קובץ על יד החזקה/שבת/יח

קובץ על יד החזקה ‏ שבת יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

חוץ מן הקליפין. כתב בהגמ"יי כת"ק ודלא כר"י דאמר קליפת עדשים מצטרפים עמהם והרא"ש והרי"ף העתיקו הך דר"י ומחלקין בפולין בין לחים ויבשים, עי' ירושלמי שמחלק בעדשים גופא אליבא דר"י ונ' מדברי הרי"ף והרא"ש שפסקו כר"י וכן בקיצור פסקי הרא"ש ומצאתי בס' לח"ש על משניות שכתב יש פסקו כר"י ובודאי כוונתו להרי"ף והרא"ש:

ב

יין כדי רובע רביעית ואם היה קרוש בכזית. עי' בק"ע ר"פ המוציא מה שהקשה על רבינו מהירושלמי וכבר כתבתי ישוב לדברי רבינו בספרי ש"י:

כדי גמיעה. עי' הה"מ מ"ש בשם הרמב"ן בש"ג פרק המוציא שהוא כמלא לוגמיו והר"ן כתב בפ"ח דיומא דלא קאמינא שפיר בההיא פחות מרביעית כמה הוי בציר מיניה ועמ"ש בס"ד בהלכות שביתת עשור הלכה א':

כדי לסוך אצבע קטנה של רגל. לשון רש"י פרק אחד מאצבע קטנה וכ"כ הר"ן:

דבש וכו'. עמ"ש בספרי ש"י שבת דף ל"ב ע"א ד"ה דבש:

ג

שהאכילה ע"י הדחק וכו'. עי' הה"מ שכתב דרבינו פ' כר"א ובגי' הש"ס דידן ר"ל אמר אכילה ע"י הדחק שמה אכילה ולפ"ז הלכה כר"י. ונראה דאף אם גי' רבינו כגי' דידן מ"מ שפיר פסק דלא כר"י משום דבירושלמי אי"ל לר' אושעיא כר"ל:

ה

שלהבת פטור. עי' הה"מ ובתוספתא פ"י במס' שבת המוציא גחלת כ"ש ה"ז חייב שלהבת כ"ש ה"ז חייב: (בגמרא מקשה מינה ומתרץ שם ע"ש):

ז

המוציא אזוב. ירושלמי פ' המוציא:

יא

עפר ואפר. הה"מ לא הראה מקומו ובתוספתא פ"ט משבת גרסינן עפר ואפר שיעורן כזבל ר"י ברי"ב עפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה איזה היא צפור קטנה זה דרור:

טז

אבל אדם חי. כתב המהרש"א בר"פ ר"א דמילה עכ"פ איסורא דרבנן איכא כדמוכח מהך דהאשה מדדה את בנה שהביא רבינו ובתוס' שם משמע דאפי' תינוק בן שמונה אם אינו חולה הרי הוא בכלל אדם נושא א"ע ועי' בתוס' מס' שבת דף צ"ד ע"א סד"ה אבל אדם משמע דבתינוק לא שייך אדם נושא א"ע וצ"ע:

כא

המצניע. עי' מל"מ וכבר נזכר סברא זו בחידושי הרשב"א ר"פ המצניע ועמ"ש בספרי ש"י ס"פ כ"ג:

כג

ח"ש פטור. עי' הגהת מל"מ ועמ"ש לעיל פי"ב הל' ט'. וז"ל הטור או"ח סימן ש"א א"צ להאריך בשיעורין של שבת שלא נאמרו שיעורין אלא לחיוב אבל איסורא איכא בכ"ש ובס' פ"מ למד מדברי אלה דס"ל להטור דח"ש בשבת אסור מן התורה דאל"כ היה לו לבאר השיעורין דנ"מ לחולה שאין בו סכנה, ואינו מוכרח דאם הוא צריך לפחות מכשיעור לצורך רפואה א"כ חייב בכ"ש ועי' מל"מ הל' כ"א ודו"ק, ובאמת יש נפקותא אחרת אי ח"ש מדרבנן הוא א"כ מותר ע"י נכרי לשיטת המתירין שבות דשבות:

כז

זרק כזית אוכלין. הה"מ הקשה על רבינו למה לא נקט תרומה ועי' מל"מ שכתב דלא היה בגי' הרמב"ם לפי שיטתו בפ"ד מהל' טומאת אוכלין דדעתו כשיטת רש"י דאוכל מקבל טומאה בכ"ש וע"ש, ועי' רש"א בפ' המצניע שם ברש"י ד"ה בהדדי, ובס' מרכבת המשנה כתב לישב הגירסא גם לשיטת רבינו ע"ש. ולפי דרכו י"ל בפשוט ע"פ מה דמשמע בירושלמי שקלים דבר קפרא ס"ל דאין ולד טומאה כלל בחולין ד"ת עי' בתוי"ט פ"ח דשקלים שהבין כן ובתרומה ודאי דמודה א"כ י"ל דמש"ה נקט תרומה אליבא דכ"ע גם לב"ק א"כ בחולין מה הועיל לטמא אחרים אבל בתרומה הועיל ורבינו לטעמיה דספק דולד הוי דבר תורה, ועי' מ"ש בזה באריכות בש"י שם:

ודע דבחידושי רשב"א מקשה הא בשעת עקירה לא היה שם אלא כזית ואינו חשוב והא אנן בעינן עקירה והנחה בדבר חשוב ותירץ י"ל עקירה צורך הנחה היא וכיון דבשעת הנחתו יהא חשוב אף עכשיו חשבינן ליה כדבר חשוב דהא לצורך אותו הנחה עקרי' ע"כ. וסברא זו נכונה אם יודע בעת זריקה שיש בבית אוכל להצטרף א"כ אז שפיר י"ל כיון דגבי הנחה הוא חשוב והיה דעתו לזורקה לשם לצירוף עקירה צורך הנחה משא"כ אם לא ידע כלל שיש אוכלין שם בבית א"כ אם לאח"כ בהנחה נצטרף הוי כמו כסבור רה"י ונמצא רה"ר וכמ"ש רבינו פ"א הלכה ח' ק"ו אם נתכוין לדבר המותר וכו' ע"ש. אף שגם הרז"ה כ"כ גבי הוציא גרוגרת לאכילה וצמקה ונמלך עליה לזריעה אפי' צמקה וחזר ונמלך עלי' לאו דיחוי הוא שהרי לא חסרה משיעור שמתחייב עליו בשעת הנחתו דההנחה היא סוף המלאכה דמיחייב חטאת ובתר השתא אזלינן עכ"ל ע"ש, התם עכ"פ בתחילת עקירה היתה כוונתו לעקירה שמתחייב בה משא"כ בזורק בפחות מכשיעור, ובדוחק גדול יש לחלק בינתיים וצ"ע אי מיירי בכה"ג שכתבתי כיון שמטמא התרומה ואזלה לשריפה א"כ היאך יתחייב הא הוי מקלקל ודוחק לומר דמיירי בתרומת חבירו ומתכוין לעשות נקמה כמ"ש רבינו בפי"ז דחייב כה"ג דהא כתב הה"מ בפ"ח ה"ה דלא רצה למנקט ר"א מה דשרי ע"ש. ואפשר לומר דנ"מ אם היתה תרומה כבר ס' טמאה וכר"י מ"ח פ"ה דתרומות דיניחנה במקום התורפה דאדרבה מתקן הוא וכס"ד דגמרא בכורות דאפי' בידים משא"כ לפי המסקנא שם וגם לפי מה דקיי"ל כר"ג כמ"ש רבינו פי"ב מתרומות ומש"ה לא ביאר רבינו בתרומה. ועי' מ"ש בס"ד פ"ד מהל' ט"א הל' א':

כח

שם הוצאה אחד. הה"מ העתיק ירושלמי ועי' בתוס' עליה דהך מתני'. ואפשר נמי דרבינו סובר דאי אמרינן כר' יהושע דתמחויין מחלקים א"כ ג"כ כאן הסברא נותנת דמינים מחלקים וש"מ מהך מתני' דאין הלכה כר"י אלא כר"ע ועי' מ"ש הכ"מ פ"ו מהל' שגגות ה"א:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.