מלבי"ם/במדבר/יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מלבי"ם במדבר יד

א

ותשא כל העדה מבואר שעל הדבה אשר הוציאו שהיא ארץ אוכלת יושביה לא שמו לב כי ההוכחה שנתנו ע"ז משנוי פירותיה ומגודל אנשי הארץ אינה ראיה שלא יתקיימו בה גם אנשים קצרי קומה בפרט אלה שנתגדלו בעבודת פרך ובנסיעות קשות במדבריות הם לא יפעל עליהם שניי האקלים כנודע, רק עקר מה ששמו לב היה מפחדם להלחם עם אנשי הארץ הגבורים ולא האמינו כי ביד ה' להלחם עם יושבי הארץ ולהכניעם לפניהם כמ"ש בסוף משפטים ובסוף תשא, וכמ"ש במשנה תורה אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו וכו' מבואר שזה היה עיקר תלונתם וזה חטא יותר גדול משאם היה תלונתם על שהיא ארץ אוכלת יושביה שבזה לא היו מראים חסרון אמונה וכפירה ביכולת ה', ומצד מחשבתם זאת הגיעו לכפירה אחרת שאומר שם ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו, שחשבו שהוציאם כדי לאבדם ביד האמורי, שכבר התבאר אצלנו בכ"מ שלפעמים כשירצה ה' לענוש את הרשע בעונש היותר מופלג מגביהו למעלה ראש ונותן לו גדולה וכבוד כדי שתהיה מפלתו יותר גדולה וניכרת, כמ"ש אם יעלה לשמים שיאו כגללו לנצח יאבד (איוב כ׳:ו׳), אם בין כוכבים שים קנך משם אורידך (עובדיה) כמש"פ שם. אולם תחלה רגנו באהליהם כי בושו לאמר כפירה ומינות כזה בפרהסיא, כמ"ש ותרגני באהליכם:

ב

וילונו ואח"כ שבו להתלונן על משה ואהרן שהוציאו אותם מארץ מצרים ואמרו אחר שראינו שכונת ה' בהוציאם ממצרים היה להמיתם, לו מתנו בארץ מצרים ולא היינו סובלים רעת המדבר, ואם רצה להרע לנו גם בזה שקודם המות נהיה רעים ונדים במדבר עכ"פ במדבר הזה לו מתנו :

ג

ולמה מביא אותנו אל הארץ הזאת ששם יגיע לנו רעות כפולות ומכופלות, [א] שהמיתה תהיה ע"י חרב, [ב] שגם נשינו וטפנו יהיו לבז, וא"כ אחר שאנו רואים שאנו מעותדים למות, טוב לבחר הרע במעוטו ולשוב למצרים שהם יחזיקו אותנו לעבדים ולא ימיתו אותנו:

ד

ויאמרו ובזה רצו להוציא מחשבה זו אל הפועל ויאמרו איש אל אחיו אחר שכל הרעות באים אלינו מאת ה' וע"י משה שהוא הראש עלינו, נתנה ראש אחר שלא נהיה תחת ה' ומשה ונשובה מצרימה, ולכן אמרו חז"ל נתנה ראש עבודת כוכבים:

ה

ויפל משה ואהרן על פניהם פה לא נזכר מה שאנרו להם ונזכר זה במ"ת ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון ה' אלהיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים, הודיע להם שהכבוש הזה לא יהיה בכחם ע"י מלחמה רק בדרך נס ופלא ע"י ה' ונגד ה' לא יועיל להעמים חזקם וגבורתם. אולם מדוע לא שמעו ישראל לדבריו אחר שכבר ראו מעשי ה' ונפלאותיו אשר עשה נגדם עד הנה, הוא מפני כי היה פלא בעיניהם מדוע לא הנחילם את ארץ מצרים שהיתה ג"כ ארץ טובה והם ענו אותם ועבדום והיה ראוי שתחת זה יירשו את ארצם, וע"כ חשבו עתה שהכבוש יהיה טבעי בדרך מלחמה ושהיה בלתי אפשר שיכבשו את מצרים בדרך מלחמה כי היו גבורים ועצומים וממלכה עצומה וגדולה, משא"כ ארץ כנען יוכלו לכבוש בדרך מלחמה כי חלשים הם מהם, אבל עתה ששמעו שגם ארץ כנען לא יוכלו לכבוש בדרך מלחמה רק ע"ד הפלא והנס. אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה, שאם ירצה ה' לכבוש הארץ לפנינו בדרך נס יוכל לכבוש גם ארץ מצרים, ואם לא, נהיה עבדים לפרעה ולא נמות, ובשגם שאמרו להם שהיא ארץ אוכלת יושביה וטוב שינחילם את ארץ מצרים:

ו

ויהושע בן נון וכו' ויאמרו וכו' ע"ז באו יהושע וכלב למלא דברי משה ולהתיר להם כל הספקות, והוא עפמ"ש בפ' עקב (יא יוד) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא וכו' והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וכו' ובארתי שם שבא להשיב להם על השאלה הזאת שהיה קשה בעיניהם מדוע לא נתן להם את ארץ מצרים תחת ארץ כנען, ובאר התשובה מפני שארץ מצרים אינה עומדת תחת ההשגחה רק תחת הטבע והמערכת, וא"י היא ארץ המיוחדת להשגחת ה' הפרטית, והמופת לזה הוא ממה שארץ מצרים אינה צריכה למטר השמים שהמטר הוא השגחיי, רק הנילוס עולה ומשקה אותה, וכיון שעלה הנילוס והשקה אותה א"צ עוד להשגחת ה', כי או י"ל מים כל השנה כמ"ש לא כארץ מצרים היא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק, אבל א"י שהיא צריכה למטר והמטר היא השגחיי כמ"ש והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, ועי"כ כל הנהגתה תלויה בהשגחת ה' המיוחדת, וז"ש תרץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ר"ל שטובתה ורעתה תלויה כל יום ויום בידי ההשגחה, וממילא אתם נתומם שם בכל רגע תחת השגחת ה' להתנהג עמכם תמיד לפי מעשיכם בין לגמול בין לעונש, ועז"א והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכו' ואבדתם מהרה, ותשובה זו השיבו יהושע וכלב שלכן מביאם לארץ כנען יען שהיא ארץ שנתונה תחת ההשגחה וממילא עובדי ע"ז השוכנים בה א"א שיתקיימו עליה ולכן היא עתה ארץ אוכלת יושביה העובדים ע"ז, כמ"ש ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם וכו' כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ואקוץ בם, וז"ש הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד אם חפץ בנו ה' שרק אם חפץ בנו והוא יביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו אז היא טובה מאד מאד ואינה ארץ אוכלת יושביה המוכנים להשגחת ה' עפ"י טיב מעשיהם, כי הוא מצד עצמה וטבעה ארץ זבת חלב ודבש שזה הודו גם המרגלים, רק שזה תלוי אם חפץ ה' ביושביה שיתמידו עיני ההשגחה עליהם לטובה:

ט

אך בה' אל תמרודו מזה המשיך תולדה אחרת שלהכניע יושבי הארץ א"צ להם עצה וגבורה למלחמה רק שלא ימרדו בה' ואז אתם אל תיראו את עם הארץ כי אז יהיה הכבוש ע"י ה', ועז"א כי לחמנו הם שהם הוכנו שנאכל אותם בקל בלי שום מלחמה כמ"ש ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך (דברים ט״ז:ה׳), וגם ר"ל כמו שלחם הצומח הוא הדומם ולחם החי הוא הצומח ולחם המדבר הוא הבעל חי כן לחם העם שהם סגולת ה' ועלו במעלת הנפשות למעלה מן המדבר, הוא המדבר, סר צלם ר"ל שראוי שהרשעה תכנע לפני הקדושה כמ"ש כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים, אולם יצויר שלא ימס הדונג מפני האש בב' אופנים, [א] בשירחק האש מן הדונג, [ב] אם יתנו מסך מבדיל וחוצץ ביניהם, וכן שלא ישרפו רשעים מפני אלהים יצויר בצד אחד אם יש מסך המגין ביניהם והיינו אם השר שלהם שהוא כחם ממעל מגין עליהם וכח המערכה יתן להם קיום, לעמת זה אמר סר צלם מעליהם ר"ל שכבר נפל השר שלהם והכח העליון המגין עליהם, ובצד השני יצויר אם שמש האלהות ואור ה' רחוק מן העולם ואינו שוכן למטה, לעמת זה אמר וה' אתנו וא"כ אל תיראום כי ה' אלהיך אש אכלה הוא הוא ישמידם לפניך:

יא

עד אנה ינאצוני ר"ל אם הם מאמינים בה' ובכחו הגדול, וחטאם אינו מצד חסרון אמנה רק מצד הנאוץ יודעים רבונם ומתכונים למרוד בו, עד אנה ינאצוני ואם סבת חטאם הוא חסרון אמונה שאין מאמינים בה' ובכחו הגדול להוריש גוים מפניהם, עד אנה לא יאמינו בו בכל האותות אשר עשיתי בקרבו אחרי שראו אותות הרבים שעשיתי בקרבו הלא היה ראוי שיאמינו בי אמונה שלמה:

יב

אכנו ואם כ"ז לא הועיל לקבוע בלבם אמונה ויראת ה' א"כ אין כל תקוה מהם להשיבם אל הטוב וטוב יותר שאכנו בדבר וכו' כבעל הגן שרואה שנשחת הגן כולו ויעש באושים ואין תקוה לתקנו עוד ומצא בו נטע אחד טוב שאז ישחית את כל הגן כדי להצמיח הגן שנית מן הנטע ההוא שיש ממנו תקוה:

יג

ויאמר משה ושמעו מצרים הנה משה טען עתה שמצרים יאמרו שמבלתי יכולת ה' להביאם אל הארץ שחטם במדבר, ובמעשה העגל טען (שמות לב י"ב) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים, והדבר נכון, כי במעשה העגל לא יכול לטעון שיאמרו מבלתי יכולת ה' להביאם אל הארץ שאז היו עדיין רחוקים מן הארץ ואם ידע מרחוק שאין לו יכולת להביאם אל הארץ יקשה למה הוציאם ממצרים אחר שכבר ידע מרחוק שלא יוכל להביאם אל הארץ, וע"כ טען שיאמרו מצרים שהוציאם אל המדבר משנאתו אותם, כי אז שהיה זמן קרוב ליציאתם לא נודע עדיין אהבתו וחמלתו עליהם והמצרים שהיה דעתם שיש פועל טוב ופועל רע כי חשבו שמן הנמנע שמכח אחד מיוחד יצאו הטובות והרעות, א"כ אחר שראו שהכה אותם אז עשר מכות חשבו שכל אלה המעשים יוצאים מפועל הרע, והאמינו שגם מה שהוציא את ישראל אל המדבר היה מצד פועל הרע כי לדעתם א"א שפועל הרעות יפעל גם טוב, וכמ"ש ראו כי רעה נגד פניכם וכמו שפרשתי שם, וא"כ כשיראו שיהרגם במדבר יאמרו שמה שהוציאם אל המדבר היה משנאתו אותם, שע"י שהוא פועל הרע הכה את מצרים והרג את ישראל אולם עתה במרגלים שהיה אחר שנה שיצאו ממצרים וראו כי נהג עמהם שנה תמימה כפועל טוב וחסד ושמרם כבבת עינו לא יוכלו לאמר ברעה הוציאם, שהלא עשה אתם רק טוב, וידוע כי כח הכוכב המורה רעה [שהכוכבים הם היו האלהות הפועלים בארץ לפי דעת עכו"ם] בהכרח יוציא מעשהו בשנה ההיא שהחל לצמוח, ותכלית צמיחת המזל הוא לכל היותר חצי שנה ועכ"פ לא יותר משנה, ואם לא פעל רעתו בשנה זאת נתבטלה הוראתו וכחו וא"כ לא יוכלו לאמר ברעה הוציאם, ולכן אמר טענה אחרת שיאמרו מאין ישולת, שיאמרו שתחלה שהיה רחוק מא"י חשב שיוכל לנצח את ז' עממין, ועתה שקרב אל ארצם ראה שאין ביכלתו לנצח את ז' עממין ולכן שחטם במדבר, וז"ש ושמעו מצרים כי העליח בכחך את העם הזה מקרבו ר"ל כי עע"ז הקדמונים היו מיחסים אלהות לכחות הטבע, שכל כח וכח מכחות הטבע היה אצלם אלהות, והאלוה שראו ממנו מעשים מפליאים יותר היו אומרים שהוא כח טבעי יותר נשגב מכחות אחרים שהם למטה ממנו במדרגה, וידוע שכל כח טבעי י"ל גמל ואם כבר פעל בכחו עד כדי גבול טבעו אז יופסק כחו, כמו שנודע בכימיא שכל כח טבעי הפועל על גשם אחר אם כבר פעל עד כדי כח פעולתו, יאמרו שכבר שבע ויחדל מלפעול, וכן חשבו בכח אלהות שאם כבר פעל מה שבכחו לפעול יפסוק כחו מלפעול עוד, וכמ"ש חז"ל במ"ש הפלשתים אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה, שזה אמרו הרשעים שבהם, שכיון שהוציא את כל כחו להכות את מצרים בכל מכה, כבר הוציא את כל כחו ואין לו כח עוד, כי נפסק כחו. וז"ש ושמעו מצרים ר"ל מצרים יבינו מזה כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו שכל הכח שהיה לך כבר הוצאת אותו להכות את מצרים ובהוצאה זו הוצאת את כל כחך, ונפסק כחך ולא תוכל לפעול עוד ככל כח טבעי שי"ל גבול, ואם פעל בכחו עד כדי גמלו, נפסק כחו מלפעול עוד:

יד

ואמרו שעור הכתוב ואמרו אל יושב הארץ הזאת מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה וכו', [ומ"ש שמעו כי אתה ה' הוא מאמר מוסגר] ר"ל שעי"ז יאמרו ששחטם במדבר מבלי יכולת להביאם אל הארץ כי נפסק כחו ע"י שפעל בכחו במה שהוציא אותם ממצרים ואין לו כח ויכולת לעשות פעולות חדשות, ובאר המופת לזה כי אם לא נתלה דבר זה בחסרון יכולת, ע"כ יצטרך לתלות דבר זה או בחסרון הידיעה וההשגחה עליהם שעי"כ נעזבו אל המקרה וכלו מעצמם, או בהשתנות הרצון שנשתנה מאהבה לשנאה שעתה שב לשנוא אותם וכלה אותם משנאתו, עז"א ששני צדדים אלה אי אפשר לא שנתלה זה בחסרון הידיעה וההשגחה כי הלא שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה לא לבד משגיח עליהם מרחוק רק שוכן ביניהם וזר לא השיגו ע"י דמיון שהדמיון יכזב לפעמים רק אשר עין בעין נראה ר"ל שעין השכל יראה זאת בעין הגשמי המוחשי, אתה ה' [עומד עליהם] ועננך עומד עליהם שמזה נראה לכל שאתה שוכן בתוך מחניהם, כי ע"י הענן הנראה בעין הגשמי תראה העין השכלי את כבוד ה' השוכן בענן, וכן לא יוכלו לתלותו בשנאה שאתה תשנא אותם כי הלא בעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם וזה בתכלית האהבה כאב ההולך לפרי בנו לנחותו הדרך ולהאיר לו:

טו

והמתה וגם לא יוכלו לתלותו כי חטאו לפניו וע"כ כלה אתכם בחמתו, שהלא לפי מה שהראית אהבתך להם גם אם חטאו אין ראוי שתכלה כלם כרגע רק ליסר אותם ביסורים עד ישובו אליו, וכבר אמרו בקדושין, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומקשה והכתיב וה' הולך לפניהם יומם שאני הקב"ה דכ"ע דיליה ויכול למחול על כבודו, וא"כ ממה שאתה הולך לפניהם יומם מבואר שאתה מוחל על כבודך וא"כ גם אם חטאו ראוי שתמחול על כבודך ולא תכלם כלם, ומזה יכריחו שמה שכלית אותם הוא מבלתי יכולת, וז"ש ואז יאמרו גם הגוים אשר שמעו את שמעך והאמינו עד עתה ביכלתך, יאמרו עתה:

טז

מבלתי יכולת ה' ר"ל יען שאפס כחו ולא יכול להביאם אל הארץ לכן בחמלתו עליהם המיתם במדבר בפעם אחד לבל יראה בצרתם ימים רבים, ואחר שכל הנסים והפלאות שעשית עד עתה היה כדי שכל העמים יכירו גודל כחך, איך תעשה עתה דבר שעי"ז יבוטל כל מה שפעלת עד הנה:

יז

ועתה יגדל נא ר"ל כי הגבורה תתראה בשני אופנים, אם במה שינצח את זולתו אם במה שינצח א"ע, וזה הגבורה היותר מופלגת ע"ד טוב ארך אפים מגבור, ואחר שהתכלית היה להראות את גבורתך, הנה בזה שתנצח מדת הנקמה והכעס יגדל כחך בעיני כל כאשר דברת לאמר שאתה מנצח מדת האף באופן זה:

יח

ה' ארך אפים הנה לא הזכיר מן הי"ג מדות אל רחום וחנון ואמת נוצר חסד לאלפים ונושא חטאה, כי אחר שגלה לו שרוצה לכלותם יען שראה שלא ישובו לעולם ואין להם שום תקנה, ושמה שרוצה לכלותם אינו מצד הנקמה על העבר רק כדי לתקן הקלקול בעתיד, כמשל בעל הכרם שנשחת כרמו שעוקר את הגפנים הנשחתים כדי להציל את הגפנים שעדיין לא נשחת (כנ"ל פסוק י"ב), א"כ השחתה זו אינו מצד מדת הדין רק מצד מדה"ר שירח' על הכרם כל יושחת לגמרי (ע"ד שאמרו שהרשעי' מהפכים מדה"ר למדה"ד) א"כ אין מקום להזכיר פה מדת רחום וחנון, וכן לא מדת אמת כי העונש הזה הוא מצד מדת אמת וכן לא מדת נוצר חסד ולא מדת נושא חטאה שהם היו מזידים והזכיר רק המדות שמצדם יבקש עליהם שהוא מדת ארך אפים שמבקש שיאריך אפו ולא יכלם תיכף רק יפקוד עון אבות על בנים בזמנים מתחלפי', והזכיר מדת נושא עון ופשע, שכבר התבאר אצלי שיש הבדל בין סליחת עון ובין נשיאת עון, הסולח מעביר את העון מן המציאות כאלו לא היה במציאות כלל, וע"כ לא תמצא סליחת עון רק אצל ה' לבד לא מאדם לאדם, כי האדם הגם שעובר על פשע ונושא פשע לא יוכל לסלוח והוא שישוב דבר שהיה במציאות כאילו לא היה כלל, וכבר בארתי זאת בארך בהתו"ה (ויקרא סי' רע"ב). והנה מצד כל אלה המדות שחשב א"א שיסלח את העון היינו שישוב העון כאלו לא היה במציאות כלל, רק יצויר שנושא את העון וסובלו ויאריך אפו לדורות הבאים, אבל שיסלח את העון זה לא יצויר רק ע"י מדת רב חסד, כי החסד אין לו גבול והוא בלתי משקיף על מקבל החסד, וע"ז הוסיף לבקש סלח נא לעון העם הזה כנדל חסדך שע"י מדת חסד יוסיף לסלוח העון שיהיה כאלו לא היה במציאות כלל וכמו שכבר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה ותרגלת עמם במדה זו:

כ

ואמר ה' סלחתי כדברך ר"ל סלחתי לא כפי שהתפללת שיהיה כאלו לא חטאו כלל ואכניסם אל הארץ רק יהיה כדברך שאמרת שלא תמית אותם כאיש אחד לבל יאמרו הגוים מבלתי יכולת:

כא

ואולם בכל זאת חי אני ר"ל אני נשבע שכבודי ימלא את כל הארץ ולא יאמרו מבלתי יכולת כי אביא את בניהם אל הארץ, אבל האנשים הרואים כבודי וכו' לא יראו את הארץ, וזה לא יהיה מצד הנקמה על החטא שע"ז אמר סלחתי רק מצד שאחר שהם כופרים ביכלתי ויודעים רבונם ומתכונים למרוד א"א שיתקיימו בארץ, וי"ל שלזה אמר וימלא כבודי את כל הארץ ר"ל אחר שהארץ הזאת מלאה מכבודי ושכינתי א"א שימצאו בה אנשים מנאצי ה' ובוזי כבודו:

תורה אור
והנה חז"ל אמרו שמאז נגזר עליהם גליות וחורבן בהמ"ק כמ"ש על ויבכו העם בלילה ההוא שקבעו בכיה לדורות, והמשורר באר זה (תהילים ק״ו:כ״ז) וימאסו בארץ חמדה וישא ידו להם להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות וכן אמר ביחזקאל (כ כג) ויפלא מאד אנה נזכר זה בתורה שאז גזר על בניהם גליות ושעבוד, אך המה השכילו ברוח קדשם כי במ"ש וימלא כבוד ה' את כל הארץ ובמ"ש וכל מנאצי לא יראוה גלה סוד גדול מסודות ההנהגה וכל המעשה אשר יעשה ה' בעולמו מראש ועד סוף עד אחרית הימים:

כי קודם חטא המרגלים היה משה נכנס לארץ והיה בונה המקדש והיתה אז גאולה שלמה ותקון הכללי שלא היה המקדש נחרב לעולם ולא היה עוד שום גלות כמ"ש חז"ל במדרשיהם, אמנם תקון הזה לא היה אז רק לישראל לבד לא לכל העולם, אולם אחר חטא המרגלים שנגזר אז על משה שלא יכנס לארץ כמ"ש חז"ל שנקבר משה בח"ל כדי שיביא עמו דור המדבר לעת"ל, ויהושע הכניסם לארץ והכבוש לא היה נסיי ע"י ה' רק ע"י מלחמות כמ"ש גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם יהושע בן נון וכו' אותו חזק כי הוא ינחילנה, ר"ל בדרך טבעי לא בדרך נסיי וע"כ לא הגיע אז עת התקון הכללי המקווה שיהיה לעתיד ונשארו הרבה עממין שלא כבשו והניחם ה' לנסות את ישראל כמ"ש שופטים ב', והם חטאו כפעם בפעם ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וגלו ונתפזרו ביניהם כפעם בפעם, עד העתים שחרבו המקדשות וישראל נתפזרו לארבע רוחות השמים, וכ"ז היה הכנה לצורך התקון הכללי שיהיה באחרית הימים שאז יהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, וזה נעשה ע"י גליות ישראל ופזורם בין העמים, שעל ידם נודע לכל העמים האמונה האמתיית, וכמ"ש שלא הגלה הקב"ה את ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים כמ"ש וזרעתיה לי בארץ שגלות ישראל נמשל לזריעה, ר"ל שכמו שע"י הזריעה שע"י ההעדר שתעדר הגרעין הנזרע ישוב ויוציא אלומות ופרי תבואה, כן כל העדר כללי יגלגל תקון כללי, כמו שההעדר שהיה בדור המבול תקן הדורות שאחרי נח, וההעדר של החירות שהיה להם במצרים תקן להם הגאולה ושנהיו העם בחר לו ה' לחלקו, וכן ע"י ההעדר והזריעה שנזרעו בין העמים עי"ז תתפשט אמונת ה' בכל העולם, וז"ש ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ, ר"ל שאם היו באים אז לא"י ומשה ע"ה בראשם הגם שהיה אז עת התקון לא היה כבוד ה' מתגלה רק לישראל לבד אבל כל העו"ג החשך היה מכסה אותם ולא היו מכירים כבוד ה' לעולם, אבל ע"י גלגול חטא המרגלים יצמח מזה שיבא עת שימלא כבוד ה' את כל הארץ, כי עי"ז נשא ידו להם לזרותם בארצות כמ"ש כי כל האנשים וכו' וכל מנאצי לא יראוה, שאז נשא ידו בשבועה שכל מנאציו בעתיד יגלו מן הארץ ויתפזרו בין העמים וזה יהיה כזריעה שעי"כ ימלא כבוד ה' את כל הארץ, וכמ"ש כדברים האלה במ"ש (ישעיהו מ״ט:ו׳) ואני אמרתי לריק יגעתי, ויאמר נקל מהיותך לי עבד וכו' ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד קצה הארץ, לפ"ז לא היה זה דרך נקמה על העבר דהא אמר סלחתי כדברך, רק הכנה לתקן עולם במלכות שדי באחרית הימים, ועז"א חז"ל שמשה מת במדבר כדי שיביא עמו דור המדבר לע"ל, כי אחרי שע"י חטא דור המדבר נצמח תקון כל העולם לע"ל שעי"כ ימלא כבוד ה' את כל הארץ, ממילא בזה יהיה להם זכות לע"ל, אולם כ"ז נעשה ע"י שמשה מת במדבר שאם היה משה נכנס לארץ לא היה עוד שום גלות, ולא היה נצמח התקון הזה הגדול שימלא כבוד ה' את כל הארץ שבזכות זה יבואו דור המדבר לע"ל. ויש לי עוד דברים בזה כי מה שחטא דור המדבר היה גדול כ"כ עד שיש פלוגתא בסנהדרין אם יש להם חלק לעה"ב, הוא מטעם שהיו גרועים משאר כופרים, יען שהם ראו מעשי ה' ונפלאותיו בעיניהם, ואעפ"כ כחשו בו כמ"ש כי כל האנשים הרואים את כבודי וכו', אולם הלא עקר חטאם היה לפי מה שהבטיח להם משה שכבוש ארץ כנען לא יהיה בדרך טבעי ע"י מלחמה רק בדרך נסיי ע"י ה' והם אמרו אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו וכו' ובזה כפרו ביכולת ה' להוריש גוים האלה העצומים מהם אשר לפני ה' כאין נחשבו והיה דינם ככופרים, אכן אחר שנתגלגל הדבר שמשה לא נכנס לארץ רק יהושע הכניסם ועי"כ היה הכבוש טבעי בדרך מלחמה ויהושע עשה מלחמה ימים רבים ורבים מגויי הארץ שנא יכול להורישם כי חזקו מהם, א"כ לא חטאו כלל במה שהתיראו מלבא אל הארץ מפני חוזק העמים ותקפם שבאמת במלחמה טבעיית צריך לשער כח הלוחם נגד כח הנלחם אתו ואין לצאת למלחמה נגד עם החזק ממנו, אולם מה שהוצרכו לתכסיסי מלחמה זה נולד אח"כ ע"י שהיה הכבוש ע"י יהושע, אבל בעת ששלחו מרגלים שהיה משה מוכן לכנס לארץ והיה הכבוש על ידו לא היו צריכים למלחמה [כמ"ש המלאך ליהושע כי אני שר צבא ה' עתה באתי ופי' חז"ל אבל בימי משה רבך באתי ולא חפץ בי כי אז לא היה הכבוש ע"י מלאך שמציין כבוש טבעי רק ע"י ה' לבדו] אך זה עצמו היה מחסדי ה' שלא השקיף על הסבה רק על המסובב, שאחר שנתגלגל לבסוף שהיה המלחמה טבעיית ועפ"ז לא חטאו במה שהתיראו מפני חוזק העמים ותקפם הגם שהם עצמם היו הסבה לזה בחטאם, העביר ה' זאת מעיניו ודן אותם לפי מה שהיה אח"כ שהיה מלחמה טבעיית, ובזה תבין מ"ש במ"ת ויקצף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה וגו' את הארץ וכו' גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבוא שם יהושע בן נון העומד לפניך וגו' אותו חזק וכו' וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אותם וכו', ויפלא מאד מ"ש שע"י חטא המרגלים התאנף ה' על משה וגזר שלא יכנס לארץ והיכן נזכר זה והכתוב צווח שזה היה ע"י חטא מי מריבה, אולם הוא הדבר אשר דברתי שאם היה משה נכנס לארץ היה הכבוש בדרך נסיי והיה דור המדבר נחשבים ככופרים גמורים ביכולת ה' והיה ענשם קשה עד שגם בניהם היו מתים במדבר והם לא היה להם חלק לעוה"ב, ולכן התאנף ה' במשה בגללם וגזר שלא יכנס לארץ והיה הכבוש ע"י יהושע שהיה ע"י מלחמה ועי"כ נודע למפרע שלא היה חטאם גדול מה שהתיראו מפני יושבי הארץ, וז"ש חז"ל מפני מה מת משה במדבר כדי שיביא עמו דור המדבר לעתיד לבא, וכן עי"כ נצולו הטף ונכנס לארץ, וז"ש ויקצף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה וגו' את הארץ, אולם התרופה לזה היה מה שגם בי התאנף ה' בגללכם ר"ל לטובתכם וגזר עלי לאמר גם אתה לא תבא שם, והיה כונת ה' בזה שעי"כ אמר יהושע בן נון העומד לפניך אותו חזק כי אצלו יהיה הכבוש ע"י מלחמה טבעיית ולכן צריך חזוק כי הוא ינחילנה בדרך מלחמה, וזה יסובב כי וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה המה יבואו שמה ולא יענשו בעון אבותם כי עתה הקל חטאם וענשם, וזה כונת חז"ל במד' אמר הקב"ה למשה שני שבועות נשבעת סלח נא אעברה נא, לבטל שניהם אי אפשר אם אקיים אעברה נא יבוטל סלח ואם אקיים סלח נא יבוטל אעברה נא, ודבריהם מובנים במ"ש שע"י שבקש סלח נא לעון דור המדבר היה מן ההכרח שלא יעביר אל הארץ שבזה היה להם צד זכות, אבל אם היה מקיים אעברה נא והיה הכבוש נסיי לא היה אפשר לקיים סלח נא:

כד

ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו ר"ל עפמ"ש חז"ל וכי כלב בן יפונה היה והלא בן קנז היה ולמה נקרא שמו בן יפונה שפנה א"ע מעצת מרגלים ר"ל שהמקשן ידע שנקרא בן יפונה על שפנה מעצת מרגלים רק שקשה לו שא"כ היה לו לקרא גם ליהושע בן יפונה, וז"ש ולמה נקרא שמו בן יפונה ר"ל ולא קראו כן ליהושע, ומשיב שהיה הבדל שעל יהושע התפלל משה יה יושיעך מעצת מרגלים אבל כלב פנה א"ע מעצת מרגלים לא ע"י תפלת משה, ואמרו חז"ל שתחלה הטו אותו המרגלים לעצתם ויבא עד חברון להתפלל על קברי אבות ונצול מעצתם, וז"ש עקב היתה רוח אחרת עמו ר"ל שתחלה היתה עמו רוח אחרת נוטה לעצת מרגלים וכבש את יצרו וימלא אחרי ולכן והביאותיו וזרעו יורישנה וניתן לו חברון בירושה:

כח

אמר אליהם חי אני נאם ה' הודיעם כי העונש הזה שיעד להם שיהיו נעים ונדים במדבר ארבעים שנה הוא לטובתם, כי לפי גודל חטאם שהיה חטא של כפירה היה ראוי שימותו כלם במדבר בין הם בין בניהם ולא ישאר מהם איש רק כלב ויהושע, והיה מהחסד האלהי שיהיו נעים ונדים ארבעים שנה במדבר, שבזה סבלו ענשם בשתים בגלות ארבעים שנה ולבסוף במר המות, ובעונש הראשון של הנע ונד השתתפו גם בניהם שגם הם נדו ונעו ונשאו עונות אבותיהם ארבעים שנה ובזה הזכו הבנים ונקה אותם מעונש עון אביהם וזכו לכנס לארץ, וז"ש אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם ר"ל אם לא אעשה לכם את העונש הזה אשר אני רוצה לעשות לכם והוא שבמדבר הזה יפלו פגריכם וכו' מבן עשרים שנה ומעלה, [ויפרש אח"כ באיזה אופן יפלו במדבר] ר"ל אם לא אעשה לכם עונש הזה:

ל

אם ר"ל אז אמ נשבע לכם אם אתם תבואו אל הארץ כי אם כלב בן יפונה ר"ל אז לא יכנס שום איש חוץ מכלב ויהושע ויכלו גם הפחותים מבן עשרים:

לא

וטפכם על כן יעצתי לטובתכם להניעכם במדבר ארבעים שנה ועי"כ וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אותם וירעו את הארץ אשר מאסתם בה כי בזה שתתעכבו במדבר כבר יקובל העונש בכללו בשתים, [א] ופגריכם אתם ר"ל אתם שכבר נחשבתם כפגרים מתים במה שנתחייבתם למות תיכף, יפלו במדבר הזה אחרי שתשבעו נדודים רבים:

לג

ובניכם [ב] שבניכם יהיו רועים ר"ל שהם ירעו אתכם, כי אחר שאתם ראוים למות א"א שירד המן בזכותכם כי אין השם עושה פלא למתים כמ"ש הלמתים תעשה פלא, רק בניכם יהיו רועים אתכם כי בזכותם ירד המן, ונשאו את זנותיכם שבזה יסבלו גם הם עונש גדול, עד תם ארבעים שנה ובזה יקל העונש מעל בניכם ויזכו לכנס לארץ:

לד

במספר עתה יאמר דעו כי העונש הזה הוא לטובתכם להשאיר לכם שארית ופליטה ואינו מצד מדת הדין רק מצד מדת הרחמים כי בכ"מ מדה טובה מרובה ממדת פורענות, ומצאנו שבעת שאמר ה' ליחזקאל שישכב על צדו הימנית והשמאלית לכפר על עון ישראל ויהודה הקל לו שישכב יום לשנה, ר"ל שבעד כל שנה שחטאו ישראל שכב על צדו יום אחד, ונכפר להם חטא כל השנה. ואיך היה בכאן בהפך שבעד כל יום שחטאו הוצרכו להניע שנה שלמה, וע"כ שזה שנעו במדבר למדה טובה יחשב ולרחמים גדולים שע"י הגלות כפר להם עונש המות והכליון וע"כ סבלו שנה ליום, וז"ש במספר הימים אשה תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם ארבעים שנה ודבר זה הוא לכאורה כאלו אני יוצא מגדר היושר ומתעולל אתכם עלילות, שזה קרוי תנואות [כמו הן תנואות עלי ימצא (איוב ל״ג:י׳) שמציין שה' מעליל עליו עלילות נגד הדין והיושר], עז"א וידעתם את תנואתי אני מודיע לכם שתדעו את חטאתי שאינו תנואות ועלילות, רק:

לה

אני ה' דברתי שזה לא דברתי וגזרתי ע"י מה"ד ושם אלהים המורה דין רק ע"י שם הוי"ה המורה רחמים שאני עושה זאת ברחמים גדולים והוא מדה טובה מאתי שלכן אני חושב יום לשנה כדין מדה טובה, כי אם לא זאת אעשה היינו אם לא אעשה זאת לכל העדה הרעה הנועדים עלי לחשב להם יום לשנה, אז במדבר הזה יתמו ושם ימותו אז מגיע להם כפי הדין עונש כפול [א] שבמדבר הזה יתמו כלם אף הפחותים מבן עשרים, [ב] שגם שם ימותו כמו שפי' חז"ל ושם ימותו לעוה"ב שימותו גם בעולם הנפשות שלא יהיה להם חלק לעוה"ב, וא"כ מה שאני חושב להם יום לשנה אינה תנואה ועלילת מה"ד רק חסד ורחמים שעי"כ לא יתמו במדבר, כי הפחותים מבן עשרים יכנסו לארץ ולא ימותו לעוה"ב כי יקומו בתחיה:

לו

והאנשים וכו' וימותו וגו' במגפה לפני ה' אמנם המרגלים לא לבד שמתו, מתו ג"כ לפני ה' הוא מיתת הנפש שאין להם חלק לעוה"ב לפני ה':

לח

ויהושע וכלב פי' חז"ל שנטלו חלק המרגלים שיש להם לעוה"ב ע"ד זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע עד שחיו חיי הנפש מן האנשים ההם, שקבלו חלקם בחיים המעותד לעוה"ב:

מ

וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר כי למעלה אמר להם והעמלקי והכנעני יושב בעמק שהיה ראוי שילכו דרך העמק וא"ל ששם העמלקי והכנעני ולכן לא הלכו דרך העמק רק דרך ההר הוא הר שעיר כמ"ש אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר אבל בתוך כך עלו העמלקי והכנעני והתישבו בראש ההר:

מא

ויאמר משה מפורש בפ' דברים [א] שה' אמר למשה שיאמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם שהוא אזהרה שלא יעלו אל ההר, וז"ש למה זה אתם עוברים את פי ה' וכו' אל תעלו שמ"ש אל תעלו הוא פי' מ"ש את פי ה' שה' אמר אל תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו והוסיף כי העמלקי והכנעני שם לפניכם היינו שהקדימו לעלות אל ראש ההר, ומ"ש כי על כן שבתם ר"ל הלא מפני זה שבתם מאחרי ה' כי יראתם מפני החרב ולא בטחתם בה' ועל כן לא יהיה עמכם:

מה

וירד העמלקי ובמ"ת כתוב ויצא האמורי, שעמלקי והכנעני היו בראש ההר וירדו למטה והאמורי היה בצד ההר, ולכן כתוב ויצא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.