מעשה רקח/שבת/טז

מעשה רקח ‏ שבת טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק טז מהלכות שבת

א

מקום שלא הוקף וכו'. מימרא דעולא א"ר יוחנן בשבת דף ז' לענין זריקה ודין הטלטול מבואר בעירובין דף כ"ג.

ב

סלע שבים וכו'. עירובין דף ס"ז נתבארו דברי רבינו ועיין להרב המגיד והרב לחם משנה ז"ל.

ג

כמה היא בית סאה וכו'. עירובין דף כ"ג דומיא דחצר המשכן וכו' ובשירים כתב הרב המגיד ז"ל דהיינו חמש שבעיות בקירוב ומ"ש רבינו בין שהיה עגול או שאר הצורות וכו' היינו כר"ע ואריך וקטין שאמרו בש"ס אלא דקשיא לי דרבינו פסק בדין שאחר זה שאם היה ארכו יתר על שנים כרחבו אפי' אמה אין מטלטלים בו אלא בארבע אמות והיינו כמתניתין דהתם ואי ממשכן ילפינן לה הרי המשכן היה מאה אורך וחמשים רוחב ואם כן לא היה לנו להכשיר בעגול או שאר צורות כיון דלא הוי דומיא דמשכן ואם תאמר דלאו דוקא אלא כל שיש בו כדי בית סאתים כל הצורות כשרות אם כן בארכו פי שנים כרחבו ואפילו כמה אמות יותר כיון דסוף כל סוף לא נפיש שעוריה מבית סאתים דהיינו כחצר המשכן אמאי לא מתכשר אם לא שנאמר דכי עביד ליה צורתו כחצר המשכן דהיינו ארכו יתר על רחבו לא רצו שיעדיף האורך יותר ממאה אמה דמחזי כיותר מהשיעור ודו"ק.

ד

מקום שלא הוקף וכו'. משנה שם דף כ"ג וכרבי יוסי ועיין לרבינו בפי' המשנה שם ובדף ס"ז וכבר נתבאר בדברי רבינו בתחילת הפרק.

ה

מקום שהוקף וכו'. שם דף כ"ג ומשמע מדברי רש"י ז"ל דבעינן שיפרוץ ויגדור סמוך לביתו כדי שתקרי מוקף לדירה ע"י פתח זה שהוא דרך ביתו או שיבנה בתוך הקרפף בית אחד לדור בה וכן פסק הרב ב"י סימן שנ"ח ומדברי רבינו לא משמע כן אלא דבסתם גידור לשם דירה מהני והרב המגיד ז"ל הצריכו עיון שאם דעתו מתחילה לקרפף איך אפשר דע"י גידור לשם דירה יועיל לדבר שאינו ע"כ. ואפשר לדעת רבינו דאין הכי נמי דע"י כוונה זו אפשר שידור בתוכו כשירצה ולכך מועיל ועיין להרב ב"ח שם וכן משמעות לשון הרי"ף וריא"ז והר"ן ז"ל עיין עליהם וכתבו ז"ל עוד דהיינו דוקא במחיצה קבועה אבל לא לפי שעה לצניעות עיין עליהם.

ואפילו פרץ אמה וכו'. שם בעיא ואיפשיטא דמהני לבטל שאר המחיצות ולעשותה מוקפת לדירה עי"ז כיון דסוף כל סוף הוקף לדירה ביותר מעשר.

ו

מקום יתר מבית סאתים וכו'. שם ופי' רש"י נזרע רובו בזרעונים ביטל דירתו דבזרעונים לא דיירי אינשי וכו' אבל בנוטע אילנות לא ביטל דירתו דאורחא להסתופף בצל אילנות תמיד ע"כ. ודברי רבינו מבוארים לפי המסקנא התם ועוד ביארו שם דאע"פ שאינו נטוע שורות שורות של אילנות אפ"ה מהני ולא מבטל עיי"ש ולכך סתם רבינו.

נתמלא מים וכו'. שם קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה ונתמלא מים סבור רבנן למימר כזרעים דמו ואסור א"ל רב אבא אבוה דרב בריה דרב משרשיא הכי אמרינן משמיה דרבא מים כנטעים דמו ושרו אמר אמימר והוא דחזיין לתשמישתא אבל לא חזיין לתשמישתא לא א"ר אשי דחזיין לתשמישתא נמי לא אמרן אלא שאין בעמקו יתר מבית סאתים אבל יש בעמקו יתר מבית סאתים אסור ולאו מלתא היא מידי דהוה אכריא דפירי ופי' רש"י דחזי לתשמישתא לשתיה דאין לך דירה מעולה מזו שאין בעמקו יתר על בית סאתים כלומר שאין עמקו של מים נפשט ברוחב יותר על בית סאתים ועמקו של סתם מים לבטל מקומו מדין קרקע י' טפחים וכו' ע"כ. וא"כ מ"ש רבינו נתמלא מים היינו ע"פ רחבו וכו' ומ"ש אפילו היו עמוקים הרבה פירוש ביותר מי' טפחים דבפחות מזה הוה ליה כרפש וטיט ופשיטא שאינם מבטלים הדירה ועיין להרב המגיד בשם הרשב"א ז"ל אכן מאי דאיכא למידק דלא ביאר רבינו לאיזה תשמיש בעינן שיהיו ראוים ורש"י ז"ל פירש לשתיה וכ"פ הרב ב"י סי' שנ"ח ואפשר דרש"י ז"ל גריס לתשמישתן כנראה מגירסת הרה"מ ז"ל ולכך פי' כן ורבינו גריס לתשמישתא א"נ דרבינו לא רצה לפרש כפי' רש"י דמאי איריא לשתיה דוקא ועוד דאין דרך לשתות מהמים הנטושים על פני השדה אך מאחר שראינו להרב ב"י שפסק כן יותר טוב לומר דרבינו העתיק לשון הגמ' ולא חש לבאר.

ז

מקום שהוקף וכו'. רבו הדקדוקים וההערות בפיסקא זו וכבר עמדו עליהם גאוני עולם הלא המה הראב"ד והרמ"ך והרב המגיד ז"ל והנה אנכי בא בדעתי החלושה כי מקום הניחו לי כפי אשר יורוני מן השמים להושיב דברי רבינו על מכונם אין בהם נפתל ועקש. ולבא לכלל ישוב הדבר צריך אני להציע כל הסוגיא והשייך לה בקיצור. בעירובין דף כ"ה איתא קרפף בית שלש וקירה בו בית סאה רבא אמר אויר קירויו מייתרו ורבי זירא אמר אין אויר קירויו מייתרו לימא בפלוגתא דרב ושמואל קמפלגי דאיתמר אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלין אלא בד' אמות לא אמרינן פי תקרא יורד וסותם אי דעבידא כאכסדרה הכי נמי הכא במאי עסקינן דעבידא כארזילא א"ר זירא ומודינא בקרפף שנפרץ במילואו לחצר שאסור מ"ט הואיל ואויר חצר מייתרו מתקיף לה רב יוסף וכי אויר המותר לו אוסרו א"ל אביי כמאן כרבי שמעון לר"ש נמי הא איכא אויר מקום מחיצות דא"ר חסדא קרפף שנפרץ במילואו לחצר חצר מותרת וקרפף אסור חצר מ"ט דאית ליה גיפופי והא זמנין דמשכחת לה איפכא אלא משום דאמרינן זה אויר מחיצות מייתרו וזה אין אויר מחיצות מייתרו ע"כ. ופירש רש"י אויר קירויו מייתרו סאה המקורה מיחשבא בהדי אידך כאילו לא קירוהו ואכתי הוי יותר מבית סאתים, אין אויר קירויו מייתרו דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, אכסדרה מקורה בגג חלק כעליות שלנו ואינו משופע. הכי נמי אפילו רבא מודה כרב דפי תקרה יורד וסותם והכא דפליג רבא דעביד קירוי כארזילא יציע גג משופע דליכא פה. ומודינא בקרפף בית סאתים שנפרץ במלואו לחצר שאויר חצר מייתרו ועושהו יותר מבית סאתים ואסור. והרי חצר זו מתחילה היתה מותרת לטלטל הימנה לקרפף. כמאן הוי אויר המותר לו כר"ש, לר"ש נמי מיתסר קרפף משום מקום מחיצות שניטלו וניתוסף על האויר ועושהו יותר מבית סאתים שבתחילה היה בית סאתים מצומצם, ונפרצה חצר כנגדו לא גרסינן בכולא הא שמעתתא וכו'. זה אויר מחיצות מייתרו וקרפף יתור קאסר ביה יתור דמקום מחיצות וכו'. וזה חצר, אין אויר מחיצות מייתרו כלומר אין ייתור אוסר בו דחצר לית ביה שיעורא וכו' ע"כ.

והדקדוק הראשון שיש בדברי רבינו דאמאי לא כתב בדין קירוי בית סאה דאפילו אי עביד כארזילא דהיינו שהוא משופע ואין לו פה כפירוש רש"י אפ"ה אמרינן פי תקרה יורד וסותם וזו היא השגת הרמ"ך ז"ל. והדקדוק השני דרבינו כתב קירויו מתירו ובגמרא אמרו אין אויר קירויו מייתרו דפי תקרה יורד וסותם וכמ"ש רש"י ז"ל והוא טעם ההיתר ומזה נראה קצת דרבינו הוה גריס בגמ' מתירו במקום מייתרו וא"כ הרי נהפכו הסברות ור' זירא הוא האוסר וא"כ קשה דהיכי קאמר ומודינא בקרפף וכו' דאסור כלפי לייא אם הוא אסר תחילה היכי שייך לומר לבר פלוגתיה דמתיר בהאיך והוא אסר מודינא לך דבהא אסיר הכי הוה ליה לומר ומודה לי רבא וכו'. והדקדוק השלישי והיא השגת הראב"ד והרמ"ך ז"ל בדין נפרץ במילואו לחצר וכו' שכתב רבינו דנראה דקאי לקרפף שהוא יותר מבית סאתים שהזכיר תחילה תדע עוד שסיים והקרפף אסור כשהיה דר"ל עדיין באיסורו הראשון עומד דהיינו שהוא יותר מבית סאתים שכשלא הוקף לדירה אסור לטלטל בו כמ"ש בריש הפרק וכו' וא"כ קשה דמאי קאמר רבי זירא הואיל ואויר חצר מייתרו דמשמע דהחצר הוא האוסרו וכיון שהוא יותר מבית סאתים הרי אסור ועומד מאליו ותו דמאי פריך רב יוסף וכי אויר המותר לו אוסרו והיכי נחה דעתו בזה כיון דהקרפף נאסר מאליו. ותו למאי דפריך והאיכא אויר מקום מחיצות וכו' דמה ענין זה להתיר הקרפף כיון שמעולם נאסר מחמת גדלו וכו'. תו קשה דרבינו נתן טעם שאין אויר החצר מתירו דמשמע אלא באיסורו עומד ורבי זירא אמר בהיפך שאויר חצר מייתרו דמשמע שהוא האוסרו ובשלמא לפי' רש"י והתוספות דהקרפף הוא סאתים מצומצמות מתיישב שפיר אבל לדעת רבינו א"א להלום הסוגיא ע"פ האמור וגם הרב המגיד ז"ל כתב שאין הסוגיא נוחה לפירוש רבינו והביא דבריו ג"כ הרב ב"י שם ולא תירץ כלום גם הרב ב"ח ז"ל רצה לתקן דעת רבינו בשנותו הגירסא בגמ' ואפ"ה עדיין יש להקשות ע"פ האמור יעו"ש.

ואני הצעיר נראה לענ"ד לתקן כל הדקדוקים כפי גירסתינו כפי מה שהורוני מן השמים. לדקדוק הראשון דאמאי לא פירש דעביד כארזילא י"ל דרבינו גריס כערסלא והיא גירסת התוספות ז"ל והוא לשון ערס דהיינו מטה והיא פרוצה מד' רוחותיה וכו' משא"כ האכסדרה שאינו מוקפת אלא מב' או מג' רוחות כמ"ש בדיבור דלעיל וא"כ כיון דרבינו סתם הדין הכל במשמע דאפי' שפרוץ זה הקירוי מד' רוחות קאמר דשרי מטעם דפי תקרה יורד וסותם וכן נראה שמפרש הרב המגיד ז"ל מלבד דאין כאן שום קושי דאף אם יפרש רבינו כפי' רש"י הדבר מבואר דהך אוקמתא לא נאמרה אלא כלפי מאן דאסר כמ"ש רש"י דלמאן דשרי לא איצטריך לזה כלל ורבינו דפסק להקל אין לו שום צורך לבאר זה. ולדקדוק ב' מלבד די"ל דרבינו גורס כגירסתינו וקיצר בדברים לכתוב קירוי מתירו וכו' גם אם נאמר דרבינו גורס מתירו במקום מייתרו וכן משמע מתוך דברי הרה"מ ז"ל אכתי שפיר קאמר רבי זירא דבין הוא בין רבא בר פלוגתיה מודו בהכי ולהכי גרסינן מודינן כלומר שנינו זה לזה ודלא כפי' רש"י דגריס ומודינא דמשמע אני מודה לרבא.

ולדקדוק שלישי והוא העיקרי נראה לענ"ד ליישב דעת רבינו באחת משני פנים הראשון דאם נאמר דכוונתו דזה הקרפף הוא כעין הקרפף הראשון שהזכיר שהוא יותר על בית סאתים וכמו שהבינו הגאונים זלה"ה ההכרח של רבינו לפרש כן הוא מבואר דמדאמר רבי זירא ומודינן וכו' משמע דמציאות זה הוא כעין אותו דאפליג עם רבא דהוי יותר מבית סאתים וכוונת ר"ז האמיתית דאף את"ל דרבא ס"ל דהחצר מתיר הקרפף וכאילו הוקף כולו לדירה ע"י היקף החצר ופלוגתא היא התם וכמ"ש התוספות דף כ"ז ד"ה פשיטא וכו' היינו דוקא בפתח גמור משא"כ הכא דנפרצה הכותל דאויר זה של פרצת הכותל הוא מייתר להקרפף למנוע ממנו היתר החצר עד שנמצא שאסור לטלטל מהקרפף להחצר שהוא אסור לו ולכך קאמר אויר החצר מייתרו כלומר על פי האמור משום דרב יוסף לא הבין כוונתו אלא הבין הדברים כפשוטן לכך בא להקשות לו בעצם דאיך ס"ד דאויר החצר שהוא מותר יאסור ובא אביי להקשות לרב יוסף שעי"ז הסביר לו כוונת ר"ז האמיתית וקאמר כמאן כרבי שמעון כלומר כמאן קרית לאויר החצר אויר המותר להקרפף אי כר"ש דריש פ' כל גגות והוזכר ג"כ שם דף כ"ג ע"ב דשרי לטלטל מהחצר לקרפף וכו' הכא בנדון זה שאני ושאני דהא איכא מקום אויר מחיצות דהיינו אויר הפרצה דזה א"א לקרותו אויר המותר דאין זה מגוף החצר ומייתי נמי מדרב חסדא וכו' ומסיק זה אויר מחיצות מייתרו דהיינו הקרפף כאמור וזה דהיינו החצר וכו' כלומר דבהיתרו עומד ואין לו שום נזק כמבואר ולפי דרך זה על נכון כתב רבינו שאין אויר החצר מתירו כלומר על פי הדין דקי"ל פתח ולבסוף הוקף לא מהני כמבואר מהדינים שהזכיר לקמיה דוק ותשכח ונמצאו דברי ר"ז בדיוק ע"פ בר פלוגתיה ודברי רבינו בדיוק עצמי ע"פ הדין והאמת.

ואף דדרך זה לענ"ד נראה נאות בדברי רבינו מ"מ יעצוני רעיוני להזכיר דרך אחר להשוותו עם כל הגאונים זלה"ה דלאו מלתא זוטרתי היא היכא דאפשר וזה מדכתב רבינו אחר דין זה היה יותר מבית סאתים ובא למעטו וכו' דמשמע קצת דהדין הקודם לא איירי אלא בסאתים מצומצמות וכדעת הגאונים ז"ל. והנה כבר הזכרנו שרש"י ז"ל מחק מכולה שמעתתא ונפרצה חצר כנגדו ורבינו בהכרח גריס לה שהרי הזכירה כאן וגם הרא"ש ורבינו ירוחם הזכירוה אלא דהרא"ש גריס ונפרצה חצר במילואה דהיינו לומר שכותל החצר והקרפף הם שוים במילואם וכו' אמנם רבינו שינה לשונו וכתב ונפרצה חצר כנגדו אשר מכח זה אפשר לפרש דכוונתו שיש כאן שני כתלים אחד להקרפף ואחד להחצר דהיינו לומר שכל אחת מוקף במחיצותיו ועכשיו נפרץ כותל הקרפף תחילה שנמצא שאויר המחיצה שלו מייתרו על בית סאתים שהרי היו מצומצמות ושוב נפרצה כותל החצר שכנגדה כלומר מאותו צד עצמו ושפיר כתב רבינו שהקרפף נשאר באיסורו כשהיה כלומר אחר שנסתר כותלו שהיא גרמה לו האיסור מקודם ואין אויר החצר מתירו כלל כיון שאויר כותלו מייתרו על בית סאתים ולפי פירוש זה וע"י גירסת ונפרצה חצר כנגדו מתפרשת הסוגיא כפשטא דגרסינן גם בדר' זירא הכי ומשום דרב יוסף לא הבין כוונתו לכך הקשה עליו וכו' ובא אביי ותיקן הדבר וכו' ומדויק לפירוש זה הרבה מסקנא דמלתא דקאמר בגמ' זה אויר מחיצות מייתרו וזה אין אויר מחיצות מייתרו דמשמע דאיכא תרי מחיצות חדא דקרפף וחדא דחצר ונמצא לפי האמת דאין זה דומה לקירה בו בית סאה דהקירוי מתירו משא"כ זה דאין כח באויר החצר להתירו ולכך נתן טעם רבינו שאין אויר החצר מתירו כמבואר ודו"ק.

ח

היה יתר מבית סאתים וכו'. מבואר בריש הסוגיא שם ופי' רש"י דדרך הקרפף להיות בו אילנות ולא ממעט והרשב"א הביאו הרב המגיד ז"ל כתב דאפי' היו האילנות גבוהים י' ורחבים ד' שחולקין רשות לעצמן אין ממעטין וכן בורות שבגינה אפילו עמוקין י' ורחבים ד' תשמיש הגינה הם ואין ממעטין וכן בית כינוס המים להשקות הגן אינו ממעט ע"כ. ועיין עוד להרב ב"י סי' שנ"ח.

בנה בו עמוד בצד הכותל. שם ובגירסאות שלפנינו בגמ' בנה עמוד סתם ואולי שבגירסת רבינו בצד הכותל. והרמ"ך השיג על רבינו מלשון הועיל שאמרו שם וכבר כתב הרב המגיד גירסת רבינו ופירשה על נכון עיין עליוושאר החלוקות שכתב רבינו כולם מבוארים שם ופסק כלישנא קמא עיי"ש.

ט

טח את הכותל וכו'. הקושי מבואר דלעיל כתב הרחיק מן הכותל וכו' פחות מג' לא עשה כלום ואיך התיר כאן בטח בטיט ונראה לענ"ד דלעיל איירי באופן שכשנחשוב הריחוק דוקא יתמעט ואם נשער כאילו נתחבר המחיצה לכותל ממש עדיין הוא יותר מבית סאתים ולכך כתב לא עשה כלום דרך משל שהקרפף הוא בית סאתים וג' טפחים ועובי המחיצה טפח או חצי טפח שכדי למעטו צריכים אנו לצרף הריחוק כאילו כולו מלא מה שאין כן בטח הכותל העיקרי בטיט שבעובי זה נתמעט מהיותר מבית סאתים שהיה וכגון שהיה טפח ביותר והטיט גם כן עביו טפח או יותר והרב המגיד ז"ל כתב באופן אחר עיין עליו.

הרחיק מן התל. בנוסחא אחרינא כתיבת יד איתא הרחיק מן הכותל ונוסחתינו עיקר כנוסחת הגמ'.

י

רחבה שאחורי הבתים וכו'. שם דף כ"ד מימרא דרב כהנא ומסקנא כדברי רבינו ואמרו שם דאפי' כשפתח ואחר כך הקיף אף אם היה שם גורן דהוה אמינא דהוקף אדעתא דגורן ולא אדעתא דרחבה אפי' הכי מקרי מוקף לדירה וכן פסק הרב ב"י סי' שנ"ט ועיין להרא"ש והרב ב"ח ז"ל.

יא

רחבה הפתוחה למדינה וכו'. מבואר בגמ' שם ובדין טלטול מן (הרחוב) [הרחבה] למדינה פסק להקל ורבינו לא נתן שום תיקון לשביל וגם לא הוזכר בש"ס והיינו כמ"ש רש"י דשביל לא מתקנינן ליה גזירה שמא יאמרו לחי מועיל לשביל דעלמא ע"כ.

יב

יחיד ששבת וכו'. שם דף ט"ז וי"ז ודין הקטן הוציאו מהירושלמי דנסתפקו בו ופסק להחמיר בקטן ומכ"ש גוי דאיתא התם וכן פסק הרב ב"י ז"ל ורבינו לא פירש ענין מחיצות אלו איך ובמתניתין איתיה להדיא דבשלשה חבלים די, אי נמי בקנים פחות משלשה וצריך לומר דסמך אמ"ש לקמן בפרקין דין י"ח. ולמ"ש רבינו פנוי בלא כלום בנוסחאות אחרות ובכתיבת יד כתוב בלא כלים וכן היא נוסחת הגמרא.

הרי הן שיירא. בפירוש המשנה כתב רבינו תרגום ארחת ישמעאלים שיירת ערבאי.

יג

שלשה שהקיפו וכו'. שם דף י"ז מבוארים דברי רבינו וכרב הונא ורב יהודה עיי"ש.

יד

שלשה מקומות וכו'. שם דף צ"ב מימרא דרב יהודה ועיין בפי' רש"י ואף שלא הזכיר כאן רבינו דבעינן שלא יהא בית סאתים פנוי מכלים כמ"ש בדין י"ב וגם בגמרא לא הוזכר באמת מ"מ מצינו דבר זה מבואר בתוספתא וצריך לומר דסמך רבינו אמ"ש לעיל וכן הסכמת הרב המגיד ז"ל עיין עליו.

טו

כל מחיצה וכו'. סוכה דף כ"ד א"ר אחא בר יעקב כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה ופי' רש"י שהרוח מוליכה ומביאה.

וכל מחיצה שאינה עשויה לנחת אינה מחיצה. בעירובין דף כ"ו בנוסחאות שלפנינו איתא מחיצה העשויה לנחת לא שמה מחיצה ופי' רש"י לנחת שלא לדור שם אלא להשתמר מה שיניחו שם ורבינו צ"ל שהיה גורס שאינה עשויה לנחת והרמ"ע כתב שכן גירסת ספרד וצרפת וכן גירסת הרי"ף ז"ל ע"כ. ופירושו לפי דעתם ז"ל שאינה עשויה להניח שם דבר או לנוח שם וכן פירש הרב המגיד ז"ל וכתב עוד דאע"פ שהמחיצות העשויות מאליהן כתל וסלע מועילות אלו העשויות בידי אדם ללא תועלת סופן ליבטל ואינן כלום וכן הדין במחיצה העשויה לצניעות ע"כ. ודין מחיצה העשויה לצניעות מבואר בסוגיא שם.

וכל מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים. שם דף ט"ו ובכמה מקומות ודקדק רבינו לכתוב אינה מחיצה גמורה לפי שבפחות מכן הויה מחיצה וחולקת רשות כמבואר בדיני הכרמלית ומקום פטור וכ"כ הרב המגיד ז"ל ועיין להרב לחם משנה ז"ל.

גדור חמשה וכו'. שם דף צ"ג ופירש רש"י גדור חצר שקרקעיתה גבוה ה' טפחים והוסיפו על אותו גובה מחיצה חמשה ע"כ. וכתבו התוספות דבגיטין דף כ"ו פי' בענין אחר קרוב לזה עיין עליו.

טז

כל מחיצה וכו'. מבואר במשנה שם דף ט"ו ופסקו הכי בגמרא דף ט"ז ועיין להרב ב"י סי' שס"ב והרב מג"א שם.

ואם היה לפירצה זו וכו'. שם במשנה דף י' ושם פירש רבינו שצורת פתח היינו שני עמודים בגובה ושלישי ברוחב נטוי על ראשיהם מלמעלה וכו' ע"כ. ועמודים שכתב צ"ל דלאו דוקא דה"ה קנים והרע"ב ג"כ פי' שם קנים וכ"כ רבינו בעצמו לקמן בפירקין דין י"ט וכלישנא דמתניתין וכן פסק הטור והרב ב"י סי' שס"ב ועיין להרב המגיד והרב לח"מ ז"ל ובדברי רבינו פט"ו ופי"ז והרב כנסת הגדולה שם הביא דברי הרא"ם ח"ב בתשובה סימן כ"ה עיין עליו.

יז

בד"א וכו'. כבר נתבאר שהוא מהמשנה דף ט"ז.

יח

כיצד הרי שהקיף בקנים. משנה שם מקיפין שלשה חבלים וכו' ופסק בכולא מלתא כחכמים וביארו עוד שם ששיעור עובי הג' חבלים יחד יהיה לפחות טפח וג' משהויים דאל"כ לא משכחת ג' לבודים וכ"כ רבינו בפירושו להמשנה עיין עליו וכאן לא חש לזה וכתב חבלים סתם וכבר ביאר שצריך שיהיה גובה וכו' עד סוף עובי החבל העליון עשרה ועיין עוד לרבינו בפירוש המשנה שם.

יט

צורת פתח וכו'. שם דף י"א תנא צורת הפתח שאמרו קנה מכאן וכו' וכתב הרב ב"י בשם הכלבו והרוקח שאם אין לו קנים עושה צורת הפתח אפילו בחבלים ע"כ. ולענ"ד נראה יש לגמגם בדבר ובפרט לדעת רבינו ועיין מ"ש בדין ט"ז.

וקנה על גביהן. שם בגמרא א"ר חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום ופי' רש"י דהיינו שלא נתן העליון על שני הקנים העומדים אלא חברו להם מן הצד לפי שאינו דומה לפתח שהמשקוף ניתן על שתי המזוזות ע"כ. אמנם רבינו בדין שאחר זה לא פירש כן וכתב מרן ז"ל ובב"י ס"ס שס"ב דכיון דרבינו הצריך על גביהן דוקא מעתה אם היא מן הצד הרי נפסלה גם כן.

וצורת פתח שאמרו וכו'. כבר נתבאר שהיא מימרא דרב חסדא ותו קאמר התם ריש לקיש משום רבי ינאי דבעי נמי הכר ציר ופירש רש"י דהיינו חור שציר הדלת סובב בו ותני עלה אשכחינהו רב אחא בריה דרב אויא לתלמידים דרב אשי אמר להו אמר מר מידי בצורת הפתח א"ל לא אמר ולא כלום תנא צורת הפתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גבן ע"כ. ומדקאמר דרב אשי לא אמר מידי ומייתי עלה הך ברייתא דלא מצריך אלא קנה מכאן וכו'. משמע ליה לרבינו דלית הלכתא כרבי ינאי דבעי הכר ציר ואין להקשות דאם כן גם ההיא דרב חסדא דצורת פתח שעשאה מן הצד אידחיא לה כיון דלא תני לה בהך ברייתא די"ל דזה הוא ענין אחר ואינו בגוף הצורת פתח מכ"ש לדעת רבינו דמפרש לה בקרן זוית ואנן קי"ל בעלמא פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ופסקו רבינו ס"פ י"ז ועיין להשלטי גבורים אשר סביב הרי"ף ז"ל שגם הוא נתעורר בזה ועיין להרא"ש שהביא תמיהת הר"מ רבו על רבינו למה לא פסק דבעי הכר ציר ונראה שגירסא אחרת היתה לו בגמ' ולכך כתב כן עיין להרב ב"ח סי' שס"ב ודעת הרי"ף והרב ב"י שם כדעת רבינו עיין עליהם. ודע שמרן ז"ל כתב בשם הריב"ש דגם דעת הרא"ש דא"צ הכר ציר וכן מצאתי בדפוס אמשטרדם ונראה לענ"ד שהוא ט"ס ודאי דדעת הרא"ש האמיתית היא דבעי הכר ציר עיין עליו וכ"כ בפסקיו וכן פסק הטור בנו שם וגם הרב ב"י שם הביא דעת הרא"ש ושוב הביא דברי הריב"ש ולא הזכיר אלא הרי"ף והרמב"ם עיין עליו.

כ

פתח שצורתו כיפה. שם וביומא דף י"א כיפה רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין ואוקים אביי פלוגתייהו ביש ברגליה שלשה וגבוהה עשרה ואין ברחבה ארבעה וכו' ומדכתב רבינו שרגלי הכיפה יהיו גבוהים עשרה דמשמע מלבד כל העיגול מינה דאם אין ברגליה עשרה אינה צורת פתח והיינו כחכמים ועיין להרב המגידז"ל שכתב שהרשב"א ז"ל לא כתב כן. ואני הצעיר ראיתי בב"י ס"ס שס"ב שהביא דברי הרשב"א ומשמע שהוא כדעת רבינו ועיין עוד להרב ב"ח יו"ד סי' רפ"ז ובדברי רבינו פ"ו דמזוזה. ודע שמצאתי נוסח אחר כתב יד שאין שם תיבת רגלי בדברי רבינו ונראה שהיא גירסא מוטעית דנמצא דפסק כר"מ ובהלכות מזוזה פסק כחכמים עיי"ש.

וצורת פתח שעשה אותה מן הצד וכו'. מימרא דרב חסדא שם ופירש רש"י לעיל מינה דהיינו שקשר הקנה או הקונדס באמצע ולא על גבן וכן פירש הרשב"א הביאו הרב המגיד ז"ל אמנם רבינו מפרש לה דר"ל בקרן זוית וכבר כתבנו בדין י"ט בשם הרב ב"י דגם רבינו יודה למציאות רש"י והרשב"א ז"ל דלא נקרא על גבן באמת ועמ"ש שם. אכן הרב לח"מ ז"ל הקשה על רבינו וז"ל קשה לפי פירושו ז"ל דאם הוא בקרן זוית היכי קאמר בגמ' במאי עסקינן אלימא מן הצד וכו' אלא על גבן דהיכי הוי לדעתו ז"ל על גבן היפך דעל הצד שפירושו קרן זוית בשלמא להרשב"א ניחא דמן הצד לא הוי על גבן אבל לרבינו אפילו שיהיה קנה על גביהן מ"מ כיון דהוי בקרן זוית מן הצד איקרי עכ"ל וקושיא נכונה היא אמנם לענ"ד נראה יש להליץ בעד רבינו שפיר. וזה דהכי איתא התם מעשה באדם אחד דנעץ ד' קונדיסים בד' פינות השדה ומתח זמורה על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירו לענין כלאים ואמר רבי יוחנן לכלאים התירו לשבת לא התירו במאי עסקינן אלימא מן הצד והאמר רב חסדא צורת פתח שעשאה מן הצד לא עשה כלום אלא על גבן וכו' ע"כ. ולדעת רבינו הכי בעי דזה שמתח הזמורה על גבי הקנים יתכן באחד משני פנים או דמתח הזמורה על גבי כל קנה מהם עד הארץ דנמצא שעל ידי מיתוח הזמורה נעשה הצורת פתח על ידי גובה הקנה בקרן זוית דהיינו פינות השדה דקאמר והצורת פתח הוא בין הזמורה שהיא משולשלת למטה בארץ להקנה ולזה דחה הש"ס דלא יתכן להתיר משום דפתחה בקרן זוית לא עבדי אינשי אלא על כרחין המציאות היה על גבן כלומר ביושר שמתח הזמורה דרך ישרה ע"ג הקנים שבזה הצורת פתח הוא בין קנה לחבירו באמצע ובאמת שדרך עובדי אדמה גם כן למתוח הזמורות על גבי קנים בין קנה לקנה והזמורה לפעמים היא משולשלת עד לארץ או קרוב לה ולפעמים היא מתוחה ביושר ע"ג הקנים או העצים ועלו כהוגן דברי רבינו ז"ל.

כא

בכל עושים מחיצה וכו'. שם במשנה וכדעת חכמים. ומ"ש רבינו

והוא שיהיו כפותים מבואר הדבר דאבהמה חיה ועוף קאי דבאדם אין צריך כמ"ש בדין כ"ג ועיקר הדין הוא מפרק הישן דף כ"ג ויש ללמדו ג"כ מההיא דעירובין דף מ"ד דהטעם משום שמא יברחו ועיין עוד להר"מ ז"ל.

כב

מחיצה העומדת מאליה וכו'. פירוש אם נעשית במזיד נקראת מחיצה לחייב הזורק מרה"ר לתוכה וכמ"ש בפ' י"ז ושוב כתב דאם נעשית בשגגה מותר אף הטלטול והיינו מדאיתא התם דף כ"ה כל מחיצה הנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה ואיתמר עלה א"ר נחמן לא שנו אלא לזרוק אבל לטלטל אסור ואמרו שם דכי איתמר דר"נ אמזיד דוקא איתמר.

והוא שתעשה שלא לדעת המטלטל וכו'. דעת רבינו כן מהסוגיא דהתם וכמו שיתבאר בסמוך והביא דבריו הרב ב"י סי' שס"ג בשם י"א.

כג

מותר לעשות מחיצה של בני אדם וכו'. לא ידעתי למה לא פרט רבינו כמה חילוקים שנאמרו בש"ס פ' מי שהוציאוהו דף מ"ג ומ"ד בדין זה דהיינו שאפילו אחד שיודע בטל כל מחיצה וכדמשמע מקושיית הש"ס דפריך רב חסדא מיהא לדעת הוה ותירצו שלא מן המנין הוה משמע דאי הוה מן המנין אפילו אם הוא לבדו היה יודע אף שכל האחרים לא ידעו הוה אסור ותו היכא דהוי קרוב לודאי שיבינו הענין הוי נמי אסור כדמוכח מהנהו זיקי דרבא דלשבת אחרת אסר אף שלא היה ברור שהרגישו בענין ומהך עובדא יש להוכיח גם כן דגם במהלכים חשיב מחיצה דהוי חדושא טפי ורבינו סתם הדברים ומשמע דכעין מחיצות דעלמא בעינן דהיינו קבועים ועומדים אבל במהלכים לא שמענו מדבריו ז"ל ואדרבא ממ"ש שיעמוד זה בצד זה ובלבד שלא ידעו אלו העומדים וכו' משמע דבעינן עומדים דוקא ודוחק לומר דהוא יפרש שמפני זה מיחה לשבת אחרת ובהכי נמי תתורץ קושיא שניה דהיכא דהוי קרוב לודאי וכו' דנימא דכל עוד שלא ידעו בודאי שפיר דמי דאם כן קשה תרתי חדא דבאותו שבת גופיה הוה ליה לגעור במשרתו על שעשה כן כי היכי דלא ניטעי ותו דמייתי הש"ס בתר הכי עובדא דלוי ורב שימי בר חייא דהוו עבדי להו הכי משמע דבשבת ראשונה מיהא שפיר דמי אף בעודם מהלכים ופסק כל זה השו"ע סי' שס"ב.

אכן הנה מקום לדעת רבינו דלקושיא ראשונה מלבד דהוה אפשר דהמקשן הוא דהוה ס"ל הכי וגם התרצן לפי שיטתו השיבו ועדיפא מינה מ"מ כדי להסכים דעת רבינו עם שאר פוסקים נראה שיתורץ עם דקדוק אחר דאמאי לא פירש רבינו שלא יהא ביניהם ג' טפחים כדי שיהיה כלבוד דאם יהיו רחוקים יותר מג"ט הרי נפסקה המחיצה וכמ"ש הרב ב"י שם אלא צ"ל דלא חש לבארו משום דמלתא דפשיטא היא הכי נמי אם אחד מהם יודע שהועמד שם לשם מחיצה הוה ליה כמאן דליתיה והרי נפסקה המחיצה וכבר כתב ז"ל שיעמוד זה בצד זה ובלבד שלא ידעו וכו' כלומר שלא יהיו רחוקים זה מזה ושלא ידעו דמשמע ששום אחד מהם לא ידעו בדבר. ולקושיא שניה י"ל דאין הכי נמי שידעו והרגישו בענין תכף שהרי ראו שעל ידם הביאו הנודות לבית ומשום שידע רבא אח"ז שכבר ידעו אסר להם לשבת אחרת כי אז באותה שעה לא הרגיש בענין. ולקושיא שלישית לא קשיא מידי דאם איתא מאי שקיל וטרי תלמודא לעיל דמאי קמבעיא ליה לרב חסדא אי מלו גברי אי לא ומסיק בדלא מלו ודרבי אליעזר הוא דקמבעיא ליה וכו' הרי כיון שהיו יכולים להלך אף דלא מלו גברי שפיר היה יכול ליכנס אפילו אם היה רחוק כמה מילין אלא ודאי משמע דסתם תלמודא וכל אותם האמוראים לא ס"ל דמהלכים מהני אלא בעינן שיהיו עומדים במקומם דוקא וזה פשוט מאד. מלבד דאין לנו הכרח חותך דהך עובדא ועובדי אחריני דמייתי התם מהלכים הוו דאפשר שהשמשים של רבא העמידוה לפי שעתן בסתם עד שעברו הם ובאו לבית [והרבה אנשים היו שם כמו שנראה מדברי רש"י שם] והמדקדק בדברי הסמ"ג עשין ס"ה יראה שכן הוא מפרש שהרי הביא דמי שצריך לאיזה דבר ברה"ר יעמיד שם בני אדם וכו' והביא ראיה מזה המעשה משמע דמפרש להו שהיו עומדים ולא מהלכים וקרוב לזה הביא גם הרב ב"י שם בשם שבולי הלקט.

אכן אכתי איכא למידק במ"ש ולא יעמיד אותם אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה זו דמנא ליה הא אדרבא בש"ס תירצו ברייתא דקתני עושה אדם את חברו דופן לסוכה דאיירי שלא לדעת מי שהועמד שם משמע דבאדם הרוצה ליהנות מדופן זה אין קפידא דהא עושה כדי שיאכל וישתה ויישן קתני והרב ב"י שם תירץ לזה דיליף לה רבינו מעובדא דהנהו בני גננא דמשמע מינה דאותם שנהנו הם העמידו המחיצה ולכך נגדינהו שמואל ולפי זה צריך לומר דדוקא גבי שבת החמירו כי היכי דלא ליתו לזלזולי אבל גבי סוכה הקילו דהא עושה קתני וכן פסק רבינו פ"ד דסוכה עיי"ש אלא דעל הרב המגיד קשה שכתב ואע"פ כן אמרו במחיצת אדם שאם היה נעשית לדעת נחמיה וכו' היה אסור וכו' ע"כ. וקשה דמהש"ס לא מוכח כן אדרבא בתר דתירץ כאן לדעת וכו' פריך מעובדא דרב נחמיה ועל כרחך דלעומדים קאי ולא אנחמיה דברייתא עושה קתני כאמור וקושיא זו הקשה גם כן הרב מגן אברהם ז"ל והניחה בצ"ע וגם הרב לח"מ נדחק בה עיין עליו ודוחק גדול הוא לומר דכי פריך הכי היינו לומר האי כדיניה והאי כדיניה.

כד

אילן שהוא מיסך וכו'. שם דף צ"ט אילן שהוא מיסך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ ג' טפחים מטלטלין תחתיו ופי' רש"י המיסך שנופו נוטה למטה מכל צדדיו סביב. מטלטלין תחתיו דאמרינן לבוד והרי יש כאן מחיצה עשרה שאין הענפים נמוכין אלא בראשן והולכים ומגביהים לצד חיבורן ע"כ. ודין מילוי הבדים והעלים בתבן וקש נתבאר בסוכה דף כ"ד ובדברי רבינו פ"ד דסוכה דין ה'.

ומ"ש וקושרן בארץ ובחיבורו להמשנה לא הצריך קשירה כאשר באמת אין זה לא במשנה ולא בגמרא שם וצריך לומר דהכא איירי בצריך לכך כגון שאינן חזקים והרוח מנידה אותם וכמבואר בדבריו בהלכות סוכה שם וראיתי להרב תוספת יום טוב ז"ל שהקשה על רבינו במ"ש וקושרן בארץ שלא הבין היאך קושרן בארץ ומכח זה הגיה בדברי רבינו שצ"ל וקושרן כאחת ותלה הטעות במדפיסים בי"ת במקום כ"ף וחי"ת במקום רי"ש וכו' ע"כ. ולא זכיתי להבין עצמות דבריו בזה דהרי הדבר מבואר שיכול לקושרן ע"י יתד שמונח בארץ כדי שהרוח לא תהא מנידן ואם כוונתו משום דלא הזכיר רבינו במה יקשור אותם ונתן מקום לטעות בדבריו דמשמע דבענפים עצמם קאמר וזה כמעט מן הנמנע שיקשור בענפים ותהיינה צרורות עד שלא תהא הרוח מנידה אותם גם זה אינו דפשיטא ודאי דע"י שום דבר אחר קאמר ומה לו לבאר דבר פשוט כזה וגם בפ"ד דסוכה כתב סתם וקושר וכו' ואי משום שדקדק לכתוב כאן בארץ כמו שנראה מתוך מה שהגיה גם זה אינו כאמור דע"י יתד או דבר אחר קאמר ודבר ברגיל והווה. ולמ"ש שם על דברי הרע"ב ז"ל עיין בס' קול הרמ"ז ז"ל. ודע שבנוסחאות ויניציאה ואמשטרדם כתוב כאן אם אין גופו והוא טעות סופר מפורסם וצריך לומר נופו כמו שנתבאר. וכן הוא בדפוסים אחרים ובכתיבת יד ופשוט.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---