מגיד משנה/שבת/יח

מגיד משנה ‏ שבת יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המוציא וכו'. פרק כלל גדול (שבת ע"ו:) משנה המוציא אוכלים כגרוגרת ומצטרפין זה עם זה מפני ששוים בשיעוריהם חוץ מקליפיהם וגרעיניהם וסובן ומורסנן. ופי' אוכלין אוכלי אדם, וכן פירש"י ז"ל ומוכרח הוא שם:

ב

יין כדי רובע רביעית. ריש פ' המוציא יין כדי מזיגת הכוס ופירשו בגמרא (שם ע"ז) רובע רביעית פירוש רביעית לוג שהוא ביצה ומחצה. עוד שם תנא יין יבש בכזית דברי ר' נתן ע"כ:

חלב בהמה טהורה וכו'. (שם ע"ו:) במשנה חלב כדי גמיעה. וכתב הרמב"ן ז"ל אין שיעורו ידוע לנו אבל פירושו כדי גמיעה של אדם בינוני והוא פחות אפי' מכדי לוגמיו ואצ"ל מרביעית:

וחלב בהמה טמאה וכו'. . חלב אשה וכו'. ברייתא (שם ע"ז:) כלשון רבינו. ופירש"י ז"ל במשיפה של קילור שרגילין לשופו בחלב אשה עכ"ל:

שמן כדי לסוך אצבע וכו'. משנה ומסקנא בגמרא (שם ע"ח) שמן לסוך בו אבר קטן של קטן בן יומו:

טל כדי לשוף וכו'. כל הבבא הזאת היא בירושלמי וסמך עליו רבינו ואע"פ שאין נוסחאות הגמרא הבבלית כן וכבר השיגו עליו למה לא כתב כדי לשוף את הקילור שכך הוא בגמרא שלנו. ונ"ל שהוא פוסק כאביי דאמר בגמרא שלנו שלא שיערו במים כדי לשוף את הקילור אלא במי גליל שהן ידועים שמועילין לעין אבל לא בשאר מים. ואע"ג דרבא פליג עליה הירושלמי מכריע, זהו דעתו ז"ל:

דבש וכו'. משנה וגמרא (שם ע"ז:) תנא דבש כדי ליתן על פי כתית ופירש רש"י ז"ל כתית מכת הסוסים והגמלים מחמת משאן והכי אמרינן בהמפקיד (ב"מ ל"ח) דבש והדביש למאי חזי לכתיתא דגמלי. אבל רבותי פירשו כתית מכה שעל גבי היד וגב הרגל עכ"ל:

דם ושאר משקין וכו'. משנה (שבת ע"ו:) ושאר כל המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית ובגמ' (ע"ח) דם וכל מיני משקין ברביעית. ופירש"י ז"ל שופכין מים סרוחים. ואמרו בגמרא חזו לגבל בהן את הטיט:

ג

תבן תבואה וכו'. בכלל גדול (שם ע"ו) משנה תבן כמלא פי פרה עצה כמלא פי גמל ובגמרא אמר רב יהודה מאי עצה תבן של קטנית. עוד שם כי אתא רבין אמר המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל דכ"ע ל"פ דחייב כי פליגי במוציא עצה מלא פי פרה לפרה ור' יוחנן אמר פטור אכילה על ידי הדחק לא שמה אכילה רבי אושעיא אמר חייב אכילה ע"י הדחק שמה אכילה ע"כ. ופסק רבינו כרבי אושעיא שהלכה כמותו לגבי ר"י:

עמיר כמלא פי טלה וכו'. שם באותה משנה עמיר כמלא פי טלה עשבים כמלא פי גדי ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן. ובגמרא אמר ר' יוסי בר' חנינא אין מצטרפין לחמור שבהן אבל מצטרפין לקל שבהן ע"כ. ופירש"י ז"ל עמיר קשין של שבלין. פי טלה נפיש מפי גדי הילכך עמיר לא חזי לגדי אבל עשבים הואיל וחזו בין לטלה בין לגדי מיחייב כמלא פי גדי. לחין הראויין לאדם כגרוגרת דזה שיעור לכל מאכל אדם בשבת אבל כמלא פי גדי לא דגדי לא חזו ליה לחין עכ"ל. ובגמרא אין מצטרפים לחמור שבהן פירש"י ז"ל מי ששיעורו גדול הוי קל ואינו מצטרף להשלים חמור דהא לא חשוב אבל החשוב משלים את הקל לכשיעור עכ"ל. כדעת רבינו:

ד

המוציא עצים כדי לבשל כגרוגרת וכו'. בפ' ר״ע (שבת פ"ט:) היא עצים כדי לבשל ביצה קלה. ובהמוציא (שם פ':) קנה כדי לעשות קולמוס אם היה עבה או מרוצץ כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באלפס. ובגמרא תנא כדי לעשות קולמוס המגיע לקשרי אצבעותיו. עוד שם תנא טרופה בשמן ונתונה באלפס. ופירשו ביצה קלה ביצת תרנגולת וקרו ליה ביצה קלה לפי ששיערו חכמים אין לך קלה לבשל יותר מביצת תרנגולת. והקשו ומאי שנא כל שיעורי דשבת כגרוגרת והכא כביצה. ופירש ר״נ כגרוגרת מביצה קלה ע״כ:

ה

המוציא תבלין וכו'. פרק ר״ע (שבת פ"ט:) מ תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפים זה עם זה. ומ״מ נראה לפי הגמרא שאין מצטרפין אלא בשכולן מיני מתיקה וכן פירש״י ז״ל (עיין כאן בשיטמ"ק). ויש לרבינו שם פירוש אחר:

פלפל כל שהוא וכו'. משנה (שם צ') וברייתא וגמרא כלשון רבינו. ופירש"י ז"ל ארגמן צבע שצובעין בו ארגמן ולי נראה שגם הוא ראוי להריח. בתולת הורד עלה של ורד בחור אחת. מקק אכילת תולעת האוכל בספרים ומרקיבן שמו מקק. שמצניעין אותו לגנוז שכל דבר קדש טעון גניזה עכ"ל:

גחלת כל שהוא והמוציא וכו'. בי"ט (ביצה ל"ט) פרק משילין ברייתא:

ו

המוציא זרעוני גינה וכו'. פרק ר"ע (שבת צ' א' וב') משנה זרעוני גינה פחות מכגרוגרת ר' יהודה בן בתירא אומר חמשה זרע קשואין שנים זרע דלועין שנים זרע פול המצרי שנים. ע"כ. ורבינו ז"ל אינו פוסק כרבי יהודה וסובר דהך סיפא דזרע קישואין וכו' דברי ת"ק היא והלכה כמותו:

המוציא סובין כדי ליתן וכו'. בהמוציא (שם ע"ח:) משנה כלשון רבינו פירש"י ז"ל במקום שאין פחמים צורפין הזהב באש של סובין, עכ"ל:

המוציא מורסן אם לאכילה וכו'. תוספתא פ"ט עד לולבי זרדין וכו' אבל הלוף וכו':

ז

המוציא גרעינין אם לאכילה חמש וכו'. ברייתא ס״פ ר״ע (שבת צ'). ן גרסתו כגרסת קצת ספרים שגורסין אם לאכילה כמלא פי חזיר וכמה מלא פי חזיר אחת ופירש״י ז״ל גרעינין גרעיני תמרה עכ״ל: המוציא אזוב וכו':

ח

המוציא קליפי אגוזים וכו'. משנה פרק ר״ע (שבת פ"ט:) קי אגוזים קליפי רמונים אסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן פי סבכה:

וכן המוציא מי רגלים וכו'. שם מי רגלים נתר ובורת קמוניא ואשלג כדי לכבס בהן בגד קטן פי סבכה ובגמרא (דף צ') תנא מי רגלים בן ארבעים יום. נתר תנא נתר אלכסנדריא ולא נתר אנטיפטרי, ע"כ:

הוציא סמנין וכו'. ברייתא (שם ע"ט) פרק המוציא כלשון רבינו ופירש"י ז"ל דוגמא לאירא כלומר מעט כעין שמראין לדוגמא רוצה אתה כזה, עכ"ל:

ט

המוציא דיו על הקולמוס וכו'. משנה פרק המוציא (שם ע"ח:) דיו כדי לכתוב שתי אותיות. ובגמרא (דף פ') תנא שתי אותיות בדיו שתי אותיות בקולמוס שתי אותיות בקלמרין. פי' קלמרין קסת הסופר. בעי רבא אות אחת בדיו אות אחת בקולמוס אות אחת בקלמרין מהו תיקו. ויש לרש"י ז"ל בזה פי' אחר שלא כדרך רבינו:

הוציא שתי אותיות וכו'. שם מימרא כלשון רבינו:

הוציא אות אחת וכו'. שם מימרא אמר רבא הוציא אות אחת וכתבה וחזר והוציא אות אחת וכתבה פטור בעידנא דאפקא לבתרייתא חסר לה שיעור דקמייתא, ע"כ:

י

המוציא כחול וכו'. משנה (שם ע"ח:) כחול כדי לכחול עין אחת. ובגמרא הקשו הא לא כחלי פי' אלא שתי עינים א"ר הונא שכן צנועות כוחלות עין אחת. מיתיבי אמר רשב"א כחול אם לרפואה כדי לכחול עין אחת אם לקשוט בשתי עינים ותירצו כי תניא ההיא בעירניות ע"כ. ופירש"י ז"ל עירניות בנות כפרים אינן צריכות צניעות כל כך ואינן מכסות פניהן וכוחלות שתי עיניהן, עכ"ל:

זפת וגפרית וכו'. משנה (שם ע"ח) כלשון רבינו. ופירש"י ז"ל כדי לעשות נקב קטן כלי שנותנין בו כסף חי סותם פיו בזפת או בגפרית ונוקב בתוך הסתימה נקב דק להוציא בו עכ"ל:

שעוה כדי ליתן בו וכו'. שם כלשון רבינו. ובגמרא (דף פ') כדי ליתן על פי נקב קטן של יין. ופירש"י ז"ל למעוטי של שמן ודבש שהיין זב דרך נקב קטן יותר מדבש ושמן עכ"ל. ולא חשש רבינו לכתוב זה שהכל נכלל בלשון קטן:

דבק כדי ליתן וכו'. במשנה (שם דף ע"ח. ודף פ') ובגמרא בראש השפשף שבראש קנה של ציידין. ופירש"י ז"ל מושיבין נסר קטן ונותנין עליו דבק והעוף יושב עליו ונדבק בו וצריך לתת שם הרבה שיהא העוף נדבק בו, עכ"ל:

רבב וכו'. ברייתא (שם ע"ח):

יא

המוציא אדמה וכו'. משנה (שם פ' ב') כלשון רבינו ופסק כחכמים, ופירש"י ז"ל אדמה ארזילא, עכ"ל:

טיט וכו'. ברייתא שם כלשון רבינו:

זבל וחול דק וכו'. משנה כלשון רבינו כדברי חכמים. ופירש"י ז"ל כרישא קפלוט:

חול הגס וכו'. משנה וברייתא כלשון רבינו:

חרסית וכו'. במשנה (ע"ח) חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב ופירש רש"י ז"ל חרסית לבינה כתושה. ובקצת ספרי רבינו נמצא סיד חרסית ואין כן בספרים מדוקדקים אלא חרסית כדי לעשות וכו' כלשון המשנה:

שיער כדי לגבל טיט וכו'. ברייתא שם פ' ב' כלשון רבינו ופירש"י ז"ל שיער יפה לטיט, עכ"ל:

סיד כדי לסוד וכו'. משנה שם וברייתא כלשון רבינו:

עפר ואפר וכו'. . צרור אבן וכו'. משנה (שם דף פ"א) צרור אבן כדי לזרוק בעוף ר"א בן יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה. ובגמרא א"ר יוחנן והוא שמרגשת בה וכמה שיעורה תניא ראב"י אומר משקל עשרה זוזים ע"כ, ולכך פסק רבינו כראב"י:

חרס כדי לקבל בו וכו'. במשנה (שם פ"ב) ג' מחלוקות רבי יהודה ור"מ ורבי יוסי ופסק כרבי יוסי דידוע שהלכה כמותו אצל כל אחד מאלו:

יב

המוציא חבל כדי לעשות וכו'. משנה (שם ע"ח) כלשונה:

גמי וכו'. משנה כלשונה כת"ק:

הוצין וכו' סיב וכו' מוכין וכו'. כלם בברייתא (שם ע"ח) כלשון רבינו. ופירש"י ז"ל הוצין של לולבי דקל כפיפה מצרית סל העשוי מצורי דקל. סיב גדל סביב הדקל. על פי משפך לסנן את היין שמעכב את הפסולת, עכ"ל:

עצם כדי לעשות תרווד וכו'. משנה (שם פ"א) כלשונה כדברי ת"ק. ולשון רש"י תרווד כף קוליר"א:

זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר או עד שיפצע שתי נימין כאחת וכו'. משנה וברייתא כלשון רבינו:

יג

המוציא שני נימין וכו'. ברייתא סוף ר״ע (שבת צ':) היא שני נימין מזנב הסוס ומזנב הפרה חייב מפני שמצניעין אותן לנשבין מקשה של חזיר אחת צורי דקל שתים תורי דקל אחת ע״כ. ופירש רש״י ז״ל לנשבין לצוד עופות. מקשה של חזיר נימין קשין שבשדרה של חזיר עכ״ל:

מצמר גפן וכו'. תוספתא פרק המוציא:

המוציא מן הבגד וכו'. בהמוציא (שם ע"ט) הביאו משנה דתנן הבגד שלשה על שלשה למדרס השק ארבעה על ארבעה העור חמשה על חמשה ותני עלה כשיעורן לטומאה כך שיעורן להוצאה, ע"כ. והעור הוא משנגמר עיבודו הנקרא קרטבלא בלשון הגמרא כדאיתא התם ומבואר בסמוך:

יד

המוציא עור וכו'. שם שלש עורות הן מצה כמשמעו דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ וכמה שיעורו לצור בו משקולת קטנה וכמה אמר אביי רבעא דריבעא דפומבדיתא. חיפה דמליח ולא קמיח ולא עפיץ וכמה שיעורו כדתנן העור כדי לעשות קמיע. דפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ וכמה שיעורו כדי לכתוב עליו את הגט:

נגמר עיבודו וכו'. זהו קרטבלא הנזכר בגמרא. אבל רש"י ז"ל פירש קרטבלא שבשלוהו ברותחין ומתקשה לישב עליו, עכ"ל:

טו

המוציא קלף וכו'. משנה שם (דף ע"ח:) כלשונה:

דוכסוסטוס כדי לכתוב וכו'. ברייתא (שם ע"ט:) ופירש"י ז"ל דוכסוסטוס קלף שנטלה קליפתו העליונה עכ"ל:

נייר כדי לכתוב וכו'. משנה (שם ע"ח) נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין ותנא כמה קשר מוכסין שתי אותיות ומפורש שהם גדולות משלנו. ולשון רש"י ז"ל קשר של מוכסין יש לך שנותן את המכס לראש הנהר במקום אחד או מוחל לו במתנה והוא מוסר לו חותם להראות למוכסין שמחלו לו המכס:

המוציא קשר מוכסין וכו'. משנה ובגמרא ת"ר המוציא קשר מוכסין עד שלא הראהו למוכס חייב משהראהו למוכס פטור ר' יהודה אומר אף משהראהו למוכס חייב מפני שהוא צריך לו. ופסק רבינו כרבי יהודה מפני שהמשנה שנויה סתם דמשמע דבכל גונא הוא חייב כדברי ר"י וכו':

המוציא שטר פרוע וכו'. ברייתא (שם ע"ח:) וגמרא כלשון רבינו ודין השטר פרוע הוא כדברי ת"ק דברייתא אחרת שהביאו שם והלכה כמותו:

טז

המוציא בהמה חיה ועוף וכו'. פרק המצניע (שבת צ"ד) המוציא בהמה חיה ועוף לרשות הרבים בין חיין בין שחוטין חייב ר' נתן אומר על שחוטין חייב על החיין פטור שהחי נושא את עצמו ואמרו שם ע"כ לא פליגי רבנן עליה דר' נתן אלא בבהמה חיה ועוף דמשרבטי נפשייהו אבל אדם חי נושא את עצמו אפי' רבנן מודו ע"כ. ופירש"י ז"ל דמשתמטין כלפי מטה ומכבידין עצמן להשתמט מיד הנושאן:

ואם היה כפות וכו'. שם ומודה ר' נתן בכפות. וכן החולה נלמד ממ"ש שם והני פרסאי כמאן דכפיתו דמו וכו':

והאשה מדדה וכו'. פ' מפנין (שבת קכ"ח ב') ה מדדה את בנה אמר ר' יהודה וכו' אימתי בזמן שנוטל אחת ומניח אחת אם היה גורר אסור עד כאן וקי״ל ס״פ חלון בעירובין (דף פ"א פ"ב) כל מקום ששנה ר' יהודה אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים. ופירש״י ז״ל מדדה את בנה אוחזתו בזרועותיו ומאחריו ומסייעתו והוא מניע רגליו והולך. שנוטל אחת ומניח אחת שהתינוק מניע רגליו כשמגביה אחת מניח אחת אבל גורר אסור מפני שנושאתו עכ״ל:

יז

המוציא תינוק חי וכו'. פרק נוטל (שבת קמ"א קמ"ב) אמר רבה הוציא תינוק חי וכיס תלוי לו בצוארו חייב ותניא המוציא אדם וכליו עליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו פטור שאילו הוציאן כמות שהן חייב. ופירש"י ז"ל שאילו הוציאן כמות שהן שהיה עליון אחוז בהן ולא מלובש חייב הנושא עכ"ל כדברי רבינו:

יח

המוציא חגב חי כל שהוא וכו'. משנה כלשונה סוף פרק ר"ע כדברי ת"ק. ומפורש בגמרא דלדברי ת"ק דוקא חגב חי טהור אבל טמא אינו בכל שהוא. ורבינו כתב המשנה כלשונה ובגמ' מפרש מהו צפורת כרמים ואינו ברור אצלנו:

המת והנבלה והשרץ וכו'. משנה פ' המצניע (שבת צ"ג צ"ד). וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ חייב ור״ש פוטר. ומפרש בגמרא שפטור ר״ש הוא מפני מלאכה שאינה צריכה לגופה. וכבר נתבאר פרק ראשון לפסוק כסתם משנתנו שבכאן ויש חולקין עליו כמו שכתבתי שם:

יט

היה שם כזית מצומצם וכו'. (שם צ"ד:) בגמרא תנן וכן כזית מן המת הא חצי זית פטור והא תניא חצי זית חייב. ופירש רב ששת הא דתניא חייב דאפיק חצי זית מכזית הא דתניא פטור דאפיק חצי זית מכזית ומחצה. ופסק רבינו כרב ששת אע"ג דרב נחמן פליג עליה התם דלא אמרו הלכתא כותיה דר"נ אלא בדיני:

כ

במה דברים אמורים שאינו וכו'. משנה ריש פרק המצניע (שבת דף צ"ב) ובגמרא ל״ל למיתני המצניע ליתני המוציא לזרע ולדוגמא ולרפואה חייב עליו בכל שהוא אמר אביי הכא במאי עסקינן כגון שהצניעו ושכח למה הצניעו וקא מפיק ליה בסתמא מהו דתימא בטולי בטלה למחשבתו קמ״ל כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה ע״כ:

כא

המצניע דבר וכו'. כבר נתבאר זה בסמוך:

זרק זה שהוציאו כבר בתוך האוצר וכו'. שם במשנה חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו. ובגמרא (שם צ"א:) הקשו פשיטא ופירש"י דכיון שלא זרעו בטלה מחשבתו קמייתא והוי ליה ככל אדם ותירץ אביי הב"ע כגון שזרקו לאוצר ומקומו ניכר מהו דתימא כיון דמקומו ניכר במלתא קמייתא קאי קמ"ל מדזרקיה לאוצר בטוליה בטליה. ופירש"י ז"ל מתני' בשלא נמלך עליו בפירוש אלא שזרקו לאוצר וכו' ע"כ. ומתוך לשון רבינו נ"ל שחזר והכניסו ר"ל הוציאו ומפורש פ"ק (דף ב':) תנא להכנסה נמי הוצאה קרי לה וה"ה לההוצאה הכנסה. ומ"מ אין זה מעלה ומוריד לענין הדין:

כב

דבר שאין דרך בני אדם וכו'. משנה פרק כלל גדול (שבת ע"ה:) עוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו המוציאו בשבת חייב וכו'. כך פירושה כל דבר הראוי להצניע שהוא מדבר שמצניעין ומצניעין כמוהו שיש בזה שיעור חשוב אצל בני אדם כל אדם חייב עליו ואפי' עשיר שאינו חשוב אצלו זה. וזה כלל לכל השיעורים הנזכרים בפ' זה וע"כ לא כתבו רבינו ראש המשנה בדין בפני עצמו. וכל שאינו כשר להצניעו שאינו ממין הראוי להצניעו ואין מצניעין כמוהו נ"ל פירושו שהוא ממין ראוי אלא שהוא פחות מכשיעור אינו חייב אלא המצניעו. ורבינו ז"ל לא כתב ואין מצניעין כמוהו לפי שכבר נתבאר למעלה בבבת המצניע דבר וכו' ואמרו בגמרא גבי כל הכשר להצניעו לאפוקי דם נדה וכ"ש עצי אשרה רב עוקבא אמר לאפוקי עצי אשרה אבל דם נדה מצנע ליה לשונרא ואידך כיון דחלשא לא מצנע ליה. ופסק רבינו כרב מתנא. ומכאן שדם נדה או עצי אשרה וכיוצא בהן בשום שיעור אין חייבין עליהן:

כג

המוציא חצי שיעור פטור וכו'. משנה בהמצניע (שם צ"ג:) ובכמה מקומות:

הוציא חצי שיעור וכו'. בהמוציא (שם פ') אמר רבא הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת והניחה ראשונה נעשית כמי שנקלטה או נשרפה ופטור והקשו אמאי והא מנחא ותירצו ה"ק אם קדם והגביה את הראשונה קודם הנחת שניה נעשית כמי שנקלטה או שנשרפה ופטור ע"כ. ופירש"י ז"ל ואמאי והא מנחא וכיון דבהעלם אחת הוא מצטרפי לכי גמרה הוצאה עכ"ל. וכן עיקר שאם היתה לו ידיעה לחצי שיעור [פשיטא דפטור] כמבואר פ"ו מהלכות שגגות ויתבאר בסמוך שהכוונה בהעלם אחת בדוקא:

הוציא חצי שיעור והניחו וחזר והוציא חצי אחר וכו'. שם אמר רבא הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת והעבירה דרך עליה חייב והקשו ואמאי הא לא נחה ותירצו כגון שהעבירה בתוך שלשה והקשו והא אמר רבא תוך שלשה לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו. ותירצו ל"ק כאן בזורק כאן במעביר ע"כ. ופירש"י מעביר לא צריך דהא מנחא בידו וידו סמוכה לקרקע עכ"ל כדברי רבינו:

כד

הוציא חצי שיעור וחזר והוציא חצי שיעור וכו'. שם ת"ר הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחת חייב בשתי העלמות פטור ר' יוסי אומר בהעלם אחת לשתי רשויות פטור לרשות אחת חייב אמר רבא והוא שיש חיוב חטאת ביניהם אבל כרמלית לא אביי אמר אפי' כרמלית אבל פסלא לא רבא אמר אפי' פסלא. ורבינו פסק כר' יוסי משום הנך אמוראי ופסק כרבא להחמיר משום דאביי ורבא תלמידיו הוו זהו דעתו ז"ל. ופי' והוא שיש חיוב חטאת ביניהן ששתי רשויות הרבים אלו מופסקות ברה"י שהזורק מאחת מהן לאותו רשות חייב חטאת:

כה

המוציא פחות מכשיעור וקודם שיניחו נתפח וחזר וכו'. זה מבואר בסוגיא שבהמצניע (שבת דף צ"א) אזכרה בסמוך:

וכן המוציא כשיעור וקודם שיניח צמק וחזר פחות וכו'. גם זה באותה סוגיא:

כו

המוציא כגרוגרת וכו'. שם בעיא הוציא כגרוגרת לאכילה וצמקה ונמלך עליה לזריעה מהו הכא ודאי כי אשתיק ולא חשב עליה אמחשבה קמייתא לא מיחייב או דילמא בתר השתא אזלינן ומיחייב ואת"ל בתר השתא אזלינן ומיחייב וכו'. ופסק רבינו כאת"ל וכן דרכו ז"ל ובכאן נתבאר דין וכן המוציא כשיעור הנזכר למעלה דקאמרי אמחשבה קמייתא לא מיחייב:

הוציא פחות מגרוגרת. שם אמר ר"נ הוציא כגרוגרת לאכילה ונמלך עליה לזריעה לזריעה ונמלך עליה לאכילה חייב והקשו פשיטא דבכל גונא איכא שיעורא ותירצו קמ"ל דלא בעינן עקירה והנחה בחדא מחשבה. עוד שם בעי רבא הוציא חצי גרוגרת לזריעה ותפחה ונמלך עליה לאכילה מהו התם (במימרא דרב נחמן) הוא דמיחייב משום דבכל גונא איכא שיעורא אבל הכא כיון דבעידנא דאפקה לא הוה ביה שיעור אכילה לא מיחייב או דילמא כיון דאילו אישתיק ולא חשיב עליו מיחייב אמחשבה דזריעה הא נמי מיחייב את"ל מיחייב וכו'. ופסק רבינו כאת"ל ולא הוצרך להביא מימרא דרב נחמן. ובכאן התבאר דין הוציא פחות מכשיעור שלמעלה. וכתב רבינו ואם תפחה קודם הנחה ונעשה כגרוגרת קודם שימלך עליה לפי שכך לשון הבעיא מורה דקאמרה ותפחה ונמלך עליה ומוכרח הוא:

כז

הוציא כגרוגרת וכו'. בעיא שם הוציא כגרוגרת לאכילה וצמקה וחזרה ותפחה מהו יש דיחוי אצל שבת או לא תיקו:

זרק כזית אוכלין וכו'. שם זרק כזית תרומה לבית טמא מהו למאי אי לענין שבת כגרוגרת בעינן אי לענין טומאת אוכלין כביצה בעינן ואסיקנא לעולם לענין שבת וכגון דאיכא פחות מכביצה אוכלין וכזית משלימו לכביצה מאי מדמצטרף לענין טומאה מיחייב נמי לענין שבת או דילמא כל לענין שבת כגרוגרת בעינן ואתו למיפשטה ולא איפשיטא. ואני תמה למה כתב רבינו אוכלין סתם ולא כתב אוכלי תרומה כלשון הבעיא ומשמע דלא מספקא להו אלא תרומה דאילו חולין כיון שאין טומאתן אוסרתן אינה חשובה כלום וכן ראיתי לבעלי התוס' והרמב"ן והרשב"א ז"ל שפירשו דדוקא תרומה:

כח

המוציא פחות מכשיעור וכו'. משנה (שם דף צ"ג:) המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי מפני שהכלי טפלה לו את החי במטה פטור כו' מפני שהמטה טפילה לו. ובהשגות א״א בירושלמי מפרש כהלין תותים שהן צריכים לכלים עכ״ל. ואיני רואה כן דרך גמרתנו אלא כל מידי דמבטל ליה לגביה אע״פ שאינו צריך לו פטור. והכין משמע בהדיא פרק נוטל (שבת קמ"א:):

המוציא קופת הרוכלין וכו'. משנה פרק ר"ע כלשונה (שם צ'.)

ומ"ש ואפילו הוציאו בתוך כפו. פשוט הוא ומבואר. ובירושלמי תמהו פשיטא שהכל בהעלם אחת. ותירצו צריכא לר' אליעזר:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף