משנה למלך/גניבה/ה

משנה למלך ‏ גניבה ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ואם גנב מפורסם הוא כו'. בפרק הגוזל ומאכיל וז"ל הטור סימן שנ"ו אבל ר"י כתב דאף בגנב מפורסם עשו בו תקנת השוק אלא אם ידע הלוקח ודאי שהוא גנב אז צריך להחזירו בחנם וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל ע"כ. ונראה דהגנב צריך להחזיר המעות אף שידע הלוקח שזה הדבר שלוקח הוא גנוב דומיא דקרקע דקיימא לן דאף בהכיר בה שאינה שלו יש לו מעות וכמו שפסק הטור סימן שע"ג אך הר"ב המפה בסימן שי"ו פסק דאין לו מעות מהגנב וצ"ע כתב בעה"ת בסוף שער מ"ז דבלוקח מגזלן ואח"כ תובע מעותיו מהגזלן דחייב ליתן לו מיד ולא דיינינן בהו כסתם הלואה דהוי ל' יום ע"כ. ונראה דבכל מקום דנחית אדעתא דמקח ונתבטל המקח תובע מעותיו מיד משום דלאו אדעתא דהלואה נחית. (א"ה עיין לקמן פ"ט מהל' גזילה ואבידה הלכה ז' ד"ה ודע דבעיקר):

ו

משכן הגניבה בין שמשכנה ביתר על דמיה כו'. הקשה מרן הב"י סי' שנ"ו ס"ח וז"ל ולפ"ז היה ראוי לומר דאע"ג דאסיקנא דאפי' שוה בשוה עשו תקנת השוק מ"מ כשהלוה על המשכון יותר משוייו ודאי לאו אדעתא דהאי משכנתא אוזפיה אלא הימוני הימניה כו' יע"ש. ול"נ דהטור ז"ל אזיל לשיטתיה שכתב בסימן ע"ב סט"ז דהיכא דמוחזק במשכון וטען עליו יותר מכדי דמיו דיכול למימר לדידי שוה לי יע"ש. וא"כ להכי אמרינן דבמשכנתא אפי' שיהיה פחות ממה שהלוה דעשו בו תקנת השוק משום דיכול למימר הממשכן לדידי שוה לי יותר מן ההלואה ואדעתא דמשכונא אוזפיה ולאו הימוניה הימניה וכמ"ש המרדכי מציעא (דף קמ"ט סוף ע"ב) על ההוא שטען על המשכון יותר מכדי דמיו דמצי למימר לדידי שוה לי והביא ראיה לדין זה מפרק הגוזל בתרא דאמרינן התם והלכתא בכולהו עשו בו תקנת השוק לבד מגנב ופרע בחובו דפר"ח בין מכר בין משכון ואפי' המשכון שוה מנה במאתן דשקיל לוקח זוזי מבעל הבית ובעל הבית מן הגנב לבד גנב ופרע בחובו כו' משמע מדברי המרדכי הללו דטעמא דר"ח ז"ל דכתב דאפי' שוה מאה במאתן עשו תקנת השוק הוי משום דיכול למימר הממשכן לדידי שוה לי וא"כ אחר דמצאנו להטור בסי' ע"ב דס"ל דיכול למימר המלוה לדידי שוה לי נימא דטעמא דבמשכנתא עשו בו תקנת השוק אפילו שוה פחות מן ההלואה משום דיכול למימר לדידי שוה לי:
וכ"ת כיון דמצי למימר המלוה לדידי שוה לי הוי מטעם מגו וכמ"ש הטור סי' ע"ב א"כ היכא דליכא מגו כי הכא בסימן שנ"ו לא מצי מלוה למימר לדידי שוה לי. אמינא דהא ודאי ליתא משום דע"כ לא הוצרך הטור לטעם מגו אלא משום דהלוה קא מכחיש ליה ואומר שאינו חייב אלא שקל מש"ה הוצרך למגו אבל היכא דשניהם מודים בהלואה פשיטא דמצי למימר המלוה לדידי שוה לי וראיה לזה ממ"ש המרדכי שם בשם ראבי"ה דס"ל דלא מצי למימר המלוה לדידי שוה לי והוקשה לו מקתא דמגלא ותירץ דשאני התם דתרוייהו מודו דהלוה עליו אלפא זוזי משמע מהכא דאף לראבי"ה דס"ל דלא מצי למימר המלוה לדידי שוה לי היכא דשניהם מודים מודה איהו ז"ל דמצי למימר לדידי שוה לי כההיא דקתא דמגלא. ועוד ראיה לזה ממ"ש מרן ז"ל בסימן ק"ז מ"ח בשם בעה"ת על ראובן שהיה חייב לשמעון מנה והניח קרקע שוה חמשים ורוצה שמעון לטורפו בחובו משום דלדידי שוה לי מנה ובני ראובן אומרים אנו לא ניתן לך אלא נ' כיון שאינו שוה אלא נ' והראב"ד והרמב"ן ס"ל דהדין עם שמעון וכתב שם מרן ז"ל ודעת רבינו בסימן ע"ב היא כדעת הראב"ד והרמב"ן ואם איתא דע"כ לא קאמר הטור דמצי למימר לדידי שוה לי אלא היכא דאיכא מגו היאך פסק מרן שדעת הטור היא כדעת הראב"ד והרמב"ן אימא דלעולם לא ס"ל להטור כוותייהו דע"כ לא קאמר בסי' ע"ב דמצי מלוה למימר לדידי שוה לי אלא משום דאית ליה מגו למלוה אבל היכא דליכא מגו כההיא דהראב"ד והרמב"ן מורה איהו לחולקים על הראב"ד והרמב"ן דס"ל דלא מצי למימר המלוה לדידי שוה לי אלא ודאי דס"ל למרן כמאי דכתיבנא לעיל דע"כ לא הוצרך הטור לטעם מגו אלא משום שהם חלוקים בעיקר ההלואה אבל היכא דשניהם מודים בהלואה פשיטא דמצי למימר לדידי שוה לי ואפי' ראבי"ה מודה בהא וכדכתיבנא לעיל. וראיתי להר"ב גדולי תרומה שער ג' ח"ו סי"א שהקשה ע"ד מרן שכתב שדעת הטור היא כדעת הראב"ד והרמב"ן משום דע"כ לא קאמר הטור ז"ל דמצי למימר לדידי שוה לי אלא מטעם מגו אבל היכא דליכא מגו לא וכן בשער מ"ט חלק ט"ו הולך על שיטתו דס"ל דהיכא דליכא מגו אפי' היכא דשניהם מודים בהלואה לא מצי למימר לדידי שוה לי יע"ש. ואחרי המחילה רבה אמינא דלא היא וכמ"ש. שוב ראיתי להש"ך סימן ע"ב ס"ק צ"ו שהביא סברת הר"ב גידולי תרומה בדברי הטור שבסי' ע"ב ודחאה בשתי ידים יע"ש וא"כ הדרא קושיין לדוכתא דמאי הוקשה לו למרן בדברי הטור שבסי' שנ"ו מאחר דהטור הוא מהסוברים דהיכא דשניהם מודים בהלואה דמצי למימר לדידי שוה לי ואף רבינו ז"ל אף שלא גילה דעתו בזה בשום מקום אי מצי למימר המלוה לדידי שוה לי מ"מ אחר שלא גילה דעתו בהפך עדיין יכולים אנו לומר דלא פליג הראב"ד והרמב"ן. וכ"ת דא"כ קשיא ליה להראב"ד מדידיה אדידיה דהא הראב"ד משמע דהוא מהסוברים דמצי למימר לדידי שוה לי ואילו הכא בפרקין השיג על רבינו וכתב בכדי דמיה ואולי דהראב"ד שהביא הר"ב התרומות לאו היינו הראב"ד בההשגות וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף