מעשה רקח/שבת/יז

מעשה רקח ‏ שבת יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק יז מהלכות שבת

א

מבוי שיש לו ג' כתלים וכו'. הרב המגיד ז"ל הביא מה שנתקשו איזה רבנים בדברי רבינו דנראה כסותר את עצמו וכו' והוא ז"ל ישב דעת רבינו עיין עליו ועיין מ"ש לקמן דין ט' ועיין להרב בית יוסף ריש סימן שס"ג שהסכים דעת הטור עם רבינו ע"פ דברי הרב המגיד ז"ל ודברי רבינו מתבארים והולכים לקמיה.

ב

והיאך מתירין מבוי סתום וכו'. עירובין דף י"א ודעת הרי"ף ז"ל שאפילו מפולש לרה"ר משני צדדיו הכשרו בצורת פתח מצד אחד ולחי או קורה מהצד האחר ולזה נוטים דברי רבינו שסתם ודלא כיש חולקים ואומרים שלא נאמר תיקון זה אלא כשאחד מן הצדדים הוא מפולש לכרמלית דאם מפולשים שניהם לרה"ר צריך דלת גמורה מצד אחד ולחי או קורה מצד אחר והביא כל זה הרב המגיד ז"ל.

ג

היאך מתירים מבוי מפולש. כבר נתבאר שם. ומ"ש

דמבוי עקום תורתו כמפולש שם דף י' אפליגו רב ושמואל ופסק כרב באיסורי ופירוש מבוי עקום היינו שעשוי כמין דלי"ת ועיין לרש"י והתוס והרב המגיד ז"ל. ועיין עוד להרב ב"י סי' שס"ד.

ד

מבוי שהוא שוה מתוכו וכו'. שבת דף ק' א"ר יהודה אמר רב תל המתלקט עשרה מתוך ארבע וזרק ונח על גבו חייב תניא נמי הכי מבוי ששוה לתוכו ונעשה מדרון לרה"ר או ששוה לרה"ר ונעשה מדרון לתוכו אותו מבוי אינו צריך לא לחי ולא קורה ר' חנינא בן גמליאל אומר תל המתלקט י' מתוך ד' וזרק ונח ע"ג חייב ומדאייתו הך דמבוי באמצע הנך דר"י ור"ח דתל המתלקט וכו' משמע דהך מדרון דקאמר במבוי היינו נמי שמתלקט י' מתוך ארבע. ועוד אפשר לפרש דלא מייתו הכי אלא לאורויי לן דהמדרון עושה רשות לעצמו האי כדיניה והאי כדיניה דבמבוי אף שאינו מדרון י' מתוך ד' זה הוא ההיכר ותו לא בעי היכר אחר דלחי או קורה כי היכי דאשכחן בתל המתלקט דאם הוא י' מתוך ארבע אמות מדרון הרי חלק רשות לעצמו ונידון כרה"י גמור אכן בתוספתא פרק הזורק הובא כל זה באריכות ומשמע שם להדיא כפירוש הראשון דגם המדרון של המבוי בעינן שיתלקט עשרה מתוך ארבע כמו דין התל וזו היא דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל וכ"כ הרב המגיד על דברי רבינו עיין עליו ואף שדברי רבינו סתומים נראה שיש לדקדק קצת ממ"ש שהרי הוא מובדל מרה"ר דמשמע שיהא הבדל גמור כמ"ש בדין התל בפי"ד דין ט"ז ועיין מ"ש בדין שאח"ז ועיין להרב ב"י על דברי הטור ס"ס שס"ג ולהרב ב"ח שם.

ה

מבוי שצדו אחד כלה לים וכו'. שם דף ח' ובגירסתינו איתא התם בדמרימר חיישינן שמא יעלה הים שרטון ורבינו צ"ל דהוה גריס ולא חיישינן שמא יעלה הים שרטון וכ"כ הרב המגיד ז"ל ולזה הסכים הרב ב"י סי' שס"ג וכתב עוד דדעת הרי"ף כדעת רבינו עיי"ש. ורש"י ז"ל פירש שם שאשפה זו היא גבוהה עשרה כדין מחיצה עיי"ש ואפשר שגם רבינו יודה לזה דהרי כתב דאין צריך כלום והיינו משום דצד אחד אשפה וצד אחר ים דאמרינן שהים הוא במקום מחיצה כדאמרינן בעלמא ימה היא חומתה ועיין בעירובין דף כ"ב ולהתוספות שם א"כ ה"ה בצד האשפה דכדי שתקרא כעין מחיצה בעינן שתהיה גבוהה עשרה ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] שם שהאריך בדין עיר שהיא מוקפת נהר סביב לה מה דינה והרב מג"א שם הכריח דדוקא בשאין ספינות עוברות שם אז הויא הים מחיצה וכו' וגם בעינן שיהא הנהר סמוך למבוי וכו' עיי"ש.

ואין חוששין שמא יעלה הים שרטון. פירוש שרטון היינו חול ואבנים אצל שפתו כי כן דרכו וכ"כ רש"י ז"ל והרב המגיד ז"ל פירש שמא יתרחק הים ממקומו וישאר אותו מקום רפש וטיט והיינו טעמא שאז נמצא מטלטל מרה"י לכרמלית שהוא השרטון (וכ"כ הרה"מ ז"ל) ומכאן מבואר שגם אם נקרש הנהר באותו צד דינו כשרטון ועיין להרב מג"א והרב מגן דוד [ט"ז] שם.

ו

מבוי מפולש וכו'. שם דף ז' ויש תנאים אחרים בדין זה עיי"ש ובפירוש רש"י והתוספות ז"ל. והרב המגיד ז"ל כתב בזה וז"ל שם משא ומתן של הלכה הרבה והעולה מכלל ההלכות הוא כדעת רבינו וכו' ע"כ. ומרן ז"ל כתב עליו דמשמע שעל הלכות הרי"ף קאמר ולא דק שהרי"ף לא כתב כן וכו' ע"כ. ונראה דאין כוונת הרה"מ בזה להרי"ף ז"ל דאם כן הוה ליה לומר והעולה מדברי ההלכות או ודעת ההלכות כדרכו בכל מקום אלא נראה פשוט שכוונתו כלפי מה שהקדים משא ומתן של הלכה הרבה ופשוט דדרך כלל קאמר הוצרך לומר דהעולה מכלל אותם ההלכות שהוזכרו בגמ' ומשום שהקדים הלכה תחילה לא חש לשנטעה וק"ל.

ז

אין המבוי ניתר וכו'. שם דף ה' ורש"י ז"ל פירש בתים וחצרות בתים פתוחים לחצרות וחצרות למבוי וכו' ומיעוט חצרות שתים וכו' ע"כ. ומרן ז"ל כתב שדעת הרשב"א ז"ל דאם אין כ"כ בתים וחצרות הרי נתמעטו הדיורין ודינו כחצר וכו' ושכן נראה דעת רבינו ע"כ. והיינו ממ"ש בדין שאחר זה.

ויהיה ארכו וכו'. גם זה שם וכאביי ומ"ש הרב המגיד מבוי זה וכניסתו נראה דצ"ל כניסתו בלא וי"ו ומפרש דהיינו ארכו.

אבל מבוי שארכו וכו'. שם דף י"ב ונתבארו כל דברי רבינו.

ח

חצר שארכה וכו'. שם בעי וכמה סבר שמואל למימר עד דאיכא פי שנים ברחבה א"ל רב הכי אמר חביבי אפילו משהו ע"כ. ומדברי רבינו שלא פירש דאפילו משהו שיהא ארכה על רחבה משמע דמפרש לה דלאו דוקא משהו אלא בעינן דבר הניכר ומ"ש בגמרא אפילו משהו אינו אלא כלפי דברי שמואל דסבר פי שנים דוקא והרב המגיד ז"ל כתב דחצר זה יש לו ג' דפנות וכו' עיין עליו.

בית אחד או חצר אחת. מפשט הלשון משמע דבית בלא חצר או חצר בלא בית קאמר מדלא כתב בית אחד וחצר אחת והרב המגיד ז"ל עמד בזה והקשה על רבינו ממ"ש פ"ה דהלכות ערובין ובגמרא דשבת דף ק"ל וקל"א דשתיהם קאמר ותירץ ז"ל דכוונת רבינו דבית אחד אע"פ שיש בו כמה חצרות או שלא היה בו אלא חצר אחת אע"פ שיש בו כמה בתים וכו' ועיי"ש.

וכן מבוי וכו'. שם דף ע"ב וע"ג.

ט

מבוי שאין ברחבו וכו'. שם דף י"ב ומשום דלא נתבאר הדין למדו רבינו מדין לבוד וכו' וכ"כ הרב המגיד ז"ל ומרן ז"ל כתב דאע"פ שבתוכו רחב כמה אם אין בפתחו ג' טפחים אין צריך כלום דחשיב כסתום ועיין עוד להגהות מיימוני ז"ל.

מבוי שהכשרו וכו'. דע שהראב"ד והרמ"ך ז"ל השיגו על רבינו בזה ועיין מ"ש בריש הפרק והרב המגיד ז"ל מצא מקום לדעת רבינו והעולה מדבריו שדין תורה בשלשה מחיצות הוא כרמלית ואפילו מוכשר בקורה אבל אם מוכשר בלחי דינו כרה"י גמורה דבר תורה וכו' עיין עליו. ומ"ש ופשטו שלשון זה. צ"ל ופשטו של לשון זה ועיין עוד להרב מגדל עוז ז"ל.

י

שני כתלים וכו'. שם דף ו' ת"ר כיצד מערבין דרך רה"ר וכו' ופסק כחנניא אליבא דבית הלל ופירש רש"י רה"ר משמע רחב ט"ז אמה ועיר שמצויין בה ששים ריבוא ואין בה חומה או שהיה רה"ר שלה מכוון משער לשער שיהא מפולש דומה לדגלי מדבר ע"כ. וששים ריבוא שכתב ז"ל כבר נתבאר בפ' י"ד שאין זה דעת רבינו אלא ברחב ט"ז אמה די להיותו רה"ר כמ"ש שם בדין א'. ולמה שהצריך רבינו דלתות דמשמע שתים ואלו בגמ' משמע דבחדא סגי כבר נתעורר בזה הרשב"א הביאו מרן ז"ל ועיין עוד שם שהאריך בזה ועיין בעירובין דף כ"ב ובב"י סימן שס"ד ובשיירי כנסת הגדולה שם פלפל בדברי הרשב"א שבספר עבודת הקדש עיין עליו.

היו משוקעות וכו'. שם הני אבולי דמחוזא דטיימן עד פלגייהו בעפרא וכו' ומסיק כי אתא רב נחמן אמר פניוה לעפרייהו לימא קסבר ר"נ צריך לנעול לא כיון דראויה לנעול אע"פ שאין ננעלות ופירש רש"י דטיימן וכו' סתומות עד חציין בעפר ואין אדם יכול לנועלן וכו' טיימן כמו טמונין פלישתאי ע"כ. ועיין להרב ב"י סי' שס"ד.

יא

מותר לטלטל וכו'. שם דף ח' וט' אפליגו אמוראי בהא וריהטא דסוגיא אזלא דמצא מין את מינו וניעור וכדברי רבינו. והראב"ד ז"ל השיג עליו דלא איפליגו אלא בלחי אבל בקורה מותר הוא ועיין להרב המגידומרן ז"ל. והרב מגדל עוז כתב דרבו הרשב"א ז"ל הסכים לדבריו במה שהליץ בעד רבינו. והרב ב"י סי' שס"ה פסק ג"כ בדברי רבינו ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] ז"ל שם.

יב

בכל עושים לחיים וכו'. משנה שם דף ט"ו וכת"ק ומ"ש ואפילו באיסורי הנאה וכו' שם דף פ' אתמר רב חייא בר אשי אמר עושים לחי אשרה ור' שמעון בן לקיש אמר עושים קורה אשרה מאן דאמר קורה כ"ש לחי ומ"ד לחי אבל קורה לא כתותי מכתת שיעוריה ופי' רש"י כ"ש לחי דאין לו שיעור לרחבו ולעביו אבל קורה צריכה טפח לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח והאי אשרה כיון דבעיא שרפה דכתיב ואשריהם תשרפון באש שיעורה לא שיעורא היא דכשרופה דמיא ע"כ. וכתבו התוס' דאע"ג דלחי נמי בעי שיעור גובה וגם רוחב משהו מיהא בעי מ"מ כיון דלא בעי אלא שיעור זוטא לא החמירו בו וה"ר אברהם פירש לחי אם היה מדבק הכתיתים בכותל הוא לחי ע"כ. ונתבארו דברי רבינו דפסק כמ"ד לחי דוקא אמנם הראב"ד ז"ל השיג עליו והרב המגיד ז"ל הליץ בעד רבינו עיין עליו וכן פסק הרב ב"י סי' שס"ג ושם פסק דהלחי יכול לעשותו משברים שברים דבוקים יחד והם דברי התוס' שהזכרנו.

עוד ראיתי למ"ש שם אמאי דאמרינן בגמ' גבי לחי וכמה כל שהוא אפילו כחוט הסרבל ומהר"ם ז"ל כתב דכחוט הסרבל דוקא קאמר וכתב עליו הרב ב"י דלא תקשי עליה מדמכשרינן לחי מעצי אשרה דכתותי מכתת שיעוריה דאיכא למימר דטעמא דמכתת שיעוריה הוא לפי שעומד לשריפה וכיון דאפילו שישרף ויעשה אפר אם גבלו ועשה ממנו עמוד מהני משום לחי לא מפסיל משום דמכתת שיעוריה ע"כ. ותמה עליו הרב מגן אברהם ז"ל דקי"ל בסוף תמורה כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעכו"ם ואיך נעלמה ממנו משנה ערוכה ע"כ. ולענ"ד נראה אין כאן תמיה דכוונת הרב ב"י ז"ל אינה אלא לומר דכשהאיסור בעין כגון עצי אשרה בזה הוא דאמרו כתותי מכתת שיעוריה כיון דלשריפה עומד אבל כשהוא אפר אף שהוא אסור בהנאה מצד עצמו מ"מ לא אמרו בו כתותי מכתת שיעוריה דלשון זה לא שייך אלא בדבר העומד לשריפה משא"כ האפר וכיון דהתירו לעשות הלחי מעצי אשרה מטעם דאין כאן כתותי מכתת שיעוריה לדעת מהר"ם דבעי שיעור קצת צ"ל מטעם שאף באפר אפשר לעשותו ודו"ק ועיין עוד להתוספות שם. ובדברי הרב המגיד שכתוב והגולם הוא שיש לו ג' רחקים וכו' פירוש לפחות. ובאותו דבור שכתוב וכל מה שא"צ לרחקיו וכו' רוצה לומר דלענין לחי אין צריך שיעור בעובי כלל דאפי' דבק חתיכות עץ זו למעלה מזו שפיר דמי וכמו שהזכרנו לעיל.

גובה הלחי וכו'. שם דף י"ד לחיין שאמרו גובהן עשרה טפחים ורחבן ועביין כל שהוא וכו' ובגמ' אמר רבא עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע ג' או שהפליגו מן הכתל ג' לא עשה ולא כלום אפילו לרשב"ג דאמר אמרינן לבוד ה"מ למעלה אבל למטה כיון דהויא מחיצה שהגדיים בוקעים בה לא קאמר ע"כ. מוכח מזה דאם הוא תוך ג' טפחים אמרינן לבוד כיון דאין כאן טעמא דגדיים בוקעים בו וזו היא שיטת הרשב"א שהזכיר הרב המגיד ז"ל וכן דעת רבינו בפרקין דין כ"ב עיין שם.

יג

בכל עושים וכו'. כבר נתבאר בריש דין י"ב.

וכן רוחב הקורה וכו'. בנוסחת כתב יד כתוב וכמה רוחב הקורה והיא גירסא יותר נכונה ועיקר הדין שם דף י"ג משנה כדברי רבינו ובפירושו להמשנה כתב וז"ל בריאה לקבל אריח שתהיה חזקה לסבול כובד האריח ולא תשבר וכו' ע"כ. והרב המגיד ז"ל הביא מהירושלמי דבעינן שתהא בריאה כדי להשכיב על כל אורכה אריחים וכ"כ הר"א וכן הסכים הרשב"א ז"ל אמנם רבינו לא חש לזה דמשמע ליה דהוי נגד ש"ס דילן וסתם מתניתין.

ומעמידי קורה וכו'. שם דף י"ד איפליגו אמוראי ופסק כרב חסדא ופי' רש"י מעמידי קורה אם הניחה על גבי יתידות וכו' ע"כ. והרב המגיד ז"ל הזכיר פירושים אחרים דמעמידי קורה ר"ל שהקורה עומדת עליהם וכו' עיי"ש.

יד

כמה יהיה וכו'. משנה שם דף ב' מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט וכו' ופירש רש"י דבמבוי סתום איירי וכן דעת רבינו שהרי לא הזכיר אלא לחי או קורה ובמפולש בעי נמי צורת פתח עכ"פ כמ"ש לעיל דין ג' ומבואר גם כן שמ"ש רבינו ולא יתר על עשרים אמה אקורה דוקא קאי ולא אלחי דבלחי כיון דגובהו עשרה טפחים מה לנו אם המבוי הוא גבוה כמה וכ"כ הרב המגיד ז"ל וכן נראה ממ"ש רבינו בדין שאחר זה. ושאר דברי רבינו נתבארו שם דף ה' ודף י"א ועוד הביא הרה"מ שיש חולקים במ"ש שכשיש לו צורת פתח אף אם הוא פחות מי' טפחים כשר דאפילו מחיצה אם היא פחותה מזה אינה מחיצה וכ"ש צורת פתח ועיין להרב ב"י סי' שס"ג.

טו

וכן אם היה וכו'. שם דף ג' איפליגו באמלתרא מה הוא חד אמר פסקי דארזא דהיינו חתיכות של ארז ארוכים וחשובים וחד אמר קיני דהיינו יונים בולטים לחוץ ולמאן דאמר קיני הוא דוקא ורבינו בפירוש המשנה פסק כמ"ש כאן. וגם מתבאר מדבריו ז"ל שאפילו אם הקורה עצמה היא מצויירת ומכויירת די בזה והרב המגיד הביא דעת הרשב"א ז"ל דפסק כמ"ד פסקי דארזא וכ"ש קיני ושכל זה לא נאמר אלא מלבד הקורה שהוא צריך על כל פנים והרב ב"י שם פסק כדברי רבינו ועיין להרב ב"ח והרב שיירי כנסת הגדולה ז"ל. ודע שבגמרא דף י"א אמרו אשכחן צורת פתח דמהניא ברחבה ואמלתרא דמהניא בגובהה איפכא מאי וכו' ורבינו לא הזכיר מזה כלום משמע דפוסק דלא מהני וכ"כ מרן ז"ל.

טז

מבוי שהיה גובהו וכו'. שם דף ג' איפליגו בזה וחילקו בין קורה לדין סוכה ומסקנא התם כדברי רבינו עיי"ש.

היה גובהו וכו'. שם דף ד' רחבו בכמה רב יוסף אמר טפח אביי אמר עשרה וכו' ורבינו שכתב צריך להיות ברחבה טפח כקורה גילה לנו טעם הדין ועיין להרב המגיד ז"ל בפירוש כוונת דברי רבינו. ויש נוסח אחר בדברי רבינו בקורה בבי"ת והעיקר לגרוס כקורה בכ"ף וקאי לדין י"ג וכו'.

היה גובהו פחות מעשרה וכו'. שם דף ה' איפליגו אביי ורב יוסף ופסק כאביי וכן פסק הרי"ף ז"ל ועיין מ"ש לקמן דין כ"א ואף דלעיל דין י"ד פסק דבצורת פתח אפילו בפחות מעשרה מועיל הכא גבי קורה שאני ודו"ק.

יז

נפרץ בו פרצה וכו'. שם דף ו' ודעת רבינו מבוארת ועיין להרב המגיד ז"ל.

יח

נפרץ המבוי וכו'. שם דף ז' ופירש רש"י במילואו כותל אמצעי על פני כולו, ונפרצה חצר כנגדו בפחות מעשר, חצר מותרת דלדידיה לא הוי במילואו ונשתיירו גיפופין מכאן ומכאן לפיכך לגבי דידה פתחים נינהו ולא אסרי עלה בני מבוי שאין מבוי אוסר על חצרות הפתוחים לו אבל חצרות אוסרין במבוי שהרי דריסת רגליהם עליו ע"כ. [ועיין מ"ש פט"ז דין ז'] ושם דף ח' פירשו דאפילו שדריסת בני רה"ר על החצר אין אוסרין אותו ופסקו רבינו לקמן דין ל"ג ושם בגמרא שקלא וטריא בזה וחילוקים אחרים ורבינו השמיטם כאן דסמך אמ"ש בראש הפ' דין ו' וממ"ש בהלכות עירובין וכ"כ מרן ז"ל. והרב המגיד ז"ל כתב שאין דברים הללו מצויין להאריך בהם ועיין להרב ב"י סי' שס"ה שהביא כל החילוקים עיי"ש.

יט

מבוי שהיו לו שבילין וכו'. שם דף ח' אתמר מבוי העשוי כנדל אמר אביי עושין צורת פתח לגדול והנך כולהו משתרו בלחי או קורה וכו' ורבא פליג עליה ואמר דבעי צורת פתח להאי גיסא לכולהו ואידך גיסא משתרו בלחי או קורה ופי' רש"י כנדל שרץ שיש לו רגלים הרבה דתנינן בתורת כהנים מרבה רגלים זה נדל מבוי שעשוי כנדל שפתוחים לו מבואות הרבה וראשיהם פתוחים לרה"ר וראשו פתוח לרה"ר אחר וכו' והתוס' פירשו בשם ר"ת ז"ל דגם אם המבואות אינם זה כנגד זה הנדל ג"כ יש לו שתי שורות של רגלים מימין ומשמאל והם זה שלא כנגד זה ע"כ. ונתבארו דברי רבינו ועיין להרה"מ ז"ל.

כיצד מכשירין אותו. בנוסח אחר כיצד מכשירין אותן וקאי להשבילין ונוסחתינו נראת עיקר דקאי להמבוי והכל בכלל.

כ

מבוי שצדו אחד ארוך וכו'. שם איפליגו אביי ורבא ופסק כרבא ופי' רש"י צדו אחד ארוך ונמשך כותלו לרה"ר יותר מכותל השני וכו' ולדעת רבינו מבואר דתיקון הקורה אינה מועלת להתיר שאר הכותל העודף. הרב המגיד הביא משם הרשב"א ז"ל דבצורת פתח באלכסון מועיל שהוא במקום מחיצה ע"כ. ואפשר שגם רבינו יודה לזה וכן פסק הרב ב"י סי' שס"ג.

העמיד לחי וכו'. דין זה מופרד מן הקודם והוא שם דף י"ד ופירש רש"י עשה לחי לחצי מבוי שהכניס הלחי לפנים הרבה עד חצי ארכו של מבוי וכו' ואתא לאשמועינן דממנו ולפנים מיהא מותר להשתמש ע"כ. ובתוספתא איתא דהוא הדין אם העמיד קורה כמ"ש הרב המגיד בשם הרשב"א ז"ל. ועיין להרב ב"י סי' שס"ג שהאריך בפרטי דין זה. ויש נוסח אחר בדברי רבינו העמיד לחי בחצי מבוי מחצי מבוי הפנימי וכו'. ונראה דהיא היא.

כא

מבוי שהוא רחב וכו'. שם דף י' מסקנא כדברי רבינו וכן פי' רש"י ז"ל והרב המגיד משם הרשב"א ז"ל כתב דבעינן שיהיו בתים וחצרות פתוחים גם למשך זה כדין כל מבוי ע"כ. ונראה פשוט.

או מרחיק וכו'. גם זה שם לימדו מההיא דר' יהודה ואמרו שם דאף דקי"ל פרוץ כעומד מותר כלומר והוה לן לאכשורי בפס שתי אמות ומחצה שאני הכא דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה ועיין להתוספות שם.

כב

לחי הבולט וכו'. מהסוגיא שם דף י"ד ויתבאר עוד בדין לחי שהיה רחב הרבה וכו'.

ולחי העומד מאליו וכו'. שם דף ט"ו וכאביי ופי' רש"י העומד מאליו שלא הוקבע שם לשם תיקון מבוי ולא הזמינוהו לכך היכא דלא סמכינן עליה מאתמול שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת ע"כ. והרב המגיד בשם הרשב"א ז"ל כתב דאין דין זה אמור אלא בלחי דוקא ולא בקורה ע"כ. ופשוט הוא.

ולחי שהוא נראה וכו'. שם דף ט' וכרבי חייא ופי' רש"י נראה מבפנים ושוה מבחוץ שהעמיד הלחי רחבו לצד ארכו של מבוי ולא משך קצת רחבו קמעא כלפי חוץ אלא השוה חודו החיצון לעובי כותלי המבוי ודומה כמי שמוסיף על רוחב הכתלים ואינו נראה מבחוץ כלחי אבל חודו הפנימי נראה מבפנים שעביו בולט לתוך רוחב המבוי. נראה מבחוץ ושוה מבפנים שמשך כל הלחי לחוץ וחודו הפנימי נכנסה בכותלי המבוי ואינו נראה מבפנים אלא דומה כמוסיף על אורך הכותל אבל מבחוץ ניכר שאינו מכותל המבוי שהרי נמשך להלאה מרוחב הכתל ע"כ. ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] סי' שס"ג ס"ק ו'.

לחי שהגביהו וכו'. מימרא דרבא שם דף י"ד.

לחי שהיה רחב וכו'. שם בגמרא וכרב אשי ואף דרב אשי לא אמר כן אלא ברחב שמונה ורבינו כתב שהיה רחב הרבה צ"ל דס"ל דלאו דוקא שמונה קאמר וכלפי דברי רב הונא הוא דאמר הכי וכ"כ הרב המגיד ופשוט ועיין מה שהקשה ז"ל דיש ליישב לפי מה שהקדים דקאי לדרב הונא וכו' ועיין להרב ב"י סי' שס"ג.

כג

קורה שפירס עליה וכו'. מימרא דרב ששת שם דף י"ד וכן פסק הרב ב"י סי' שס"ג והוסיף עוד משם הרא"ש ז"ל דאם הניח קורה רחבה ונמשכת קצת למטה מי' כשרה ע"כ. ועיין להמפרשים ז"ל.

נעץ שתי יתידות וכו'. שם דף ח' ופי' רש"י נעוצות בכותל בעביו של צד רה"ר ונמצאת קורה שעליהם בולטת ונמשכת לחוץ יותר מן הכתלים וחודה הפנימי דבוק וסמוך לכתל.

כד

קורה היוצאה וכו'. שם דף י"ד ברייתא כלשון רבינו וכתב הרב המגיד וז"ל ופירושו אפילו רחוקה מכל אחת מהכתלים בשלשה כגון שסמוכה ע"ג יתידות שאין ברחבן טפח כשרה שיש דין לבוד אפילו מב' צדדים וזה פשוט ע"כ. ומ"ש ז"ל בשלשה נראה פשוט דט"ס הוא וצ"ל בפחות משלשה דהא מדין לבוד קאמר ופירושו זה הוא קצת מגומגם דלמה לא ביאר רבינו חידוש זה דאפילו משני צדדים אמרינן לבוד אם לא שנאמר משום דפשוט הוא דבכל מקום כל פחות מג' אמרינן לבוד.

כה

וכן שתי קורות המתאימות וכו'. סיפא דאידך ברייתא שם וקתני אם מקבלות אריח לרחבו טפח ומפרש לה רבינו שבכל אחת מהקורות יש חצי טפח בקירוב ובשניהם יש טפח והראב"ד ז"ל פירש דבעינן שיהיו סמוכות בתוך טפח ומחצה ע"כ. ורבינו גם כן נראה דמודה בזה דהא תוך ג' בעינן דוקא וכן כתב ג"כ הרב המגיד ז"ל אמנם הגהות מיימוניות ז"ל ס"ל דדוקא נוגעות בעינן משום דזיל הכא ליכא שיעורא וכו' ע"כ. וכבר ידוע שהלבינה היא ג' טפחים על ג' טפחים והאריח שהוא חצי לבינה ג"ט ברוחב טפח ומחצה ועיין לרבינו בפירוש המשנה שם.

היתה אחת למטה וכו'. גם זה שם ומדברי רבינו משמע שכל שהם תוך עשרים ולמעלה מי' אפילו יש ביניהם ריחוק בגובה יותר מג' טפחים מצטרפות ודי שלא יהיו רחוקים במשך ג"ט בחוט המדידה ביושר והיינו מ"ש ולא יהיה ביניהם ג"ט כשרואים וכו' וכך הם דברי הברייתא שם וכן הבין הרב המגיד ז"ל אכן הקשה עליו דבסוכה אמרינן דבעינן ג"כ שלא יהיו רחוקים אף בגובה ג"ט ומרן ז"ל תירץ דאפשר לדחוק ולומר דבכלל מ"ש ולא יהיה ביניהם ג"ט נשמע גם ריחוק הגובה א"נ דס"ל דמ"ש בסוכה לאו דוקא אלא לרווחא דמלתא אמרו כן עיין עליו וכן פסק בב"י סי' שס"ג.

כו

היתה הקורה עקומה וכו'. שם במשנה ומ"ש ואם היה בהקיפה ג' טפחים יש בו רוחב טפח. התוספות ז"ל שם דף י"ד הקשו דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות ע"כ. וגם הרב המגיד כתב דאינו מדוקדק בחשבון אלא פחות מטפח הוא כחלק מכ"ב על דרך הקרוב ולא דקדקו בשל דבריהם והקילו בו ע"כ. צדק בדבר זה הרב ז"ל אמנם קשיא לן אכתי בהנהו שהביאו התוס' ז"ל וכן גבי סוכה עגולה שהכשרה בכ"ט טפחים וב' חומשים וכמ"ש הרב ב"י או"ח סימן תרל"ה עיי"ש. וכבר חזינן להתוספות שלא תירצו כלום ואנן מה נענה. ועיין עליו להתוספות שם דף נ"ז.

היתה הקורה בתוך המבוי וכו'. מימרא דרבי זירא שם כלשון רבינו והקשו פשיטא ותירצו היא בתוך המבוי ועקמומיתה חוץ למבוי איצטריכא ליה מהו דתימא ליחוש דלמא אתי לאמשוכי בתרה קמ"ל. ונתבארו דברי רבינו.

כז

באר שעשה לה וכו'. מבואר במשנה שם דף י"ז וכרבי יהודה ופי' רש"י עושין פסין לביראות שברה"ר וביראות עצמן רה"י הן שעמוקין י' ואין יכול למלאות מהן ועושין פסין אלו להכין להם היקף שיהיו הפסין הללו עושין את סביבות הבור רשות היחיד וימלא ויוציא ויניח שם ותכנס בהמתו וישקנה ע"כ.

כח

היה במקום אחד וכו'. שם בגמרא ורבינו סתם הדברים ובגמ' איפליגו אי בעינן דוקא מרובעות דחד רואים אמרינן או אפי' עגולה דתרי רואים נמי אמרינן ואפשר דנקיט לה רבינו לקולא דמילי דרבנן נינהו ולהכי סתם וכמו שעשה רבינו בדין חמשה קנים שהזכיר אחר זה להקל עיי"ש בגמרא. ועיין מ"ש רבינו פט"ז דין י"ח.

כט

מותר להקריב וכו'. משנה וגמרא שם כדברי רבינו זולת מ"ש ואפילו לגמל וכו' ואפילו לגדי שהוא מהירושלמי הביאו הרב המגיד ז"ל.

ומותר להרחיק וכו'. גם זה שם משנה וגמ' וכרבה.

ל

לא התירו וכו'. במשנה שם וכר' יהודה בן בבא. ובגמרא משמע דאף לתלמידי חכמים ההולכים ממקום למקום ללמוד תורה שרי דהוי דבר מצוה ומידי דהוי עולי רגלים וכמ"ש רש"י. ואפשר דמשום דמלתא דפשיטא היא או משום דלא שכיחא כל כך השמיטה רבינו אף דלשון בלבד שכתב הוא מגומגם. וצ"ע.

אבל בשאר ארצות. בנוסחא אחרינא בשאר ארצות נמחק. ונראה שיש להגיהו.

לא

וכן בור הרבים וכו'. חילוק באר לבור מבואר הוא דבאר היינו מים חיים נובעים כדכתיב בקרא באר מים חיים ובור הם מים מכונסים דוקא וכמ"ש רבינו בפירוש המשנה.

לב

הממלא לבהמתו וכו'. שם דף כ' בברייתא ושקלו וטרו התם בהא מלתא ורבינו קיצר במובן וכ"כ הרב המגידז"ל.

לג

הזורק מרה"ר וכו'. שם מימרא דרבי אלעזר ומסקנא כדברי רבינו דאע"ג דבקעי ביה רבים שרי.

ומותר להשקות הבהמה וכו'. מהמשנה שם דף כ"ב רבי יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדים וחכמים אומרים אינו צריך ופסק כחכמים ומבואר בגמ' ג"כ כדברי רבינו ועיין בפירושו להמשנה.

לד

חצר שראשה וכו'. שם דף כ' בברייתא ובדין שתי חצרות שעירבו וכו' פסק כרבה להקל.

יבשו המים בשבת וכו'. גם זה שם בעא מיניה אביי מרבה ופשט ליה לאיסורא משום דמים אין כאן מחיצה אין כאן.

באו לו מים בשבת וכו'. גם זה שם והיינו דיבשו מערב שבת ובאו בשבת ודין מחיצה שנעשית בשבת ביארו רבינו פט"ז דין כ"ב.

מבוי שנטלה קורתו או לחיו וכו' אע"פ שנפרץ לכרמלית. פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי בפרק כל גגות דף צ"ד ופסק רבינו כרבי יוסי ולכך כתב אע"פ שנפרץ לכרמלית וכדאיתא בש"ס אלא שקשה קצת ממ"ש רבינו בפירוש המשנה וז"ל ובזה המקום הוא מדבר במחיצות כשנפרצו וחזר התשמיש אסור מפני הסרת המחיצות וכו' ע"כ. משמע מדבריו שגם המחיצה עצמה נפרצה עם הלחי או הקורה אז נאסר אבל אם נשארו גוף המחיצות קיימים אף שנטלה הקורה או הלחי אין קפידא והכי משמע לכאורה מדברי התוספות ד"ה ושמואל אמר וכו' וז"ל והיכא דאיתנהו למחיצות אפילו רבי יוסי מודה דאמר שבת הואיל והותרה הותרה כדאמרינן בפ"ק ע"כ. אלא שאי אפשר לומר כן דאם איתא הוה ליה לש"ס לפלוגי ולפרש דמתניתין דקתני שנטלה קורתו או לחייו לאו דוקא קורה או לחי לחוד אלא גם בגוף המחיצה שהקורה או הלחי נתונים בה נפרצה גם כן וגם הפוסקים ז"ל לא הו"ל למסתם סתומי ואדרבא מדהעתיקו ז"ל כלשון המשנה כמ"ש הרב ב"י סימן שע"ד ורבינו ז"ל משמע דהלחי או הקורה לחוד ניטל שהם הם המתירים הטלטול וכריהטא דמתניתין וש"ס ולכך בהכרח צריך לומר דלשון מחיצה שכתב רבינו בפירוש המשנה רוצה לומר הלחי דהוי משום מחיצה כמ"ש בפרקין ואף דקורה משום היכר היא כמ"ש ז"ל מ"מ לא חשש לזה וקרי ליה מחיצה כלפי מה שחילק שם בין מחיצות לעירוב עיי"ש והתוספות גם כן שכתבו והיכא דאיתנהו למחיצות ר"ל גם כן הכי. וכוונתם שאם יהיה מציאות כההיא דפ"ק דהיינו שנסתם פתח המבוי ע"י מפולת וכיוצא ונשאר הלחי או הקורה אף שאינם נראים מכל מקום שרי לאותו שבת לכו"ע והיינו שציינו ז"ל ההיא דפ"ק נראה לענ"ד וק"ל.

לה

אכסדרה בבקעה וכו'. שם ופסק כלישנא קמא לקולא וכן פסק הרי"ף ז"ל ויש פוסקים כלשון שני להחמיר עיין להרב המגיד ז"ל והיתר הטלטול שכתב רבינו אינו לעשותה רה"י גמורה דאם כן איך כתב אחר זה דהזורק מרה"ר לתוכה פטור אלא כוונתו דככרמלית היא וזה באמת סיוע למ"ש הרה"מ בריש פרקין ובדין ט' שדעת רבינו שכל שיש בו ג' מחיצות הוא כרמלית דין תורה ואפי' מוכשר בקורה ואם הוא מוכשר בלחי דינו כרה"י גמורה דין תורה עיי"ש והראב"ד ז"ל השיג על רבינו לפי שיטתו לעיל ועיין עוד להרב מגדל עוז ז"ל. ודע שמצאתי נוסח אחר במ"ש כזורק למבוי סתום שיש לו קורה. כתוב שם שיש לו תקרה. ולגירסא זו אין כאן סיוע להרה"מ בדין הקורה שהזכרנו אמנם נראה לי שגירסא מוטעית היא דסתם מבוי אינו מקורה.

בית או חצר וכו'. שם שקלא וטריא בזה והרב המגיד ז"ל כתב שאין דעת רבינו מבוארת במ"ש שנפרץ קרן זוית שלה וכו' כלומר דרש"י ואחרים חלקו על זה ומרן ז"ל ישב דברי רבינו ודקדק דמדלא כתב שנפרץ בקרן זוית אלא שנפרץ קרן זוית משמע דר"ל שלא נפרצו השני כתלים שבקרן זוית אלא צד אחד לבד וכו' ע"כ. ומדוקדק גם כן מ"ש רבינו והוא שלא תהיה באלכסון. ויש סיוע לדברי מרן ז"ל ממ"ש רבינו פט"ז דין כ' ומ"ש שם ועיין מה שהארכתי בפט"ז דין ז' בדין פי תקרה וכו' ועיין להרב ב"י סי' שס"א.

לו

האצבע שמשערין וכו'. מנחות דף מ"א אמר רב פפא טפח דאורייתא ארבעה בגודל שית בקטנה חמש בתילתא ופי' רש"י ז"ל בתילתא אצבע ע"כ. ועיין להתוספות שם ובשיעור האצבע עצמו כמה הוא עיין לרבינו פרק ט' דהלכות ספר תורה דין ט'.

וכל אמה וכו'. עירובין דף ג' ומסיק התם אחד זה ואחד זה באמה בת ששה אלא הללו שוחקות והללו עצבות ע"כ. וכתב הרב המגיד משם הרשב"א ז"ל דשיעור יתרון השוחק על העצב הוא חצי אצבע לאמה והביא סמך לדבריו מפ' כיצד צולין בפסח שני ע"כ. וכן הסכמת הפוסקים ז"ל.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---