מעשה רקח/מאכלות אסורות/ה

מעשה רקח ‏ מאכלות אסורות ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות מאכלות אסורות

א

לאסור אבר שנחתך מן החי. נראה שכוונתו דכיון שנחתך האבר מן החי אפילו שחטה אח"כ לא מהני להצילו מדין אבר מן החי ומ"ש רש"י פ' גיד הנשה דף ק"ב לא תאכל הנפש עם הבשר לא תאכל ממנו בעוד שהנפש עמו ע"כ אין כוונתו לאפוקי אם שחטו אח"כ אלא פירושו בעוד שהחיות בו כי תיבת נפש מתפרשת לשני פנים וכ"כ הרא"ם פרשת ראה וכן נראה מדברי רש"י עצמו בסנהדרין דף נ"ז שכתב ד"ה בשר בנפשו דמו בעוד שהוא הבשר בנפשו דהוא דמו לא תאכלו הבשר ע"כ וכן נראה להדיא מדברי הסמ"ג לאוין קל"ו עיין עליו.

ב

אלא שהאבר וכו'. חולין דף ק"ג והרב פר"ח יו"ד סי' ס"ב הביא לו סמוכות ממ"ש פ"א דבכורות דף ו' לענין היתר החלב דאצטריך סד"א הואיל וליכא מידי דאתי מחי ושרייה רחמנא והאי חלב כי אבר מן החי הוא וכו' קמ"ל ע"כ הרי דאף בדבר שאין שייך בו שם אבר אפ"ה הוה ס"ד דליתסר משום אבר מן החי.

ג

האוכל מאבר מן החי וכו'. מימרא דרב ומסקנא דמלתא שם אלא שראיתי להפר"ח יו"ד סי' ס"ב שהקשה על רבינו מהא דפרכינן התם דף ק"ג למ"ד חלקו מבפנים פטור דלדידיה היכי משכחת לה דמחייב ומשנינן בגרומתא זעירתא ולדעת רבינו דמחייב אף שלא אכל כל האבר הו"ל לשנויי בבלע כזית וכו' ע"כ. ולא ידעתי מאי קשיא ליה דהא ודאי ידע תלמודא דבבלע כזית חייב דבהא לא אפליגו ופשיטא דהוי כשאר איסורין דבלע מחייב כמו אוכל ואפילו במה שחייב רחמנא לאכול וכתוב בו אכילה בבלע מקרי שפיר אכילה כדאמרינן בערבי פסחים דף קט"ו בלע מצה יצא ומוסכם שם דבליעה חשיבא אכילה וליכא מאן דפליג אך כוונת המקשן דכיון דר' שמעון בן לקיש ס"ל אי חלק הכזית פטור אף שבלעו כולו כאחד וכשיטת רש"י ז"ל מעתה היכי משכחת לה בדרך אכילה דהיינו ע"י לעיסה שיתחייב ומשני בגרומתא זעירתא דדרך הוא לבולעו והוי שפיר דרך אכילה כי כן היא דרך אכילתו וכן משמע להרב תורת חיים ופשוט הוא אלא שהפר"ח נמשך אחר דברי התוס' ולכך נתעצם להקשות כן אך הרואה יראה דמעיקרא קושיא ליתא וק"ל.

ה

תלש אבר מן החי וכו'. הרמ"ך ז"ל בכת"י השיג על רבינו עיין עליו וזה נמשך לו להרמ"ך מפני שהוא מפרש דמ"ש ר' יוחנן אכל חלב מן החי חייב שתים וכו' היינו שחתך אבר גמור כגון כוליא וכו' וכפירוש הראב"ד ז"ל בדין ב' אבל רבינו סבור דסתם חלב קרוי אבר וכמ"ש הרב המגיד לעיל ד"ה אחד אבר וכו' ועיין מה שכתבתי שם משם הפר"ח ז"ל ולפ"ז מ"ש רבינו בדין זה שאם תלש אבר מן החי וכו' איירי בחתיכת חלב בעלמא שכל החלב נקרא אבר ומכח זה פסק לעיל שאם חתך כזית מאבר שאין בו גידין ועצמות שחייב משום אמ"ה אפילו במקצת האבר.

אכן מאי דקשיא על רבינו הא דקשיא דנראה דפליג מניה וביה דממ"ש ברישא ונטרפה בנטילתו משמע דאם היתה טריפה מקדם אינו חייב משום אמ"ה אלא משום טריפה שהרי אין שני האיסורין באים כאחד וממ"ש אח"כ דאם תלש חלב מן הטריפה דחייב שלש משמע דאף אם כבר היתה טריפה מ"מ חייב נמי משום אמ"ה והוי דבר והפכו סמוך ונראה ותו דמ"ש וכן התולש חלב מן החי ואכלו לוקה משום אמ"ה ומשום חלב קשה דבזה אין השני איסורין באים כאחד דודאי איסור חלב קדים וכבר ראיתי להרלב"ח סי' פ"ב והרב לח"מ במהדורא קמא ומהדורא בתרא דף קל"א והפר"ח יו"ד סי' ס"ב שעמדו בזה.

אך לענ"ד נראה לקרב מה שרחקו ז"ל וזה דהרב המגיד ז"ל כתב בתלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו וכו' דהוי אוקמתא דרבא בפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש וכן הוא דבפ' גיד הנשה דף ק"ג רבא אמר כגון שתלש ממנה אבר ונטרפה בו מר סבר (דהיינו ר"י) בהמה בחייה לאו לאברים עומדת איסור אבר ואיסור טריפה בהדי הדדי קאתו וכו' תו מייתי תלמודא פלוגתא דר"י ור"ל באכל חלב מן החי מן הטריפה דר"י מחייב שלש ור"ל שנים ושקיל וטרי בהא ומתרץ דכו"ע ס"ל דבהמה בחייה לאברים עומדת ובכגון שנטרפה לאחר מכאן ובמתה איסור טריפה אי חל אאיסור אבר קא מפלגי מר סבר (דהיינו ר"י) אתי וחייל מידי דהוה אחלב דאמר מר התורה אמרה יבא איסור נבלה יחול על איסור חלב ויבא איסור טריפה יחול על איסור חלב וכו' ע"כ והנה הדבר מבואר דלרבא דאוקים ברישא בתלש האבר ונטרפה בנטילתו בהכרח גם בהך דאכל חלב מן הטריפה מוקים לה נמי בנטרפה בעת שתלש החלב וכמ"ש התוס' ז"ל ד"ה דאיסור חלב וכו' ומגו דאתי איסור טריפה וחייל אאיסור אבר דבהדי הדדי קאתו חייל נמי אחלב מכח מימרת רבא גופיה (כדאיתא בזבחים דף ע') התורה אמרה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ויבא איסור טריפה ויחול על איסור חלב ואין לומר בזה איסור חל על איסור כיון שהתורה הקפידה להדיא וכלומר דאף דבעלמא אין איסור חל על איסור הכא חל.

מעתה רבינו שהקדים בדבריו דנטרפה בנטילתו וכו' ופירש שהרי שני האיסורין באים כאחד יצא לנו דכל מ"ש אחרי זה הוא מזה הטעם ולזה נתכוון בתיבת וכן שהוסיף לומר דזה כעין זה ומשום שלא נאמרה אוקמתא זו בגמ' להדיא בתלש חלב וכו' דהיינו בנטרפה בנטילתו לא חש לבאר וכתב סתם תלש חלב מן הטריפה וכו' דהכוונה שנטרפה בנטילתו דאין לטעות בזה כיון שכבר הקדים דלחייבו יותר ממלקות אחד בעינן שהשנים או שלשה איסורין יבואו כאחד ונמצא דפסק כרבא שהוא בתרא בכל החלוקות ובהמה בחייה לאו לאיברים עומדת וכו' ואף אם נראה לפרש דברי רבינו כפשטן דבתלש חלב מן הטריפה הוי כפשוטו אפילו שהיתה טריפה מקדם ומן הטעם האמור יבא איסור טריפה ויחול על איסור חלב וכו' ואין להכריח מכאן דגם ברישא בתלש אבר מן החי אפילו שהיתה טריפה מקדם קאמר דהא חלב שאני כמבואר.

גם הרב פר"ח ז"ל הוסיף להקשות על רבינו דכיון דפסק פי"ז דהל' איסורי ביאה כמ"ד איסור חל על איסור באיסור מוסיף ואבר מן החי איסור מוסיף מקרי כיון שעד עכשיו היה מותר לבני נח ועכשיו ניתוסף בו איסור שאסור לבני נח וכו"ע ולפי תירוצו של הפר"ח ז"ל עולה דהן הכי נמי עיין עליו. ולענ"ד נראה דאם איתא הו"ל לרבינו להשמיענו דין זה בפירוש כי חידוש גדול הוא ולא לכתוב ונטרפה בנטילתו דמדיוק דבריו משמע בהיפך לכך נראה ודאי דלדעת רבינו אין זה איסור מוסיף ובעינן דנטרפה בנטילתו דוקא כמבואר כדי שיבואו השני איסורין כאחד ולא אמרינן איסור מוסיף אלא במה שאיסורו נוהג בישראל דוקא כהנהו שכתב רבינו פי"ז דהל' איסורי ביאה ופ"ז גבי כה"ג וכהן הדיוט וכיוצא אבל באיסורי בני נח אין לנו עסק בהם שיקרא בשביל זה איסור מוסיף ואם איתא הו"ל לרבינו להזכירו להדיא ודו"ק כי נלע"ד פשוט. גם מה שהקשה הרב שם בסוף דבריו מדברי התוס' ד"ה שאין בו כזית וכו' זה לפי שיטתו בדברי רבינו אבל לפי מה שכתבנו דרבינו פוסק להדיא כמ"ד בהמה בחייה לאו לאברים עומדת אין כאן קושי ודו"ק.

ו

בשר המדולדל וכו'. פ' בהמה המקשה דף ע"ג וכן פסק הרב ב"י סי' ס"ב ועיין מ"ש בדין י"א.

ז

שמט אבר וכו'. פשוט דבמקום שאינו עושה אותה טריפה קאמר ויש חולקין על זה עיין להרב כנה"ג יו"ד סימן ס"ב והרב פר"ח שם הביא משם האיסור והיתר שיש מקומות שנותקין ביצים ביצי האילים ג' ימים קודם שחיטה ויש ליזהר בזה עיין עליו עוד הביא שם היתר אכילת הבהמות המסורסין אף לכתחילה מדאסר רחמנא נתוק וכרות לגבוה מכלל דלהדיוט שרי וכ"כ התוספות אמנם בעופות יש לחוש לנקיבת הדקין כמ"ש הרב כנה"ג ועל דברי רבינו עיין להר"ן ז"ל פ' גיד הנשה.

ח

עצם שנשבר וכו'. הרמ"ך ז"ל בכת"י השיג על רבינו עיין עליו וכן דעת הרא"ש והר"ן והרשב"א ז"ל וכבר הרב המגיד הליץ על רבינו עיין עליו ועוד כתב ז"ל דרבינו איירי כאן באיברים שאינן מטריפין הבהמה וכו' והאמת הוא דרבינו בפרק זה לא איירי אלא לענין האבר מצד עצמו דלענין טרפות הבהמה כבר ביארו בפ"ח מהל' שחיטה דין י"א וי"ב ועם כל זה עדין הוא מגומגם דהא טרפיות אלו לא ביארם שם מפני שסמך עצמו למ"ש כאן ובודאי דגם אבר שמטריף הבהמה בכלל דהא עיקר הדין הוא מן הארכובה ולמעלה שהוא מטריף גם הבהמה כמ"ש רבינו שם והוא מבואר במשנה וגמרא שם ונתבאר עוד בגמרא שגידין הרכין שסופן להתקשות אינן מצילין וכתב הרה"מ ז"ל דכיון שסופן להתקשות לכך לא הזכירן רבינו וקצת קשה דאם לא הזכירן כאן הרי הזכירן שם בפ"ח מהל' שחיטה וגם הזכיר שם אם נפל מקצת מהעצם הנשבר שאמרו בגמרא ולכך נראה דשם סמך למ"ש כאן וכאן סמך למ"ש שם כיון שבאמת דינן שוה והכל דין אחד ודו"ק אף שהכנה"ג י"ד סימן נ"ה בהגהת הרב ב"י דין ק"ה לא הבין כן עיין עליו.

ודע שראיתי להכנה"ג שם בהגהת הטור סימן כ' שנתקשה בדברי רבינו שלא הזכיר ההיא דניטל שליש התחתון סמוך לעצם ונשארו שני שלישים ועוד דאיך פסק שעור לבדו מציל ולא חש למ"ש בגמ' דילמא דקנה משכא שהכוונה שנשאר העור ע"ג העצם והוא מחזיק בשלו והנה המדקדק בדברי רבינו נלע"ד שיתיישבו דבריו על נכון דזה שלא כתב לאיסור להדיא כשאר מקומות אלא כתב בכל אלו מורין לאיסור שכוונה על צד החומרא ואם כן אף דקנה משכא דעתו ז"ל שיש להחמיר כיון דבגמרא לא נאמר אלא בלשון דילמא וכשכתב או שנגרר הבשר מלמעלה וכו' הכוונה דבכל גווני יש להחמיר וס"ל דניטל שליש לאו דוקא מכ"ש למסקנא דמלתא דסמכינן להרפואה שאם יתרפא באיזה אופן שיהיה חוזר לכשרותו ולהכי סתם הדברים וחש להחמיר בכל גווני ועיין להכנה"ג שם בהגהת הרב ב"י סי' ס"ט וכל זה אם נאמר דרבינו גריס כנוסחאות שלפנינו דאם נאמר כמ"ש הרב המגיד ז"ל דאולי היה לרבינו גירסא אחרת וכו' ואין מקום לשום קושי ועיין עוד להרלב"ח סי' פ"ג.

ט

עובר שהוציא וכו' ואפילו החזיר או נולד וכו'. הנה מרן ז"ל הקשה על לשון זה דלכאורה נראה שדין זה כולל לכל עובר שהוציא ידו גם למי שלא נשחטה אמו קודם לידתו אבל לפי האמת זה טעות דאם כן ברוב הבהמות ימצא איסור בהרבה אברים שיוצאים קודם הלידה ולכן נ"ל שלא נאמרו דברים הללו אלא בעובר שניתר בשחיטת אמו וקודם שחיטת האם הוציא האבר וכו' ומ"ש רבינו או נולד וחיה כמה שנים תיבת או נולד לא קאי לתיבת נשחטה אמו דסמיך ליה וכו' אלא האי סיפא נמי בנשחטה אמו קודם לידתו היא אלא דברישא מיירי שאחר שחיטת אמו לא הוציאוהו לאויר העולם חי ובסיפא שאחר שחיטת אמו הוציאוהו חי וכו' עד כאן תורף דבריו. ואף שהל'חץ השי'או למרן ז"ל לידחק כל כך בדברי רבינו מ"מ אכתי קשה דרבינו כתב לקמן דין י"א דעובר שהוציא אבר ונאסר האבר ואח"כ נולד והרי היא נקבה החלב שלה אסור לשתותו מספק ע"כ הרי דגם שם ביאר דעתו עוד דהלידה אינה מצלת האבר שכבר נאסר ואיך נאמר שלא ידע רבינו דבר ולפרש דבריו כהוגן מלבד גמגומים אחרים שיש בלשון ועוד שמכיון שפירש וסיים שכל בשר שיצא חוץ למחיצתו נאסר כבשר שפירש מן החי וכו' משמע דשוין הם וכי היכי דבשר שפירש מן החי אין שום מציאות להתירו כך אבר זה שיצא לחוץ אין לו היתר בעולם וכמ"ש בגמ' ג"כ אמר רבא כטריפה מה טריפה כיון שנטרפה אין לה היתר אף בשר בשדה וכו' וכ"כ רבינו בפי' המשנה אמתניתין דבהמה המקשה לילד וכו' ע"כ.

מעתה חל עלינו חובת ביאו"ר להציל רבינו מקושיית מרן ז"ל והנה המדקדק בדברי רבינו שכתב ואח"כ נשחט או נולד נראה שכוונתו שאחר קצת זמן נולד מדלא כתב ונשחט או נולד וכן דקדק בלשונו לקמן שכתב בלשון זה והשכל מחייבו שאם הוציא האבר בשעת לידה והחזירו ובאותו העת נולד כולו אין זה הוצאה לענין שיאסר האבר דזו לידה גמורה מקרי כיון דאורחיה בהכי ולא חש רבינו שנטעה בזה דהא אי אפשר לעובר שיצא כולו בבת אחת ופשיטא שמ"ש או נולד הכוונה שאח"כ נתחדש לו שעת הלידה לא שבעת שהוציא האבר נולד זו נראית כוונת רבינו האמתית ועפ"ז נמשך הלשון ג"כ שכתב לקמן ואח"כ נולד שהחלב אסור דאח"כ נולד ר"ל שנתחדש לו אח"כ שעת הלידה מה שלא היה בעת הוצאת האבר ועפ"ז קושיית מרן מתורצת דפשיטא דאין מציאות רוב הבהמות דקודם שעת לידה יוצאים האיברים אלא מיעוטא דמיעוטא וזהו עיקר דין המשנה דבהמה המקשה לילד והוציא העובר ידו והחזירה דנאסר האבר אף שילדתו אח"כ כדמוכח בגמרא להדיא והיינו טעמא מפני שלא היה בשעת לידה דקשתה לילד אבל לא הגיעה השעה האמתית דאם הגיעה אף שיצא האבר והחזירו הרי הוא כילוד כנ"ל דאי אפשר להולד להוולד כולו כאחד ונמצאו דברי הכלבו ז"ל שהביא מרן בב"י יו"ד סי' י"ד קיימין וכן מצאתי להרב דמשק אליעזר דף קפ"ו עיי"ש והכנה"ג יו"ד שם דחה דבריו ולא מצאתי דחייה גמורה בדבריו דעכ"פ מ"ש כטריפה וכו' הוא בכולל דמה טריפה אין לה שום היתר בעולם אף זה האבר שיצא אין לו שום היתר בין שנשחטה אמו בין שילדתו אח"כ כיון שלא היה בשעת לידה עיי"ש. וכן נראית דעת הטור שם ואין צריך לידחק בדברי הרב ב"י שם וכן הבין בס' פרי תואר ז"ל עיי"ש ולענ"ד נראה דעת רבינו האמתית זו היא והמעיין יבחר.

י

הוציא מקצת וכו'. מבואר שם וכר' יוחנן ועיין מ"ש הרב המגיד ועיין להרב לח"מ ז"ל והכנה"ג יו"ד סי' י"ד בהגהת הב"י אות ב'.

יא

כל אבר וכו'. לכאורה קשה טובא דלעיל כתב רבינו בהיפך דעובר שהוציא ידו או רגלו נאסר אותו אבר לעולם וכו' ומשמע דאיסורא בעלמא קאמר וכמ"ש הרה"מ ז"ל בסוף ד"ה ואם נחתך וכו' כשהציל את רבינו מהשגת הראב"ד ז"ל וא"כ רבינו סותר את עצמו דלעיל בחתכו קודם שחיטה לא כתב כי אם איסור בעלמא וכאן חייבו מלקות ועיין להרב לח"מ ז"ל במהדורא בתרא שהניחו בצ"ע ובאמת שהלשון הוא מגומגם ומאי דאפשר קצת דוחק הוא אך לענ"ד נראה מעיקרא קושיא ליתא דלעיל כתב רבינו הדין דרך כלל שיש איסור עכ"פ בין שחתכו קודם שחיטה בין אחר שחיטה וכו' וכאן ביאר החילוקים דקודם שחיטה מלקות נמי איכא אך אחר שחיטה איסורא הוא דאיכא אבל מלקות ליכא ומה שדקדק רבינו לכתוב והוא בחוץ כי היכי דלא נטעה דה"ה אם הוא בפנים כיון דאפילו כשמת העובר קאמר כמ"ש אחרי זה וא"כ מה לי בחוץ מה לי בפנים וזה אינו דבפנים הוא פטור גמור כמ"ש הרה"מ והזכירו רבינו לעיל ריש דין ט' (כאן חסר וחבל על דאבדין).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---