מחצית השקל/אורח חיים/רד

מחצית השקל ‏ אורח חיים רד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(ב) (ס"ק ב) ונובלות כו' וב"ח פסק דה"ה אם נפלו וכו' וכ' בס' א"ר בשם הפרישה דאפי' הניחן אח"כ תוך קש וכדומה ועי"ז נתבשלו מ"מ מברכים עליהם שהכל. אך ס"ס ר"ב הביא בשם ספר לחם משנה דאם נתבשלו אח"כ ע"י הנחתן בקש וכדומה מברכים עליהם בפ"הע וכ' שכן נוהגים:

(ג) (ס"ק ג) המרק של בשר (ל"ח) ועסי' ר"ב סעיף י"א ר"ל דל"ל מרק של פירות דהא תליא בפלוגתא דהרשב"א והרא"ש בסי' ר"ב סי"א דלהרא"ש מרק היוצא מן הפירות על ידי שריה או בישול מברכים עליהם כמו על הפירי דדינו כפירי עצמו א"ו דר"ל מרק של בשר דאפ"ת דדינו כבשר הא גם על בשר מברכים שהכל:

(ד) (ס"ק ד) כמהין ופטריות מן האויר הן גדלים משמע דשניהם מין אחד. וכ"מ מלשון רש"י דף מ' ע"ב אהא דמשני הש"ס דמה"ט מברך שהכל אע"ג דגדולי קרקע הן ניהו דמרבי רבי מארעא מ"מ לא ינקי מארעא וכ' רש"י מרבי רבי מארעא מלחלוחית הארץ הן גדילים על העצים ועל הכלים עכ"ל. אבל תר"י כתבו וז"ל וכמהים נקראים אותן שמצוים תחת הקרקע ונבראים משומן הארץ ופטריות הן מין אחר הגדילים לפעמים בעצים עכ"ל הביאו בס' א"ר:

(ו) (ס"ק ו) בקליפיהן. ול"ד לבוסר דג"כ לא הוי גמר פירי ואפ"ה סגי דנחתי' חד דרגא לברך בפה"א ולמה מברך בכאן שהכל:

דהכא עיקר אכילתן כו' ר"ל דוקא בוסר דאע"ג שאכלו כשהוא בוסר מ"מ אוכל גם כשהוא בוסר עיקר הפירי דהיינו פנימיותו אלא דעדיין לא נגמר פריו לכן נחתי' דרגא ומברך בפה"א אבל הכא בשקדים בשאכלם כשהם רכים עיקר אכילתן אז היא הקליפה א"כ אינו אוכל עיקר הפרי דנטעי אינשי אדעתי' דהיינו מה שהוא בפנים:

(ז) (ס"ק ז) שחת כו' דנחית ח"ד. דאי הי' נגמר פריו הי' מברך בפ"הא כשלא נגמר מברך שהכל ועסי' ר"ב סעיף ב' דבוסר אלו הי' נגמר מברך בפה"ע השתא דלא נגמר נחתינן חד דרגא לברך בפ"הא:

(ח) (ס"ק ח) קמחא כו' מהו דתימא כיון דקשה כו' ועיין סי' ר"ח הם דברי הש"ס דף ל"ו ע"א דבעי למידק מדאמר שמואל קמחא דשערי מברך שהכל מדלא אמר רבותא קמחא דחיטי דחשיבי יותר אלא ע"כ דעל קמחי דחטי מברך בפה"א ודחי דאפי' דחטי מברך שהכל והכי קי"ל בסי' ר"ח והא דנקט דשערי דאי הוי נקיט דחיטי ה"א דשערי אינו מברך כלל כיון שקשה לתולעים קמשמע לן וכן צ"ל בש"ע כיון שכ' בסי' ר"ח דאקמחא דחיטי דחשיב טפי מברך שהכל כל שכן דשערי ומאי קמשמע לן הכא. וצ"ל כתי' הש"ס דס"ד דשערי לא לברך כלל:

(ט) (ס"ק ט) שכר כו' שמברך בורא פרי העץ להרא"ש דהיינו ע"י כבישה או בישול. ועמ"ש סי' ר"ה ס"ב תירוץ אחר ע"ש במ"א ס"ק ו':

(יא) (ס"ק יא) דלטעמ' כו' וע"ש שנדחק ומפרש דהכא מיירי שרקחן אבל אי הם יבשים באמת אינו מברך כלל כמו בפלפל וזנגבי"ל אלא כיון שאם אכלן רטובים מברך שהכל כיון דלטעמ' עבידי א"כ ה"ה כשרקחן מברך שהכל כמו אלו הי' רטוב ועז"כ מ"א ולא ידענא היכי רמיזי הני תרי דיני דכשהן יבשים שלא יברך עליהם כלל כמו בפלפל וזנגבי"ל. ומ"א ס"ל דלא דמי דדוקא פלפל וזנגבי"ל ודומיהן דלא חזי לאכילה בעינייהו כשהן יבישים לכך אינו מברך עליהם משא"כ אני"ס וגליינד"ר גם יבישים ראוי לאכילה לכן גם כשהן יבשי' מברך עליהם אלא כיון דלטעמי' עבידי כשהן יבשים לכן מברך שהכל ובהכי מיירי בש"ע. וגם כשהם רטובים או מרוקחים דס"ל לב"ח דמברך שהכל כיון דלטעמ' עבידי גם בזה חולק וס"ל למ"א דמברך בפה"א דהא גם פלפלין לטעמיה עבידי ואפ"ה רטוב או מרוקח מברך בפה"א ואפי' בפה"ע הי' ראוי לברך לולי טעם שכ' הרשב"א הובא במ"א סי' ר"ב ס"ק ל"ה:

(יב) (ס"ק יב) שיערבו כו' אע"פ שעיקר כו' ור"ל דכה"ג אמרי' בסי' ר"ב סעיף ד' בשותה שמן זית ע"י אניגרון לרפוא' דהוי שמן זית עיקר ומברך כברכת שמן זית דשאני הכא דאפ"ת דחומץ עיקר הא ברכת חומץ וברכת המים שוין שהכל:

(יג) (ס"ק יג) אינו כו' וכמ"ש בי"ד סי' קכ"ג. דחומץ דוקא כה"ג אי נגע בו נכרי אינו אוסרו משום יין נסך דאין עליו שם יין אבל באינו חזק כ"ה אוסר במגעו:

והא דלא תי' הרא"ש כן שהקש' למה תנן שעל החומץ מברך שהכל והא קי"ל השותה חומץ ביה"כ פטור. והש"ס מדמה לענין זנגבי"ל ופלפל ברכה ליה"כ. ותי' לחד תי' כמ"ש בש"ע דמיירי שערבו במים ושותהו לרפוא' והוי כשמן ע"י אניגרון דלעיל. והמ"ל דמיירי בחומץ בלי מים אלא שאינו חזק:

(יד) (ס"ק יד) כל שבני כו' ע' בי"ד כו' דלא תטעה מ"ש בש"ע לברך שהכל הוא משום דפשיטא לי' דלאו יין הוא וא"כ יברך אחריו בנ"ר. לזה כ' דליתא אלא משום דמספקא לי' אי הוא יין או חומץ לכן בברכה שלפניו כשמברך שהכל יצא דעל כלם אם אמר שהכל יצא אבל מ"מ יש ספק לענין ברכה אחרונה אי יברך ע"ה ועפ"ה או בנ"ר. לכן מספק ישתה יין כו':

האניס"י הוא שבת כו' אפי' נתן בו שמן דהשמן בטל לגבי האניס"י כ"ה בש"ג:

וכ"ה בגמ' דף ל"ט ע"א דמברכי' על מי שבת כמו על שבת ואמר דאשמעי' דל"א לעבורי זוהמא קאתי אלא לטעמי' עביד ומברך עליו:

(טו) (ס"ק ט"ו) שמרי כו' ואפשר דראוי לשתיה וא"כ אע"ג דמזיקו מ"מ מברך עליו משא"כ שמן זית דאינו ראוי לשתיה לבד בלי אניגרון:

(טז) (ס"ק טז) ודאי כו' אפי' להקל דקי"ל דאין יוצאים ידי מצה אלא בעיסה מן ה' מיני דגן אבל באורז אינו יוצא וקי"ל שם דאם עשה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בו טעם חטין יוצא ידי מצה הרי דאפי' לקולא אזלי' בתר טעם. וא"כ ה"ה דאם יש בו טעם יין ה"ל לברך בפה"ג:

מ"מ לענין כו' כמ"ש בי"ד סי' קל"ד סעיף ה' כצ"ל דסתם יינם בטל בששה חלקים מים וע"כ צ"ל דלא חשיב טעם יין:

ולפמ"ש הט"ז בי"ד סי' קי"ד ס"ק ד' כו' ול"נ דוקא מים וכ"כ הש"ך בנ"ה שם אבל הפר"ח שם מסכים עם הט"ז. ומיהו ביינות שלנו ודאי בטל ובס' א"ר כ' דאפי' הרוב יין אינו מברך בפה"ג:

(יז) (ס"ק יז) ואין לברך כו' ז"ל הרב"י כו' דלא תטעה דמ"ש בש"ע שלא לברך בפה"ג הוא דודאי אין לו דין יין וא"כ יברך בפה"ע להרא"ש בסי' ר"ב סעיף ז' וכן לענין ברכה אחרונה דליתא אלא דספיקא הוא:

דתאני' כל כחם במשקה ר"ל הזגים עיקר כח היין כבר יצא בשעת הדריכה משא"כ תאנים דלא נדרכו ויוצא עתה כל כחם ולכן יש סברא דהתאנים עיקר:

מספיקא יברך שהכל. דהא יש ספק בפה"ג דזגים עיקר או דתאנים עיקר ויברך פה"ע להרא"ש בסי' ר"ב סעיף י' או שהכל להרשב"א שם לכן יברך שהכל דעל כלם אם אמר שהכל יצא דלא כהט"ז דפשיטא לי' דיברך בפה"ע ולא הבנתיו:

ויאכל פרי מז' מינים כו' כדי לצאת ידי הרא"ש בסי' ר"ב סעי' י' דס"ל דמי שריית תאני' דין תאני' יש להם ואינו נפטר בברכ' אחרונ' של יין משא"כ להרשב"א שם דס"ל דדין מים בעלמא י"ל ומברך אחריו בנ"ר א"כ אינו צריך כאן לפירי מז' מינים דברכת היין פוטרו ואפשר כו' ונפטר כו' וא"כ גם להרא"ש א"צ לאכול פירי מז' מינים:

(יח) (ס"ק יח) אינו מברך דל"ל הנאה דמים אם אינו צמא אינו נהנה בשתייתן משא"כ שאר משקין אפי' אינו צמא מ"מ נהנה בשתייתן:

(כ) (ס"ק כ) הואיל כו' דחשבי' לה אונס ומותרת לבעלה ישראל וה"ה הכא אע"ג דעכ"פ סופו נהנה מהשתיה או אכילה מ"מ כיון דלכתחלה אנסוהו לכך מקרי אונס ואינו מברך ולא מקרי הנאה:

ובתשובת כו' תשובה דחייב לברך והכי קי"ל וע"כ צ"ל דהרשב"א ס"ל דאין ללמוד דין ברכה מדין אשה הנ"ל וא"כ להרשב"א ה"ה באנסוהו דמברך כיון דטעם הרא"ה (דמיניה נובע הגהת רמ"א דהכא) שלא לברך באנסוהו דמדמהו לאשת ישראל שנאנסה וכיון דהרשב"א ס"ל דאין דומיא ה"ה באנסוהו מברך:

וא"כ כו' האוכל ביה"כ חייב לברך ע"כ ס"ל כהרשב"א דאינו דומה לאשה שנאנס' דלא כהרא"ה:

וידוע דבר פלוגתי' כו' ויליף מהאחרוני' שהביא הרשב"א בתשובה:

דהמתעסק בחלבים כו' אע"ג דלענין שבת בעינן מלאכ' מחשבת ובאינו מתכוין פטור מ"מ בחלבים ועריות חייב אפי' אינו מתכוין דעכ"פ נהנה:

וע' ברבה פ' נשא אתת' אתי' לגבי רבי א"ל נאנסתי א"ל ולא ערב (ר"ל סופך היה ברצון) אמרה לו אם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננו לתוך פיו ביה"כ שמא אינו רע לו ובסוף ערב לו וקיבל דבריה והתירה לבעלה ע"כ הרי דגם במ"ר מדמה אכילת יה"כ לאונס דאשה אלא התם אונס יום הכפורים היה ע"י אחרים:

(כא) (ס"ק כא) הסכנה כו' ובהתירא קאכיל ר"ל אע"ג דקי"ל בסי' קצ"ו דאוכל איסור אין זה מברך אלא מנאץ מ"מ הכא התירא אכיל כיון שסכנה היא לו:

וא"כ כו' ה"ה לאוכל איסור כו' וכמ"ש הרב"י בש"ע:

דלא כב"ח ורי"ו. דלא כב"ח שנדחק לחלק דרצה להשוות דעת הרא"ש שכ' דחולה שאכל ביה"כ שיברך ודעת רי"ו שכ' אי אכל דבר איסור לרפוא' אינו מברך והרב"י ס"ל כיון דקי"ל כהרא"ש לענין חולה ביה"כ א"כ לא קי"ל כרי"ו והב"ח ר"ל דמודה רי"ו לדעת הרא"ש בחולה ביה"כ כיון דאכל התירא רק שהוא בזמן איסור לכן יברך משא"כ כשאוכל דבר איסור שאסור מצד עצמו לא יברך ומ"א לא ס"ל לחלק דמה בכך שאסור מצד עצמו הא אין בו איסור כלל דמצוה קעביד:

ועוד נ"ל דאף רי"ו כו' דגם רי"ו ל"ל סברת הב"ח דרי"ו לא מיירי אלא באוכל דבר לרפואה שאין עושה להנאתו אע"ג דמ"מ נהנה ס"ל לרי"ו דאינו מברך אבל אם אחזו בולמס מחמת רעבון ואוכל דבר איסור לרעבונו דמתכוין ליהנות וזה רפואתו מודה רי"ו דמברך הרי דגם רי"ו ל"ל סברת הב"ח אבל אנחנו לא קי"ל כרי"ו גם בזה דאפי' אינו מתכוין להנות כיון דעכ"פ נהנה מברך וכמו שכ' ס"ח:

(כב) (ס"ק כב) כתושי' כו' וכמו שכ' סי' ר"ב סעיף ז' במ"א ס"ק י"ח וכמ"ש שם:

(כג) (ס"ק כג) וורדי' כו' הוא עיקר הפרי וכל שאינו עיקר הפרי נחתי' חד דרגא וכיון שהוא פרי העץ מברכים עליו בפ"הא וכדלעיל סי' ר"ב סעיף וי"ו בקפריסי':

וה"ל כפירות כו' שמברך כו' ול"א כיון דע"י המים ראוי' לאכיל' המים עיקר ויברך שהכל:

(כד) (ס"ק כד) לרפואה כשתיתא דהיינו קמח מה' מינים שערבו עם מים דאם הוא רך וראוי' לשתיה מברך שהכל כמ"ש סי' ר"ח וס"ל להרא"ה הטעם כיון ששותים אותו שתיתא עיקרו לרפואה ואין בריאים רגילים בו וכ"מ פשטא דגמרא דף ל"ח ע"א ושמן על ידי אניגרון ששותה לרפואה ואפ"ה מברך בורא פרי העץ כמש"ל סי' ר"ב:

דאין הטעם כו' אלא משום דרך הוא ויצא מתורת מאכל ה' מינים והוי משקה:

שאין טובים. לאכול ר"ל שאין טובים אבל רעים לא הוי דאי הוי רעים אינו מברך עליהם כלל כמ"ש מ"א ס"ק י"ט:

(כה) (ס"ק כה) וכל דבר כו' ופשוט דמיירי כו' דנראה מהרב"י בספרו ומדברי רמ"א שהוקשה לו ממרקחת שנותנו לתוכו בשמים להטעים ואפ"ה אין מברכים על הבשמים ע"כ ס"ל דדין זה שכתב הרמב"ם לאו דוקא בה' מיני דגן אלא בכל דבר הדין כן אם ניתן בו להטעים מברך עליו אע"ג דהוא המיעוט:

וכ"מ בגמ' דף ל"ו ע"ב דאמרי' כל שיש כו' משמע אפי' ה' מינים הוא המיעוט:

א"כ כו' אחר הרוב וא"כ לק"מ ממרקחת וכ"כ בתשו' ה"ה ח"צ וכ"כ בהגהותיו לט"ז ח"מ:

(כו) (ס"ק כו) יברך כו' ומ"מ כו' דהא דהותר לו לברך שהכל דהא דיעבד על כולן אם אמר שהכל יצא וכיון שהוא ספק והוא כבר אחר שלמד (כמ"ש מ"א לעיל ס"ס ר"ב) הוי כדיעבד ולכן א"א לפוטרו בתוך הסעודה עדיף ודע דמ"ש הט"ז בס"ק ד' לברך על ערבי"ז שוטין הנזרעים בשדה אין מברך עליהם חיין בפה"א והנזרעים בגנה כ' לברך בפה"א אפי' על השרביטים ובשניהם חולק בס' אה"ע ובס' ק"מ ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.