קרית ספר/נערה בתולה/ב

קרית ספר ‏ נערה בתולה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

חמשים כסף של קנס הם דמי הנאת שכיבה שנאמר ונתן האיש השוכב עמה הנאת שכיבה הוא שנותן דהשוכב עמה קרא יתירה הוא ומכלל דאיכא בושת ופגם דלאו מחמת הנאת שכיבה נינהו שהרי ישנו בשאר חובלים ולא כיילינהו בגויה הני. יתר עליו האונס שנותן צער שיש לה וכדכתיב ביה תחת אשר ענה.

ג

הקנס שוה בכל אדם כיון שיש לו קצבה מן התורה ובושת ופגם וצער אינם שוים וצריכין שומא.

ז

המפתה נותן בושת ופגם מיד ואינו נותן הקנס אלא א"כ לא נשאה שנאמר ואם מאן ימאן וגו' כסף ישקול ובקנס הוא דתלה במיאון הא בושת ופגם אינו תלוי בשום דבר אלא נותן מיד. והאונס נותן ד' דברים מיד דאפילו הקנס נותן מיד והדר כונס כדכתיב ונתן חמשים כסף ולו תהיה לאשה וכשתרצה להתגרש ולא תתאלמן אין לה כלום.

ח

הבא עליה שלא כדרכה ראשון חייב בבושת ופגם ואם הוא אחרון חייב בבושת בלבד שכבר נפגמה. והבא עליה כדרכה בין ראשון בין אחרון (לשלא כדרכה) חייב קנס ושאר הדברים אבל אין בושת ופגם של בת שלא נבעלה כלל כבושת ופגם זו שנבעלה כבר שלא כדרכה ולכך צריך שומא ולא פירש הכתוב.

ט

כל בת שיש לה קנס יש לה בושת ופגם וצער כאנוסה כדילפינן מהשוכב עמה דהנאת שכיבה הן חמשים שקלים לבד בושת ופגם וצער וכל בת שאין לה קנס אין לה בושת ולא פגם ולא צער דהני מכלל קנס קאי ובדליכא קנס אינהו נמי ליתנהו חוץ מאונס בוגרת וממאנת ושוטה וחרשת דאף על פי שאין להם קנס יש לבוגרת וממאנת בושת ופגם ולחרשת ולשוטה צער והמפתה כולן פטור מכלום דמחלי.

יב

קנס אינו משלם על פי עצמו וממון שהוא בושת ופגם משלם ע"פ עצמו דהא דאמרינן פרט למרשיע עצמו היינו בקנס כדכתיב ישלם שנים וגו'.

יג

אמרה לו אנסה אותי והוא אומר לא כי פיתיתי נשבע שבועת התורה על דמי הצער ומשלם בשת ופגם שהרי הודה במקצת הטענה וילפינן שבועה למודה מקצת הטענה מדכתיב אשר יאמר כי הוא זה כלומר את זה אני מודה וכתיב בתריה ונקרב בעל הבית וגו'.

יד

שלשה דברים של מפתה וארבעה של אונס הם של אב כדכתיב ונתן לאבי הנערה חמשים כסף ואונס ומפתה מהדדי כתיבי גמירי ובושת ופגם מסתברא דלאביה הוי שהרי בידו לבישה בבושת בעילה ולפוגמה בפגם בעילה דאי בעי מסר לה לקדשה בביאה למנוול ומוכה שחין. ואם אין לה אב הרי הן של עצמה כדאמרינן לעיל.

טו

מפותה או אנוסה שלא תבעה עד שבגרה או עד שנשאת שיצאה מרשותו או עד שמת האב הד' דברים או הג' הם שלה דכתיב ונתן לאבי הנערה וכו' לא זכתה לו תורה לאב אלא משעת נתינה ואם עמדה בדין קודם הרי הן של אב דמשעת העמדה בדין זכה בהם האב ואם מת הן של אחין שהן יורשי האב מעת שעמדה בדין זכה בהם האב.

טז

נתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה כדילפינן לעיל מאשר לא אורשה נאנסה או נתפתתה ונתארסה לאחר קנסה ושאר הדברים לאביה שעדין לא יצאה מרשותו עד שתנשא.

יז

ואף על פי שממון הפיתוי והאונס לאב אסור לו להניח בתו הבתולה מוכנת לכל מי שירצה וגורם שתמלא הארץ זמה וזהו שנאמר אל תחלל את בתך להזנותה וכו' והמכין בתו לכך הרי היא קדשה ולוקה הבועל והנבעלת משום לא תהיה קדשה ואין קונסין אותו שלא חייב התורה אלא לאונס ומפתה לא למי שהכינה עצמה לכך או הכינה אביה בין בתולה בין בעולה באיסור קדשה א' הוא:

אזהרת פ שלא יגרש האונס את אנוסתו לרצונו לעולם שנאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו ואפילו שהוא אזהרה עליו אין לוקה עליה כיון שקדמו עשה דכתיב ולו תהיה לאשה נמצא זה מצות ל"ת שנתקה לעשה שאין לוקין עליה אלא אם לא קיים עשה שבה לפיכך אם גרש כופין אותו להחזיר ואינו לוקה. מתה קודם שיחזירנה או נתקדשה לאחר שהרי היא אסורה עליו או שהיה הוא כהן ונאסרה עליו מיד כשגרשה הרי זה לוקה שהרי עבר על לא תעשה של לא יוכל לשלחה ואינו יכול לקיים עשה שבה. ואין במצות אלו שום דבר מדרבנן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.