקום.
כז[עריכה]
הוציא כגרוגרת וכו' הרי זה ספק. פסק לקולא משום דלא אפשיטא התם וקצת קשה דאמאי נקט לישנא דספק ולא אמר פטור כדרכו בשאר מקומות וכן נמי לעיל דין ט' היה בקסת כדי אות אחת וכו' אם לא שנאמר דעדיף מפטור קאמר ודו"ק.
זרק כזית אוכלים וכו'. גם זה שם ולא איפשיטא. ואם תאמר דבגמ' הבעיא היא בכזית תרומה ודקדקו התוספות דדוקא כזית תרומה משום דאיכא איסור לאכלה בטומאה וכו' וכן כזית חולין כיון דאין איסור לאכלו בטומאה לא שייך למימר מגו דמצטרף לענין טומאה מצטרף לענין שבת וכן הקשה הרב המגיד ז"ל ושכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל ולרבינו אפשר דס"ל דתרומה לאו דוקא ואף בחולין שייך לומר חזי לאיצטרופי לענין טומאה מיהא וזה משום דקשיתיה כדפריך תלמודא אי לענין שבת כגרוגרת בעינן אמאי לא פריך נמי מאי איריא תרומה והיא קושית התוס' וכן בכולא סוגיא לא הוזכר אלא אוכלין סתם אלא משמע דתרומה לאו דוקא. שוב ראיתי להרח"א נר"ו שכתב דרבינו לא הוה גריס תרומה ע"כ. והכי מסתברא ועיין עוד להרב משנה למלך ז"ל.
כח[עריכה]
המוציא פחות וכו'. שם דף צ"ג משנה שם כלשון רבינו זולת תיבת ואוכלין דתנן התם ורבינו כתב סתם דמשמע כל מילי ונראה דלא הוה גריס ליה אי נמי הוה גריס ליה והשמיט תיבת אוכלין לאפוקי ממה שאמרו בירושלמי והיא השגת הראב"ד ז"ל שלא נאמר זה אלא בתותים וכיוצא דצריכים כלי על כל פנים ומשמע מינה הא לאו הכי לא אמרינן שהכלי יהיה טפל והרב המגיד ז"ל כתב שבפ' נוטל משמע להדיא כדברי רבינו [והיא שם דף קמ"א] ופליג אגמרא ירושלמי או דבירושלמי לאו דוקא קאמר והראשון נראה.
המוציא קופת הרוכלין וכו' משנה שם דף צ' ופי' רש"י רוכלין מוכרי בשמים לקשוטי נשים ויש להם קופות קטנות לצרורות בשמים ע"כ. ונתבארו כל דברי רבינו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |