אבן האזל/נערה בתולה/ב

אבן האזל ‏ נערה בתולה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טו

מפותה או אנוסה שלא תבעה עד שבגרה או עד שנשאת או עד שמת האב הארבעה דברים או השלשה שלה, עמדה בדין ותבעה אותן ואח"כ בגרה או שנשאת הרי הן של אב, ואם מת האב אחר עמידתה בדין הרי הן של אחין שהן יורשי האב שמעת שעמדה בדין זכה בהן האב.

הארבעה דברים, והנה יש בזה ב' שיטות דשיטת הרמב"ן דדוקא קנס, אבל בושת ופגם כיון דממונא היא זכה בהם האב והרי הוא של אחים, ושיטת התוס' לחלוק משום דאיתקש להדדי, ועיקר הא דאיתקש הוא משום דכתיב ונתן לא זיכתה תורה לאב אלא משעת נתינה, אך לפ"ז נצטרך לומר דקודם נתינה לא שייך לאב, וא"כ במפותה אין לה קנס כלל דהא מחלה, ומה שתי' הרא"ש והריטב"א משום דכיון שהיא של אב לא מהני מחילתה, זה לא מהני אלא אי נימא דמעיקרא דמילתא הוי שבח נעורים לאב ולא שייך מחילתה כלל, ולכן אף אם בגרה חזרה התביעה שלה, מ"מ לא שייך מחילה דידה משום דבשעת מעשה הוי כקרע שיראים של חבירו כיון שאין נתינת הרשות מועלת, ולא היה לה רשות כלל ע"ז, וכיון דלא היה לו רשות לכן אח"כ כשמת האב יכולה גם היא לתבוע, אכן כל זה לא שייך אלא אם נימא ההסבר דשבח נעורים הוא מעיקרא דמילתא של האב, אבל אי נימא דשבח נעורים אינו של האב ולא זיכתה תורה לאב אלא משעת נתינה, א"כ מעיקרא דידה הוי ומחלה, אם לא דנימא דכיון דאשכחן דהם שני דברים דרשות הנשואין שלה הוי של אב מנעוריה בית אבי', ומ"מ איצטריך ונתן לגלות לן על צערה דגופא דחייב לו, ונמצא דעל רשות הוי מעיקרא דמילתא משבח נעורים לאבי', ומ"מ על חיוב הממון דילפינן מונתן ע"ז אמרינן לא זיכתה תורה לאב אלא משעת נתינה.

והנה התוס' רי"ד מפרש הטעם דבושתו ופגמו נמי של עצמה ולא זכו האחים משום דכיון דמחוסרין שומת ב"ד, והביא ראי' ממטלטלי דכפרי' דלא כתבינן הרשאה, ובאמת שם הוא משום דהוי כמו גזילה ואין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו אבל להוריש לבניו מוכח בכ"ד דאדם מוריש, ונראה דס"ל דאף דאדם מוריש דבר שאינו ברשותו, אבל הכא עדיין ליתא דבר מסוים מה להוריש דהא לא נקבע החוב, וכמו דחזינן נ"מ אף דיכול לכתוב הרשאה על ממון שכבר הלוהו, אבל על ממון שעוד לא בא לידו לא שייך שיכתוב עליו הרשאה אף שלא כפרי', והיינו דאין כאן ממון מבורר, ולכן אף שמצינו שמוריש לבניו אינו מוריש אלא התביעה והיינו זכות התביעה ולא עצם הממון, והיינו שבא מכח אביו כמו שאביו הי' לו התביעה כן הוא נמי יש לו התביעה, אבל הכא כיון שגילתה תורה שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו שאין לו עיקר התביעה, וממון מבורר עוד אין כאן ונמצא שנשאר התביעה להבת עצמה.

אכן בעיקר מילתא מה שיש להבת זכות לתבוע אף דההזק לא נעשה ברשותה מוכרח עכ"פ לומר דההיזק נעשה גם לה רק דגזה"כ הוא ליתן לאביה והיינו דהממון הוא לאבי הנערה אבל ההיזק נעשה גם לה [ועי' השגת הראב"ד בהלכה י"ג ובהשגתו סוף הלכה ט"ז].

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.