אבן האזל/שבת/יז

אבן האזל ‏ שבת יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טז

מבוי שהיה גובהו מן הארץ עד קרקעית קורה עשרים אמה ועובי הקורה למעלה מעשרים כשר, היה גובהו יותר מעשרים ובא למעטו בקורה שמניח אותה למטה צריך להיות ברוחבה טפח כקורה, היה גובהו פחות מעשרה חוקק בו משך ד' על ד' אמות ומעמיק כדי להשלימו לעשרה.

ובא למעטו בקורה שמניח אותה למטה. נ. ב. עיין במ"מ דהכונה בקרקע וצ"ע מנין לנו שיהא צריך קורה דוקא ובפשוטו צריך למעטו בעפר כמו בסוכה, ובני הרב שיחי' אמר דמקורו מהא דאמר היכר של מטה כהיכר של מעלה ומפרש הרמב"ם דהוא כפשוטו בקורה למטה דאי לאו הכי לא שייך היכר של מטה דהוא רק מגביה הקרקע שיראו ההיכר של מעלה, אח"כ מצאתי בביאור הגר"א דמביא תוספתא דקתני קורה, ומ"מ המקור מגמ' הוא נכון דבאמת בלשון התוספתא אינו מדוייק דהכונה קורה בקרקע אלא לקורה למעלה ואינו כדברי הגמרא דמיירי במיעוט קרקע.

יז

נפרץ בו פרצה מצדו כלפי ראשו אם נשאר עומד בראשו פס רוחב ארבעה טפחים מותר והוא שלא תהיה הפרצה יותר על עשר, ואם לא נשאר פס ארבעה אסור אלא א"כ היתה הפרצה פחות משלשה שכל פחות משלשה כלבוד.

כתב המ"מ נ"ל שכוונת רבינו שאותה מימרא שהזכירו (בגמ' ה' ע"ב) מבוי שנפרץ מצדו בעשר מראשו בד' ואמרו שם כגון שנפרץ בקרן זוית וכו' חולקת על הא דרב אמי ורב אסי וכולה סוגיא דאיתא התם ליתא לענין הלכתא ופירוש קרן זוית הנזכר שם לדעתם ז"ל מן הצד כנזכר פט"ז הל' כ' וכן גידודי שאמרו שם פירוש לדעתם פסין ועל כן לא נזכר זה בהלכות ולא הזכירו רבינו וכו' עיי"ש.

והנה דברי המ"מ אינם מובנים וכבר כתב המרכה"מ שדברי המ"מ מגומגמים, ונבאר הקושי שיש בדבריו, א. דכתב דהסוגיא דמבוי שנפרץ מצדו בעשר וכו' חולקת על הא דרב אמי ורב אסי במבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו וזה קשה דהא בגמ' שם הקשו ומאי שנא מדר' אמי ור' אסי ותירצו שאני התם דאיכא גידודי גבי הא דר"א ור"א, והמ"מ בעצמו הביא דברי הגמ' וכתב ע"ז וכן גידודי שאמרו שם פירוש לדעתם פסין, א"כ איך שנפרש פירוש דגדודי מבואר בגמ' דלא פליגי, ב. שלא ביאר כלל במה חולקת הסוגיא דר' אמי אם בהא דמצדו בעשר או בהא דמראשו בד' או בשני הענינים, ג. במה שכתב דאמרו שם כגון שנפרץ בקרן זוית חולקת היא ומשמע דגם בהא דקרן זוית דתרצינן בדף ו' פליגי על דר' אמי ור' אסי וא"כ דסברינן להלכה כר' אמי ור"א היה צריך להיות דגם פתח בקרן זוית מהני מטעם פתח וכתב המ"מ אחר זה ופירוש קרן זוית לדעתם ז"ל מן הצד כנזכר בפט"ז, ושם בפט"ז הל' כ' פסק הרמב"ם דפתח מן הצד לא מהני שאין דרך הפתחים להיות בקרן זוית אלא באמצע, ובזה סותר את דברי עצמו, ודבריו תמוהים, ונראה לבאר דבריו של המ"מ במה שקיצר מאד וכתב רק ברמז.

גם מה שפסק הרמב"ם בפט"ז ה"כ קשה דהא דאין פתחא בקרן זוית זהו רק בפירצה בקרן זוית ולא כשעשאה צורת הפתח וכדפירשו התוס' בדף ו' והביאו ראיה מגמ' דף ה' דאמר שם כגון דפתח בקרן זוית ומוכח דמהני.

והנה התוס' בדף ו' ע"א ד"ה אחד זה ואחד זה בד' כתבו דהא דאמרינן כגון שנפרץ בקרן זוית היינו בשני הצדדים אבל אם נפרץ בראשו לא הוי בד' דלא פליג על רב יהודה דאמר בדף ו' ע"ב מבוי שהוא רחב ט"ו אמה מרחיק ב' אמות ועושה פס ג' אמות ומכשירו בזה וכו' עיי"ש, וכיון דהרי"ף והרמב"ם מפרשי קרן זוית מצד אחד תשאר קושית התוס' מדר' יהודה, והמרכה"מ רצה לומר ע"ז דהא דאמרינן מראשו בד' מיירי באין עומד מרובה על הפרוץ ובההיא דר' יהודה הלא העומד מרובה על הפרוץ, וא"כ לשיטתו הא דאמרינן דפתח ליה בקרן זוית מיירי בכל מקום באופן שאין עומד מרובה על הפרוץ ומלבד דגם בסוגית הגמ' לא משמע כן, אך אפילו אם בגמ' נעמיד באוקימתא אבל ברמב"ם בודאי אין להעמיד אוקימתות, וא"כ יקשה דהרמב"ם בפט"ז הל' כ' גבי צורת פתח שעשאה מן הצד לא חילק וכן בפי"ז הל' ל"ה סתם דבית או חצר שנפרץ קרן זוית שלה בי' אמות הרי זה אסור לטלטל בכולו כו' אין עושין פתח בקרן זוית וכו', ולא חילק כלל לומר דזהו דוקא כשאין עומד מרובה על הפרוץ הא עומד מרובה על הפרוץ כשר, ע"כ אי אפשר כלל לומר כחידושו של המרכה"מ.

והנראה לחדש בזה דהרמב"ם סובר דהא דתנן בדף ט"ו ע"ב כל פרצה שהוא כעשר אמות מותרת מפני שהוא כפתח, היינו דוקא בעשר אמות ולא בפחות מזה דבפירצה פחות מעשר לא צריכינן לטעם פתח אלא דפירצה ג"כ מותר כיון שעומד מרובה על הפרוץ ורק בפרצה שהיא כעשר היה בדין להיות אסור משום שעשר אמות הוא שיעור גדול ואוסר בפרצה ורק דההיתר הוא משום שהוא כפתח וזה ההיתר הוא רק היכא ששייך דין פתח ולכן כתב הרמב"ם בפי"ז ה' ל"ה שהיה הפרצה בי' אמות משום די' אמות רק מטעם פתח מתרינן ובהיתר פתח אמרינן דפתח בקרן זוית לא עבדינן, ובפט"ז הל' כ' כתב בסתם ולא פירש דמיירי בי' אמות משום דמיירי התם בצורת הפתח וצורת הפתח בודאי מיירי ביותר על י' דבפחות מי' אין צריך לצורת הפתח ובודאי מיירי בעומד מרובה על הפרוץ דאי פרוץ מרובה על העומד לא מהני צורת הפתח, ולפי"ז צריך להבין מה דאמרינן בגמ' דף ו' ע"א דבראשו גם אם נפרצה בד' טפחים אסור משום דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ומה לי דלא עבדי אינשי פתחא בקרן זוית והא מטעם פרצה ג"כ מותר עד עשר אמות ולא בעינן לטעמא דפתח רק בפרצה דעשר אמות ולמעלה וכנ"ל, ויש לבאר בזה דחלוק דין מראשו מדין מצדו דדוקא היכא שנפרץ מצדו לא אמרינן דרה"ר הנמצא בצד המבוי אוסר את המבוי אלא היכא שהפרצה הוא ביותר מעשר אמות אבל עד עשר לא בטיל שם מבוי מיניה ואין בכח הפירצות לאסור את המבוי וחשוב כסתום, אבל במראשו כל ההיתר הוא מטעם שהקורה המונחת על כותלי המבוי משני הצדדים מתרת את המבוי א"כ אפשר שאפילו פרצה קטנה של ד' טפחים אוסרת את המבוי מטעם שהיא מפסקת את היתר הקורה ונשאר מבוי בלי קורה ובזה כל פירצה אוסרת רק דפתחים כיון דדרך לעשותה גם בראש המבוי אינם אוסרים דלא מיקרי הפסק אבל פירצה שאין דרך לעשותה דהא פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי אוסרת את המבוי משום דחשוב הפסק בהיתר הקורה וזהו רק היכא דבעינן היתר קורה שם שייך האי סברא אבל במצדו דאין משום קורה רק מפני דהוי מחיצה לא בטיל שם מחיצה עד דהוי פרצה של עשר אמות ורק אז צריכינן להיתר של פתח וכדביארנו, וכל זה בעומד מרובה על הפרוץ, ולפי"ז שפיר פריך בגמ' שם אף דמצד פרצה צריך להיות אסור אפילו בד' טפחים משום דבפרצה מראשו מפסקת את היתר הקורה אבל נאמר שזה חשיב פתח ופתח אינו אוסר במבוי כמבואר בירושלמי דאפשר להרבה פתחים להיות במבוי וע"ז משני שפיר דמיירי בקרן זוית דמצד פתח אינו מתיר ומצד פרצה ג"כ אינו מתיר.

והנה גבי חצר שנפרצה משתי רוחותיה בדף צ"ד ע"א מוקמינן שם בגמ' כגון שנפרץ בקרן זוית עיי"ש וגם שם פירש הרמב"ם מן הצד ומוכח דזה מיקרי משתי רוחותיה בשביל שנפרץ מן הצד בקרן זוית ונראה כמו שהפרצה נמצאת בשתי הרוחות וגם כאן בסוגיא דרב חנין בדף ו' ע"א דאמרינן כגון שנפרץ בקרן זוית פירושו בין על מצדו בין על מראשו וכן הוא בדין שנפרש כן, דבשלמא אם נימא דקרן זוית הוא על שני הצדדים שפיר שייך לומר דמראשו בד' פירושו בקרן זוית אבל אם בקרן זוית הוא דוקא בצד אחד א"כ מאי נפקא מינה בין מראשו למצדו ולמה כשנפרץ מראשו מקרן זוית אסור בד' ובמצדו ע"כ אפי' נפרץ בקרן זוית מותר, ואף דלכאורה היה אפשר לומר דאדרבא דמצדו ע"כ בלא קרן זוית דאם בקרן זוית הא הוי הפסק מהכשר קורה ונמצא דהקורה אינה מונחת על כותלי המבוי ולכן מצדו מיירי באמצע, אבל זה אי אפשר לומר דע"כ רב חנין מחמיר במראשו יותר מבצדו ולכן צריך לומר דבמצדו מיירי אפילו בקרן זוית, ובאמת הראב"ד הוכיח מזה דמקרן זוית פירושו דלא כהרי"ף שפירש שהוא מן הצד אלא דהוא בשתי הקרנות משום דמצדו משמע בכל צדו אפילו בקרן זוית.

ולכן נראה דהנה כתבו התוס' והרשב"א דמצדו בי' מראשו בד' אינם שוים דעשר כשל מטה להיתר וד' כלמעלה לאיסור ובאמת הוא דחוק קצת, ולפימש"כ נראה דאף דבאמת לפי ההו"א צריך לומר כן כמש"כ התוס' והרשב"א אבל לפי תירוץ הגמ' דמיירי כגון שנפרץ בקרן זוית יהיה הכונה כמו שביארנו דבין מצדו ובין מראשו מיירי בקרן זוית וזהו החילוק ביניהם דאם נפרץ הקרן זוית מצדו הוי השיעור בעשר אמות לאיסור דעד עשר מותר מטעם פרצה כנ"ל ומעשר דההיתר צריך להיות רק מטעם פתח אסור דאמרינן דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ועשר כשל מעלה לאיסור, אבל כשנפרץ מראשו בקרן זוית הוי בד' דגם בד' אין היתר פרצה במראשו ומשום דהוי הפסק בהכשר הקורה וכדביארנו לעיל ומטעם פתח ג"כ אין להתיר דפתחא בקרן זוית הא לא עבדי אינשי.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.