קרית ספר/שבת/יח

קרית ספר ‏ שבת יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המוציא דבר מרשות היחיד לרשות הרבים או מכניס או זורק או מעביר או מושיט מרשות לרשות או ארבע אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיהא שיעור שמועיל כלום. אוכלי אדם כגרוגרת ומצטרפין זה עם זה והוא שיהא כגרוגרת מן האוכל עצמו ושיעור גרוגרת באוכלי אדם הלכה למשה מסיני ואסמכתא מארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה שהוא גרוגרת להוצאת שבת ושאר השיעורים נמי מדאוריתא הלכה למשה מסיני כי כל דבר לפי מה שמועיל הוא שיעורו. והוצאת יין כדי רובע רביעית שאם ימזגנו יעמוד על רביעית דהוא שיעור מזיגת הכוס ואם היה קרוש בכזית דמעיקרא הוה ביה רביעית. חלב בהמה טהורה כדי גמיעת אדם בינוני שהוא פחות ממלא לוגמיו דכל מידי דאכילה ושתיה אכילתו ושתיתו שכיחא ורפואתו לא שכיחא ואזיל רבנן בתר אכילתו ושתיתו לקולא. חלב טמאה כדי לכחול עין אחת חלב אשה ולובן ביצה כדי ליתן במשיפת קילור שרגילין לשופו בחלב אשה. שמן כדי לסוך אצבע קטנה של קטן בן יומו. טל לשוף את הקילורין. מים כדי רחוץ פני מדוכה דלא אמרה במשנה מים לשוף בו את הקילור אלא במי גליל שמועילין לעין אבל לא בשאר מים. דבש כדי ליתן על ראש כתית שהיא מכת הסיסין מפני משאן ומשום דרפואתו נמי שכיחא אזיל רבנן בתר רפואתו לחומרא. דם ושאר משקין וכל השופכין ברביעית דמועיל לגבל בהן את הטיט. תבן תבואה כמלא פי פרה. תבן קטניו' עד מלא פי גמלו אם הוציאו לפרה כמלא פי פרה הוי שיעור מועיל וחשוב כיון שאוכלו על ידי הדחק שמה אכילה. עמיר כמלא פי טלה עשבים כמלא פי גדי. עלי שום ובצלים לחים כגרוגרת דהוי אוכל אדם. עשבים כמלא פי גדי ואין מצטרפין זו עם זו לשיעור החמור שהוא שיעור קטן אלא מצטרפין לשיעור הגדול. עצים כדי לבשל גרוגרת מביצת תרנגולת טרופה בשמן ונתונה באלפס. קנה כדי לעשות קולמוס המגיע לראשי אצבעותיו ואם לא היתה ראויה לקולמוס כדי לבשל כעצים. תבלין כדי לתבל ביצה ומצטרפין זה עם זה. פלפל עטרן ריח רע ריח טוב מיני בשמים ארגמן טוב כל שהוא דכל שהוא מועיל להוצאה. מיני מתכת הקשי' כנחושת וברזל כל שהן מועילים. עפר המזבח אבני המזבח מקק ספרים ומטפחות שלהם כל שהן שמצניעין אותן לגניזה. גחלת כל שהוא ושלהבת פטור המוציאה. זרעוני גנה שאינן נאכלין לאדם פחות מגרוגרת. זרע קישואין ב' זרע דלועין ב' זרע פול המצרי ב'. המוציא סובין כדי ליתן בפי כור של צורפי זהב במקום שאין פחמין צורפין הזהב באש של סובין. מורסן אם לאכול כגרוגרת אם לבהמה כמלא פי גדי. לצביעה לצבוע בגד קטן. לולבי זרדין וחרובין עד שלא ימתיקו כגרוגרת ומשימתיקו כמלא פי גדי אבל הלוף והחרדל בכל אופן כגרוגרת וכן התורמוסין והחרדל. המוציא גרעינין אם לאכילה כגרוגרת אם להסקה כעצים אם לנטיעה ב'. המוציא אזוב לאכילה כגרוגרת להסקה כעצים לבהמה כמלא פי גדי להזיה כשיעור הזיה דכל מידי דשכיחא להא ולהא למאי דאפקיה חייב דהוי שיעור המועיל להא מילתא. המוציא כל דבר שצובעין בו כדי לצבוע בהם בגד קטן של סבכה שמניחין הבנות על ראשיהם וכן דברים המנקין ומלבנין כדי לכבס בהן בגד קטן של סבכה. המוציא סמנין שרויין כדי לצבוע דוגמה לאורג. דיו על הקולמס שיעורו כדי לכתוב שתי אותיות דאם לא היה שיעור שתי אותיות פטור אף על הקולמס דהוי טפל לפחות משיעור דלאו מלאכת מחשבת היא על הכלי כיון שאינו מוציאו אלא משום הדיו. דיו בפני עצמו או בקסת צריך יותר שהוא כדי שיעלה בקולמוס כשטובלה בדיו שיעור שתי אותיות בקסת אות אחד ובקולמוס אות אחד או בדיו אות אחד ובקולמוס אות אחד ספק אי הוי הוצאה או לאו הוציא שתי אותיות ולא עמד לשתהיה הנחה אבל כתבן כשהוא מהלך הרי כתיבה כהנחה דאע"ג דלא כתבן במקום חשוב של ארבעה טפחים מחשבתו משויה ליה מקום חשוב דעיקר הנחת דיו על הכתב הוא הוציא אות אחד וכתבה וחוזר והוציא אות אחרת וכתבה פטור דאף על גב דאם הוציא פחות משיעור וחזר והוציא והשלימו לשיעור בהעלם אחד חייב שאני הכא דכי גמורה הוצאה אין כאן שיעור שתי אותיות שכבר חסרה האות הראשונה שנתיבשה. כוחל כדי לכחול עין אחד ואם אין דרכן לכחול אלא שני עינים והוציאו לכחול עד שיוציא כדי לכחול שני עינים. זפת וגפרית כדי לעשות בו נקב אם יסתום בו כלי של כסף חי. שעוה כדי ליתן ע"פ נקב קטן של יין. דבק כדי ליתן בראש השבשב שבראש קנה של ציידין וצריך לתת שם הרבה כדי שיהא נדבק בו העוף. רבב כדי למשוח תחת רקיק כסלע. אדמה כדי לעשות חותם האגרת. טיט כדי לעשות פי כור. זבל או חול דק כדי לזבל כרישה שהיא קפלוט. חול הגס כדי לערב עם מלא כף של ציידין חרסים כדי לעשות פי כור של צורפי זהב והיא לבנה כתושה. סיד כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות. עפר ואפר כדי לכסות דם ציפור קטנה. צרור אבן כדי לזרוק בבהמה ותרגיש והוא משקל עשרה זוזים. חרס כדי לקבל בו רביעית. המוציא חבל כדי לעשות אוזן לקופה. גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה. הוצין של לולבי דקל כדי לעשות אוזן לכפיפת המצרית. סיב שגדל סביב הדקל כדי ליתן ע"פ משפך קטן של יין. מוכין כדי לעשות בו כדור כאגוז. עצם כדי לעשות תרווד שהיא כף קולירא זכוכית כדי לגרוד בו ראש הכרכר או עד שיבצע שני נימין כאחד. המוציא שני נימין מזנב הסוס ומזנב הפרה חייב שמצניעין אותן לצוד עופות. הוציא אחת מן הקשה של חזיר שהן בשדרתו חייב דחזיא לאושכפי לתת בראש המשיחה של תפירה. חוטי העץ של דקל ב' לשני בתי נירין קליפת החריות אחד וכתב רש"י ז"ל לא ידעתי למאי חזי. מכל דברים הנטווים כדי לטוות חוט אורך ארבעה טפחים. המוציא מן הבגד או שק או עור כשיעורן לטומאה בגד ג' על שלשה שק ארבעה על ארבעה עור ה' על ה'. עור שלא נתעבד כלל כדי לצוד משקל שקל מליח ולא קמיח ולא עפיץ כדי לעשות קמיע מליח וקמיח ולא עפיץ כדי לכתוב עליו את הגט נגמר עיבודו דהוא קרטבלה שיעורו ה' על ה' כשיעורו לטומאה. המוציא קלף מעובד כדי לכתוב פרשת שמע עד ובשעריך. דוכסוסטוס שיעור מזוזה. נייר כדי לכתוב שתי אותיות של קשר מוכסים והיא חותם להראות למוכסים שמחלו לו המכס והן גדולות מאותיות שלנו. המוציא קשר מוכסין חייב ואפילו שכבר הראהו שהרי ראיה הוא לעולם. המוציא שטר פרוע ונייר מחוק כדי לכרוך ע"פ צלוחית קטנה של פלייטון ואם יש בלובן כולו כדי לכתוב שתי אותיות של קשר מוכסין חייב ולא הוי טפל לכתוב ולמחוק. המוציא בהמה וחיה ועוף אע"פ שהן חיים חייב דמכבידים עצמם להשתמט מיד הנושאן אבל אדם חי אינו משאוי וכתב ר"י דממשכן גמרי לה דכל חי לא הוי משאוי שלא היו נושאים דבר חי שהתחשים והאלים היו הולכים ברגליהם וחלזון היו פוצעין אותו טרם ימות כי היכי דלצליל ציבעיה והיינו אליביה דר' נתן דכל חי נושא את עצמו אבל לרבנן דאדם חי הוא דנושא את עצמו ולא שאר חיים איפשר דילמא איפכא דאלים ותחשים היו מוליכים אותם ולא היו הולכים על רגליהם מדכתיב בכל מלאכת המשכן לשון הבאה דמשמע משאוי ומאיש ואשה אל יביאו עוד נדבה ויכלא העם מהביא ילפינן הוצאה בשבת ואי אלים ותחשים הוו אזלי ברגלייהו הא הוה איפשר להביאם בשבת וא"כ לא נכללו באל יביאו האלים והתחשים ופשטיה דקרא משמע דשום דבר לא הביאו אח"כ אלא על כרחין למימר דאלים ותחשים נמי היו מוליכים אותם ולא היו הולכים על רגליהם שהיו קושרים רגליהם כדי שלא יברחו ולהכי אמרי רבנן דבין חיים ובין שחוטין חייב אבל אדם דלא הוה במלאכת המשכן ולא משרבט פטור דאדם חי נושא את עצמו ואם כפות או חולה המוציא אותו חייב. המוציא תינוק חי וכיס תלוי בצוארו אין הכיס טפלה לו וחייב משום הכיס אבל אם הוציא את הגדול אע"פ שהוא מלובש בכליו וטבעותיו בידיו פטור שהכל טפל לו היה כליו על כתפו מקופלים הנושא אותו חייב. המוציא חגב חי טהור כל שהוא דחזי לשחוק בה קטן ומת כגרוגרת דחזי למיכל ציפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהיא שמצניעין אותה לרפואה וכן כל כיוצא בזה. המת והנבלה והשרץ כשיעור טומאתן כך שיעור הוצאתן מת ונבלה כזית ושרץ כעדשה דהוצאה חשובה היא להציל עצמו מן הטומאה זית מדבר הטמא מצומצם שהוציא חצי זית ממנו חייב שהרי הועיל במעשיו שנתמעט השיעור מלטמא אבל הוציא חצי זית מזית ומחצה פטור וכן כל כיוצא בזה בשאר הטומאות.

כ

וכל אלו השיעורין כשהוציא סתם אבל המוציא לזרע או לרפואה או לדוגמא וכיוצא בזה בכל שהוא חייב דאחשביה. ואם הצניעו לאחד מאלו ושכח לאיזו מהן והוציאו סתם חייב בכל שהוא שעל דעת ראשונה דאחשביה הוציאו ושאר האדם אין חייבין אלא על שיעורו דלדידהו לא חשיב אלא כשיעורין של מעלה. זרק זה שהוציאו כבר לאוצר אע"פ שמקומו ניכר כיון שלא זרעו בטלה מחשבתו קמייתא לפיכך אם חזר והכניסו אינו חייב עד שיכניס כשיעור. דבר שאין דרך בני אדם להצניעו ואינו ראוי להצניע כדם הנדה אם הצניעו אחר והוציאו חייב דהוא אחשביה למין זה להצניעו ושאר כל אדם פטורים עליו דאין חייבים אלא על הוצאת דבר כשר להצניע ומצניעין כמוהו.

כג

המוציא חצי שיעור פטור וכן כל העושה מלאכה מן המלאכות חצי שיעור פטור כדאמרי' דכתיב בעשותה כולה ולא מקצתה ואע"ג דבאיסורי תורה חצי שיעור אסור מדאוריתא אע"ג דלא לקי שאני התם דמרבי' ליה מכל אוכל חלב והכא ממעטינן ליה מבעשותה. הוציא חצי שיעור והניחו וחזר והוציא חצי שיעור אחר בהעלם אחת חייב דקרינן ביה בעשותה כולה כיון דבהעלם אחת נינהו ואם קדם והגביה החצי הראשון קודם הנחת השני הוי כאלו נשרף ופטור דלא הוי מלאכה שלימה ובשתי העלמות פטור דאמרינן במכילתא הרי שארג חוט אחד בשחרית וחוט אחד בין הערבים שומע אני יהא חייב תלמוד לומר ושמרתם את השבת וגו' כי כל העושה בו מלאכה עד שיעשה מלאכה גמורה. הוציא חצי שיעור והניחו וחזר והוציא חצי שיעור והעבירו על הראשון בתוך שלשה חייב שהמעביר כמי שהניח דהא מנחה בידו וידו סמוכה לקרקע תוך שלשה אבל זרקו תוך שלשה לא חשובה הנחה עד שינוח על גבי משהו כדאמר לעיל. הוציא חצי שיעור וחזר והוציא חצי שיעור אחד בהעלם אחד לרשות הרבים אחר אם יש ביניהם רשות היחיד פטור דכל חד חשיבה הוצאה באנפיה נפשה לרשות בפני עצמו והוי ליה בכל חד שיעור אבל היתה ביניהם כרמלית הרי שתי רשויות הרבים הן כרשות אחד וחייב חטאת.

כה

כל שיעורין אלו בעינן דלהוו שלמים בעידן עקירה והנחה ואם באמצע חסרו הוי ספק אי נדחה או לאו. הוציא גרוגרת לאכילה וצמקה קודם הנחה וחשב עליה לזריעה או לרפואה שאינו צריך שיעור הרי זה חייב כמחשבתו של עת הנחה דבשעת עקירה והנחה הוה בה שיעור אכילה לעקירה ושיעור זריעה להנחה ומצטרפי. הוציא פחות מגרוגרת לזריעה דהוי שיעור חשוב להוצאה וקודם הנחה חזר וחשב לאכילה דלא הוי שיעור פטור ואם תפחה קודם ונעשת כגרוגרת קודם שימלך עליה לאכילה חייב שאפילו לא חשב עתה לאכילה היה מתחייב על מחשבת זריעה דהוצאה והשתא נמי בשעת הנחה הוי שיעור אכילה. זרק כזית אוכלין לבית טמא והשלים כזית זה לאוכלים שהיו שם פחות מכביצה ונעשה הכל כביצה הרי זה ספק אם נתחייב מפני שהשלים השיעור לענין טומאה או לא נתחייב כיון דלא הוי גרוגרת.

כח

המוציא פחות מכשיעור אע"פ שהוציאו בכלי פטור שהכלי טפלה לו ולא הוי מלאכת מחשבת לגבי הכלי לפיכך הוציא אדם חי שאינו כפות במטה דהוי כחצי שיעור כיון דאדם חי נושא את עצמו פטור אף על המטה דלא הוי מלאכת מחשבת לגבי המטה כדאמר. המוציא קופת הרוכלין אע"פ שיש בה מינין הרבה אפי' הוציאן בתוך כפו אינו חייב אלא אחד דשם הוצאה אחד היא דאמרי בירושלמי דלא נצרכה אלא לר' אליעזר דמינין מחלקין קמ"ל:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.