אבן האזל/מאכלות אסורות/ה

אבן האזל ‏ מאכלות אסורות ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

האוכל מאבר מן החי כזית לוקה ואפילו אבר שלם אם יש בו כזית חייב פחות מכזית פטור, חתך מן האבר כברייתו בשר וגידים ועצמות כזית ואכלו לוקה אע"פ שאין בו בשר אלא כל שהוא, אבל אם הפריד האבר אחר שתלשו מן החי והפריד הבשר מן הגידים ומן העצמות אינו לוקה עד שיאכל כזית מן הבשר לבדו ואין העצמות והגידים מצטרפין בו לכזית מאחר ששנה ברייתו.

השגת הראב"ד ואין העצמות וכו' כתב הראב"ד ז"ל ולמה ליה למכתב הכי ואפילו חלקו לאבר כמות שהוא לשנים מבחוץ פטור אם אין עליו כזית בשר עכ"ל.

וביאור הדברים דסובר הראב"ד דחלקו מבחוץ פטור אפילו אכלם ביחד פטור ודלא כשיטת הרמב"ם דדוקא אכלו מעט מעט, ומה שלא השיג הראב"ד במקומו בהלכה ד' במה שכתב הרמב"ם אכלו מעט מעט משום דיש לפרש מעט מעט היינו שאכל חלקים ממנו אפי' ביחד, ויש להוכיח כן ממש"כ אח"כ גבי חלקו מבפנים אע"פ שנחלק בפיו קודם שיבלענו ומשמע דהך טעמא לבד גורם פטור וכה"ג בחוץ הי' פטור, ולפמש"כ בתחילה בדעת הרמב"ם צריך להוסיף דכונתו אע"פ שנחלק קודם שיבלענו ובלעו שלא בבת אחת אלא חצי חצי או דנימא דכונתו אע"פ שנחלק וגם נפרד הבשר מן העצמות כדרך האכילה איברא דלשון נחלק לא משמע כן.

אכן בדעת הרמב"ם ע"כ צ"ל דדוקא חלקו מבחוץ ואכלו מעט מעט שלא ביחד, איברא דהי' אפשר לומר וליישב דברי הרמב"ם גם לפי' הראב"ד דמה דפטור באכלו חצאים אפילו ביחד בחלקו מבחוץ היינו משום דבטל דין אבר והיינו משום דהיה בכל אחד חצי זית, אבל בהפריד הבשר דמצי מיירי שהיה בכל אחד כזית לכן צריך להשמיענו משום ששנה ברייתו, ומצאתי במרכה"מ שכתב כן.

אלא דלכאורה אי אפשר לומר כן דהא בחלק הבשר א"א לומר דהי' כזית דא"כ חייב משום בשר וע"כ דלא הי' כזית, אלא דיש לומר דלקח בפיו כזית שלם ואכל חצי זית וחצי זית פלט דבכה"ג בלקח בפיו שני זיתים וחלקו מבפנים ואכל חצי מכל אחד חייב ולכן הוצרך להשמיענו משום ששנה מברייתו.

והנה ב' האופנים שכתבתי הוא מחלוקת רש"י ותוס' בחלקו מבחוץ אכן ראיית התוס' הוא מהא דמוקים בגרומיתא זעירתא וכבר כ' הראש יוסף דזהו לשיטת התוס' דעל חצי אבר פטור וא"כ לר"ל דחלקו מבפנים פטור צריך לאכול כל האבר ביחד וזהו דפריך לר"ל היכי משכח"ל, אבל לשיטת הרמב"ם דחייב על כזית, א"כ אפי' נפרש כשיטת התוס' דחלקו מבחוץ אפי' אכל חצאים נמי לא מהני, וא"כ לשיטת הרמב"ם אין הכרח לפרש דלא כפרש"י דע"כ צריך לפרש משום דבשאר אברים דרכן ללעוס וממילא אינו מבורר אם בלע כזית ביחד ורק הך גרומיתא דרכו לבלוע.

אכן לפמש"כ וכ"כ הלח"מ בדעת הרמב"ם ע"פ פירש"י אכתי אינו מבואר דאין שום מקום לדברי הרמב"ם במה שחלק מחלקו מבחוץ להפריד, וגם לפי' המ"מ ע"פ דרך התוס' ג"כ קשה כן, והי' נראה לומר ע"פ מה דאיתא בהעור והרוטב דף קכ"ח דאבר מן החי הוא דוקא בשר גידין ועצמות ובשר הפורש ממנו טהור וכן פסק הרמב"ם, ומוכח דחלק הבשר אין עליו שם אמ"ה, אלא דקשה דמשמע דבאבר מן החי לגבי טומאה צריך דוקא אבר שלם ממש, והכא מחייב בכזית לשיטת הרמב"ם וא"כ לא דמי זה לזה, וי"ל דזהו מדדרשינן דחייב בכזית מדכתיב אכילה א"כ גילתה תורה דלגבי טומאה גם בכזית הוי אמ"ה אבל הך דינא דבעינן בשר וגידין ועצמות מוכח שפיר מטומאה דאפילו חלקו חייב, אבל כ"ז אי נימא דעיקר דין אבר תלוי אם יש בו כזית אבל אי נימא דאמ"ה לגבי אכילה אפי' אין בו כזית א"כ אין להוכיח משם.

ורק דאכתי קשה כיון דהכא לגבי חלקו ס"ל כר"א דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה וגבי פירש הבשר מן העצמות אמרינן דאפילו הם לפנינו פטור כיון ששינה ברייתו.

אך באמת לא נראה מה שכתבתי דדין טומאה ודין איסור באמ"ה הם שני ענינים דבטומאה בעינן דוקא אבר שיש בשר וגידין ועצמות, ובאיסור סובר הרמב"ם דאפי' חלב הוי אמ"ה, וגם אין ראיה כלל מהא דבשר הפורש שהוא משום שהפריד ואינו כברייתו דמשמע דגבי טומאה בעינן דוקא כולו אבר ולא חצי ע"ש.

ונראה לפמש"כ בפ"ד הל' ג' בענין עוף טהור חי דמוכח ע"כ דהרמב"ם סובר דילפינן דין ברי' בנבלה כמו גבי אמ"ה, דאם יש בו בשר וגידין ועצמות חייב משום נבלה, וא"כ מוכח דאבמ"ה בעינן דוקא שלם, וכיון דסובר הרמב"ם דחלקו מחוץ חייב א"כ שני חצאי זיתים נמי חייב משום אמ"ה א"כ ליכא דין שלם כלל באמ"ה וא"כ מנלן ללמוד נבלה, וע"כ דבאמ"ה איכא דין שלם והיינו שיהי' בשר גידין ועצמות, וזהו דילפינן מני' נבלה דגם נבלה אם הוא שלם חייב משום נבלה.

והנה עכ"פ נתבאר לנו בהלכה הנ"ל דאיכא תלתא דיני אחד חי ואחד ברי' ואחד שלם דחי אף שאינו ברי' חייב בכ"ש והיינו דברי' בעינן דוקא שיהי' אסור מתחילת ברייתו וברי' הוי גיד הנשה דחייב עליו בפחות מכזית וחי אפי' בנבלה דודאי לא הוי דין ברי' מ"מ חייב ואמ"ה לא מיקרי ברי' כיון דלאו לאברים עומדת, ומ"מ חייב על בשר גידין ועצמות משום דהוי שלם ולכן על נבלה נמי חייב בשר גידין ועצמות.

אלא דיקשה דהא הרמב"ם סובר דחי הוי אפי' לאחר מיתה והוא לענין ביטול איסורין, וזהו מה שפסק הרמב"ם דצפורי מצורע אינם בטלים, וצריך לומר דדוקא היכי דהאיסור הותחל כשהוא חי או בעוף שבלעו חי דאף דהאיסור הוא משום נבלה מ"מ הותחל תיכף אחר חיותו, נמצא דאנו מוכרחין לעשות שני גדרים בעוף שבלעו חי אף דהאיסור הוא בשעת מיתה מ"מ חשוב משום שבלעו חי וצפורי מצורע אף דהשאלה הוא עכשיו שכבר מתו מ"מ האיסור הותחל מחיים, ואף דקיי"ל דצפורי מצורע נאסרות משעת שחיטה יש לומר דבשעת שחיטה אכתי חיה מיקרי.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.