מעשה רקח/נערה בתולה/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יב[עריכה]
אין אדם וכו'. כתב מרן ז"ל משנה פרק שבועת הפקדון כת"ק ויש לגמגם דהתם לענין שבועה קאמר והיה יכול להביא ממתני' בא"נ דף מ"א האומר פתיתי בתו של פלוני משלם בושת ופגם ע"פי עצמו ואינו משלם קנס וע"ש:
לפיכך האומר אנסתי ופתיתי בתו וכו'. מרן ז"ל נתקשה בדברי רבי' דצער משלם בהודאת פיו (לפי גירסתו ואף לפי גירסתו הכי מוכח מדסיים בושת ופגם וצערה ע"פי עצמו) ובפ"ה דח"ומ פסק שאם הודה מעצמו פטור מן הנזק ומן הצער גם ה"ה שם נתקשה קושיא זו בעצמה ולא תירץ כמדומה שלא ראה דברי מרן ז"ל כאן שהרי הביא תירוץ ר"י הנגיד ז"ל. ונראה לומר עוד שמדקדוק דברי רבינו שם נראה שהצער בחובל משום לתא דקנס הוא שהרי כבר נתן לו הרפוי וה"ט שכיון שהוא מרפאו א"צ ד"א משא"כ הצער של אנוסה דאין לה שום תרופה בעולם אין זה בכלל קנס ולכך חייב אף ע"פי עצמו. וזה נלע"ד מדקדוק דברי רבינו שכתב שם וז"ל ולמה משלם אדם ג' דברים אלו ע"פי עצמו שהשבת והרפוי ממון הוא ולא קנס וכו' והבושת לא הגיעה לו אלא בשעה שהודה וכו' ע"כ. הרי שדקדק שהשבת והרפוי ממון הוא ולא קנס וכן הבושת וכו' משמע דהצער בכלל קנס הוא ואינו משלם ע"פי עצמו והיינו מהטעם האמור שכבר הוא מרפא אותו משא"כ הצער של אנוסה וכו' כנז' ודו"ק:
יג[עריכה]
א"ל אנסת וכו' עד שהרי הודה במקצת. הראב"ד ז"ל השיג ע"ד רבינו דאין כאן שבועה לפי שאין כאן תובע ואי מיירי ביתומה אין כאן מודה במקצת כלל דמדעתה הוא דעבדה ע"כ. ומרן ז"ל כתב דאי יתומה איך כתב כן שהרי היא תובעתו בושת ופגם וצער והוא מודה בבושת ופגם וכופר בצער ע"כ. והקשה המשנה למלך ז"ל והפר"ח ז"ל על מרן ז"ל דמאי קאמר הרי כוונת הראב"ד ז"ל מבוארת דבמפותה ויתומה מחלה על בשתה ופגמה כיון דמדעתה עבדא וכיון שכן מאי מודה במקצת איכא ורבינו ג"כ ס"ל הכי כמ"ש דין י' וי"א וכ"כ מרן ז"ל לעיל פ"א דין ט' ע"כ. ואילו מרן ז"ל היה כותב שדעת רבינו היא כן החרשנו אבל לכתוב על הראב"ד ז"ל שאינו יודע איך כתב כן הוא קשה מאד. ואין לנו מקום לומר אלא שמרן ז"ל הבין בפשיטות דכיון שמודה שבעלה באופן שהיה מתחייב בושת ופגם (אם היה לה אב) אף שעכשיו אין דינו לשלם מ"מ נקרא מודה במקצת גמור. שוב מצאתי לרבינו פ"א דהלכות טוען ונטען דין ג' שכתב וז"ל הטוען מטלטלין על חבירו וכפר בכל ואמר להד"מ וכו' או שאמר אמת שהיה לך אצלי אבל מחלת לי או נתת לי במתנה בכל אלו פטור משבועת התורה ע"כ. ולפי דברי מרן ז"ל בהלצתו על רבינו בהשגת הראב"ד ז"ל זה נראה סותר לדבריו של כאן ממש שהרי כשאומר לא כי אלא פתיתי וכו' הו"ל כאומר אמת שהיה לך אצלי אבל מחלת לי ולפי דברי מרן הקדוש שכתב שהרי היא תובעתו בושת ופגם וצער והוא מודה בבושת ופגם וכופר בצער הו"ל כאומר הבושת ופגם מחלת לי ואין לך ד"א אצלי ושם כתב ה"ה ז"ל שמפורש בהרבה מקומות שכל טענה שפוטר עצמו מן הכל הוא פטור משבועת התורה וכו' ע"כ. וכיון שכן אף כאן שפוטר עצמו מן הכל בטענת פתיתי למה יתחייב. והאמת יורה דרכו שפשטן של דברי רבינו בסתם נערה שיש לה אב איירי דלא מציא מחלה כלל וכבר הליץ מרן ז"ל בעד רבינו להשגת הראב"ד ז"ל ואולי י"ל לדברי מרן דהתם שאני שאומר לו בפירוש מחלת לי משא"כ הכא ודו"ק:
יד[עריכה]
ג' דברים וכו' ואם אין לה אב הרי הן של עצמה. כתב המש"ל ז"ל דלא קאי אלא אאנוסה דאילו מפותה אין לומר הרי הן של עצמה כיון שמחלה ונתפתית לו ע"כ. ואף שהדברים נראין פשוטין נראה עוד דרבינו סומך אמ"ש אח"כ דאם לא הספיקה לתבוע עד שמת האב הרי הן של עצמה וכיון שכן אפשר לפרש דברי רבינו דאתרוייהו קאי:
טו[עריכה]
מפותה או אנוסה וכו' או עד שמת האב הד' או הג' שלה. הראב"ד ז"ל השיג ע"ז וז"ל הג' במפותה אם מת האב למה שלה וכי יורשת אביה היא עכ"ל. ומרן ז"ל כתב עליו וז"ל שותא דמרן לא ידענא שהרי משנה שלימה היא בפ' הנז' עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחים לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה עכ"ל. הנה התי"ט והמש"ל ז"ל תמהו ע"ד מרן הקדוש דאיך לא ראה דברי הר"ן ז"ל שכתב וז"ל הרי הן של עצמה דקתני איכא מאן דאמר דלא קאי אלא אאנוסה אבל במפותה כיון דמדעתה עבד לית לה דאחולי מחלה ואפשר דכיון דההיא שעתא דאבוה בעי למהוי אע"פי שלא זכה עדין אפ"ה כיון דההיא שעת' לא חזי לה לא מציא מחלה ומש"ה כי פקע זכותא דאב הוי לעצמה ומיהו כי אמרינן הרי הן של עצמה אקנס קאי דבושת ופגם דממונא נינהו דאחים בעי למהוי שכבר זכה בהן אב וכי קתני הרי הן אקנסות דאנוסה ומפותה קאי ואם איתא דמפותה יש לה קנס אתי שפיר ואי לית לה הקנס דקנסות דידהו נתרוקנו לעצמה ואנוסה אית לה אבל מפותה לית לה דהא מחלה עכ"ל. נראה דהפי' הראשון הם דברי הראב"ד ז"ל ממש דלא קאי הרי הן של עצמה אלא אאנוסה אבל מפותה אחולי מחלה ומשמע דאשלשתן קאי ודעת רבינו בהפך דגם אמפותה קאי ועוד דעת שלישי דברי הר"ן דהרי הן של עצמה אקנסא דוקא קאי בין דאנוסה בין דמפותה אבל בושת ופגם דממונא נינהו דאחים הוי ולא דידה. והאמת עד לעצמו דפשטא דמתני' מוכחא דאשלשתן קאי וכפי' רש"י ז"ל שהוא כדברי רבינו ומחלקינן בין עמדה בדין ללא עמדה דבעמדה כבר זכה האב והרי הן של אחים ובלא עמדה אז נתרוקן כח האב לבת והיא זוכה בכל מה שהיה זוכה האב וע"ז הוא שסמך מרן הקדוש וכתב מה שכתב ודו"ק:
טז[עריכה]
הבת שנתארסה וכו'. דין זה לא נמצא להדיא בגמרא דידן וכבר הביא מרן ז"ל דברי הרא"ש ע"ד רבינו אך בירושלמי מוכח כדברי רבינו ועיין להתי"ט והרב קול הרמ"ז ז"ל ואין להאריך:
יז[עריכה]
לפיכך אמרו חכמים וכו'. משנה ר"פ א"נ והיוצאת משום ש"ר אין לה קנס ובגמרא דאתו בי תרי ואמרו לדידהו תבעתינהו באיסורא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |