מעשה רקח/נערה בתולה/ג

מעשה רקח ‏ נערה בתולה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ג מהלכות נערה בתולה

א

המוציא ש"ר וכו'. פשטא דברייתא בכתובות דף מ"ה ת"ר המוציא ש"ר וכו' אלא שנחלקו בביאורה התם ויתבאר בדברי רבינו בדין ו' ומ"ש רבינו ואזהרה שלו מלא תלך רכיל וכו' אף דרבינו פסק בפ"י דה"ס דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה הכא שאני דאין המלקות מזה הלאו דאינו אלא אזהרה והמלקות הוא מויסרו אותו דכתיב להדיא דלא כפי' רש"י בברייתא קמייתא אלא כפי' ר"ת שהביאו התוס' ז"ל שם ד"ה ר"י אומר וכו' ומ"ש ואם היתה יתומה וכו' שם דף מ"ד וכרבא דמחייב:

ב

שנאמר והוציאו את בתולי הנערה וכו'. הקושי מבואר כשמש דבגמרא מפקי לה מקרא דונתן לאבי הנערה ורבינו כתב מוהוציאו את בתולי הנערה וגם בכל אותה פרשה לא מצינו נערה מלא כי אם פ' דונתנו לאבי הנערה וכבר מרן הקדוש הרגיש מזה ע"ע. ולעד"ן בחדא מתרתי או שט"ס הוא בדברי רבינו או שרבינו נתכוון להביא פסוק זה דמניה נשמע מיעוט הבוגרת כמ"ש בכ"מ בגמרא פרט לבוגרת שכלו לה בתוליה ולכך הביא זה הפסוק דאיירי בענין הבתולים ומ"ש נערה מלא דבר הכתוב הכוונה בזה הענין ולא דייק בזה הפסוק דוקא וכיון שהדין אמת לא חש רבינו וכההיא דכתב מרן ז"ל רפ"ד דה"ר וזה נראה יותר מלומר שהוא ט"ס שהכי בכל הנוסחאות שראיתי ומהם בב' כ"י קדמון כתוב כך וגם בספר ק"ס ז"ל כתוב כן ע"ש (חסר כאן וחע"ד) ולעד"ן עמ"ש התוס' עצמן בדף מ"ד ד"ה הא לאו הכי וכו' בשם ר"י דלא בעי רב אדא למילף קנס ממיתה דכל היכא דלא מחייב מיתה לא מחייב קנס ולא בעי למימר נמי הואיל וקרא מיירי בגדולה כל דינים שבפרשה לא איירי אלא בגדולה אלא הכי פריך טעמא דכתב רחמנא נערה בה"א הל"ה הו"א אפילו קטנה במשמע והיינו משום דכיון דלא כתב ה"א בטל משמעות נערה דמשמע דוקא גדולה והא כתיב אם אמת וכו' וקטנה לאו בת עונשין היא ואפילו הכי כתב נערה חסר אלמא משום חסרון ה"א אינו מבוטל משמעות נערה דמשמע גדולה וכו' ע"כ נמצא דר"א ל"פ בעיקר הדין דדינו של ר"ל לא נפיק מדכתב נערה אלא שהקשה עליו דרצה לדייק דמשמעות הה"א מורה על הגדולה דמשמע דבלא ה"א מורה אף על הקטנה דהרי אם באמת היה וכו' כתוב נער בלא ה"א והיכי נימא דבא לרבות הקטנה הרי אינה בת עונשין ואם איתא אמאי לא כתבוה אם אמת לאפוקי אונס ומפתה מכח יתור אלא ודאי דעשה כן לאשמועינן לשאר דוכתי וכתב רחמנא גבי קנס לאשמועינן דגם בקנס לא מחייב אלא בנערה ודו"ק. א"נ י"ל כמ"ש התוס' שם ד"ה הל"ה וכו' דמוציא ש"ר על הקטנה סברא היא לומר דפטור דפתוי קטנה אונס הוי וכו' ע"כ ודו"ק היטב:

ג

אין דנין דין זה וכו' וב"ד של כ"ג מפני שיש בדין מוציא ש"ר ד"נ וכו'. מדיהיב הך טעמא משמע דפסק כעולא דאמר בגמרא דסנהדרין דף ח' דבחוששין ללעז קאמפלגי דרבנן ס"ל דחוששין ור"מ ס"ל דאין חוששין ופירש"י אין חוששין ללעז שמא יבאו עדים ויצא קול וישמעו עדים ויבאו ויעידו שזנתה תחתיו וכו' ורבנן ס"ל חוששין ע"כ. אמנם ראיתי לרבינו בפי' המשנה שכתב דהלעז הוא שמא יוציא לעז על השלשה הראשונים שאינם מומחים או שהם פסולין ולפיכך הוסיפו דיינים וכו' ע"כ. וכ"ד התוס' ז"ל שם ד"ה מוציא ש"ר וכו' אלא שקשה טובא דאיך יוציאו זה הלעז הרי כלם רואים שהם מצטרפין עם השניים לדין ואם אינם מומחין או שהם פסולין איך יצטרפו עמהם וכ"ה התי"ט ז"ל אלא שהוא לא הקשה אלא מהפסולין והניח מומחין ולא ידעתי למה ואפשר משום דמומחין אינו כ"כ פיסול לפיסלן אפי' בצירוף ולקושית רבינו י"ל ע"ד מ"ש בתלמוד בכ"מ איכא דשמע בהא ולא שמע בהא ומהם ביבמות דף ק"ט הכל בקיאין בגרושין ואין הכל בקיאין בחזרה ה"נ אפשר דאיכא מאן דשמע דהוצרכו להוסיף ולא שמע שהשלשה ראשונים נצטרפו עמהם ויוציאו לעז עליהם אכן דעת רבינו בידו החזקה נראה שנגרר אחר פירש"י הנ"ל שהרי בפ"ה דה"ס דין ג' כתב דאם לא נאמינו דברי הבעל ובא האב לתובעו בקנס דינו בג' הרי שאנו מחזירין העשרים ולא חיישינן ללעז שלהם וגם מרן ז"ל הביא שם פירש"י ז"ל נראה שגם רבינו מפרש כך וק"ל:

ד

ואם קדם א' וכו'. כבר נתבאר זה בפ"א דין ז':

ה

ולמה לא יבא עשה וכו'. בגמרא נאמר זה בענין אונס ומפתה ורבינו כלל עמהם מוציא ש"ר ולכאורה היה נראה דלא דמו משום דאונס ומפתה עדין לא קיימו המעשה דולו תהיה לאשה שהרי עדין לא נשאה ומשו"ה אמרינן דאם היא לא נתרצית לו אין כאן עשה משא"כ במוציא ש"ר שכבר היא נשואה לו ואריא דעשה קאי עליה מנ"ל דאם היא לא נתרצית לו אין כאן עשה כלל דהרי בסתם גט קי"ל דהאשה מתגרשת בע"כ א"כ לא מפיה אנו חיים בדבר זה וי"ל דודאי מוציא ש"ר ואונס ומפתה שוין מדאמרינן התם דף מ"ד אר"י בר חנינא המוציא ש"ר על היתומה פטור שנאמר ונתנו לאבי הנערה פרט לזה שאין לה אב מתיב ר"י בר אבין ואיתימא ר"י בר זבידא ואם מאן ימאן אביה לרבות יתומה לקנס וכו' הרי דאונס ומפתה שוין למוציא ש"ר וכ"נ מדברי רש"י ז"ל שם ומשם הוליד רבינו דה"ה לדחיית העשה וכו':

ו

כיצד הוצאת ש"ר וכו' וכשבקשתי על הדבר נודע לי שזנתה תחתי וכו' ואלו הן עדי שזנתה בפניהם וכו'. דברי רבינו תמוהים לכאורה דמשמע להדיא שהוא בא כדי להורגה ואלו בגמ' בערכין דף ט"ו אמרו בהפך שהק' על המשנה שאמרה במוציא ש"ר להקל ולהחמיר וכו' נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה ופריך הגמ' ממאי דילמא משום דגרים לה קטלא א"ר אמר קרא כי הוציא ש"ר על הוצאת ש"ר חייב וכו' ע"כ. הרי מבואר דאינו בא כדי להרגה דאם איתא היכי קתני נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה. גם בסנהדרין דף ח' אמתניתין דמוציא ש"ר בכ"ג מפני שיש בו דיני נפשות פריך תלמודא וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי ומתרץ דבחוששין ללעז קאמפלגי וכו' גם התוס' בכתובות דף מ' הוכיחו להדיא מהך סוגיא דאונס בא לממון גם בגוף הברייתא שממנה (א"ה כאן חסר תשלום הענין וחבע"ד) כראב"י כמ"ש מרן ז"ל. והפר"ח ז"ל בנמוקיו עד"ר הוסיף דבב"ק דף ה' קרי למוציא ש"ר דבורא דאית ביה מעשה ופירש"י בעי ע"כ והתוס' ז"ל כתבו שם דאתיא כראב"י דס"ל בבעל דוקא עי"ש אך קשה ממתניתין דערכין דקתני נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה ואם הדיבור של מוציא ש"ר חשיב ליה מעשה שהיא הבעילה מעתה היינו אונס ומפתה. והייתי ר"ל דאף דהוי דבר דאית ביה מעשה מ"מ גרע ממעשה גופיה אלא דאכתי הוא מגומגם מכח סיפא דמתני' דמסיים שכן מצינו שלא נחתם גז"ד על האבות במדבר אלא על לשון הרע שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים וכו' ואם איתא הרי אינן שוין. ברם את זו ראיתי שדברי רבינו שהצריך לבעל שיביא עדים שזינתה תחתיו הם לקוחין מהברייתא האחרת שם דקתני לא אמר לעדים בואו והעידוני והן מעידין אותו מאליהן הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלעים וכו' ודייק בגמ' טעמא דלא א"ל הא א"ל אע"ג דלא אגר להו לאפוקי מדרבי יהודה דתניא רי"א אינו חייב עד שישכור עדים וכו' ע"כ ופירש"י לא אמר על העדים המעידים על זנותה ע"כ נמצא דצריך הוא להביא העדים עמו לב"ד ואם לא הביאם לא יתחייב הקנס וכ"פ רבינו להדיא בסוף הפרק. וראיתי להתוס' ז"ל בסנהדרין דף ח' שחלקו על פירש"י שפירש הסוגיא לענין הכתובה ופירשו בשם ר"ת דלענין קנס איירי וכו' והה"נ שהבעל הביא עדים שזנתה תחתיו אלא שהוכחשו בעדותן וכו' ע"כ וכן דעת רש"י שם דף ט' ע"ב נמצא דלפי האמת הקנס לא שייך אלא ע"י העדים שמביא הבעל וכו' וכיון שכן גם מתני' דערכין הכי מפרשה אלא דתלמודא פריך עלה דממאי דמפני הדבור הוא דמחייב הקנס דילמא משום דקא גרים לה קטלא ע"י העדים שהביא עמו. ותירץ רבא דמדקפיד קרא כי הוציא ש"ר מורה דעל הדבור בעלמא הוא דמחייב קנס אלא שהעדים צריכים לאמת הדבר או להפכו שהרי לענין שתפסיד כתובתה פשיטא שהוא לבדו נאמן כמ"ש פ"ק דכתובות דף יו"ד דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה אך לענין קנס לא מחייב אלא ע"י הכחשה או הזמת עדיו ובהכי ניחא הכל בע"ה:

מפי השמועה למדו וכו'. בפ"ק דסנהדרין דף ט' אר"י וכו' ומרן ז"ל לא ציינו ואולי מפני שכתב מפי השמועה וכו':

ט

קדש נערה וכו'. בעיא שם ולא אפשיטא פסקא לקולא משום דהוי ספיקא דממונא ולענין המלקות נמי הא קי"ל דמלקות במקום מיתה עומד וספק נפשות להקל:

יא

וכן אם אמר וכו'. כבר נתבאר במ"ש בדין ו' עי"ש:

יב

זה שנאמר בתורה וכו'. הקושי מבואר דרבינו פוסק כראב"י דבעינן בעל דוקא ולדידיה דברים ככתבן ודרשת רבנן היא כרבנן ומרן ז"ל תירץ דאפשר דגם ראב"י מודה להו לרבנן וכו' והדבר קשה מפשטא דסוגיא דמשמע דלראב"י דברים ככתבן דוקא קאמר ועוד מכח דברי התוס' ז"ל שם דלראב"י אינו חייב עד שיחציף פניו כ"כ ויביא השמלה לב"ד וכ"כ הפר"ח ז"ל. ולעד"ן דרבינו קשיתיה קושית התוס' דמאי מהני השמלה הלא בעינן העדים שיעידו שזנתה תחתיו וכו' ומכח קושיא זו נטה בפרטי הדין אחר סברת רבנן משום דבריתא סתמית מסייעא להו כדאיתא התם אף דבעיקר הדין פסק כראב"י דפשטן של כתובים קמסייע ליה ודו"ק:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---