אור שמח/מאכלות אסורות/ה

אור שמח ‏ מאכלות אסורות ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

אבל אם הפריד האבר כו' והפריד הבשר כו':

למד זה רבינו מירושלמי נזיר פ"ו ה"א דאמר הואיל ונבטל מטומאתו נבטל מאיסורו ובכה"ג שנפרד הבשר אינו מטמא הבשר, אולם מלשון רבינו מוכחא דאם יש בו כזית בשר חייב משום אבר מן החי ולא משום בשר מן החי, שלשונו אינו לוקה עד שיאכל כזית מהבשר לבדו מוכחא דאע"ג דלא חשיב אבר מן החי לענין טומאה, בכ"ז כזית בשר מחייבו משום אבר, דוגמא שפסק רבינו דהלשון והטחול והביצים וכי"ב בכולן חייב משום אבר מן החי, אע"ג דפסק דלא מטמאין בהלכות שאר אבות הטומאות והכא נמי כיון שפירש כברייתו אע"ג שאינו מטמא עכשיו בכ"ז לקי משום אבר מן החי רק דאין גידין ועצמות מצטרפין ודוק:

ובאמת נראה דכוונת הירושלמי בשאין כזית באבר מן החי דכולו פחות מזית ובכ"ז חייב משום בריה ופליג על הך דרב דאכילה כתיבא בה דהכי נמי מחייב בענבה לנזיר אע"ג דלית בו כזית משום דבריה הוי. וצ"ע ליישב שם הסוגיא ובחידושי הארכתי ועדיין הוא ענין מעומם, אך פשט הירושלמי משמע דבאין בו כזית מיירי ולכך חלקו פטור דשוב אינו בריה ולית ביה שיעורא, ולמד רבינו לשיטת ש"ס דילן דאין מצטרפין גידים ועצמות ודוק, ומש"כ רבינו בהלכה ד' חלקו לאבר זה וכו' לקח כזית וכו' הוא מש"ס דילן ודלא כהלח"מ יעו"ש:

ח

אבל היה [אותו] בשר מרוסס כו' בכל אלו מורין לאיסור עד שיתרפא.

אפשר דכיון דחזינא דנתרפא הרי מעלה ארוכה ולא הוי טריפה, אולם לפמש"כ בחידושי דספק בעיא בגמרא לא מהני שהיית י"ב חודש, כיון דאי הוי פסיקא לן דזה טריפה לא מהני שהיה כלל, וה"נ אם גמירי לן דאינו מעלה ארוכה שוב הוה טריפה ולא מהני מידי ואין לה תקנה, אולם הכא הטריפות עצמו אינו בא מן הבשר, רק מן שבירת העצם והבשר מגין, והפוסקים כתבו גבי מרה שנקבה וכבד סותמתו דכשרה דאם ניקב הכבד כנגדו אע"ג דנסרך אחר כן ונסתם אין לו תקנה אע"ג דהטריפות אינו בא מן הכבד, ויש לחלק דהתם אגלי בהתייהו שנקב המרה מגולה ודוק. ולכאורה אפשר דהכא מיירי גבי אבר אם מותר וכגון למטה מן הארכובה דלא מיטרף בזה הבהמה, אך לרבינו לא יתכן דגם אבר יליף מקרא דובשר בשדה טריפה ומשוי ליה לאבר דעובר, וילפינן ריש פירקא דהוא כטריפה שאין לו תקנה. ואולם לרש"י דסבר דמדרבנן הוא דמיתסר בודאי אית ליה תקנה אם נתרפא וברור דאין בזה ספק, שוב הגיע לידי שו"ת רלב"ח וראיתי בסימן פ"ג שכתב כהלכאורה שלי יעו"ש ודבריו נכונים ואכמ"ל:

יג

אם היתה שליא זו קשורה בולד מה שיצא ממנה אסור כו':

הראב"ד השיג דאין זה בכלל ובשר בשדה טריפה, דשליא אינו אוכל דפרשא בעלמא הוא, וההמ"ג חשב שזה ממה שאינה מטמאה אף טומאת אוכלין עיי"ש. ובאמת כוונת הראב"ד להא דאמר בפרק כל הבשר דף קי"ג גדי להוציא השליא גדי לרבות השליל כו' קסבר שמואל דם לאו גדי הוא ושליא פירשא בעלמא הוא ולא צריך קרא להוציאו מכלל בשר בחלב, ואל זה כוון הראב"ד דגם כאן אינו בכלל בשר בשדה טריפה ולא מיתסר משום אבר שיצא מקצתו, רק היכי דאיכא למיחש שנימוח הולד בתוכו ויצא ראשו ורובו, ומדברי תוספות ב"ק י"א ד"ה גזירה מקצתה אין ראיה דמשום מקצת ולד אסרי, וקושייתם יש לדחות, דאטו כולה הוה גזירה אטו איסור ודאי, אבל גזרה אטו בחוץ הוי רק ספק איסור שמא יצא מקצת ולד במקצת שליא, דהיוצא אסור שמא יש בו מקצת ולד ואסור משום יוצא ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.