יד אפרים/אורח חיים/רד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים רד

בט"ז ס"ק ג' נובלות כו' ובפנים מאירות ח"א סי' ס"ה כ' ליישב דברי הב"י בקושייתו על רי"ו ע"ש ולפענ"ד גם מ"ש רי"ו שלא נגמר בישולו היינו שלא יוגמר בישולו לעולם על האילן וגרע מבוסר שסופו לגמור ולכך שאר אילנות משיוציאו וכמ"ש להדיא רי"ו פי' נובלות לענין ערלה ע"ש ועיין ביו"ד סי' רצ"ד בש"ך שם בשם הב"ח דמ"ש הרמב"ם פי"ג דמעשר נובלות היינו שלא הטילו שאור פירושו תמרי דזיקא לפ"ז הו"ל להרמב"ם לכתוב אוקמתת הש"ס כשעשאן גורן דאל"כ אף בודאי נמי פטור וע"ש בפנים מאירות שדעתו דאגסים קטנים וכיוצא שאינם מתבשלין על האילן אך כשמניחים אותם בתבן מתבשלים לא חשיבי כלל פירי וראוי לברך שהכל לצאת ידי כל הדיעות ובקונטרסי הנ"ל הארכתי לענין בוסר ובדברי הרמב"ם פ"ט מהל' מעשר ע"ש ועיין בשו"ת שער אפרים סי' ך"ג:

ס"ק ד בעודם רטובים מברך שהכל כו' ובאה"ע השיג ע"ז ע"ש ולענ"ד דעת הט"ז דדמי לפלפלין ומ"ש באה"ע דהתם אף לכשיתייבש לא יאכלם בברכתם כו' אין כן דעת הט"ז דכל שנטעי ליה אדעתא דהכי מה לי עם ברכתן או ברכה אחרת אלא ס"ל החילוק בין פלפלין לבוסר דשם לכשיגיע לתכליתו יהיה ראוי בלא תיקון ד"א וכן אם אוכל פרי אחר גמרו כמו שהיתה תחלת הכוונה בזריעה ונטיעה אף שעדיין לא נגמר התיקון הצריך כגון זיתים וענבים או כוסס החטה אבל היכא שעדיין לא נגמר כל תחלת כוונת הנטיעה וגם כשיוגמר אין ראוי בלא תיקון ד"א א"כ אף שתאמר שחשוב כאלו נגמר מ"מ א"ל שחשיב כנגמר ונתקן ותיקונו בידי אדם אזלינן בתר הכוונה מה שדרך להיות בדעתו בשעה שעוקר דבר מגידולו ולכך בפלפלין שהנטיעה מתחיל' לאוכלן כשיתיבשו ואז אינם רק לתבלין וע"כ דיינינן ליה כמות שהם עתה וכיון דאכתי לא הגיע לכלל תכלית אכילתו שנתכוין ע"ד לאוכלן ביבשות' נחית חד דרגא לברך בפה"א (אך ברשב"א כ' הטעם משום דקצת נטעי ליה אדעתא למיכל ברטיבא ע"ש) וא"כ ה"ה קטניות לכשיתיבשו אינם ראוים רק בתיקון ע"י בישול וכדהשתא דיינינן ליה וכיון דאכתי לא גמר פירא מברך שהכל ובקונטרסי הנ"ל כתבתי בזה ושם הבאתי גם הפמ"א ח"א סי' ס"ה וגם במ"ש האה"ע והפמ"א לחלוק על הט"ז שכתב בנוטע ע"ד לאכול רטובים מברך בפה"א והם כתבו לברך שהכל ואני העליתי כהט"ז בזה ושם כתבתי דבצוקר ארבעס שוטן שדרך לאכול הקטניות וגם השרבוטין טובים למאכל ולפעמים כוססין יחד כ"ע מודו וגם כתבתי שם במין שקורין טירק"ש וייעץ לאוכל החיטים ונשאר הבד ואם רוצה לכוס את הבד למצוץ המתוקות שבו צריך לחזור ולברך שהכל ע"ש:

במ"א סק"ז דנחית חד דרגא צ"ע דל"ל הא ת"ל כיון דלא נטעי ליה אדעתא דהכי אפי' תרי דרגא נחתינן כמ"ש הרשב"א בתשובה לענין פלפלין ובבוסר היינו טעמא דלא נחתינן רק חד דרגא כיון שאוכל גוף הפרי שנטעו מחמתו ע"ש ובקונטרס הנ"ל כתבתי דאפשר דמיירי שכבר הגרעינין בתוך השבלים אלא שלא הביאו ועיין ברש"י דקדושין דף ס"ב וא"כ דמי לבוסר דאמרינן נחית חד דרגא וגם כתבתי שם ליישב ע"פ מ"ש בלקוטי הפר"ח דלמה לא כ' הש"ע דבגנוניתא מברך שהכל ועיין בעט"ז והבאתי שם דברי דודי זקיני הגאון בת"ח ודברי הריטב"א בעירובין והערוך ערך חזין (ועיין במתורגמן שהביא התרגום על נושא אלומותיו שפי' חזין וכ' שלא ידע מהו וגם בערוך לא הביאו עכ"ל ונעלם מעיניו שהערוך כ' פירושא דהש"ס דמחלק בין בדברא וגינונייתא ע"ש) ושם כתבתי בדין הכשות המבואר בעירובין שלא הזכירו הפוסקים ועיין באור חדש על הל' ברכות ולדינא כתבתי דאפשר שכשות שלהם היה ראוי קצת לאכילה משא"כ כשות שלנו אין לברך רק שהכל ושם כתבתי ע"פ דברי הלקוטי פר"ח שכ' להוכיח מהך דכשות לענין קפריסין ע"ש:

ס"ק יג אבל בחומץ שאינו חזק כו' ע' בגינת וורדים כ' דחומץ יין שנתקלקל לא סעיד לבא ואדרבא מזיק הוא לו ודי שיברך שהכל כו' והוא תמוה דהרי מבואר ראש דף מ"ם דדוקא במזוג או ע"י אינגרון אך האר"י כתבו דרביעית או פחות מברך עליו בתחלה שלא יהנה כיון דאמרינן ביומא דביוה"כ אם שתה הרבה חייב מפני שנהנה בשתיה מרובה כו' ובקונטרס הנ"ל כתבתי בזה על דברי הגליון אלפסי והבאתי דברי הע"ת וכאן קצרתי:

בש"ע סעיף ה' בהג"ה ובלבד כו' ע' מ"ש אא"ז בבכ"ש בב"ב דכיון דהצמוקי' מתגדלין במים הו"ל כהא דמנחות בגרוגרות שאם שלקן יחזרו לכמות שהם ע"ש ולענ"ד צ"ע דכאן בצמוקים אין הגדלות של הצמוקים מתגדלים מחמת גוף לחלוחית שבתוכם רק מחמת המים הם בולעים ע"י המשרה או ע"י הכבישה ועי"ז הם נפתחים והך דמנחות שם משתערין בגוף הלחלוחית של הגרוגרת ע"ש ואפשר דכוונתו דגם כאן כיון שעכ"פ מתגדלין הרבה אם נשער גודל הלחלוחית עצמו ג"כ לא יהיה במים ששה נגדם וצ"ע:

בט"ז ס"ק ט"ו בקליפת מראנצין עיין לעיל במג"א סי' ר"ב ס"ק י"ז שדעתו לברך בפה"א והפ"י השיג עליו ע"ש והן הן דברי אבל מ"ש על ראיית המג"א מורדים כו' ע"ש שנראה מדבריו דהמג"א הביא ראיה כמו בורדים מברך בפה"א ה"נ כאן וע"ז השיב דוורדים נטעי כו' וזה ליתא דבוורדים הדין דמברך בפה"א דלאו עיקר פרי הוא רק הזרע כמ"ש במג"א ס"ק ך"ג וכאן ס"ל להמג"א דנחשב כמו גוף הפירי וראייתו מורדי' דלא תימא כיון דלא חזי כ"א ע"י רקוח הדבש עיקר ע"ז הביא' ראיה מורדים דאין הדבש עיקר ע"ש ותמצא שכן כוונתו ועיין במ"א סימן ס"ה שדעתו לברך בפה"ע ובקונטרס הנ"ל כתבתי ג"כ דעות דמברך שהכל ועיין מ"ש הא"ר דלא נטעי ליה אדעתא לאכלו ע"י רקוח ואינו מוכרח וכן נראה מהפ"י וקצרתי כאן:

כמג"א ס"ק כ"ו דתם הוא דבר כו' ובקונ' הנ"ל כתבתי שמ"ש המ"א מסי' קס"ח צ"ע דשם א"א שיפטר בברכת שהכל דאיך יעשה עם ברכת הנטילה וגם בברכה אחרונה ושם הבאתי דברי הע"ת מ"ש בסימן ר"ח בשם התוספות דאם נסתפק בברכה ראשונה יברך שהכל וא"צ להמתין לאכול בתוך הסעודה רק בספק ברכה אחרונה ובאמת אינו בתוספות רק מלשון הרא"ש והטור גבי כוסס את החט' ועיין בהגמ"י ולקמן סי' ר"ח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.