מעשה רקח/גניבה/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png גניבה TriangleArrow-Left.png ה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
מעשה רקח
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות גניבה

א[עריכה]

ועון גדול הוא וכו'. בחידושי כתב יד קדמון מצאתי כתוב, וזה לשונו: רבינו המחבר ז"ל נשאל, במי שקנה מן השוללים ספר קודש לקצת בתי כנסיות שבמדינות, אם נאמר שקנה או אם נכפהו על לקיחתו ממנו, ואם נאמר (שלקח) [שילקח] ממנו בעל כרחו אם (נתן) [ינתן] לו סך שקנה אותו, ואם יחזיר לאותה בית הכנסת עצמה או לזולת, והשיב אם ביזה זו היתה במצות המלך קנה, ובטל דין ההקדש ואפילו בכלי המקדש הדין שבטלה קדושתם, אמרו ובאו בה פריצים וחללוה, אמנם אם נשללו בלי רשות המלך או נגנבו, ישבע בנקיטת חפץ כמה הוציא ויטול ויחזיר זה הספר למקומו, כדין מי שנתברר לנו [שנגנבו] לו כליו וספריו, וכתב משה, העתק מלשון ערבי, ומה שכתב שישבע בנקיטת חפץ כן כתב רבינו לקמן דין ד'.

ב[עריכה]

ואח"כ הוכר הגנב וכו'. בגמרא לא אמרו אלא הוכר הגנב, ורבינו הוסיף ובאו עדים וכו', מפני שנחלקו בו רב ורבי יוחנן אם הדין עם הראשון או עם השני מוכרח שהגנב בעצמו הוא שמכרו, ולכך הוצרך רבינו לבאר ובאו עדים וכו'.

ג[עריכה]

אלא נותן להם הדמים וכו'. קשה קצת דמשמע שצריך הלוקח ליתן להבעל הבית כל דמי שיווי הגניבה, ואמאי (הכי) [הרי] קנאה [ביאוש] ושינוי [רשות], ותו (דהכי) [דהרי] נתן דמים להגנב ואיך ישלם ב' פעמים, ולזה יש לומר שהוא הלוקח יחזור אחר הגנב להחזיר מה שנתן.

ד[עריכה]

אם אין עדים וכו'. הרב המגיד ז"ל ציין משנה פרק כל הנשבעים ע"כ. והיה לו [להביא מהא] דפרק הגוזל ומאכיל, המכיר כליו וספריו ביד אחר וכו' ישבע לוקח כמה נתן ויטול ע"כ, וזה לא מצאתיו בפרק כל הנשבעים.

ח[עריכה]

הרי הגניבה חוזרת וכו'. עיין מה שכתב הרב המגיד ז"ל, ובכל כי הא מי שהחפץ בידו נאמן בשבועה, וכתב עליו מרן כסף משנה ז"ל דאינו יודע מה מקום לשבועה זו כאן, שמאחר שאין הלה טוענו ברי אין כאן אלא חרם סתם ע"כ, ולא זכיתי להבין דבריו דהא גם בלוקח שעושה דין עם בעל הבית הרי התגר נשבע בכמה לקח אף דאין הגנב טוען ברי.

ט[עריכה]

ואם גנב מפורסם הוא וכו'. לשון זה סובל ב' פירושים, או דנוטל הבעל הגניבה כלומר דאחר שנתן הק"כ חוזר ונוטלן מן התגר, ולפי זה גם בגנב מפורסם עשו תקנת השוק, ואף דרבינו פסק לעיל דין ב' דבגנב מפורסם לא עשו תקנת השוק, הכא שאני דהלוקח הב' לא קנה מן הגנב אלא מלוקח אחר, אי נמי י"ל, דהך דנוטל דקאמר אלוקח שני קאי, וכן נראה שהבין הראב"ד ז"ל שהרי לא כתב בלשון השגה, ולפירושו [לא] עשו תקנת השוק בגנב מפורסם כלל, והרב המגיד ז"ל הבין כדרך ראשון שכתבנו והדין עמו, שכן נראה מסגנון לשון רבינו.

י[עריכה]

או שהיה עשוי למכור וכו'. מבואר הדבר דרבינו מפרש, מאי דאמר רבא בגמרא לא שנו אלא בעל הבית שעשוי למכור כליו, אבל בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו לא צריך לאהדורי עליה כולי האי, ופריך, ודלמא איצטריכו ליה זוזי וזבין, אמר רב אשי הרי יצא לו שם גניבה בעיר ע"כ, ופירש רש"י לא צריך לאהדורי כולי האי דנימא ספר פלוני ופלוני ע"כ, ונראה שהכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן, מדיוקא דכולי האי דקאמר רבא, דמשמע כולי האי לא, אבל לעולם בעינן דבא במחתרת וכו', ומתניתין בכל גוונא איירי, על כן חילקו, אמנם רבינו מפרש דהא דלא צריך לאהדורי עליה כולי האי, הכוונה דאין צריך לשום אחד מהתנאים הנזכרים לעיל, וכמו שכתב בפירוש המשנה, הביאו הרב כסף משנה והרב בית יוסף חו"מ סי' שנ"ז, והוסיף מדיליה דלפירוש רבינו אתיא מתניתין כפשטה, דסתם ותני יצא לו שם גניבה בעיר, בלי שום תנאי משום דמיירי בשאינו עשוי למכור כליו ע"כ, אמנם דברי רבא קשים קצת לפירוש זה, שהרי לא שנו אלא בעל הבית שעשוי למכור כליו קאי על השקלא וטריא כנ"ל ואמתניתין קיימי, א"כ גם דברי רבא אמתניתין היא, הרי דלרבא סתם מתניתין בעשוי למכור היא, אי נמי אף באינו עשוי כיון שתלה הדבר ביצא לו שם גניבה, ובשו"ת מהר"י אדרבי ז"ל סי' ק"ט ראיתי לו דברים מגומגמין, שהזכיר הסוגיא הנ"ל ופירוש רש"י על דברי רבא, וכתב שכן פסק הרמב"ם ז"ל וכו', והם דברים רחוקים מן הקצה אל הקצה כמבואר, אכן הרב ז"ל לא דקדק בזה דלא נחית ליה עיי"ש, ודע דהטור שם נמשך אחר פירוש רש"י והראב"ד, ועירב סברת רבינו, וכבר האריכו למעניתו הרב בית חדש והדרישה שם עיין עליהם, גם מה שהקשה מרן כסף משנה ז"ל בעיקר הסוגיא, כי אקשו וכי יצא לו שם גניבה בעיר מאי הוי ליחוש דילמא זבנינהו וכו', היכי אהדר ליה כגון שבאו בני אדם וכו', הוי ליה לאהדורי הכא במאי עסקינן שאינו עשוי למכור ע"כ, איני רואה קושיא דלעולם מעיקרא לא סליק אדעתיה דרב יהודה אמר רב לחלק בהכי, ורבא הוא דחילק לן בהך חלוקה דבעל הבית עשוי למכור לבין אינו עשוי למכור, וקיימא לן כוותיה דבתרא הוא.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון