יצחק ירנן/מאכלות אסורות/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ מאכלות אסורות ה

א

מפי השמועה וכו'. ועל אבר מן החי הוא אומר לנח אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ואיסור אבר מן החי בטהורים. ועיין בטור יו"ד סי' ס"ב ומ"ש שם מרן והב"ח והפרי חדש סק"ג וז"ל אמנם אח"כ ראיתי בס' אמונת שמואל בסי' י"ד שרצה להציל הב"ח מקושיא הנזכרת ותירץ דלהושיט לבן נח בטמאים שרו כיון דלדידיה שרי וליתא דהא בישראל נמי איכא איסור הושטה משום טמא ולא שייך לאקשויי מי איכא מידי וכו' עכ"ל ודבריו תמוהים דמה איסור יש להושיט לגוי דבר דלגוי שרי והא רחמנא שריה ליה ומה לי אי לישראל אסיר והיכי קרי ליה מכשול והא נבלה שריה רחמנא או מכור לנכרי וכעת קשה ועיין בעץ החיים סדר וישב ודרך אגב ראינו תשובת התשב"ץ ח"ג סי' רצ"ו דברים מגומגמים גם נעלמה ממנו סוגיית חולין דף קכ"א ע"ב יעו"ש.

ב

אחד אבר שיש בו בשר וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד ומ"ש עליו הלח"מ וז"ל ונ"ל דהוצרך להביא הך מימרא וכו' דדילמא לוקה משום בשר מן החי קאמר וכו' יעו"ש ולכאורה הדברים תמוהים דהא בש"ס דף ק"ג קאמר בפירוש מאן דאמר שלש קסבר בהמה בחייה לאברים עומדת דאיסור חלב ואיסור אבר ואיסור טריפה וכו' ואיך אפשר לומר משום בשר מן החי וכן יש להקשות בדברי הרשב"א בסוגיא הלזו יעו"ש ויפה פירש עמיתנו ה"ה שב"ע נר"ו דהכונה במ"ש הלח"מ דדילמא לוקה משום בשר מן החי פי' ומשום אבר מן החי וכמ"ש רשב"ל דאבר מן החי ובשר מן החי מלא תאכל הנפש עם הבשר נפקא והכל אחד אבל כיון דמצינו למימרא קמייתא דר"י דבשר מן החי נפקא ליה מבשר בשדה טריפה ולאו מענייניה דאבר מן החי הוא א"א לפרש דמ"ש בש"ס דאיסור חלב ואיסור אבר וכו' דהא אין זה ענין לאבר מן החי ודוק גם בלשון הרשב"א ז"ל.

ג

אבל אם הפריד וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד ומ"ש הלח"מ ויש להקשות עליו דא"כ הו"ל לרבינו להקדים מ"ש בה"ד שהוא דין הש"ס ואחר כך לכתוב מ"ש בה"ג שהוא דין מחודש מסברא דנפשיה ועוד איך נלמד מדין דחלק את האבר דין דהפריד את האבר מן הבשר דשאני דין דחילק את האבר דאוכלו מעט מעט אבל הפריד שאוכלו בבת אחת מאן לימא לן דמשום הפירוד דקדם נשתנה דינו אין זה נפקא מסברא.

י

הוציא מקצת האבר וכו'. עיין בכ"מ שכתב וז"ל אפשר לומר שסמך וכו' ט"ס נפל ודבריו אלו שייכי להשגת הראב"ד לקמן הי"א יעו"ש.

יד

מצא בה עובר וכו' אינו צריך שחיטה. ועיין בפרי חדש סי' י"ג ס"ק ה' שכתב (ע"ש) [אלא שמצאתי] בתשובה בבן פקועה שהפריס ע"ג קרקע דמצוה של דבריהם היא ומברכין על שחיטתו וכו' וסיים וא"כ פשיטא דמברכין על השחיטה דלא כדמשמע מדברי הר"ן בפ' כיצד מברכין גבי חצר שיש לו ב' פתחים שכתב דכיון דאינו מדליק אלא משום חשדא לא מברך אלא בחד פתחא וליתא דכיון דמדרבנן צריך להדליק אע"ג דלא הצריכו להדליק אלא משום חשדא בעלמא מצוה דרבנן היא ומחייב לברוכי עכ"ל והרב בני חיי תירץ וז"ל ונראה דלא דמי דבשלמא התם אם לא הדליק בב' פתחים אלא באחד יצא אבל אם שחט לאחד שחיטתו פסולה וא"כ מצוה דרבנן היא וק"ל וט"ס יש והכונה מובנת ומ"מ יש לגמגם ולא דמי הא להא דשאני בבן פקועה דהחשדא היא שמא יבא אדם אחר ויאכל בהמה בלא שחיטה נמצא דלתקון המצוה תקנו שחיטה בבן פקועה לא כן בנרות חנוכה דהחשדא הוא שלא יאמרו שלא הדליק ולא הוי תיקון המצוה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.