קרית ספר/מאכלות אסורות/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png מאכלות אסורות TriangleArrow-Left.png ה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

אזהרת קלא שלא לאכול אבר מן החי דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר. ולמדו מפי השמועה שבא לאסור אבר שנחתך מן החי ועל אבר מן החי הוא אומר לנח אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ואבר חי מיקרי נפש שאם יחתכנו אינו עושה חליפין שלא ישוב עוד כנפש הנטולה שאינה חוזרת והכי משמע לא תאכל הנפש בעודו עם הבשר בעוד החיות עם הבשר. ואיסור אבר מן החי נוהג בטהורים ולא בטמאים דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר אלא בשר לחודה כל שבשרו מותר אתה מצווה על איבריו וכל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על איבריו.

ב[עריכה]

אחד אבר שיש בו בשר גידים ועצמות ואחד אבר שאין בו עצם אלא שהאבר שאין בו עצם בין חתך כולו בין מקצתו אסור משום אבר מן החי והאבר שיש בו עצם אינו חייב משום אבר מן החי עד שיפרוש כברייתו בשר וגידים ועצמות אבל פירש הבשר בלבד חייב משום טרפה לא משום אבר מן החי דכיון דנפיק לן מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר בעינן דבר שלם דומיא דנפש שיהא בו בשר גידים ועצמות ובשאין באבר עצם הוי נמי דומיא דנפש כיון שהוא אבר שאינו חוזר ואינו עושה חליפין.

ג[עריכה]

האוכל מאבר מן החי כזית לוקה דאכילה כתיב ביה ואין אכילתה פחותה מכזית ולא תימא כיון דכתיב ובשר בשדה טרפה וגו' לבשר מן החי אייתר ליה לא תאכל הנפש עם הבשר לאבר מן החי ואע"ג דלית ביה שיעור כיון שהוא אבר אלא ודאי שיעור בעיא דאכילה כתיב ביה כדאמרינן וא"כ פחות מכזית פטור אע"ג דהוי כברייתו וכזית חייב אף ע"ג דאין בו בשר אלא כל שהו כיון דהוי כברייתו בשר גידים ועצמות. ואם הפריד הבשר מן הגידים ועצמות אחר שתלשו מן החי אינו לוקה עד שיאכל כזית מן הבשר לבדו ואין העצמות והגידים מצטרפים לכזית מאחר ששנה ברייתו דבאכילה כתיב הנפש עם הבשר שהוא כברייתו כדאמרינן. חלקו לאבר זה ואכלו מעט מעט אם יש במה שאכל כזית בשר חייב ואם לאו פטור דצירוף גידים ועצמות חידוש הוא כאבר מן החי ובעלמא לא מיצטרפי ואין לך בו אלא חידושו כשאכלו בבת אחד דסתם אכילה הכי משמע ולא לחצאין ונראה דבהאי כזית בשר דאמרי' דלקי היינו משום בשר מן החי דמשום אבר מן החי לית ביה כיון שלא אכלו כברייתו בגידים ועצמות. לקח כזית מן האבר כברייתו ואכלו אע"פ שנחלק בפיו קודם שיבלענו חייב דהא דרך אכילה הוא.

ה[עריכה]

תלש אבר מן החי ונטרפה הבהמה בנטילתו ואכלו חייב שתים דאיסור טרפה ואיסור אבר מן החי באין כאחת וכי האי גוונא חייל כדאמרינן באזהרת קט"ו ובלאו באין כא' נמי הוה חייל איסור אבר אטרפה משום דהוי מוסיף דאסיר לבני נח אלא משום דטרפה איסוריה חשיב דחייל אחלב כדכתיב וחלב נבלה וחלב טרפה וגו' בעינן באין כאחד. וכן התולש חלב מן החי ואכלו לוקה משום אבר מן החי ומשום חלב משום דחלב הותר מכללו בחיה ואבר מן החי הוי איסור מוסיף לבני נח תלש חלב מן הטרפה ואכלו לוקה שלש דכיון דאתי אבר מן החי דהוי איסור מוסיף וחייל השתא אחלב דהותר מכללו חייל נמי אטרפה אע"ג דנטרפה כן נראה לישב לפי' הרב ז"ל ללישנא דאי בעית אימא דכ"ע בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת.

ו[עריכה]

בשר או אבר המדולדל בחי ואינו יכול לחזור ולחיות כיון שלא פירש אלא אחר שחיטה אינו אסור מן התורה דאין שחיטה עושה ניפול ומועלת לו אבל מיתה עושה ניפול ולוקה משום אבר מן החי דכתיב בשרצים וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא ע"י נפילה הויא נפילה מהם איברים המדולדלים בהם ובמותם מיעוטא הוא דלגופיה לא איצטריך דהא במתים משתעי דבנבלתם כתיב ונכתוב וכי יפול למימרא דעושים ניפול ולא בעי במותם אלא על כרחך למעוטי שחיטה דאין עושה ניפול ואם אינו ענין לשרצים דלאו בני שחיטה נינהו דשחיטתם נמי מיתה היא תנהו ענין לבהמה דמיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול כדאמר.

ט[עריכה]

חתך מן הטחול ומן הכליות ואח"כ שחט הבהמה הרי אותן החתיכות אסורות משום אבר מן החי אף ע"פ שהן בתוך מעיה אבל חתך מן העובר שבמעיה ולא הוציאו ואח"כ שחטה הרי חתיכת העובר או איברו מותר הואיל ולא יצא דכתיב כל מפרסת פרסה בבהמה תאכלו כלומר כל אשר תמצא בבהמה תאכלו וכתיב אותה כההיא שלימה אכול כל הנמצא בתוכה אבל כשהיה חסרה שהנמצא בתוכה מגופה הוא שנאסר ממנה לא תאכל הנמצא. עובר שהוציא ידו או רגלו נאסר אותו אבר לעולם ואפילו החזירו למעי אמו ואח"כ נשחטה הרי אותו האבר אסור משום טרפה שנאמר ובשר בשדה טרפה כלומר חוץ למחיצתו דהיינו אויר שרחם זה ה"ל מחיצה להתירו בשחיטה וכיון שיצא הרי הוא כטרפה מה טרפה אין לה התר כשנטרפה אף אבר שיצא חוץ למחיצתו שוב אין לו תקנה לעולם ואפילו חזר ונכנס ואין לידה לאיברים דנשרי מיעוט שבפנים אחר רוב שבחוץ ואם חתך האבר קודם שנכנס מקום החתך נמי כולו אסור דדרשינן פרסה דכתיב בקרא דכל בהמה מפרסת פרסה הכי פרסה החזיר אכול מקום חתך שלה לא החזיר פרסה לא תיכול אפילו מקום חתך שלה. ואבר עובר שיצא וחתכו לוקין עליו משום אבר מן החי אפילו מת העובר קודם שחיטה דאבר מן החי קרינא ביה כיון דאינו ניתר אלא בשחיטת אמו ובשחיטתה מיהא ניתר ואם נחתך אחר שחיטת אמו אפילו הוא מת אינו לוקה משום אבר מן החי אלא איסורו משום טרפה ואם מתה הבהמה ואח"כ חתכו לוקה משום אבר מן החי דהא אינו ניתר אלא בשחיטת עצמו. חלב עובר נקבה שהוציא אבר ונאסר אסור לשתותו מספק שהרי יש בו אבר א' אסור ומספקא לן חלב דעלמא דאתי מכח בהמה שכולה חיה לאו כאבר מן החי דמי וחלב זה הבא מכח אבר אחד חי נמי לא גרע מינה ושרי או דילמא גרע דהתם חיות העומד ליתקן ע"י שחיטה אבל חיותו של אבר זה אין לו תקנה עולמית וספקא דאוריתא לחומרא ואסור חלב של אבר זה מספקא כדאמר ואפילו הכי נראה דאיסור חלב עובר זה לא הוי אלא מדרבנן דמדאוריתא ברובה בטיל ואפילו היה חלב אסור מן התורה בודאי אלא דאפשר לומר דלא אמרי' בטיל ברובא אלא היכא דנתערב איסור בהתר גמור אבל היכא דמעורב מעיקרא כי הכא דלא ה"ל שם התר לא אמרי' בטיל ברובה וצ"ע.

יג[עריכה]

השוחט בהמה מעוברת ומצא בה שליל בין חי בין מת ואפילו עובר חי בן תשעה מותר בשחיטת אמו מן התורה דכתיב מעלת גרה בבהמה לרבות את הוולד דרשינן בהמה דרישא דקרא אבהמה דסופא ודרשינן הכי בהמה הנמצאת בבהמה תאכלו שהכל ניתר בשחיטתה ושליא דמותרת באכילה נמי ילפינן מדכתיב וכל בהמה וגו' תאכלו כל לרבות שליא יצאת מקצתה ואינה קשורה בוולד אסורה דשמא יצא הוולד שלה והרי הוא כילוד ושליא בתרי' אזלא ולא התירה שחיטה ואפילו נמצא ולד אחר בבטן בלא שליא ואם היתה שליא קשורה בולד מה שיצא ממנה אסור כאבר שיצא מן העובר.

טו[עריכה]

קרע או שחט בהמה טרפה ומצא בה בן תשעה חי ניתר בשחיטת עצמו דהיתרה הוא דרבי קרא מכל בהמה תאכלו שאם רצה אוכלו בשחיטת אמו אבל אם צריך לשחיטה כגון זה שוחטו ומותר שהוא ניתר בשנים מד' סימנים או בוושט וקנה שלו או בשל אמו ואם מצא בה עובר שלא גמרו לו חדשיו אפילו הוא חי הרי זה אסור שהוא כאבר מאמו ואין ניתר אלא בשחיטתה דאע"ג דבן ט' נמי ניתר בשחיטת אמו הא ניתר נמי בשחיטת עצמו דארבעה אית ליה כדאמרינן. כל עובר שהוציא ראשו והחזירו ואח"כ שחט את אמו הרי הוא כילוד וצריך שחיטת עצמו ויציאת הראש דהוי כילוד נראה דילפינן מאדם מכל אשר נשמת רוח חיים באפיו כדפי' בה' נדה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.