מגדל עוז/נערה בתולה/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ נערה בתולה ב

א

חמשים כסף של קנס עד זו שנבעלה שלא כדרכה. הכל במסכת ערכין פרק יש בערכין ובמס' כתובות פרק אלו נערות:

ב

חמשים כסף של קנס עד זו שנבעלה שלא כדרכה. הכל במסכת ערכין פרק יש בערכין ובמס' כתובות פרק אלו נערות:

ג

חמשים כסף של קנס עד זו שנבעלה שלא כדרכה. הכל במסכת ערכין פרק יש בערכין ובמס' כתובות פרק אלו נערות:

ד

חמשים כסף של קנס עד זו שנבעלה שלא כדרכה. הכל במסכת ערכין פרק יש בערכין ובמס' כתובות פרק אלו נערות:

ה

חמשים כסף של קנס עד זו שנבעלה שלא כדרכה. הכל במסכת ערכין פרק יש בערכין ובמס' כתובות פרק אלו נערות:

ו

חמשים כסף של קנס עד זו שנבעלה שלא כדרכה. הכל במסכת ערכין פרק יש בערכין ובמס' כתובות פרק אלו נערות:

ז

חמשים כסף של קנס עד זו שנבעלה שלא כדרכה. הכל במסכת ערכין פרק יש בערכין ובמס' כתובות פרק אלו נערות:

ח

חמשים כסף של קנס עד זו שנבעלה שלא כדרכה. הכל במסכת ערכין פרק יש בערכין ובמס' כתובות פרק אלו נערות:

ט

כבר הודענו כו' עד פטור מכלום. הקדמה אמתית היא לפי ההלכות:

י

כבר הודענו כו' עד פטור מכלום. הקדמה אמתית היא לפי ההלכות:

יא

כבר הודענו כו' עד פטור מכלום. הקדמה אמתית היא לפי ההלכות:

יב

אין אדם משלם כו' על פי עצמו. פרק אלו נערות (דף מ"א) :

יג

אמרה לו אנסת אותי עד כמו שיתבאר במקומו: כתב הראב"ד ז"ל אין כאן שבועה וכו': ואני אומר הדין דין אמת ומאן לימא לן דלא איירי בנערה שמת אביה או שנתארסה ונתגרשה ואחר כך נאנסה או נתפתתה אפילו בחיי אביה ובאה לב"ד שקנסה לעצמה כדאיתנהי פרק אלו נערות וריש פרק נערה שנתפתתה וכתבן רמז"ל בזה הפרק ובפרק הראשון. ומ"ש הראב"ד שאם טען אביה אפשר שיהיה זה הדין. תמה אני במה נסתפק רבינו ז"ל בו שהרי היא משנה שלימה במסכת שבועות פרק שבועת הפקדון (דף ל"ו:) דתנן אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב רבי שמעון פוטר שאינו משלם קנס ע"פ עצמו אמרו לו אע"פ שאינו משלם קנס ע"פ עצמו משלם בשת ופגם ע"פ עצמו ע"כ, וקי"ל כרבנן ואסיק לטעמיה דאף בשת ופגם הוא תובע דלא שביק איניש מידי דכי מודה ביה לא מפטר ותבע מידי דכי קא מודה ביה מפטר וה"נ מייתי לה ריש פרק נערה שנתפתתה אלמא אם היה מודה בפתוי מודה במקצת הוא ומה לי היא הואיל וקנסה לעצמה ומה לי אביה לפי מה שהעמדתיה. ומה שכתב עוד מאין תדע בדרישה אם היא באונס, תמה אני איך פה קדוש יאמר דבר זה והלא מעשה תמר ואמנון יוכיח שהרי לא היו שם עדים וקריעת בגדיה וצעקתה ובכייתה הם המוכיחים והרי אני מביא ראיה אחת מספקת לשתים דתנן במסכת שבועות ריש פרק כל הנשבעין (דף מ"ד:) ואלו הנשבעין ונוטלים השכיר הנגזל והנחבל והדר מפרש לה במשנה שלישית הנחבל כיצד היו מעידין אותו שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול ואמר לו חבלת בי והוא אומר לא חבלתי הרי זה נשבע ונוטל רבי יהודה אומר עד שיהא שם מקצת הודאה כיצד אמר לו חבלת בי שתים והלה אומר לא חבלתי בך אלא אחת ואמרינן עלה בגמרא (דף מ"ו:) אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא במקום שיכול לחבל בעצמו אבל במקום שאינו יכול לחבל בעצמו נוטל שלא בשבועה ואקשינן ודילמא בכותל נתחכך ופרקינן תני רבי חייא [כגון] שעלתה לו נשיכה בגבו ובין אצילי ידיו והדר אקשינן ודילמא אחר אמר ליה דליכא אחר ע"כ. השתא שמעינן מינה תרתי חדא דרישה מוכחת שנכנסה בתולה ויצאה בעולה וראשה פרוע ובגדיה קרועות ובוכה וכמעשה תמר וכי הנך פירוקי ובדליכא אחר ומן הדין שתטול אפילו בלא שבועה וכדשמואל אלא דחיישינן שמא מיעכה באצבעה ועוד תנינא לאוכוחי על עיקר הדין שהוא מודה במקצת וכדרבי יהודה דמתני' דשבועות וכדברי רמז"ל שהרי האשה נחבלת היא והוא חובל הוא תדע דגרסינן פרק המניח (ב"ק דף ל"ב) גמרא מתניתין דזה בא בחביתו בעא מיניה רבה בר נתן מרב הונא המזיק אשתו בתשמיש המטה מהו אלמא חבלא מקריא בשעת בעילה ולבי נוקפי לומר מראיה זו שתשבע ותטול כנחבל עצמו אלא שכבר הורה זקן:

יד

שלשה דברים עד הרי הן של עצמה. פרק אלו נערות (דף מ') ופרק נערה שנתפתתה:

טו

מפותה או אנוסה עד או השלשה שלה. ריש פרק נערה שנתפתתה (דף מ"א מ"ב) :
כתב הראב"ד ז"ל השלשה במפותה וכו': ואני אומר דבר זה מעולם לא יצא מפי רבינו הראב"ד ז"ל כי זה הדין משנה שלימה בכתובות (דף מ"א:) והתחלתה דפרקין תנן נערה שנתפתתה בשתה ופגמה וקנסה של אביה והצער בתפוסה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה רבי שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה ושיילינן עלה בגמרא מאי קמ"ל תנינא כלומר פרק אלו נערות המפתה נותן שלשה דברים כו' ואסיקנא עמדה בדין אצטריכא ליה פלוגתא דרבי שמעון ורבנן וקי"ל הלכתא כרבנן וכן הביא ר"י אלפס ז"ל המשנה כפשוטה והשמיט כל הסוגיא להשמיענו שכן הלכה כרבנן כהלכתא בלא טעמא וכן פי' רבותינו בעלי שיטתנו וז"ל לקמן גבי בעי מיניה אביי מרבה שקבלה היתה בידו ונמצא דעתם שוה לפסוק כרבנן וכפי לשון רמז"ל. ומה שתמה בשם הראב"ד ז"ל לומר וכי יורשת אביה היא אני אומר גם זה תלמוד ערוך שהוא שם דמדרבי שמעון נשמע לרבנן דגרסי' בעא מיניה אביי מרבה האומר לחבירו אנסת ופתית את בתי וכו' והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי ולא העמדתני בדין ולא נתחייבתי לך ממון ונשבע והודה לרבי שמעון מאי כיון דעמד בדין ממונא הואי ומיחייב עליה קרבן שבועה או דילמא אע"ג דעמד בדין קנס הוי [ופטור] וספרים ישנים גורסים ומודה בקנס פטור אמר ליה ממונא הוא ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאמרינן איתיביה רבי שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה ואי אמרת ממונא הוא להורישו לבניו לעצמה אמאי דאחין בעי מיהוי ומהדרינן אמר רבא הא מלתא קשו בה רבה ורב יוסף עשרין ותרתין שנין ולא איפרקא עד דיתיב רב יוסף ברישא ופרקה שאני התם דאמר קרא ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף לא זיכתה תורה לאב אלא משעת נתינה וכי קאמר רבה ממון הוי להורישו לבניו בשאר קנסות ורבה נמי הכא ס"ל בשמעתין (דף מ"ג) אמר רב בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה וקי"ל כוותיה ומוכח לה מדכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו ומתקיף לה רבה ואומר בפתוי הבת קנסות וחבלות הכתוב מדבר וכן תני רב חנניא בפתוי הבת קנסות וחבלות הכתוב מדבר וה"נ קיימא טעמא וכן פי' רש"י ז"ל טעמא דמתניתין דלא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה משום דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם כו' וה"נ מסיק בירושלמי בתר שקלא וטריא וטעמא דעד שבגרה משום דכתיב לאבי הנערה ולא לאבי הבוגרת ורבותינו בעלי התוספות ז"ל פירשו דטעמא משום דאין אדם מוריש קנס לבניו דכיון דאי הוה מודה ביה מפטר לא חשיב ממון ושאר דברים נמי אתקוש לקנס ודין שוה להן ומילתא דפשיטא היא דליכא בין רבי שמעון ורבנן אלא דלרבי שמעון לא מיקרי ממון להורישו לבניו עד שגבתה ולרבנן העמדה בדין הוי כגוביינא ואיקרי ממון גמור. הנה עיניך רואות כי הדברים שנויים משנה שלימה ותלמוד ערוך מפורש לעיני הכל:

עמדה בדין ותבעה אותו עד זכה בהן האב. ריש פרק נערה שנתפתתה (דף מ"א) :

טז

הבת שנתארסה כו' עד מוציאין מרשות אב. פרק אלו נערות (דף ל"ח) :

יז

אני אומר שזה נאמר בתורה כו' עד לא תהיה קדשה. פרק אלו נערות (דף מ"א) :
כתב הראב"ד ז"ל אין דעתי מסכמת לזה וכו': ואני אומר כבר כתבתי דעתי בתחילת הלכות אישות מה שיש ביניהם ובמה שהם שוים ושניהם כאחד טובים:

ואין קונסין אותו כו' עד סוף הפרק. פרק אלו נערות (דף ל"ו) :
כתב הראב"ד ז"ל ועוד שגם הוא מפותה ומדעתו עושה עכ"ל: [ואני] אומר אם באנו לסברא הייתי קורא אותו אנוס וכלשון רבותינו ז"ל לגבי תחלתה באונס וסופה ברצון ואפילו אמרה הניחו לו שאלמלא הוא רוצה היא שוכרתו הרי זו אנוסה מאי טעמא יצרה אנסה ואנוס רחמנא פטריה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.